פורטל:טורקיה/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1

...שבגלל קמפיין בטורקיה, דיבור בשפה שאינה טורקית היה בלתי חוקי באזורים רבים במדינה?
...שישראל הביעה התנגדויות ללוויין הסיור הטורקי החדש Göktürk-2, מחשש שתמונות ברזולוציה גבוהה של ישראל ייפלו בסופו של דבר לידיים הלא נכונות?
...כי מהמט גורס, שף טורקי ממוצא סקנדינבי, כינה את המסעדה שלו באיסטנבול מיקלה, שמקורה במיקלאגרד, שמה הוויקינגי של העיר במאה העשירית?
...שכפי שהתבקש בצוואתו, קברו של זמר הפולק הטורקי נשט ארטאס הוצב לרגלי אביו?
...שבשנת 2007 Özlem Cekic Özlem Sara Cekic valby kulturdage 2011.jpg (בתמונה) הפכה לאישה הראשונה בעלת העולים המוסלמים בפרלמנט הדני?
...שכנסיית סנט בנואה באיסטנבול (בתמונה) היא הכנסייה הרומית הקתולית העתיקה ביותר בעיר שעדיין נמצאת בשימוש?
...שהשחיינית הטורקית Derya Büyükuncu משתתפת באולימפיאדת הקיץ בפעם השישית ברציפות?
...שהוזיין עוזר עבר מגור ברחובות אנקרה לבעלות על רשת מסעדות בריטית והוראה באוניברסיטת מידלסקס?
...שמחירי הסחורות בעיר הפרגית אזנואי נשלטו על ידי צו של הקיסר הרומי דיוקלטיאן?
...שהאדריכל העות'מאני מימר סינאן הקים בית ספר לקוראן ובית ספר יסודי בסמוך למסגד איי קאפי באיסטנבול?
...כי מסגד בלבן אגא באיסטנבול, שנבנה בתקופה הביזנטית, נהרס בשנת 1930 מכיוון שהוא עמד בדרך של דרך חדשה?

2

במהלך ביקורו של ראש ממשלת טורקיה, טאיפ ארדואן, בבתומי שבגאורגיה, ב-12 באוגוסט 2004, הוא סיפר כי מוצאו גאורגי. לדבריו הוא בן למשפחה גאורגית מוסלמית (צ'בנבורי), שמוצאה בבתומי, שנמלטה מגאורגיה לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878). סבו של ארדואן נהרג בגאורגיה בשנת 1916 במהלך המלחמה כנגד כוחות האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה.

עריכה | תבנית | שיחה

3

קורוש טורקי חדש

מקור הסלנג המתייחס למאית הלירה הישראלית כגרוש הוא בשמה של מאית הלירה הטורקית, קורוש. הקורוש מגיע משם מטבע גרמני עתיק "גרושן", שהתגלגל ממילה לטינית-וולגרית "grossus" שהוא קיצור של "denarius grossus", שמשמעותה "מטבע עבה". שם מטבע זה, על הטיותיו השונות, מהווה מקור לשמם של מטבעות רשמיים במדינות רבות באירופה ובמזרח התיכון כמו מצרים, סודאן, פולין, אוסטריה (לפני המעבר לאירו) ועוד. כמו כן הוא מהווה מקור לסלנג במדינות נוספות כמו גרמניה, אוקראינה ובולגריה, נוסף על ישראל.

עריכה | תבנית | שיחה

4

מבני דת רבים בהיסטוריה שינו את ייעודם ושימשו דתות שונות. הפרתנון באתונה שימש כמקדש יווני, כנסייה נוצרית ומסגד מוסלמי עד אשר נחרב. איה סופיה באיסטנבול שימשה ככנסייה ביזנטית והוסבה למסגד, אך בשל העובדה שהמבנה לא תוכנן לתפילה בכיוון העיר מכה, היה קושי לקיים בו מסגד, ולכן משנת 1934 עד 2020 הוא שימש כמוזיאון. ביולי 2020, בהחלטת נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, הפך שוב למסגד.

עריכה | תבנית | שיחה

5

גונאר יארינג, המתווך השוודי בין ישראל ומדינות ערב לאחר מלחמת ששת הימים, נולד כ"גונאר ינסון". יארינג היה בלשן שהתמחה בשפה האויגורית, שפה טורקית המדוברת בפי עם הנושא את אותו שם ומתגורר בעיקר במחוז האוטונומי שׂינְגְ'יָאנְג בצפון-מערב סין. הוא החליף את שם משפחתו ליארינג, שפירושו באויגורית "הידיד שלך", לאחר שב־1929 הצטרף למשלחת של מיסיונרים וביקר בעיר נווה המדבר קשגר הממוקמת על דרך המשי.

עריכה | תבנית | שיחה

6

שליט עכו מטעם האימפריה העות'מאנית, אחמד אל ג'זאר ("הקצב") היה ידוע בהטלת מומים בנתיניו, וגם יועצו היהודי, חיים פרחי, לא חמק מגורל זה. איור מאותם הימים מראה את פרחי עומד לצד ג'זאר, כשרטיה על עינו אשר נוקרה על ידי ג'זאר. הדבר לא הפריע לפרחי לסייע בניהול הגנת עכו בזמן מסע נפוליאון בארץ ישראל. העיר עמדה במצור בן קרוב לחודשיים, שבסופו נסוג נפוליאון מן הארץ.

