דאגלס מארי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תיל"ם (שיחה | תרומות)
3,746 עריכות
CasperGhost1 (שיחה | תרומות)
3,505 עריכות
עדכון, שכתוב, הרחבה, הוספת הערות שוליים, תמונות וקישורים
שורה 1: שורה 1:
{{סופר
{{סופר
| שם בשפת המקור = Douglas Murray
|תמונה=[[קובץ: DouglasMurray2019 crop.jpg|250px|מרכז]]
| תמונה = [[קובץ: DouglasMurray2019 crop.jpg|250px|מרכז]]
|תאריך לידה=[[16 ביולי]] [[1979]]
| כיתוב = דאגלס מארי, 2019
|מקום לידה={{דגל|בריטניה}} [[לונדון]], [[בריטניה]]
| תאריך לידה = [[16 ביולי]] [[1979]]
|לאום=בריטי
| שם לידה = דאגלס קיר מארי
|שפות היצירה=[[אנגלית]]
| מקום לידה = [[לונדון]], [[אנגליה]], [[הממלכה המאוחדת]]
|סוגה=[[אקטואליה]], [[תרבות]], [[היסטוריה]]
| עיסוק = [[סופר]], [[עיתונאי]], [[פרשן פוליטי]]
|יצירות בולטות=[[המוות המוזר של אירופה]]
| מדינה = {{דגל|בריטניה}} [[הממלכה המאוחדת]]
|שם בשפת המקור=Douglas Murray
| לאום = -
|התחלת פעילות=[[2000]]
| מקום לימודים = בית הספר סנט בנדיקט, [[איטון קולג']], [[מודלן קולג' (אוקספורד)]]
}}
| שפות היצירה = -
'''דַאגְלָס קיר מָארִי''' (ב[[אנגלית]]: '''Douglas Murray''';{{כ}} נולד ב־[[16 ביולי]] [[1979]]) הוא [[עיתונאי]], פרשן פוליטי ו[[סופר]] רבי־מכר [[הממלכה המאוחדת|בריטי]].
| סוגה = [[פוליטיקה]], [[תרבות]], [[היסטוריה]]
| יצירות בולטות = נאו-שמרנות: למה אנחנו צריכים את זה (2006), [[המוות המוזר של אירופה|המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם]] (2017), [[שיגעון ההמון|שיגעון ההמון: מגדר, גזע וזהות]] (2019), [[המלחמה על המערב|המלחמה על המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר ההיגיון]] (2022)
| פרסים והוקרה = -
| התחלת פעילות = 2000–הווה
| משפיעים = -
}}'''דַאגְלָס קיר מָארִי''' (ב[[אנגלית]]: '''Douglas Murray''';{{כ}} נולד ב־[[16 ביולי]] [[1979]]) הוא [[סופר]] [[בריטים|בריטי]], [[עיתונאי]] ו[[פרשן (עיתונות)|פרשן פוליטי]] [[שמרנות|שמרן]]. מארי הקים את המרכז ללכידות חברתית בשנת 2007, שהפך בהמשך לחלק מאגודת הנרי ג'קסון, שם שימש כמנהל שותף משנת 2011 עד 2018. כיום הוא עורך שותף של המגזין הבריטי [[הספקטייטור]] שמתמקד בסוגיות [[פוליטיקה]], [[תרבות]] ו[[היסטוריה]].

עובדתו של מארי התפרסמה לאורך השנים בעיקר בעקבות הביקורות שלו בנוגע לסוגיות של [[תקינות פוליטית]], [[הגירה]], [[רב-תרבותיות]], [[פרוגרסיביזם]] ו[[אסלאם]]. מבין הספרים שכתב נכללים [[רב-מכר|רבי-המכר]]: נאו-שמרנות: למה אנחנו צריכים את זה (2006) {{אנ|Neoconservatism: Why We Need It}}, [[המוות המוזר של אירופה|המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם]] (2017), [[שיגעון ההמון|שיגעון ההמון: מגדר, גזע וזהות]] (2019) ו[[המלחמה על המערב|המלחמה על המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר ההיגיון]] (2022).

השקפותיו של מארי מתוארות לעיתים קרובות בתקשורת ה[[העולם המערבי|מערבית]] וב[[העולם המוסלמי|עולם המוסלמי]] כ-"[[אסלאמופוביה]]",<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Mattias Ekman|שם=Online Islamophobia and the politics of fear: manufacturing the green scare|כתב עת=Ethnic and Racial Studies|כרך=38|שנת הוצאה=2015-09-02|עמ=1986–2002|doi=10.1080/01419870.2015.1021264|קישור=https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/01419870.2015.1021264}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=William Allchorn|שם=Beyond Islamophobia? The role of Englishness and English national identity within English Defence League discourse and politics|כתב עת=National Identities|כרך=21|שנת הוצאה=2019-10-20|עמ=527–539|doi=10.1080/14608944.2018.1531840|קישור=https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/14608944.2018.1531840}}</ref> שקשורות ב-"אידיאולוגיות פוליטיות של ימין קיצוני" ו-"[[לאומנות לבנה]]",<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201130230417/https://theintercept.com/2018/12/25/strange-death-of-europe-douglas-murray-review/|כותרת=Why Douglas Murray’s “Strange Death of Europe” Is a Far-Right Hit — And Wrong|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-11-30|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20191101204707/https://www.middleeasteye.net/opinion/white-supremacists-heart-whitehall|כותרת=White supremacists at the heart of Whitehall {{!}} Middle East Eye|אתר=web.archive.org|תאריך=2019-11-01|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref> ובקידום רעיונות כגון [[תאוריית קשר|תיאוריות הקונספירציה]] של [[אירוערביה (תאוריה)|אירוערביה]], [[ההחלפה הגדולה]] ו[[תאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי]].<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Ed Pertwee|שם=Donald Trump, the anti-Muslim far right and the new conservative revolution|כתב עת=Ethnic and Racial Studies|כרך=43|שנת הוצאה=2020-12-10|עמ=211–230|doi=10.1080/01419870.2020.1749688|קישור=https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/01419870.2020.1749688}}</ref><ref>{{צ-ספר|שם=We Have Never Been Coherent: Integration, Sexual Tolerance, Security|קישור=https://doi.org/10.1007/978-3-030-45172-1_2|מו"ל=Springer International Publishing|שנת הוצאה=2020|מקום הוצאה=Cham|ISBN=978-3-030-45172-1|עמ=27–51|מחבר=Ilgın Yörükoğlu|שפה=en}}</ref><ref>{{צ-מאמר|מחבר=Kumar Ramakrishna|שם=The White Supremacist Terrorist Threat to Asia: A Preliminary Assessment|כתב עת=Counter Terrorist Trends and Analyses|כרך=12|שנת הוצאה=2020|עמ=1–7|קישור=https://www.jstor.org/stable/26918075}}</ref>


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
מארי נולד ב[[האמרסמית' ופולהאם|האמרסמית']] שב[[לונדון]] לאם [[אנגלים|אנגלייה]] ולאב [[סקוטים|סקוטי]]. מארי בוגר [[פאבליק סקול|הפנימייה]] [[איטון קולג'|איטון]], וקיבל תואר באנגלית מ[[אוניברסיטת אוקספורד]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.standard.co.uk/lifestyle/london-life/douglas-murray-on-immigration-islam-and-identity-a3530586.html|הכותב=Katie Law|כותרת=Douglas Murray on immigration, Islam and identity {{!}} London Evening Standard|אתר=Evening Standard|תאריך=4 במאי 2017}}</ref>
מארי נולד ב[[האמרסמית' ופולהאם|האמרסמית']], [[לונדון]], לאם [[אנגלים|אנגלייה]] [[מורה]] בבית ספר ולאב [[סקוטים|סקוטי]] דובר [[גאלית סקוטית|גאלית]] [[עובד ציבור]] שנולד באי לואיס {{אנ|Isle of Lewis}}. יש לו אח אחד בכור.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.standard.co.uk/lifestyle/london-life/douglas-murray-on-immigration-islam-and-identity-a3530586.html|הכותב=Katie Law|כותרת=Douglas Murray on immigration, Islam and identity|אתר=Evening Standard|תאריך=2017-05-04|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref> בראיון לעיתון המבשר {{אנ|The Herald (Glasgow)}} ב-2019, מארי הצהיר כי אביו התכוון להתגורר בלונדון באופן זמני אך החליט להישאר לאחר שפגש את אימו, בעוד שהם "עודדו דיון חיובי סביב שולחן האוכל" כשגדל, אבל גם "לא היו פוליטיים".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.heraldscotland.com/news/18082570.douglas-murray-relations-men-women-cannot-turned-criminal-acts-waiting/|כותרת=Douglas Murray: 'Relations between men and women cannot be turned into criminal acts in waiting'|אתר=The Herald|תאריך=2019-12-07|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref>


מארי התחנך בבתי הספר היסודיים והתיכוניים המקומיים באזור מגוריו, לפני שהלך לבית ספר מקיף {{אנ|Comprehensive school}} שהיה בעבר בית ספר תיכון {{אנ|Grammar school}}. הוריו של מורי הוציאו אותו מבית הספר לאחר כשנה. בהמשך, הוא זכה ב[[מלגה (חינוך)|מלגות]] לבית הספר סנט בנדיקט, אילינג {{אנ|St Benedict's School, Ealing}} ולאחר מכן [[איטון קולג']], לימד לזמן קצר בבית ספר ליד [[אברדין]] ולאחר מכן קיבל תואר באנגלית ב[[מודלן קולג' (אוקספורד)|מודלן קולג']] שב[[אוניברסיטת אוקספורד]].<ref>{{Cite news|title=A Look at the Other Central Figure In the Famous Case of Oscar Wilde|url=https://www.nytimes.com/2000/07/18/books/a-look-at-the-other-central-figure-in-the-famous-case-of-oscar-wilde.html|work=The New York Times|date=2000-07-18|access-date=2024-03-23|issn=0362-4331|language=en-US|first=Dinitia|last=Smith}}</ref>
מארי הוא [[אתאיזם|אתאיסט]] ו[[הומוסקסואל]].<ref name=":0">{{הארץ|רוני דורי|הסופר הניאו־שמרן דגלאס מאריי חושב שפוליטיקת זהויות מסכנת את שלום העולם|0000017f-db7c-db22-a17f-fffd50970000|15 ביולי 2021}}</ref>


==כתביו==
==כתביו==
בגיל 19, בעודו סטודנט בשנתו השנייה ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], פרסם מארי את ה[[ביוגרפיה]] "בוזי: ביוגרפיה של [[אלפרד דאגלס|לורד אלפרד דאגלס]]", שתוארה על ידי הסופר [[כריסטופר היצ'נס]] כ-"מופתית".<ref>{{Cite news|title=Pass Notes: Douglas Murray|url=https://www.theguardian.com/books/2000/jun/08/biography.features11|work=The Guardian|date=2000-06-08|access-date=2024-03-23|issn=0261-3077|language=en-GB}}</ref> בעקבות פרסום הביוגרפיה, מארי זכה בשנת 2000 ב[[פרס למדא לספרות]] בקטגוריית "ביוגרפיה הומוסקסואלית".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://lambdaliterary.org/2001/07/lambda-literary-awards-2000/|הכותב=Antonio Gonzalez Cerna|כותרת=13th Annual Lambda Literary Awards|אתר=Lambda Literary|תאריך=2001-07-10|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref> לאחר שעזב את אוקספורד, כתב [[מחזה]] בשם "רדת החשכה" על [[חסיד אומות העולם]] והדיפלומט ה[[שוודים|שוודי]] [[ראול ולנברג]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201006114953/https://www.nysun.com/opinion/mugged-by-reality/38058//|כותרת=Mugged by Reality|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-10-06|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref>
בעודו סטודנט, בשנת 2000, זכה ב[[פרס למדא לספרות]] בתחום הספרות הלהט"בית, עבור ביוגרפיה שכתב על המשורר [[אלפרד דאגלס]]. זמן קצר לאחר מכן כתב את המחזה Nightfall על הדיפלומט השוודי, [[חסיד אומות העולם]], [[ראול ולנברג]]. ב־2006 יצא לאור ספרו Neoconservatism: Why We Need It, אשר מלמד סנגוריה על הלך רוח פוליטי שתדמיתו ניזוקה בעקבות [[מלחמת עיראק]].


בשנת 2006, הוציא לאור מארי את ספרו "[[נאו-קונסרבטיזם|נאו-שמרנות]]: למה אנחנו צריכים את זה" ויצא למסע הרצאות לקידומו ברחבי [[ארצות הברית]]. לאחר מכן, הפרסום זכה לביקורת חיובית בעיתון הערבי [[א-שרק אל-אווסט]] על ידי הסופר ה[[איראן|איראני]] אמיר טהרי {{אנ|Amir Taheri}} שהצהיר כי "בין אם מסכימים איתו ובין אם לא, מארי תרם תרומה חשובה לקרב הרעיונות העולמי".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://eng-archive.aawsat.com/amir-taheri/interviews/neoconservatism-why-we-need-it|הכותב=Asharq Al-awsat|כותרת=Middle-east Arab News Opinion|אתר=eng-archive.aawsat.com|שפה=UK|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref>
ב־2017 יצא לאור רב־המכר הראשון של מארי, '''״'''[[המוות המוזר של אירופה]]״ (תורגם לעברית שנתיים לאחר מכן), שבו טען כי אירופה מאבדת מאופייה הייחודי ההיסטורי עקב הגירה רחבת ממדים ומכיוון שהיא מאבדת את ביטחונה העצמי.


בשנת 2007, מארי סייע בכתיבתו של הדו"ח "לקראת אסטרטגיה גדולה לעולם לא בטוח: חידוש השותפות הטרנס-אטלנטית" מאת הגנרלים [[קלאוס נאומן]], [[הנק ואן דן בריימן]] ו[[ג'ון שאליקשווילי]], ואנשי הצבא [[פיטר אינג, ברון אינג]] ו[[ז'אק לנקסאד]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.csis.org/events/report-launch-towards-grand-strategy-uncertain-world|כותרת=Report launch for "Towards a Grand Strategy for an Uncertain World" {{!}} CSIS Events|אתר=www.csis.org|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref> הספר שלו, "יום ראשון הארור: אמת, שקרים וחקירת סאוויל", זכה בפרס הזיכרון של כריסטופר יוארט-ביגס {{אנ|Christopher Ewart-Biggs Memorial Prize}} לשנים 2011–2012.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.ewartbiggsprize.org.uk/past-winners/2013-2|כותרת=2011 – 2012 Prize {{!}} Christopher Ewart-Biggs Memorial Prize|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref> ביוני 2013 פורסם ה[[ספר אלקטרוני|ספר האלקטרוני]] של מארי, "איסלאמופיליה: מחלה מטרופולינית מאוד".
ב־2019 יצא לאור ספרו "[[שיגעון ההמון]]", אף הוא רב־מכר, שתורגם לעברית ויצא ב[[הוצאת שיבולת]] ב־2021. הספר מבקר את פוליטיקת הזהויות, את תאוריות ה[[הצטלביות|הצטלבויות]] ואת האינקלוסיביות, בעיקר בתחומי ה[[להט"ב]], בדגש על [[טרנסג'נדר]]ים, המגדר וה[[גזענות|גזע]].


