פורטל:מוזיקה/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	ויטגנשטיין מנגן בפסנתר הפסנתרן פאול ויטגנשטיין איבד את זרועו הימנית במלחמת העולם הראשונה, אך המשיך לנגן בקונצרטים כשהוא משתמש בידו השמאלית בלבד. הוא אף זכה לכך שמספר מלחינים בולטים, כגון בנג'מין בריטן, ריכרד שטראוס ומוריס ראוול יכתבו יצירות במיוחד עבורו. רוב היצירות שחוברו במיוחד לוויטגנשטיין מבוצעות כיום על ידי פסנתרנים ששתי ידיהם תקינות, כמו גם על ידי פסנתרנים שאיבדו את יכולת השימוש ביד ימין מסיבה זו או אחרת, כגון לאון פליישר.	עריכה | תבנית | שיחה
2	קורט קוביין וליין סטאלי, שני זמרי גראנג', הלכו לעולמם באותו היום בשנה – קורט קוביין שם קץ לחייו ב-5 באפריל 1994, וליין סטאלי שמונה שנים אחריו, ב-5 באפריל 2002. בסיאטל, מולדת הגראנג' שבארצות הברית, התאריך 5 באפריל הוא יום אבל לא-רשמי. ב-5 ביוני 1993 קורט קוביין אמר דבר מה מצמרר לחברו הוותיק יאני ג'קסונוויל, "יום יבוא וכולם יזכרו אותי צעיר", משמע שהוא לא ימות מזקנה, לפי דבריו של יאני, יאני ידע שקורט ישים קץ לחייו אך לא מנע זאת ממנו מכיוון שלא רצה לפגוע בנפשו של אמן.	עריכה | תבנית | שיחה
3	פירס ברוסנן גילם את דמותו של ג'יימס בונד בכמה סרטים נעימת הנושא של סרטי ג'יימס בונד חוברה על ידי המלחין מונטי נורמן, על אף שרבים מייחסים את חיבורה למלחין ג'ון בארי. בארי נשכר על ידי מפיקי הסרט כדי לעבד ולתזמר מחדש כמה מן הקטעים בהפסקול של ד"ר נו, לאחר שלא היו מרוצים מעבודתו של נורמן. כאשר העיתון לוס אנג'לס טיימס פרסם במאמר כי בארי הוא המחבר, תבע נורמן את העיתון על סך 30,000 ליש"ט וזכה.	עריכה | תבנית | שיחה
4	המלחין והצ'מבליסט הגרמני כריסטוף גראופנר מילא שלא מדעת תפקיד מפתח בתולדות המוזיקה. כשחצר הנסיך ארנסט לודוויג מהסה-דרמשטדט התרשלה בתשלום משכורתו, הגיש גראופנר בשנת 1722 בקשה לקבל משרה של מנצח מקהלה בלייפציג. המועמד הראשון לתפקיד היה טלמן, אך הוא הסיר את מועמדותו אחרי שקיבל העלאה במשכורת בהמבורג. מגניפיקט ה"אודיציה" של גראופנר, שנכתב בסגנון של מורו יוהאן קונאו, זיכה אותו במשרה, אך פטרונו מיאן להתיר את החוזה שלו. שכרו של גראופנר, שזמנו עבר, שולם עתה במלואו ואף ניתנה לו העלאה במשכורת והבטחה, כי מקומו בצוות המוזיקאים בחצר מובטח גם במקרה שהקאפלה שלו תפוזר. הטבת תנאים זו שכנעה את גראופנר להישאר בדרמשטדט, ובכך פינה את הדרך ליוהאן סבסטיאן באך לתפוס את המשרה בכנסיית תומאס הקדוש בלייפציג.	עריכה | תבנית | שיחה
5	בוב מארלי ביולי 1977 אובחן אצל בוב מארלי סרטן ממאיר בבוהן כף הרגל. הוא סירב לקטיעה מלאה של האצבע, בשל אמונתו בדת הראסטפארי, אך קיבל טיפול רפואי. כשנה לאחר מכן התברר כי הסרטן התפשט בגופו, מהבוהן לאיברים אחרים ובמיוחד למוח ולריאות. הוא קיבל טיפול ממומחה רפואי במינכן, אך מצבו הידרדר. גם במצבו הקשה סירב מארלי לכתוב צוואה, שכן לפי דתו זוהי הודאה כי הוא בן תמותה וויתור על אפשרות היותו אחד מהנבחרים לחיי נצח. לבסוף נפטר ב-11 במאי 1981, לאחר שמטוסו נחת במיאמי בדרכו חזרה לג'מייקה, והוא בן 36 בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
