אסון המסוקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסון המסוקים
Ason Hameso.jpg
אנדרטה במקום ההתרסקות
סיכום
תאריך 4 בפברואר 1997
גורם טעות אנוש
אתר מושב שאר ישוב וקיבוץ דפנה, ישראל
הרוגים 73
כלי טיס 1
סוג המטוס CH-53 סי סטאליון (יסעור)
מפעיל צה"ל
מוצא מחניים
יעד מוצב הבופור
נוסעים 33
אנשי צוות 4
הרוגים 37
כלי טיס 2
סוג המטוס CH-53 סי סטאליון (יסעור)
מפעיל צה"ל
מוצא מחניים
יעד מוצב דלעת
נוסעים 32
אנשי צוות 4
הרוגים 36
קואורדינטות 33°13′20″N 35°38′28″E / 33.2222°N 35.6411°E / 33.2222; 35.6411 קואורדינטות: 33°13′20″N 35°38′28″E / 33.2222°N 35.6411°E / 33.2222; 35.6411 
מיקום אסון המסוקים
אסון המסוקים
אסון המסוקים
מסוק CH-53 "יסעור" של חיל האוויר הישראלי

אסון המסוקים (נקרא גם "אסון היסעורים") היה תאונה אווירית שהתרחשה בליל כ"ח בשבט ה'תשנ"ז, 4 בפברואר 1997. שני מסוקי יסעור של חיל האוויר הישראלי התנגשו מעל עמק החולה, בעת שהובילו לוחמים מחטיבת הנח"ל, חטיבת גולני, חיל השריון ומיחידות נוספות למוצבי צה"ל שברצועת הביטחון, דלעת ובופור, שבדרום לבנון. אחד המסוקים התרסק בחצר של מבנה ששימש כצימר לנופשים במושב שאר ישוב, ואילו השני התרסק בשדה פתוח ליד קיבוץ דפנה. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים. 8 מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים. לא היו נפגעים על הקרקע.

אסון המסוקים היה תאונת המסוקים הקטלנית ביותר בתולדות התעופה בעולם, עד שנת 2002, שבה הופל מסוק צבאי רוסי מעל צ'צ'ניה, אירוע בו נספו 127 איש. ישראל החזיקה בשיא עגום נוסף טרם 1997: תאונת המסוק השנייה בחומרתה בהיסטוריה, אסון הנ"ד, בו נהרגו 54 חיילים ב-10 במאי 1977 (האסון החמור ביותר עד אסון המסוקים הייתה התרסקות מסוק מיל מי-6 רוסי, בו נהרגו 61 איש).

האסון הגביר את התמיכה הציבורית בקריאה לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון שבדרום לבנון,‏[1] פינוי שהתבצע לבסוף, במאי 2000.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלחימה בדרום לבנון (1985 - 2000)

לאחר היערכות צה"ל ברצועת הביטחון ב1985, נפרש צה"ל בשורה של מוצבים בין הגבול הבינלאומי ("קו סגול") וגבול רצועת הביטחון ("קו אדום"). החל מסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הלך והתעצם העימות בין צה"ל לארגון חזבאללה, שהתבטא בתקיפות של הארגון על מוצבי צה"ל ובפשיטות נגדיות. שני שיאים בלחימה זו היה במבצע דין וחשבון, בסוף יולי 1993, ומבצע ענבי זעם באפריל 1995.

אחת מנקודות התורפה של צה"ל הייתה התנועה בשיירות מהבסיסים בארץ למוצבים בלבנון. שיירות אלו הובילו חיילים, בדרך מחופשה וחזרה ממנה, וכן אספקה וציוד למחנות. השיירות, מטבען, נעו בצירים ידועים ומוכרים מראש, באיטיות וללא יכולת לתמרן ולהתחמק, כאשר הן נושאות מספר רב של חיילים, וכך הפכו ליעד נוח וכדאי לתקיפה. צה"ל השקיע מאמצים רבים בהתמודדות עם איום זה. מאמצים אלה כללו הכנסת כלי רכב ממוגנים, פתיחת הציר לפני השיירה, חיפוי ואבטחה, ועוד. ניסיונות הפגיעה בשיירות המשיכו, וצה"ל סבל לא מעט אבדות.‏[2]

