ממשלת ישראל השמונה עשרה – הבדלי גרסאות
מ בוט החלפות: כישלון; |
מ מיון |
||
שורה 616: | שורה 616: | ||
}} |
}} |
||
{{מיון רגיל:ממשלת ישראל ה-14}} |
|||
[[קטגוריה:ממשלות ישראל]] |
|||
[[קטגוריה:הכנסת התשיעית]] |
[[קטגוריה:הכנסת התשיעית]] |
||
[[קטגוריה:שנות ה-70 של המאה ה-20 בישראל |
[[קטגוריה:שנות ה-70 של המאה ה-20 בישראל]] |
||
[[קטגוריה:שנות ה-80 של המאה ה-20 בישראל |
[[קטגוריה:שנות ה-80 של המאה ה-20 בישראל]] |
||
[[en:Eighteenth government of Israel]] |
[[en:Eighteenth government of Israel]] |
גרסה מ־11:52, 29 בדצמבר 2010
ממשלת ישראל השמונה עשרה, בראשותו של מנחם בגין פעלה מה-20 ביוני 1977 עד ה-5 באוגוסט 1981, בתקופת כהונתה של הכנסת התשיעית.
תוצאות הבחירות לכנסת התשיעית
רשימה | ראש הרשימה | מנדטים | מספר קולות | אחוז מהקולות | הערות |
---|---|---|---|---|---|
הליכוד | מנחם בגין | 43 | 583,968 | 33.4% |
|
המערך | שמעון פרס | 32 | 430,023 | 24.6% | |
ד"ש | יגאל ידין | 15 | 202,265 | 11.6% | בהמשך כהונת הכנסת התפלגה הסיעה לתנועה הדמוקרטית ושינוי |
מפד"ל | יוסף בורג | 12 | 160,787 | 9.2% | |
חד"ש | 5 | 80,118 | 4.6% | ||
אגו"י | 4 | 58,652 | 3.3% | ||
פלאטו שרון | שמואל פלאטו שרון | 1 | 35,049 | 2.0% | שינה מאוחר יותר את שם סיעתו ל"פיתוח ושלום" |
שלומציון | אריאל שרון | 2 | 33,947 | 1.9% | הצטרפה לליכוד לאחר הקמת הממשלה |
מחנה של"י | 2 | 27,281 | 1.6% | מאוחר יותר פרש חבר הכנסת סעדיה מרציאנו והקים את סיעת היחיד "שוויון בישראל - פנתרים" | |
רע"ם | סיף-אלדין אל-זועבי | 1 | 24,185 | 1.4% | |
פאג"י | קלמן כהנא | 1 | 23,571 | 1.3% | |
רצ | שולמית אלוני | 1 | 20,621 | 1.2% | |
ל"ע | גדעון האוזנר | 1 | 20,384 | 1.2% |
הקמת הממשלה
בעת הרכבת ממשלתו הראשונה, הפתיע בגין כאשר מינה כשר חוץ את משה דיין, ממנהיגי תנועת העבודה. בגין גם הכריז בעת ביקור בהתנחלות אלון מורה: "בעתיד הקרוב יהיו הרבה אלוני מורה". סמוך לאחר הקמת הממשלה ביקר בגין בארצות הברית כאורחו של הנשיא ג'ימי קרטר והשניים הצהירו שנוצרה ביניהם מערכת יחסים קרובה.
ביקורת נמתחה על בגין, בתחילת דרכו כראש ממשלה, כאשר כיהן גם כשר המשפטים, על שהמליץ בפני הנשיא קציר להעניק חנינה לבנקאי יהושע בן ציון.
ציוני דרך ומדיניות
כלכלה וחברה
מדיניותה הכלכלית והחברתית של הממשלה נגזרה, מחד, מדגילתה של מפלגת הליכוד בליברליזם כלכלי ושוק חופשי; ומאידך, ממחויבות לעקרונות של "צדק סוציאלי", שהיו נדבך חשוב באידאולוגיה של תנועת החרות ובמשנתו של זאב ז'בוטינסקי. בין היתר כתב על כך: "צמצום אי השוויון הוא בהתקרבות בלתי פוסקת של הקצוות החברתיים, התקרבות לא בכיוון "מלמעלה למטה" המביא בהכרח לירידה ונסיגה כלכלית, אלא בכיוון "מלמטה למעלה" המביא לעלייה והתקדמות... הקידמה הכלכלית והחברתית לא תתבטא בביטול המותרות כי אם בתהליך של ביטול מושג המותרות, על ידי הפיכתם המתמדת למצרכים הנדרשים על ידי הכול והנרכשים על ידי הכל."