עריכה | תבנית | שיחה

7

במסגרת הרפורמות שערך מוסטפא כמאל אטאטורק, נשיא טורקיה בתחילת המאה ה-20, חויבו כל הטורקים לקבל שם משפחה, כנהוג במדינות המערב. האספה הלאומית הגדולה של טורקיה העניקה לנשיא את שם המשפחה "אטאטורק" שפירושו "אבי הטורקים".

עריכה | תבנית | שיחה

8

על שמו של אלתר לוין, לא קרוי שום רחוב בישראל. זאת למרות שהיה ממייסדי ענף הביטוח בארץ ומשורר עברי מצליח, שמותו המסתורי משך תשומת לב רבה. לוין נמצא תלוי על דקל בשכונת רוממה, בשנת 1933. ספק אם מדינת ישראל עשתה איזו שהיא פעולה להנצחתו. זאת למרות שראש המודיעין של הארמייה הרביעית העות'מאנית, עזיז ביי, כתב שלוין היה המרגל החשוב ביותר, שסייע לבריטים במזרח התיכון במלחמת העולם הראשונה. לוין שילם מחיר כבד על כך שלא עזב את הטריטוריה הטורקית, כשיכול היה לעשות זאת. הוא וידידו, ח'ליל א-סכאכיני, נידונו למוות והוגלו מהארץ לצורך ביצוע פסק הדין. השניים ניצלו בעזרת סחבת, שתדלנות ושוחד רב. בהיעדרם מהארץ, הטורקים עינו למוות את בתו של לוין.

עריכה | תבנית | שיחה

9

הארכאולוג צ'ארלס וילסון, הוא אחד מהארכאולוגים החשובים בתולדות ירושלים. הוא היה הראשון לרשום ולתעד באופן מדעי ומדויק ממצאים סביב להר הבית ובמיוחד את קשת וילסון, חלק מגשר שחיבר את הר הבית עם העיר העליונה, וכן היה ממייסדי הקרן לחקר ארץ ישראל. אך הקריירה הארכאולוגית של וילסון, בזכותה אנו זוכרים כיום את שמו, הייתה חלק מפעילות ענפה, שהייתה צבאית בעיקרה. וילסון היה קצין בצבא הבריטי, ומשימתו, אליה נשלח באוקטובר 1864, והוא בן 28, הייתה לעמוד בראש צוות הנדסי בריטי שמונה למשימה ראשונית ומיוחדת: בשנת 1863 תנאי הגהות (סניטציה) בירושלים החמירו עד כדי תחלואה ומוות. השלטון העות'מאני הסכים לקבל סיוע מגוף נדבני בריטי, שלווה בייעוץ הנדסי מהבריטים, ולאפשר להם לבדוק את השטח כדי לשפר את מערכת הביוב בעיר. לכאורה היה תפקיד הצוות לסייע לעות'מאנים אך למעשה הייתה זו תחילתו של מהלך מודיעיני להכרת שטח ארץ ישראל לקראת ההשתלטות הבריטית עליו. מהלכיו של וילסון לוו לכל אורך הדרך במהלכים דיפלומטיים עדינים מול השלטונות הרשמיים, הוקף ושליטים בדואים מקומיים.

עריכה | תבנית | שיחה

10

ראובן לרר היה היהודי הראשון שגידל דבורים בארץ ישראל בעת החדשה. את כוורת הדבורים הראשונה הוא הקים בתקופת העלייה הראשונה ב"נחלת ראובן" שהפכה לימים לנס ציונה. נגד לרר הוגשה תביעה על ידי ערבי מיפו שטען כי "הדבורים מוצצות את לשד פרחי ההדרים ומזיקות לפרי". בית המשפט העות'מאני ביפו קיבל את התביעה וחייב את לרר בתשלום פיצויים בסכום רב. בסיוע הקונסול האוסטרי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון בקושטא. העניין נדון שנתיים והוצאות ההליך המשפטי היו גבוהות. לבסוף נפסק כי הדבורים לא מזיקות לצמח, אלא להפך, הן מאביקות את הפרחים.

עריכה | תבנית | שיחה

11

בסוף המאה ה-19, מלווי הכספים בארץ ישראל היו בעיקר גברים אלימים או כאלו, שיכלו לשחד את החייליי הצבא הטורקי, כדי שיגבו את חובם בכוח הזרוע. ובהתאם לשיטות גביה מסוכנות ויקרות אלו, הריבית על ההלוואות הייתה חמישים אחוז. ב-1902 נוסד אַפַּ"ק, לימים בנק אנגלו-פלשתינה, לימים בנק לאומי. מנהלו הראשון, זלמן ליבוטין, יסד אגודות הלוואה וחיסכון, שנתנו הלוואות בריבית נמוכה למי שנהגו לחסוך כסף בבנק. ליבוטין הנהיג גם את עקרון שלושת ה-C במתן הלוואות – Capital, Character, Capacity – הערכת רכוש ניתן למשכון, אופיו של הלווה, ויכולת החזרתו מבחינת תזמון רווחיו. את העקרונות האלו הוא הפעיל גם על המושל העות'מאני של ירושלים, בעל מוסר התשלומים הירוד, כשאישר לו רק הלוואה קטנה, ובשעבוד כל הכנסות המס ממחוז חברון. פקיד מהבנק נסע לחברון וגבה את המיסים מהרועים, כהחזר להלוואה. עם פתיחת "הבנק העות'מאני" בירושלים, התחמק ליבוטין ממתן הלוואות נוספות לאותו מושל, בטיעון "אין לנו להיכנס לגבולי עסקי הבנק הזה".