6	בשנת 1946, בתקופת המאבק נגד הבריטים, ימי השבת השחורה והעוצר על תל אביב, הופיעה שושנה דמארי בתיאטרון לי לה לו בשירו של נתן אלתרמן "כלניות", שיר שהפך ללהיט ביישוב. באותה התקופה כינו אנשי היישוב את חיילי דיביזיית הצנחנים הבריטית בשם "כלניות", בשל הצבע האדום של כומתותיהם. הבריטים חשדו כי השיר מכוון נגדם, ובאחד הערבים אף סגרו את התיאטרון.	עריכה | תבנית | שיחה
7	הרולינג סטונס בהופעה, 2006 על אף שארצות הברית ובריטניה לחמו זו בזו מספר פעמים, כאשר משתמשים במונח "הפלישה הבריטית", אין הכוונה לפלישה צבאית, אלא לגל סיבובי ההופעות של הביטלס, האבנים המתגלגלות, המי ולהקות בריטיות נוספות בארצות הברית, בשנות ה-60.	עריכה | תבנית | שיחה
8	סיד בארט סיד בארט, מייסד להקת הפינק פלויד שסבל מהשפעה מתמשכת של LSD ונאלץ לפרוש ממנה, הגיע לבקר באולפני EMI בעת שחברי הלהקה הקליטו את האלבום Wish You Were Here המוקדש לו. עקב מצבו הנפשי המעורער של בארט באותה תקופה הוא השמין וגילח את כל שערו, ולכן לא זיהו אותו בתחילה חבריו ללהקה. משזיהה אותו לבסוף, פרץ רוג'ר ווטרס, שהפך למנהיג הלהקה, בדמעות.	עריכה | תבנית | שיחה
9	ארבעה משירי להקת הרוק לד זפלין עוסקים בעבודתו הספרותית של ג'.ר.ר. טולקין. השירים Misty Mountain Hop ו־Over the Hills and Far Away דנים בספר ההוביט, והשירים The Battle of Evermore ו־Ramble On נוגעים לספרי שר הטבעות.	עריכה | תבנית | שיחה
10	אל קופר המוזיקאי אל קופר ידוע כיום בעיקר כנגן קלידים וזמר, וכמקים להקת הרוק "דם, יזע ודמעות". אולם בצעירותו החשיב את עצמו קופר לגיטריסט. בזמן שבוב דילן הקליט את אלבומו Highway 61 Revisited קופר היה באולפן. בזמן הקלטת השיר Like a Rolling Stone, מבלי לקבל אישור של ממש מאף אחד, ולמרות שזה לא היה הכלי הראשי שלו, הוא התגנב לאורגן ההאמונד. כשדילן הקשיב לשיר, למרבה הפתעתו של המפיק הנבוך, הוא ביקש להגביר את הקלידים, וצליל הקלידים המאחרים אחרי שאר הכלים היה לאחד הסמלים של השיר שדורג ב-2003, על ידי מגזין הרולינג סטון, במקום הראשון ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים.	עריכה | תבנית | שיחה
11	תינוק בחממית האינקובטור (בעברית חממית) מסייע לטיפול בפגים ובתינוקות חולים על ידי יצירת סביבה מבוקרת. בשנות ה-70 עלתה תפוצתם של אינקובטורים בבתי חולים בישראל. מגמה זו השתקפה בתרבות הרוק הישראלי, שהקדישה לאינקובטור שני שירים שונים בתקופה זו. הראשון, של רמי פורטיס, אותו ביצע בשנת 1976 בליווי להקת תמוז, והשני – של להקת הקליק משנת 1981. במקרה, או שלא במקרה, אינקובטור הוא גם אנגרמה של יואב קוטנר, ששימש כעורך מוזיקלי בגלי צה"ל באותן שנים.	עריכה | תבנית | שיחה
12	עטיפת האלבום של השאגס באחד הימים קראה אמו של אוסטין וויגין בכף ידו וחזתה שלוש נבואות לגבי עתידו: הוא יתחתן עם אישה ג'ינג'ית, ייוולדו לו שני בנים שאותם היא לא תזכה לראות, ובנותיו יקימו להקה מצליחה. לאחר ששתי הנבואות הראשונות אכן התגשמו, החליט וויגין לפעול להגשמת השלישית. באמצע שנות השישים הוא הפסיק את לימודי בנותיו, קנה להן כלי נגינה ורשם אותן לשיעורי נגינה וזמרה. על אף שהבנות לא הפגינו כישרון מוזיקלי כלשהו, הוא שלח אותן להופיע כלהקה הנושאת את השם השאגס (The Shaggs), ובשנת 1969 החליט שהגיע הזמן להקליט להן אלבום. התוצאה לא הייתה קלה לשמיעה – השירים סבלו מקצב בלתי-אחיד ומחוסר-הרמוניה. 900 מתוך אלף העותקים המקוריים נעלמו באופן מסתורי והשאר חולקו לתחנות רדיו אזוריות שלא גילו בהם עניין. למרבה הפלא, האלבום הודפס מחדש בשנות השמונים, זכה להצלחה והפך לאלבום קאלט ולסמל אוונגרדי, עד כדי כך שפרנק זאפה דירג את התקליט כשלישי האהוב עליו בכל הזמנים.	עריכה | תבנית | שיחה
