פורטל:רומא העתיקה/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	קומודוס קומודוס, בנו של הקיסר והפילוסוף מרקוס אורליוס, שלט ברומא משנת 180 עד שנת 192. הוא מסמל את סיומה של תקופת "חמשת הקיסרים הטובים" שהרחיבו וביססו את הקיסרות הרומית, ואת תחילת שקיעתה של האימפריה. שגעון הגדלות שלו הביא אותו להכריז על עצמו כמייסד רומא, לשנות את שמה ל"קולוניה קוֹמוֹדיאנה", את שם הצבא ל"הצבא הקומודיאני", לקרוא את כל חודשי השנה על 12 שמותיו ועוד שגיונות.	עריכה | תבנית | שיחה
2	מטבע של נרווה עם הכיתוב "בוטלה אכזריות גביית המס היהודי" לאחר דיכוי המרד הגדול הטיל הקיסר הרומאי אספסיאנוס מס מיוחד על היהודים בגובה מחצית השקל. תרומת מחצית השקל שבעבר ניתנה לבית המקדש ניתנה עתה למקדשו של יופיטר הקפיטוליני, ראש פנתאון האלים הרומאי, במטרה להשפיל את היהודים ולהראות את ניצחון אלי הרומאים על אלוהי ישראל. תשלום המס היהודי היה חובה על כל היהודים באימפריה, כולל נשים, ילדים וזקנים עד גיל 62.	עריכה | תבנית | שיחה
3	דומיטיאנוס ההיסטוריון הרומי סויטוניוס כתב כי הקיסר דומיטיאנוס היה מסתגר מדי יום כשלוש שעות בחדרו, אך לא היה עושה דבר בזמן זה פרט לציד זבובים באמצעות חרט חד.	עריכה | תבנית | שיחה
4	מראה בהריסות קרתגו מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו הוא פתגם לטיני שנטבע במקור על ידי קאטו הזקן, אחד מהמדינאים הרומאים הבולטים והמשפיעים בתקופתו. קאטו רחש איבה עמוקה לקרתגו וחשש מפניה, רגשות שנבעו משנותיו כחייל במהלך המלחמה הפונית השנייה. עם חזרתו לרומא הוא החל במסע תעמולה בסנאט הרומאי שמטרתו הייתה הכרזת מלחמה על קרתגו והשמדתה. במסגרת זו אימץ לעצמו קאטו הזקן מנהג לסיים כל נאום בקריאה להרוס את קרתגו. בסופו של דבר אכן חרבה קרתגו במלחמה הפונית השלישית. כיום משתמשים באמרה לתיאור דעה שהמחזיק בה מביע אותה בפומבי לעיתים קרובות, ולתיאור אדם הניחן בנחישות ודבקות במטרה, ואולי אף בעקשנות יתר.	עריכה | תבנית | שיחה
5	קליגולה הקיסר הרומי קליגולה גילה בוז מופגן למוסדות הרומים העתיקים, כגון הסנאט; חברי הסנאט לעיתים צוו לרוץ אחרי מרכבתו של קליגולה ולאות זלזול הוא אף המליץ למנות את סוסו אינקיטאטוס לקונסול.	עריכה | תבנית | שיחה
6	יוליוס קיסר יוליוס קיסר לא שימש בתפקיד קיסר, ואף על פי שהיה הראשון לכהן כשליטה היחיד של רומא, תוארו הרשמי היה דיקטטור לכל ימי חייו, או ליתר דיוק, "דיקטטור מתמיד". בנו המאומץ, אוגוסטוס קיסר, היה הראשון בקיסרי רומא.	עריכה | תבנית | שיחה
7	אספסיאנוס הסנאט הרומי נהג להעלות קיסרים רומים לאחר מותם לדרגה של אלים. כאשר הקיסר אספסיאנוס חש שיום מותו מתקרב, הוא התבדח, בחוש האירוניה האופייני לו, ואמר: "אבוי, אני חושב שאני הופך לאל" (Vae, puto deus fio).	עריכה | תבנית | שיחה
8	יוליאנוס הכופר קיסר רומא יוליאנוס האמין בדת ההלניסטית (אמונתם של הקיסרים שקדמו לקונסטנטינוס) וראה במיזוג בין הקיסרות לבין הנצרות, אסון מדיני. לאחר 40 שנה של השפעת הנצרות על רומא, פעל יוליאנוס להחייאת הפולחן היווני-רומי. יוליאנוס פתח את המקדשים הישנים, וחידש את הפולחן ואת סדרי הכהונה הפוליתאיסטיים. כחלק ממאבקו בנצרות, הפקיע יוליאנוס את כל הרכוש שקיבלה הכנסייה מידי הקיסר קונסטנטינוס. הוא טען, באירוניה, שהוא עושה זאת משום שהוא רוצה לסייע לכנסייה לשמור על אידיאל העוני שלה. בשל פעילותו האקטיבית נגד הנצרות, ניתן לו בידי הכנסייה הכינוי "הכופר", שדבק בו.	עריכה | תבנית | שיחה