בתחום ה"צדק הסוציאלי" השקיעה הממשלה כספים רבים. במרץ 1978 הציגה הממשלה הצעת חוק לחינוך תיכוני חינם שאושרה באפריל. כמו כן, הושקעו כספים רבים באספקת דיור למשפחות שחיו בצפיפות של מעל שלוש נפשות בחדר, רמת צפיפות שהוגדרה כקו העוני לדיור. ב-1977 היו מתחת לקו העוני לדיון קרוב ל-3% ממשקי הבית, כ-30,000 משקי בית. ב-1983 ירד השיעור ל-1.2%, כ-10,000 משקי בית, בלבד. בשנים אחר כך הייתה ירידה לשיעורים אפסיים. יוזמה נוספת של הממשלה הייתה מפעל שיקום השכונות שהוגשה לכנסת על ידי גדעון פת, שר הבינוי והשיכון, בשם הממשלה, במאי 1978. שנה אחר כך תיאר יגאל ידין את התוכנית במילים "המפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל. ראשיתה ביוזמתו של ראש הממשלה לפתרון בעיות הדיור בשכונות המצוקה... מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול... הפרויקט הזה של שיקום השכונות... הוא מהפכה שלמה בכל דפוסי השיקום השכונתי".
בהיעדר מקור תקציבי לכספים הרבים שהשקיעה הממשלה, מומנו פעולות אלה באמצעות "הדפסת כסף", דבר שהגביר את האינפלציה. מנגנון ההצמדה של השכר שהיה נהוג המעיט את הפגיעה של האינפלציה בשכירים ואיפשר דו-קיום עם ההסתדרות, ועל כן בגין לא איבד מן הפופולריות שלו בשל כישלון ההידרדרות הכלכלית. בתחילה, הגידול בחוב החיצוני והפנימי של ישראל עדיין לא נתן את אותותיו. אולם בשנת 1980 המצב הידרדר ויגאל הורביץ שהתמנה לשר אוצר הנהיג מדיניות תקציבית מרסנת. אולם לאחר פחות משנה החליף אותו יורם ארידור שהנהיג מדיניות של הורדת מכסים, בסיסמה שיש להיטיב עם העם, ובטענה שהקניות המוגברות יביאו לעלייה בהכנסות ממיסים.
לעומת זאת, בתחום צמצום מעורבות הממשלה במשק נעשו רק מספר צעדים מוגבלים. הותר לציבור לקנות סכום מסוים של מטבע חוץ לצורך נסיעה לחוץ לארץ, ללא צורך בהיתר.
חוץ וביטחון
עוד לפני הקמת הממשלה הגיע בגין להסכמה עם סאדאת על מגעים לשלום בין ישראל למצרים, ומדיניות הממשלה נגעה בראש ובראשונה להשגת הסכם שלום עם מצרים. בנובמבר 1977 ביקר סאדאת בישראל וביום 26 במרץ 1979 נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים, הסכם השלום הראשון שנחתם עם מדינה ערבית.
הממשלה הקימה התנחלויות ברחבי יהודה ושומרון, אולם על מנת שלא לפגוע במגעים עם מצרים עשתה זאת בהססנות, כאשר בתחילה מוקמו 12 התנחלויות חדשות בתוך בסיסים צבאיים.
במרץ 1978, לאחר פיגוע אוטובוס הדמים הורתה הממשלה לצה"ל לפגוע באש"ף בדרום לבנון, במבצע ליטני. בשלהי כהונת הממשלה, ב-7 ביוני 1981 הפציץ חיל האוויר הישראלי את הכור האטומי בעיראק, במה שכונה מבצע אופרה.
הממשלה סיימה כהונתה עם פיזור הכנסת לקראת הבחירות לכנסת העשירית
סיעות הקואליציה
הרכב הממשלה
הממשלה מנתה 21 שרים, מתוכם רק 6 כיהנו בעבר בממשלה (בגין, דיין, המר, בורג, חיים לנדאו, ויצמן) ו-15 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (ארליך, ארידור, אבו חצירה, פת, דוד לוי, הורוביץ, ידין, מודעי, ישראל כץ, עמית, ניסים, שוסטק, אריק שרון, שמיר, שמואל תמיר)
סגני שרים
שם | סיעה | משרד | תאריך תחילת כהונה | תאריך סיום כהונה | הערות |
---|---|---|---|---|---|
יחזקאל פלומין | הליכוד | משרד האוצר | 28 ביוני 1977 | 30 ביולי 1979 | |
מרדכי צפורי | הליכוד | משרד הביטחון | 28 ביוני 1977 | 5 באוגוסט 1981 | |
יצחק פרץ | הליכוד | משרד התעשייה, המסחר והתיירות | 28 ביוני 1977 | 15 בינואר 1979 | |
יורם ארידור | הליכוד | משרד ראש הממשלה | 4 ביולי 1977 | 28 בדצמבר 1980 |
חילופי גברי
קישורים חיצוניים
- ממשלת ישראל השמונה עשרה באתר משרד ראש הממשלה
- ממשלת ישראל השמונה עשרה באתר הכנסת
שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
הקודם: ממשלת ישראל השבע עשרה 1974-1977 |
ממשלת ישראל השמונה עשרה 20 ביוני 1977 - 5 באוגוסט 1981 |
הבא: ממשלת ישראל התשע עשרה 1981-1983 |