ילדי הורין
 | |
| עטיפת הספר "ילדי הורין", בתרגום עמנואל לוטם, 2008. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'. ר. ר. טולקין  |
| איורים |
אלן לי |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| נושא |
הלגנדריום של טולקין |
| הוצאה | |
| הוצאה |
הרפר קולינס, הוטון מיפלין הארקורט |
| תאריך הוצאה | 2007 |
| מספר עמודים | 267 |
| עורך |
כריסטופר טולקין |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה |
זמורה ביתן (מהדורה ראשונה, 2008) כתר ספרים (מהדורה שנייה, 2019) |
| תאריך | 2008 |
| תרגום | עמנואל לוטם |
| סדרה | |
| ספר קודם |
Narn i Hîn Húrin, Roverandom |
| הספר הבא |
The Legend of Sigurd and Gudrún |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-618-89464-2 |
| הספרייה הלאומית | 002623189 |
  | |
ילדי הורין (בסינדרין: נרן אי כין הורין) הוא רומן מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין אשר לא הושלם במהלך חיי הסופר. הוא מכיל את סיפור חייו של טורין טורמבר (שר הגורל המר) בן הורין תליון (האיתן) איש דור לומין. נוסח הסיפור נועד מראשיתו להיות אחד משלושת סיפורי העלילה והשירה הגדולים של העידן הראשון. לאחר מותו של הסופר ביקשו רבים מקוראי ספרי שר הטבעות וההוביט ללמוד עוד על הארץ התיכונה ויושביה, ההיסטוריה שלה ופרטים הנוגעים ישירות לדמויות המוכרות להם כבר. כל אלה ועוד נמצאו ברשומות שהשאיר אחריו טולקין בערבוביה, ובנו כריסטופר ערך אותן והכניס בהן סדר עד שהוציאן לאור בספרים שונים. הספר הוא חלק מהלגנדריום, המכלול הספרותי המתאר את היקום הדמיוני שיצר טולקין.
גלגוליו של הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדמיונו של היוצר, הסיפור היה אחד משלושה שירי עלילה גדולים וארוכים ששרדו מן העידן הראשון. היוצר כתב אותו בצורת שירה ובצורת סיפור ושכתב את הגרסאות פעמים רבות. הסיפור יצא לאור לראשונה עם הספר הסילמריליון, שם מופיע הסיפור בנוסח מקוצר. נוסח ארוך יותר - אם כי מקוטע ומלא בהערות, הופיע בספר סיפורים שלא נשלמו תחת השם נרן אי הין הורין[1]. לבסוף יצא הסיפור במתכונת רחבה, מלאה ומפורטת, בצורה רציפה ומסודרת.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמות בלריאנד
בחבל הארץ בלריאנד הממוקם בצפון-מערב הארץ התיכונה מתחוללת מלחמה מרה בין העלפים ושלושת בתי האדין לבין שר האופל מורגות', יצירי כפיו האורקים והבלרוגים, ושאר עושי דברו. בקרבות הגדולים של התקופה נוטל חלק בית הדור וממיט עליו את שנאתו ואת קללתו של מורגות'.
ילדותו של טורין[עריכת קוד מקור | עריכה]
את אנשי הדור היושבים בדור לומין אשר בצפון מערב, מנהיג הורין בן גלדור הגבוה תחת שלטונו של מלך הנולדור - פינגון, בנו של פינגולפין בן פינווה. רעייתו היא מורוון אלדוון בת ברגונד מבית באור, שנמלטה מחורבן דורתוניון עם עוד מעט נשים וילדים, והגיעה לדור לומין, שם נישאה להורין וילדה לו את בנו טורין. טורין ירש מאמו את מזגה חמור הסבר, המופנם והגאה, את יפי תוארה, את גון עורה החיוור ועיניה האפורות ואת צבע השיער הכהה - פרטים האופייניים לבית באור; ממשפחת אביו (בית מרך - הדור) ירש טורין קומה גבוהה מאוד ומבנה גוף חסון ואיתן. לאחר שנים מספר ילדה מורוון בת, אורוון, שכעבור שלוש שנים מתה במגפה שבאה מאנגבנד, מעוזו של מורגות'. טורין נפל למשכב אף הוא, אך החלים.