בשנת 2017 פרסם מארי את הספר "[[המוות המוזר של אירופה|המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם]]", ששהה כמעט 20 שבועות ברשימת רבי המכר של [[סאנדיי טיימס]] והגיע למקום הראשון. מאז, הוא פורסם ל-20 שפות שונות. בספר, מארי טען שיבשת [[אירופה]] "מתאבדת" בכך שהיא מאפשרת הגירה לא-אירופאית לשטחה ומאבדת את "אמונתה ב[[דת|דתה]]". הספר זכה לתגובות חלוקות מהמבקרים. ג'ולייט סמואל מה[[דיילי טלגרף]] שיבחה את מארי והצהירה כי "קשה להפריך את התזה הכוללת שלו, כי אירופה המונעת מאשמה והמותשת משחקת מהר ומפסידה עם ערכיה המודרניים היקרים על ידי אימוץ הגירה בקנה מידה כזה".<ref>{{Cite news|title=Yanis Varoufakis and Douglas Murray: why Europe is weary|url=https://www.telegraph.co.uk/books/what-to-read/yanis-varoufakis-douglas-murray-europe-falling-apart/|work=The Telegraph|date=2017-05-06|access-date=2024-03-23|issn=0307-1235|language=en-GB|first=Juliet|last=Samuel}}</ref> סקירה אקדמית ב[[המועצה הישראלית ליחסי חוץ|מועצה הישראלית ליחסי חוץ]] הכתירה את הספר כ-"נפץ" ו-"חשיפה כתובה באלגנטיות ומתועדת בשפע של הצביעות האובדנית של אירופה".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Juliana Geran Pilon|שם=The Strange Death of Europe: Immigration, Identity, Islam/The End of Europe: Dictators, Demagogues, and the Coming Dark Age|כתב עת=Israel Journal of Foreign Affairs|כרך=11|שנת הוצאה=2017-05-04|עמ=255–260|doi=10.1080/23739770.2017.1375282|קישור=https://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/23739770.2017.1375282}}</ref> רוד לידל מה[[סאנדיי טיימס]] כינה את הספר "מבריק, חשוב ומדכא מאוד".<ref>{{Cite news|title=Books: The Strange Death of Europe by Douglas Murray|url=https://www.thetimes.co.uk/article/books-the-strange-death-of-europeby-douglas-murray-z20l3qht0|date=2024-03-23|access-date=2024-03-23|issn=0140-0460|language=en|first=Review by Rod|last=Liddle}}</ref>
בפרק העוסק ב[[הומוסקסואליות]] מארי מבחין בין הכרה בה כעניין מולד (״[[חומרה - מונחים|חומרה]]״ במושגיו) לעומת עניין נרכש ([[תוכנה]]), הכרה שעזרה למאבק ההומוסקסואלים לשוויון. מארי מונה קונפליקטים בתוך קהילת הלהט"ב. לדבריו, להומואים וללסביות אין תחומי עניין משותפים, שניהם מגלים ספקנות לגבי ה[[ביסקסואליות|ביסקסואלים]], וגם בקרב ההומואים עצמם יש הבחנה בין השואפים לחיי משפחה ובין [[קוויר]]ים הרוצים לקיים אורח חיים אלטרנטיבי. מארי מתנגד ל[[טיפולי המרה]] בכפייה, ולצד זאת מבקר את הביקורת החברתית על המעוניינים לעבור טיפולי המרה מרצון, עקב נטייתם המינית.{{הערה|דאגלס מארי, שיגעון ההמון, פרק 2.}}


הביקורות האחרות על הספר היו שליליות. ב[[הגרדיאן|גרדיאן]], העיתונאית הפוליטית גבי הינסליף תיארה את הספר כ-"שנאת זרים" ו-"פרק אחר פרק מסתובב סביב אותם נושאים שחוזרים על עצמם: מהגרים אנסים, רוצחים ומטילים טרור".<ref>{{Cite news|title=The Strange Death of Europe by Douglas Murray review – gentrified xenophobia|url=https://www.theguardian.com/books/2017/may/06/strange-death-europe-immigration-xenophobia|work=The Guardian|date=2017-05-06|access-date=2024-03-23|issn=0261-3077|language=en-GB|first=Gaby|last=Hinsliff}}</ref> בכתיבתו ל[[הניו יורק טיימס|ניו יורק טיימס]], פנקג' מישרה תיאר את הספר כ-"תקציר שימושי של קלישאות ימין קיצוני", והאשים את מארי בהגנה על הארגון "[[PEGIDA]]" שידוע בפעילותו נגד הגירה מוסלמית לאירופה, בכתיבתו כי ל[[ליגת ההגנה האנגלית]] "קיימת נקודה" ובתיאור הפוליטיקאי ההונגרי [[ויקטור אורבן]] כ-"שומר טוב יותר של ערכים אירופאים" מאשר [[ג'ורג' סורוס]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/2017/09/14/books/review/crisis-of-multiculturalism-in-europe-rita-chin-immigration.html|הכותב=Mishra, Pankaj|כותרת="How the New Immigration Is Shaking Old Europe to Its Core"|אתר=The New York Times|תאריך=14 September 2017}}</ref> במאמרו באתר "[[The Intercept]]", הביע מורטזה חוסיין ביקורת שלילית על הספר על רקע מה שהוא כינה "ה[[טנור]] הפרנואידי הבלתי פוסק" ו-"התמונה האפוקליפטית של אירופה" המתוארים בספר, תוך ערעור על הקשרים שעשה מארי בין הגירה לא-אירופאית ממדינות האסלאם ליבשת לבין עלייה בנתוני [[עבירה|פשיעה]]. בכתיבתו לאתר עין המזרח התיכון {{אנ|Middle East Eye}}, פרופסור איאן אלמונד מאוניברסיטת ג'ורג'טאון {{אנ|Georgetown University in Qatar}} ב[[קטר (מדינה)|קטר]], כינה את הספר "זרם חד צדדי להפליא של סטטיסטיקות, ראיונות ודוגמאות, המשקף החלטה ברורה להפוך את הספר לטענה רטורית שאירופה נידונה להרס עצמי".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201112020502/https://www.middleeasteye.net/big-story/misrecognising-problem-douglas-murrays-strange-death-europe|כותרת=Misrecognising the problem: Douglas Murray’s The Strange Death of Europe {{!}} Middle East Eye|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-11-12|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref>
בפרק נוסף, העוסק בטרנסקסואלים, מארי מתאר מעברים בין־מגדריים המעוררים ביקורת, כדוגמת גברים לשעבר המתחרים בענפי ספורט לצד נשים ונהנים מיתרונם הפיזי הגברי, או גבר לשעבר העובד כמייעץ לקורבנות תקיפה מינית. כמו כן הוא מביא עדויות של גברים שקיבלו טיפולים בהורמונים נשיים לפני הניתוח שהעידו על עצמם, למשל, שההורמונים גרמו לשינוי בטעם המוזיקלי והקולנועי שלהם ושהם בכו יותר – דברים שאילו נאמרו מפי גבר סטרייט שאינו לוקח הורמונים היו נתפסים כסקסיסטיים.


בספרו "[[שיגעון ההמון|שיגעון ההמון: מגדר, גזע וזהות]]" משנת 2019, מארי כתב על סוגיות מודרניות של [[צדק חברתי]], תאוריית ה[[הצטלביות]] ו[[פוליטיקה של זהויות]], שהפך לספר נוסף שלו ברשימת רבי-המכר של הסאנדיי טיימס,<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bloomsbury.com/us/madness-of-crowds-9781635579987/|הכותב=bloomsbury.com|כותרת=The Madness of Crowds|אתר=Bloomsbury|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref><ref>{{Cite news|title=The Madness of Crowds by Douglas Murray review — why identity politics has gone too far|url=https://www.thetimes.co.uk/article/the-madness-of-crowds-by-douglas-murray-review-we-need-to-talk-about-identity-politics-gkpvq72mp|date=2024-03-23|access-date=2024-03-23|issn=0140-0460|language=en|first=Lionel|last=Shriver}}</ref> והיה מועמד לקטגוריית ה[[ספר מוקלט|ספר המוקלט]] של השנה בטקס פרסי הספרים הבריטיים {{אנ|British Book Awards}} לשנת 2020.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.thebookseller.com/news/british-book-awards-2020-books-year-shortlists-revealed-1196431|כותרת=British Book Awards 2020: Books of the Year shortlists revealed|אתר=The Bookseller|שפה=En|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref> בתוכן שלו, מארי מרחיב על מה שהוא רואה כשינוי תרבותי, שמתרחק מדרכים מבוססות על דת ואידיאולוגיה פוליטית, שבהן צורות שונות של תחושת קורבנות יכולות לספק מעמד חברתי.<ref>{{Cite news|title=The Madness of Crowds by Douglas Murray review — identity politics attacked|url=https://www.thetimes.co.uk/article/the-madness-of-crowds-by-douglas-murray-review-identity-politics-attacked-j6n0p38xr|date=2024-03-23|access-date=2024-03-23|issn=0140-0460|language=en|first=Review by Matthew|last=Goodwin}}</ref> הוא מחלק את הספר לחלקים העוסקים בצורות שונות של קורבנות, כולל סוגים של זהויות [[להט"ב]], [[פמיניזם]] ו[[גזע (אדם)|גזע]]. בפרק העוסק ב[[הומוסקסואליות]] מארי מונה קונפליקטים קיימים בקרב להט"ב. לדבריו, להומוסקסואלים ול[[לסביות]] אין תחומי עניין משותפים, שניהם מגלים ספקנות לגבי [[ביסקסואליות|ביסקסואלים]] ובקרב ההומוסקסואלים עצמם, תאוריית ההצטלבויות קיימת בהבחנה בין השואפים לקיים חיי משפחה ולנהל מערכת יחסים [[מונוגמיה|מונוגמית]] תחת שוויון זכויות משפטיות של הכרה בנישואים ואימוץ בקרב זוגות מאותו מין ו-"[[קוויר|קווירים]]" הרוצים לקיים אורח חיים אלטרנטיבי.{{הערה|דאגלס מארי, שיגעון ההמון, פרק 2.}}
לטענת מארי, תאוריית ה[[הצטלביות]] מתיימרת ליצור סולידריות בין מאבקים שלא ניתנים ליישוב, ומביאה לבניית הייררכיות נוספות בקרב אנשים שעברו דיכוי.


בפרק העוסק ב[[טרנסקסואליות]], מארי מתאר נושאים מעוררי מחלוקת בעקבות [[התאמה מגדרית|מעברים בין מגדריים]] בשילוב של תאוריית ההצטלבויות, כדוגמת [[אישה טרנסית|נשים טרנסקסואליות]] בעלות [[ביולוגיה]] של [[זכר]] ש[[טרנסג'נדריות ואינטרסקסואליות בספורט|מתחרות בענפי ספורט לצד נשים ביולוגיות]] בתמיכתן של פמיניסטיות – על אף יתרונן הביולוגי הזכרי והתנגדותן של שאר המתמודדות לנוכחותן בענף הספורט, או אישה טרנסקסואלית שנולדה כזכר ביולוגי ועובדת כמייעצת לקורבנות [[אלימות מינית|תקיפה מינית]] – על אף ההתנגדות של אישה פמיניסטית לנוכחותה בתפקיד, התנגדויות שמובילות לכך שאותן נשים נקראות כ-"[[טרנספוביה|טרנספוביות]]" ואף כמי "שאינן יכולות עוד להיקרא כפמיניסטיות". כמו כן הוא מביא עדויות של גברים שקיבלו טיפולים ב[[מלטונין|הורמונים נשיים]] לפני [[ניתוח להתאמה מגדרית]] כחלק מתהליך ההתאמה המגדרית שלהם ממין זכר לנקבה, שהעידו על עצמם, למשל, שההורמונים גרמו לשינוי בטעם המוזיקלי והקולנועי שלהם ושהם בכו יותר – דברים שאילו נאמרו מפי גבר [[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואל]] בעל [[סיסג'נדר|תחושת התאמה לזהותו המגדרית]] שאינו לוקח הורמונים נשיים לגבי נשים – היו נתפסים כ-"[[אפליה מינית|סקסיסטיים]]". בספר, מארי מבקר בנוסף את עבודתו של הפילוסוף ה[[צרפתים|צרפתי]] [[מישל פוקו]] על מה שהוא רואה כ-"צמצום החברה למערכת של יחסי [[כוח (סוציולוגיה)|כוח]]".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nationalreview.com/2019/10/douglas-murray-book-the-madness-of-crowds-gender-race-and-identity/|כותרת=An Interview with Douglas Murray: Gender, Race, and Identity|אתר=National Review|תאריך=2019-10-01|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref> הספר קיבל תגובות חלוקות מצד מבקרים. ההיסטוריון טים סטנלי {{אנ|Tim Stanley}} מהדיילי טלגרף שיבח את הספר, וכינה את מארי "מדריך בעל תפיסה מעולה לעידן לחימת הצדק החברתי".<ref>{{Cite news|title=The Madness of Crowds by Douglas Murray, review: unleashing a liberal dose of outrage|url=https://www.telegraph.co.uk/books/what-to-read/madness-crowds-douglas-murray-review-unleashing-liberal-dose/|work=The Telegraph|date=2019-09-27|access-date=2024-03-23|issn=0307-1235|language=en-GB|first=Tim|last=Stanley}}</ref> במאמר שלה לעיתון "Evening Standard" {{אנ|Evening Standard}} קייטי לאו הצהירה שמארי "התמודד עם נושא הכרחי ופרובוקטיבי נוסף בשנינות ובגבורה".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.standard.co.uk/culture/books/the-madness-of-crowds-by-douglas-murray-review-a4241046.html|הכותב=Katie Law|כותרת=The Madness of Crowds by Douglas Murray - review|אתר=Evening Standard|תאריך=2019-09-19|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref> לעומת זאת, וויליאם דייויס מהגרדיאן, נתן סקירה ביקורתית על עבודתו של מארי ותיאר את הספר כ-"פנטזיות המוזרות של פרובוקטור ימני".<ref>{{Cite news|title=The Madness of Crowds by Douglas Murray review – a rightwing diatribe|url=https://www.theguardian.com/books/2019/sep/19/the-madness-of-crowds-review-gender-race-identity-douglas-murray|work=The Guardian|date=2019-09-19|access-date=2024-03-23|issn=0261-3077|language=en-GB|first=William|last=Davies}}</ref>
בשנת 2022 יצא ספרו "[[המלחמה על המערב]]" (The War on the West: How to Prevail in the Age of Unreason).

בשנת 2021 פרסם מארי את הספר "[[המלחמה על המערב|המלחמה על המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר ההיגיון]]". הספר אופיין על ידי בעל הטור ג'רארד בייקר {{אנ|St Benedict's School, Ealing}} כ-"בחינה של ניסיונות להרוס את ה[[תרבות המערב|ציוויליזציה המערבית]] ממקורות פנימיים".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.wsj.com/podcasts/opinion-free-expression/douglas-murray-and-the-war-on-western-culture/88483b1f-08dd-4d61-982d-5f11f9b21311|כותרת=Douglas Murray and the War on Western Culture - Opinion: Free Expression - WSJ Podcasts|אתר=WSJ|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref>


==עיתונאות==
==עיתונאות==
[[קובץ:MurrayMSS.jpg|ממוזער|דאגלס מארי מתראיין בתוכנית "Mark Steyn" בשנת 2019]]
מארי משמש ככותב טורים וסגן עורך בביטאון הבריטי [[הספקטייטור]]. מאמריו הופיעו גם בעיתונים ובכתבי עת ידועים רבים. במהלך [[מלחמת חרבות ברזל]] נשלח מארי לסקר את המלחמה משטח [[ישראל]].
מארי משמש כיום כעורך שותף של המגזין הבריטי [[הספקטייטור]].

