עמון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:22, 14 ביוני 2019

בני עמון הוא עם שמי קדום אשר יצא מהמדבר הסורי-ערבי באלף ה-2 לפנה"ס והקים ממלכה בעבר הירדן, שבירתה הייתה רבת עמון. ממלכתם התקיימה מהמאה ה-13 לפנה"ס עד לשנת 334 לפנה"ס.

ההיסטוריה של בני עמון

על פי המסופר במקרא בספר בראשית^[1], העמונים הם צאצאי "בן עמי", בן בתו הצעירה של לוט מגילוי עריות אתו.

נראה שיש להבדיל בין בני עמון (על פי אבי האומה: "בן עמי") לעמונים, שהיו כנראה עם אחר בתקופת המקרא, והראיה לכך מהופעת שניהם, זה לצד זה, בפסוק אחד^[2]: "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה"^[3]. אכן, כבר בחז"ל אין את ההבדלה הזאת, והם נקראים: "עמון" בלבד.

על פי המקרא שררה איבה בין עמון לישראל, ולהם היסטוריה ארוכה של סכסוך גבולות. על יפתח השופט מסופר שלחם בהם, אבל לא כבשם באופן סופי. על שאול מסופר במקרא שנלחם בנחש העמוני ליד יבש גלעד^[4]. על דוד המלך מסופר שכבש את כל ארצם. לאחר התפלגות ממלכת ישראל, עמון הייתה עצמאית. עוזיהו מלך יהודה (784–757 לפנה"ס) הכניע את העמונים והם שלמו מס לו ולבנו יותם מלך יהודה (757–741 לפנה"ס). העמונים השתתפו עם הבבלים במלחמה נגד יהויקים מלך יהודה (609–599 לפנה"ס).

הקיום של יישובים קבועים בעמון נפסק באמצע המאה ה-6 לפנה"ס אחרי כיבושם על ידי שבטים מזרחיים.

העמונים היו דוברי השפה העמונית שברובה דומה מאוד לעברית המקראית, ונכחדה עם הכחדתו של העם העמוני.

האל הראשי של העמונים היה "מלכום" או "מולך".

בני עמון בהלכה היהודית

איסור נישואים עם בני עמון

אומנם בני עמון יכולים להתגייר, אך התורה מונעת מהם, כקרוביהם ממואב, להתערב בישראל בקשרי נישואים: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה', עַד עוֹלָם"^[5], והסיבה: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ"^[6].

אולם, על פי המשנה^[7], איסור החתנות הוא רק עם הגברים שהתגיירו מבני עמון וצאצאיהם הגברים אחריהם, אך אין איסור לשאת עמוניות שהתגיירו או בנות של מתגיירים מבני עמון. דוגמה ידועה למתגיירת מבני עמון שנישאה ליהודי היא נעמה העמונית, אשת שלמה המלך ואימו של רחבעם מלך יהודה. בתלמוד הבבלי^[8] מובא דיון נרחב בטעם היתר הנשים מבני עמון ומואב^[9].

בספר עזרא ונחמיה, בתחילת ימי בית שני, מסופר על נישואי תערובת רבים עם בני עמים אלו ועל מאבקם העיקש של מנהיגי המתיישבים לסלקם מישראל על פי דין התורה^[10].

עם זאת, בתלמוד הבבלי^[11] מסופר על יהודה גר עמוני שבא לפני חכמים ושאל אם הוא מותר לבוא בקהל ישראל. רבן גמליאל פסק שאסור, על פי דין התורה, אך רבי יהושע התיר לו בטענה ש"כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות", וכל הפורש - מהרוב פורש. כלומר, משום שהעמים התערבבו, התבטלו העמים האסורים ברוב של שאר העמים, ולכן, אחרי גיור, הם מותרים כשאר העמים. שיטת רבי יהושע נפסקה להלכה^[12].

איסור דרישת שלומם וטובתם של בני עמון

לצד איסור הנישואים עם בני עמון ומואב, אסרה התורה גם לדרוש שלומם וטובתם - "כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם"^[13].