עריכה | תבנית | שיחה

12

בשנת 1947 הקימה קבוצה מעולי בולגריה את שכונת תל ברוך, שנקראה על שמו של יוסף מרקו ברוך (בתמונה), מכונן התנועה הציונית בארץ הולדתם. מרקו ברוך הקים ב-27 שנות חייו הרבה ארגונים ועיתונים ציוניים, בערים וארצות רבות נוספות באירופה ובצפון אפריקה. אך הקהילות היהודיות שם, לא רק שלא זכרו לו חסד, הן גם דאגו שהשלטונות יעצרו או יסלקו אותו. זאת ועוד, בשנת 1899 כתב בנימין זאב הרצל ביומנו האישי, כי רווח לו, שמרקו ברוך התאבד. רווח להרצל הן בשל דאגתו של למפעל הציוני, והן מבחינת פחד לביטחון האישי של הרצל, עצמו. מרקו ברוך התנגד לציונות המדינית – הדיפלומטית. הוא ניסה להקים צבא יהודי, שיכבוש את ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית המתפוררת.

עריכה | תבנית | שיחה

13

בשנת 1902, האימפריה העות'מאנית הקימה מגדלי שעון במספר ערים בארץ ישראל, לציון 25 שנה לשלטון הסולטאן, עבדול חמיד השני. אולם בירושלים היא הקימה מגדל כזה רק ב-1907 – על שער יפו (בתמונה). בסיס המגדל הירושלמי היה ריבועי, ובראשו נקבעו ארבעה שעונים, שפנו לארבע רוחות השמים. השעון המערבי והמזרחי הציגו את השעה באופן המקובל כיום ("שעה אירופית"), בעוד ששני השעונים האחרים הציגו את השעה בשיטה העות'מאנית (שיטת השעות הזמניות). מעל השעונים הוצבו פעמון, סהר וכוכב. עם תחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, אנשי ציבור ואמנים הפעילו לחץ לפירוק מגדל השעון שעל שער יפו, בטענה שהוא מכוער ולא מתאים לחומות ירושלים. אחד מהאישים האלו היה בוריס שץ, שהבריטים פרקו לו את ביתן בצלאל, בדיוק בטיעון זה. ב-1922, מגדל שעון זה, אכן פורק. אם כי הבריטים הצמידו לשער יפו תא טלפון אדום, בסגנון לונדוני, ובלחץ מכובדים ערבים, הם בנו מגדל השעון חדש, בקרבת החומה, שפורק רק ב-1934. ב-2004 הנפיק השירות הבולאי הישראלי סדרת בולים בשם "מגדלי שעון עות'מאניים בישראל", שכללה בול של מגדל השעון הירושלמי, שפורק כי נחשב למכוער.

עריכה | תבנית | שיחה

14

במלחמת העולם הראשונה הטיף משה שרת לקבלת נתינות עות'מאנית כדי למנוע גרוש יהודים מהארץ, ואף התנדב לצבא הטורקי בו שירת כקצין זוטר.

עריכה | תבנית | שיחה

15

המג'לה, קובץ החקיקה האזרחית הטורקי העות'מאני המבוסס על המשפט המוסלמי, המשיכה לחול באופן חלקי גם לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים, ואף לאחר קום מדינת ישראל. המג'לה בוטלה בישראל רק בשנת 1984, בעוד שטורקיה ביטלה את המג'לה כבר בשנת 1926, והחליפה אותה בקוד האזרחי השווייצרי.

עריכה | תבנית | שיחה

16

האוריינט אקספרס הייתה רכבת נוסעים מהודרת, שפעלה במשך קרוב למאה שנה בין פריז שבצרפת לאיסטנבול שבטורקיה. עד הפעלת הקו הייתה הנסיעה בין אירופה לאימפריה העות'מאנית איטית ומסובכת כיוון שבכל מדינה הייתה רשת מסילות ברזל נפרדת לאורך המסלול. הנוסעים נאלצו לרדת מהרכבת במעבר הגבול ולעבור לרכבת אחרת. גם לאחר פתיחת קו האוריינט אקספרס ב-1883 עדיין נאלצו הנוסעים לרדת פעמיים מהקרונות במהלך הנסיעה ולהשתמש במעבורות לחציית מעברי מים. בפעם הראשונה בחציית נהר הדנובה, ובפעם השנייה בחציית הים השחור לאחר שהרכבת עצרה בתחנה הסופית בוורנה שבבולגריה. רק ב-1906 נסלל קו רציף לאיסטנבול, "סימפלון אוריינט אקספרס" שעבר במנהרת סימפלון מתחת להרי האלפים.