ספרו "יום ראשון הארור: אמת, שקרים וחקירת סאוויל" נכלל ברשימה של ספרים שהועמדו לפרס אורוול {{אנ|Orwell Prize}} לשנת 2012.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20170331214007/https://www.theorwellprize.co.uk/news/orwell-prize-2012-longlists-announced/|כותרת=Orwell Prize 2012 Longlists Announced – The Orwell Prize|אתר=web.archive.org|תאריך=2017-03-31|תאריך_וידוא=2024-03-23}}</ref>

בשנת 2016 מארי ארגן תחרות באמצעות הספקטייטור שבה הוזמנו המשתתפים להגיש שירים פוגעניים על [[נשיא טורקיה]] [[רג'פ טאיפ ארדואן]], עם פרס במקום הראשון בסך 1,000 [[לירה שטרלינג|פאונד]] שנתרמו על ידי קורא. זאת, בתגובה לפרשת בהמרמן {{אנ|Böhmermann affair}}, שבה הועמד לדין ה[[סאטירה|סאטיריקן]] ה[[גרמנים|גרמני]] יאן בהמרמן {{אנ|Jan Böhmermann}} במסגרת חוק העונשין הגרמני {{אנ|Strafgesetzbuch}} בגין שיר שהלחין על טאיפ ארדואן.<ref>{{Cite news|title='Insult Turkey's Erdogan' contest set up by Spectator magazine|url=https://www.bbc.com/news/world-europe-36086563|work=BBC News|date=2016-04-19|access-date=2024-03-23|language=en-GB}}</ref> הזוכה בתחרות השירה היה חבר [[הפרלמנט של הממלכה המאוחדת|הפרלמנט הבריטי]] מ[[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה השמרנית]] [[בוריס ג'ונסון]] (עורך המגזין לשעבר כמו גם [[ראש עיריית לונדון]] לשעבר ו[[ראש ממשלת הממלכה המאוחדת]] לעתיד).<ref>{{Cite news|title=Boris Johnson wins 'most offensive Erdoğan poem' competition|url=https://www.theguardian.com/politics/2016/may/19/boris-johnson-wins-most-offensive-erdogan-poem-competition|work=The Guardian|date=2016-05-19|access-date=2024-03-23|issn=0261-3077|language=en-GB|first=Jessica|last=Elgot}}</ref>

באפריל 2019 מארי הקדיש מספר שבועות להאיץ בעיתונאי ג'ורג' איטון מהמגזין [[ניו סטייטסמן]] ובעורך העיתון ג'ייסון קאולי לשתף את ההקלטה המקורית של ראיון שהתקיים בין איטון לפילוסוף השמרן [[רוג'ר סקרוטון]], בעודו מיתג את הריאיון שפורסם לבסוף בין השניים שייחס לסקרטון מספר הצהרות שתוארו בתקשורת כ-"פוגעניות ביותר" כ-"חוסר יושר עיתונאית" מצד איטון.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://theweek.com/100718/sir-roger-scruton-no-10-adviser-sacked-over-race-gaffes|הכותב=The Week Staff last updated|כותרת=Sir Roger Scruton: No. 10 adviser sacked over race comments|אתר=theweek|תאריך=2019-04-11|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> בסופו של דבר הצליח מארי לרכוש את ההקלטה, שהיוותה בסיס למאמר שכתב בספקטייטור שהגן על סקרוטון, בטענה שדבריו פורשו בצורה שקרית.<ref>{{Cite news|title=New Statesman and Spectator in dirty tricks row over Scruton tape|url=https://www.theguardian.com/media/2019/apr/25/new-statesman-investigates-how-rival-spectator-obtained-interview-tape|work=The Guardian|date=2019-04-25|access-date=2024-03-25|issn=0261-3077|language=en-GB|first=Jim|last=Waterson|first2=Jim Waterson Media|last2=editor}}</ref> הניו סטייטסמן התנצל לאחר פרסום ההקלטה על ידי מארי על מצג השווא של איטון ביחס לדבריו של סקרוטון.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.newstatesman.com/politics/2019/07/sir-roger-scruton|הכותב=NewStatesman|כותרת=Sir Roger Scruton|אתר=New Statesman|תאריך=2019-07-08|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://news.sky.com/story/sir-roger-scruton-adviser-sacked-over-magazine-interview-gets-government-apology-11764355|כותרת=Sir Roger Scruton: Govt 'sorry' for sacking adviser over New Statesman interview|אתר=Sky News|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref><ref>{{Cite news|title=Minister apologises to academic Sir Roger Scruton over sacking|url=https://www.bbc.com/news/uk-politics-49004425|date=2019-07-16|access-date=2024-03-25|language=en-GB}}</ref>

== עמדות ==

=== אידאולוגיה ===
אקדמאים ועיתונאים תיארו את האידיאולוגיה והשקפותיו הפוליטיות של מארי לאורך השנים כ[[שמרנות|שמרניות]],<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.timesofisrael.com/meet-the-conservative-activists-who-want-to-override-the-supreme-court/|כותרת=Meet the conservative activists who want to override the Supreme Court|אתר=The Times of Israel|תאריך=5 June 2019}}</ref> [[נאו-קונסרבטיזם|ניאו-שמרניות]],<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.huffingtonpost.co.uk/fiyaz-mughal/british-muslims-extremism_b_4659418.html|כותרת=The Neo-Conservative Speaker, Douglas Murray, Is Simply Wrong It Comes to British Muslims and Extremism|אתר=HuffPost UK|תאריך=2014-01-27|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://jacobin.com/2020/10/united-states-neoconservative-the-netherlands-new-radical-right|כותרת=How US Neocons Inspired the Netherlands’ New Radical Right|אתר=jacobin.com|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> [[ימין רדיקלי|ימניות קיצוניות]],<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201108101120/https://readsludge.com/2018/12/27/who-funds-pragerus-anti-muslim-content/|כותרת=Who Funds PragerU’s Anti-Muslim Content? – Sludge|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-11-08|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> [[הימין האלטרנטיבי|ימיניות אלטרנטיביות]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201218183936/https://www.latimes.com/politics/story/2019-08-22/dennis-prager-university-conservative-internet-sensation|כותרת=How a Los Angeles-based conservative became one of the internet's biggest sensations - Los Angeles Times|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-12-18|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> ו[[אסלאמופוביה|אסלאמופובית]]. הוא ידוע כמבקר קבוע של [[הגירה]] וה[[אסלאם]], בעודו טוען כי קיים מאמץ של ה[[פוליטיקה שמאלנית|שמאל]] העולמי "להרוס את [[תרבות המערב|הציוויליזציה המערבית]]".<ref>{{Cite news|title=Taking White Supremacist Talking Points Mainstream|url=https://www.currentaffairs.org/2022/09/taking-white-supremacist-talking-points-mainstream|work=Current Affairs|date=2022-09-02|access-date=2024-03-25|issn=2471-2647|language=en|first=Matt|last=McManus|first2=Nathan J.|last2=Robinson}}</ref>

בשנת 2012, כתב ארון קונדני במאמר למגזין כי "אידיאולוגיית הקונטר-ג'יהאד {{אנ|Counter-jihad}}" שהובעה על ידי מארי ואינטלקטואלים שמרנים אחרים היא "עיבוד מחדש של אידיאולוגיית הימין הקיצוני וניכוס השיח הרשמי... שמסוגלת להתחמק מקטלוג של מקור אלימות ימין קיצוני". העיתונאי נפיז אחמד טען בכתיבתו לאתר עין המזרח התיכון כי הצהרת תמיכתו של מארי ב[[חופש הביטוי]] בעקבות [[הפיגוע במשרדי שרלי הבדו]] והפיגועים באיל-דה-פרנס {{אנ|January 2015 Île-de-France attacks}} בינואר 2015 הייתה "רק תכסיס לאנטריזם {{אנ|Entryism}} של הימין הקיצוני". ב-2019, מאמר ב-"Social Policy Review" תיאר את דעותיו של מארי כ-"סוג של אידיאולוגיית מיינסטרים". מארי תואר גם כן לאורך השנים על ידי עיתונאים ואקדמאים כמי שמקדם "תיאוריות קונספירציה של ימין קיצוני" בהן תיאוריית [[ההחלפה הגדולה]], תיאוריית [[אירוערביה (תאוריה)|אירוערביה]] ו[[תאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי]].

הפילוסוף הצרפתי [[ברנאר-אנרי לוי]] הצהיר על מארי באומרו כי "בין אם מסכימים איתו ובין אם לא, הוא אחד האינטלקטואלים הציבוריים החשובים ביותר כיום". הסופרת והפעילה החברתית ההולנדית-סומלית [[אייאן חירסי עלי]] והעיתונאי האיראני-אמריקאי סוהראב אחמרי {{אנ|Sohrab Ahmari}} שיבחו את עבודתו וכתיבתו של מארי על השפעות ה[[אסלאם באירופה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.newsweek.com/would-mark-twain-be-prevented-speaking-berkeley-798321|הכותב=Ayaan Hirsi Ali|כותרת=Would Mark Twain Be Prevented From Speaking at Berkeley|אתר=Newsweek|תאריך=2018-02-02|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.commentary.org/articles/sohrab-ahmari/can-europe-saved/|כותרת=Can Europe Be Saved?|אתר=Commentary Magazine|תאריך=2017-08-14|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

[[בעל טור|בעל הטור]] האמריקאי בארי וייס {{אנ|Bari Weiss}} מיקם את מארי בתוך "הרשת האפלה האינטלקטואלית" {{אנ|Intellectual dark web}} (מונח שמשמש לתיאור פרשנים פוליטיים שמתנגדים ל[[פוליטיקה של זהויות|פוליטיקת זהויות]], [[תקינות פוליטית]] ו[[תרבות הביטול]] בהשכלה הגבוהה ובתקשורת ב[[העולם המערבי|מדינות המערב]]) יחד עם [[סם האריס]], ברט ויינשטיין {{אנ|Bret Weinstein}} ודייב רובין {{אנ|Dave Rubin}}.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/2018/05/08/opinion/intellectual-dark-web.html|הכותב=Bari Weiss|כותרת=Meet the Renegades of the Intellectual Dark Web|אתר=The New York Times|תאריך=May 8, 2018}}</ref> למארי קיים טור שבועי תחת הכותרת "דברים ששווה לזכור" בחברת האינטרנט "The Free Press" {{אנ|The Free Press (media company)}} של וייס.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.theaustralian.com.au/subscribe/news/1/?sourceCode=TAWEB_WRE170_a&dest=https%3A%2F%2Fwww.theaustralian.com.au%2Fweekend-australian-magazine%2Fthe-making-of-douglas-murray-most-people-in-the-west-have-no-idea-what-were-at-risk-of-losing%2Fnews-story%2F98863bc78a15c22bcb3bf3ba56b7cbfb&memtype=anonymous&mode=premium&v21=GROUPB-Segment-2-NOSCORE&V21spcbehaviour=append|הכותב=Nicholas Jensen|כותרת="Step inside the 'dangerous' mind of Douglas Murray"|אתר=The Weekend Australian Magazine}}</ref>

=== אסלאם ===
בפברואר 2006 אמר מארי כי "יש להקשות על התנאים עבור [[מוסלמים]] ב[[אירופה]]. אירופה חייבת להיראות כמו הצעה פחות אטרקטיבית".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.independent.co.uk/student/istudents/nus-condemns-antiislam-group-student-rights-9369023.html|כותרת=NUS condemns 'anti-Islam' group Student Rights|אתר=The Independent|תאריך=2014-05-14|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.huffingtonpost.co.uk/2013/05/13/muslim-anger-student-rights-extremism-campus-_n_3265222.html|כותרת='We're Demonised'|אתר=HuffPost UK|תאריך=2013-05-13|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> לאחר שמארי סירב להצעתו של הפוליטיקאי הבריטי פול גודמן {{אנ|Paul Goodman, Baron Goodman of Wycombe}} מ[[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה השמרנית]] לחזור בו מההצהרה, הספסל הקדמי {{אנ|Frontbencher}} של המפלגה השמרנית ניתק את יחסיו הרשמיים עם מארי והמרכז ללכידות חברתית שהקים בשנת 2007.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.bbc.co.uk/programmes/p01hpglh|כותרת=BBC One - Sunday Morning Live, Series 4, Episode 5, Are Muslims being demonised?|אתר=BBC|תאריך=2013-09-28|שפה=en-GB|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

בשנת 2008, מארי מנה את המקרים של 27 [[סופר|סופרים]], [[אקטיביזם|פעילים]], [[פוליטיקאי|פוליטיקאים]] ו[[אמן (תרבות)|אמנים]] בהם המוסלמים לשעבר הסופר ה[[הודו|הודי]]-בריטי [[סלמאן רושדי|סלמן רושדי]], הפעילה החברתית האיראנית-בריטית מרים נמאזי {{אנ|Maryam Namazie}} והכתב ההודי-בריטי אנואר שייח {{אנ|Anwar Shaikh (writer)}}, ששלושתם קיבלו איומי מוות בעקבות [[ביקורת על האסלאם|ביקורתם על האסלאם]]. בתגובה, מארי הצהיר כי "בחברה חופשית, שום אמונה או מערכת ערכים לא צריכות להישאר מעבר לביקורת גלויה" והוסיף כי "הענקת חנינה מדיון עבור מערכת אמונה מצהירה שהפחדה ואלימות יכולות לעבוד".<ref>{{Cite news|title=Muslims' free speech 'threatened'|url=http://news.bbc.co.uk/2/hi/uk_news/7718715.stm|date=2008-11-10|access-date=2024-03-25|language=en-GB}}</ref>

ביוני 2009, מארי נענה להזמנה לעימות עם [[אנג'ם צ'ודארי]], פעיל [[פקיסטן|פקיסטני]]-בריטי שפועל עבור להשתלטות אסלאמית על הממלכה המאוחדת ומנהיג רשת הטרור אל-מוחג'ירון {{אנ|Al-Muhajiroun}} שבסיסה ב[[ערב הסעודית]], בנוגע לדין ה[[שריעה]] והחוק הבריטי במטה האגודה האתית של קונווי הול {{אנ|Conway Hall Ethical Society}}. חברי אל-מוחג'ירון שפעלו כמאבטחים ניסו להפריד בין גברים ונשים בכניסה לאירוע. בהמשך, עימותים פרצו ליד הכניסה בין תומכיו של צ'ודארי ומארי והקונווי הול נאלצו לבטל את האירוע בגלל ניסיון ההפרדה הכפויה של פעילי הרשת. מחוץ לבניין התרחש עימות בין צ'ודארי למארי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.standard.co.uk/hp/front/clashes-as-muslim-extremists-attempt-to-segregate-women-6714922.html|כותרת=Clashes as Muslim extremists attempt to segregate women|אתר=Evening Standard|תאריך=2012-04-12|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> מאוחר יותר פרסם המרכז ללכידות חברתית של מארי מחקר שחשף כי 1 מכל 7 מקרי [[טרור אסלאמי|טרור אסלאמיים]] בממלכה המאוחדת קשורים לאל-מוחג'ירון.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20100401013454/http://www.socialcohesion.co.uk/files/1243874438_1.pdf|כותרת="One in Seven UK Terror-related Convictions Linked to Islamist Group Now Threatening to Relaunch"|אתר=Centre for Social Cohesion|תאריך=1 ביוני 2010|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> באותה שנה, מארי נאסר מלעמוד בראש דיון ב[[בית הספר לכלכלה של לונדון]] בין האקדמאי אלן סקד {{אנ|Alan Sked}} לפילוסוף חמזה צורציס {{אנ|Hamza Tzortzis}}, כאשר האוניברסיטה ציינה "חששות ביטחוניים" בתגובה למעשה לאחר שבוע של הפגנות [[אנטי-ציונות|אנטי-ישראליות]] של סטודנטים במהלך [[מבצע עופרת יצוקה]]. הדיון התקיים לבסוף ללא מארי.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.standard.co.uk/hp/front/rightwing-author-is-banned-from-islam-talk-6864935.html|הכותב=Jack Lefley|כותרת=Right-wing author is banned from Islam talk|אתר=Evening Standard|תאריך=2012-04-13|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> המהלך גונה על ידי עיתונאים מה[[דיילי טלגרף]] ו[[הספקטייטור]] שהצהירו כי האוניברסיטה "נכנעה לטרור" וקראו לפרופסורית ג'נט הארטלי שקבעה את ההחלטה "להתפטר".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20090415153705/http://www.spectator.co.uk/melaniephillips/3283526/the-lse-caves-in-to-terror.thtml|כותרת=The LSE caves in to terror {{!}} The Spectator|אתר=web.archive.org|תאריך=2009-04-15|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20090921071456/http://blogs.telegraph.co.uk/news/alexsingleton/8180227/Civil_liberties_group_calls_for_resignation_of_Prof_Janet_Hartley/|כותרת=Civil liberties group calls for resignation of Prof Janet Hartley - Telegraph Blogs|אתר=web.archive.org|תאריך=2009-09-21|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20100310084337/http://blogs.telegraph.co.uk/news/damianthompson/8179881/Gutless_LSE_bans_Islam_critic_Douglas_Murray_for_security_reasons/|כותרת=Gutless LSE bans Islam critic Douglas Murray for 'security reasons' – Telegraph Blogs|אתר=web.archive.org|תאריך=2010-03-10|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

