אסון המסוקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסון המסוקים
אנדרטה במקום האסון
אנדרטה במקום האסון
סיכום
תאריך 4 בפברואר 1997
גורם טעות אנוש
אתר מושב שאר ישוב וקיבוץ דפנה, ישראל
הרוגים 73
כלי טיס 1
סוג המטוס CH-53 סי סטאליון (יסעור)
מפעיל צה"ל
אנשי צוות 4
כלי טיס 2
סוג המטוס CH-53 סי סטאליון (יסעור)
מפעיל צה"ל
אנשי צוות 4
מסוק CH-53 "יסעור" של חיל האוויר הישראלי
אתר ההנצחה בשאר ישוב לזכר אסון המסוקים

אסון המסוקים הוא תאונה אווירית שהתרחשה בליל 4 בפברואר 1997, כ"ח בשבט ה'תשנ"ז, כאשר שני מסוקי יסעור של חיל האוויר הישראלי התנגשו מעל עמק החולה, בעת שהובילו לוחמים מחטיבת הנח"ל ומיחידות נוספות למוצבי צה"ל ברצועת הביטחון, דלעת ובופור, שבדרום לבנון. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים. שמונה מתוכם היו אנשי הצוות שהטיסו את המסוקים.

אחד המסוקים התרסק בחצר של מבנה ששימש כצימר לנופשים במושב שאר ישוב, ואילו השני התרסק בשדה פתוח ליד קיבוץ דפנה. לא היו נפגעים על הקרקע.

אסון המסוקים היה תאונת המסוקים הקטלנית ביותר בתולדות התעופה בעולם, עד שנת 2002 שבה הופל מסוק צבאי רוסי מעל צ'צ'ניה וגבה 127 קורבנות. ישראל החזיקה בשיא עגום נוסף טרם 1997 והוא המקום השני בחללי מסוקים אשר הוא אסון הנ"ד, בו נהרגו 54 חיילים ב-10 במאי 1977 (אחרי התרסקות מי-6 רוסי שגבתה 61 חללים).

האסון הגביר את התמיכה הציבורית בקריאה לפינוי כוחות צה"ל מרצועת הביטחון שבדרום לבנון,‏[1] פינוי שהתבצע לבסוף, במאי 2000.

ועדת החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההתרסקות הכריזה ממשלת ישראל על יום אבל לאומי. שר הביטחון, יצחק מרדכי, מינה ועדת חקירה בראשות מפקד חיל האוויר לשעבר, דוד עברי, על מנת לחקור את נסיבות התאונה. ב-17 באפריל 1997 פורסמו מסקנות הוועדה, שכללו מסקנות מבצעיות ומסקנות אישיות נגד בכירים בטייסת היסעורים, נגד קצין המבצעים של פיקוד הצפון ונגד מפקד בסיס חיל האוויר תל נוף, בסיסה של טייסת היסעורים. כמו כן המליצה הוועדה על שינוי מבני בחיל האוויר, במסגרתו ימונה קצין בדרגת תא"ל כמפקד מערך המסוקים בחיל האוויר (להק אוויר למסוקים).

עקב אי מציאתה של הקופסה השחורה, לא יכלה הוועדה להסיק את סיבת ההתרסקות המדויקת. בדו"ח הוועדה נכתב: "האירועים בשניות האחרונות לקראת ההתנגשות יישארו תעלומה". עם זאת, ההערכה היא שסיבת התאונה הייתה אי הקפדה על כללי הבטיחות בטיסה. לאחר פרסום מסקנות הוועדה יצאה קבוצה של משפחות שכולות נגד צה"ל, בטענות של קיפוח ואי מיצוי החקירה, בין השאר עקב הגילוי כי במסוקים הוחזק חומר נפץ לצורך השמדה עצמית במקרה התרסקות בתוך שטח האויב. גם לאחר אסון הנ"ד עלה גילוי דומה, אך רק לאחר אסון המסוקים ניתנה הנחיה שלא לטוס עם חומר הנפץ בזמן העברת כוחות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה הרשמית לזכר ההרוגים נחנכה בתחילת 2008, סמוך למקום שבו התרחש האסון, ליד בית העלמין של קיבוץ דפנה בגליל העליון. האנדרטה בנויה בצורת מסוק יסעור, כאשר בפתח האנדרטה מזרקת מים שקטה עם שמות ההרוגים באסון עליה. מסביבה גיזום דשא בצורת להבי המסוק עם 73 אבנים לזכר 73 הנספים. שביל מקשר בין האבנים לבין אבן נטויה (המתארות את גוף המסוק וכנף המסוק בהתאמה) שעלייה כתובים פרטי האסון. ואת ארונות הקבורה הוביל רז פנספורקר מיחידה מרנ״ת 214

במחנה בית ליד הוקמה אנדרטה לזכר ההרוגים באסון המסוקים מחטיבת הנח"ל ובמקומות שונים בארץ ישנם עוד אתרי הנצחה לאסון: בפתח תקווה (בשכונת הדר גנים) ובנוסף בית הכנסת המרכזי של השכונה נקרא על שם חללי אסון המסוקים ושמות החללים חרוטים בדלתות הכניסה מזכוכית לבית הכנסת, בחיפה (בשדרות הנשיא), במודיעין-מכבים-רעות "גן איתמר" לזכרו של איתמר שי, בשמורת הר מירון (לזכר החייל הדרוזי פאדי קזאמל מבית ג'אן), ליד קיבוץ נגבה (גבעת תום ותומר) וברחובות הוקם בית כנסת לזכרם על ידי משפחתו של גיל שרעבי שנהרג באסון. משפחת אפנר עורכת בשנים האחרונות מסע בשביל ישראל לזכרו של בנם אבי. נערך מירוץ שנתי (מירוץ "לשיר"), משאר ישוב להוד השרון, לזכר הנופלים באסון המסוקים מבית הספר הדרים.

ב-2001 נענה בג"ץ לבקשת משפחות הנופלים, וחייב את משרד הביטחון לשנות את הכיתוב על מצבות הנופלים מהנוסח "נהרג בתאונת המסוקים בשאר יישוב" לנוסח "נהרג באסון המסוקים, בדרך לפעילות מבצעית בלבנון".‏‏[2][3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]