9	טטרדרכמה מכסף מימי בר כוכבא. על צדו של המטבע חזית בית המקדש כשעליה כוכב והכתובת "שמעון". על צדו השני לולב ואתרוג והכתובת "לחרות ירושלים" ממצאים ארכאולוגיים מן השנים האחרונות אימתו את תיאורו של ההיסטוריון דיו קסיוס לפיו נהגו לוחמי בר כוכבא להגיח ממחילות תת-קרקעיות ולהפתיע את הלוחמים הרומאים. ממצאים אלו, המכונים "מחילות המסתור" הראו כי את המבצרים של תקופת המרד הגדול החליפה בזמן מרד בר כוכבא מערכת מסועפת של מחילות, מנהרות ואולמות תת-קרקעיים, אשר הוכנה במשך שנים, בטרם החל המרד.	עריכה | תבנית | שיחה
10	פגיון הסיקריים היו קבוצת קנאים יהודים בהנהגת אבא סיקרא שנלחמו ברומאים בימי בית שני. הם נהגו להחביא פגיונות מתחת לבגדיהם ולדקור את אויביהם, גם היהודים. על-פי התלמוד, בשעת המצור על ירושלים בעת המרד הגדול, הם שמרו על השערים ולא נתנו לאיש לצאת. ראש רבני ישראל, רבן יוחנן בן זכאי, שביים את מותו כדי לצאת מהעיר ולהיפגש עם המצביא הרומאי אספסיינוס, כמעט שנדקר על ידם בארון המתים, כאשר רצו לוודא את מותו. על פי יוסף בן מתתיהו וחז"ל, המלחמה הפנימית שחוללו הסיקריים הייתה הסיבה העיקרית לחורבן בית שני.	עריכה | תבנית | שיחה
11	ההיסטוריון סויטוניוס כתב כי הקיסר הרומי קלאודיוס התיר לאורחיו להקל על הקיבה בנפיחות שקטות או קולניות לאחר שנודע לו כי אחד מהם כמעט ומת כשהתאפק בכך ליד שולחן הקיסר.	עריכה | תבנית | שיחה
12	הונוריוס כאשר אחד ממשרתיו של הקיסר הונוריוס בישר לו על מות רומא, הקיסר השמיע זעקת כאב והפטיר "ולמרות זאת הוא אכל לפני רגעים אחדים מידי", המשרת המופתע הבהיר שהוא התכוון לעיר רומא שנבזזה על ידי מלך הויזיגותים אלאריק הראשון ובכך הרגיע את דעתו של הקיסר שחשב שמדובר בתרנגולו שלו נתן את השם רומא.	עריכה | תבנית | שיחה
13	דיוקן ברוטוס על מטבע המנציח את רציחתו של קיסר "כך תמיד לרודנים" היו מילותיו של ג'ון וילקס בות' בעת שרצח את נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, לפי האגדה מילים אלו נאמרו במקור על ידי מרקוס יוניוס ברוטוס בעת שרצח את יוליוס קיסר, אביו של בות' נקרא יוניוס ברוטוס על שם המתנקש הרומאי ובות' עצמו שיחק במחזה השייקספירי יוליוס קיסר, באופן אירוני הוא גילם את תפקידו של מרקוס אנטוניוס שלאחר הרצח היה יריבו המושבע של ברוטוס.	עריכה | תבנית | שיחה
14	כובסות בפעולה הכובסים ברומא העתיקה לא נהגו להשתמש בסבון אלא בשתן אותו נהגו להשיג על ידי הנחת מכלים בשירותים ציבוריים ואיסופם כאשר התמלאו. בימיו של הקיסר אספסיאנוס הונהג מס על מנהג זה.	עריכה | תבנית | שיחה
15	יוליוס קיסר גאיוס קאניניוס רבילוס מונה לקונסול על ידי יוליוס קיסר ב-31 בדצמבר 45 לפנה"ס בעקבות מותו של הקונסול המכהן קווינטוס פאביוס מאקסימוס באותו יום. קיסר בחר למנותו למרות שהקונסול של השנה הבא היו אמורים להיכנס לתפקידם ביום שלמחרת ובמעשה זה הביע את בוזו לסנאט, קיקרו התלוצץ כששיבח את רבילוס על ערנותו בעת מילוי תפקידו וציין שלא עצם עין בכל תקופת כהונתו.	עריכה | תבנית | שיחה