בשנת 2010 במהלך עימות שערך ב[[ארצות הברית]] לצד המוסלמית לשעבר [[אייאן חירסי עלי]] מול שני מתמודדים נוספים בפרק של "Intelligence Squared" שכותרתו השאלה "האם האסלאם היא דת של שלום?" עם טיעונים בעד או נגד והצבעה סופית של הקהל, מארי טען נגד השאלה בנימוק כי "[[מוחמד]] היה איש רע מאוד", "מתעלל בילדה קטנה" ו-"פושע מלחמה" בעודו ציטט פרקים מתוך חייו הפרטיים (ה[[חדית']]) שכללו בין היתר [[עריפת ראש|עריפות ראשים]] של [[יהודים]] כחלק מ[[קרב השוחה]] נגד [[שבט בני קוריט'ה]] היהודי בהובלתו של מוחמד וכינה את [[הקוראן]] כ-"ספר רע עם המון אלימות".<ref>{{Citation|title="Islam's Muhammad Was A Very Bad Man" - Douglas Murray|url=https://www.youtube.com/watch?v=q-QaR0Bv_vk|accessdate=2024-03-25|language=he-IL}}</ref> מארי וחירסי עלי זכו לבסוף בעימות שקיבל מיליוני צפיות באתר [[יוטיוב]].<ref>{{Citation|title=Is Islam a Religion of Peace?|url=https://www.youtube.com/watch?v=rh34Xsq7D_A|accessdate=2024-03-25|language=he-IL}}</ref>

בשנת 2017, בעקבות שורת פיגועי טרור אסלאמיים בהם [[הפיגוע במנצ'סטר ארנה (2017)|הפיגוע במנצ'סטר ארנה]] במאי 2017, [[הפיגוע בווסטמינסטר (2017)|הפיגוע בווסטמינסטר]] במרץ 2017 ו[[מתקפת הטרור בלונדון (יוני 2017)|מתקפת הטרור בלונדון]] ביוני 2017, מארי הצהיר בראיון לעיתונאי הבריטי ניק פרארי {{אנ|Nick Ferrari}} כי "הגיע הזמן שאנשים יתמודדו עם עובדות הטרור. היו לנו 16 שנים של אנשים שאמרו שלפיגועים כמו של שבת אין שום קשר לאסלאם. ברור שזה בא מהאסלאם. זו בעיה שמקורה באסלאם" והוסיף כי "לאחר ההתקפות הללו, במאמץ לשפר את ההכלה החברתית, המדינה נכפתה לקבל עוד יותר אסלאם. אנחנו צריכים פחות אסלאם. הדבר הראשון הוא או שאתה מאט או שאתה עוצר את הזרם הנוכחי של אנשים. זה המינימום המוחלט".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201112022053/https://www.lbc.co.uk/radio/presenters/nick-ferrari/douglas-murray-less-terrorism-the-uk-less-islam/|כותרת=Douglas Murray Says To Have Less Terrorism The UK Needs “Less Islam” - LBC|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-11-12|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

=== הגירה ורב-תרבותיות ===
[[קובץ:Doha Debates-Refugees 2019-2-26.jpg|ממוזער|249x249 פיקסלים|מארי משתתף בעימות על רקע [[הגירה]] בכנס בשם "משבר פליטים עולמי" ב[[דוחה]], [[קטר (מדינה)|קטר]], 2019]]
מארי הוא מבקר קולני של [[הגירה]] ו[[רב-תרבותיות]], והגירה לא אירופאית מ[[העולם המוסלמי|מדינות האסלאם]] לאירופה בפרט.<ref>{{Cite news|title=Conservative author Douglas Murray on immigration, Islam and why he doesn’t want to talk about Trump|url=https://www.theglobeandmail.com/arts/books/article-conserative-author-douglas-murray-on-immigration-islam-and-why-he/|work=The Globe and Mail|date=2019-11-26|access-date=2024-03-25|language=en-CA}}</ref> במרץ 2013, מארי טען ש[[לונדון]] היא "מדינה זרה" בשל הפיכתם של "בריטים [[האדם הלבן|לבנים]]" למיעוט ב-23 מתוך 33 [[רובעי לונדון]].<ref>{{Cite news|title=Rightwing thinktank pulls funds for Commons groups after disclosure row|url=https://www.theguardian.com/politics/2014/dec/30/rightwing-thinktank-pulls-funds-commons-groups-disclosure-rules|work=The Guardian|date=2014-12-30|access-date=2024-03-25|issn=0261-3077|language=en-GB|first=Randeep|last=Ramesh|first2=social affairs|last2=editor}}</ref> בספרו של מארי, [[המוות המוזר של אירופה|המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם]], הוא כותב שאירופה וערכיה "מתאבדים עקב הגירה המונית" ובעמודי הפתיחה שלו הוא קורא לעצור את ההגירה המוסלמית ליבשת. בתוכן הספר הוא מפרט על פשעים שבוצעו על ידי מהגרים מוסלמים באירופה ומשבח את מדיניות ההגירה הנוקשה, בייחוד בתקופת [[משבר ההגירה באירופה]], של [[ראש ממשלת הונגריה]] מאז שנת 2010, [[ויקטור אורבן]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.npr.org/2017/06/27/534597202/the-strange-death-of-europe-warns-against-impacts-of-immigration|הכותב=ROBERT SIEGEL|כותרת='The Strange Death Of Europe' Warns Against Impacts Of Immigration|אתר=npr|תאריך=27 ביוני, 2017}}</ref>

בספטמבר 2016 מארי הודיע על תמיכתו בהצעתו של [[נשיא ארצות הברית]] ה-45 [[דונלד טראמפ]] להקים את "[[חומת טראמפ]]" שתהווה [[גדר גבול|חומת הפרדה]] לאורך [[גבול ארצות הברית–מקסיקו]] עבור בלימת מסתננים בלתי חוקיים. בינואר 2017 מארי הגן על ה[[צו נשיאותי 13769|צו הנשיאותי 13769]] – "הגנה על האומה מפני כניסת טרוריסטים זרים לתוך ארצות הברית" של טראמפ שאסר על כניסה או הגירה לארצות הברית של אזרחים מ-7 מדינות מוסלמיות במאמר שכתב בספקטייטור תחת הכותרת "9 שאלות שהמפגינים נגד צו ההגירה של דונלד טראמפ חייבים לענות עליהן".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.spectator.co.uk/article/nine-questions-those-protesting-against-donald-trump-s-immigration-ban-must-answer/|הכותב=Douglas Murray|כותרת=Nine questions those protesting against Donald Trump's immigration ban must answer|אתר=The Spectator|תאריך=2017-01-31|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

בשנת 2018, מארי צילם סרטון עבור הארגון הימין האמריקאי "[[PragerU]]" בשם "התאבדותה של אירופה". בסרטון הוא ביקר את התנועה ההמונית של מהגרים לאירופה מ[[המזרח התיכון]] ו[[צפון אפריקה]], אמר שאירופה "איבדה את אמונתה בעצמה, בדת שלה, במסורות שלה ובלגיטימציה שלה" ומתח ביקורת על מדיניות הרב-תרבותיות שלה שמונעת מ-"תחושת אשמה" של מנהיגיה על רקע ההיסטוריה הקולוניאלית האירופאית. בנוסף, מארי הוסיף דוגמאות של מהגרים ממדינות האסלאם שמבקרים בעצמם את מדיניותה של אירופה ביחס לנושאים הללו בהם המוסלמים לשעבר חאמד עבד אל-סמאד {{אנ|Hamed Abdel-Samad}} מ[[מצרים]] ו[[אייאן חירסי עלי]] מ[[סומליה]] שכתוצאה מכך, חייהם נתונים בסכנה. העיתונאי אלכס קוץ' ראיין לאחר יציאתו לאור של הסרטון את העורך ב-"מרכז לקיצוניות" של [[הליגה נגד השמצה]] מארק פיטקוואג' {{אנ|Mark Pitcavage}} שמתואר בתקשורת המערבית לעיתים כ-"מומחה לקיצוניות" שהאשים את הסרטון בכך שהוא "מלא ברטוריקה נגד מהגרים ומוסלמים". באופן דומה, ארגון [[המרכז המשפטי לדרום העני]] טען כי הסרטון הוא "[[משרוקית כלבים (פוליטיקה)|משרוקית כלבים]] לימין הקיצוני".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201212142815/https://www.splcenter.org/hatewatch/2018/06/07/prageru%E2%80%99s-influence|כותרת=PragerU’s Influence {{!}} Southern Poverty Law Center|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-12-12|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

=== מגדר ומיניות ===
מארי הוא [[הומוסקסואליות|הומוסקסואל]]. הוא הצהיר כי הומוסקסואליות היא "מרכיב לא יציב שעליו ניתן לבסס זהות אינדיבידואלית ודרך בלתי יציבה להחריד לנסות ולבסס כל צורה של זהות קבוצתית". בספרו, [[שיגעון ההמון|שיגעון ההמון: מגדר, גזע וזהות]], הוא טוען שה[[הומופוביה]] בעולם "הובסה בעיקרה".

מארי מצהיר כי הטענה לפיה זכר ביולוגי יכול להפוך לנקבה ביולוגית באמצעות תהליך [[התאמה מגדרית]] היא "שקר". בספטמבר 2020, במהלך הופעתו ב[[פודקאסט]] "[[The Joe Rogan Experience]]" עם המנחה [[ג'ו רוגן]], מארי השווה קבלה חברתית של סוגיות מגדריות שונות כגון הטענות כי "לא קיים הבדל בין גברים ונשים", "[[פין]] הוא תלוי תפיסה חברתית" ו-"ילדים נולדים ללא מין" כ-"סימן מאוחר עבור אימפריה לכך שדברים מתפרקים".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.mediamatters.org/joe-rogan-experience/joe-rogan-and-guest-discuss-whether-trans-people-are-sign-end-america|כותרת=Joe Rogan and guest discuss whether trans people are a sign of "the end of America"|אתר=Media Matters for America|תאריך=2020-09-18|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> מארי הצהיר כי "לא קיים דבר כזה" מגדר [[ג'נדרקוויר|א-בינארי]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.advocate.com/people/2019/9/17/right-wing-uk-writer-epically-schooled-misgendering-sam-smith|כותרת=Right-Wing U.K. Writer Epically Schooled for Misgendering Sam Smith|אתר=www.advocate.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

בספטמבר 2019, אמר מארי במהלך ראיון כי "נשים מיוחסות בסטנדרטים שונים מגברים בכל הנוגע להתנהגות מינית" תוך כדי שהוא מציין מקרים בהם השחקניות [[דרו ברימור]], [[ג'יין פונדה]] ו[[מים ביאליק]] "התנהגו בצורה מינית כלפי גברים ללא תגובת גינוי מהתקשורת".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.heraldscotland.com/news/18082570.douglas-murray-relations-men-women-cannot-turned-criminal-acts-waiting/|כותרת=Douglas Murray: 'Relations between men and women cannot be turned into criminal acts in waiting'|אתר=The Herald|תאריך=2019-12-07|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

=== מדיניות חוץ ===
במרץ 2018, ראש ממשלת [[הונגריה]] [[ויקטור אורבן]] פרסם תמונה בחשבון ה[[פייסבוק]] הרשמי שלו שבו הוא קורא את המהדורה בשפה ה[[הונגרית]] של המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם מאת מארי, ובמאי אותה שנה, התקבל באופן אישי על ידי אורבן בבירה [[בודפשט]] איתו קיים דיון במסגרת ועידה שבה השתתף בעיר בשם "עתיד אירופה" יחד עם אישים פוליטיים ימניים נוספים מרחבי העולם.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201112030600/http://abouthungary.hu/news-in-brief/pm-orban-receives-speakers-from-v4-conference-the-future-of-europe-in-parliament/|כותרת=About Hungary - PM Orbán receives speakers from V4 conference “The Future of Europe” in Parliament|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-11-12|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>

מארי קורא להמשך בלחימה מזויינת נגד [[איראן]], [[סוריה]] ובכל משטר תומך טרור.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://bridge.georgetown.edu/research/factsheet-douglas-murray/|כותרת=Douglas Murray {{!}} Factsheet: Islamophobia {{!}} The Bridge Initiative|אתר=Bridge Initiative|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> בשנת 2021 הוא נזף בהחלטת ממשל [[ג'ו ביידן|ביידן]] על [[נסיגת כוחות ארצות הברית מאפגניסטן (2021)|נסיגת צבא ארצות הברית מאפגניסטן]] שהובילה ל[[השתלטות הטליבאן מחדש על אפגניסטן]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.foxnews.com/media/afghanistan-triumph-douglas-murray-taliban-biden|הכותב=Fox News Staff|כותרת=Douglas Murray: Anyone who sees Afghanistan as an American triumph is in 'absolute la-la-land'|אתר=Fox News|תאריך=2021-08-25|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>
[[קובץ:Douglas Murray.ogv|ממוזער|250x250 פיקסלים|מארי נואם במהלך הכנס "Future of Europe" ב[[בודפשט]], [[הונגריה]] בשנת 2018]]

==== ישראל ====
בשנת 2013, מארי גינה את העיתונאי הבריטי אוון ג'ונס {{אנ|Owen Jones}} חבר [[מפלגת הלייבור (הממלכה המאוחדת)|מפלגת הלייבור]], שידוע בהצהרותיו האנטי-ישראליות הרבות, על כך שטען באופן שקרי שישראל הרגה ילד בן 11 חודשים במתקפה צבאית. ג'ונס הגיב למארי על כך שהתעלם מדו"ח של [[האומות המאוחדות|האו"ם]] שאמר כי "תקיפה אווירית של ישראל הרגה מספר רב של אזרחים חפים מפשע".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.newstatesman.com/politics/2013/03/why-douglas-murray-smearing-me-distract-damning-un-report-israel-gaza|הכותב=Owen Jones|כותרת=Why is Douglas Murray smearing me to distract from this damning UN report on Israel in Gaza?|אתר=New Statesman|תאריך=2013-03-12|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>


