הכנסייה הפלמריאנית
הכנסייה הפלמריאנית הנוצרית של הכרמלים של סנטה פאס (בספרדית: Iglesia Cristiana Palmariana de los Carmelitas de la Santa Faz), רשמית הכנסייה האחת, הקדושה, הקתולית, האפוסטולית והפלמריאנית, המכונה בדרך כלל הכנסייה הקתולית הפלמריאנית (Iglesia Católica Palmariana), היא כנסייה קתולית מסורתית שהתפלגה מהכנסייה הקתולית ומקום מושבה באל פלמר דה טרויה, הסמוכה לסביליה, ספרד. לכנסייה יש כ-1,500 מאמינים. כמה היסטוריונים ותומכים קודמים שלה הגדירו את הארגון הזה ככת.[1][2]
הכנסייה מתייחסת לאפיפיור פאולוס השישי, אותו הם מכבדים כקדוש ולקודמיו כאפיפיורים אמיתיים, אך מחזיקים בדעה כי האפיפיור של רומא נודה וכי עמדת הכס הקדוש מאז 1978, הועברה לאל פלמר דה טרויה ונציגי הכנסייה הפלמריאנית מתכחשים לאפיפיור ברומא.
בכנסייה הקתולית הפלמריאנית כיהנו ארבעה אפיפיורים משלה מאז הקמתה. קלמנט דומינגז אי גומז (האפיפיור גרגוריוס ה-12) הכריז על עצמו כאפיפיור בשנת 1978 עד מותו בשנת 2005; מנואל קורל (האפיפיור פטר השני) ירש את דומינגז בשנת 2005 והוביל את הכנסייה עד מותו בשנת 2011. את קורל ירש חינס חסוס הרננדז (האפיפיור גרגוריוס ה-16) בשנת 2011. הרננדז התפטר בשנת 2016 כדי להתחתן והוחלף על ידי ג'וזף אודרמט (האפיפיור פטר השלישי) בשנת 2016.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכנסייה התגבשה בעיירה בשם פלמר דה טרויה, הנמצאת במרחק של כארבעים קילומטרים דרומית לסביליה. ב-30 במרץ 1968 ארבע תלמידות דיווחו שראו גברת יפת תואר קוטפת פרחים בשדה אלקפארוסה המרוחק כקילומטר ממרכז העיירה. האישה זוהתה כמרי הבתולה. מאפריל 1968 ואילך, אנשים אחרים טענו שחוו חוויות מיסטיות דומות. בסוף 1969, קלמנט דומינגז אי גומז הפך לאחד האנשים שחווה חוויה דומה בפלמר דה טרויה והחל מקיץ 1969, ועל בסיס כמעט יומיומי, הוא הלך פלמר דה טרויה יחד עם חברו, עורך הדין מנואל אלונסו קורל.
על פי ההיסטוריה הרשמית של הכנסייה הפלמריאנית, קלמנט היה הדמות הכריזמטית שלכאורה קיבל מסרים שמימיים, בעוד מנואל היה מארגן הטקסים והמפיץ הראשי. בהתגלויות שונות, הודיעו לו ישו ומרים שיש רק מיסה אחת אמיתית וכי הבונים החופשיים והקומוניסטים הסתננו לכנסייה הקתולית בכל הרמות והכנסייה החלה לנדות את הכנסייה הקתולית. במהלך שנות השבעים קלמנט החל למסד את התנועה, וכדי לספק מימון, מנואל אלונסו היה מגייס תרומות.
פלמר דה טרויה השתייכה לארכיבישופים של סביליה ועד מהרה התברר שהפלמריאנים לא יכלו לסמוך על תמיכת הארכיבישוף, הקרדינל חוסה מריה בואנו מונטריאל, שאימץ את הרפורמות הכנסייתיות של הוותיקן ויישם אותן באופן שיטתי וניסה לאסור על פולחני הדת שאינם קתוליים במובהק.
עם זאת, ב-1976 כבר פיתחו הפלמריאנים היררכיה כנסייתית ובתוך פחות משנתיים הם מינו 91 בישופים. רובם היו מאירלנד ומספרד, ואחרים הגיעו ממספר מדינות באמריקה ובאירופה. בתקופה זו, הפלמריאנים עדיין לא ראו עצמם ככנסייה נפרדת.