בעקבות כך, חז"ל מבקרים את דוד המלך על ששלח לנחם את חנון מלך בני עמון על מות אביו, מעשה שתוצאותיו הביאו למלחמות קשות - כל זאת משום שעבר על צו התורה, אלו דבריהם:

אף על פי שכתבתי: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" - לאלו לא תעשו כן - "לא תדרוש שלומם וטובתם". את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים - לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור, ואיזה? - זה דוד: "ויאמר דוד: אעשה חסד עם חנון בן נחש". אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אתה תעבור על דברי?! אני כתבתי: 'לא תדרוש שלומם וטובתם' - ואתה עושה עמם גמילות חסד ?! - 'אל תהי צדיק הרבה!' (קהלת ז) - שלא יהא אדם מוותר על התורה, וזה שולח לנחם בני עמון ולעשות עמו חסד - סוף בא לידי בזיון!" - "ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם", ובא לידי מלחמה עם ארם נהרים ומלכי צובה ומלכי מעכה ועם בני עמון... מי גרם לדוד כך? - שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא: "לא תדרוש שלומם".

— במדבר רבה (וילנא) כ"א, ה'

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עמון בוויקישיתוף

שמואל אחיטוב, ‏שתי כתובות עמוניות, קתדרה 4, יולי 1977
עומר פדור, "איסור בני לוט לבוא בקהל", ביטאון אסיף, א

הערות שוליים

^ ספר בראשית, פרק י"ט
^ דברי הימים ב' פרק כ', פסוק א'.
^ כך הסביר הרד"ק בפירושו לפסוק: "'ועמהם מהעמונים' - אמרו במדרש שהם בני שעיר... וקראם: 'עמונים' - כי התנכרו והתחפשו ולבשו בגדי עמונים כדי שלא יכירום בני ישראל... ויתכן לפרש שהיו אומה אחרת נקראו: 'בני עמונים', כי לא נקראו בני עמון עמונים בשום מקום, כי אם: בני עמון, והעמונים היו אומה אחרת, נקראו כן על שם מקומם. וכן בדברי עזיהו: 'ויתנו העמונים מנחה לעזיהו'. ואפשר שהם המעונים שזכר שם והוא הפוך, והוא הנכון, ושם מקומם: מעון, וכן מצאנו בספר שופטים: 'וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם'".
^ ספר שמואל א', פרק י"א
^ דברים פרק כ"ג, פסוק ד'.
^ דברים פרק כ"ג, פסוק ה'.
^ "עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד" (משנה, מסכת יבמות, פרק ח, משנה ג).
^ מסכת יבמות דף ע"ו, עמוד ב'.
^ ראה דיון נרחב בשאלה זו, הכולל השוואת מקורות בחז"ל ובפרשנים, במאמר: "איסור בני לוט לבוא בקהל", עומר פדור, ביטאון אסיף, א.
^ עזרא, פרק ט'; נחמיה, פרק י"ג.
^ מסכת ברכות דף כ"ח, עמוד א'.
^ ראה בפירוש המלבי"ם (נחמיה י"ג, ג') מדוע לדעתו אין פסיקת רבי יהושע סותרת את המסופר בעזרא ונחמיה.
^ דברים פרק כ"ג, פסוק ז'.

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה ובנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] ספר בראשית, פרק י"ט

[2] דברי הימים ב' פרק כ', פסוק א'.

[3] כך הסביר הרד"ק בפירושו לפסוק: "'ועמהם מהעמונים' - אמרו במדרש שהם בני שעיר... וקראם: 'עמונים' - כי התנכרו והתחפשו ולבשו בגדי עמונים כדי שלא יכירום בני ישראל... ויתכן לפרש שהיו אומה אחרת נקראו: 'בני עמונים', כי לא נקראו בני עמון עמונים בשום מקום, כי אם: בני עמון, והעמונים היו אומה אחרת, נקראו כן על שם מקומם. וכן בדברי עזיהו: 'ויתנו העמונים מנחה לעזיהו'. ואפשר שהם המעונים שזכר שם והוא הפוך, והוא הנכון, ושם מקומם: מעון, וכן מצאנו בספר שופטים: 'וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם'".

[4] ספר שמואל א', פרק י"א

[5] דברים פרק כ"ג, פסוק ד'.

[6] דברים פרק כ"ג, פסוק ה'.

[7] "עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד" (משנה, מסכת יבמות, פרק ח, משנה ג).

[8] מסכת יבמות דף ע"ו, עמוד ב'.

