פורטל:המורשת העולמית/הידעת?/קטעי הידעת?

לקט קטעי "הידעת?"

1	כתב הרונגו-רונגו כתב הרונגו-רונגו, הכתב היחיד שנוצר בפולינזיה, נוצר דווקא באי הפסחא, אי קטן ומבודד שאוכלוסייתו מנתה כמה אלפי תושבים בלבד. מקורו של הכתב, שלא פוענח עד היום, לא ידוע. לפי אחת ההשערות הכתב הומצא על ידי תושבי האי, אנשי רפּה נוּי, לאחר שהוקסמו ממסמך כתוב עליו הוחתמו ב-1770 על ידי משלחת ספרדית ממלכות המשנה של פרו. המסמך, שאותו אנשי האי לא ידעו לקרוא, הפך אותם באופן מעשי לנתינים של מלך ספרד.	עריכה | תבנית | שיחה
2	מאן במלון אדלון שבברלין בתקופת רפובליקת ויימאר, 1929 תומאס מאן, חתן פרס נובל לספרות ומגדולי הסופרים הגרמנים, יצא לגלות ממולדתו עם שריפת הרייכסטאג ועליית המפלגה הנאצית, לה התנגד עוד קודם לכן, לשלטון. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגורר מאן בארצות הברית, שם כתב קובץ מכתבים לאזרחי גרמניה הנאצית, בהם תקף את הנאצים ועוזריהם. בין השאר היה מאן לאחד הראשונים שהתריע על השואה והנעשה במחנה ההשמדה אושוויץ ליהודים. המכתבים עצמם לא הגיעו בתקופת המלחמה לגרמניה, עקב חרם שהוטל על כתביו. עם זאת, בנות הברית הקליטו תסכיתים של המכתבים אשר שודרו באמצעות הרדיו לגרמניה כחלק ממסע התעמולה שלהם.	עריכה | תבנית | שיחה
3	אנדרטת יאנוש קורצ'אק ותלמידיו ביד ושם יום הזיכרון לשואה ולגבורה נקבע לכ"ז בניסן, על אף שבתאריך עברי זה לא אירע כל אירוע ראוי לציון. בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל התנהל דיון בשאלה איזה יום בשנה יוכל לסמל את תקופת שנות השואה. הגישה באותה תקופה הייתה להלל את האתוס היהודי הלוחם, שנאבק בנאצים, ולשם כך רצו לייחד את יום השנה לפרוץ מרד גטו ורשה. אולם המרד בוורשה פרץ ב-19 באפריל 1943, י"ד בניסן, ערב חג הפסח ה'תש"ג, וערב חג הפסח איננו תאריך מתאים ליום זיכרון לאומי. לבסוף הוחלט לקבוע את כ"ז בניסן, שישה ימים לאחר תום חג הפסח ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל, תאריך שהוא קרוב מספיק ליום פרוץ מרד גטו ורשה, אך גם חלק מתקופת ספירת העומר, בעלת ההקשר לאבלות במסורת היהודית. יום הזיכרון הבינלאומי לשואה נקבע על ידי האו"ם רק בשנת 2005. התאריך שנבחר הוא 27 בינואר, היום בו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום.	עריכה | תבנית | שיחה
4	הלוויה ממלכתית-צבאית לשלדים שנמצאו בחפירות מצדה, 1969.צילום מאוסף דן הדני. למרות שרבים מתיאוריו של יוסף בן מתתיהו מקובלים כיום כאמינים ומדויקים, תיאור התאבדות לוחמי מצדה, שלא רצו ליפול בשבי רומא, במרד הגדול, מעלה ספקות אצל היסטוריונים. התאבדות מנוגדת להלכה היהודית, אך היו מקרים אחרים של התאבדות בעת המרד הגדול, כמו ביודפת ובגמלא. קושי נוסף הוא בהיעדר ראיות ארכאולוגיות מכריעות, התומכות בגרסת ההתאבדות ההמונית. נמצאו, אמנם, עדויות כי מגני מצדה שרפו בה מבנים. אך בניגוד לגמלה וליודפת, בחפירות של מצדה הרבה פחות שרידי גופות מהמצופה. נמצאו שם כעשרים ושמונה שרידי גופות מורדים בלבד: שלוש נמצאו בארמון הצפוני, וכעשרים וחמיש נמצאו במערה, מתחת לחומה, במצוק הדרומי. שרידי שאר הגופות, כתשע-מאות לפי יוסף בן מתתיהו, לא נמצאו.	עריכה | תבנית | שיחה
5	כנס של החברה בשבטה החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה נוסדה ב-1913 על ידי קבוצת אנשי רוח ארץ-ישראליים, בהם אברהם יעקב ברור ודוד ילין. החברה ערכה את החפירות הראשונות שנערכו בארץ על ידי ארכאולוגים יהודיים-ארץ-ישראלים: בחמת טבריה (1921), במצבות נחל קדרון (1924) ובחומה השלישית בירושלים (1925–1927). מאז ובמשך שנות קיומה ארגנה החברה את רבות מהחפירות הארכאולוגיות שנערכו במדינת ישראל בהן: רמת רחל, בית שערים, תל בית ירח, תל קסילה, תל חצור, מערות מדבר יהודה, מצדה, עין גדי, ערד, לכיש, תל אפק, יריחו, הרודיון, תל יקנעם, תל דור, מגידו, מצד חשביהו, חפירות באתרים פרהיסטוריים כגון שער הגולן, מערת היונים, כבארה, נתיב הגדוד וכן את החפירות שנערכו בירושלים לאחר מלחמת ששת הימים לרגלי חומות הר הבית, ברובע היהודי של העיר העתיקה ובעיר דוד.	עריכה | תבנית | שיחה
6	קטע ממנהרות הכותל לילה אחד, בשנת 1867 מצא עצמו הארכאולוג הבריטי צ'ארלס וורן בתעלת ביבים עמוקה ליד הר הבית. במהלך חפירה שניהל בעיר העתיקה, צדה את עינו התעלה העתיקה, והוא שכנע את אחד מפועליו להצטרף אליו. יחד הם שטו על גבי דלתות עץ ישנות, ולא פעם נפלו למים המעופשים. לימים סיפר על הרפתקאותיו בספרו Underground Jerusalem (בעברית: "ירושלים של מטה") שם הוא מתוודה כי חשש לטבוע בתעלה, "והרי אין זה מכובד כלל למות כעכברוש בביצת מי שפכים." התעלה המדוברת, אגב, היא התעלה החשמונאית שנוקתה, ופתוחה כיום לקהל במנהרות הכותל.	עריכה | תבנית | שיחה
7	מגדל דוד אינו קשור כלל לדוד המלך, שכן ירושלים בימיו כלל לא הגיעה עד למקום בו עומדת המצודה. הראשונים שבנו ביצור במקום היו החשמונאים שחיו כמעט אלף שנים אחרי דוד המלך. נראה כי הטעות השתרשה בתקופה צלבנית, כאשר צליינים נוצרים זיהו את המצודה כ"מצודת ציון" המוזכרת בתנ"ך, כמקום שאותו כבש דוד מידי היבוסים. בעקבות כך בכל המפות הצלבניות מסומן במקום זה "מגדל דוד" ולידו אף "שער דוד" ככינוי לשער יפו. הטעות השתרשה כה חזק, עד כי כל סביבותיה של המצודה מושפעות ממנה עד היום: הרחוב היורד מהמצודה לשוק העיר העתיקה נקרא רחוב דוד; המלון המפואר הנשקף אליה נקרא מלון המלך דוד, ואפילו השכונה שנבנתה למרגלותיה בשנים האחרונות (ליד ממילא) נקראת בשם 'כפר דוד'.	עריכה | תבנית | שיחה
8	על פי הגישה היהדות המסורתית, נובעת קדושתו של הכותל המערבי מסמיכותו להר הבית. למרות זאת, במלחמת ששת הימים, החשיבו חיילי חטיבה 55 את הכותל יותר מאשר את הר הבית, בשל הכיסופים ההיסטוריים דווקא אליו: הם פרצו לעיר העתיקה דרך שער האריות, נכנסו להר הבית, אבל השתהו עליו רק עד תום חיסול קני ההתנגדות בכיפת הסלע, המקום בו מקובל לזהות את מקום המקדש. מכאן המשיכו הצנחנים ישירות לכותל המערבי, ורק כשהגיעו לשם, פסקו מספר רגעים מהמולת הקרב, ונתנו פורקן לרגשותיהם.	עריכה | תבנית | שיחה
9	בשנת 1952 נסלל כביש חדש לכפר הערבי עין כרם, שניטש והפך לשכונה יהודית לאחר מלחמת העצמאות. הטרקטורים הרסו כמה חנויות עתיקות שהפריעו לתוואי הדרך, וכאשר פגעו בקירותיה של אחת מהן, התעופפו לכל עבר מאות מטבעות זהב. הסתבר שהקירות העבים שימשו את בעליו הקודמים של הבית להטמנת רכוש, דבר שהפך את עין כרם ל"אל דוראדו הירושלמית": תושבי עין כרם החלו להקיש על הקירות, אך לא ידוע על כל אוצר נוסף שנתגלה מאז.	עריכה | תבנית | שיחה
10	רבים חושבים כי שער הפרחים שבעיר העתיקה נקרא כך בשל עיטורי הורדים שבחזיתו, אך רוב שערי חומות ירושלים מעוטרים באופן דומה. הסיבה האמיתית לשם היא בשם "שער הפרחים" בערבית: 'באב א-זאהירה', שהוא שיבוש של 'באב א-סאהירה' ("אלה המהלכים בשנתם" - סאהירה=סהרורים). השם מתייחס לבית קברות עתיק השוכן מול השער, שעל פי האמונה המוסלמית מתיו יקומו לתחייה באחרית הימים.	עריכה | תבנית | שיחה