בשנת 2014, מארי הגן על פעולותיה של ישראל במהלך [[מבצע צוק איתן]] ב[[רצועת עזה]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.express.co.uk/news/world/497367/Douglas-Murray-My-fear-for-Jews-worldwide-following-Gaza-conflict-protests|הכותב=Helen Barratt|כותרת=World attacks Israel but 'just ignores' terrifying rise of radical Isl|אתר=Express.co.uk|תאריך=2014-08-09|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> הוא הצהיר על "זכותה של ישראל להגן על עצמה" והוסיף "אם אתה לא מאמין שלישראל יש את הזכות לעצור קבוצה שהצהירה שוב ושוב מאז הקמתה שהיא רוצה להשמיד את ישראל, אם אתה מאמין שלישראל אין הזכות לעצור את האויב הזה, אז כמובן שאתה לא מאמין שלישראל יש זכות קיום. אתה מאמין שלישראל יש את הזכות למות".
== יחסו לישראל ==


בשנת 2019 מארי ביקר בישראל. הוא השתתף ב[[קרן תקווה#כנס "שמרנות ישראלית"|כנס השמרנות]] של [[קרן תקווה]] ב[[בנייני האומה]] ונשא הרצאה על האופן שבו השקפת העולם [[פרוגרסיביזם|הפרוגרסיבית]] [[אוניברסלים אנושיים|האוניברסלית]] פוגעת ביכולתה של אירופה להתמודד עם רעיונות מוסריים עמוקים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.www.youtube.com/watch?v=tfIJePEigE0|כותרת=רעיונות פרוגרסיביים והמוות המוזר של אירופה {{!}} דאגלס מארי ועמית סגל|אתר=סרטון באתר יוטיוב|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-08-01}}}} לאחר ביקורו, ערך ראיון עם העיתונאית להב הרקוב מעיתון ה[[ג'רוזלם פוסט]]. במהלכו, הוא שיבח את "יחס החברה הישראלית ל[[לאומיות]]", את גישתה הנוקשה של ישראל ביחס להגירה אל שטחה ואמר כי "בישראל רואים בגבולות חזקים את הדרך הטובה ביותר להבטיח שלום, בעוד שבאירופה אנשים רואים בזה גורם למלחמה". מארי השווה בין נושאים נוספים בין אירופה לישראל והרחיב על מעמדה של האנטישמיות והיהודים האירופאים, באומרו:<blockquote>"באירופה, כל מה שקשור ל[[זהות]], [[היסטוריה]], [[פטריוטיות]] ולאומיות נתפס באור חשוד. בזמן שבישראל, לאומיות נתפסת כטובה, ופטריוטיות היא טובה. נסעתי ל[[ברלין]] בחודש שעבר ול[[בודפשט]] בחודש הקודם. באילו מהערים הללו אמרו המנהיגים היהודים [לאחרונה] שלא לובשים סממנים פומביים של [[יהדות]]? יש לנו דיאטה בלתי נגמרת של אנשים שמספרים לנו על האנטישמיות של ממשלת הונגריה ואינסוף תירוצים להחלטות פזיזות של [[קנצלר גרמניה|קנצלרית גרמניה]] [[אנגלה מרקל]]. מרקל החמירה את המצב ליהודים במדינה שלה, לא [[ויקטור אורבן]]. מוסכם שאורבן עשה את הדבר הנכון מהסיבות הלא נכונות ולכן הוא לא צריך לקבל קרדיט, אבל מרקל עשתה את הדבר הלא נכון אבל מסיבות טובות, אז היא מקבלת קרדיט. מה שנעשה על ידי תומכי הגבולות הפתוחים וההגירה הבלתי מוגבלת הוא הרבה יותר גרוע עבור [[יהדות אירופה|יהודי אירופה]] מכל דבר מאז תום [[המלחמה הקרה]] בכל אחת ממדינות [[מזרח אירופה]]".<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201208021321/https://www.jpost.com/israel-news/douglas-murray-israel-has-healthier-attitude-toward-nationalism-than-europe-589905|כותרת=Douglas Murray: Israel has better attitude toward nationalism than Europe - The Jerusalem Post|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-12-08|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref></blockquote>בתקופת [[מבצע שומר החומות]] בשנת 2021 פרסם מארי מאמר תחת הכותרת "מדוע חלקים מהממלכה המאוחדת מאבדים את הצפון כשישראל מגינה על עצמה?" ובו ביקר את "בורותם" של "הבוכים על ה[[דיספרופורציונציה]] במאזן המתים של שני הצדדים". לדבריו, בריאיון לעיתון [[הארץ]] "קונפליקטים רבים מאופיינים בחוסר מידתיות במספר המתים, זה עניין די שכיח, שקשור לכך שהצד המנצח בעימות סופג פחות אבדות מהצד המפסיד".<ref name=":02">{{הארץ|רוני דורי|הסופר הניאו־שמרן דגלאס מאריי חושב שפוליטיקת זהויות מסכנת את שלום העולם|0000017f-db7c-db22-a17f-fffd50970000|15 ביולי 2021}}</ref>
מארי תומך ב[[ישראל]] ורואה בה מעוז חשוב של ערכי [[העולם המערבי]] וה[[דמוקרטיה]] מול ה[[אסלאמיזם]] וה[[רדיקליות]] שמאיימים על [[העולם החופשי]]. הוא מרבה להגן על ישראל בפומבי ולהצדיק את פעולותיה ה[[צבא]]יות ל[[לוחמה בטרור]].


בשנת 2023, במהלך [[מלחמת חרבות ברזל]], מארי ביקר בישראל ותמך בפעילותה הצבאית ברצועת עזה בראיונות שערך בתקשורת המערבית לאחר [[מתקפת הפתע על ישראל (2023)|מתקפת הפתע על ישראל]], והצהיר כי ישראל מוגדרת כ-"מדינה היחידה בעולם שאסור לה לנצח במלחמות". בראיון שערך לאתר הישראלי "[[Ynet]]", אמר: "כשיש תנועות בעזה או בכל מקום אחר הקהילה הבינלאומית אומרת לישראל: תוקפים אתכם, אתם רשאים להגיב בצורה שתביא אתכם למצב הקודם שבו הייתם לפני שתקפו אתכם - אבל לא מעבר לכך. גופי התקשורת אוהבים את ה-"[[BBC]]", והם באופן מהותי נגד ישראל" והוסיף: "אני לא מעוניין לשמוע פוליטיקאים אמריקאים מטיפים לישראל כשארצות הברית לא מצליחה לשמור על הסדר ב[[ניו יורק]]. אותו דבר כלפי בריטניה - פוליטיקאים שמטיפים לטקטיקה מסוימת בעזה, כשהם לא מבינים בנושא ולא מסוגלים לשמור על הסדר ברחובות שלהם. ישראל יכולה לדאוג לעצמה. יש דור של צעירים שהם בורים לחלוטין בנוגע ל[[היסטוריה של מדינת ישראל|היסטוריה של ישראל]] ו-1948, ובכלל בנוגע להיסטוריה של [[יהודים|העם היהודי]] בהקשר של האדמה הישראלית".<ref>{{ynet|אלכסנדרה לוקש, שרון כידון|דאגלס מאריי: "בריטניה צריכה להביט בחצר האחורית שלה לפני הטפה לישראל"|entertainment/article/bjwndnmf6#autoplay|24 באוקטובר 2023}}</ref>{{הערה|{{ynet||"ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאסור לה לנצח במלחמות"|entertainment/article/sy3wexk11t|15 באוקטובר 2023}}}}{{הערה|{{יוטיוב|RX1RgPUyeUY|שם=Israel-Hamas War: Piers Morgan and Douglas Murray On Palestine, Israel and Jeremy Corbyn|אורך=09:33|ערוץ=Piers Morgan Uncensored}}}}
בשנת [[2019]] השתתף מארי ב[[קרן תקווה#כנס "שמרנות ישראלית"|כנס השמרנות]] של [[קרן תקווה]] בבנייני האומה. הוא נשא הרצאה על האופן שבו השקפת העולם [[פרוגרסיביזם|הפרוגרסיבית]] [[אוניברסלים אנושיים|האוניברסלית]] פוגעת ביכולתה של [[אירופה]] להתמודד עם רעיונות מוסריים עמוקים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.www.youtube.com/watch?v=tfIJePEigE0|כותרת=רעיונות פרוגרסיביים והמוות המוזר של אירופה {{!}} דאגלס מארי ועמית סגל|אתר=סרטון באתר יוטיוב|שפה=he|תאריך_וידוא=2021-08-01}}}}


== חיים אישיים ==
בתקופת [[מבצע שומר החומות]] בשנת [[2021]] פרסם מארי מאמר תחת הכותרת "מדוע חלקים מבריטניה מאבדים את הצפון כשישראל מגינה על עצמה?", ובו ביקר את "בורותם" של "הבוכים על ה'דיספרופורציה' במאזן המתים של הצדדים". לדבריו בריאיון לעיתון [[הארץ]], "קונפליקטים רבים מאופיינים בחוסר מידתיות במספר המתים, זה עניין די שכיח, שקשור לכך שהצד המנצח בעימות סופג פחות אבדות מהצד המפסיד".<ref name=":0" />
מארי מתאר את עצמו כ-"נוצרי תרבותי" {{אנ|Cultural Christians}} ו-"אתאיסט נוצרי" {{אנ|Christian atheism}},<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20201006115002/https://samharris.org/podcasts/on-the-maintenance-of-civilization//|כותרת=Making Sense Podcast #21 — On the Maintenance of Civilization {{!}} Sam Harris|אתר=web.archive.org|תאריך=2020-10-06|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> בעוד שקודם לכן היה [[הכנסייה האנגליקנית|אנגליקני]] עד שנות ה-20 לחייו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.premierchristianity.com/features/douglas-murray-the-anti-woke-atheist-with-a-soft-spot-for-christianity/4427.article|הכותב=Dan Hitchens2021-06-29T15:29:00+01:00|כותרת=Douglas Murray: The anti-woke atheist with a soft spot for Christianity|אתר=Premier Christianity|שפה=en|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> מארי הוא [[הומוסקסואליות|הומוסקסואל]].


=== אחר ===
בשנת [[2023]], במהלך [[מלחמת חרבות ברזל]], תמך מארי בישראל על פעילותה ברצועת עזה כנגד ארגוני הטרור, לאחר [[מתקפת הפתע על ישראל (2023)|מתקפת הטרור]] שביצע ארגון הטרור חמאס בישראל. בראיונות טלוויזיה בבריטניה שלל את האפשרות להאשים את ישראל במצב שנוצר בעזה, או ניסיון להאשים את ישראל בתגובה בלתי פרופורציונלית למתקפה. הוא גם גינה את המפגינים הפרו־פלסטיניים שהביעו תמיכה ב[[חמאס]] וב[[טבח]] [[יהודים]].<ref>{{ynet|אלכסנדרה לוקש, שרון כידון|דאגלס מאריי: "בריטניה צריכה להביט בחצר האחורית שלה לפני הטפה לישראל"|entertainment/article/bjwndnmf6#autoplay|24 באוקטובר 2023}}</ref>{{הערה|{{ynet||"ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאסור לה לנצח במלחמות"|entertainment/article/sy3wexk11t|15 באוקטובר 2023}}}}{{הערה|{{יוטיוב|RX1RgPUyeUY|שם=Israel-Hamas War: Piers Morgan and Douglas Murray On Palestine, Israel and Jeremy Corbyn|אורך=09:33|ערוץ=Piers Morgan Uncensored}}}}
מארי הוא חבר בוועדה המייעצת הבינלאומית של העמותה הישראלית ה[[מכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים|מכון לחקר ארגוני לא-ממשלתיים]] ("NGO Monitor"), ארגון לא ממשלתי [[ירושלים|ירושלמי]] שמוגדר בתקשורת הבינלאומית כ-"ימני ופרו-ישראלי",<ref>{{צ-ספר|שם=Brokers of Deceit: How the U.S. Has Undermined Peace in the Middle East|קישור=https://books.google.co.il/books?id=LHYPnxwPnlwC&pg=RA1-PT127&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false|מו"ל=Beacon Press|שנת הוצאה=2013-03-12|ISBN=978-0-8070-4476-6|מחבר=Rashid Khalidi|שפה=en}}</ref><ref>{{צ-ספר|שם=The Middle East and Globalization: Encounters and Horizons|קישור=https://books.google.co.il/books?id=xt7YAZOioLQC&pg=PA206&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false|מו"ל=Springer|שנת הוצאה=2012-12-23|ISBN=978-1-137-03176-1|מחבר=Stephan Stetter|שפה=en}}</ref> אשר נוסד בשנת 2001 על ידי הפרופסור הישראלי [[ג'רלד שטיינברג]].<ref>{{Cite news|title=New pariah on the block|url=https://www.economist.com/international/2007/09/13/new-pariah-on-the-block|work=The Economist|access-date=2024-03-25|issn=0013-0613}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.ngo-monitor.org/about/boards/|הכותב=N. G. O. Monitor|כותרת=Boards » ngomonitor|אתר=ngomonitor|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref> החל משנת 2022, מארי משמש כאחד ממנהלי איגוד הדיבור החופשי {{אנ|Free Speech Union}}, ארגון שהוקם על ידי הפרשן החברתי הבריטי טובי יאנג {{אנ|Toby Young}} בשנת 2020 שפועל נגד [[תרבות הביטול]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://thespectator.com/topic/been-canceled-fight-back/|הכותב=Toby Young|כותרת=So you’ve been canceled. Here’s how to fight back|אתר=The Spectator World|תאריך=2020-01-24|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2024-03-25}}</ref>


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־13:08, 27 במרץ 2024

דאגלס מארי
Douglas Murray
דאגלס מארי, 2019
דאגלס מארי, 2019
דאגלס מארי, 2019
לידה 16 ביולי 1979 (בן 44)
לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
שם לידה דאגלס קיר מארי
מדינה בריטניהבריטניה הממלכה המאוחדת
עיסוק סופר, עיתונאי, פרשן פוליטי
מקום לימודים בית הספר סנט בנדיקט, איטון קולג', מודלן קולג' (אוקספורד)
סוגה פוליטיקה, תרבות, היסטוריה
יצירות בולטות נאו-שמרנות: למה אנחנו צריכים את זה (2006), המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם (2017), שיגעון ההמון: מגדר, גזע וזהות (2019), המלחמה על המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר ההיגיון (2022)
תקופת הפעילות מ-2000–הווה
douglasmurray.net

דַאגְלָס קיר מָארִי (באנגלית: Douglas Murray;‏ נולד ב־16 ביולי 1979) הוא סופר בריטי, עיתונאי ופרשן פוליטי שמרן. מארי הקים את המרכז ללכידות חברתית בשנת 2007, שהפך בהמשך לחלק מאגודת הנרי ג'קסון, שם שימש כמנהל שותף משנת 2011 עד 2018. כיום הוא עורך שותף של המגזין הבריטי הספקטייטור שמתמקד בסוגיות פוליטיקה, תרבות והיסטוריה.

עובדתו של מארי התפרסמה לאורך השנים בעיקר בעקבות הביקורות שלו בנוגע לסוגיות של תקינות פוליטית, הגירה, רב-תרבותיות, פרוגרסיביזם ואסלאם. מבין הספרים שכתב נכללים רבי-המכר: נאו-שמרנות: למה אנחנו צריכים את זה (2006) (אנ'), המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם (2017), שיגעון ההמון: מגדר, גזע וזהות (2019) והמלחמה על המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר ההיגיון (2022).