עריכה | תבנית | שיחה

17

בשנות השמונים של המאה ה-19 החלו בתי הספר המודרניים ברחבי האימפריה העות'מאנית לספק די בוגרים, כדי לאייש את הפקידות במדינה. השיפור בחינוך הביא להגברת האוריינות, ויצר שוק לעיתונות העות'מאנית. וזו התרחבה במהירות מבחינת מספר הפרסומים ונתוני התפוצה גם יחד. עיתוני התקופה הפכו מקצועיים יותר והגיעו לקהל קוראים גדול בהרבה. עם זאת, חופש הביטוי בהם הוגבל מאד, בידי צנזורה. הסולטן עבדול חמיד השני אסר על העיתונים להתייחס לעניינים פוליטיים רבים, ובמיוחד אלו שקשור בליברליזם, לאומיות או חוקתיות. זאת אולי במטרה למנוע מאזרחיו השראה לדרישות, שיצמצמו את סמכויותיו. יש הטוענים כי הוא גם אסר לדווח על ניסיונות התנקשות בשליטים ובמנהיגים. זאת אולי כדי לא לתת לאזרחיו השראה להתנקש בו. בסופו של דבר, במהלך העשור הראשון של המאה ה-20, כן התקיימו בטורקיה הפגנות למען ליברליזם וכן היה ניסיון התנקשות בסולטן.

עריכה | תבנית | שיחה

18

מריה תרזה הייתה ארכי-דוכסית אוסטריה ומלכת בוהמיה והונגריה בין 1740 ו-1780. היא רחשה לנתיניה היהודים שנאה עמוקה ודיכאה אותם. בשנת 1744, בעיצומו של החורף העז, פרסמה מריה תרזה צו מלכותי שגזר גירוש מיידי על כל יהודי פראג ובודה. המגורשים פנו אל הנגיד היהודי יהודה ברוך, שהיה בנקאי הארמון של הסולטאן הטורקי מהמוט הראשון, וביקשו לקבל אזרחות עות'מאנית. כאשר שמע הסולטאן על הגירוש, שלח אולטימטום למלכה להחזירם לבתיהם. מריה תרזה נרתעה מהאיום והביעה את התנצלותה בפני הסולטאן. היא טענה כי "נפלה אי הבנה" ומיהרה להשיב את היהודים, אותם נהגה לכנות "מגפה", אך לא לפני שאילצה אותם לשלם קנס הגון לאוצר המלוכה.

עריכה | תבנית | שיחה

19

עם כיבושה של ירושלים על ידי הבריטים מידי האימפריה העות'מאנית ב-9 בדצמבר 1917 נכנע ראש העיר בפני הכובשים ארבע פעמים. שלוש הפעמים הראשונות התרחשו במקום בו תוקם לימים כיכר אלנבי. תחילה בפני שני סמלי מטבח שתעו בדרכם והגיעו למקום במקרה, אחר כך מול קצין בכיר יותר ולבסוף בפני מפקד הדיוויזיה. הבריטים ניאותו לקבל את הכניעה רק בפעם הרביעית, כשזו נערכה בפני הגנרל אדמונד אלנבי, הפעם בשער יפו.

עריכה | תבנית | שיחה

20

המילה קיסר (בלטינית: Caesar) כתואר לשליט אימפריה נגזרת בעברית ובשפות נוספות (למשל קייזר בגרמנית וצאר ברוסית) משם משפחתו של יוליוס קיסר. הוא עצמו שימש בתפקיד דיקטטור, וראשון קיסרי רומא היה יורשו - אוגוסטוס קיסר. קיסרים רומים רבים אימצו את השם קיסר אך תאריהם הקיסריים היו "אימפרטור" שממנו נגזר התואר "Emperor" במספר שפות, "אוגוסטוס", "פרינקפס" ועוד. לתואר "קיסר" היו מספר משמעויות לאורך ההיסטוריה. בביוגרפיה "חיי שנים עשר הקיסרים" (De Vita Caesarum) מאת סווטוניוס שפורסמה בשנת 121 המילה משמשת הן כשם משפחה והן כתואר נוסף של השליט. בהמשך שימש מונח זה כתואר זוטר יותר בחצר השליט. בתקופת הטטררכיה ניתן התואר קיסר לסגנו של השליט שכונה "אוגוסטוס". בתקופה הביזנטית נשא השליט החילוני בתואר קיסר, אך היה נמוך בדרגתו מהפטריארך. הסולטאן העות'מאני מהמט השני היה זה שהחזיר לתואר קיסר את מעמדו העליון כשהעניק לעצמו את התואר קיסר האימפריה הרומית (בטורקית: Kayser-i-Rûm‎).

עריכה | תבנית | שיחה

21

בין מעשיו השנויים במחלוקת של משיח השקר שבתי צבי, שנעשו בשיא הפופולריות שלו בשנת 1666, בלט ביטול ימי הצום והתענית, דוגמת שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. התנהגותו המוזרה של צבי, שסבל ככל הנראה מהפרעה דו-קוטבית, הגיעה לשיאה כמה חודשים קודם לכן, כשפרץ יחד עם מאות מאמינים לבית הכנסת של מתנגדיו בעיר איזמיר, הזמין שבעה ממקורביו לעלות לתורה, ביים תקיעת שופר בעזרת ידיו ומינה את העולים לתורה ואת אחיו ל"מלכים" במקומות שונים בעולם. שבתי צבי עצמו יצא באותה עת לקושטא תוך שהוא רומז כי בכוונתו להסיר את כתרו של הסולטאן מהמט הרביעי ולמלוך תחתיו.