11	מגדל דוד, שבעיר העתיקה, הוא מצודה יוצאת דופן, המורכבת מגיבוב של ביצורים מתקופות שונות: הראשונים שהקימו מצודה במקום זה, מעל גיא בן הינום, היו החשמונאים (שחיו, אגב, כאלף שנים אחרי דוד המלך). הורדוס שיפץ את הביצור החשמונאי ובנה עליו שלושה מגדלי שמירה. על חורבותיהם הקימו לימים הערבים מבצר גדול בעל חצר פנימית, והצלבנים הוסיפו סביבו אולמות גדולים לשימוש חיל המשמר. גם האיובים והממלוכים לא טמנו ידם בצלחת, ועיבו את המצודה במגדלי ענק. הטורקים הצטרפו לפאזל הירושלמי, כאשר הפכו את המצודה לקסרקטין, הקיפו אותה בחפיר, ובמאה ה-17 אף עיטרו אותה בצריח המסגד, שהפך לסמל ירושלמי. הבריטים היו הראשונים שהשתמשו במצודה למטרות שלום, כאשר הפכוה למוזיאון קטן. מדינת ישראל המשיכה בקו זה, ועד היום משמשת המצודה כמרכז תרבות ותיירות.	עריכה | תבנית | שיחה
12	איור שחזורי של הקרדו מקסימוס מהתקופה הרומית, ירושלים המילה "רובע", פירושה, על פי רוב, הוא חלק גדול מעיר או צבר שכונות. בשפות רבות (למשל עברית, אנגלית וצרפתית), מילה זו דומה למילה "רבע". ישנה תפישה שגויה, על פיה הקשר בין המילים "רובע" ו"רבע" הוא שבעיר העתיקה של ירושלים, בעת החדשה ישנם ארבעה רבעים (הרובע היהודי, הנוצרי, הארמני והמוסלמי). תפישה שגויה זו אינה מסתדרת עם העובדה, שעד 1967 היה בעיר העתיקה רובע נוסף - הרובע המוגרבי. גם לא עם העובדה, שרובעי העיר העתיקה של ירושלים, בעת החדשה, התגבשו רק במאה ה-19, אחרי שהמילה "רובע" השתרשה כבר בשפות רבות. כדי לבין את מקור המילה, יש לגשת לרחוב "קארדו מקסימוס", פינת "דקומנוס", בהרבה ערים עתיקות, שהיו קיימות בתקופת האימפריה הרומית (למשל ירושלים). הרומאים נהגו לחלק ערים לארבע שכונות בעזרת סלילת שני רחובות ראשיים בעלי שמות אלו.	עריכה | תבנית | שיחה
13	קטע מתוך קטע הרחוב המרוצף, שבמנהרות הכותל. מקובל לחשוב, שאתרים ארכאולוגיים ממחישים לבני העת החדשה את אורחות חייהם של בני תקופות קדומות. אך לא תמיד כך הדבר. כשהארכאולוגים חשפו את קטע הרחוב המרוצף במנהרות הכותל שבעיר העתיקה, מתחת שכבות העפר, ששפכו הממלוכים על המתווה הישן של רחוב הגיא ותחת אבני הריסות בית המקדש השני, הם ייחסו את ריצוף הרחוב להורדוס. הם חשבו, שמאז שיפוץ בית המקדש בידי הורדוס, בָּאֵי ירושלים הלכו על מרצפות אלו. אולם השערה זו עוררה שאלות. מדוע ריצוף הרחוב מעולם לא הושלם עד סוף תוואי הרחוב? מדוע מחצבת המרצפות, בקצה הרחוב, מעולם לא כוסתה? ומדוע על המרצפות לא ניכרים שום סימני שחיקה של הליכת עולי הרגל הרבים ושל נסיעת כרכרות? הפתרון נמצא בכתבי יוסף בן מתתיהו, שחי בתקופה זו ותיעד אותה. את הריצוף יזם נינו של הורדוס, אגריפס השני, באמצע המאה הראשונה. הרצפים לא סיימו מעולם את מלאכתם, כי חורבן הבית עצמו קטע אותה. למעשה, קטע הרחוב המרוצף נפתח לראשונה לקהל רק בסוף המאה העשרים, בידי הארכאולוגים.	עריכה | תבנית | שיחה
14	קטע מהחלק התחתון של הכותל המערבי, שמצוי כיום תחת מפלס רחוב הגיא, ונחשף במנהרות הכותל. שני השערים המרכזיים של העיר העתיקה בירושלים הם שער יפו ושער שכם. שני הרחובות הראשיים בתוך העיר העתיקה הם רחוב השלשלת, שהוא חלק מהדרך המובילה בין שער יפו להר הבית, ורחוב הגיא, המוביל בין שער שכם להר הבית. לכאורה, שמותיהם של רחובות אלו תמוהים – קשה להבחין באיזה שהוא גיא בין שער שכם להר הבית, וקשה לקשר את רחוב השלשלת לשלשלאות כל שהן. אלא שממצאים ארכאולוגיים מורים כי בעבר אכן היה גיא ברחוב הגיא, ורחוב השלשלת בנוי על שלשלת של גשרים, שחצו גיא זה. בעת בה הממלוכים שלטו בעיר, הם כיסו את הגיא הזה באדמה, כדי ליצור מפלס אחיד בין מרבית חלקי העיר, וליצור גישה נוחה להר הבית, בהליכה מתוך העיר. הממלוכים "קברו" את רחוב הגיא הישן, כולל בנייניו, שנבנו בתקופות מגוונות, וכולל את חלקו התחתון של הכותל המערבי (ראו תמונה), כמעט לכל אורכו. חלק מהמבנים ה"קבורים" ניתן לראות כיום, כשמטיילים במנהרות הכותל.	עריכה | תבנית | שיחה
15	כיפת הסלע לאחר כיבוש ירושלים בידי הצלבנים ב-1099 והקמת ממלכת ירושלים, הוחלף הסהר שבראש כיפת הסלע בצלב, ובפנים המבנה הוקם מזבח אבן. שמו של המבנה הוסב ל"מקדש האדון", והוא הועבר לאחריות מסדר אבירי היכל שלמה ("הטמפלרים"). חלק מהצליינים הרבים, שפקדו את המקום, לקח פיסות מהסלע כמזכרת, והניע את השלטונות הצלבניים להגן על הסלע בשבכה. ב-1187 כבש צלאח א-דין את ירושלים, הסיר את הצלב ושאר תוספות נוצריות, והפך חזרה את מבנה למסגד. הוא ייפה את המבנה בתוספת ציפויי זהב בקשתות הכיפה, חיפוי שיש בקירות ופסיפס בכיפה.	עריכה | תבנית | שיחה
16	שיקום שכבת העתיקות של התקופה הישראלית בתל באר שבע רוב חומת העיר העתיקה של ירושלים, אינה עתיקה, ביחס לירושלים. חומה זו נבנתה בידי האימפריה העות'מאנית לפני כ-400 שנה. חומת הר הבית, למשל, נבנתה בידי הורדוס כ-1600 שנה קודם לכן. אחד השערים בחומת ירושלים, נקרא השער החדש. הוא נפרץ בחומה בשנת 1889, כחלק מתהליך היציאה מהחומות ובניית החלקים המודרניים של ירושלים. 11 שנים אחרי שהטורקים פרצו את השער החדש, הם החלו בהקמת העיר באר שבע; הם הקימו שם את השכונה הראשונה, והיא נקראת בפינו העיר העתיקה של באר שבע. אולם, השכונה שנקראת "העיר העתיקה של באר שבע", אינה באמת באר שבע העתיקה. באר שבע המוזכרת במקרא נמצאה במקום בו מצוי כיום הגן הלאומי תל באר שבע. שכבת העתיקות הכי מודרנית שם, היא מהמאה ה-13; עתיקה ב-300 שנה מרוב חומת העיר העתיקה של ירושלים	עריכה | תבנית | שיחה
17	"העיר הלבנה" של תל אביב זכתה בתואר "אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו בזכות בניינים רבים בעיר הבנויים בסגנון הבינלאומי והתאמתו לסביבה הארץ-ישראלית. סגנון זה מכונה לעיתים "סגנון הבאוהאוס" על שם בית ספר "הבאוהאוס" שפעל בגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 והשפיע על סגנון זה.	עריכה | תבנית | שיחה
18	בית התרמומטר, הוא אחד מבנייני "העיר הלבנה" של תל אביב. מקור כינויו שנוי במחלוקת: יש המכנים אותו "תרמומטר" על שם דמיון חזיתו למדחום ויש המכנים אותו כך משום שתריסיו מאפשרים אוורור יעיל ושמירה על טמפרטורה נוחה בחדר המדרגות.	עריכה | תבנית | שיחה
19	שער הרחמים מקובל לספור שמונה שערים, כשערי ירושלים: שער האשפות, שער ציון, שער יפו, השער החדש, שער שכם, שער הפרחים, שער האריות ושער הרחמים. שער הרחמים הוא היחיד מבין השמונה, שחסום. ישנם אנשים המצפים לפתיחתו של השער הזה, עם בואו של המשיח. אולם למעשה שער הרחמים פחות ייחודי משמקובל לחשוב. בחומה יש יותר משמונה שערים. יש בה עוד שערים חסומים, ויש בה אפילו שערים חסומים לשעבר, שכבר נפתחו. לדוגמה, ממערב לשער האשפות, בחפירות בגן העופל, התגלה שער נוסף. כיום יש כניסה רגלית דרכו לעיר העתיקה. שער זה היה חלק מן הביצור של ירושלים במאה השלוש עשרה. השער נחסם בעת בניית החומה הנוכחית ונפתח מחדש על ידי הארכאולוגים.	עריכה | תבנית | שיחה
20	נחל מערות לפני כ-250,000 עד 50,000 שנים, בשלב התיכון של תקופת האבן הקדומה, התקיימו כמה מינים של אדם קדמון ברחבי העולם הישן. אבותינו, האדם המודרני, התפתחו באפריקה ואילו בני זמנם הניאנדרטלים חיו באירופה ומערב אסיה. ארץ ישראל מתייחדת בכך שבה נמצאו שלדים של שני מיני האדם בתקופה זאת. באתר נחל מערות בכרמל נמצא קבר של אישה ניאנדרטלית במערת תנור ואילו במערת הגדי הסמוכה נמצאו קברים של אדם מודרני, שניהם מתוארכים לכמאה אלף שנים לפני זמננו. בתקופה זאת מערות הכרמל והגליל, ונחל מערות בפרט, היו הנקודה הדרומית ביותר בעולם בה נמצאו עצמות ניאנדרטלים והנקודה הצפונית ביותר בעולם בה נמצאו עצמות אדם מודרני. זו העדות הקדומה ביותר למגע אפשרי בין הניאנדרטלים לבני מיננו.	עריכה | תבנית | שיחה