עם מות האפיפיור פאולוס הששי באוגוסט 1978, טען קלמנט שהוא הפך לאפיפיור על ידי התערבות אלוהית ישירה, כשהוא מאמץ את השם גרגוריוס ה-17. לאחר שחזר לסביליה הכריז שהכס הקדוש עבר מרומא לפלמר דה טרויה. התקופה הרומית של הכנסייה הסתיימה והכנסייה הקדושה הקתולית האמיתית הוקמה. בשנת 1980 הוקמה המועצה הפלמריאנית, כגוף עליון של הכנסייה.
בשנת 2001 הודפס מה שמכונה בשם "התנ"ך הפלמיריאני" שהוא ספר בחמש כרכים שהיה עיבוד יסודי מאוד של ספרי התנ"ך תוך התבססות על חזיונותיו של גרגוריוס. ב-21 במרץ 2005 מת גרגוריוס והחליף אותו ידידו מנואל אלונסו שאימץ לעצמו את השם פטר השני כשמו האפיפיורי.
הכנסייה הפלמריאנית נעשתה סגורה וייחודית יותר מבעבר, כאשר בכמה הזדמנויות חזר פטר על הרעיון שהכנסייה הפלמריאנית היא התקווה היחידה בעולם הנשלט על ידי השטן. הוא השית כללים רבים שהלכו והבדילו בין הפלמריאנים לבין מי שלא היה בן הכנסייה. חברי הכנסייה אינם נוטים להצביע בבחירות כלליות או להיכנס לבנייני כנסייה של זרמים אחרים ונאסר עליהם להשתתף בטבילות, חתונות או הלוויות של מי שלא היה פלמריאני, כולל קרובי משפחה. פטר הרחיק לכת אפילו יותר והורה להרוס את מכשירי הטלוויזיה, הטלפונים הניידים והמחשבים כדי לא להידבק ב"צרעת המוסרית הסוערת המשתוללת בעולם", כפי שניסח זאת האפיפיור.[3]
באמצעות תרומות נדיבות הצליחו מנהיגי הכנסייה לרכוש כעשרה בניינים במרכז העיר סביליה, ששימשו כמפקדה ומנזרים. הם גם הצליחו לבנות את הכנסייה העצומה המשמשת כמרכז ומקום מושבה הכנסייה הפלמריאנית והיא אחד מבתי התפילה הגדולים ביותר שנבנו בספרד במאה העשרים ופלמר דה טרויה התבססה כמרכז הרוחני של התנועה.
לאחר שש שנות כהונה, פטר השני מת ביולי 2011 וליורשו מונה קצין הצבא לשעבר חינס חסוס הרננדז מרטינז (יליד 1959). האפיפיור החדש אימץ השם גרגוריוס השמונה עשר ובתקופתו הושלמה בניית הקתדרלה המרכזית, בשנת 2014.
באפריל 2016, גרגוריוס נטש לפתע את הכנסייה הפלמריאנית והותיר פתק, בו קבע כי איבד את אמונתו. הוא הלך לגור עם אישה איתה ניהל רומן עוד קודם לכן. ב-23 באפריל 2016, מרקוס ג'וזף אודרמט, ששימש קודם כמזכירו של גרגיוריוס, הפך לאפיפיור בשם פטר השלישי. במכתביו הוא הכריז על האפיפיור הקודם כ"כופר" ו"חיה מקוללת", שניסה להרוס את הכנסייה כולה. הוא תיאר את התנצלותו של גרגורי כעריצות והאשים את הרננדז בגניבת רכוש לרבות כספים, תכשיטים ורכב BMW המפואר, ששימש את ראש הכנסייה.
בין אפריל ליוני 2016, הרננדז העניק מספר ראיונות לתקשורת הספרדית, בהן הצהיר שהכנסייה הפלמריאנית היא תרמית משוכללת, המבוססת על שקרים.