עריכה | תבנית | שיחה

22

ב-13 בינואר 1917 יצאו אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי, חברי ניל"י, מארץ ישראל למצרים דרך חצי האי סיני, על מנת לחדש את הקשר עם הבריטים. על אף שהיו מחופשים לבדואים, הם התגלו באזור רפיח ופיינברג נהרג בחילופי יריות עם בדואים מקומיים וחיילים עות'מאנים. עצמותיו של פיינברג נמצאו כעבור 50 שנה בזכות עץ דקל שצמח על קברו. מקור העץ, כנראה, בפרי תמר שהיה בכליו של פיינברג.

עריכה | תבנית | שיחה

23

גשר הבוספורוס, המקשר בין הגדה האירופית של איסטנבול לגדה האסייתית שלה מעל מצר הבוספורוס, הוא גשר תלוי באורך 1,510 מטרים וברוחב 39 מטרים. בניית הגשר הסתיימה ב-1973 והוא היה הגשר התלוי הרביעי באורכו בעולם באותה עת. מדי יום עוברות על הגשר 180,000 מכוניות, וכאשר יש גודש תנועה, שוקע הגשר בכ-90 ס"מ במרכזו עקב משקל כלי הרכב.

עריכה | תבנית | שיחה

24

לאחר שסולימאן המפואר, בונה חומות ירושלים, כבש את האי רודוס מידי מסדר ההוספיטלרים ב-1522 וגירש אותם, העניק קארל החמישי לאבירים ב-1530 את השלטון על איי מלטה. הם ביצרו את האיים והמשיכו להציק לטורקים בשוד ימי ובפשיטות על ספינות מוסלמיות תוך שהם מסכנים את נתיבי השיט הטורקיים לצפון אפריקה. בתגובה שלח הסולטאן כוח סיור למלטה במטרה להכין את המתקפה עליה, אולם כוח זה לא הצליח לאתר את האי, שב לאיסטנבול ודיווח לסולטאן כי "Malta yok!" ("מלטה לא קיימת"). המפות הגאוגרפיות העות'מאניות כוסו בפיסות נייר קטנות אשר הסתירו את איי מלטה. אף על פי שאין סימוכין חד-משמעיים לסיפור וייתכן שמדובר באגדה אורבנית, הביטוי הפך למטבע לשון בינלאומי שפירושו הכחשת המציאות.

עריכה | תבנית | שיחה

25

שדרות ירושלים בעיר יפו נסללו עקב קנאת מושלה האכזרי של יפו, חסן בק, בשדרות רוטשילד שסללו היהודים בתל אביב. בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה הוא החליט לסלול שדרה שלא תוביל לשום מקום, רק על מנת להוכיח שגם הוא יכול. בתצלום אוויר מאותה תקופה ניתן לראות את השדרה שמובילה דרומה לאחד מפרדסי יפו ומסתיימת שם - בת ים ששוכנת שם כיום עדיין לא הייתה קיימת. בעת השלטון הטורקי נקראה השדרה על שמו של ג'מאל פשה, מושל סוריה וארץ ישראל. בימי השלטון הבריטי היא נקראה על שם המלך ג'ורג' החמישי, ולאחר מלחמת העצמאות נקראה השדרה על שם העיר ירושלים.

עריכה | תבנית | שיחה

26

החברות בברית בגדאד

בשנת 1955 הוקמה במזרח התיכון ברית בגדאד, בה חברו עיראק, איראן, טורקיה ופקיסטן, לברית פרו-מערבית ופרו-בריטית, כנגד התחברותם של משטרים ערבים אחרים אל ברית המועצות. על אף שעיראק פרשה מן הברית בשנת 1958, הייתה הברית פעילה עד לשנת 1979, שבה התחוללה המהפכה האיסלאמית באיראן.

עריכה | תבנית | שיחה

27

הקישלה הוא ארמון קיץ עתיק ששימש את הצבא העות'מאני למגורי חיילים, לפני שהפך לבית מעצר. משמעות השם בטורקית היא "קסרקטין", וצורת הגייתו היא קישְלָה (במלרע). ותיקי ירושלים טוענים כי במהלך הפרות סדר והפגנות היו החיילים צועקים אל הקהל המתגודד: "קישְלָה! קישְלָה!", כאומרים: "התפזרו מיד, לפני שניקח אתכם לבית המעצר". ייתכן שמזה נולדה "מילת הגירוש הירושלמית" - קישטה.

עריכה | תבנית | שיחה

28

בשנת 1898 פרצו הטורקים את חומת ירושלים העות'מאנית, ליד שער יפו, כדי לאפשר לאורחם, וילהלם השני קיסר פרוסיה, להיכנס לעיר בעודו רכוב על סוסו. כמעט עשרים שנה חלפו, ובשנת 1917 כבש הפילדמרשל אדמונד אלנבי את ירושלים מדי הטורקים. בטקס הכיבוש שנערך ב-11 בדצמבר התעקש אלנבי להיכנס רגלית דרך שער יפו המקורי, ולא דרך הפרצה, בהסבירו כי: "חייב אדם להיכנס לירושלים הקדושה בצניעות."