16	מרקוס ויפסניוס אגריפה בעת ביקורו בממלכת יהודה המצביא הרומאי מרקוס ויפסניוס אגריפה עלה לרגל לבית המקדש שם הקריב מאה שוורים. אגריפה היה הרומאי היחיד שהעלה קורבנות בבית המקדש, כתוצאה ממעשה זה היהודים קיבלו אותו בהתלהבות והמלך הורדוס קרא את אחד משערי המקדש על שמו.	עריכה | תבנית | שיחה
17	לגיונרים רומאים הצבא הרומי היה ידוע במשמעת הברזל ששררה בו, דוגמה קיצונית לכך היא בסיפורו של המצביא טיטוס מנילוס טורקואטוס שהוציא להורג את בנו מכיוון שהפר את פקודתו ויצא לדו-קרב עם האויב, למרות שהבן חזר מנצח האב עדיין שפט אותו על הפרת הפקודה והורה לערוף את ראשו.	עריכה | תבנית | שיחה
18	לפי ההיסטוריון פלוטרכוס הפרתים ערפו את ראשו של מרקוס ליקיניוס קראסוס ושפכו לגרונו זהב מותך לאחר תבוסתו בקרב חרן, כסמל לתאוות הבצע שלו. על פי דיווח אחר ראשו שימש כאביזר בזמן הצגה של מחזהו של אוריפידס "הבאקכות" לפני מלך פרתיה.	עריכה | תבנית | שיחה
19	אוגוסטוס לאחר שהקיסר אוגוסטוס שמע כי המלך הורדוס הוציא להורג את שני בניו, אריסטובולוס ואלכסנדר, מכיוון שחשש שהם עלולים למרוד בו, הוא אמר שעדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו, בהתייחסו לכך שכיהודי הורדוס לא אוכל את חזיריו, ועל כן הם בטוחים מכל רע, אולם את בניו שלו – רצח. הורדוס לא למד לקח מן התקרית, והוא הוסיף ורצח גם את בנו בכורו אנטיפטרוס.	עריכה | תבנית | שיחה
20	למרות שמרקוס אנטוניוס הפסיד את השליטה בעולם הרומאי עם תבוסתו בקרב אקטיום על ידי אוקטביוס שלושה מצאצאיו הישירים, הקיסרים קליגולה, קלאודיוס ונירון, עלו לשלטון בקיסרות הרומאית.	עריכה | תבנית | שיחה
21	אוגור האוגורים היו כוהנים ברומא העתיקה שאחת מסמכותיותם הייתה לפרש את האותות מן האלים, אחת הדרכים לכך היו לפי התרנגולות הקדושות, תרנגולות אלו נלקחו למסעות צבאיים והסימנים נקראו על–פי התנהגותן כאשר הושלך להן אוכל: אם הן הסתערו עליו, הדבר נחשב סימן לטובה. אם סירבו לבוא לאכול, קרקרו, הכו בכנפיהן או עפו, הדבר נחשב לסימן רע. כאשר התרנגולות סירבו לאכול לפני קרב דרפאנה מפקד הצי הרומי פובליוס קלאודיוס פולכר לא התרגש מכך והשליכם לים תוך שהוא אומר "שישתו אם אינם רוצות לאכול".	עריכה | תבנית | שיחה
22	סמל מדינת ישראל סמל מדינת ישראל עוצב בבסיסו על ידי האחים גבריאל ומקסים שמיר, אולם וועדה מיוחדת לענייני סמלים שהקימה מועצת המדינה הזמנית שדנה בבחירת הסמל דרשה מהאחים לערוך בו שינויים, ולשנות את עיצוב המנורה לזו המופיעה בתבליט שעל שער טיטוס שברומא. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה המקורי.	עריכה | תבנית | שיחה
23	אנשי הרנסאנס האיטלקי החליטו להציב במרכז הכיכר שבגבעת הקפיטולין אשר ברומא, את פסל מרקוס אורליוס הרוכב על סוס, כיוון שטעו וזיהו את הדמות כמי שנחשב לקיסר הנוצרי הראשון קונסטנטינוס.	עריכה | תבנית | שיחה
24	אוגוסטוס הקיסר אוגוסטוס היה כל כך מזועזע מן התבוסה הרומאית בקרב יער טויטובורג, שעלתה לצבא הרומאי תחת הנהגתו של פובליוס קווינקטיליוס וארוס בחייהם של שלושה לגיונות, שבמשך מספר חודשים נמנע מלגזוז את שערו או זקנו והיה נוהג לדפוק את ראשו במשקוף ביתו ולזעוק "קווינקטיליוס וארוס השב לי את לגיונותיי!"	עריכה | תבנית | שיחה