13	צ'ארלס "הברון" מינגוס נהוג בעולם המוזיקה להמליך מוזיקאי נערץ כמלך של סגנון. דוגמה מפורסמת לכך היא אלביס פרסלי המכונה "מלך הרוק אנד רול", או זוהר ארגוב הישראלי המכונה "מלך המוזיקה המזרחית". בג'אז המנהג הזה מפותח עוד יותר, ולרבים מהנגנים יש שמות הלקוחים משכבות שונות באצולה. פרט ל"מלכים" כגון ג'ו "קינג" אוליבר או בני גודמן, "מלך הסווינג", ישנו דיוק אלינגטון, כלומר "הדוכס אלינגטון", קאונט בייסי, או בעברית "הרוזן בייסי". גם "ארל", כינויו של ארל היינס, לקוח מתואר אצולה בריטי. כמו כן, בסי סמית כונתה קיסרית הבלוז וצ'ארלס מינגוס – ברון. נגן הסקסופון לסטר יאנג זכה לשם יותר מודרני – נשיא.	עריכה | תבנית | שיחה
14	סטינג בהופעה בשנת 2000 הזמר הבריטי סטינג זכה בפרס גראמי על הקטע הכליי "מאחורי הקאמל שלי" בתור חבר בלהקת פוליס, על אף שלא ניגן בהקלטה, שנא את הקטע, וקבר את הקלטת בחצר.	עריכה | תבנית | שיחה
15	השיר אבניבי בביצוע יזהר כהן זכה ב-22 באפריל 1978 בתחרות האירוויזיון. למעשה, השיר, שעוסק בשפת הילדים המוצפנת, שפת הבי"ת, יועד לפסטיבל שירי הילדים, אך בגלל החמצת מועד ההגשה הוא הושמע בפסטיבל הזמר והפזמון, ששימש אז בתור קדם אירוויזיון. אבניבי סיים בתיקו עם שירה של חדווה עמרני "בלב אחד" וזכה רק משום שקיבל יותר הצבעות למקום ראשון. לפני פסטיבל הזמר והפזמון הוא הוצע ללהקת הכל עובר חביבי, שדחתה אותו בטענה שהוא "ילדותי מדי".	עריכה | תבנית | שיחה
16	מוזה מנגנת בקירתה על גבי כד מן המאה ה-5 לפנה"ס בתרבות יוון העתיקה נתפסו כלי המיתר, ובייחוד הלירה והקירתה ככלי נגינה היוצרים הרמוניה אפולונית, לעומת כלי הנשיפה, כגון החליל או האאולוס, שנתפשו כמובילים לאי ודאות ואקסטזה דיוניסאית.	עריכה | תבנית | שיחה
17	אום כולתום, 1968 לערך אום כולתום, זמרת ומוזיקאית מצרייה, התחילה את הקריירה כזמרת בהיותה ילדה, לאחר שלמדה לשיר מאביה האימאם, שנהג לשיר שירי דת מסורתיים בחגים ובחתונות. לאחר שגילה אביה את כישרונה בשירה, הגניב אותה בגיל 12 מחופשת כנער ללהקה שאותה ביים, מאחר שהופעתה של בת על במה נחשבה מביישת. באותה תקופה תחום הזמרה לא נחשב במצרים כמקצוע מכובד, בעיקר עבור בת. למרות זאת, בהמשך דרכה הייתה אום כולתום לאחת הזמרות הידועות והאהובות ביותר בעולם הערבי, וזכתה להערצה אף מצד גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים.	עריכה | תבנית | שיחה
18	אמנים רבים שהיו אלמונים בעת השתתפותם באירוויזיון זכו לפרסום רב לאחר שלקחו חלק בתחרות. בין האמנים ניתן למצוא את סלין דיון שניצחה באירוויזיון 1988 עבור שווייץ, את אן-מארי דוד שניצחה באירוויזיון 1973 עבור לוקסמבורג וכן ייצגה את צרפת באירוויזיון 1979, את חוליו איגלסייס שייצג את ספרד באירוויזיון 1970 והגיע למקום הרביעי, ואת להקת אבבא שניצחה באירוויזיון 1974 עבור שוודיה.	עריכה | תבנית | שיחה