אז התכוננו אנשי הצפון למלחמה, אך ניגפו בפני צבא מורגות' בקרב הגדול נירנית ארנוידיאד ("קרב הדמעות לאין מספר"), בו מצא המלך פינגון את מותו. הורין האיתן ביצע מעשי גבורה מופלאים בקרב, ואף לאחר שנשבה התריס בפניו של מורגות' ולעג לו. לכן הטיל מורגות' קללה על הורין ועל כל משפחתו והציב אותו במקום גבוה בהרי תנגורודרים - מעל אנגבנד - למען יראה בסבלם של בני משפחתו, אותו ימיט עליהם מורגות'. לאחר הקרב גברו הסכנות בצפון, לפיכך שלחה מורוון את בנה טורין הרחק דרומה, אל הממלכה השמורה דוריאת. אז ילדה מורוון בת אחרונה להורין וקראה את שמה ניינור, שפשרו "אבל".
בדוריאת[עריכת קוד מקור | עריכה]
תינגול מלך דוריאת אימץ את טורין לבן וגידלו כבן בהיכלו. טורין גדל והתחזק והוסיף כוח ולמד חוכמה. בנפשו של טורין תמיד שכן העצב שנחל בילדותו וגבר עם תלאותיו.
כבר בהיותו נער יצא טורין להילחם עם חיילי ושומרי גבולות דוריאת, אז הפך טורין ללוחם אדיר בכוחו וביכולות הלחימה שלו וזכה להערכתם וידידותם של רוב אנשי המלך. הכבוד שנפל בחלקו של בן האדם ההוא בממלכת העלפים, עוררה את קנאתו ואת צרות עינו של אחד מיועצי המלך, סירוס. לאחר התגרויות ומריבות מרות, הסתיים העניין כאשר אותו יועץ קפץ מאימת טורין אל מותו והאשמה הישירה של רציחתו הוטלה בטורין שלא בצדק. גאוותו של טורין מנעה ממנו להצטדק ולספר את פרטי המעשה והוא בחר להסתלק מן הממלכה השמורה.
פורע חוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד בדוריאת חוקרים אנשי המלך את המקרה ומגלים כי אין האשם בטורין וכי נעשה לו עוול, טורין מתרחק ממקומות ישוב של בני אדם ועלפים ומצטרף לכנופיית שודדים ופורעי חוק תחת שם חדש. מדוריאת יוצא בלג הקשת החזקה (קותליון), ממצביאי המלך, לחפש את טורין ולהשיבו אל בית המלך בכבוד. בינתיים נעשה טורין לראש כנופיית השודדים ומשפוגש אותו בלג, מסרב לחזור לדוריאת, אך נוטל מידיו של בלג את קסדת הדרקון, מורשת בית אביו. טורין מוצא פורקן לעצבונו, זעמו ותחושת העוול שלו, במלחמה בלתי פוסקת באורקים ושליחי מורגות', בסיועו של ידידו בלג. מורגות' שומע על הקסדה ומבין היכן שוכן בן הורין. לבסוף בוצע מעשה בגידה ובלילה שבו רפתה השמירה פלשו כוחות מורגות' אל מעוזו של טורין והרגו את כל אנשיו ולקחו אותו בשבי. בלג רדף אחרי האורקים ובחשכה חילץ את טורין, אך טורין שחשב כי מתקיפים אותו, נלחם בבלג והרגו. כשגילה את מעשיו, אחזה בו הפלצות והיגון העמיק בנפשו. טורין כרה קבר לבלג וטמן עמו את קשת. את חרבו השחורה של בלג, אנגלכל, הוא לוקח עמו.