25	עם הקמת הקיסרות הרומית איבדו המגיסטראטורות מימי הרפובליקה את משמעותם והקיסר היה נוהג למנות להם את אנשי שלומו. השיקולים שהובילו את הקיסרים להענקת מינויים היו לאו דווקא עניינים, טיבריוס מינה אדם לקוואיסטור לאחר שהוא ניצח בתחרות שתייה וקלאודיוס מינה אדם לקוואיסטור בגלל שאביו הגיש לו כוס מים קרים בשעה שהיה חולה.	עריכה | תבנית | שיחה
26	טיבריוס הנוביליטאס היווה את האצולה הגבוה ברומא העתיקה, הם נהגו לבוז לנובוס הומו, אנשים חדשים שהיו הראשונים ממשפחתם לכהן במגיסטראטות, מבלי להתחשב ברמת כישוריהם. בימי שלטונו של הקיסר טיבריוס הם מחו על מינויו של קורטיוסרסוס שהיה בנו של גלדיאטור לפראיטור, טיבריוס השיב להם בעוקצנות ש"את קורטיוס אני רואה כאבא של עצמו".	עריכה | תבנית | שיחה
27	קאטו הזקן קאטו הזקן נודע בעמדתו הנוקשה בענייני מוסר וההתנהגות המצופה מנבחרי הציבור ברומא העתיקה. פלוטרכוס מספר שבעת כהונתו כקנסור הוא סילק אחד מחברי הסנאט מכיוון שנשק לאשתו בפומבי.	עריכה | תבנית | שיחה
28	קליגה קליגה היו סוג של סנדלים צבאיים שננעלו על ידי הלגיונרים הרומאים. פריט הלבוש הפך לסמל החיילים הרומאים לתושבי יהודה בזמן הכיבוש הרומאי, חז"ל אסרו על נעילת בשבת ולפי אחת הסברות מקור המלה "קלגס", ששימשה ככינוי לחייל רומאי בלשון חז"ל באה מהסנדלים. מכאן גם בא כינויו של הקיסר הרומי השלישי קליגולה שניתן לו על ידי החיילים של אביו, כאשר הופיע בפניהם כילד לבוש בבגדי צבא.	עריכה | תבנית | שיחה
29	בעברית ובמספר שפות נוספות מקובל להתייחס אל שליט האימפריה הרומית בתואר קיסר אולם דבר זה לא מדויק מבחינת היסטורית, קיסר היה הקוגנומן של שלושת ההשליטים הראשונים של האימפריה שהפך במרוצת הזמן לאחד מתאריו הזוטרים של השליט, כאשר התואר החשוב ביותר שהוא נשא בו היה פרינקפס ("ראשון האזרחים"). לאחר הרפורמות של דיוקלטיאנוס האימפריה חולקה לשני חלקים, בראש כל חלק עמד שליט שנשא את התואר אוגוסטוס ("הנעלה") כאשר שני סגניו נושאים בתואר קיסר.	עריכה | תבנית | שיחה
30	אוגוסטוס מוצג כפרעה למרות שהרומאים בזו למצריים ולתרבותם ולדתם השלטונות אפשרו את המשך קיומם של הדת המצרית המסורית ואף התעמולה הרומאית נהגה להציג את הקיסרים בייצוג המצרי המסורתי והצמידו להם את התואר פרעה מתוך מחשבה שקו זה ישמש להשקיט את אחת הפרובינקיות החשובות ביותר באימפריה הרומית.	עריכה | תבנית | שיחה
31	אתר מצדה הוכרז בשנת 2001 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בזכות סמליותו ההיסטורית של המקום ובשל האדריכלות הרומית המפוארת שבראש ההר אך הצידוק המרכזי היה דווקא מה שמצוי למרגלות ההר: הביצורים הרומיים, שהם הדוגמאות השלמות והשמורות ביותר בעולם למערכות אלו מאותה התקופה.	עריכה | תבנית | שיחה
32	דמות דיולטיאנוס על מטבע מסביבות שנת 300 הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס, שחולל רפורמות מרחיקות לכת בקיסרות ושם קץ למשבר שלטוני ממושך, הוא היחיד מבין קיסרי רומא שהתפטר מרצונו מתפקידו. לאחר פרישתו עבר להתגורר בארמון דיוקלטיאנוס שבנה, ועסק בגידול כרוב. כאשר נתבקש לחזור וליטול את מוסרות השלטון בידיו, אמר כי הוא מבכר לעבוד בגן הירק שלו.	עריכה | תבנית | שיחה