[9] ראה דיון נרחב בשאלה זו, הכולל השוואת מקורות בחז"ל ובפרשנים, במאמר: "איסור בני לוט לבוא בקהל", עומר פדור, ביטאון אסיף, א.

[10] עזרא, פרק ט'; נחמיה, פרק י"ג.

[11] מסכת ברכות דף כ"ח, עמוד א'.

[12] ראה בפירוש המלבי"ם (נחמיה י"ג, ג') מדוע לדעתו אין פסיקת רבי יהושע סותרת את המסופר בעזרא ונחמיה.

[13] דברים פרק כ"ג, פסוק ז'.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[קובץ:Levant_830-HE.svg|שמאל|ממוזער|250px|מפת המזרח הקדום, ארץ עמון מימין באמצע, בצבע סגול בהיר]]
-'''עמון''' הוא [[עם]] שמי קדום אשר יצא מה[[מדבר]] הסורי-ערבי ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף ה-2 לפנה"ס]] והקים ממלכה ב[[עבר הירדן]], שבירתה הייתה [[רבת עמון]]. ממלכתם התקיימה מ[[המאה ה-13 לפנה"ס]] עד לשנת [[334 לפנה"ס]].
+'''בני עמון''' הוא [[עם]] שמי קדום אשר יצא מה[[מדבר]] הסורי-ערבי ב[[האלף ה-2 לפנה"ס|אלף ה-2 לפנה"ס]] והקים ממלכה ב[[עבר הירדן]], שבירתה הייתה [[רבת עמון]]. ממלכתם התקיימה מ[[המאה ה-13 לפנה"ס]] עד לשנת [[334 לפנה"ס]].
+== ההיסטוריה של בני עמון ==
-על פי המסופר ב[[מקרא]] ב[[ספר בראשית]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט}}}}, העמונים הם צאצאי "בן עמי", בן [[לוט ובנותיו|בתו הצעירה]] של [[לוט]] מ[[גילוי עריות]] אתו. על פי המקרא שררה איבה בין עמון ל[[ישראל]], ולהם היסטוריה ארוכה של סכסוך גבולות. על [[שאול]] מסופר במקרא שנלחם ב[[נחש העמוני]] ליד יבש גלעד{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|יא}}}} . על [[יפתח הגלעדי|יפתח]] השופט מסופר שלחם בהם, אבל לא כבשם באופן סופי. על [[דוד המלך]] מסופר שכבש את כל ארצם. לאחר התפלגות [[ממלכת ישראל]], עמון הייתה עצמאית. [[עוזיהו]] מלך יהודה (784–757 לפנה"ס) הכניע את העמונים והם שלמו מס לו ולבנו [[יותם (מלך יהודה)|יותם]] מלך יהודה (757–741 לפנה"ס). העמונים השתתפו יחד עם ה[[בבלים]] במלחמה נגד [[יהויקים]] מלך יהודה (609–599 לפנה"ס).
+על פי המסופר ב[[מקרא]] ב[[ספר בראשית]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט}}}}, העמונים הם צאצאי "בן עמי", בן [[לוט ובנותיו|בתו הצעירה]] של [[לוט]] מ[[גילוי עריות]] אתו.
+נראה שיש להבדיל בין בני עמון (על פי אבי האומה: "בן עמי") לעמונים, שהיו כנראה עם אחר בתקופת המקרא, והראיה לכך מהופעת שניהם, זה לצד זה, בפסוק אחד<ref>דברי הימים ב' פרק כ', פסוק א'.</ref>: "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב '''וּבְנֵי עַמּוֹן''' וְעִמָּהֶם '''מֵהָעַמּוֹנִים''' עַל יְהוֹשָׁפָט לַמִּלְחָמָה"<ref>כך הסביר ה[[רד"ק]] בפירושו לפסוק: "'ועמהם מהעמונים' - אמרו במדרש שהם בני שעיר... וקראם: 'עמונים' - כי התנכרו והתחפשו ולבשו בגדי עמונים כדי שלא יכירום בני ישראל... ויתכן לפרש שהיו אומה אחרת נקראו: 'בני עמונים', כי לא נקראו בני עמון עמונים בשום מקום, כי אם: בני עמון, והעמונים היו אומה אחרת, נקראו כן על שם מקומם. וכן בדברי [[עוזיהו|עזיהו]]: 'ויתנו העמונים מנחה לעזיהו'. ואפשר שהם המעונים שזכר שם והוא הפוך, והוא הנכון, ושם מקומם: מעון, וכן מצאנו בספר שופטים: '[[צידון|וצידונים]] [[עמלק|ועמלק]] ומעון לחצו אתכם'".</ref>. אכן, כבר בחז"ל אין את ההבדלה הזאת, והם נקראים: "עמון" בלבד.
+על פי המקרא שררה איבה בין עמון ל[[ישראל]], ולהם היסטוריה ארוכה של סכסוך גבולות. על [[יפתח הגלעדי|יפתח]] השופט מסופר שלחם בהם, אבל לא כבשם באופן סופי. על [[שאול]] מסופר במקרא שנלחם ב[[נחש העמוני]] ליד יבש גלעד{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|יא}}}}. על [[דוד המלך]] מסופר שכבש את כל ארצם. לאחר התפלגות [[ממלכת ישראל]], עמון הייתה עצמאית. [[עוזיהו]] מלך יהודה (784–757 לפנה"ס) הכניע את העמונים והם שלמו מס לו ולבנו [[יותם (מלך יהודה)|יותם]] מלך יהודה (757–741 לפנה"ס). העמונים השתתפו עם ה[[בבלים]] במלחמה נגד [[יהויקים]] מלך יהודה (609–599 לפנה"ס).
 הקיום של יישובים קבועים בעמון נפסק באמצע [[המאה ה-6 לפנה"ס]] אחרי כיבושם על ידי שבטים מזרחיים.
@@ שורה 9: / שורה 14: @@
 ה[[אל]] הראשי של העמונים היה "[[מלכום]]" או "מולך".
+== בני עמון בהלכה היהודית ==
