מאיר עמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאיר עמית
מאיר עמית, 1957
מאיר עמית, 1957
לידה 17 במרץ 1921
ז' באדר ב' ה'תרפ"א
טבריה, פלשתינה (א"י) בריטניהבריטניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 ביולי 2009 (בגיל 88)
כ"ה בתמוז ה'תשס"ט
תל אביב, ישראל ישראלישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה רמת השרון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
צבא הגנה לישראל
המוסד
תקופת הפעילות 19361948 (ההגנה)
1948–1963 (צה"ל)
1963 – 1968 (המוסד)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
עיטורים
תפקידים אזרחיים
ראש המוסד ה־3
26 במרץ 1963 – 1 בספטמבר 1968
(5 שנים ו־22 שבועות)
תחת ראש הממשלה לוי אשכול
שר התחבורה ה־16
24 באוקטובר 1977 – 15 בספטמבר 1978
(46 שבועות ו־5 ימים)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין
שר התקשורת
24 באוקטובר 1977 – 15 בספטמבר 1978
(46 שבועות ו־5 ימים)
תחת ראש הממשלה מנחם בגין
חבר הכנסת
13 ביוני 197720 ביולי 1981
(4 שנים ו־5 שבועות)
כנסות 9
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאיר עמית (סלוצקי) (17 במרץ 192117 ביולי 2009) היה לוחם ומפקד בהגנה, אלוף בצה"ל, ראש המוסד השלישי, חבר הכנסת, שר בממשלת ישראל ומנכ"ל כור תעשיות.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף מאיר עמית מחליף את אלוף חיים הרצוג בתפקיד ראש אמ"ן 1962
הרמטכ"ל, צבי צור ראש אג"ם, יצחק רבין (מוסתר) וראש אמ"ן, מאיר עמית בפגישה עם ראש משקיפי האו"ם אוד בול, 1963

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמית נולד בטבריה, בנם של חיה ושמעון סלוצקי, שעלו לארץ ישראל בשנת 1920 מצ'רניגוב שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. בילדותו עברה המשפחה להתגורר בירושלים ולאחר מכן ברמת גן, שם שימשו הוריו כחברי הוועד[1]. עמית למד בבית הספר היסודי ע"ש בורוכוב בגבעתיים, בבבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ולאחר מכן בגימנסיה בלפור שבתל אביב. עם תום לימודיו, בשנת 1939, הצטרף לקיבוץ אלונים, בו היה חבר עד שנת 1952.

שירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1936, עוד בימי לימודיו בגימנסיה, הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1940, זמן מה לאחר סיום לימודיו, התנדב לכוחות הנוטרות ושירת בהם עד 1945. במהלך שירותו עבר קורס מ"כים בשנת 1942 ברמת יוחנן ולאחר שנתיים קורס מ"מים בג'וערה[2]. הוא שימש כמפקד מחלקה בחי"ש, ולאחר מכן, ב-1947, שימש כמפקד פלוגה מרחבית בגדוד "דרור" (גדוד 14) של חטיבת גולני[3]. במלחמת העצמאות לחם בקרבות משמר העמק[4] ועמק יזרעאל והשתתף בשחרור הגליל התחתון. במהלך הקרב על ג'נין נפצע[5]. במבצע חירם היה סגן מפקד גדוד 15 של חטיבת גולני ולאחר מכן נתמנה למפקד הגדוד הממוכן (גדוד 19) של חטיבת גולני שישבה ביבנאל[6]. גדודו של עמית השתתף במבצע חורב, ובמבצע עובדה היו לוחמיו בין ראשוני חטיבת גולני שהגיעו לאילת[7].

עם סיום המלחמה המשיך עמית לשרת בצה"ל, ב-1950 מונה לסגן מפקד חטיבת גולני וכמה חודשים אחר כך למפקד החטיבה, תפקיד בו שימש בעת קרב תל מוטילה. ב-1951 מונה למפקד פיקוד ההדרכה וב-1952 לראש מחלקת המבצעים במטכ"ל. יצא להשתלמות בבריטניה ובפברואר 1955 נתמנה לראש אג"ם (אגף המטה)[8]. בנובמבר 1955 נתמנה למפקד פיקוד הדרום[9] ובאוגוסט 1956 הועלה לדרגת אלוף[10] וחזר לשרת כראש אג"ם, בתפקיד זה תכנן וניהל באותה שנה את מבצע קדש. היה מפקד פיקוד המרכז בשנים 19581959. נפצע קשה במהלך צניחה, ואושפז בבית החולים למעלה משנה. נסע ללימודים באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית, בתחילת 1962 מונה לראש אמ"ן[11].