אחת מהדרכים שהוצעו להובלת חיילים בדרך בטוחה יותר למוצבים הייתה הטסה במסוקים. גם בשיטה זו היו סיכונים לא מעטים, ודרשה היערכות משמעותית שכללה הכנת מנחתים ליד המוצבים, תיאום נהלים וגיבוש פקודות.‏[3]

ההיערכות להטסה וההמראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משימת ההטסה למוצבי הבופור ודלעת הייתה אמורה להתבצע ביום שני, כ"ח בשבט, תשנ"ז, 3 בפברואר 1997, ואולם בשל תנאי מזג אוויר קשים נדחתה הטיסה, ליום שלאחר מכן, יום שלישי, כ"ז בשבט, 4 בפברואר. גם ביום זה לא היה מזג האוויר נוח: שרר ערפל והראות לא הייתה טובה. אולם בשעות אחר הצהריים השתפרה הראות וגובה בסיס העננים עלה.‏[4]

עד לקבלת החלטה סופית על ביצוע ההטסה אושר למסוקים להמריא מבסיס תל נוף ולהמתין בשדה התעופה מחניים, ממנו היו אמורים לאסוף חיילים וקצינים ולהוביל אותם למוצבים בלבנון.‏[4] שני המסוקים היו מדגם CH-53 סי סטאליון, "יסעור", של טייסת 118 ("דורסי הלילה"). מסוק אחד, שמספרו היה 903, נועד לטוס למוצב דלעת. צוותו של מסוק זה מנה את רס"ן אבישי לוי, קברניט המסוק; רס"ן ישראל חושני, טייס המשנה; והמכונאים המוטסים רס"ר פול ביבס ורס"ל איתן ממן. יעדו של המסוק השני, שמספרו היה 357, היה מוצב הבופור. צוותו מנה את ישיש עדן, קברניט המסוק; רס"ן רונן חלפון, טייס המשנה; והמכונאים המוטסים, רס"ל תמיר גלזר ורס"ל צפריר שרוני. שני המסוקים הגיעו למחניים בסביבות השעה 17:00. התוכנית הייתה כי לאחר הנחתת הכוחות במוצבי דלעת והבופור, יטיס אחד מן המסוקים כוח נוסף למוצב שרייפה.‏[5]

בשעה 18:48, לאחר קבלת האישור הסופי לביצוע המשימה ולאחר שהחיילים עברו תדרוך ותרגול על פי הפקודות שהיו להטסה ללבנון,‏[6] המריאו שני המסוקים לדרכם. המסוק לבופור נשא 33 איש, והמסוק לדלעת נשא 32 איש.‏[7] דקה לאחר ההמראה ביקש רס"ן לוי מהבקר אישור לחצות את הגבול ללבנון.‏[8] אישור החצייה התעכב כמה דקות, ובינתיים הנחה הבקר את המסוקים לטוס במעגל המתנה. בשעה 18:56 אישר הבקר למסוקים לחצות את הגבול. שלוש דקות לאחר מכן נעלמו המסוקים מן המכ"ם.‏[9]

האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת החקירה (ראו להלן) לא הצליחה לקבוע חד משמעית את הסיבה להתנגשות בין שני המסוקים. על סמך הנתונים שנאספו מתמונת המכ"ם עולה כי כ-50 שניות לפני ההתרסקות עבר מסוק 357 (שטס למוצב הבופור) לטוס במקביל במסוק 903 (שטס למוצב דלעת), במרחק של כ-450 מטרים ממנו. 20 שניות לאחר מכן הקטין מסוק 903 את מהירותו, ומסוק 357 עבר להיות הקדמי. 15 שניות לאחר מכן - 15 שניות לפני ההתרסקות - הגביר שוב מסוק 903 את מהירותו, וחלף שוב על פני מסוק 357. במקביל, החל בפנייה שמאלה והנמכה.‏[10] על פי ההשערה שינויי המיקום בין המסוקים היו בגלל תרגולת אותה ביצעו שני המסוקים, שמטרתה הייתה לוודא שכיבו את התאורות לפני החצייה לשטח האויב, על ידי בדיקה הדדית.‏[11]

