פורטו ריקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פורטו ריקו (ארצות הברית)
Puerto Rico

(בפירוט) (בפירוט)
מוטו לאומי: "יוחנן הוא שמו"
מיקום המדינה בארצות הברית
שפה רשמית	אנגלית, ספרדית
עיר הבירה	סן חואן
העיר הגדולה ביותר	סן חואן
שטח - סה"כ - % מים	לא מדורגת 9,104 קמ"ר 1.6%
אוכלוסייה - סה"כ (2002) - צפיפות	לא מדורגת 3,957,988 434/קמ"ר
מטבע	דולר אמריקאי
אזור זמן	שעון מזרחי: UTC-4/-3
המנון לאומי	La Borinqueña
סיומת אינטרנט	.PR
קידומת טלפון	+1 787 and +1 939

פורטו ריקו הוא אי בים הקריבי בקבוצת האנטילים הגדולים, והוא שטח חסות של ארצות הברית. מבחינה תרבותית שייכת פורטו ריקו לארצות אמריקה הלטינית.

האי פורטו ריקו הוא אחד הקדקודים של משולש ברמודה.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 התקופה הטרום קולומביאנית 1.2 השלטון הספרדי 1.3 שלטון ארצות הברית 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 5 דמוגרפיה 5.1 היהודים בפורטו ריקו 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של פורטו ריקו

[עריכה] התקופה הטרום קולומביאנית

לא הרבה ידוע על ההיסטוריה של פורטו ריקו לפני בואם של הספרדים. האנשים הראשונים שהתיישבו היו אורטויורואידים. בחפירה ארכאולוגית באי וייקס ב-1990 נמצאו שרידי אדם מ-2000 לפני הספירה המיוחסים לתרבות זאת. בין 120 ל 400 לספירה הגיעו לאי שבט האיגנרי מאזור האורינוקו. בין המאה ה 7 למאה ה 11 לספירה התפתחה תרבות הטאינו ובערך בשנת 1000 לספירה הפכה לתרבות השלטת עד לבואם של הספרדים.

[עריכה] השלטון הספרדי

במסעו השני הגיע כריסטופר קולומבוס לפורטו ריקו ב-19 בנובמבר 1493. האי היה מאוכלס על ידי אינדיאנים משבט הארווק הידועים בשם טאינו. האינדיאנים כינו את האי בוריקן או בורינקן. קולומבוס העניק לו את השם סן חואן באוטיסטה על שם יוחנן המטביל. מאוחר יותר האי קיבל את השם פורטו ריקו (נמל עשיר) והבירה את השם סן חואן. ב-1510 חואן פונסה דה לאון היה למושל הראשון של האי.

במהרה האי יושב על ידי הספרדים והטאינו נאלצו לעבוד עבור הספרדים ורובם הוכחדו במחלות ובתנאי העבודה הקשים. את אוכלוסיית האינדיאנים המקומית החליפו עבדים שיובאו מאפריקה. פורטו ריקו נחשבה לעמדה אסטרטגית של ספרד בקריבים וכונתה "המפתח לאמריקות". למרות זאת במאות ה- 17 וה- 18 הופנו רוב המשאבים למושבות ביבשת.

בשל האיום מיריבים אירופים נבנו חומות ומצודות להגנה על נמל סאן חואן. על אף ניסיונות חוזרים ונשנים לא הצליחו האנגלים הצרפתים וההולנדים לכבוש את האי ולהחזיק בו במשך תקופה ארוכה.

הרפורמות של המאה ה 19 גרמו לגידול באוכלוסייה ופריחת הכלכלה וליצירת הזהות המקומית של האי. לאחר הקמתן של מדינות עצמאיות באמריקה הלטינית נשארו פורטו ריקו וקובה השריד האחרון לאימפריה הספרדית בעולם החדש.

במחצית השנייה של המאה ה 19 העוני והקרע עם ספרד גרמו לאי שקט ולהתקוממות ב-1868. המרד דוכא במהירות ובקלות אבל הדרישה לממשל עצמי לא נעלמה וב-1897 העניקה הממשלה הליברלית בספרד ממשל עצמי מוגבל לפורטו ריקו וקובה, שלא שרד זמן רב.