ראש "המוסד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ים אינגלטון, מנהל סגל סיכול הריגול ב-CIA ומאיר עמית, ראש המוסד - צילום - מל"מ, 1966

ב-26 במרץ 1963 מונה לראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים[12], בעקבות פרישתו של איסר הראל, ובמשך כתשעה חודשים שימש בו זמנית ראש אמ"ן וראש "המוסד"[13]. כיהן כראש "המוסד" עד שנת 1968. במהלך תקופה זו העביר עמית את יחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין, עליה פיקד אל"ם יוסף יריב, למוסד, שם אוחדה עם יחידת "מפרץ", יחידת המבצעים המיוחדים, בשם יחידת קיסריה[14]. בנוסף תמך עמית, כראש אמ"ן וכראש המוסד בהפעלתה המודיעינית של סיירת מטכ"ל[15]. במהלך כהונתו שלח עמית, בשנת 1965, את לוחמי המוסד להתנקש בחיי הפושע הנאצי הרברטס צוקורס[16]. ב-1966 נערך מבצע יהלום שבו ערק הטייס העיראקי מוניר רדפא עם מטוס מיג 21 ונחת בישראל[17].

על אף הישגי המוסד בתקופה בה שימש עמית כמפקדו, היו מספר כישלונות מבצעיים. לוחם המוסד אלי כהן נתפס בדמשק והוצא להורג. כן נתפס וולפגנג לוץ שפעל במצרים[18]. בנוסף התרחשה פרשת בן ברקה שהביאה לעימות חריף בין עמית לאיסר הראל, שדרש מעמית להתפטר בשל מעורבותו בפרשה[19][20].

עמית הידק את הקשרים עם הכורדים בעיראק ואף ביקר שם מספר פעמים. ערב מלחמת ששת הימים יצא לוושינגטון, ובשובו דיווח כי בניגוד להערכות שר החוץ, אבא אבן, הממשל האמריקני לא יתנגד למכה מקדימה של ישראל על מצרים[21]. לאחר מלחמת ששת הימים עמד עמית על כך שבמסגרת חילופי השבויים ישוחררו אסירי "העסק הביש" שהיו בכלא המצרי משנת 1954 וכן בני הזוג לוץ.

פעילות ציבורית ועסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19681977 שימש כמנכ"ל "כור תעשיות" - חטיבת התעשייה של ההסתדרות, שהייתה הקונצרן התעשייתי הגדול בישראל[22][23].

בינואר 1977 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ידידים שכונו "קבוצת עמית" וחבר לד"ש[24]. בבחירות המקדימות הגיע עמית למקום השלישי ברשימת ד"ש לכנסת[25]. נבחר לכנסת התשיעית מטעם ד"ש והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ולאחר מכן שר התחבורה ושר התקשורת בממשלתו של מנחם בגין (עד 15 בספטמבר 1978). עם הפילוג בד"ש (1978) חבר עם קבוצתו למפלגת שינוי להקמת התנועה לשינוי ויוזמה. בשנת 1980 פרש משינוי והצטרף למפלגת העבודה[26].

לאחר פרישתו מהכנסת פנה לעסקים פרטיים. בשנת 1981 הקים יחד עם חזי כרמל וז'אן פרידמן את "החברה הכללית לשירותי לוויין"[27], שיזמה את פרויקט לוויין התקשורת "עמוס"[28]. עמית כיהן בתפקיד יו"ר הדירקטוריון שלה ושל חברת הבת "חלל תקשורת", שהוקמה ב-1993 יחד עם התעשייה האווירית ושותפים נוספים[29]. בין השנים 1982 ל-1984 שימש כיו"ר חברת התעופה הישראלית מעוף נתיבי אויר[30]. בשנת 1985 מונה לדירקטור בחברת ההחזקות "החברה לישראל"[31]. בין השנים 1989 ל-2001 היה נציג של איש העסקים סמי שמעון בישראל ושימש כדירקטור בחברת יכין-חק"ל שבבעלותו, ונציגו בדירקטוריון חברת טבע תעשיות פרמצבטיות[32][33]. בסוף שנות ה-90 שימש כדירקטור בחברת הביטוח "ציון"[34]. בנוסף ייצג בישראל את ד״ר ליאו ריכמן, שהקים את חברת אלישרא. לאחר שב-1987 קנתה קבוצת תדיראן את אלישרא, ובתמורה הקצתה לריכמן שישה אחוזים ממניות תדיראן, עמית שימש נציגו בדירקטוריון החברה[35].

כיהן גם בתפקידים ציבוריים, בהם חבר הנהלת מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, חבר "המועצה לתכנון כלכלי", יו"ר המרכז הישראלי לניהול (המי"ל) ונשיא המרכז למורשת המודיעין[36]. בשנת 1997 זכה לתואר יקיר העיר רמת גן ובשנת 2003 (תשס"ג) זכה בפרס ישראל על "עשייה חלוצית וציונית מגוונת, פעילות ביטחונית משמעותית וקידום ופיתוח הכלכלה והתעשייה הישראלית"[37].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר עמית הותיר אחריו את רעייתו, יונה לבית קלמן, שלוש בנות (אחת מהן היא האדריכלית ומתכננת הערים ענת גונן) ונכדים.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנתניה וברמת השרון נקראו רחובות על שמו. ברמת גן נבנה רובע על שמו בשכונת קריית קריניצי החדשה. גם מרכז המידע למודיעין ולטרור ע”ש מאיר עמית מפיץ מחקרים ומידע אודות פעילות ארגוני טרור.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נחום סלוצקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיה סלוצקי
1895-1990
 