נרגותרונד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – נרגותרונד
לאחר מכן התגלגל טורין והגיע אל ממלכת העלפים נרגותרונד, הממלכה הגדולה ביותר שבממלכות הנולדור בארץ התיכונה, אותה בנה פינרוד פלגונד (בן דודו של פינגון), ואחיו אורודרת מלך בה. שם הזדהה בשם אחר, אך כונה בשם נוסף, על שם חרבו השחורה: מורמגיל. לאט לאט גדל שם כבודו עד שהפך למצביא הממלכה, וליבה של בת המלך, פינדוילס, נכרך אחריו. שוב הוציא טורין את ימיו בלחימה עד שהבין מורגות' היכן הוא נמצא. בהנהגת גלאורונג אבי הדרקונים, יצא צבא מורגות' למלחמה בנרגותרונד, הביס את צבאה ובזז אותה. טורין נחפז משדה הקרב להציל את פינדוילס מן הביזה והשביה שביצעו האורקים בנשות נרגותרונד, אך כשפיו של גלאורונג לכדו אותו והוא נעטף בשקרים, וכך עמד טורין ולא שת לבו לפינדוילס שזעקה בעוברה לידו, מובלת אל השבי. היא נקטלה זמן מה לאחר מכן.
לבסוף התנער ובהשפעת שקרי גלאורונג הלך לבקש את אמו ואת אחותו ולנסות להציל אותן מאנשי מורגות' שפלשו אל הצפון לאחר קרב הנירנית.
בצפון התבררו לו שקריו של גלאורונג כאשר שמע כי אמו ואחותו עברו מזמן לדוריאת, שם לא נשקפת להן כל סכנה, ודרכן צלחה בזכות הרחקתו את כוחות מורגות' על ידי הלחימה שלו בנרגותרונד. בשובו לנרגותרונד, מצא את אהובתו המתה וקבר אותה, וכינה את תל-הקבר בשם "האוד'-אן-אלת" - תל עלמת העלפים. טורין רדף את מי מהאורקים ומשרתי הזדון שאיימו לפגוע בקבר, ומהר מאוד למדו עושי דברו של מורגות' לשמור מרחק מתל הקבורה.
יער ברתיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שוב נדד לו טורין דרומה והגיע ליער ברתיל. שם הצטרף לקהילה של אנשי הלדין שחיו שם וכינה עצמו בשם "טורמבר", שמשמעו "שר הגורל המר". בינתיים הגיעה השמועה על מפלת נרגותרונד אל דוריאת. השמועה גם אמרה שעם הסוף נודע שמצביא נרגותרונד היה טורין בן הורין. אז נדאגה מורוון וביקשה לצאת את דוריאת לחפש את בנה. נגד עצת המלך והמלכה יצאה מורוון את דוריאת ובעקבותיה הלכה בתה ניינור. על מנת להגן עליהם, שלח המלך קבוצת חיילים בראשות מבלונג, ראש מצביאי המלך, שהכיר גם את טורין. כשהתקרבה הקבוצה לנרגותרונד, הסתער עליהם גלאורונג והם נפוצו לכל עבר. במרוצתה הגיעה ניינור אל מול הדרקון והוא הפיל עליה שכחה בכשפיו.
לאחר מכן הסתובבה ניינור חסרת אונים ועירומה ביערות, עד אשר מצא אותה טורין באחד ממסעות הסיור שלו שבהם רדף את האורקים, והיא שוכבת מעולפת על תל הקבורה של פינדוילס. כששאל אותה לשמה לא ידעה לענות לו ובכתה. הוא כינה אותה בשם ניניאל שפשרו "עלמת הדמעות" ולקח אותה אל מקום מושבם של אנשי יער ברתיל. עם הזמן התאהבה בו ניניאל, נישאה לו והרתה לו עד ששוב נפל עליהם צילו של גלאורונג.