+=== איסור נישואים עם בני עמון ===
+אומנם בני עמון יכולים [[גיור|להתגייר]], אך התורה מונעת מהם, כקרוביהם מ[[מואב]], להתערב בישראל בקשרי נישואים: "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה', עַד עוֹלָם"<ref>דברים פרק כ"ג, פסוק ד'.</ref>, והסיבה: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת [[בלעם בן בעור|בִּלְעָם]] בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר [[ארם נהריים|אֲרַם נַהֲרַיִם]] לְקַלְלֶךָּ"<ref>דברים פרק כ"ג, פסוק ה'.</ref>.
+אולם, על פי [[משנה|המשנה]]<ref>"עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד" (משנה, מסכת יבמות, פרק ח, משנה ג).</ref>, איסור החתנות הוא רק עם הגברים שהתגיירו מבני עמון וצאצאיהם הגברים אחריהם, אך אין איסור לשאת עמוניות שהתגיירו או בנות של מתגיירים מבני עמון. דוגמה ידועה למתגיירת מבני עמון שנישאה ליהודי היא [[נעמה העמונית]], אשת [[שלמה|שלמה המלך]] ואימו של [[רחבעם]] מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]]. ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]]<ref>מסכת יבמות דף ע"ו, עמוד ב'.</ref> מובא דיון נרחב בטעם היתר הנשים מבני עמון ומואב<ref>ראה דיון נרחב בשאלה זו, הכולל השוואת מקורות בחז"ל ובפרשנים, במאמר: [http://asif.co.il/download/asif_A/asif%201%20tnm/atn1/asif%201%2011-45.pdf "איסור בני לוט לבוא בקהל"], עומר פדור, ביטאון [[אסיף (כתב עת)|אסיף]], א.</ref>.
+בספר [[ספר עזרא|עזרא ונחמיה]], בתחילת ימי [[שיבת ציון|בית שני]], מסופר על [[נישואי תערובת ביהדות|נישואי תערובת]] רבים עם בני עמים אלו ועל מאבקם העיקש של מנהיגי המתיישבים לסלקם מישראל על פי דין התורה<ref>עזרא, פרק ט'; נחמיה, פרק י"ג.</ref>.
+עם זאת, בתלמוד הבבלי<ref>מסכת ברכות דף כ"ח, עמוד א'.</ref> מסופר על [[יהודה גר עמוני]] שבא לפני חכמים ושאל אם הוא מותר לבוא בקהל ישראל. [[רבן גמליאל דיבנה|רבן גמליאל]] פסק שאסור, על פי דין התורה, אך [[רבי יהושע בן חנניה|רבי יהושע]] התיר לו בטענה ש"כבר עלה [[סנחריב]] מלך [[אשור]] ובלבל את כל האומות", וכל הפורש - מהרוב פורש. כלומר, משום שהעמים התערבבו, התבטלו העמים האסורים ברוב של שאר העמים, ולכן, אחרי גיור, הם מותרים כשאר העמים. שיטת רבי יהושע נפסקה להלכה<ref>ראה בפירוש ה[[מלבי"ם]] (נחמיה י"ג, ג') מדוע לדעתו אין פסיקת רבי יהושע סותרת את המסופר בעזרא ונחמיה.</ref>.
+=== איסור דרישת שלומם וטובתם של בני עמון ===
+לצד איסור הנישואים עם בני עמון ומואב, אסרה התורה גם לדרוש שלומם וטובתם - "כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם"<ref>דברים פרק כ"ג, פסוק ז'.</ref>.
+בעקבות כך, חז"ל מבקרים את [[דוד|דוד המלך]] על ששלח לנחם את [[חנון מלך בני עמון]] על מות [[נחש העמוני|אביו]], מעשה שתוצאותיו הביאו למלחמות קשות - כל זאת משום שעבר על צו התורה, אלו דבריהם:
+{{ציטוט|תוכן=אף על פי שכתבתי: "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" - לאלו לא תעשו כן - "לא תדרוש שלומם וטובתם".
+את מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים - לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור, ואיזה? - זה דוד: "ויאמר דוד: אעשה חסד עם חנון בן נחש".
+אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אתה תעבור על דברי?! אני כתבתי: 'לא תדרוש שלומם וטובתם' - ואתה עושה עמם גמילות חסד ?! - 'אל תהי צדיק הרבה!' (קהלת ז) - שלא יהא אדם מוותר על התורה, וזה שולח לנחם בני עמון ולעשות עמו חסד - סוף בא לידי בזיון!" - "ויקח חנון את עבדי דוד ויגלח את חצי זקנם ויכרת את מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם", ובא לידי מלחמה עם ארם נהרים ומלכי צובה ומלכי מעכה ועם בני עמון... מי גרם לדוד כך? - שבקש לעשות טובה עם מי שאמר הקדוש ברוך הוא: "לא תדרוש שלומם".|מקור=במדבר רבה (וילנא) כ"א, ה'|אנגלית=}}
 ==קישורים חיצוניים==
 {{ויקישיתוף בשורה}}
 * {{קתדרה|[[שמואל אחיטוב]]|שתי כתובות עמוניות|4.10|4, יולי 1977}}
+*עומר פדור, [http://asif.co.il/download/asif_A/asif%201%20tnm/atn1/asif%201%2011-45.pdf "איסור בני לוט לבוא בקהל"], ביטאון [[אסיף (כתב עת)|אסיף]], א
 ==הערות שוליים==