21	מראה של חלק מהטרסות העליונות המרכז הבהאי העולמי הוא המרכז המנהלי והדתי של הדת הבהאית. הוא שוכן בצפון ישראל – בערים חיפה ועכו ובסביבותיהן. מבני המרכז הבהאי העולמי וסביבותיהם, ובמיוחד המתחם הבהאי על הר הכרמל ומתחם אל-באהג'ה בעכו, מעוצבים בקפידה, תוך שימת דגש על יופי, אסתטיקה ועיצוב נופי, הנחשבים לעיקרון חשוב בדת הבהאית. אלפי מטרים מעוקבים של אדמה הוסרו ממדרון ההר כדי להשיג שלמות טופוגרפית, סימטרית וחזותית, ובקצה התחתון של הטרסות, הסיטה עיריית חיפה את שדרות בן-גוריון במטר ו-86 ס"מ, כדי שאלה ימשיכו את ציר הטרסות במדויק.	עריכה | תבנית | שיחה
22	בניין בית הצדק העולמי בחיפה העלייה לרגל לאתרים הקדושים לבהאים בישראל נעשית בסיור מודרך בחלקו שנמשך תשעה ימים.‏ ההשתתפות כרוכה ברישום מוקדם ואורכה של רשימת ההמתנה עומד בהווה על שלוש עד ארבע שנים‏‏ מרגע קבלת הפנייה. בני הדת הבהאית המעוניינים לבקר בישראל שלא במסגרת התוכנית המודרכת, חייבים לקבל לשם כך את הסכמתו של משכן הצדק העולמי, וזאת ללא קשר למטרת ביקורם בארץ. בהאים המעוניינים להגיע לישראל אך ורק כדי לבקר במקומות הקדושים בחיפה או בעכו, רשאים להגיע לביקור בן שלושה ימים לכל היותר ולשהות באזור חיפה ועכו משך שלושה או ארבע לילות בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
23	גוש הזכוכית העתיק הגדול ביותר בעולם התגלה בישראל בשנת 1959. במהלך החפירות הארכאולוגיות באתר בית שערים, על קרקעיתה של מערה חצובה, התגלה גוש מלבני גדול עשוי זכוכית בלתי שקופה בגוון סגול: אורכו כשלושה מטרים וחצי, רוחבו שני מטרים, עוביו כחצי מטר ומשקלו כ-8.8 טון. הזכוכית הזאת הייתה נושא למחקר בבית החרושת קורנינג שבארצות הברית שיצקו את המראה מחזירת האור לטלסקופ שבמצפה הכוכבים שבהר פאלומר מגוש זכוכית שמשקלו היה 14.5 טון. המערה שנמצא בה הגוש שימשה סדנה לייצור זכוכית בתקופה המוסלמית הקדומה: נבנה בה תנור היתוך גדול שעורבבו בו חומרי הגלם לזכוכית, והובערה בה אש שלובתה לטמפרטורה של מעל 1,000 מעלות צלזיוס במשך שבועות אחדים, עד שהחומרים התרכבו לכדי זכוכית. לאחר מכן הרסו את התנור וניתן היה לשבור מן הגוש גושים קטנים לשם מכירה לסדנאות ייצור כלי זכוכית שהיו בסביבה. במערה זו, סביב גוש הזכוכית הזה, קיימה ממשלת ישראל את ישיבתה ביום 30 במרץ 2008.	עריכה | תבנית | שיחה
24	שיירה ממלחמת העצמאות בתולדות מלחמות ישראל היו מקרים, שבהם פתקים שכתבו לוחמים, ונשאו על גופם ברגע מותם, הכילו מסרים, שהפכו לנכסי צאן ברזל. לדוגמה, אורי אילן, שהתאבד ב-1955 בכלא הסורי, השאיר על גופתו פתק, ובו כתב "לא בגדתי, התאבדתי". הרמטכ"ל דאז, משה דיין, ציטט את שתי המילים הראשונות, והפתק הפך למופת של מסירות והקרבה. עוד דוגמה היא השיר ״עלי בריקדות״, שהיה מעין המנון המחתרות. השיר נמצא בפתק, על גופתו של מיכאל אשבל, לוחם האצ"ל, כשהוא נהרג במהלך הפריצה לכלא עכו, בעכו העתיקה, ב-1947.	עריכה | תבנית | שיחה
25	מסגד אל ג'זאר בעכו שליט עכו מטעם האימפריה העות'מאנית, אחמד אל ג'זאר ("הקצב") היה ידוע בהטלת מומים בנתיניו, וגם יועצו היהודי, חיים פרחי, לא חמק מגורל זה. איור מאותם הימים מראה את פרחי עומד לצד ג'זאר, כשרטיה על עינו אשר נוקרה על ידי ג'זאר. הדבר לא הפריע לפרחי לסייע בניהול הגנת עכו בזמן מסע נפוליאון בארץ ישראל. העיר עמדה במצור בן קרוב לחודשיים, שבסופו נסוג נפוליאון מן הארץ.	עריכה | תבנית | שיחה
26	קטע מהחומה הגדולה של סין במשך השנים נקשרו מיתוסים רבים בחומה הגדולה של סין. הדעה המקובלת היא שכל החומה עשויה מלבנים, שהיא משתרעת ברציפות לכל רוחב צפונה של סין, שהיא נבנתה על ידי קיסר סין הראשון, צ'ין שה-חואנג, לפני 2,200 שנים, ושהיא המבנה היחיד מעשה ידי אדם שניתן לראות מן הירח. בפועל, חומה זו נבנתה בשלהי שלטון שושלת מינג לפני 450 עד 350 שנים בלבד. רובה הוא סוללת עפר שנבנתה בטכניקה של אדמה נגוחה. גם בקטעי החומה שבהם ישנן לבנים, הן מהוות חיפוי בלבד לסוללת העפר שנבנתה בטכניקה זו. החומה אינה רציפה באזורים שבהם ישנם מכשולים טבעיים. רובה התפורר, והחלק שבו מבקרים כיום מיליוני תיירים מדי שנה מצפון לבייג'ינג נראה שלם משום שעבר שיפוץ יסודי בשנות ה-50 של המאה ה-20. רוחבה המקסימלי של החומה הוא תשעה מטרים ולכן הניסיון לראותה מהירח שקול לניסיון לראות שערת אדם ממרחק של שלושה קילומטרים. לא רק שלא ניתן לראותה מהירח, גם ממסלול לווייני נמוך לא ניתן לראותה. לשם השוואה את הפירמידה הגדולה של גיזה, מבנה קדום אחר מעשי ידי אדם, ניתן לראות ממסלול לווייני נמוך.	עריכה | תבנית | שיחה
27	תצלום הפירמידה הגדולה בגיזה באמצע המאה ה-19 רווחו תאוריות על מסתוריותן של הפירמידות בגיזה שבמצרים. אחת התהיות הגדולות הייתה בעניין מידותיה הממשיות של הפירמידה הגדולה. מספר מדידות שנעשו על ידי חוקרים, הניבו תוצאות שונות. אחד המודדים היה צ'ארלס פּיאָצי סמית', אשר פיתח תאוריה שהפירמידה הגדולה של גיזה נבנתה ביחידת אינץ' על-טבעית שניתנה על ידי אלוהים לבני ישראל, וכי אדריכלי הפירמידות הונחו לפיה. תאוריה נוספת הייתה שהפירמידות נבנו בשלבים עד מותו של המלך, ואז הוכנס ארון הקבורה לפירמידה. הארכאולוג פלינדרס פיטרי התנגד לתאוריות האלה, וכדי להוכיח את צדקתו נסע ב-1880 למצרים לבצע מדידות. בשנתיים שקדמו לנסיעה בנה פיטרי ציוד מדידה משוכלל, ובעזרתו ביצע במשך שנתיים נוספות את המדידות. פיטרי הוכיח שהפירמידות נבנו בבת אחת, ארונות הקבורה הוכנסו מראש, וכי אין כל דבר על-טבעי במידותיהן. מדידותיו נחשבות עד היום למדויקות מאוד, ותוצאותיהן דומות לאלה של מדידה חוזרת שבוצעה עשרות שנים לאחר מכן על ידי מחלקת המדידות המצרית בעזרת המכשירים המשוכללים של המאה ה-20.	עריכה | תבנית | שיחה
28	אחת מהסברות המוכרות טוענת כי אפו של הספינקס הגדול של גיזה נשבר ונפל מיריית פגז תותח של צבא נפוליאון, אך סברה זו שגויה, שכן קיימים ציורים של הספינקס שקדמו לפלישת צבא נפוליאון, וגם בהם הוא מצויר ללא אף. תאוריה אחרת, שצוברת תומכים לאחרונה, טוענת כי היה זה מנהיג מוסלמי סופי קנאי אשר פגע באף בשנת 1378, לאחר שראה איכרים מוסלמים מקומיים סוגדים לספינקס.	עריכה | תבנית | שיחה
29	מגדל השעון ותוספות אחרות בשער יפו 1908-1918 בשנת 1902, האימפריה העות'מאנית הקימה מגדלי שעון במספר ערים בארץ ישראל, לציון 25 שנה לשלטון הסולטאן, עבדול חמיד השני. אולם בירושלים היא הקימה מגדל כזה רק ב-1907 – על שער יפו, בעיר העתיקה (בתמונה). בסיס המגדל הירושלמי היה ריבועי, ובראשו נקבעו ארבעה שעונים, שפנו לארבע רוחות השמים. השעון המערבי והמזרחי הציגו את השעה באופן המקובל כיום ("שעה אירופית"), בעוד ששני השעונים האחרים הציגו את השעה בשיטה העות'מאנית (שיטת השעות הזמניות). מעל השעונים הוצבו פעמון, סהר וכוכב. עם תחילת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, אנשי ציבור ואמנים הפעילו לחץ לפירוק מגדל השעון שעל שער יפו, בטענה שהוא מכוער ולא מתאים לחומות ירושלים. אחד מהאישים האלו היה בוריס שץ, שהבריטים פרקו לו את ביתן בצלאל, בדיוק בטיעון זה. ב-1922, מגדל שעון זה, אכן פורק. אם כי הבריטים הצמידו לשער יפו תא טלפון אדום, בסגנון לונדוני, ובלחץ מכובדים ערבים, הם בנו מגדל השעון חדש, בקרבת החומה, שפורק רק ב-1934. ב-2004 הנפיק השירות הבולאי הישראלי סדרת בולים בשם "מגדלי שעון עות'מאניים בישראל", שכללה בול של מגדל השעון הירושלמי, שפורק כי נחשב למכוער.	עריכה | תבנית | שיחה