תוך כדי המעבר של מסוק 903 על פני מסוק 357, איבדו כנראה שני המסוקים את קשר העין ביניהם. לא ברור כיצד אירע ניתוק זה. ייתכן שהצוותים איבדו את קשר העין בגלל אורות היישובים שסביב, או שהתרכזות בפרט אחר הפנתה את תשומת הלב של הטייסים לכמה שניות. מבנה תא הטייס במסוקי היסעור יצר מצב שבו לטייסי המסוקים היה קשה לראות זה את זה: החלונות בתא הטייס מחולקים על ידי מסגרות וקורות, היוצרים מעין "נקודות מתות" בזוויות מסוימות. מצב זה הוחמר עוד יותר בשל העובדה שהטייסים השתמשו באמצעי ראיית לילה שנקרא "ז'ורנל". זוהי מעין משקפת המגבירה את אור הכוכבים ומאפשרת ראייה טובה בלילה, אך מצמצמת מאד את שדה הראייה של הטייס. ייתכן שהשימוש באמצעי זה גרם לכך שצוותי המסוקים איבדו את קשר העין ההדדי.‏[12][13] ניתוק קשר העין הביא לכך שברגע ההתנגשות היה מסוק 357 משמאל ומאחורי מסוק 903 ומעט מתחתיו.

על פי ניתוח שברי המסוקים והדרך שבה היו מפוזרים בשטח הסיקו חוקרי התאונה כי הרוטור של מסוק 357 פגע בחלקו האחורי של מסוק 903. מעוצמת הפגיעה נתלש הרוטור ממקומו, ועמו כל מערכת התמסורת אליה היה מחובר. ללא אמצעי העילוי צלל מסוק 357 והתרסק בערוץ נחל ליד שאר ישוב. ייתכן שהחום והחיכוך שיצרו תלישת הממסרות הביאו להתלקחות של המסוק בעודו באוויר. פגיעת הרוטור של מסוק 357 גרמה לתלישת הרמפה האחורית של מסוק 903 (דלת הכניסה הגדולה בקצה המסוק). כנראה שצוות מסוק 903 ניסה לבצע נחיתת חירום, אך תוך כדי ההנמכה נתלש מהמסוק חלקו האחורי. כנראה שהמסוק סבל נזק קשה בעת פגיעת הרוטור של המסוק השני, וכאשר הגביר צוות המסוק את הספק המנועים לקראת הנחיתה עלה מאד העומס על גוף המסוק וחלקו האחורי נתלש. המסוק החל להסתחרר, והתרסק לתוך צימר בשאר ישוב.‏[14]

ועדת החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בהן התרסקו שני המסוקים, בשאר ישוב ובנחל שליד דפנה

[15]

בעקבות ההתרסקות הכריזה ממשלת ישראל על יום אבל לאומי. שר הביטחון, יצחק מרדכי, מינה ועדת חקירה בראשות מפקד חיל האוויר לשעבר, דוד עברי, על מנת לחקור את נסיבות התאונה. שאר חברי הוועדה היו השופט בדימוס חיים שפירא, לשעבר נשיא בית משפט השלום בתל אביב; האלופים במילואים בן ציון פרחי ועמוס ירון; ומפקד בסיס פלמחים, תת אלוף שמואל אלדר.

הוועדה קיימה 37 ישיבות ושמעה 109 עדים,‏[16] ואף קיימה טיסה אחת במסוק "יסעור" כדי לראות מקרוב כיצד נראה תא הטייס במסוק במהלך משימה.‏[17] מטרתה העיקרית של הוועדה הייתה למצוא את הסיבה להתרסקות.‏[18] במסוקים לא הותקנה "קופסה שחורה", ולכן משימת הוועדה הייתה מורכבת.‏[19] הוועדה בחנה שורה ארוכה של נושאים, במטרה לגלות סיבה אפשרית. הוועדה הגיעה למסקנה שלא היו בעיות בטיחותיות במסוקים עצמם ולא נמצאה עדות לכך שהייתה תקלה כלשהי. אנשי הצוות היו כשירים לתפקידם, ולא נמצאו עדויות לשימוש בחומרים אסורים שהיו עלולים לפגוע ביכולתם של אנשי הצוות. הוועדה גם לא מצאה עדויות לבעיות בריאותיות, למתח נפשי ואף לא למניעים תחרותיים שהיו עלולים לגרום לתאונה. גם הנדסת האנוש של המסוקים נבדקה כסיבה אפשרית ונשללה, אם כי הוועדה סברה שיש מקום לתרגול נוסף בשימוש במערכת ראיית הלילה ("ז'ורנל"). הוועדה שללה גם אפשרות שהתאונה נגרמה בשל שימוש בטלפון סלולרי וגם לא בשל ירי של כדור או פיצוץ רימון יד, וכדומה. גם תנאי מזג האוויר נבדקו כסיבה לתאונה, סיבה שגם היא נשללה.‏[20] הוועדה נעזרה במומחים שונים ובעדי ראיה וכן בוצעו סימולציות שונות, ובהן שימוש במחשבים מיוחדים של נאס"א.