19	"הקטקומבות של פריז" מעשה ידי הצייר ויקטור הרטמן תמונות בתערוכה היא יצירה מוזיקלית מיוחדת במינה. זוהי סוויטה שנכתבה על ידי המלחין הרוסי מודסט מוסורגסקי בשנת 1874, לזכרו של חברו המת, הצייר ויקטור הרטמן. היצירה מורכבת מ-10 קטעים, שכל אחד מהם מייצג ציור אמיתי פרי מכחולו של הרטמן. הקטעים קשורים זה לזה בקטעי ביניים, המכונים "פרומנדה" (בצרפתית "טיילת"). המלחין מוריס ראוול תזמר את היצירה בשנת 1922. בצורתה התזמורתית נוגנה לראשונה בפריז, במאי 1923.	עריכה | תבנית | שיחה
20	אהוד מנור. את השיר "בשנה הבאה" כתב אהוד מנור לזכר אחיו, יהודה וינר, שנהרג במלחמת ההתשה בשנת 1969. מנור התכוון להשתמש בביטוי "בשנה הבאה" באופן אירוני, כהבטחה שלעולם לא תקוים, בדומה לביטוי השגור "אחרי החגים". מנור מספר בשיר על דברים שנהג לעשות עם אחיו בילדותם, ולמעשה מקונן על כך שלעולם לא יחזרו. נורית הירש לא קלעה לכוונתו של מנור והעניקה לשיר לחן שמח שהפך אותו לשיר שמבטא תקווה, ומנור בחר להשאיר לחן זה עם המשמעות השונה שנוצרה.	עריכה | תבנית | שיחה
21	עטיפת אלבומו השני של אסף אמדורסקי לא נדיר למצוא אלבום בכורה שנקרא בפשטות על שם האמן שהוציא אותו לאור. מה שמפתיע הוא שיש מקרים בהם שני האלבומים הראשונים של האמן נקראים על שמו, למשל שני האלבומים הראשונים של אסף אמדורסקי (1994 ו-1996), שני האלבומים הראשונים של יזהר אשדות (1992 ו-1994) ושני האלבומים הראשונים של דפנה דקל (1989 ו-1994). הזמרת עדנה לב אף הוציאה שלושה אלבומים תחת שמה (1972, 1973 ו-1980)	עריכה | תבנית | שיחה
22	כוס קפה טורקי. כמו אצל ברטה. חלק מלהיטיהם של שלישיית הנשמות הטהורות, כמו "אחכה לך", התפרסמו ברדיו לקראת מלחמת יום הכיפורים, ומושמעים בו עד ימינו. מבקר האמנות, יואב קוטנר, רואה באלבומה היחיד של הלהקה, "קלסיקה ישראלית". אולם, בהפקת האלבום היו מכשלות ואפילו פגמים. ראשית, מכיוון שיחסי חברי הלהקה החלו להתעכר עוד במהלך המלחמה, קשה היה להפגישם זה עם זה. לכן הלהקה סיימה את ההקלטות רק ב-1975 – שנתיים מאוחר יותר. אחד השירים שהקלטתו התעכבה היה "קפה אצל ברטה", שכתבו אהוד מנור ויגאל בשן עבור הלהקה. בשנת 1974 מאס בשן בהמתנה להקלטת הביצוע של הנשמות הטהורות לשירו, הוציא אותו בעצמו, והפך אותו בעצמו ללהיט. שנית, הלהקה תכננה להכיל באלבום ביצוע ל"קפה טורקי" (מאת רוטבליט וגבריאלוב). אולם הזמרת נאוה ברוכין פרשה מהלהקה לפני הקלטתו, במקומה הוקלטה עירית בולקא, והקלטת השיר אבדה במחסני הד ארצי (היא נמצאה רק בשנות ה-90). אך הבעיה החמורה ביותר היא עם שיר הנושא של האלבום ושל הלהקה – השיר "ברחוב הנשמות הטהורות" (מאת שמעון ספיר ונתן כהן). להקת הנשמות הטהורות מעולם לא הקליטה שיר זה. ההקלטה המופיעה באלבום היא של להקה אחרת – צוות הווי הנדסה קרבית. זו הייתה הלהקה הקודמת בה שרו נתן כהן ויורם ירוחמי, לפני שחברו ללהקת הנשמות הטהרות. אלא שאפילו באותה הקלטה של צוות הווי, קולו של ירוחמי לא נשמע, כי הוא חלה ביום ההקלטה.	עריכה | תבנית | שיחה