30	דמותו של האל האוגריתי "אל" על ניצב סכין במוזיאון הלובר התנ"ך מרבה לגנות את פולחן האל הכנעני בעל, אך ממעט להזכיר את אביו – ראש הפנתיאון הכנעני, "אל", המוכר לנו מאפוס אחר של המזרח הקדום – השירה האוגריתית. "אל" מתואר כזקן חכם ורחום שברא את העולם והאדם ועתה הוא שוכן במרומים. הוא כונה "אל ועליון" ו"קונה ארץ" והוצג בצלמיות מאוגרית ומגידו כמלך שב ועבדקן היושב על כיסא כבוד. "אל" נעבד כנראה גם ביישובים כנעניים כגון בית אל, ומספר פרשני מקרא סבורים שהוא "אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" שבשירת מלכי-צדק מלך שלם הכנעני בספר בראשית. בשל נקודות ההשקה הרבות בין תיאוריהם, סבורים רבים מחוקרי המקרא, ובהם ישראל קנוהל, שדמות האל הכנעני השפיעה על תפיסתו המוקדמת של אלוהים ביהדות.	עריכה | תבנית | שיחה
31	מגדל סיימביקה בקרמלין בקאזאן מגדל סיימביקה הוא מאתריו המוכרים של מתחם הקרמלין בקאזאן שברוסיה, והיה המבנה הגבוה בו. המגדל נוטה על צדו, וההערכה היא כי הנטייה מגיעה ל-198 ס"מ. מועד הקמתו של המגדל אינו ידוע, ורוב החוקרים סבורים שהוא הוקם בסוף המאה ה-17 או בתחילת המאה ה-18, בהשפעת מגדלי הקרמלין במוסקבה. האגדה מספרת שהמגדל הוקם על ידי איוואן הרביעי במאה ה-16, תוך שבוע בלבד, והיא מוסיפה שהמלכה הטטרית של קאזאן, סיימביקה, קפצה ממנו אל מותה, ומכאן שמו. בתקופת האימפריה הרוסית נשא המגדל בראשו פסל של עיט דו-ראשי, וזה הוחלף בכוכב האדום עם עליית הקומוניסטים לשלטון, ובסהר לאחר הפרסטרויקה. המגדל ומכלול הקרמלין בקאזאן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.	עריכה | תבנית | שיחה
32	הקניון הגדול של ילוסטון הוא הקניון של נהר ילוסטון הנמצא בפארק הלאומי ילוסטון בארצות הברית. אין לבלבל את הקניון הזה עם הגרנד קניון הנמצא במדינת אריזונה. המאפיינים הגאולוגיים של הקניון אינם ברורים דיים, אך מוסכם כי הקניון הוא אתר בליה. הקניון שמתחת למפלי ילוסטון התחתונים היה בעבר האתר של אגן גייזר שנוצר מזרמי לבה ריוליטיים, העתקים נרחבים, והחום שהצטבר מתחת לפני הקרקע. הצבע של הקניון הוא תוצאה של שינוי הידרו-תרמי. הריוליט שבקניון מכיל מגוון תרכובות ברזל. כאשר אגן הגייזר היה פעיל, ה"בישול" של הסלע גרם לשינוי כימי בתרכובות הללו, כיוון שהחשיפה ליסודות הללו גרמה לשינוי צבע בסלעים שהתחמצנו. צבע הקניון מרמז על נוכחות או על מחסור במים בתרכובות הברזל הייחודיות. רוב האזורים הצהובים בקניון הם תוצאה של עירוב ברזל (ולא גופרית) בסלע, כך שהקניון בעצם מחליד.	עריכה | תבנית | שיחה
33	חורף בילוסטון בצפון-מערב ארצות הברית שוכן הפארק הלאומי ילוסטון, המהווה חלק מרכס הרי הרוקי. הפארק הוקם ב-1 במרץ 1872, והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם. הוא התפרסם בזכות המגוון הביולוגי והמאפיינים הגאותרמיים שלו, ובייחוד הגייזר אולד פיית'פול. האינדיאנים עברו להתגורר באזור ילוסטון לפני כ-11,000 שנים. המחקר השיטתי של ילוסטון החל בשנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר קודם לכן היו אנשי ההרים המקומיים המבקרים היחידים במקום. צבא ארצות הברית מונה לפקח על הפארק לאחר הקמתו, וב-1917 עבר ניהולו לידי שירות הפארקים הלאומיים, שהוקם שנה אחת קודם לכן. שטחו של הפארק הוא כ-9,000 קמ"ר, ומחצית מהאתרים הגאותרמיים על פני כדור הארץ נמצאים בו.	עריכה | תבנית | שיחה
34	מבט אווירי על פואבלו בוניטו בפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקו במדינת ניו מקסיקו בדרום-מערב ארצות הברית שוכן הפארק הלאומי ההיסטורי תרבות צ'אקו המוקדש להיסטוריה האנושית של האזור. בין שנת 900 ל-1150 היה קניון צ'אקו מרכז תרבותי חשוב עבור תרבות הפואבלו האינדיאנית. תושבי המקום, הצ'אקואנים, חצבו גושי אבן חול והביאו עצים ממרחקים גדולים, והקימו חמישה-עשר מתחמים בניינים שהחשבו לגדולים ביותר בצפון אמריקה עד למאה ה-19. בצ'אקו נמצאו עדויות לעיסוק בארכאואסטרונומיה, וההשערה היא כי מבנים צ'אקואנים רבים נבנו כך שיתאימו למחזורי השמש והירח. לפי סברה נוספת גרמו שינויי אקלים לצ'אקואנים לנטוש את הקניון, ככל הנראה בעקבות בצורת קשה שהחלה ב-1130 ונמשכה חמישים שנה.	עריכה | תבנית | שיחה
35	עוף מגלן ממריא באוורגליידס הפארק הלאומי אוורגליידס הוא הסביבה הטבעית הגדולה ביותר בארצות הברית היבשתית, והוא העשירי בגודלו מבין הפארקים הלאומיים בארצות הברית. בניגוד לפארקים לאומיים אחרים בארצות הברית, שהוקמו כדי להגן על מאפיינים גאוגרפיים ייחודיים, פארק זה נוצר על מנת להגן על מערכת אקולוגית רגישה, והוא הוכרז כשמורה ביוספרית בינלאומית, כאתר מורשת עולמית, וכאזור גשום חשוב. בפארק חיים 36 מינים מוגנים לפי תקנות פדרליות או שמצויים בסכנת הכחדה.	עריכה | תבנית | שיחה
36	גייזר אולד פייתפול אזור המעיינות החמים והגייזרים שבפארק ילוסטון בארצות הברית הוא חלק מרמה נרחבת בעלת הרים ועמקים, שכולה מהווה לוע התמוטטות עצום של הר געש, המתפרץ אחת ל-600 אלף שנים בממוצע. התפרצותו היא כה עזה עד כי כל הסלעים הגעשיים הנוצרים בה מתפזרים על שטח נרחב ולא יוצרים את צורת החרוט האופיינית להרי געש. אם תתחולל התפרצות כזו כיום, היא תגרום לאנושות אסון כבד. לפי סימנים שונים – שהעיקריים בהם הם פרק הזמן הממוצע בין התפרצויות היסטוריות, רעידות אדמה מקומיות ותפיחת הקרקע – התפרצות קרובה בילוסטון אכן אפשרית.	עריכה | תבנית | שיחה
37	הבית על האשד הוא אחת מיצירות המופת האדריכליות החשובות של המאה ה-20. בבנייתו, על ידי האדריכל פרנק לויד רייט, נעשה שימוש במרפסות זיזיות גדולות במיוחד הבולטות הרחק מקירות הבית. מִפתח הזיזים היה כה גדול עד שפועלי הבניין שעבדו במקום פחדו להסיר מתחתן את הפיגומים הזמניים ורייט נאלץ לעשות זאת במו ידיו.	עריכה | תבנית | שיחה
38	העיר האסורה שמה המקורי בסינית של העיר האסורה הוא "העיר הסגולה האסורה" (Zǐjinchéng), והוא ניתן לה עקב האיסור על פשוטי העם להיכנס אל תחום העיר. הסינים מאמינים כי הקיסר השמיימי שכן בארמון הניצב שם בעת שהותו בארץ.	עריכה | תבנית | שיחה
39	צבא הטרקוטה צבא הטרקוטה בסין הוא כינויו של המאוזוליאום של קיסר צ'ין הראשון, ובו יותר מ-7,000 דמויות חיילים בגודל טבעי, ערוכים לקרב עם שריוניהם, סוסיהם וכלי נשקם. הם עשויים טרקוטה ונקברו יחד עם הקיסר הראשון בשושלת צ'ין בשנת 210 לפנה"ס כדי שהוא יוכל להשתמש בהם גם בעולם הבא. הקברים הקיסריים של שושלות מינג וצ'ינג, גם הם בסין, הם קבוצה של 14 אתרים ומכלולי קבורה השייכים לתקופות שושלות מינג וצ'ינג. אתרים אלה הוכללו ברשימת המורשת העולמית במסגרת אתר בודד במספר שלבים בשנים 2000, 2003 ו-2004.	עריכה | תבנית | שיחה