עריכה | תבנית | שיחה

29

הסולטאן סולימאן המפואר בנה את חומות ירושלים בשנת 1538, וצייד אותן באמצעי הגנה מתוחכמים מפני אויב: מגדלי שמירה; בתי שער מבוצרים; מרפסות מעל השערים, דרכן ניתן היה לשפוך שמן רותח, וכדומה. אך בשנת 1917, כאשר כבשו הבריטים את ירושלים, נכנעו בפניהם הטורקים, מבלי שירו אפילו ירייה אחת בעיר. החומה, אם כן, לא זכתה מעולם לעמוד במבחן.

עריכה | תבנית | שיחה

30

מגדל דוד הוא מצודה יוצאת דופן, המורכבת מגיבוב של ביצורים מתקופות שונות: הראשונים שהקימו מצודה במקום זה, מעל גיא בן הינום, היו החשמונאים (שחיו, אגב, כאלף שנים אחרי דוד המלך). הורדוס שיפץ את הביצור החשמונאי ובנה עליו שלושה מגדלי שמירה. על חורבותיהם הקימו לימים הערבים מבצר גדול בעל חצר פנימית, והצלבנים הוסיפו סביבו אולמות גדולים לשימוש חיל המשמר. גם האיובים והממלוכים לא טמנו ידם בצלחת, ועיבו את המצודה במגדלי ענק. הטורקים הצטרפו לפאזל הירושלמי, כאשר הפכו את המצודה לקסרקטין, הקיפו אותה בחפיר, ובמאה ה-17 אף עיטרו אותה בצריח המסגד, שהפך לסמל ירושלמי. הבריטים היו הראשונים שהשתמשו במצודה למטרות שלום, כאשר הפכוה למוזיאון קטן. מדינת ישראל המשיכה בקו זה, ועד היום משמשת המצודה כמרכז תרבות ותיירות.

עריכה | תבנית | שיחה

31

שני קברי המהנדסים בשער יפו מזוהים בוודאות כקברים של גברים ולא של נשים, מפני שבראשם מפוסל טורבן באבן. עד היום נוהגים בטורקיה להניח בראש מצבות של גברים טורבנים, ואילו את מצבות הנשים מעצבים כזרי פרחים.

עריכה | תבנית | שיחה

32

במשך מספר שנים קבעו חוקי האירוויזיון כי על כל מדינה לשיר באחת מהשפות הרשמיות שלה. החוק הזה נתן במה לשפות שאינן זוכות בדרך כלל לחשיפה בינלאומית כגון פינית, מלטית, רומאנש ועוד.

לאחר ביטול חוק השפה מדינות רבות החלו לשלוח שירים באנגלית, אולם נוצרה גם תופעה בה מדינות שלחו לתחרות שירים רב לשוניים. למשל באירוויזיון 1999 שלחה גרמניה שיר שכלל חלקים בגרמנית, טורקית, אנגלית ועברית. בלגיה לעומתה שלחה באירוויזיון 2003, וכן באירוויזיון 2008 שיר שהיה כולו בג'יבריש.

עריכה | תבנית | שיחה

33

המילה העברית פנס היא גלגול, דרך לשון חז"ל, של המילה היוונית ϕανός ‏ (PHANOS בלטינית). הגלגול בטורקית של המילה, "פנר", הוא שמו של הפנס הגדול של איסטנבול, ועל שמו נקראה גם השכונה היוונית פנר הסמוכה למגדלור. תושבי השכונה היוונים היו משכילים ועשירים ונהגו לקנות מהשער הנשגב את השלטון על מדינות אירופאיות הכפופות לאימפריה העות'מאנית. שליטים אלה נקראו פנרים או פנריוטים. גם מועדון הספורט של השכונה, פנרבחצ'ה, כולל בשמו את ה"פנר".

עריכה | תבנית | שיחה

34

מקורו של תרנגול ההודו אינו בהודו, אלא ביבשת אמריקה ושמו בעברית ובמספר שפות אחרות, כגון צרפתית (dinde) ויידיש (אינדיק), משמר את זיהויו השגוי של העולם החדש עם הודו - אותו בלבול שבגללו נקראים ילידי היבשת אינדיאנים (מילולית, "הודים") במספר שפות. באופן דומה, בהולנדית ובשפות הסקנדינביות נקרא העוף בשיבושים שונים של העיר קוזי'קוד שבהודו. בשפות אחרות משמר השם טעויות אחרות בזיהויו: מקור השם turkey באנגלית הוא טקסונומיה שגויה של תרנגול ההודו כעוף גינאה (פנינייה), שהגיע לאירופה מאפריקה דרך טורקיה ומכאן קיבל את שמו. בפורטוגזית נקרא העוף "פרו", כשמה של מלכות המשנה של פרו, בערבית נקרא העוף "תרנגול רומאי", ואילו ביוונית - "תרנגול צרפתי".