[עריכה] שלטון ארצות הברית

ב-25 ביולי 1898 עם פרוץ מלחמת ארצות הברית-ספרד פלש כוח אמריקני לפורטו ריקו. בסיום המלחמה נאלצו הספרדים לפי תנאי הסכם פריז 1898 למסור לארצות הברית את פורטו ריקו, קובה, הפיליפינים וגואם. עד 1900 פורטו ריקו נשלטה על ידי מושל צבאי שמינה נשיא ארצות הברית. חוק פורקר העניק ממשל עצמי מסוים לתושבי האי הכולל בית נבחרים. חוק ג'ונס - שפרות העניק לתושבי האי אזרחות אמריקנית ובחירת סנאט שיהיה בית הנבחרים השני.

פורטוריקנים רבים שירתו בצבא ארצות הברית ממלחמת העולם הראשונה ואילך. אסונות טבע והשפל הכלכלי פגעו קשות בכלכלת האי, והחלו להישמע דרישות לעצמאות פורטו ריקו. שינוי בממשל האי הגיע תחת הממשל של רוזוולט וטרומן. ב-1946 מינה הנשיא טרומן את המושל יליד האי הראשון וב-1947 הוענקה הזכות לבחור באופן דמוקרטי מושל לאי. בבחירות שהתקיימו ב-1948 נבחר לואיס מוניוס שכיהן בתפקיד עד 1964.

מתקופה זו ואילך החלה הגירה מסיבית של תושבי פורטו ריקו לארצות הברית, בייחוד לעיר ניו יורק, בחיפוש אחרי רמת חיים טובה יותר. לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה של ארצות הברית מ-2003 מספר אזרחי ארצות הברית שמוצאם מפורטו ריקו עולה על מספר התושבים באי.

ממשל טרומן אישר עריכת משאל עם בשאלת חוקה מקומית. ב-25 ביולי 1952 אימצה פורטו ריקו חוקה חדשה שהגדירה את מעמדה כמדינה עצמאית המאוחדת עם ארצות הברית. במהלך שנות החמישים עברה פורטו ריקו תיעוש מואץ שמטרתו הייתה להפוך אותה מחקלאית לתעשייתית.

מעמדה הפוליטי של פורטו ריקו נתון במחלוקת בקרב הציבור באי. תומכי העצמאות לפורטו ריקו הם מעטים ורוב הציבור מתחלק באופן שווה בין תומכי הפיכתה של פורטו ריקו למדינה פדרלית במסגרת ארצות הברית ובין תומכי הסכם האיחוד עם ארצות הברית.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של פורטו ריקו

פורטו ריקו היא שטח חסות של ארצות הברית במעמד מיוחד, עם אוטונומיה נרחבת. ככזאת, "ראש המדינה" הוא נשיא ארצות הברית. השפות הרשמית בה הן ספרדית ואנגלית. יש לה חוקה משלה, שאושרה על ידי הקונגרס האמריקאי. על פי החוקה, פועלות בה שלוש רשויות השלטון: הרשות המבצעת – בראשות המושל; הרשות המחוקקת – הכוללת את הסנאט ובית הנבחרים של פורטו ריקו; והרשות השופטת – מערכת בתי משפט עצמאית, המבוססת על המשפט הספרדי.

תושבי פורטו ריקו אינם זכאים לבחור ולהיבחר לממשל הפדרלי של ארצות הברית, וגם אינם משלמים מסים פדרליים. למעט זכות הבחירה, הם נהנים כמעט מכל הזכויות של אזרח אמריקאי ובכלל זה הזכות לגור ולעבוד בכל אחת ממדינות ארצות הברית, זכויות ביטוח לאומי ודרכון אמריקני.

המושל נבחר בבחירות ישירות מדי 4 שנים. כך גם נבחרים חברי הסנאט ובית הנבחרים. בנוסף, בוחרים תושבי פורטו ריקו "נציב תושב", המשמש כנציגם בבית הנבחרים של ארצות הברית ללא זכות הצבעה.