תקופת השופטים
שופטי ישראל	עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון • עלי הכהן • שמואל הנביא • יואל ואביה בני שמואל
דמויות בולטות נוספות	בני קיני • ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • אבימלך בן גדעון • יותם בן גדעון • פינחס בן אלעזר הכהן • אלקנה • חנה • פנינה • חפני ופינחס • אשת פינחס • מנוח • אשת מנוח • בת יפתח • משפחת אביעזר • יהונתן בן גרשום
דמויות במגילת רות	אלימלך • בעז • נעמי • רות • ערפה • מחלון וכליון
דמויות נוכריות בולטות	עגלון מלך מואב • יבין מלך חצור • סיסרא • דלילה • אם סיסרא • כושן רשעתים • זבח וצלמונע
אירועים	מלחמת סיסרא • שירת דבורה • פסל מיכה • פילגש בגבעה • מגילת רות
מקומות	גלגל • משכן שילה • נחלות שבטי ישראל • המצפה • מעברות הירדן • חרושת הגויים • קריית יערים • אלון מעוננים • אלון מוצב • תומר דבורה • בית אל • מרוז
עמים	שבעת העממים • כנען • פריזי • יבוסי • אמורי • חיווים • חתים • גרגשי • ארמים • מואב • עמון • עמלק • פלשתים • מדין • בני קדם