האפיפיורים הפלמריאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שם האפיפיור | שם פרטי | כהונה |
|---|---|---|
| גרגוריוס השישה עשר | קלמנט דומינגז אי גומז | 15 באוגוסט 1978 - 22 במרץ 2005 (26 שנים) |
| פטר השני | מנואל אלונסו קורל | 22 במרץ 2005 - 15 ביולי 2011 (6 שנים) |
| גרגוריוס השבעה עשר | סרחיו מריה חינס חסוס הרננדז ומרטינז | 23 ביולי 2011 - 22 באפריל 2016 (5 שנים) |
| פטר השלישי | ג'וזף אודרמט | 23 באפריל 2016 - הווה (8 שנים) |
מטה הכנסייה ממוקם במתחם מוקף בחומה של הכנסייה, ממוקם ליד הכפר אל פלמר דה טרויה, כשהחומה מקיפה את קתדרלת הבזיליקה של אמנו המוכתרת של פלמר המכילה את קתדרת האפיפיורים הפלמריאנית ולפחות 15 מזבחות.[4][5]
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הכנסייה הפלמריאנית ממלאת תפקיד מרכזי ברומן "מקור" מאת דן בראון משנת 2017.
- אירועי יסוד הכנסייה מתוארים בסרט הספרדי "מנואל וקלמנט" משנת 1986 .[6][7]
- ערוץ הטלוויזיה הספרדי Movistar שידר סרט תיעודי בן ארבעה פרקים על הכנסייה הפלמריאנית בפברואר 2020.
- הכתב והיוטיובר הספרדי קרלס טמאיו שידר בשנת 2019 בערוץ היוטיוב שלו סרט תיעודי על חווייתו האישית הקצרה בביקור בתוך הכנסייה הפלמריאנית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מגנוס לונדברג, האפיפיור שלהם: אל פאלמר דה טרויה והכנסייה הפלמריאנית, ההיסטוריה של הכנסייה. החוג לתאולוגיה באוניברסיטת אופסלה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הכנסייה הפלמריאנית
הכנסייה הפלמריאנית, ברשת החברתית פייסבוק
הכנסייה הפלמריאנית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הכנסייה הפלמריאנית, ביישום טלגרם
הכנסייה הפלמריאנית, ברשת החברתית אינסטגרם
הכנסייה הפלמריאנית, סרטונים בערוץ היוטיוב
הכנסייה הפלמריאנית, באתר פינטרסט- אפיפיור משלהם: אל פאלמר דה טרויה והכנסייה הפלמריאנית
- מידע על האפיפיור גרגוריוס XVII
- כללים המסדירים את מנהגי הכנסייה הפלמריאנית
- הכנסייה האפוסטולית הקתולית הפלמריאנית
- הכנסייה הפלמריאנית (דו"ח מאת מגנוס לונדברג, אוניברסיטת אופסלה)
- ביקור בבזיליקת פלמר דה טרויה
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "¿El declive de los falsos Papas?". El Correo de Andalucía. 23 ביולי 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lundberg, Magnus (2015). "Palmar de Troya: Holy Catholic Apostolic Palmarian Church" (PDF). Partnership for Understanding World Religions and Spirituality at Virginia Commonwealth University. Richmond, VA. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-04-06.
- ^ מתוך הספר אפיפיור משלהם
- ^ Lundberg, Magnus (c. 2015). "Palmar de Troya: Holy Catholic Apostolic Palmarian Church" (PDF). wrs.vcu.edu. Richmond, VA: Partnership for Understanding World Religions and Spirituality at Virginia Commonwealth University. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-04-06.
- ^ Garvey, Geoff; Ellingham, Mark (2009). Andalucía (6th ed.). London: Rough Guides. p. 335. ISBN 9781843530688.
- ^ Olson, Jenni, ed. (1996). "Manuel y Clemente". The ultimate guide to lesbian & gay film and video. New York: Serpent's Tail. ISBN 9781852423391.
Manuel and Clemente, lovers and employees of a church-owned insurance company, dream of being successful in life and ... see their chance; posing as a 'prophet', ...
- ^ Murray, Raymond (1998). "Manuel and Clemente". Images in the dark: an encyclopedia of gay and lesbian film and video (Rev. and upd. ed.). London: Titan Books. p. 494. ISBN 9781840230338.
... based on the history of the Carmelites of the Holy Shroud sect. Two gay lovers cash in on the religious prophesy racket in a scam that culminates with Clemente's coronation as Pope.