עריכה | תבנית | שיחה

35

הדמות המופיעה בתמונה מתוך לוח שנה עברי מימי הביניים מזכירה ליהודים להביא לולב ואתרוג לבית הכנסת בחג הסוכות

שמות החודשים בלוח העברי עברו מספר גלגולים. בלוח גזר, שהוא בין הממצאים הקדומים ביותר הכתובים בכתב העברי הקדום, מתוארים החודשים בהתאם לפעולות החקלאיות המתבצעות בהם. בתנ"ך ניתנו לחודשים העבריים שמות מספריים, כשניסן הוא החודש הראשון ואדר הוא החודש השנים עשר. באותה תקופה היו קיימים גם שמות נוספים, כמו "ירח האיתנים" "ירח בול" ו"חודש זיו". בגלות בבל אומצו שמות בבליים לחודשים אלו, והם השמות הנהוגים כיום. ארבעה מהשמות הבבלים הללו משמשים בטורקית כשמות חודשים בלוח הגרגוריאני: פברואר מכונה "שובאט", אפריל מכונה "ניסאן", יולי מכונה "טמוז" וספטמבר – "איליל". חלק משמות החודשים של הלוח הגרגוריאני בשפה הערבית מתאימים לשמות חודשי השנה העבריים, וחלקם השתרשו גם לטורקית:

שמות החודשים כסדרם בשנה
עברית	ערבית	טורקית	לטינית
תשרי	"תשרין (א)לאול" (تشرين اﻷول)	"אקים" (Ekim)	אוקטובר
תשרי	"תשרין (אל)ת'אני" (تشرين الثاني)	"קאסום" (Kasım)	נובמבר
שבט	"שבאט" (شباط)	"שובאט" (Şubat)	פברואר
אדר	"אד'אר" (أذار)	"מארט" (Mart)	מרץ
ניסן	"ניסאן" (نيسان)	"ניסאן" (Nisan)	אפריל
אייר	"איאר" (أيار)	"מאיוס" (Mayıs)	מאי
תמוז	"תמוז" (تموز)	"טמוז" (Temmuz)	יולי
אב	"אאב" (آب)	"אאוסטוס" (Ağustos)	אוגוסט
אלול	"אילול" (أيلول)	"אייליל" (Eylül)	ספטמבר

עריכה | תבנית | שיחה

36

אחת מפנינות התיירות של באר שבע היא תחנת הרכבת הטורקית המושבתת, בה נמצא הקטר 70414 – קטר קיטור גדול, כמו זה שבפזמון המפורסם שיר הקטר. הפזמון מספר על קטר חזק ויעיל, מתחנת הרכבת של באר שבע, שהזדקן, נחלש וננטש. הקטר המוצג לקהל אינו ממש אותו קטר מהשיר. כל קטרי הקיטור הגדולים שהיו בישראל נגרטו לאחר שיצאו משימוש. עיריית באר שבע יבאה את הקטר מאספני רכב בבריטניה. גם המספר המקורי של הקטר המוצג שונה ל-70414, כדי להתאימו לפזמון. למעשה, גם תחנת הרכבת מהשיר היא בכלל לא התחנה הטורקית המושבתת, שליד העיר העתיקה של באר שבע. בוידאו קליפ המקורי של שיר הקטר, משנת 1958, מופיעה תחנת תחנת הרכבת באר שבע – צפון / אוניברסיטה (לפני שהוקמה בסמוך לה אוניברסיטת בן-גוריון). תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע הושבתה עוד בשנת 1927. בשנות ה-50 של המאה ה-20, כשחיים חפר כתב את שיר הקטר, תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע הייתה מקום כה דל פעילות ושקט, עד שצה"ל הציב שם בסיס של יחידת ההאזנות של חיל המודיעין, שהקשיבה למתרחש בכל חצי האי סיני, במהלך מבצע קדש.

עריכה | תבנית | שיחה

37

רוב חומת העיר העתיקה של ירושלים, אינה עתיקה, ביחס לירושלים. חומה זו נבנתה בידי האימפריה העות'מאנית לפני כ-400 שנה. חומת הר הבית, למשל, נבנתה בידי הורדוס כ-1600 שנה קודם לכן. אחד השערים בחומת ירושלים, נקרא השער החדש. הוא נפרץ בחומה בשנת 1889, כחלק מתהליך היציאה מהחומות ובניית החלקים המודרניים של ירושלים. 11 שנים אחרי שהטורקים פרצו את השער החדש, הם החלו בהקמת העיר באר שבע; הם הקימו שם את השכונה הראשונה, והיא נקראת בפינו העיר העתיקה של באר שבע. אולם, השכונה שנקראת "העיר העתיקה של באר שבע", אינה באמת באר שבע העתיקה. באר שבע המוזכרת במקרא נמצאה במקום בו מצוי כיום הגן הלאומי תל באר שבע. שכבת העתיקות הכי מודרנית שם, היא מהמאה ה-13; עתיקה ב-300 שנה מרוב חומת העיר העתיקה של ירושלים

עריכה | תבנית | שיחה

38

שרידי המצודה של דאהר אל עומר בכפר דיר חנא; ברקע צריח המסגד המקומי

היישוב היהודי בטבריה חודש במאה השמונה עשרה על ידי הרב חיים אבולעפיה. הוא הוזמן מהעיר איזמיר בטורקיה על ידי שליט הגליל, הבדואי, דאהר אל-עומר, שחשב כי יהיה זה רעיון טוב שיהודים יישבו את הגליל השומם.