23	ג'וני הולידיי בשנת 1965 המוזיקה הצרפתית מושמעת בעולם ומתורגמת לשלל שפות, וסביר כי רבים יוכלו לתת דוגמה לשם של זמר צרפתי, אם יתבקשו לעשות זאת. ישראלים רבים יציינו ככל הנראה את שמו של ז'אק ברל, אשר יוסי בנאי הוציא אלבום שלם משיריו, ודודו טופז ביסס את המערכון-שיר "מכתב מלבנון" על המנגינה ל"שיר-מכתב" שלו. ברל הוציא במהלך חייו 15 אלבומי אולפן ועוד תקליטים אחדים מהופעות חיות, אולם בקרב דוברי הצרפתית הוא זכה להרבה פחות הצלחה מאשר זמר אחר, שהוא כמעט אלמוני מחוץ לעולם דובר הצרפתית. ג'וני הולידיי, שכונה "אלביס פרסלי הצרפתי", הקליט אלפי להיטים במהלך 48 שנות קריירה, יותר מאלבום אולפן חדש בכל שנה, ו-25 אלבומי הופעות חיות. הוא מכר למעלה מ-100 מיליון עותקי אלבומים, ביניהם 18 אלבומי פלטינה, ושיחק במספר סרטי קולנוע. עם מותו ב-2017, העיתונות דוברת האנגלית כינתה אותו "כוכב הרוק הגדול ביותר, שמעולם לא שמעתם עליו".	עריכה | תבנית | שיחה
24	להקת "הכל עובר חביבי" יועדה לשיר בפסטיבל הזמר והפזמון ב-1978 את השיר "אבניבי", אך ויתרה עליו בטענה שהוא "ילדותי". השיר ניתן ליזהר כהן ולהקת אלפא-ביתא, שזכו בפסטיבל ולאחר מכן גם במקום הראשון באירוויזיון 1978. שנה לאחר מכן נכתב השיר "הללויה" עבור הלהקה והיא אף ביצעה אותו בחזרות, אך בעקבות התחשמלות של הסולנית שלומית אהרון מפריט ציוד במהלך אחת החזרות החליטה הלהקה לוותר על השיר. המפיק שלמה צח ויוצרי השיר, שמרית אור וקובי אשרת, הקימו בחופזה עבור ביצוע השיר להקה בהרכב קולי דומה של אישה סולנית מלווה בשלושה גברים – "חלב ודבש", והשיר זכה במקום הראשון באירוויזיון 1979. "הכל עובר חביבי" הגיעה לאירוויזיון לבסוף רק בשנת 1981, אך שירם "הלילה" הגיע למקום השביעי בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
25	חיים צינוביץ' בשנת 2000 התחזה הזמר חיים צינוביץ' ל"השרוף" – לכאורה אמן חדש בזמר המזרחי, שהפך לנכה, מכוסה כוויות, ואינו יכול להראות את פניו. הסינגל הראשון של "השרוף", "הבל החן שקר היופי", הושר במבטא מזרחי כבד, וזכה לאהדה ולהשמעות רבות ברדיו. כשנתגלתה התרמית טען צינוביץ', שספק אם היה מצליח לפרסם שירים מזרחיים עם שם משפחה כל כך אשכנזי, כמו שלו. ספק אם טיעונו זה היה מדויק, לאור העובדה, שאורי פיינמן חידש בהצלחה הרבה שירים מזרחיים, ולאור העובדה שעוזי חיטמן כתב הרבה חומר להרבה זמרים מזרחיים, כגון שימי תבורי, מרגלית צנעני, חיים משה וזוהר ארגוב. אגב, זוהר ארגוב דווקא שינה את שם משפחתו מ"עורקבי" – שם מזרחי מובהק, לשם עברי כללי, כחלק מניסיונו לשווק את עצמו כזמר מזרחי.	עריכה | תבנית | שיחה
26	יאיר רוזנבלום להיטו הגדול של יגאל בשן, "יש לי ציפור קטנה בלב", פורסם בערך באותו זמן בו פורסם הלהיט הגדול של יאיר רוזנבלום, "תמיד עולה המנגינה". נקודת דמיון נוספת בין הלהיטים היא הפזמון החוזר שלהם – בשניהם, במקום להכיל מילים, מושרים הצלילים "נה נה נה". דמיון זה אינו מקרי כלל. מילות שני הלהיטים נכתבו עבור מנגינות, שהולחנו במקור עבור אותו שיר בדיוק – עבור השיר "בין הזמנים". את מילות ״בין הזמנים״ כתב יוסי בנאי עבור שלישיית הגשש החיוור. הגששים דחו הן את הלחן שהציע בשן והן את הלחן שהציע רוזנבלום, בחרו עבור שירם בלחן של יצחק גרציאני, ונכשלו לחלוטין בשיווקו.	עריכה | תבנית | שיחה