40	יצירתו של דה וינצ'י "הסעודה האחרונה", דרכה נחצבה דלת אף שיצירותיו של לאונרדו דה וינצ'י נחשבו מאז ומעולם ליצירות מופת, הן לא תמיד זכו ליחס נאות. ל"מונה ליזה", ציורו המפורסם ביותר של דה וינצ'י ואחד הציורים המפורסמים בעולם, קוצץ אינץ' מימין ומשמאל כדי להתאימו למרווח בין שני חלונות בטירת פונטנבלו, ארמון מלך צרפת בו הוצג. דרך "הסעודה האחרונה", ציור שחולל מהפכה בתולדות האמנות שצויר על קיר כנסיית סנטה מריה דלה גרציה, נחצבה דלת. בנוסף, ציוריו "ג'ינברה דה בנצ'י" ו"סיגופי הירונימוס הקדוש" נוסרו לשניים ולחציו של האחרון הבריגו רגליים והוא שימש שולחן.	עריכה | תבנית | שיחה
41	הטאג' מהאל בהודו אינו אלא מאוזוליאום (ארמון קבורה) שבנה השליט המוגולי שאה ג'האן כדי להנציח את אשתו האהובה לאחר מותה. משני צדי הטאג' מהאל בנויים מסגדים סימטריים, אולם המערבי מביניהם משמש לנוי בלבד, כיוון שאינו פונה לעבר מכה. כחמש שנים אחרי השלמת הבנייה, ב-1658, תפס את השלטון אורנגזב, בנם של שאה ג'האן ומומטאז מהאל, וכלא את אביו במבצר אגרה, בארמונו, ממנו ניתן לראות את הטאג' מאהל. לאחר מותו נקבר שאה ג'האן בטאג' מהאל לצד אשתו האהובה.	עריכה | תבנית | שיחה
42	איה סופיה מבני דת רבים בהיסטוריה שינו את ייעודם ושימשו דתות שונות. הפרתנון באתונה שימש כמקדש יווני, כנסייה נוצרית ומסגד מוסלמי עד אשר נחרב. איה סופיה באיסטנבול שימשה ככנסייה ביזנטית והוסבה למסגד, אך בשל העובדה שהמבנה לא תוכנן לתפילה בכיוון העיר מכה, היה קושי לקיים בו מסגד, ולכן משנת 1934 עד 2020 הוא שימש כמוזיאון. ביולי 2020, בהחלטת נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, הפך שוב למסגד.	עריכה | תבנית | שיחה
43	אתר מצדה הוכרז בשנת 2001 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בזכות סמליותו ההיסטורית של המקום ובשל האדריכלות הרומית המפוארת שבראש ההר. אולם הצידוק המרכזי להכרזה היה דווקא מה שמצוי למרגלות ההר: הביצורים הרומיים, שהם הדוגמאות השלמות והשמורות ביותר בעולם למערכות אלו מאותה התקופה.	עריכה | תבנית | שיחה
44	הפרתנון באתונה עומד כיום הרוס ברובו אך העתק מושלם שלו, בגודלו ובכל פרטיו, נבנה בעיר נאשוויל, טנסי בשנת 1897.	עריכה | תבנית | שיחה
45	תחריט בשם 'הגנים התלויים של בבל' מהאמן ההולנדי בן המאה ה-16 מרטין הימסקרק. ברקע נראה 'מגדל בבל' בשיר "שלום לך ארץ נהדרת", שהתפרסם בביצועו של יהורם גאון, כתב אילן גולדהירש "ראיתי את שבעת פלאי תבל". מובן שזו הגזמה, משום שמכל שבעת פלאי ההנדסה האזרחית המפורסמים של העת העתיקה, רק הפירמידה הגדולה של גיזה עדיין עומדת על תילה, בעת החדשה. מקדש ארטמיס באפסוס, פסל זאוס באולימפיה, הקולוסוס מרודוס והמגדלור באלכסנדריה חרבו. המאוזוליאום בהליקרנסוס חרב, שוחזר, ושוב חרב. הפלא האחרון, הגנים התלויים בבבל, מוכר להיסטוריונים רק מעדויות כתובות, שלפיהן הוא חרב, עוד לפני שהן נכתבו. לכן יש ספק אם הוא התקיים אי פעם.	עריכה | תבנית | שיחה
46	האדריכל יורן אוטזון זכה בשנת 1956 בתחרות לבניית בית האופרה של סידני על פי ציור פשטני בלבד. למעשה, עד לאחר התחרות הוא לא ידע כיצד בפועל יבנה את צורות המפרשים של המבנה שהיו חדשניות ביותר בתקופה זו.	עריכה | תבנית | שיחה
47	האדריכל אנטוני גאודי נהרג לאחר שנדרס על ידי חשמלית בעודו צועד לאחור, אוחז בתוכניות הבנייה של קתדרלת "סגרדה פמיליה" ומסתכל על מגדליה. תחילה לא זוהה ונחשב לקבצן בשל לבושו המרושל, ונהג מונית סירב להעבירו לבית החולים, אולם בלווייתו השתתפו אלפי אנשים שעמדו בתור של 4 ק"מ כדי לעבור על פני ארונו, שהוצב במבנה. בנייתה, שהחלה בסוף המאה ה-19 ונפסקה עם מותו, חודשה רק עשרות שנים לאחר מכן ונמשכת עוד היום. לא ידוע מתי תסתיים.	עריכה | תבנית | שיחה
48	סולם הסטטוס קוו לרגלי אחד מחלונות כנסיית הקבר, בעיר העתיקה בירושלים, עומד סולם חסר כל שימוש חומרי או דתי. עד שנת 1831 הוא שימש להבאת מזון לנזירים הארמניים, שהורשו לצאת מהמבנה רק לעיתים רחוקות. מאז חלפו כמאתיים שנה, שבהן סולם זה – המכונה כיום "סולם הסטטוס קוו", ניצב במקומו רק בשל הסכמי סטטוס קוו, בין הכיתות הנוצריות המגוונות, שמפעילות את הכנסייה. הסכם סטטוס קוו אחר, ותיק ומוזר לא פחות, הקשור לכנסייה זו, קובע את נוהל הפתיחה והנעילה של שער הכנסייה: בשנת 1187 הפקיד צלאח א-דין את המפתחות בידי מוסלמים. מאז, כל בוקר, רק לנציג היוונים אורתודוקסים יש זכות לפתוח חלון קטן בשער ובכל יום יש לכיתה אחרת זכות להוציא דרך החלון סולם (לא את "סולם הטטוס קוו", שאותו אסור להזיז ממקומו, אלא סולם אחר). נציג משפחת ג'ודה המוסלמית, שהוא שומר המפתח, נותן אותו לנציג משפחת נוסייבה המוסלמית. נציג נוסייבה עולה בסולם, פותח את המנעול, יורד, פותח את דלתות השער, ומחזיר את המפתח לנציג ג'ודה. כל ערב מתקיים טקס הנעילה בסדר הפוך	עריכה | תבנית | שיחה
49	הנקרופוליס של גיזה, מאחורי שיירת גמלים בכרך השני של ספרו של יוסף בן מתתיהו, "קדמוניות היהודים", נכתב כי הפירמידות במצרים נבנו על ידי עבדים משבטי ישראל. זו טעות נפוצה - הפירמידות כבר היו קיימות מעל 1,000 שנה, בתאריך שבו לפי המסורת היה שעבוד מצרים. בוני הפירמידות היו פועלים מצרים, מהעיר גיזה, ועבדו תמורת שכר. בקרבת אתר הפירמידות התגלו אתרי הקבורה, שבהם נקברו בוני הפירמידות. על פי ישראל פינקלשטיין, ראש בית הספר לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה, לא קיימות עדויות על עבדים משבטי ישראל, במצרים בתקופת בניית הפירמידות.	עריכה | תבנית | שיחה
50	חלל הפנים של מוזיאון גוגנהיים ניו יורק מוזיאון גוגנהיים בניו יורק נחשב ליצירת מופת אדריכלית, שתכנן פרנק לויד רייט. למרות זאת, מבקרי אמנות טוענים, כי הוא עושה עוול ליצירות האמנות המוצגות בו, משום שהוא "גונב את ההצגה", וגם לא מאפשר הצגה נוחה של יצירות בגלל הרמפה הספירלית שסביבה בנוי. טענות דומות קיימות גם נגד מוזיאון גוגנהיים בילבאו החדשני שבנה פרנק גרי בספרד.	עריכה | תבנית | שיחה
51	בניית הכיפה של קתדרלת סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, נחשבת עד היום לאחד מסיפורי הבנייה הנועזים ביותר ומסמלת את תחילת אדריכלות הרנסאנס. מסופר כי האדריכל פיליפו ברונלסקי הציב את שולחן העבודה שלו מתחת לכיפה, אשר נבנתה בפעם הראשונה ללא תמיכה של פיגומים, על מנת שיתנו בו הזולת אמון בבנייתה.	עריכה | תבנית | שיחה
52	אבנים מסותתות במאצ'ו פיצ'ו טכניקת סיתות האבנים של בני האינקה נחשבת למופלאה: על אף שכל אבן הייתה בצורה אחרת, הצליחו להתאים אותן אחת לשנייה באופן מושלם וללא מלט. כך נבנתה כל העיר מאצ'ו פיצ'ו.	עריכה | תבנית | שיחה
53	רוב המבנים שנבנו באמסטרדם עד אמצע המאה ה-20 בנויים על כלונסאות עץ הנעוצים לעומק רב בקרקע הבוצית, אך אינם מגיעים לשכבת סלע מוצק. כתוצאה מכך נוטים בניינים ישנים רבים בעיר לכיוונים שונים – בעיקר לכיוון הרחוב, כיוון שהרחובות המוגבהים מפעילים לחץ גדול יותר על שכבות הקרקע שתחתיהם. כשנטיית הבניין מתקרבת לרמה מסוכנת, או שנבעים בו סדקים, יש להחליף את היסודות ביסודות מבטון מזוין. רובע התעלות באמסטרדם הוא אתר מורשת עולמי.	עריכה | תבנית | שיחה