השקפותיו של מארי מתוארות לעיתים קרובות בתקשורת המערבית ובעולם המוסלמי כ-"אסלאמופוביה",[1][2] שקשורות ב-"אידיאולוגיות פוליטיות של ימין קיצוני" ו-"לאומנות לבנה",[3][4] ובקידום רעיונות כגון תיאוריות הקונספירציה של אירוערביה, ההחלפה הגדולה ותאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי.[5][6][7]

ביוגרפיה

מארי נולד בהאמרסמית', לונדון, לאם אנגלייה מורה בבית ספר ולאב סקוטי דובר גאלית עובד ציבור שנולד באי לואיס (אנ'). יש לו אח אחד בכור.[8] בראיון לעיתון המבשר (אנ') ב-2019, מארי הצהיר כי אביו התכוון להתגורר בלונדון באופן זמני אך החליט להישאר לאחר שפגש את אימו, בעוד שהם "עודדו דיון חיובי סביב שולחן האוכל" כשגדל, אבל גם "לא היו פוליטיים".[9]

מארי התחנך בבתי הספר היסודיים והתיכוניים המקומיים באזור מגוריו, לפני שהלך לבית ספר מקיף (אנ') שהיה בעבר בית ספר תיכון (אנ'). הוריו של מורי הוציאו אותו מבית הספר לאחר כשנה. בהמשך, הוא זכה במלגות לבית הספר סנט בנדיקט, אילינג (אנ') ולאחר מכן איטון קולג', לימד לזמן קצר בבית ספר ליד אברדין ולאחר מכן קיבל תואר באנגלית במודלן קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד.[10]

כתביו

בגיל 19, בעודו סטודנט בשנתו השנייה באוניברסיטת אוקספורד, פרסם מארי את הביוגרפיה "בוזי: ביוגרפיה של לורד אלפרד דאגלס", שתוארה על ידי הסופר כריסטופר היצ'נס כ-"מופתית".[11] בעקבות פרסום הביוגרפיה, מארי זכה בשנת 2000 בפרס למדא לספרות בקטגוריית "ביוגרפיה הומוסקסואלית".[12] לאחר שעזב את אוקספורד, כתב מחזה בשם "רדת החשכה" על חסיד אומות העולם והדיפלומט השוודי ראול ולנברג.[13]

בשנת 2006, הוציא לאור מארי את ספרו "נאו-שמרנות: למה אנחנו צריכים את זה" ויצא למסע הרצאות לקידומו ברחבי ארצות הברית. לאחר מכן, הפרסום זכה לביקורת חיובית בעיתון הערבי א-שרק אל-אווסט על ידי הסופר האיראני אמיר טהרי (אנ') שהצהיר כי "בין אם מסכימים איתו ובין אם לא, מארי תרם תרומה חשובה לקרב הרעיונות העולמי".[14]

בשנת 2007, מארי סייע בכתיבתו של הדו"ח "לקראת אסטרטגיה גדולה לעולם לא בטוח: חידוש השותפות הטרנס-אטלנטית" מאת הגנרלים קלאוס נאומן, הנק ואן דן בריימן וג'ון שאליקשווילי, ואנשי הצבא פיטר אינג, ברון אינג וז'אק לנקסאד.[15] הספר שלו, "יום ראשון הארור: אמת, שקרים וחקירת סאוויל", זכה בפרס הזיכרון של כריסטופר יוארט-ביגס (אנ') לשנים 2011–2012.[16] ביוני 2013 פורסם הספר האלקטרוני של מארי, "איסלאמופיליה: מחלה מטרופולינית מאוד".

בשנת 2017 פרסם מארי את הספר "המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם", ששהה כמעט 20 שבועות ברשימת רבי המכר של סאנדיי טיימס והגיע למקום הראשון. מאז, הוא פורסם ל-20 שפות שונות. בספר, מארי טען שיבשת אירופה "מתאבדת" בכך שהיא מאפשרת הגירה לא-אירופאית לשטחה ומאבדת את "אמונתה בדתה". הספר זכה לתגובות חלוקות מהמבקרים. ג'ולייט סמואל מהדיילי טלגרף שיבחה את מארי והצהירה כי "קשה להפריך את התזה הכוללת שלו, כי אירופה המונעת מאשמה והמותשת משחקת מהר ומפסידה עם ערכיה המודרניים היקרים על ידי אימוץ הגירה בקנה מידה כזה".[17] סקירה אקדמית במועצה הישראלית ליחסי חוץ הכתירה את הספר כ-"נפץ" ו-"חשיפה כתובה באלגנטיות ומתועדת בשפע של הצביעות האובדנית של אירופה".[18] רוד לידל מהסאנדיי טיימס כינה את הספר "מבריק, חשוב ומדכא מאוד".[19]

הביקורות האחרות על הספר היו שליליות. בגרדיאן, העיתונאית הפוליטית גבי הינסליף תיארה את הספר כ-"שנאת זרים" ו-"פרק אחר פרק מסתובב סביב אותם נושאים שחוזרים על עצמם: מהגרים אנסים, רוצחים ומטילים טרור".[20] בכתיבתו לניו יורק טיימס, פנקג' מישרה תיאר את הספר כ-"תקציר שימושי של קלישאות ימין קיצוני", והאשים את מארי בהגנה על הארגון "PEGIDA" שידוע בפעילותו נגד הגירה מוסלמית לאירופה, בכתיבתו כי לליגת ההגנה האנגלית "קיימת נקודה" ובתיאור הפוליטיקאי ההונגרי ויקטור אורבן כ-"שומר טוב יותר של ערכים אירופאים" מאשר ג'ורג' סורוס.[21] במאמרו באתר "The Intercept", הביע מורטזה חוסיין ביקורת שלילית על הספר על רקע מה שהוא כינה "הטנור הפרנואידי הבלתי פוסק" ו-"התמונה האפוקליפטית של אירופה" המתוארים בספר, תוך ערעור על הקשרים שעשה מארי בין הגירה לא-אירופאית ממדינות האסלאם ליבשת לבין עלייה בנתוני פשיעה. בכתיבתו לאתר עין המזרח התיכון (אנ'), פרופסור איאן אלמונד מאוניברסיטת ג'ורג'טאון (אנ') בקטר, כינה את הספר "זרם חד צדדי להפליא של סטטיסטיקות, ראיונות ודוגמאות, המשקף החלטה ברורה להפוך את הספר לטענה רטורית שאירופה נידונה להרס עצמי".[22]

בספרו "שיגעון ההמון: מגדר, גזע וזהות" משנת 2019, מארי כתב על סוגיות מודרניות של צדק חברתי, תאוריית ההצטלביות ופוליטיקה של זהויות, שהפך לספר נוסף שלו ברשימת רבי-המכר של הסאנדיי טיימס,[23][24] והיה מועמד לקטגוריית הספר המוקלט של השנה בטקס פרסי הספרים הבריטיים (אנ') לשנת 2020.[25] בתוכן שלו, מארי מרחיב על מה שהוא רואה כשינוי תרבותי, שמתרחק מדרכים מבוססות על דת ואידיאולוגיה פוליטית, שבהן צורות שונות של תחושת קורבנות יכולות לספק מעמד חברתי.[26] הוא מחלק את הספר לחלקים העוסקים בצורות שונות של קורבנות, כולל סוגים של זהויות להט"ב, פמיניזם וגזע. בפרק העוסק בהומוסקסואליות מארי מונה קונפליקטים קיימים בקרב להט"ב. לדבריו, להומוסקסואלים וללסביות אין תחומי עניין משותפים, שניהם מגלים ספקנות לגבי ביסקסואלים ובקרב ההומוסקסואלים עצמם, תאוריית ההצטלבויות קיימת בהבחנה בין השואפים לקיים חיי משפחה ולנהל מערכת יחסים מונוגמית תחת שוויון זכויות משפטיות של הכרה בנישואים ואימוץ בקרב זוגות מאותו מין ו-"קווירים" הרוצים לקיים אורח חיים אלטרנטיבי.[27]

בפרק העוסק בטרנסקסואליות, מארי מתאר נושאים מעוררי מחלוקת בעקבות מעברים בין מגדריים בשילוב של תאוריית ההצטלבויות, כדוגמת נשים טרנסקסואליות בעלות ביולוגיה של זכר שמתחרות בענפי ספורט לצד נשים ביולוגיות בתמיכתן של פמיניסטיות – על אף יתרונן הביולוגי הזכרי והתנגדותן של שאר המתמודדות לנוכחותן בענף הספורט, או אישה טרנסקסואלית שנולדה כזכר ביולוגי ועובדת כמייעצת לקורבנות תקיפה מינית – על אף ההתנגדות של אישה פמיניסטית לנוכחותה בתפקיד, התנגדויות שמובילות לכך שאותן נשים נקראות כ-"טרנספוביות" ואף כמי "שאינן יכולות עוד להיקרא כפמיניסטיות". כמו כן הוא מביא עדויות של גברים שקיבלו טיפולים בהורמונים נשיים לפני ניתוח להתאמה מגדרית כחלק מתהליך ההתאמה המגדרית שלהם ממין זכר לנקבה, שהעידו על עצמם, למשל, שההורמונים גרמו לשינוי בטעם המוזיקלי והקולנועי שלהם ושהם בכו יותר – דברים שאילו נאמרו מפי גבר הטרוסקסואל בעל תחושת התאמה לזהותו המגדרית שאינו לוקח הורמונים נשיים לגבי נשים – היו נתפסים כ-"סקסיסטיים". בספר, מארי מבקר בנוסף את עבודתו של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו על מה שהוא רואה כ-"צמצום החברה למערכת של יחסי כוח".[28] הספר קיבל תגובות חלוקות מצד מבקרים. ההיסטוריון טים סטנלי (אנ') מהדיילי טלגרף שיבח את הספר, וכינה את מארי "מדריך בעל תפיסה מעולה לעידן לחימת הצדק החברתי".[29] במאמר שלה לעיתון "Evening Standard" (אנ') קייטי לאו הצהירה שמארי "התמודד עם נושא הכרחי ופרובוקטיבי נוסף בשנינות ובגבורה".[30] לעומת זאת, וויליאם דייויס מהגרדיאן, נתן סקירה ביקורתית על עבודתו של מארי ותיאר את הספר כ-"פנטזיות המוזרות של פרובוקטור ימני".[31]

בשנת 2021 פרסם מארי את הספר "המלחמה על המערב: כיצד לנצח בעידן של חוסר ההיגיון". הספר אופיין על ידי בעל הטור ג'רארד בייקר (אנ') כ-"בחינה של ניסיונות להרוס את הציוויליזציה המערבית ממקורות פנימיים".[32]

עיתונאות

דאגלס מארי מתראיין בתוכנית "Mark Steyn" בשנת 2019

מארי משמש כיום כעורך שותף של המגזין הבריטי הספקטייטור.

ספרו "יום ראשון הארור: אמת, שקרים וחקירת סאוויל" נכלל ברשימה של ספרים שהועמדו לפרס אורוול (אנ') לשנת 2012.[33]

בשנת 2016 מארי ארגן תחרות באמצעות הספקטייטור שבה הוזמנו המשתתפים להגיש שירים פוגעניים על נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, עם פרס במקום הראשון בסך 1,000 פאונד שנתרמו על ידי קורא. זאת, בתגובה לפרשת בהמרמן (אנ'), שבה הועמד לדין הסאטיריקן הגרמני יאן בהמרמן (אנ') במסגרת חוק העונשין הגרמני (אנ') בגין שיר שהלחין על טאיפ ארדואן.[34] הזוכה בתחרות השירה היה חבר הפרלמנט הבריטי מהמפלגה השמרנית בוריס ג'ונסון (עורך המגזין לשעבר כמו גם ראש עיריית לונדון לשעבר וראש ממשלת הממלכה המאוחדת לעתיד).[35]

באפריל 2019 מארי הקדיש מספר שבועות להאיץ בעיתונאי ג'ורג' איטון מהמגזין ניו סטייטסמן ובעורך העיתון ג'ייסון קאולי לשתף את ההקלטה המקורית של ראיון שהתקיים בין איטון לפילוסוף השמרן רוג'ר סקרוטון, בעודו מיתג את הריאיון שפורסם לבסוף בין השניים שייחס לסקרטון מספר הצהרות שתוארו בתקשורת כ-"פוגעניות ביותר" כ-"חוסר יושר עיתונאית" מצד איטון.[36] בסופו של דבר הצליח מארי לרכוש את ההקלטה, שהיוותה בסיס למאמר שכתב בספקטייטור שהגן על סקרוטון, בטענה שדבריו פורשו בצורה שקרית.[37] הניו סטייטסמן התנצל לאחר פרסום ההקלטה על ידי מארי על מצג השווא של איטון ביחס לדבריו של סקרוטון.[38][39][40]

עמדות

אידאולוגיה

אקדמאים ועיתונאים תיארו את האידיאולוגיה והשקפותיו הפוליטיות של מארי לאורך השנים כשמרניות,[41] ניאו-שמרניות,[42][43] ימניות קיצוניות,[44] ימיניות אלטרנטיביות[45] ואסלאמופובית. הוא ידוע כמבקר קבוע של הגירה והאסלאם, בעודו טוען כי קיים מאמץ של השמאל העולמי "להרוס את הציוויליזציה המערבית".[46]

בשנת 2012, כתב ארון קונדני במאמר למגזין כי "אידיאולוגיית הקונטר-ג'יהאד (אנ')" שהובעה על ידי מארי ואינטלקטואלים שמרנים אחרים היא "עיבוד מחדש של אידיאולוגיית הימין הקיצוני וניכוס השיח הרשמי... שמסוגלת להתחמק מקטלוג של מקור אלימות ימין קיצוני". העיתונאי נפיז אחמד טען בכתיבתו לאתר עין המזרח התיכון כי הצהרת תמיכתו של מארי בחופש הביטוי בעקבות הפיגוע במשרדי שרלי הבדו והפיגועים באיל-דה-פרנס (אנ') בינואר 2015 הייתה "רק תכסיס לאנטריזם (אנ') של הימין הקיצוני". ב-2019, מאמר ב-"Social Policy Review" תיאר את דעותיו של מארי כ-"סוג של אידיאולוגיית מיינסטרים". מארי תואר גם כן לאורך השנים על ידי עיתונאים ואקדמאים כמי שמקדם "תיאוריות קונספירציה של ימין קיצוני" בהן תיאוריית ההחלפה הגדולה, תיאוריית אירוערביה ותאוריית הקשר על המרקסיזם התרבותי.