27	לוח הנצחה לצ'ט בייקר שהוצב במקום מותו באמסטרדם בשנת 1952 נסע הסקסופוניסט המפורסם צ'ארלי פארקר לחוף המערבי של ארצות הברית כדי להפיץ שם את מוזיקת הבי בופ שמקורה בהארלם. כשהגיע ללוס אנג'לס, ערך פארקר אודישן במטרה לאתר חצוצרן שינגן עמו. בין המוני החצוצרנים שהגיעו למבחנים, הופיע גם חצוצרן צעיר ולא ידוע בשם צ'ט בייקר. הוא היה חייל משוחרר, שמעולם לא השתתף בהופעות ג'אז מקצועיות, והניסיון העיקרי שלו היה נגינה במצעדים צבאיים. להפתעת כל הנוכחים, לאחר שסיים בייקר לנגן, יצא פארקר מהחדר וביקש מכל שאר החצוצרנים הממתינים בתור לעזוב, כיוון שמצא את שחיפש.	עריכה | תבנית | שיחה
28	דמיס רוסוס עם תקליט פלטינה בסרט הישראלי, שהיה מועמד לפרס אוסקר, הבית ברחוב שלוש, מתפאר גיבור הסיפור סמי (עופר שלחין) בפני אהובתו, סוניה (מיכל בת-אדם), כי בעיר הולדתו, אלכסנדריה שבמצרים, הרבה אנשים מדברים הרבה שפות. ואכן, במחצית הראשונה של המאה העשרים, תחת שלטון האימפריה הבריטית, עיר זו קיבצה הגירה מארצות רבות, ודוברו בה שפות רבות. הזמרים המפורסמים, דמיס רוסוס ובוב עזאם, שכל אחד מהם הוציא שורת להיטים בין לאומיים, בשלל שפות, גדלו בעיר זו, בתקופה זו. משפחתו של הראשון השתייכה לקהילה היוונית בעיר, ומשפחתו של השני היגרה אליה מלבנון. אמנים חשובים אחרים שגדלו אז בעיר הם האחים פרנקל – יהודים אשכנזים, שמשפחתם הגיעה מהאימפריה הרוסית, דרך יפו. האחים פרֶנקל (בערבית: الإخوة فرنكل) היו חלוצי האנימציה במצרים, והאנימטורים הראשונים באפריקה ובעולם הערבי.	עריכה | תבנית | שיחה
29	Luciano Pavarotti 15.06.02 בקונצרט האחרון בו הופיע הזמר לוצ'אנו פבארוטי, לפני פרישתו לגמלאות, התזמורת החוותה לו מחווה נדירה בעולם המוזיקה הקלאסית. היא ניגנה את כל היצירה בחצי טון נמוך, מהטונים בהם הולחנה, כדי להקל על פבארוטי את מלאכת הזמרה. במוזיקת פופ, לעומת זאת, המוסכמה שונה לחלוטין. הלהקה בוחרת, בדרך כלל, לנגן בסולם המוזיקלי בו לזמר הכי קל לשיר. תקרית מעניינת שקשורה לזה, קרתה בפינת החידה המוזיקלית, "תו השעה", שהוגשה בתוכנית הרדיו, "נכון לעכשיו". בפינה זו, המאזינים התבקשו לזהות שיר, ולטלפן לאולפן, עם תשובה. אחד השירים שאיש לא זיהה, הושר בפי אפרים שמיר, שהאזין בעצמו לתוכנית. הוא לא זיהה את קולו שלו, משום שהשיר הוקלט בסולם בו הוא ממעט לשיר. ביום ההקלטה, שמיר מילא את מקומו של בועז שרעבי, שהיה חולה.	עריכה | תבנית | שיחה
30	סולם דו מז'ור סולם מז'ורי (בעברית: סולם רביב) הוא אחד מהסולמות המוזיקליים הנפוצים במוזיקה המערבית בעת החדשה. זהו סולם דיאטוני (דהיינו, מחלק את האוקטבה לשבעה רווחים). הסולם המז'ורי הוא סולם המודוס היוני של ימי הביניים והרנסאנס, שהשתמר מתקופת יוון העתיקה.	עריכה | תבנית | שיחה
31	בוזוקי מודרני מקובל לחשוב, שהבוזוקי, המלווה זמרים ישראליים ויוונים, הוא כלי נגינה עממי מסורתי. אולם הדבר אינו מדויק. הבוזוקי בן ימינו בעל מבנה, המשלב תכונות של הבוזוקי המסורתי ושל הגיטרה. לכן, על הבוזוקי בן ימינו אפשר, למשל, לפרוט אקורדים. גם קל יותר לנגני גיטרה להסתגל לנגינה על הבוזוקי המודרני. כל זאת תוך שמירה על תכונות של הבוזוקי המסורתי, שאין בגיטרה המסורתית. הבוזוקי המודרני הפך לפופולרי בעקבות סרטי קולנוע מאמצע המאה ה-20, כמו זורבה היווני. כלי מיתר אחר, שמאפשר ליהנות גם מהיתרונות של הגיטרה המסורתית וגם מאלו של הבוזוקי המסורתי הוא הגיטרה החשמלית. זאת כשמשתמשים בסגנון הנגינה, המכונה גיטרה מזרחית.	עריכה | תבנית | שיחה