שמעון סלוצקי
1889-1959
 
 
 
 
צבי שאול סלוצקי
 
חנה סלוצקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יונה קלמן
 
מאיר עמית
 
 
 
 
 
 
 
 
נח סלוצקי
 
רחל חרש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ענת גונן
 
 
 
יפה סלוצקי
 
אבינעם סלוצקי
 
זאב עמית
 
 
שולמית צור
 
הלל צור
 
 
צילה סלוצקי
 
 
שושנה סלוצקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רויטל עמית
 
יעל עמית
 
מיקי יוסף
 
 
 
 
יעקב צור
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יובל בינדר
 
 
 
תמר עמית יוסף

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר עמית משמאל עם רא"ל חיים לסקוב ורעייתו שולמית וגנרלים צרפתים בביקור בישראל. סוף שנות ה-50.
רובע על שם מאיר עמית ברמת גן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר ראשוני רמת-גן, עורכים ד"ר ישראל אלדד ויוסף פפר, הוצאת עירית רמת-גן, דפוס פלאי, 1965, עמ' 229
  2. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 43.
  3. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 104.
  4. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמוד 105.
  5. ^ צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 42.
  6. ^ צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 31.
  7. ^ צה"ל בחילו, כרך 11, עמוד 37.
  8. ^ אלוף משנה מ. עמית מונה ראש אג"ם, דבר, 24 בפברואר 1955
  9. ^ א/מ מ. עמית נתמנה אלוף פיקוד הדרום, דבר, 1 בנובמבר 1955
  10. ^ מאיר עמית - אלוף, דבר, 3 באוגוסט 1956
  11. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 124.
  12. ^ מאיר עמית, ראש בראש - מבט אישי על אירועים גדולים ופרשיות עלומות, הד-ארצי הוצאה לאור, 1999, עמ' 104
  13. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 124.
  14. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 127.
  15. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 149-150.
  16. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 131-133.
  17. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 151-154.
  18. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 158-164.
  19. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 142-144.
  20. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 154-158.
  21. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 170-171.
  22. ^ אלוף מאיר עמית נכנס לתפקידו כמנכ"ל "כור", למרחב, 2 בספטמבר 1968
    עמית : "כור" תכפיל היקף הייצור עד 1980, דבר, 22 בינואר 1976
  23. ^ ממחר - נפתלי בלומנטל המנב"ל החדש של "כור", מעריב, 14 במרץ 1977
  24. ^ א. כינרתי, מאמץ הרגע האחרון להניא קבוצת עמית מפרישה לד"ש, דבר, 31 בינואר 1977
    עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש, דבר, 1 בפברואר 1977
  25. ^ 20 המקומות הראשונים בד"ש, דבר, 20 במרץ 1977
  26. ^ עמית וגולומב יחזרו לעבודה כנראה בראש קבוצה גדולה, דבר, 25 באפריל 1980
  27. ^ יצחק דנון, ‏המיעוט בחברה הכללית לשירותי לוויין: בעלי השליטה נישלו אותנו מהניהול ומרוקנים נכסים, באתר גלובס, 25 באוגוסט 2008
  28. ^ אברהם פלג, שני לוייני תקשורת "כחול לבן" ייצרו על ידי התעשייה האוירית, מעריב, 11 בנובמבר 1984
  29. ^ שי שלו, ‏חברת ח.ל.ל מנסה לגייס 55 מיליון דולר באמצעות אג"ח למימון הלוויין "עמוס 2", באתר גלובס, 17 במאי 2000
  30. ^ אלעזר ליון, 'מעוף': קורפו בעד, מודעי נגד, כותרת ראשית, 3 באוקטובר 1984
  31. ^ דוד ליפקין, דירקטורים חדשים ב"חברה לישראל", מעריב, 29 בספטמבר 1985
  32. ^ המיליונר היהודי-בריטי סמי שמעון חזר מהחלטתו לא להתחרות על רכישת יכין חקל, מעריב, 29 באוגוסט 1989
  33. ^ מעריב: סמי שמעון מקפיא פרוייקטים חדשים של יכין וחקלאות, באתר גלובס, 23 בינואר 2001
  34. ^ התקדים של ציון עשוי לבטל כל אפשרות להדחת המנהלים, באתר גלובס, 1 במאי 1997
  35. ^ אלעזר לוין, יש לו אשנב בחלל, חדשות, 7 במרץ 1989
  36. ^ אמיר אורן, השופט מרשיע, מופז מטהר, באתר הארץ, 1 ביולי 2003
  37. ^ ראלי סער, פרס ישראל על תרומה לחברה לגאולה כהן, באתר הארץ, 21 במרץ 2003
מאיר עמית - תבניות ניווט