הפילוסוף הצרפתי ברנאר-אנרי לוי הצהיר על מארי באומרו כי "בין אם מסכימים איתו ובין אם לא, הוא אחד האינטלקטואלים הציבוריים החשובים ביותר כיום". הסופרת והפעילה החברתית ההולנדית-סומלית אייאן חירסי עלי והעיתונאי האיראני-אמריקאי סוהראב אחמרי (אנ') שיבחו את עבודתו וכתיבתו של מארי על השפעות האסלאם באירופה.[47][48]

בעל הטור האמריקאי בארי וייס (אנ') מיקם את מארי בתוך "הרשת האפלה האינטלקטואלית" (אנ') (מונח שמשמש לתיאור פרשנים פוליטיים שמתנגדים לפוליטיקת זהויות, תקינות פוליטית ותרבות הביטול בהשכלה הגבוהה ובתקשורת במדינות המערב) יחד עם סם האריס, ברט ויינשטיין (אנ') ודייב רובין (אנ').[49] למארי קיים טור שבועי תחת הכותרת "דברים ששווה לזכור" בחברת האינטרנט "The Free Press" (אנ') של וייס.[50]

אסלאם

בפברואר 2006 אמר מארי כי "יש להקשות על התנאים עבור מוסלמים באירופה. אירופה חייבת להיראות כמו הצעה פחות אטרקטיבית".[51][52] לאחר שמארי סירב להצעתו של הפוליטיקאי הבריטי פול גודמן (אנ') מהמפלגה השמרנית לחזור בו מההצהרה, הספסל הקדמי (אנ') של המפלגה השמרנית ניתק את יחסיו הרשמיים עם מארי והמרכז ללכידות חברתית שהקים בשנת 2007.[53]

בשנת 2008, מארי מנה את המקרים של 27 סופרים, פעילים, פוליטיקאים ואמנים בהם המוסלמים לשעבר הסופר ההודי-בריטי סלמן רושדי, הפעילה החברתית האיראנית-בריטית מרים נמאזי (אנ') והכתב ההודי-בריטי אנואר שייח (אנ'), ששלושתם קיבלו איומי מוות בעקבות ביקורתם על האסלאם. בתגובה, מארי הצהיר כי "בחברה חופשית, שום אמונה או מערכת ערכים לא צריכות להישאר מעבר לביקורת גלויה" והוסיף כי "הענקת חנינה מדיון עבור מערכת אמונה מצהירה שהפחדה ואלימות יכולות לעבוד".[54]

ביוני 2009, מארי נענה להזמנה לעימות עם אנג'ם צ'ודארי, פעיל פקיסטני-בריטי שפועל עבור להשתלטות אסלאמית על הממלכה המאוחדת ומנהיג רשת הטרור אל-מוחג'ירון (אנ') שבסיסה בערב הסעודית, בנוגע לדין השריעה והחוק הבריטי במטה האגודה האתית של קונווי הול (אנ'). חברי אל-מוחג'ירון שפעלו כמאבטחים ניסו להפריד בין גברים ונשים בכניסה לאירוע. בהמשך, עימותים פרצו ליד הכניסה בין תומכיו של צ'ודארי ומארי והקונווי הול נאלצו לבטל את האירוע בגלל ניסיון ההפרדה הכפויה של פעילי הרשת. מחוץ לבניין התרחש עימות בין צ'ודארי למארי.[55] מאוחר יותר פרסם המרכז ללכידות חברתית של מארי מחקר שחשף כי 1 מכל 7 מקרי טרור אסלאמיים בממלכה המאוחדת קשורים לאל-מוחג'ירון.[56] באותה שנה, מארי נאסר מלעמוד בראש דיון בבית הספר לכלכלה של לונדון בין האקדמאי אלן סקד (אנ') לפילוסוף חמזה צורציס (אנ'), כאשר האוניברסיטה ציינה "חששות ביטחוניים" בתגובה למעשה לאחר שבוע של הפגנות אנטי-ישראליות של סטודנטים במהלך מבצע עופרת יצוקה. הדיון התקיים לבסוף ללא מארי.[57] המהלך גונה על ידי עיתונאים מהדיילי טלגרף והספקטייטור שהצהירו כי האוניברסיטה "נכנעה לטרור" וקראו לפרופסורית ג'נט הארטלי שקבעה את ההחלטה "להתפטר".[58][59][60]

בשנת 2010 במהלך עימות שערך בארצות הברית לצד המוסלמית לשעבר אייאן חירסי עלי מול שני מתמודדים נוספים בפרק של "Intelligence Squared" שכותרתו השאלה "האם האסלאם היא דת של שלום?" עם טיעונים בעד או נגד והצבעה סופית של הקהל, מארי טען נגד השאלה בנימוק כי "מוחמד היה איש רע מאוד", "מתעלל בילדה קטנה" ו-"פושע מלחמה" בעודו ציטט פרקים מתוך חייו הפרטיים (החדית') שכללו בין היתר עריפות ראשים של יהודים כחלק מקרב השוחה נגד שבט בני קוריט'ה היהודי בהובלתו של מוחמד וכינה את הקוראן כ-"ספר רע עם המון אלימות".[61] מארי וחירסי עלי זכו לבסוף בעימות שקיבל מיליוני צפיות באתר יוטיוב.[62]

בשנת 2017, בעקבות שורת פיגועי טרור אסלאמיים בהם הפיגוע במנצ'סטר ארנה במאי 2017, הפיגוע בווסטמינסטר במרץ 2017 ומתקפת הטרור בלונדון ביוני 2017, מארי הצהיר בראיון לעיתונאי הבריטי ניק פרארי (אנ') כי "הגיע הזמן שאנשים יתמודדו עם עובדות הטרור. היו לנו 16 שנים של אנשים שאמרו שלפיגועים כמו של שבת אין שום קשר לאסלאם. ברור שזה בא מהאסלאם. זו בעיה שמקורה באסלאם" והוסיף כי "לאחר ההתקפות הללו, במאמץ לשפר את ההכלה החברתית, המדינה נכפתה לקבל עוד יותר אסלאם. אנחנו צריכים פחות אסלאם. הדבר הראשון הוא או שאתה מאט או שאתה עוצר את הזרם הנוכחי של אנשים. זה המינימום המוחלט".[63]

הגירה ורב-תרבותיות

מארי משתתף בעימות על רקע הגירה בכנס בשם "משבר פליטים עולמי" בדוחה, קטר, 2019

מארי הוא מבקר קולני של הגירה ורב-תרבותיות, והגירה לא אירופאית ממדינות האסלאם לאירופה בפרט.[64] במרץ 2013, מארי טען שלונדון היא "מדינה זרה" בשל הפיכתם של "בריטים לבנים" למיעוט ב-23 מתוך 33 רובעי לונדון.[65] בספרו של מארי, המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם, הוא כותב שאירופה וערכיה "מתאבדים עקב הגירה המונית" ובעמודי הפתיחה שלו הוא קורא לעצור את ההגירה המוסלמית ליבשת. בתוכן הספר הוא מפרט על פשעים שבוצעו על ידי מהגרים מוסלמים באירופה ומשבח את מדיניות ההגירה הנוקשה, בייחוד בתקופת משבר ההגירה באירופה, של ראש ממשלת הונגריה מאז שנת 2010, ויקטור אורבן.[66]

בספטמבר 2016 מארי הודיע על תמיכתו בהצעתו של נשיא ארצות הברית ה-45 דונלד טראמפ להקים את "חומת טראמפ" שתהווה חומת הפרדה לאורך גבול ארצות הברית–מקסיקו עבור בלימת מסתננים בלתי חוקיים. בינואר 2017 מארי הגן על הצו הנשיאותי 13769 – "הגנה על האומה מפני כניסת טרוריסטים זרים לתוך ארצות הברית" של טראמפ שאסר על כניסה או הגירה לארצות הברית של אזרחים מ-7 מדינות מוסלמיות במאמר שכתב בספקטייטור תחת הכותרת "9 שאלות שהמפגינים נגד צו ההגירה של דונלד טראמפ חייבים לענות עליהן".[67]

בשנת 2018, מארי צילם סרטון עבור הארגון הימין האמריקאי "PragerU" בשם "התאבדותה של אירופה". בסרטון הוא ביקר את התנועה ההמונית של מהגרים לאירופה מהמזרח התיכון וצפון אפריקה, אמר שאירופה "איבדה את אמונתה בעצמה, בדת שלה, במסורות שלה ובלגיטימציה שלה" ומתח ביקורת על מדיניות הרב-תרבותיות שלה שמונעת מ-"תחושת אשמה" של מנהיגיה על רקע ההיסטוריה הקולוניאלית האירופאית. בנוסף, מארי הוסיף דוגמאות של מהגרים ממדינות האסלאם שמבקרים בעצמם את מדיניותה של אירופה ביחס לנושאים הללו בהם המוסלמים לשעבר חאמד עבד אל-סמאד (אנ') ממצרים ואייאן חירסי עלי מסומליה שכתוצאה מכך, חייהם נתונים בסכנה. העיתונאי אלכס קוץ' ראיין לאחר יציאתו לאור של הסרטון את העורך ב-"מרכז לקיצוניות" של הליגה נגד השמצה מארק פיטקוואג' (אנ') שמתואר בתקשורת המערבית לעיתים כ-"מומחה לקיצוניות" שהאשים את הסרטון בכך שהוא "מלא ברטוריקה נגד מהגרים ומוסלמים". באופן דומה, ארגון המרכז המשפטי לדרום העני טען כי הסרטון הוא "משרוקית כלבים לימין הקיצוני".[68]

מגדר ומיניות

מארי הוא הומוסקסואל. הוא הצהיר כי הומוסקסואליות היא "מרכיב לא יציב שעליו ניתן לבסס זהות אינדיבידואלית ודרך בלתי יציבה להחריד לנסות ולבסס כל צורה של זהות קבוצתית". בספרו, שיגעון ההמון: מגדר, גזע וזהות, הוא טוען שההומופוביה בעולם "הובסה בעיקרה".

מארי מצהיר כי הטענה לפיה זכר ביולוגי יכול להפוך לנקבה ביולוגית באמצעות תהליך התאמה מגדרית היא "שקר". בספטמבר 2020, במהלך הופעתו בפודקאסט "The Joe Rogan Experience" עם המנחה ג'ו רוגן, מארי השווה קבלה חברתית של סוגיות מגדריות שונות כגון הטענות כי "לא קיים הבדל בין גברים ונשים", "פין הוא תלוי תפיסה חברתית" ו-"ילדים נולדים ללא מין" כ-"סימן מאוחר עבור אימפריה לכך שדברים מתפרקים".[69] מארי הצהיר כי "לא קיים דבר כזה" מגדר א-בינארי.[70]

בספטמבר 2019, אמר מארי במהלך ראיון כי "נשים מיוחסות בסטנדרטים שונים מגברים בכל הנוגע להתנהגות מינית" תוך כדי שהוא מציין מקרים בהם השחקניות דרו ברימור, ג'יין פונדה ומים ביאליק "התנהגו בצורה מינית כלפי גברים ללא תגובת גינוי מהתקשורת".[71]

מדיניות חוץ

במרץ 2018, ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן פרסם תמונה בחשבון הפייסבוק הרשמי שלו שבו הוא קורא את המהדורה בשפה ההונגרית של המוות המוזר של אירופה: הגירה, זהות, אסלאם מאת מארי, ובמאי אותה שנה, התקבל באופן אישי על ידי אורבן בבירה בודפשט איתו קיים דיון במסגרת ועידה שבה השתתף בעיר בשם "עתיד אירופה" יחד עם אישים פוליטיים ימניים נוספים מרחבי העולם.[72]

מארי קורא להמשך בלחימה מזויינת נגד איראן, סוריה ובכל משטר תומך טרור.[73] בשנת 2021 הוא נזף בהחלטת ממשל ביידן על נסיגת צבא ארצות הברית מאפגניסטן שהובילה להשתלטות הטליבאן מחדש על אפגניסטן.[74]

מארי נואם במהלך הכנס "Future of Europe" בבודפשט, הונגריה בשנת 2018

ישראל

בשנת 2013, מארי גינה את העיתונאי הבריטי אוון ג'ונס (אנ') חבר מפלגת הלייבור, שידוע בהצהרותיו האנטי-ישראליות הרבות, על כך שטען באופן שקרי שישראל הרגה ילד בן 11 חודשים במתקפה צבאית. ג'ונס הגיב למארי על כך שהתעלם מדו"ח של האו"ם שאמר כי "תקיפה אווירית של ישראל הרגה מספר רב של אזרחים חפים מפשע".[75]

בשנת 2014, מארי הגן על פעולותיה של ישראל במהלך מבצע צוק איתן ברצועת עזה.[76] הוא הצהיר על "זכותה של ישראל להגן על עצמה" והוסיף "אם אתה לא מאמין שלישראל יש את הזכות לעצור קבוצה שהצהירה שוב ושוב מאז הקמתה שהיא רוצה להשמיד את ישראל, אם אתה מאמין שלישראל אין הזכות לעצור את האויב הזה, אז כמובן שאתה לא מאמין שלישראל יש זכות קיום. אתה מאמין שלישראל יש את הזכות למות".

בשנת 2019 מארי ביקר בישראל. הוא השתתף בכנס השמרנות של קרן תקווה בבנייני האומה ונשא הרצאה על האופן שבו השקפת העולם הפרוגרסיבית האוניברסלית פוגעת ביכולתה של אירופה להתמודד עם רעיונות מוסריים עמוקים.[77] לאחר ביקורו, ערך ראיון עם העיתונאית להב הרקוב מעיתון הג'רוזלם פוסט. במהלכו, הוא שיבח את "יחס החברה הישראלית ללאומיות", את גישתה הנוקשה של ישראל ביחס להגירה אל שטחה ואמר כי "בישראל רואים בגבולות חזקים את הדרך הטובה ביותר להבטיח שלום, בעוד שבאירופה אנשים רואים בזה גורם למלחמה". מארי השווה בין נושאים נוספים בין אירופה לישראל והרחיב על מעמדה של האנטישמיות והיהודים האירופאים, באומרו:

"באירופה, כל מה שקשור לזהות, היסטוריה, פטריוטיות ולאומיות נתפס באור חשוד. בזמן שבישראל, לאומיות נתפסת כטובה, ופטריוטיות היא טובה. נסעתי לברלין בחודש שעבר ולבודפשט בחודש הקודם. באילו מהערים הללו אמרו המנהיגים היהודים [לאחרונה] שלא לובשים סממנים פומביים של יהדות? יש לנו דיאטה בלתי נגמרת של אנשים שמספרים לנו על האנטישמיות של ממשלת הונגריה ואינסוף תירוצים להחלטות פזיזות של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. מרקל החמירה את המצב ליהודים במדינה שלה, לא ויקטור אורבן. מוסכם שאורבן עשה את הדבר הנכון מהסיבות הלא נכונות ולכן הוא לא צריך לקבל קרדיט, אבל מרקל עשתה את הדבר הלא נכון אבל מסיבות טובות, אז היא מקבלת קרדיט. מה שנעשה על ידי תומכי הגבולות הפתוחים וההגירה הבלתי מוגבלת הוא הרבה יותר גרוע עבור יהודי אירופה מכל דבר מאז תום המלחמה הקרה בכל אחת ממדינות מזרח אירופה".[78]

בתקופת מבצע שומר החומות בשנת 2021 פרסם מארי מאמר תחת הכותרת "מדוע חלקים מהממלכה המאוחדת מאבדים את הצפון כשישראל מגינה על עצמה?" ובו ביקר את "בורותם" של "הבוכים על הדיספרופורציונציה במאזן המתים של שני הצדדים". לדבריו, בריאיון לעיתון הארץ "קונפליקטים רבים מאופיינים בחוסר מידתיות במספר המתים, זה עניין די שכיח, שקשור לכך שהצד המנצח בעימות סופג פחות אבדות מהצד המפסיד".[79]

בשנת 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, מארי ביקר בישראל ותמך בפעילותה הצבאית ברצועת עזה בראיונות שערך בתקשורת המערבית לאחר מתקפת הפתע על ישראל, והצהיר כי ישראל מוגדרת כ-"מדינה היחידה בעולם שאסור לה לנצח במלחמות". בראיון שערך לאתר הישראלי "Ynet", אמר: "כשיש תנועות בעזה או בכל מקום אחר הקהילה הבינלאומית אומרת לישראל: תוקפים אתכם, אתם רשאים להגיב בצורה שתביא אתכם למצב הקודם שבו הייתם לפני שתקפו אתכם - אבל לא מעבר לכך. גופי התקשורת אוהבים את ה-"BBC", והם באופן מהותי נגד ישראל" והוסיף: "אני לא מעוניין לשמוע פוליטיקאים אמריקאים מטיפים לישראל כשארצות הברית לא מצליחה לשמור על הסדר בניו יורק. אותו דבר כלפי בריטניה - פוליטיקאים שמטיפים לטקטיקה מסוימת בעזה, כשהם לא מבינים בנושא ולא מסוגלים לשמור על הסדר ברחובות שלהם. ישראל יכולה לדאוג לעצמה. יש דור של צעירים שהם בורים לחלוטין בנוגע להיסטוריה של ישראל ו-1948, ובכלל בנוגע להיסטוריה של העם היהודי בהקשר של האדמה הישראלית".[80][81][82]

חיים אישיים

מארי מתאר את עצמו כ-"נוצרי תרבותי" (אנ') ו-"אתאיסט נוצרי" (אנ'),[83] בעוד שקודם לכן היה אנגליקני עד שנות ה-20 לחייו.[84] מארי הוא הומוסקסואל.