32	נגינה על כינור הכינור נחשב לאחד מכלי הנגינה הקשים לתפעול. אחת הסיבות לזה היא שאצבעות הכנר צריכות ללחוץ על המיתרים, בצוואר הכינור, במקומות מאוד מדויקים, אך לא מסומנים. זאת בלי כל סריג עזר, בניגוד, למשל, לצוואר הגיטרה. אולם לפרט מבני זה יש גם יתרונות. בניגוד לפסנתר ולגיטרה בעלת סריג רגיל, הכינור יכול לנגן מנגינות בסולמות מוזיקליים מגוונים יותר מאשר מרבית כלי הנגינה, המשמשים במוזיקה המערבית. הוא יכול לנגן בסולמות "מקאם", המקובלים במוזיקה הערבית, שבחלקם יש תווים, שצליליהם מרוחקים זה מזה 3/4 טון, בעוד שהמרחקים בין קלידי הפסנתר, כמו בין פסי סריג הגיטרה הם בכפולות שלמות של חצי טון. אך למרות שמבנה הכינור של המוזיקה הקלאסית המערבית זהה לזה שבמוזיקה הקלאסית הערבית, לכנר שמורגל בנגינת אחת הסוגות האלו לא יהיה פשוט לנגן בשנייה. מיתרי הכינור מכוונים אחרת עבור נגינת כל אחת מהן. הפקת אותו צליל בכינור, שכוון ב"כיוון ערבי", ובכינור, שכוון ב"כיוון מערבי", דורשת לחיצה על המיתרים במקומות שונים.	עריכה | תבנית | שיחה
33	יגאל בשן בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, 1969 ממוזיקת שנות ה-70 זכורים כיום בעיקר הרוק הקלאסי והדיסקו. אולם מיזם המוזיקה הגדול, הבולט, המצליח והממושך בישראל, בעשור זה, היה פסטיבל הזמר החסידי. זו הייתה תחרות של שירים עם לחנים מקוריים לפסוקים מהמקורות, שנערכה בארץ מהלך חגי תשרי, ויצאה לסיבובי הופעות ממושכים בחו"ל. השתתפו בה זמרי השורה הראשונה בישראל ובעולם היהודי, וחלק מהשירים שהולחנו לכבודה מושמעים ומושרים עד ימנו. הייתה ביקורת מסוימת על שירת נשים בפסטיבל. אבל ניסיונות לערוך פסטיבל דומה, בו רק גברים שרים, ובו נשים וגברים יושבים בנפרד בקהל, נכשלו מבחינה כלכלית.	עריכה | תבנית | שיחה
34	אוסקר פיטרסון הפסנתרן והמלחין הקנדי אוסקר פיטרסון היה אחד מגדולי פסנתרני הג'אז בהיסטוריה. פיטרסון למד בילדותו לנגן בעיקר בחצוצרה, אך מחלת השחפת בה חלה אילצה אותו לזנוח את הכלי הראשי שלו ולהתרכז בכלי המשני. בהמשך דרכו הושפע פיטרסון מהפסנתרן ארט טאטום שסייע לו לעצב את סגנונו. הפעם הראשונה בה שמע פיטרסון הקלטה של טאטום הייתה כשהיה עוד נער ומספרים שלאחר ששמע את הטכניקה הווירטואוזית של טאטום הוא סירב לגעת בקלידי הפסנתר במשך חודשיים. לימים הפך פיטרסון לפסנתרן נודע, והוא עצמו השפיע על אינספור מוזיקאים.	עריכה | תבנית | שיחה
35	נגן נגנה בביצוע לילית נגר - תקליט מקורי למרות שהלהיט רב הביצועים צל עץ תמר הוקלט לראשונה בתחילת שנות החמישים, תחנות הרדיו והטלוויזיה שמשמיעות אותו, משלמות עליו תמלוגים רק משנת 1999. זאת ועוד, התשלום עצמו הוא תשלום רטרואקטיבי, שהחל רק בשנת 2014, בעקבות פסק בוררות עם יורשי הפזמונאי והמלחין המקוריים. במשך כל השנים הופיעו במקום שמות היוצרים, שמות בדויים על עטיפות התקליטים של מבצעי השיר וספק אם מבצעי השיר בעצמם ידעו מי כתב אותו. לילית נגר, לדוגמה, שהייתה המבצעת השנייה של השיר, בשנת 1954, סיפרה שהמוזיקאי בובי פנחסי מכר לה אותו תמורת חמש לירות, ועל עטיפת ומדבקת התקליטון שלה צוין רק שם המעבד המוזיקלי של השיר. זהות המחברים האמיתיים נתגלתה רק ב-2013, בעקבות תחקירים של יואב גינאי מרשת ב' ושל צוות אתר האינטרנט זמרשת. המחברים, אפרים וינשטיין וחיים קוברין, כמו גם יורשיהם, לא היו מעורים בעסקי השעשועים ולכן לא דאגו להסדיר את זכויות היוצרים ביוזמתם במשך כל אותן השנים.	עריכה | תבנית | שיחה
