פורטל:אתרי מורשת בישראל/הידעת?/קטעי הידעת? - 2

קטעי "הידעת?" נוספים

לקט קטעי "הידעת?"

101

בשנת 1932, מלונאי ירושלמי הקים לעצמו, בשכונת קטמון הישנה, וילה, שידועה כיום כבית מילקן. אולם קשיים כלכליים אילצו את המלונאי למכור את הווילה. הסתפקות במכירת חלקים מהמגרש הגדול של הווילה, לא הייתה אפשרית, כי הבניין ישב בדיוק במרכז המגרש, ולא הותיר מספיק מקום לבנות שום בניין נוסף לצדו. השכרת הבניין הקטן לא הניבה רווח מספק, ועריכת שינוי בניין כה יפה, שכעבור כמה עשורים הוכרז כבניין לשימור, לא באה בחשבון. גם קוני הווילה נתקלו באותן בעיות, ומכרו אותה לאזרח גרמניה, שממנו היא הוחרמה במלחמת העולם השנייה, ובהמשך היא עברה לידי מדינת ישראל, כחלק מהסכם השילומים. המדינה השכירה את המבנה לשגרירות אורוגווי. אלא שבשנת 1980, השגרירות עברה לגוש דן, כתגובה לחקיקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. המבנה נותר ריק עד שבשנת 1990 הוא נמכר לתאגיד, שבעזרת טכנולוגיה נדירת שימוש, הזיז אותו 16 מטרים הצידה, והקים לצדו בניין נוסף.

עריכה | תבנית | שיחה

102

עד אמצע המאה ה-19 השתרעה ירושלים על השטח שבין חומות העיר העתיקה בלבד. שהייה מחוץ לחומות, בייחוד בלילה, הייתה מסוכנת בשל כנופיות שודדים, שהפילו חיתתן על האזור. בשלהי התקופה העות'מאנית הגיעה הצפיפות בירושלים העות'מאנית לממדים בלתי נסבלים, מבחינת איכות החיים ובריאות הציבור. עם השיפור בתחבורה הבין לאומית, מספר הצליינים השנתי שהגיעו לעיר, עלה גם הוא. כדי להלין אותם, אחד המתחמים הראשונים שנבנו בתהליך היציאה מהחומות היה מגרש הרוסים, בשנת 1860. סביבו נבנתה חומה משלו, שנכון לשנת 2023, שני מבני שעריה והחלק הצפון מזרחי שלה עדיין קיימים. אולם כשמספר הצליינים הרוסים הגיע ל-2000 לשנה, גם מתחם זה הפך צפוף מדי, ובשנת 1892 נבנתה לצדו חצר סרגיי, במעין יציאה מן החומות של מתחם, שבעצמו יצא מהחומות.


שרידי השערים

עריכה | תבנית | שיחה

103

דיאלוג פרי עטו של אפלטון מספר על שיחה שהתקיימה בין סוקרטס הפילוסוף היווני בן המאה ה-5 לפנה"ס והיפיאס. בשיחה עונה היפיאס לשאלת סוקרטס "מה מעניין אנשים?", תשובת היפיאס הייתה: "עמים, גיבורים ובני אדם, יישובים וכיצד נוסדו הערים בימי קדם, ובקיצור, הם מוכנים לשמוע על ארכאולוגיה" (אפלטון, היפיאס רבה, 285 ד'). זהו כנראה האזכור הראשון של המילה ארכאולוגיה במשמעות של חקר תרבויות אנושיות בעת העתיקה. לימים כתובת זאת נקבעה על כותלי חדר הישיבות של מוזיאון רוקפלר (בתמונה).