ב-17 באפריל 1997 פורסמו מסקנות הוועדה. הוועדה קבעה כי

Cquote2.svg

...על אף מאמציה, לא הצליחה להגיע למסקנות ברורות וחד משמעיות באשר לסיבות התאונה. האירועים בשניות האחרונות לקראת ההתנגשות יישארו תעלומה...
לצערנו, האמת נלקחה עם קרבנות האסון לעולמם. מה גם, שבסבירות גבוהה הם הופתעו ולא הבינו את שארע‏[21]...

Cquote3.svg

למרות שלא נמצאה סיבה ברורה שגרמה לתאונה, קבעה הוועדה ש"תאונות אינן קורות, תאונות נגרמות".‏[21] לפיכך, המליצה שורה של המלצות ליישום במערך המסוקים בחיל האוויר. הוועדה מדגישה כי "...לא מצאה קשר ישיר, ברור וודאי בין המסקנות הרבות אליהן הגיעה באשר לגורמים האחרים לבין התאונה עצמה".‏[21] ועם זאת, כדי למנוע תאונות עתידיות העלתה הוועדה המלצות אלה.

ההמלצה המרכזית בדו"ח היא הקמת להק אוויר למסוקים, שמטרותיו הן פיתוח וקביעת תורת הלחימה ומדיניות ההדרכה והאימונים של מערך המסוקים בחיל האוויר. להק המסוקים אמור לפקח על ביצוע ההדרכה והאימונים, על הסקת מסקנות מתאונות אימונים, ועוד. הוועדה ראתה בהמלצה זו המלצה ראשונה במעלה, בשל הגידול במערך המסוקים.‏[22] בנוסף הגישה הוועדה שורה של המלצות, לגבי נתיבי הטיסה, הטיסה במבנה, נהלי פינוי וחילוץ, ועוד.‏[23]

בנוסף, העלתה הוועדה מסקנות אישיות. הוועדה החליטה על הדחת מפקד הטייסת, סא"ל עמירם לביא. סמ"ט ב', סרן ירון רוזן, הודח גם הוא מתפקידו ונקבע שלא ישמש בתפקיד פיקודי במשך שלוש שנים. תת-אלוף חיים גופן, מפקד בסיס תל נוף, ננזף נזיפה מינהלית על ידי הרמטכ"ל, ורס"ן אייל תם, קצין המבצעים של פיקוד הצפון, ננזף נזיפה מינהלית על ידי אלוף פיקוד הצפון.‏[24]

לאחר פרסום מסקנות הוועדה יצאה קבוצה של משפחות שכולות נגד צה"ל, בטענות של קיפוח ואי מיצוי החקירה, בין השאר עקב הגילוי כי במסוקים הוחזק חומר נפץ לצורך השמדה עצמית במקרה התרסקות בתוך שטח האויב.‏[25] גם לאחר אסון הנ"ד עלה גילוי דומה, אך רק לאחר אסון המסוקים ניתנה הנחיה שלא לטוס עם חומר הנפץ בזמן העברת כוחות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסון נהרגו 18 קצינים ו-55 חיילים. שמונה מתוכם היו אנשי צוות אוויר, צוותי המסוקים. היחידה שספגה את המכה הקשה ביותר באסון הייתה חטיבת הנח"ל: 28 מתוך ההרוגים היו חיילי החטיבה, 18 מהם מפלוגת ההנדסה (פלחה"ן) ועשרה מפלוגת הנ"ט ("עורב") של החטיבה. שני חיילים נוספים שנהרגו באסון היו מחיל הלוגיסטיקה, שהיו מסופחים לפלוגת ההנדסה. חטיבת גולני איבדה תשעה חיילים: ששה מפלוגת הקשר (פלחי"ק), אחד מפלוגת הסיור ואחד מיחידת אגוז. סגן אלוף משה מועלם, הקצין הבכיר ביותר שנהרג בהתרסקות, היה גם הוא איש החטיבה, ושימש באותה תקופה כמג"ד המוצבים ברכס עלי טאהר. תשעה מן הנספים היו חיילים וקצינים בחיל השריון, ותשעה נוספים היו חיילים וקצינים בעוצבת חירם, בהם שני גששים. שאר ההרוגים היו חיילים ביחידת עוקץ וחיילי חיל המודיעין (שניים מיחמ"מ ואחד שהיה מפקד צוות קשת).

אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים נחנך בתחילת 2008, סמוך למקום שבו התרחש האסון, ליד בית העלמין של קיבוץ דפנה בגליל העליון. האנדרטה בנויה בצורת מסוק יסעור. בפתח האנדרטה מזרקת מים שקטה, ועליה שמות ההרוגים באסון. מסביבה גיזום דשא בצורת להבי המסוק עם 73 אבנים לזכר 73 הנספים. שביל מקשר בין האבנים לבין אבן נטויה (המתארות את גוף המסוק וכנף המסוק בהתאמה), שעליה כתובים פרטי האסון.‏[26]

אתרי הנצחה נוספים נמצאים במקומות שונים בארץ:‏[27]

בשנת 2008 הקליטה להקת כנסיית השכל במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל את השיר "שום דבר לא יפגע בי", שהלחין יורם חזן למילים של סגן ארז שטרק שנהרג באסון.

ב-2001 נענה בג"ץ לבקשת משפחות הנופלים, וחייב את משרד הביטחון לשנות את הכיתוב על מצבות הנופלים מהנוסח "נהרג בתאונת המסוקים בשאר יישוב" לנוסח "נהרג באסון המסוקים, בדרך לפעילות מבצעית בלבנון".‏‏[28][29]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסי ביילין, "הא"ב שלי" - לקסיקון פוליטי (לבנון)
  2. ^ יהושע בריינר, החיים בתוך רצועת הביטחון, באתר וואלה!, 22 במאי 2010
  3. ^ צ'יקו תמיר: מלחמה ללא אות, מודן הוצאה לאור ומערכות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2005. עמ' 153.
  4. ^ 4.0 4.1 דו"ח ועדת החקירה, עמ' 32.
  5. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 12.
  6. ^ לפירוט התרגולות ראו בדו"ח ועדת החקירה, עמ' 13.
  7. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 14.
  8. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 14 - 15.
  9. ^ התנגשות יסעורים 357 ו-903, באתר "מרקיע שחקים".
  10. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 35 - 36.
  11. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 37 - 38.
  12. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 37 - 38.
  13. ^ על השימוש בז'ורנל ראו: לרוטור שלי ארבע פינות, באתר חיל האוויר הישראלי (בפיסקה "לילה לילה").
  14. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 18-19, 28.
  15. ^ על פי האיור באתר ההנצחה.
  16. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 3.
  17. ^ כעבור דקה צלל מסוק הקוברה לים, באתר חיל האוויר הישראלי, 1/4/98
  18. ^ כתב המינוי לוועדה, דו"ח ועדת החקירה.
  19. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 18.
  20. ^ דו"ח וועדת החקירה, עמ' 71 - 73.
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 דו"ח ועדת החקירה, עמ' 85.
  22. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 80 - 81.
  23. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 81 - 84.
  24. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 84. השמות המלאים על פי פורום 'פרש'.
  25. ^ דו"ח ועדת החקירה, עמ' 24.
  26. ^ מיכאל יעקובסון: סיבוב באנדרטת אסון המסוקים בשאר ישוב, בבלוג חלון אחורי.
  27. ^ על פי אתר נזכור את כולם.
  28. ^ משה ריינפלד, ישונה הכיתוב על מצבות חללי אסון המסוקים, באתר הארץ, 7 במאי 2001.
  29. ^ ענת רואה, בג"ץ: לשנות הכיתוב על מצבות חללי אסון המסוקים, באתר ynet‏, 7 במאי 2001.