33	החודשים יוליוס ואוגוסטוס נקראו במקור קווינטיליס וסקסטיליס שציינו את סדרם בלוח השנה הרומי, שמם שונה ונקרא על שם הדיקטטור יוליוס קיסר והקיסר אוגוסטוס. בתקופת שלטונו של הקיסר טיבריוס הועלתה הצעה לקרוא את ספטמבר על שמו, הצעה שהקיסר דחה בבוז ושאל את חברי הסנאט מה הם יעשו אם יהיו שלושה עשר קיסרים, יורשו קליגולה שינה את שם החודש וקרא אותו על שם אביו גרמניקוס כדי להדגיש את הסדר השושלתי שאמור לשלוט ברומא, שינוי זה לא החזיק מעמד.	עריכה | תבנית | שיחה
34	כתובת של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר שבה הוא מכונה "פונטיפקס מקסימוס" בלטינית הכינוי לכומר קתולי הוא פונטיקס והאפיפיור מכונה בתואר פונטיפקס מקסימוס. תארים אלו נלקחו במקור מהדת הרומית הפגנית שבה הפונטיפקס היה חבר הכוהנים החשוב ביותר ומנהיגם היה הפונטיפקס מקסימוס, בזמנו של אוגוסטוס המשרה הפכה לאחד מתאריו של הקיסר עד זמנו של גרטיאנוס שוויתר על התואר ומאז הוא אומץ על ידי האפיפיורים.	עריכה | תבנית | שיחה
35	המפגש בין היהודים לאימפריה הרומית הוליד מספר בדיחות משחקי מילים, אחת מהן הייתה העובדה שנשיא ישראל כונה על ידי הרומאים "בעל החוטם" מכיוון שזוהי משמעות המלה נשיא (nasi) בלטינית.	עריכה | תבנית | שיחה
36	עם הכיבוש הרומאי של ממלכת יהודה החל מאבק פנימי על השלטון בממלכה בין בית חשמונאי לבית הורדוס שבסופו בית הורדוס יצא שידו על העליונו והכחיד את בית חשמונאי מלבד מרים שנישאה להורדוס וילדה לו מספר ילדים, לימים אחדים מצאצאים התקבלו לסנאט הרומאי וכיהנו כקונסולים.	עריכה | תבנית | שיחה
37	מפת האימפריה הרומית בשנת 69. הצבעים השונים מסמנים את מקורות התמיכה של ארבעת הקיסרים שנת 69 לספירה מכונה על ידי ההיסטוריונים של רומא העתיקה שנת ארבעת הקיסרים. סמוך לשנה זו הסתיים עידן הטירוף של הקיסר נירון. נירון עלה לשלטון בגיל 16, וכעבור מספר שנים פתח בשרשרת הוצאות להורג, וככל הנראה היה גם אחראי לשרפתה של רומא. עם התאבדותו ביוני 68 עלה לשלטון הקיסר גלבה, שנרצח בידי קושרים בינואר 69. במקומו עלה לשלטון הקיסר מרקוס סלביוס אותו שכיהן שלושה חודשים בדיוק, והתאבד באפריל, לאחר שכוחותיו של ויטליוס, הקיסר הבא בתור, איימו לעלות על רומא. ויטליוס האריך 8 חודשים בתפקיד, וכונן שלטון אימים, עד שנרצח בידי ההמון. בדצמבר 69 עלה לשלטון אספסיאנוס, שהביא לרומא עידן של שקט ויציבות.	עריכה | תבנית | שיחה
38	הקיסר קונסטנטינוס המסורת הנוצרית מייחסת לאפיפיור סילבסטר הראשון את הטבלתו של קונסטנטינוס, קיסר הקיסרות הרומית המערבית, וכן את ריפויו ממחלת הצרעת. עם זאת, ידוע שקונסטנטינוס הוטבל לנצרות רק על ערש מותו, על ידי הבישוף אאוזביוס מניקומדיה, כשנתיים לאחר מותו של סילבסטר. שמו של סילבסטר הונצח בחגיגות ערב ראש השנה האזרחית במספר מדינות ובהן ישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
39	איור של בית המקדש השני בשנת 362, כ-300 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, לחץ קיסר רומא יוליאנוס הכופר על היהודים להקים את בית המקדש מחדש. חלק מהחכמים התנגדו להקמתו מחדש של בית המקדש וחלקם הסכימו. הבנייה החלה, אך נפסקה עקב רעידת אדמה שגרמה לשרפה גדולה באתר הר הבית. באותה עת נלחם יוליאנוס באימפריה הסאסאנית, ומנהלי הבנייה הרומיים ניצלו זאת להפסקת הבנייה עד שובו. ב-26 ביוני 363 נהרג יוליאנוס בקרב בממלכת פרס ויורשו, הקיסר יוביאנוס שהיה נוצרי, הפסיק את הבנייה.	עריכה | תבנית | שיחה