עריכה | תבנית | שיחה

104

בשנת 1954 נחנכה בקיבוץ מעגן, אנדרטה לזכר הצנחן פרץ גולדשטיין, שנרצח במחנה ריכוז במהלך מלחמת העולם השנייה. בטקס החניכה נכחו כ-2,500 איש, וביניהם ראש ממשלת ישראל, משה שרת, ועוד ממנהיגי המדינה כמו מרדכי נמיר, יגאל אלון וטדי קולק. נשיא המדינה שלח איגרת לאירוע, ומתכנני האירוע רצו להצניח אותה על הקהל. אולם צה"ל, ששלח את תזמורתו לאירוע, סירב להקצות מטוסים להצנחה. מועדון "קלוב התעופה לישראל", הסכים לשלוח פייפר לטובת הצנחת האיגרת בטקס, כאמצעי לשיווק עצמי. כשהפייפר קרב לקהל, ניסה מזכיר המועדון להצניח את האיגרת, אלא שמיתרי המצנח נתפסו בגלגל המטוס. מזכיר המועדון שרבב את פלג גופו העליון החוצה, ועסק ממושכות בשחרור המצנח, בעוד הטייס מנמיך טוס. בעת ההשלכה המחודשת של המצנח, הוסחה דעתם של כל אנשי צוות המטוס, וכולם, כולל הטייסים, עקבו אחר ההצנחה. כך אף אחד מהם לא שם לב לכך שהמטוס טס לעבר הקרקע. מיד אחרי ההצנחה, פגע המטוס בקרקע, התרסק בתוך הקהל, וגרם למותם של 17 איש, ביניהם חבריו לנשק של גולדשטיין, ששרדו את מלחמת העולם.

עריכה | תבנית | שיחה

105

בשכונת רחביה, בירושלים, יש בית נאה, שחזיתו הפונה לרחוב אוסישקין מעוצבת בארכיטקטורה הים-תיכונית, אך חזיתו הפונה לשדרות בן-מיימון מעוצבת בסגנון הבין-לאומי. בית זה (כמו בתים בודדים נוספים בקרבתו) אינו מצופה אבן, בניגוד לרוב המוחץ של בתי העיר, ובניגוד לחוקי העזר עירוניים. זאת משום, שהוא נבנה בעת שביתת מחצבות. כאשר מדינת ישראל חיפשה, לראשונה, דירת שרד עבור ראש הממשלה, התנגד בן-גוריון לרעיון הפיכת בית ערבי נטוש למעונו. לכן המדינה הפקיעה עבורו את הבית בפינת אוסישקין בן-מימון, מאלמנת בכיר ממנגנון המנדט הבריטי, שנהרג בידי האצ"ל. גם המטבח המפורסם של גולדה, שהפך למושג בפוליטיקה, היה בבית זה. אולם מאז שנת 2014 הבית מכיל מוזיאון להנצחת אחד מדייריו בלבד - לוי אשכול.

עריכה | תבנית | שיחה

106

ל"חורשת האקליפטוס", אחד הלהיטים הגדולים של נעמי שמר, לקח זמן להפוך ללהיט. בשנת 1962 הוא בוצע לראשונה, כחלק ממחזמר, שלא הוקלט. אנשי קול ישראל התלהבו מהמחזמר, והקליטו את השיר באולפנם, מפי הכוכבת דאז, אילנה רובינא. אולם הם לא יכלו להרבות בשידורו, כי הקלטתו הייתה על סרט מגנטי ולא על תקליט שדרים. ב-1966 חידשה נעמי שמר את השיר עם להקת הבנות "האחיות שמר", שכשלה, וכל הקלטותיה נגנזו. ב-1967 הקליטה רבקה רז את השיר, אך גם היא לא זכתה להשמעות רבות. רק ב-1968 דרך כוכבו של השיר, כדואט מפי אופירה גלוסקא וצילה דגן בצוות הווי הנח"ל. מאז השיר זכה למעל 115 גרסאות כיסוי נוספות, והחורשה עליה הוא מספר קרויה כיום על שם נעמי שמר, למרות שבמקורה היא הנציחה אדם אחר.

עריכה | תבנית | שיחה

107

-