שלוש המפלגות העיקריות של פורטו ריקו נחלקות אידאולוגית סביב הנושא של מעמדה הריבוני של פורטו ריקו והקשר שלה לארצות הברית: "המפלגה הפופולר-דמוקרטית" דוגלת בהשארת פורטו ריקו במעמדה הנוכחי, כשטח חסות. "המפלגה הפרוגרסיבית החדשה" דוגלת בהענקת מעמד מדינה מלא, כאחת ממדינות ארצות הברית. "מפלגת העצמאות" חותרת לעצמאות מלאה והקמת מדינה ריבונית במנותק מארצות הברית.

משאל העם האחרון שנערך באי בנושא הריבונות (1998) הביא לתוצאת רוב קטן לטובת אופציית ההישארות כשטח חסות, על פני הדוגלים במעמד מדינה ממדינות ארצות הברית. התומכים בעצמאות מלאה מהווים מיעוט קטן, כ-5%.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת פורטו ריקו

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 רוב הכלכלה של פורטו ריקו התבססה על חקלאות. קני סוכר היו גידול העיקרי של האי. בשנות ה-40 ממשלת ארצות הברית החלה לבנות מפעלים לאור ההחלטה להפוך את המקום למרכז תעשייתי משגשג. כיום באי נמצאים הרבה מפעלים טכנולוגים, מפעלים פטרו-כימיים,מפעלי תרופות ומפעלי נשק. פורטו ריקו נתונה להשגחה של גופים בארצות הברית וכך ההגבלות והחוקים של התעשייה בארצות הברית חלים גם עליה.

הכסף בו משתמשים בפורטו ריקו הוא דולר אמריקאי.

תיירות בפורטו ריקו היא הכנסה מאוד חשובה למדינה. תיירים רבים מאירופה מגיעים בזכות המזג אוויר הטרופי והנופים היפים וגם פורטו-ריקנים רבים שגרים בארצות הברית מגיעים לחופשות באי. פורטו ריקו היא יעד מבוקש לטיולי שיט תענוגות. כמעט כל הספינות ששטות באזור עוצרות לפחות ללילה אחד בנמל סן חואן.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של פורטו ריקו

פורטו ריקו מורכבת מאי אחד גדול שנקרא פורטו ריקו ומאיים זעירים מסביב שבחלקם גרים אנשים, חלקם לא מיושבים (כמו האי מונה) ועל חלקם נמצאים אך ורק בתי מלון. האי פורטו ריקו מתפרס על 170 קילומטר על 60 קילומטר. רכסי הרים נמצאים לאורך החוף של האי בצפון ובדרום האי. קורדיירה סנטרל הם רכס ההרים הגבוה ביותר באי וההר הגבוה ברכס ובאי בפרט הוא קרו דה פונטה בגובה 1,338 מטר. העיר הגדולה באי ועיר הבירה, סאן חואן נמצאת על החוף הצפוני של האי. בזכות הימצאות פורטו ריקו באזור טרופי הטמפרטורה השוררת באי היא בסביבות ה 28 מעלות צלזיוס במשך השנה. האזור הדרומי של האי תמיד יותר חמים מהזור הצפוני אך לא בהפרש גדול. אין שוני גדול בטמפרטורה בין עונות השנה. אך עם זאת הרבה סופות טורנדו תוקפות את האי בין החודשים יוני לנובמבר.

בפורטו ריקו ישנם 17 אגמים אשר כולם נחפרו על ידי האדם ויותר מ-50 נהרות. הנהרות בחלק הצפוני של האי יותר גדולים וזורמים בהם יותר מים בהשוואה לנהרות בדרום האי. זאת בגלל שבצפון האי יש כמות יותר של גשם מאשר בדרום.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של פורטו ריקו

[עריכה] היהודים בפורטו ריקו

ערך מורחב – יהדות האיים הקריביים

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פורטו ריקו

• הפלגה הפרוגרסיבית החדשה