אחר

מארי הוא חבר בוועדה המייעצת הבינלאומית של העמותה הישראלית המכון לחקר ארגוני לא-ממשלתיים ("NGO Monitor"), ארגון לא ממשלתי ירושלמי שמוגדר בתקשורת הבינלאומית כ-"ימני ופרו-ישראלי",[85][86] אשר נוסד בשנת 2001 על ידי הפרופסור הישראלי ג'רלד שטיינברג.[87][88] החל משנת 2022, מארי משמש כאחד ממנהלי איגוד הדיבור החופשי (אנ'), ארגון שהוקם על ידי הפרשן החברתי הבריטי טובי יאנג (אנ') בשנת 2020 שפועל נגד תרבות הביטול.[89]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: דאגלס מארי
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דאגלס מארי

הערות שוליים

  1. ^ Mattias Ekman, Online Islamophobia and the politics of fear: manufacturing the green scare, Ethnic and Racial Studies 38, 2015-09-02, עמ' 1986–2002 doi: 10.1080/01419870.2015.1021264
  2. ^ William Allchorn, Beyond Islamophobia? The role of Englishness and English national identity within English Defence League discourse and politics, National Identities 21, 2019-10-20, עמ' 527–539 doi: 10.1080/14608944.2018.1531840
  3. ^ Why Douglas Murray’s “Strange Death of Europe” Is a Far-Right Hit — And Wrong, web.archive.org, ‏2020-11-30
  4. ^ White supremacists at the heart of Whitehall | Middle East Eye, web.archive.org, ‏2019-11-01
  5. ^ Ed Pertwee, Donald Trump, the anti-Muslim far right and the new conservative revolution, Ethnic and Racial Studies 43, 2020-12-10, עמ' 211–230 doi: 10.1080/01419870.2020.1749688
  6. ^ Ilgın Yörükoğlu, We Have Never Been Coherent: Integration, Sexual Tolerance, Security, Cham: Springer International Publishing, 2020, עמ' 27–51, ISBN 978-3-030-45172-1. (באנגלית)
  7. ^ Kumar Ramakrishna, The White Supremacist Terrorist Threat to Asia: A Preliminary Assessment, Counter Terrorist Trends and Analyses 12, 2020, עמ' 1–7
  8. ^ Katie Law, Douglas Murray on immigration, Islam and identity, Evening Standard, ‏2017-05-04 (באנגלית)
  9. ^ Douglas Murray: 'Relations between men and women cannot be turned into criminal acts in waiting', The Herald, ‏2019-12-07 (באנגלית)
  10. ^ Smith, Dinitia (2000-07-18). "A Look at the Other Central Figure In the Famous Case of Oscar Wilde". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-03-23.
  11. ^ "Pass Notes: Douglas Murray". The Guardian (באנגלית בריטית). 2000-06-08. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-23.
  12. ^ Antonio Gonzalez Cerna, 13th Annual Lambda Literary Awards, Lambda Literary, ‏2001-07-10 (באנגלית)
  13. ^ Mugged by Reality, web.archive.org, ‏2020-10-06
  14. ^ Asharq Al-awsat, Middle-east Arab News Opinion, eng-archive.aawsat.com (באוקראינית)
  15. ^ Report launch for "Towards a Grand Strategy for an Uncertain World" | CSIS Events, www.csis.org (באנגלית)
  16. ^ 2011 – 2012 Prize | Christopher Ewart-Biggs Memorial Prize (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Samuel, Juliet (2017-05-06). "Yanis Varoufakis and Douglas Murray: why Europe is weary". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2024-03-23.
  18. ^ Juliana Geran Pilon, The Strange Death of Europe: Immigration, Identity, Islam/The End of Europe: Dictators, Demagogues, and the Coming Dark Age, Israel Journal of Foreign Affairs 11, 2017-05-04, עמ' 255–260 doi: 10.1080/23739770.2017.1375282
  19. ^ Liddle, Review by Rod (2024-03-23). "Books: The Strange Death of Europe by Douglas Murray" (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-2024-03-23.
  20. ^ Hinsliff, Gaby (2017-05-06). "The Strange Death of Europe by Douglas Murray review – gentrified xenophobia". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-23.
  21. ^ Mishra, Pankaj, "How the New Immigration Is Shaking Old Europe to Its Core", The New York Times, ‏14 September 2017
  22. ^ Misrecognising the problem: Douglas Murray’s The Strange Death of Europe | Middle East Eye, web.archive.org, ‏2020-11-12
  23. ^ bloomsbury.com, The Madness of Crowds, Bloomsbury (באנגלית)
  24. ^ Shriver, Lionel (2024-03-23). "The Madness of Crowds by Douglas Murray review — why identity politics has gone too far" (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-2024-03-23.
  25. ^ British Book Awards 2020: Books of the Year shortlists revealed, The Bookseller (באנגלית)
  26. ^ Goodwin, Review by Matthew (2024-03-23). "The Madness of Crowds by Douglas Murray review — identity politics attacked" (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-2024-03-23.
  27. ^ דאגלס מארי, שיגעון ההמון, פרק 2.
  28. ^ An Interview with Douglas Murray: Gender, Race, and Identity, National Review, ‏2019-10-01 (באנגלית אמריקאית)
  29. ^ Stanley, Tim (2019-09-27). "The Madness of Crowds by Douglas Murray, review: unleashing a liberal dose of outrage". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2024-03-23.
  30. ^ Katie Law, The Madness of Crowds by Douglas Murray - review, Evening Standard, ‏2019-09-19 (באנגלית)
  31. ^ Davies, William (2019-09-19). "The Madness of Crowds by Douglas Murray review – a rightwing diatribe". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-23.
  32. ^ Douglas Murray and the War on Western Culture - Opinion: Free Expression - WSJ Podcasts, WSJ (באנגלית)
  33. ^ Orwell Prize 2012 Longlists Announced – The Orwell Prize, web.archive.org, ‏2017-03-31
  34. ^ "'Insult Turkey's Erdogan' contest set up by Spectator magazine". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-04-19. נבדק ב-2024-03-23.
  35. ^ Elgot, Jessica (2016-05-19). "Boris Johnson wins 'most offensive Erdoğan poem' competition". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-23.
  36. ^ The Week Staff last updated, Sir Roger Scruton: No. 10 adviser sacked over race comments, theweek, ‏2019-04-11 (באנגלית)
  37. ^ Waterson, Jim; editor, Jim Waterson Media (2019-04-25). "New Statesman and Spectator in dirty tricks row over Scruton tape". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-25. {{cite news}}: |last2= has generic name (עזרה)
  38. ^ NewStatesman, Sir Roger Scruton, New Statesman, ‏2019-07-08 (באנגלית אמריקאית)
  39. ^ Sir Roger Scruton: Govt 'sorry' for sacking adviser over New Statesman interview, Sky News (באנגלית)
  40. ^ "Minister apologises to academic Sir Roger Scruton over sacking" (באנגלית בריטית). 2019-07-16. נבדק ב-2024-03-25.
  41. ^ Meet the conservative activists who want to override the Supreme Court, The Times of Israel, ‏5 June 2019
  42. ^ The Neo-Conservative Speaker, Douglas Murray, Is Simply Wrong It Comes to British Muslims and Extremism, HuffPost UK, ‏2014-01-27 (באנגלית)
  43. ^ How US Neocons Inspired the Netherlands’ New Radical Right, jacobin.com (באנגלית אמריקאית)
  44. ^ Who Funds PragerU’s Anti-Muslim Content? – Sludge, web.archive.org, ‏2020-11-08
  45. ^ How a Los Angeles-based conservative became one of the internet's biggest sensations - Los Angeles Times, web.archive.org, ‏2020-12-18
  46. ^ McManus, Matt; Robinson, Nathan J. (2022-09-02). "Taking White Supremacist Talking Points Mainstream". Current Affairs (באנגלית). ISSN 2471-2647. נבדק ב-2024-03-25.
  47. ^ Ayaan Hirsi Ali, Would Mark Twain Be Prevented From Speaking at Berkeley, Newsweek, ‏2018-02-02 (באנגלית)
  48. ^ Can Europe Be Saved?, Commentary Magazine, ‏2017-08-14 (באנגלית אמריקאית)
  49. ^ Bari Weiss, Meet the Renegades of the Intellectual Dark Web, The New York Times, ‏May 8, 2018
  50. ^ Nicholas Jensen, "Step inside the 'dangerous' mind of Douglas Murray", The Weekend Australian Magazine
  51. ^ NUS condemns 'anti-Islam' group Student Rights, The Independent, ‏2014-05-14 (באנגלית)
  52. ^ 'We're Demonised', HuffPost UK, ‏2013-05-13 (באנגלית)
  53. ^ BBC One - Sunday Morning Live, Series 4, Episode 5, Are Muslims being demonised?, BBC, ‏2013-09-28 (באנגלית בריטית)
  54. ^ "Muslims' free speech 'threatened'" (באנגלית בריטית). 2008-11-10. נבדק ב-2024-03-25.
  55. ^ Clashes as Muslim extremists attempt to segregate women, Evening Standard, ‏2012-04-12 (באנגלית)
  56. ^ "One in Seven UK Terror-related Convictions Linked to Islamist Group Now Threatening to Relaunch", Centre for Social Cohesion, ‏1 ביוני 2010
  57. ^ Jack Lefley, Right-wing author is banned from Islam talk, Evening Standard, ‏2012-04-13 (באנגלית)
  58. ^ The LSE caves in to terror | The Spectator, web.archive.org, ‏2009-04-15
  59. ^ Civil liberties group calls for resignation of Prof Janet Hartley - Telegraph Blogs, web.archive.org, ‏2009-09-21
  60. ^ Gutless LSE bans Islam critic Douglas Murray for 'security reasons' – Telegraph Blogs, web.archive.org, ‏2010-03-10
  61. ^ "Islam's Muhammad Was A Very Bad Man" - Douglas Murray, נבדק ב-2024-03-25
  62. ^ Is Islam a Religion of Peace?, נבדק ב-2024-03-25
  63. ^ Douglas Murray Says To Have Less Terrorism The UK Needs “Less Islam” - LBC, web.archive.org, ‏2020-11-12
  64. ^ "Conservative author Douglas Murray on immigration, Islam and why he doesn't want to talk about Trump". The Globe and Mail (בCanadian English). 2019-11-26. נבדק ב-2024-03-25.
  65. ^ Ramesh, Randeep; editor, social affairs (2014-12-30). "Rightwing thinktank pulls funds for Commons groups after disclosure row". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-03-25. {{cite news}}: |last2= has generic name (עזרה)
  66. ^ ROBERT SIEGEL, 'The Strange Death Of Europe' Warns Against Impacts Of Immigration, npr, ‏27 ביוני, 2017
  67. ^ Douglas Murray, Nine questions those protesting against Donald Trump's immigration ban must answer, The Spectator, ‏2017-01-31 (באנגלית אמריקאית)
  68. ^ PragerU’s Influence | Southern Poverty Law Center, web.archive.org, ‏2020-12-12
  69. ^ Joe Rogan and guest discuss whether trans people are a sign of "the end of America", Media Matters for America, ‏2020-09-18 (באנגלית)
  70. ^ Right-Wing U.K. Writer Epically Schooled for Misgendering Sam Smith, www.advocate.com (באנגלית)
  71. ^ Douglas Murray: 'Relations between men and women cannot be turned into criminal acts in waiting', The Herald, ‏2019-12-07 (באנגלית)
  72. ^ About Hungary - PM Orbán receives speakers from V4 conference “The Future of Europe” in Parliament, web.archive.org, ‏2020-11-12
  73. ^ Douglas Murray | Factsheet: Islamophobia | The Bridge Initiative, Bridge Initiative (באנגלית אמריקאית)
  74. ^ Fox News Staff, Douglas Murray: Anyone who sees Afghanistan as an American triumph is in 'absolute la-la-land', Fox News, ‏2021-08-25 (באנגלית אמריקאית)
  75. ^ Owen Jones, Why is Douglas Murray smearing me to distract from this damning UN report on Israel in Gaza?, New Statesman, ‏2013-03-12 (באנגלית אמריקאית)
  76. ^ Helen Barratt, World attacks Israel but 'just ignores' terrifying rise of radical Isl, Express.co.uk, ‏2014-08-09 (באנגלית)
  77. ^ רעיונות פרוגרסיביים והמוות המוזר של אירופה | דאגלס מארי ועמית סגל, באתר סרטון יוטיוב
  78. ^ Douglas Murray: Israel has better attitude toward nationalism than Europe - The Jerusalem Post, web.archive.org, ‏2020-12-08
  79. ^ אתר למנויים בלבד רוני דורי, הסופר הניאו־שמרן דגלאס מאריי חושב שפוליטיקת זהויות מסכנת את שלום העולם, באתר הארץ, 15 ביולי 2021
  80. ^ אלכסנדרה לוקש, שרון כידון, דאגלס מאריי: "בריטניה צריכה להביט בחצר האחורית שלה לפני הטפה לישראל", באתר ynet, 24 באוקטובר 2023
  81. ^ "ישראל היא המדינה היחידה בעולם שאסור לה לנצח במלחמות", באתר ynet, 15 באוקטובר 2023
  82. ^ Israel-Hamas War: Piers Morgan and Douglas Murray On Palestine, Israel and Jeremy Corbyn, סרטון בערוץ "Piers Morgan Uncensored", באתר יוטיוב (אורך: 09:33)
  83. ^ Making Sense Podcast #21 — On the Maintenance of Civilization | Sam Harris, web.archive.org, ‏2020-10-06
  84. ^ Dan Hitchens2021-06-29T15:29:00+01:00, Douglas Murray: The anti-woke atheist with a soft spot for Christianity, Premier Christianity (באנגלית)
  85. ^ Rashid Khalidi, Brokers of Deceit: How the U.S. Has Undermined Peace in the Middle East, Beacon Press, 2013-03-12, ISBN 978-0-8070-4476-6. (באנגלית)
  86. ^ Stephan Stetter, The Middle East and Globalization: Encounters and Horizons, Springer, 2012-12-23, ISBN 978-1-137-03176-1. (באנגלית)
  87. ^ "New pariah on the block". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2024-03-25.
  88. ^ N. G. O. Monitor, Boards » ngomonitor, ngomonitor (באנגלית אמריקאית)
  89. ^ Toby Young, So you’ve been canceled. Here’s how to fight back, The Spectator World, ‏2020-01-24 (באנגלית אמריקאית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דאגלס_מארי&oldid=38335522"