40	לגונת ונציה הביטוי שבעת הימים לא היה קשור בתקופה הרומית לאוקיינוסים או לימים אחרים. מטבע לשון זה, שפליניוס הזקן, סופר ומפקד בכיר בצי הרומי, השתמש בו באנציקלופדיה בת 37 הכרכים תולדות הטבע, התייחס ללגונות באזור העיר ונציה של היום.	עריכה | תבנית | שיחה
41	אדריאנוס אנטינואוס קיסר רומא אדריאנוס היה ידוע בשל קשריו הרומנטיים עם יווני צעיר בשם אנטינואוס. אנטינואוס זה מת מוות טראגי בעת ביקור במצרים בשנת 130. אדריאנוס הוכה ביגון, והקים לזכר הצעיר את העיר אנטינופוליס. הוא הכריח את האימפריה כולה להתעטף באבל לזכרו של אהובו המת, והפך אותו לאל. אנטינואוס היה האדם האחרון שהוכרז לאל בעולם העתיק. בשארית ימי חייו מימן אדריאנוס הקמת אלפי פסלים והטבעת מטבעות לזכרו של אהובו.	עריכה | תבנית | שיחה
42	אלכסנדר מוקדון אלכסנדר הגדול חי לפני יוליוס קיסר, למרות שאלכסנדר נולד בחודש יולי, הקרוי על שם יוליוס קיסר. למעשה, אלכסנדר נולד בחודש, שבזמנו, הרומאים כינו "קווינטיליס", שפירושו, "חמישי". רק בשנת מותו של יוליוס, שונה שם חודש זה ל"יולי". אלא שכיום, יולי אינו החודש החמישי. הוא החודש השביעי. בנוסף לזאת, החודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר חותמים את השנה על פי הלוח הגרגוריאני, והם החודשים התשיעי עד השנים עשר, למרות ששמם של חודשים אלו בא מהמילים הלטיניות שבע, שמונה, תשע, ועשר, בהתאמה. לוח השנה הרומי המקורי, החל בחודש מרץ, והיו בו רק עשרה חודשים. השנה הרומית החלה במולד הירח הראשון שאחרי יום השויון האביבי, והסתיימה בחורף. השנה לא כללה את חודשי החורף מכיוון שלא התבצעה בהם כל פעילות חקלאית. לפני שרומא הפכה לאימפריה, הרומאים לא ספרו ולא תיארכו את ימי החורף.	עריכה | תבנית | שיחה
43	הסולטאן מהמט השני, קיסר האימפריה הרומית המילה קיסר (בלטינית: Caesar) כתואר לשליט אימפריה נגזרת בעברית ובשפות נוספות (למשל קייזר בגרמנית וצאר ברוסית) משם משפחתו של יוליוס קיסר. הוא עצמו שימש בתפקיד דיקטטור, וראשון קיסרי רומא היה יורשו - אוגוסטוס קיסר. קיסרים רומים רבים אימצו את השם קיסר אך תאריהם הקיסריים היו "אימפרטור" שממנו נגזר התואר "Emperor" במספר שפות, "אוגוסטוס", "פרינקפס" ועוד. לתואר "קיסר" היו מספר משמעויות לאורך ההיסטוריה. בביוגרפיה "חיי שנים עשר הקיסרים" מאת סווטוניוס שפורסמה בשנת 121 המילה משמשת הן כשם משפחה והן כתואר נוסף של השליט. בהמשך שימש מונח זה כתואר זוטר יותר בחצר השליט. בתקופת הטטררכיה ניתן התואר קיסר לסגנו של השליט שכונה "אוגוסטוס". בתקופה הביזנטית נשא השליט החילוני בתואר קיסר, אך היה נמוך בדרגתו מהפטריארך. הסולטאן העות'מאני מהמט השני היה זה שהחזיר לתואר קיסר את מעמדו העליון כשהעניק לעצמו את התואר קיסר האימפריה הרומית (בטורקית: Kayser-i-Rûm‎).	עריכה | תבנית | שיחה