עריכה | תבנית | שיחה

39

בשנת 1633, כ-80 שנה לאחר פתיחתו של בית הקפה הראשון באימפריה העות'מאנית, הוציא הסולטאן מורט הרביעי את הקפה מחוץ לחוק, כחלק מרפורמות שהנהיג שאסרו גם על מוצרי הטבק והאלכוהול, זאת אף על פי שכנראה היה אלכוהוליסט בעצמו. העונש על שתיית קפה בתקופה זו היה עונש מוות, והסולטאן נהג להסתובב בעצמו בבתי הקפה ולוודא אישית שהורגים את מי שמפר את החוק. החוק החזיק מעמד שנה אחת בלבד, אז בוטל על ידי המופתי של האימפריה העות'מאנית, מוחמד בהאי אפנדי, שהוציא פתווה המתיר את העישון ושתיית הקפה, מתוך העיקרון שכל מה שאינו אסור במפורש במסורת האסלאמית – מותר.

עריכה | תבנית | שיחה

40

קברו של מייסד הדת השייח' עדי בן מֻסָאפר, בלאלש שבכורדיסטן העיראקית

היזידים הם קבוצת דת-לאום של כורדים ובה כמיליון מאמינים שרובם מתגוררים בסביבות מוסול שבעיראק. בתקופת האימפריה העות'מאנית נרדפו המאמינים על ידי השלטונות, לאחר שהואשמו כי הם עובדי השטן. הדת ייחודית במאפיינים רבים. כך, למשל, יום המנוחה הוא יום שבת, אך יום רביעי נחשב כיום קדוש; השנה החדשה נחגגת בחודש ניסן; ובסביבות חודש אלול ותשרי נחגג הסתיו על ידי התכנסות לסעודה גדולה – בהתכנסות זו רוחצים היזידים בנהר ומדליקים מאות מנורות בקברי קדושים; קיים איסור לירוק על האדמה או על אש; ומגע ממושך עם מי שאינם יזידים נחשב למטמא. כמו כן, חל איסור, שלעיתים אינו מתקיים במלואו, על לבישת בגדים בצבע כחול ועל אכילת חסה.

עריכה | תבנית | שיחה

41

יחד עם דוד הראובני עסק שלמה מולכו באקטיביזם משיחי ופוליטי כשהחל לראות עצמו כמשיח. מולכו והראובני אף הגדילו לעשות כשביקרו בחצרות מלוכה ובמעונו של האפיפיור על מנת לשכנעם להקים צבא יהודי שילחם בעזרת הנשק האירופאי באימפריה העות'מאנית ולשחרר על ידי כך את ארץ ישראל משליטת האסלאם.

עריכה | תבנית | שיחה

42

איש העלייה הראשונה, מיכאל הלפרן, היה פעיל ציוני רב עשייה, שמעולם לא החמיץ הזדמנות לעשות נפשות לדעותיו. בעקבות הצלחת מהפכת "הטורקים הצעירים", לה סייע במחתרת, הוא זכה בדרגה מקבילה לסרן ואות הצטיינות. לחגיגת העניין, שהתקיימה בבית הסראייה ביפו, הגיע הלפרן על סוס, ובידו הדגל הציוני, ונשא נאום בדבר הקמת מדינה עברית בארץ ישראל, לקול תרועות נציגי השלטון והקהל. לעומת זאת, מנסיעתו לאתיופיה, לניסיון גיוס קהילת "ביתא ישראל" לצבא שחרור יהודי, בארץ, הוא ניצל בעור שיניו. השלטונות שם לא אהבו את ממשנתו. ב-1911 הגיע ליפו קרקס, ומנהלו הציב אתגר למתנדבים אמיצים: להיכנס לכלוב האריות. הלפרן נשא בתוך הכלוב נאום ציוני, ופרץ בתוכו בשירת "התקוה" בליווי שאגות האריות.

עריכה | תבנית | שיחה

43

מאז שנת 1987 נמצאת טורקיה במגעים עם האיחוד האירופאי, לשם הצטרפות אליו. אך בריאיון עיתונאי^[1] בשנת 2002, העריך נשיא ארגון הרשויות המקומיות של האיחוד (ונשיא צרפת לשעבר), ז'יסקר ד'אסטן, שטורקיה לא תצורף אליו, לעולם. לצד הטיעונים המעמיקים נגד הצירוף, ז'יסקר ד'אסטן טבע את סיסמה הקליטה: "בירתה (אנקרה) מחוץ לאירופה, 95 אחוז מאוכלוסייתה גרה מחוץ לאירופה, זו לא מדינה אירופאית". הבעיה בסיסמה זו היא, שבאיחוד חברה מדינה אחרת, ש-100% מאוכלוסייתה גרה מחוץ לאירופה; מדינה, שטורקיה חוצצת בינה לבין אירופה; מדינה, שקרובה יותר לסוריה וללבנון מאשר לאירופה. זוהי קפריסין.