54	מגדל פיזה החל לנטות כמעט מתחילת בנייתו, וזאת בשל אופי הקרקע הבוצית, והעובדה שהוא בנוי על יסודות, שעומקם שלושה מטרים בלבד. ארבע הקומות העליונות כבר בנויות בזווית שתפצה על הנטייה. בתום שיפוץ שארך עשר שנים, שבמהלכו נחפרו 38 מטרים מעוקבים של קרקע מתחת לצידו המורם של המגדל, תוקנה מעט הנטייה והמגדל נחשב כבטוח לחלוטין – ל-300 השנים הבאות.	עריכה | תבנית | שיחה
55	קתדרלת קלן הגותית היא בעלת חזית הכנסייה הגדולה בעולם, עם צמד מגדלים וצריחים מחודדים המתנשאים לגובה 157 מטר, שהושלמו רק ב-1880 במסגרת התחייה הגותית. צריח המצלב שלה מתנשא ל-109 מטר בלבד, פחות מ-112.7 המטרים של צריח המצלב של קתדרלת אמיין. בנוסף לכך, קמרונותיה של הקתדרלה הם הגבוהים בצפון אירופה ומהגבוהים בעולם: 43.35 מטר גובהם (לעומת 42.3 המטרים של קמרונות קתדרלת אמיין). חשיבותה של הקתדרלה איננה רק אדריכלית: היא מכילה אוצרות רבים בהם סרקופגים שהנוצרים מאמינים שמכילים את שרידי הקודש של שלושת האמגושים (שלושת החכמים מן המזרח).	עריכה | תבנית | שיחה
56	גשר נוטרדאם, מאת ניקולא-ז'אן-בטיסט רגן, 1756 הגשר העתיק ביותר בפריז שעדיין עומד על תלו הוא פּוֹן נֶף ("הגשר החדש"). הגשר, שנשמר בצורתו המקורית עד היום, נבנה בהוראת אנרי הרביעי, מלך צרפת בין השנים 1578–1604, והיה גשר האבן הראשון שלא נבנו עליו בתי מגורים או מבני ציבור. הנוהג לבנות על גבי גשרים גרם לא אחת לקריסתם. כך קרה גם לגשר נוטרדאם, הגשר בעל ההיסטוריה הארוכה ביותר מבין 37 הגשרים שחוצים את נהר הסן, שקרס מספר פעמים מאז נבנה לראשונה בעת העתיקה.	עריכה | תבנית | שיחה
57	סכמה של מצודת קסטל דל מונטה קסטל דל מונטה היא מצודה בפוליה בדרום-מזרח איטליה שנבנתה בידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במאה ה-13. המצודה תוכננה ועוצבה סביב המספר שמונה. המבנה מתומן מבחוץ וכך גם חצרו הפנימית. יש בו שמונה חדרים בכל קומה ושמונה מגדלים, ובעבר ניצב במרכזו אגן מתומן. מידות הקירות החיצוניים והפנימיים וגובה המגדלים המתומנים הם כפולות של שמונה. בנוסף לכך, פעמיים בשנה, ב-8 באפריל וב-8 באוקטובר, שנחשב בעבר כחודש השמיני בלוח השנה, מאירה קרן שמש את הצלע החיצונית הדרום-מזרחית, וחודרת דרך החלון הקבוע בה ודרך החלון הפונה אל החצר הפנימית. על המסגרת שמשמאל לשער הכניסה מפוסלים שמונה פרחים שבכל אחד מהם ארבעה עלי כותרת. שמונה פרחים אחרים מופיעים במסגרת התחתונה של השער. שמונה עלים מעטרים את כותרות העמודים בחדרים, וכך גם על חלק מאבני הראשה בקשתות שבתקרות החדרים. אם לא די בכל אלה, קו האורך שבו שוכן המבנה, שנקבע מאות שנים לאחר שהוקם, הוא 16°16′16′′ מזרח. המצודה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 1996.	עריכה | תבנית | שיחה
58	השם שער האשפות מופיע כבר בספר נחמיה פרק ג', וסוברים כי דרכו הוציאו את האפר ואת האשפה מבית המקדש לנחל קדרון. עם זאת, האגדה הירושלמית מספרת כי כאשר כבשו המוסלמים את ירושלים בשנת 640 לספירה, הם גילו כי יושביה הנוצרים נושאים את האשפה הביתית שלהם לדרום-מזרחה של העיר, ומוסיפים אותה להר אשפה גדול. הם מצאו שמדובר במסורת נוצרית ארוכת שנים, שנועדה לכסות את הר הבית וסביבותיו. המוסלמים ניקו את המקום, שיפצו את הר הבית, ורק השם שדבק בשער הסמוך, משמר את זכר הימים ההם.	עריכה | תבנית | שיחה
59	צולל היורד לתוך הבאר שנמצאה באתר בסרט הקולנוע, "גבעת חלפון אינה עונה", שצולם בשנת 1976, ויקטור חסון (שייקה לוי) רודף אחרי סרג'ו קונסטנסה (ישראל פוליאקוב) אל המילואים, כדי שסרג'ו יחזיר לו את הכסף, ששילם לו תמורת מגרש לבנייה, שנמצא מערבית לקו החוף של ישראל. אולם בסקר ארכאולוגי תת-ימי, שבוצע בשנת 1985, הארכאולוגים דווקא כן מצאו סימנים למגורי אדם שם. הם מצאו שרידי שישה יישובים, כ-400 מטר מערבית לחוף, בין עתלית לחיפה. חוקרים איטלקיים העלו השערה, כי היישובים חרבו בגל צונמי אדיר. אולם בכפר הנאוליתי בעתלית-ים ובשאר היישובים האלו לא נמצאו עדויות להרס גדול ופתאומי, וגם השלדים שנמצאו שם אובחנו כמתים ממחלות שונות; לא מפגיעות חפצים קהים. דווקא הארכאולוג הישראלי, אהוד גלילי, הבין שיישובים אלו עברו תהליך שקיעה הדרגתי תחת המים, כפי שכל איטלקי מכיר כיום, מהעיר ונציה. זהו תהליך, בו תכיפות ההצפת היישוב בגאות, ה"אקווה אלטה", עולה מעשור לעשור.	עריכה | תבנית | שיחה
60	הריסות בית בחויה דה סרן חויה דה סרן באל סלוודור, היה כפר חקלאי בתקופת המאיה, שנותר כמעט ללא פגע מתחת לכמה שכבות של אפר געשי. בשנת 590 בקירוב התפרץ הר הגעש סמוך ליישוב, וקבר את כולו מתחת לשכבה של חמישה עד שבעה מטרים של אפר געשי. בניגוד לתושבי פומפיי והרקולנאום, ככל הנראה הצליחו תושבי הכפר להימלט על נפשם מבעוד מועד, שכן במקום לא נמצאו שרידי גופות. עם זאת, הם הותירו מאחוריהם כלי חרס, רהיטים ואפילו מזון שנאכל בחלקו.	עריכה | תבנית | שיחה
61	דגל האינקה מונף יחד עם דגל פרו בכיכר המרכזית בקוסקו על פי מספר עדויות, דגל האינקה היה בתבנית צבעי הקשת - בדומה לדגל הגאווה דהיום - והוא הונף על ידי מנהיגי הכוחות הלוחמים של האינקה. כיום משמש הדגל כסמל למורשת האינקה בפרו ובבוליביה, וניתן לראותו מונף במקומות רבים בעיר קוסקו.	עריכה | תבנית | שיחה
62	מקדש קאלאסאסיה בטיוואנאקו בבוליביה, שוכנת העיר טיוואנאקו, שהחלה ככפר קטן בשנת 1200 לפנה"ס לא רחק מאגם טיטיקקה. המקום התרחב לעיר גדולה בין המאה ה-3 והמאה ה-5 בזכות היכולת לעבד נחושת, החברה הייתה למעמדית, והתושבים החלו לבנות מערכות השקיה ולעסוק בחקלאות שלחין. בסביבות שנת 550 הייתה העיר לבירתה של מעצמה אזורית בדרום הרי האנדים, והחלו נבנים בה בתים מונומנטאליים. בנוסף החלו מוקמים סביבה שדות מוגבהים שביניהם תעלות השקיה, ואלה השתרעו על שטח כולל של כ-65 קמ"ר. בשיא פריחתה, במאה ה-8, השתרעה העיר על פני שטח של 6 קמ"ר וכללה פירמידות, מקדשים וחצרות שקועות.	עריכה | תבנית | שיחה
63	המגדלור בקולוניה דל סקרמנטו באמריקה הדרומית הקימו הפורטוגזים את קולוניה דל סקרמנטו הנמצאת כיום באורוגוואי. העיר נוסדה ב-1680 על ידי מושל ריו דה ז'ניירו הפורטוגזי במצוות הכתר הפורטוגזי, אשר ביקש לחזק את אחיזתו בריו דה לה פלטה. הרובע ההיסטורי של העיר נבנה בידי הפורטוגזים במאה ה-17, ורחובותיו מרוצפים באבן. שטחו כ-16 הקטאר והוא מוקף במים מכל עבריו לבד מצידו המזרחי שלאורכו השתרעו בעבר ביצורים. במרכזו של הרובע העתיק שוכנת הכיכר המרכזית וסביבה מבנים רבים מהמאות ה-17 עד ה-19. על המבנים הבולטים בעיר נמנים שער הרמה עשוי עץ, המגדלור, הריסות מנזר פרנציסקוס הקדוש וכנסיית מרטיס שנבנתה בין השנים 1695-1699 והיא העתיקה במדינה.	עריכה | תבנית | שיחה
64	חומות בצ'אן צ'אן צ'אן צ'אן הוא אתר ארכאולוגי בקרבת טרוחיו, שבו שכנה בירת ממלכת צ'ימור. העיר הוקמה בשנת 850 ובנייתה נמשכה עד לכיבושה של הממלכה בידי האינקה ב-1470. העיר נחשבת לעיר הפרה-קולומביאנית הגדולה ביותר בדרום אמריקה ובשיאה השתרעה על פני שטח של 20 קמ"ר ועל פי ההערכות התגוררו בה כ-30 אלף תושבים. העיר, שנבנתה מבוץ, מורכבת מתשע מצודות, המכילות מבני מגורים, מקדשים, מבני קבורה, מאגרי מים ועוד. המצודות מלבניות בצורתן, מוקפות בחומות גבוהות עשויות לבני חימר, והכניסה לכולן היא מצפון.	עריכה | תבנית | שיחה