44	דסטין תרנגול ההודו, במסיבת קדם-האירוויזיון הבריטית ב-2008 יצירת מפלגות מגוחכות היא צורת מחאה פוליטית יוצאת דופן, שמנסה לשים ללעג את מערכת הבחירות הדמוקרטית ואף ליצור סאטירה חברתית. לעיתים משמשים הדברים כמתיחה ותו לא. בעבר אף הוצעו בעלי חיים לתפקידים ציבוריים. ברומא העתיקה הבטיח הקיסר קליגולה למנות את סוסו האהוב אינקיטאטוס לקונסול, ובאירלנד של ימינו מצביעים רבים נתנו את קולם לדסטין תרנגול ההודו; בקנדה, מפלגת הקרנפים הבטיחה "לא לקיים אף הבטחה", ומצעה כלל גם את ביטול חוק המשיכה והריסת הרי הרוקי, כדי שתושבי אלברטה יוכלו לראות את השקיעה באוקיינוס השקט. לעומת מפלגה זו, שמעולם לא הצליחה להכניס נציג לפרלמנט הקנדי, מפלגת אוהבי הבירה הפולנית זכתה ב-16 מנדטים בסיים (הפרלמנט הפולני), כאשר עיקר מצעה התבסס על כך שבפאבים ברחבי המדינה תוחלף הוודקה בבירה.	עריכה | תבנית | שיחה
45	אגן ההטבלה בקתדרלת מגדבורג בנויה מפורפיר שמקורו מג'באל אבו דוקן בסמוך להורגאדה שבמצרים חלק מקיסרי האימפריה הביזנטית היו מכונים בתואר "נולד לארגמן" (πορφυρογέννητος – פורפיריגניטוס). מקור הכינוי בסלע בגוון חום-ארגמן שהרומאים העריכו מאוד כאבן לבנייה וכינו אותה בשם פורפיר (בלטינית - ארגמן, מילה שמקורה ביוונית). את הסלע נהגו לחצוב במקום אחד בלבד, "מונס פורפיריטיס" (Mons Porphyritis – הר הפורפיר), כיום ג'באל אבו דוקן, במדבר המזרחי של מצרים. בסלע נעשה שימוש בבניית מונומנטים ובמפעלי בנייה גדולים. כך למשל מצופים קירות הפנתאון ברומא בלוחות פורפיר. את התואר "נולדו לארגמן" העניקו היסטוריונים ביזנטיים לקיסרים שנולדו במשפחה הקיסרית, על מנת להבדיל בינם לבין קיסרים שעלו לשלטון באמצעות הפיכה. המקור לתואר הוא במנהג של נשות הקיסרים ללדת בחדר בארמון שקירותיו צופו בלוחות פורפיר.	עריכה | תבנית | שיחה
46	איור שחזורי של הקרדו מקסימוס מהתקופה הרומית, ירושלים המילה "רובע", פירושה, על פי רוב, הוא חלק גדול מעיר, שכונה או צבר שכונות. בשפות רבות (למשל עברית, אנגלית, גרמנית וצרפתית), מילה זו דומה למילה "רֶבַע". ישנה תפיסה שגויה, על פיה הקשר בין המילים "רובע" ו"רבע" נובע מכך שבעיר העתיקה של ירושלים, יש בעת החדשה ארבעה רבעים (הרובע היהודי, הנוצרי, הארמני והמוסלמי). תפישה שגויה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שעד 1967 היה בעיר העתיקה רובע נוסף – הרובע המוגרבי. גם לא עם העובדה שרובעי העיר העתיקה של ירושלים בעת החדשה התגבשו רק במאה ה-19, אחרי שהמילה "רובע" השתרשה כבר בשפות רבות. למעשה, מקור המילה הוא בנוהג של הרומי לסלול בערים רבות שני רחובות מרכזיים: "קארדו מקסימוס" ו"דקומנוס" (כך חולקה גם ירושלים בעת העתיקה). הרחובות שנסללו לאורכה ולרוחבה של העיר חילקו אותה לארבע שכונות	עריכה | תבנית | שיחה
47	מלחמת גאליה שפתח בה יוליוס קיסר קרתה כמעט באורח מקרי. קיסר שביקש להאדיר את שמו חיפש אזור כלשהו שיוכל לפלוש אליו ולפתוח במלחמה שתזכה אותו ביוקרה פוליטית. לפני שפלש לגאליה שקל לפלוש לדאקיה, ממלכתו של בורביסטה. רק בגלל צירוף נסיבות מקרי - הגירת שבט ההלווטים מהשפלה השווייצרית לגאליה, נבחרה דווקא גאליה, ולא דאקיה, כמקום שאליו פלש בסופו של דבר. השבטים הגאלים פנו לקיסר בבקשה שיעזור להדוף את ההלווטים, והוא השתמש בבקשתם כאמתלה להרחבת השליטה הרומית בגאליה כולה.	עריכה | תבנית | שיחה