קבד נירמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב בקשתה של ניניאל נטש טורמבר את המלחמה. אך אנשי היער ניגפו בפני האורקים ולטורמבר לא הייתה ברירה. הוא חגר את חרבו השחורה ויצא לקרב, מפיץ את האורקים לכל עבר. אז ידע גלאורונג היכן הוא טורין והסתער מנרגותרונד לעבר מקום מושבם של אנשי היער. טורין ארב לו בדרכו והרג אותו, אך מעוצם הקרב נפל חסר הכרה ליד הדרקון הגווע. ניניאל יצאה בעקבות בעלה ואחריה נשרך ברנדיר הפיסח בן הנדיר, ראש אנשי היער, שהיה מאוהב בה, ולא רחש חיבה לטורין. שכן משהגיע אליהם טורמבר נלקחו ממנו בפועל כל סמכויותיו כמנהיג. לבסוף מצאה ניניאל את טורין, אז פקח הדרקון את עיניו ובטרם מת דיבר אליה ולעג לה. כל זיכרונותיה שבו אליה, האמת הכתה בה עם ההבנה כי הרתה לאחיה שלה. מגודל הזוועה פנתה ניינור ניניאל וקפצה אל מותה מן הצוק אל הנהר שגעש למרגלותיו, במקום הנקרא קבד אן ארס (קפיצת האייל). עקב כך השתנה שם המקום לקבד נירמרת, שפשרו "קפיצה לגורל נורא". ברנדיר הולך לדרכו כשהוא מתאבל על ניניאל ומספר לאנשי היער מתוך שמחה לאיד שטורמבר מת. טורין נעור מעלפונו וחוזר אל אנשי היער, שם מטיח בפניו ברנדיר את דברי הדרקון. טורין בטוח שאחותו שוכנת בדוריאת והוא מתעקש להאמין שדברי ברנדיר הם פרי קנאתו של ברנדיר בטורמבר. טורין רוצח את ברנדיר ושב אל היער. ביער פוגש טורין את מבלונג שמספר לו על ניינור ואז מתברר שאמת דיבר ברנדיר. אז מאבד טורין כל חפץ בחייו והוא נופל על חרבו, אשר מקבלת ברצון את דמו עקב הריגת בלג ורציחת ברנדיר, ומת. על קברו נחקק: טורין טורמבר, דגניר גלאורונגה (טורין טורמבר, רועץ גלאורונג) וכן ניינור ניניאל (אף על פי שלא נקברה שם).
סופו של בית הורין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שביו הממושך של הורין, במהלכו צפה בכל הזוועות אשר קרו את בניו, שחרר אותו מורגות' מן השבי. הורין הגיע להיתלום בליווי משמר אורקים, אך שרידי עמו התרחקו ממנו במחשבה כי הפך את עורו והצטרף למורגות'. גם בגונדולין לא מצא הורין ידידים, ולכן שם פעמיו מערבה אל יער ברתיל. שם הגיע אל קבר ילדיו, אך לא הסתכל בו כי ידע את השמות שהיו חקוקים עליו. אז שם לב כי לצד האבן כורעת אשה שפופה, אפורת שיער, עטויה בלואי סחבות ושבורת שיניים - והייתה זו מורוון. היא ביקשה ממנו שיספר לה כיצד ילדיהם מצאו זה את זה, אם ידע, אך הוא לא רצה לצער אותה בסיפור, ולכן רק שתק. עם השקיעה, מתה מורוון בזרועותיו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ילדי הורין (באנגלית)- ילדי הורין, באתר OCLC (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ע"פ הערת המתרגם בעמ' 236 של הספר, כתיבה קודמת זו נבעה כתוצאה מהחלטת המתרגם לאיית את Chin כ"הין" בסיפורים שלא נשלמו על מנת למנוע בלבול. בסופו של דבר, בחר המתרגם ב"כין" בעבודת התרגום שלו על ספר זה.