65	קופאן במרכז אמריקה פרחה תרבות המאיה, אשר הותירה אחריה מספר רב של אתרים ארכאולוגיים. קופאן בהונדורס הוקמה במאה ה-2 לפחות ושגשגה בתקופה הקלאסית של המאיה, בין המאה ה-5 והמאה ה-9. בקופאן כולה נתגלו יותר מ-4,500 מבנים, והאתר המרכזי בעיר שימש כאזור המנהלי והטקסי שלה. בחלקו הצפוני של האתר שוכנת הכיכר הגדולה, ומדרום לה האקרופוליס שערוך בתורו סביב שתי כיכרות קטנות יותר - המזרחית בה שוכנים קבריהם של חלק ממלכי העיר, והמערבית שבה ניצב מזבח חשוב.	עריכה | תבנית | שיחה
66	מספר מתחמים ומרקמים אורבניים שנבנו ברוח המודרניזם תרמו רבות למורשת העולמית וזכו להכרה כזו. העיר ברזיליה שתכננו לוסיו קוסטה ואוסקר נימאייר היא עיר שלמה שנבנתה ברוח המודרניזם ויישום תפישות אורבניות חדשניות שדווקא היום הן נושא שנוי מאוד במחלוקת. קריית האוניברסיטה של קראקס בוונצואלה גם היא דוגמה לאדריכלות המודרנית של אמריקה הדרומית ובה מצויים מבנים מודרניסטים המושלבים עם פסלים ויצירות אמנות במה שהגדיר מתכנן הקמפוס כ"סינתזה של האמנויות". קריית האוניברסיטה במקסיקו סיטי נבנתה בשנות החמישים על מצע לבה קרושה, והחליפה את בנייני האוניברסיטה הישנים שהיו פזורים במרכז העיר. קריית האוניברסיטה נועדה להיות מרחב פתוח. כיוון שחלק מהאתר היה משטחי סלע געשי, וחלקים אחרים היו צמחייה עבותה, יש בקריה מעט מאוד דרכים ישרות. הסלע הגעשי סולק כדי לפנות מקום לבניינים, ושימש לבניית השבילים והקירות החיצוניים.	עריכה | תבנית | שיחה
67	סלע אולורו. אולורו הוא צורת מסלע טבעית הממוקמת בפארק הלאומי אולורו-קאטה ג'וטה שנמצא במרכז יבשת אוסטרליה, והוא אחד המונוליתים הגדולים בעולם. סלע אולורו. אולורו בנוי מאבן חול (מסוג ארקוזה) אחת שהמינרל העיקרי בה הוא פצלת השדה, גובהו 318 מטר מעל פני השטח ו-863 מטר מעל פני הים. היקפו 9.4 ק"מ והוא נמשך כ-2.5 ק"מ אל תוך הקרקע. אולורו מכונה גם "איירס רוק" (ayers rock) על שמו של הנרי איירס, ראש ממשלתה לשעבר של דרום אוסטרליה. האירופאי הראשון שהגיע למקום היה ארנסט ג'יילס (Ernest Giles) בשנת 1872. סלע אולורו. אולורו נחשב קדוש לתרבות האבוריג'ינית, וניתן לראות מסביבו ציורים אבוריג'יניים רבים. בשנת 1985 הועבר האתר בחזרה לחזקת האבוריג'נים, ואלה החכירו אותו לממשלת אוסטרליה. כיום, 25 אחוזים מההכנסות מדמי הכניסה לאתר מועברים לקרנות למען רווחת הקהילות האבוריג'יניות באזור. המקום הוא אתר תיירות פופולרי ורבים מטפסים עליו מדי שנה לאורך נתיב תלול שאורכו הלוך וחזור 1.6 ק"מ, וזאת למרות בקשת האבוריג'ינים שלא לטפס על הסלע, הן משום שהוא אתר קדוש להם והן בשל מקרי המוות והפציעות הרבות שנגרמו לאורך השנים בשל הטיפוס הלא בטוח על הסלע. מאז שהחלו רישומים מסודרים, 35 מטפסים קיפחו את חייהם בטיפוס על אולורו.	עריכה | תבנית | שיחה
68	פירמידת בול הוא אי קטן ברוחב 200 מטר ובגובה 562 מטרים, והוא שוכן באוקיינוס השקט, בסמיכות לאוסטרליה ובשליטתה. ב-2001 נחת בו צוות של אנטומולוגים ולהפתעתו גילה אוכלוסייה של Dryococelus australis, חרק מסדרת המקלונאים, שארגון ה-IUCN הגדיר בשנות ה-20 כמין שהוכחד. האוכלוסייה שנתגלתה הייתה קטנה ביותר, רק 24 פרטים בשטח של 6 מטרים על 30 מטרים, מתחת לשיח בודד בגובה של 100 מטרים מקו החוף. בשנת 2003 חזר צוות מחקר משירות הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע של ניו סאות' ויילס לפירמידת בול ואסף שני זוגות של זכר ונקבה בגיל הפריון. זוג אחד נשלח למגדל פרטי בסידני והשני לגן החיות של מלבורן, במטרה ליצור אוכלוסייה מספיק גדולה על מנת לשחררם בחזרה באי הלורד האו הסמוך לפירמידת בול. בתוך פחות מעשור כבר היו 9,000 פרטים, וחלקם אכן הוחזרו לאי.	עריכה | תבנית | שיחה
69	הכיכר מיידאן-י אמאם (פרסית ميدان امام‎ - "כיכר האימאם") נמצאת במרכז העיר אספהאן באיראן. הכיכר מוקפת מבנים מרהיבים שנבנו בתור הזהב של האימפריה הפרסית במאה ה-17 בימים בהם שימשה אספהאן בירת האימפריה. לכיכר נודעת חשיבות היסטורית ואדריכלית רבה, אשר הביאה להכרזתה כאתר מורשת עולמית ב-1979.	עריכה | תבנית | שיחה
70	הכניסה לבית אנה פרנק זמן קצר לאחר פרסום הספר "יומנה של אנה פרנק", בשנת 1947, החלו רבים לבוא לבניין ולבקר באתר בו הסתתרה. אולם בשנת 1955 החליטה החברה בעלת הנכס להרוס את כל גוש הבניינים בו ממוקם המבנה על מנת להקים במקום מפעל. החלטה זו הביאה למחאה ציבורית רבה. העיתון Het Vrije Volk קרא ב-23 בנובמבר 1955 להפוך את המבנה למבנה לשימור, ומפגינים התייצבו מדי יום מול המבנה ומנעו בגופם את הריסתו. באוקטובר באותה שנה, בשל הלחץ הציבורי וחרם צרכנים, החליטה החברה, אשר בבעלותה המבנה לתרום אותו לקרן, שהוקמה ובמבנה הוקם מוזיאון אנה פרנק. המוזיאון נמצא ברובע התעלות של אמסטרדם, שהוא אתר מורשת עולמית.	עריכה | תבנית | שיחה
71	חזית בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם בנוי על כלונסאות עץ העומדים במים, ואפשר לשוט בסירה מתחתיו (למטרות אחזקה בלבד). מסביב לבית הכנסת נבנו מבנים נמוכים היוצרים מעין חומה. המבנים כוללים את בית הכנסת החורפי (ששימש עד מלחמת העולם השנייה כ"ישיבה"), משרדים, ארכיב, מגורים של עובדי המקום, ספריית "עץ חיים", "מקווה" ובית טהרה. המבנים סוגרים בתוכם חצר פנימית ששימשה חצר משחקים בטוחה ומוגנת לילדי המתפללים.	עריכה | תבנית | שיחה
72	מסגד עומר המסורת העממית מספרת שכאשר ביקר הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב בכנסיית הקבר בירושלים הציע לו הפטריארך סופרוניוס להתפלל במקום. כדי שהמקום לא יהפוך למקום קדוש גם למוסלמים ויפתח פתח לסכסוכים ומלחמות על המקום, סירב עומר ויצא להתפלל בחוץ. במקום בו התפלל נבנה מסגד עומר.	עריכה | תבנית | שיחה
73	לפי ה"כבר נגשת", האפוס הלאומי האתיופי, התגלגל ארון הברית לאתיופיה כששלמה המלך נתן למנליק, בנו ממלכת שבא, העתק של הארון וזה הוחלף בארון הברית האמיתי על ידי בנו של צדוק הכהן, שכעס על שליחתו לאתיופיה. ה"כבר נגשת" מספר כי שלמה המלך ובנו מנליק גילו את דבר ההחלפה כשמנליק היה באמצע הדרך חזרה לממלכתו. מנליק שהכיר את הסיפורים על עוצמת הארון בחן אותה לאחר הגעתו לאתיופיה במספר מערכות צבאיות שיזם, ומשהכיר בסכנה הטמונה בו הפקיד אותו בידי קבוצת אנשים מביתא ישראל שישבו באגם טאנה. לפי סיפור האגדה, ביתא ישראל החזיקו בארון הברית עד להתנצרותו של המלך האקסומי עזנה, אז לקח מהם עזנה את הארון ושיכן אותו בכנסיית גבירתנו מרים מציון שבאקסום, שם הוא נמצא עד היום.	עריכה | תבנית | שיחה
74	בית מילה סגנונו הייחודי והמהפכני של האדריכל אנטוני גאודי לא התקבל בזרועות פתוחות על ידי תושבי ברצלונה. ליצירתו "קאזה מילה" (Casa Milá) הם קראו בלגלוג "לה פדררה" - "המחצבה". הסופר ג'ורג' אורוול, ששהה בעיר במשך מלחמת האזרחים בספרד, הביע בפומבי את סלידתו מסגנונו של גאודי.	עריכה | תבנית | שיחה