48	ויטרוביוס למד את פרופורציות האדם, וממצאיו הוצפנו (נכתבו בכתב ראי) בציור המפורסם של לאונרדו דה וינצ'י משנת 1492, "האדם הוויטרובי" "לה מֵזון קארה" (בצרפתית: La Maison Carrée – "הבית המרובע") הוא מבנה רומי עתיק ושמיש, המצוי בעיר נים, שבדרום צרפת. בנייתו הסתיימה, כנראה, בשנת 16 לפני הספירה. המבנה הוא דוגמה לאדריכלות הוויטרובית. דהיינו, אדריכלות כמו זו, המתוארת בספריו של מרקוס ויטרוביוס פוליו, שנפטר בערך כשבניית המבנה הושלמה. כתבי ויטרוביוס, שתורגמו לעברית במאה ה-20, נשמרו בהעתקות ידניות של נזירים, והתפרסמו בזכות האדריכל ואיש הרנסאנס, לאונה בטיסטה אלברטי. אלברטי כתב את ספרו "על אמנות הבנייה" בהתייחסות ישירה לוויטרוביוס, הן בתוכן והן בצורה (למשל, החלוקה הפנימית לעשרה ספרים). למעשה, סביר להניח, שגם כתביו של ויטרוביוס מנציחים גם את הגיגי קודמיו. למשל, בדבריו על מקווי מים, הוא מזכיר את "יפו שבסוריה" כמקום בו יש אגם עצום, המפיק אספלט רב. אין ספק כי הכוונה היא לים המלח. קישור בין ים המלח לעיר יפו עשה כבר הסופר קסנופילוס במאה ה-3 לפנה"ס. סביר שויטרוביוס נסמך כאן על מקור הלניסטי, כי הוא אינו ממקם את יפו ביהודה, דבר שהיה טבעי יותר לבן זמנם של יוליוס קיסר ואוגוסטוס. סביר גם שכאשר ויטרוביוס מזכיר את הבשמים אשר בצמחיית סוריה, הוא מתכוון לבלסם של יהודה.	עריכה | תבנית | שיחה
49	דיוניסיוס אקסיגואוס בשנת 270 לספירה הנוצרית, הפכה דת ה"סול אינוויקטוס" – הערצת אל השמש, לדתה הרשמית של האימפריה הרומית. בהתאם לדת זו, הרומאים ציינו את "לידתה של השמש" ולידת אל השמש, מעט אחרי מועד ההיפוך החורפי, ב-25 בדצמבר. בשנת 337 האימפריה התנצרה, והוחלט לחגוג את לידת ישו – חג המולד, בתאריך זה. גם השנה בה נולד ישו אינה וודאית. את שיטת מספור השנים לפי שנת הולדתו, דהיינו "ספירת הנוצרים", המציא דיוניסיוס אקסיגואוס (בתמונה), בשנה, שבזכות המצאתו, אנו מכנים "525".	עריכה | תבנית | שיחה
50	במשך שנים רבות הייתה ידועה הסברה, כי הסיבה לשינוי מניין הימים של חודש אוגוסט ל-31 יום ולא 30 כפי שהיה במקור, מקורה בכיבוד הקיסר אוגוסטוס, שעל שמו נקרא החודש. סיבה נוספת לשינוי זה, על פי אותה הסברה, היא כדי למנוע את מראית העין שהחודש הקודם לאוגוסט, יולי, שמנה 31 יום ונקרא על שם יוליוס קיסר (קודמו של אוגוסטוס) חשוב יותר מחודש אוגוסט. בנוסף נטען כי בחירת החודש השמיני בפרט הייתה עקב ההתעקשות של אוגוסטוס עצמו להיוודע כממשיך של קודמו יוליוס בדפי ההיסטוריה וגם בלוח השנה. טענות אלו הוצגו לראשונה במאה ה-13 על ידי מלומד בשם יוהנס סקרבוסקו והתקבלו במשך שנים רבות כעובדה. מחקרים מודרניים מהמאה ה-20 חשפו כי סקרבוסקו בדה את ההסברים, ולמעשה היום הנוסף לאוגוסט התווסף עוד בימי שלטונו של יוליוס, ולא היה מעשה ידיו של אוגוסטוס או דורשי שלומו. יש להניח כי חודש אוגוסט נבחר עבור אוגוסטוס בגלל שרוב הישגיו המשמעותיים של הקיסר הרומי הנודע התרחשו בחודש זה.	עריכה | תבנית | שיחה
51	-	הוספה
52	-	הוספה
53	-	הוספה
54	-	הוספה
55	-	הוספה
56	-	הוספה
57	-	הוספה
58	-	הוספה
59	-	הוספה
60	-	הוספה
61	-	הוספה
62	-	הוספה
63	-	הוספה
64	-	הוספה
65	-	הוספה
66	-	הוספה
67	-	הוספה
68	-	הוספה
69	-	הוספה
70	-	הוספה
71	-	הוספה
72	-	הוספה
73	-	הוספה
74	-	הוספה
75	-	הוספה
76	-	הוספה
77	-	הוספה
78	-	הוספה
79	-	הוספה
80	-	הוספה
81	-	הוספה
82	-	הוספה
83	-	הוספה
84	-	הוספה
85	-	הוספה
86	-	הוספה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה
100	-	הוספה

בחזרה לפורטל