75	ארמון הרפובליקה "ארמון הרפובליקה" או "פאלאסט דר רפובליק" (בגרמנית: Palast der Republik) היה מבנה במרכז ברלין, על אי המוזיאונים, לגדת נהר השפרה, אשר שימש כמקום מושב הפולקסקאמר, הפרלמנט של גרמניה המזרחית. כמו כן המבנה הכיל שני אולמות כנסים, גלריות אמנות, מסעדות ומגרש באולינג. ארמון הרפובליקה הוקם בין השנים 1973-1976 בסגנון אדריכלות קומוניסטי. המבנה עוטר במנורות רבות ובעיטורי זכוכית עד שזכה לכיוני "חנות המנורות של אריך" (בגרמנית: Erichs Lampenladen) כשהכוונה לאריך הונקר ולאולם המבואה בו היו 1001 מנורות. המבנה נבנה במטרה לשמש כ"ארמון העם", ולא רק כבניין הפרלמנט. לכן נבנו בבניין מסעדות, אתר החלקה על הקרח, מגרש באולינג וכן אולמות כנסים. בשל העדר מתקנים דומים במזרח ברלין זכו המתקנים בבניין לפופולריות בקרב תושבי ברלין המזרחית. אולם הכנסים הגדול שימש למופעים ואירועים תרבותיים. אולם זה היה בצורת משושה שרוחבו 67 מטרים וגובהו 18 מטרים. במת האולם הייתה בעלת גודל משתנה הנע בין 170 ל-1000 מ"ר. מספר המושבים באולם נע בין 1,000 ל-4,500.	עריכה | תבנית | שיחה
76	ארמון סנסוסי, הוא ארמון הקיץ לשעבר של המלך הפרוסי הפרוטסטנטי פרידריך הגדול, הבנוי בסגנון הרוקוקו ונחשב למקביל הגרמני לארמון ורסאי שבצרפת. ארמון זה שוכן בתוך פארק רחב ממדים, שההולך בו נתקל במבני שטות דמויי כנסייה, כיאה לארמון של מלך נוצרי. אולם, אחד המבנים יוצאי הדופן בפארק דומה מבחינת חזותו למסגד עות'מאני. למעשה, זהו בית המשאבה של המזרקה הגדולה של הארמון, שהמים הבוקעים מבסיסה זינקו לגובה 38 מטרים. ה"מינרט" של המסגד היה למעשה הארובה של המשאבה, והמבנה הוסיף לגיוון האדריכלי של נוף העיר פוטסדאם. המשאבה נועדה להתחרות בעליונות הטכנולוגית של אנגליה באותה תקופה, אך אינה פעילה יותר לאחר שהוחלפה במשאבות חשמליות מודרניות. בית המשאבה נבנה בהוראתו של המלך פרידריך וילהלם הרביעי, שהיה אדוק באמונתו הפרוטסטנטית ואף השפיע על אשתו לעתיד, אליזבת לודוויקה, להמיר את דתה מקתוליות.	עריכה | תבנית | שיחה
77	רחוב הכפר לאחר עבודות השיפוץ בשנת 1830, כשאוכלוסיית הארכיפלג הסקוטי, סנט קילדה, מנתה כ-100 איש בלבד, הגיע למקום הכומר ניל מקנזי. הוא סייע לחיזוק הדת הממוסדת שם, ולשיפור תנאי המחיה. הוא ארגן שם מחדש את החקלאות, הוא היה דמות מפתח בבנייה מחדש של הכפר, ופיקח על בניית כנסייה ובית כומר חדשים. בסיוע של חברת בית הספר הגאלית, מקנזי ואשתו הביאו למקום חינוך פורמלי. הם הקימו בית ספר יומי ללימוד קריאה, כתיבה ומתמטיקה, ובית ספר של יום ראשון ללימודי דת. הכומר הקנאי, ג'ון מק'קיי, החליף את מקנזי ב-1865. מק'קיי החל בשגרה של טקסים ארוכים בימי ראשון שבהם הנוכחות הייתה חובה. מבקר ששהה במקום ב-1875 ציין כי "שבת הייתה יום של עגמימות בלתי נסבלת. עם צלצול הפעמון, כל הקהילה מיהרה לכנסייה עם מבטים עגומים ועיניים נעוצות באדמה. זה נחשב לחטא להסתכל ימינה או שמאלה". נשים מבוגרות וילדים שהרעישו בכנסייה, נאלצו להאזין להרצאות ארוכות, שבהן הם הוזהרו על העונשים הצפויים להם בעולם הבא. כאשר היה מחסור במזון נשלחה ספינת אספקה, שהגיעה בשבת. אך הכומר אסר על התושבים לפרוק אותה עד יום שני. נאסר על הילדים לשחק במשחקים, והם נדרשו לשאת איתם בכל עת ספרי תנ"ך. התושבים נאלצו לסבול את מק'קיי במשך 24 שנים.	עריכה | תבנית | שיחה
78	מאחר שבזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות הייתה ממוקמת מחוץ לחומות האורליאניות, היא ספגה נזקים במהלך הפלישות של הסרצנים במאה ה-9. בתגובה לכך האפיפיור יוחנן השמיני ביצר את הבזיליקה, המנזר ואת בתי המגורים של האיכרים, ובכך יצר את העיר יוחנניספוליס (באיטלקית: ג'יובניפולי). העיר התקיימה עד שנת 1348 כאשר היא נחרבה לחלוטין ברעידת אדמה.	עריכה | תבנית | שיחה
79	שני קברי המהנדסים בשער יפו, שבעיר העתיקה בירושלים, מזוהים בוודאות כקברים של גברים ולא של נשים, מפני שבראשם מפוסל טורבן באבן. עד היום נוהגים בטורקיה להניח בראש מצבות של גברים טורבנים, ואילו את מצבות הנשים מעצבים כזרי פרחים.	עריכה | תבנית | שיחה
80	שלד של דורודון ואדי אל-חיתאן (ערבית وادي الحيتان - "עמק הלווייתנים") הוא אתר פלאונטולוגי השוכן כ-150 קילומטרים דרומית-מערבית לקהיר, במדבר. באתר התגלו כ-380 מאובנים של לווייתנים קדומים, והוא חושף האבולוציה של הלווייתנים. זהו האתר היחיד בעולם שבו מצויים מאובנים מסוג זה בהיקף, בריכוז, במצב שימור טוב, ובנגישות נוחה. האתר משתרע על פני כ-40 ק"מ. המאובנים באתר שייכים לשלב האחרון של הסתגלות אבות הלווייתנים לחיים בים, עת איבדו את גפיהם האחוריות ופיתחו מבנה הידרודינמי, תוך שהם שומרים על מספר מאפיינים פרימיטיביים, כמו מבנה גולגולתם ושיניהם. שלב זה הוא שלב המעבר בין החיים בסביבת מים רדודים לאורך החופים לחיים בים הפתוח, דבר שאיפשר את התפשטות הלווייתנים ברחבי העולם. לצד שרידי הלווייתנים הקדומים, התגלו גם מאובנים של בעלי חוליות וחסרי חוליות אחרים. במקום התגלו גם מאובני צמחים כמו מנגרובים ועשבי-ים. כל אלה מאפשרים את שחזור התנאים הסביבתיים והאקולוגים במקום בתקופת האאוקן, שנמשכה החל מלפני 56.5 מיליוני שנים ועד לפני 35.5 מיליוני שנים.	עריכה | תבנית | שיחה
81	שני עורבים בטאוור גרין שבמצודת לונדון העורבים של מצודת לונדון' הם קבוצה של עורבים שחורים הגדלים בתנאי שבי במצודת לונדון. אגדה עתיקת יומין גורסת כי נוכחות העורבים מגינה על המלוכה הבריטית ועל המצודה; קיימת אמונה טפלה ולפיה אם העורבים של מצודת לונדון ימותו או יימלטו, אזי הכתר ובריטניה ייפלו. הקבוצה מונה לכל הפחות שבעה פרטים, מהם שישה שהם המינימום הנדרש והשביעי כגיבוי למקרה שאחד מהם ימות. מעבר לכך, עורבי המצודה מגויסים לכוחות המזוינים של הממלכה כמו חיילים רגילים, והם מקבלים תעודות זיהוי כמו חיילים ושוטרים. בדומה לחיילים, ניתן לשחרר את העורבים משירות בגין התנהגות בלתי הולמת.	עריכה | תבנית | שיחה
82	מראה בהריסות קרתגו מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו הוא פתגם לטיני שנטבע במקור על ידי קאטו הזקן, אחד מהמדינאים הרומאים הבולטים והמשפיעים בתקופתו. קאטו רחש איבה עמוקה לקרתגו וחשש מפניה, רגשות שנבעו משנותיו כחייל במהלך המלחמה הפונית השנייה. עם חזרתו לרומא הוא החל במסע תעמולה בסנאט הרומאי שמטרתו הייתה הכרזת מלחמה על קרתגו והשמדתה. במסגרת זו אימץ לעצמו קאטו הזקן מנהג לסיים כל נאום בקריאה להרוס את קרתגו. בסופו של דבר אכן חרבה קרתגו במלחמה הפונית השלישית. כיום משתמשים באמרה לתיאור דעה שהמחזיק בה מביע אותה בפומבי לעיתים קרובות, ולתיאור אדם הניחן בנחישות ודבקות במטרה, ואולי אף בעקשנות יתר.	עריכה | תבנית | שיחה
83	איור של בית המקדש השני העיר העתיקה של ירושלים: בשנת 362, כ-300 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, לחץ קיסר רומא יוליאנוס הכופר על היהודים להקים את בית המקדש מחדש. חלק מהחכמים התנגדו להקמתו מחדש של בית המקדש וחלקם הסכימו. הבנייה החלה, אך נפסקה עקב רעידת אדמה שגרמה לשרפה גדולה באתר הר הבית. באותה עת נלחם יוליאנוס באימפריה הסאסאנית, ומנהלי הבנייה הרומיים ניצלו זאת להפסקת הבנייה עד שובו. ב-26 ביוני 363 נהרג יוליאנוס בקרב בממלכת פרס ויורשו, הקיסר יוביאנוס שהיה נוצרי, הפסיק את הבנייה.	עריכה | תבנית | שיחה
84	-	הוספה
85	-	הוספה
86	-	הוספה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה
100	-	הוספה

בחזרה לפורטל