36	מאיר אריאל מאיר אריאל נטה לשלב בשיריו חידודי לשון, הומאז'ים, ציטוטים מהמקורות ופרפרזות. מגמה זו ניתן לראות גם בשמות שלושת אלבומיו הראשונים: שם אלבומו הראשון, "שירי חג ומועד ונופל", מכיל משחק מילים הנובע מהדו-משמעות שיש למילים "חג" ו"מועד". שם אלבומו השני, "...וגלוי עיניים", ממשיך את המילה האחרונה משם אלבומו הראשון, ויוצר יחד עימה את הציטוט "נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם", מתוך במדבר, כ"ד, ט"ז. שם אלבומו השלישי, "ירוקות", ממשיך מגמה זו. "ירוקות" הוא גם כינוי 'אריאלי' לנערות צעירות ויפות, המופיעות בשירי האלבום, וגם ממשיך את המילה האחרונה משם אלבומו השני, ליצירת הביטוי "עיניים ירוקות". בכך רימז אריאל, כי אלבומיו השני והשלישי, ממשיכים המשך סגנוני את אלבומו הראשון.	עריכה | תבנית | שיחה
37	נזיר הינדואי נושף בקונכייה דוגמה לנגינה בקונכייה אחד משימושיה של הקונכייה הוא ככלי נשיפה מוזיקלי; לצורך כך משתמשים בקונכייה של חלזונות ים גדולים במיוחד. כדי ליצור את כלי הנגינה ניתן לחורר את הקונכייה של חלזונות ים גדולים בקצה שלה, ואז לנשוף אל תוך הקונכייה בדומה לשופר. הקונכייה משמשת ככלי נשיפה בטקסי הפוג'ה ההודיים, ובעבר שימשה גם ברחבי האוקיינוס השקט. בפיג'י, כאשר הצ'יף מת, היו מוליכים את גופתו במסלול מיוחד, שלאורכו נשמעה הנשיפה בקונכייה, עד אשר הובאה גופתו לסוף דרך זו. בכלי נגינה זה נעשה גם שימוש מודרני, למשל בפסקול הסרט "הנוסע השמיני" (1979) מאת ג'רי גולדסמית'.	עריכה | תבנית | שיחה
38	הקו העירוני ב-1951 שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" נכתב ב-1967, בעבור פסטיבל הזמר והפזמון ה'תשכ"ז, שנערך במוצאי יום העצמאות, 15 במאי – כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. בשיר מתוארת ירושלים המחולקת, והמילים "ובלבה חומה" מתייחסות לקו העירוני שהפריד בין מזרח ירושלים, תחת שלטון ירדן, למערבה. ההתייחסות לתוצאות המלחמה בבית הרביעי נוספה על ידי שמר לאחר השמעת הבכורה של השיר בפסטיבל על ידי הזמרת שולי נתן. שיר שנכתב בעקבות המלחמה, כפרפרזה על שירה של שמר, הוא "ירושלים של ברזל", מיצירותיו הראשונות של מאיר אריאל, ששירת בחטיבה 55 באחד מגדודי הצנחנים שפרצו לעיר.	עריכה | תבנית | שיחה
39	עצי אקליפטוס על גדות נהר הירדן ל"חורשת האקליפטוס", אחד הלהיטים הגדולים של נעמי שמר, לקח זמן להפוך ללהיט. בשנת 1962 הוא בוצע לראשונה, כחלק ממחזמר, שלא הוקלט. אנשי קול ישראל התלהבו מהמחזמר, והקליטו את השיר באולפנם, מפי הכוכבת דאז, אילנה רובינא. אולם הם לא יכלו להרבות בשידורו, כי הקלטתו הייתה על סרט מגנטי ולא על תקליט שדרים. ב-1966 חידשה נעמי שמר את השיר עם להקת הבנות "האחיות שמר", שכשלה, וכל הקלטותיה נגנזו. ב-1967 הקליטה רבקה רז את השיר, אך גם היא לא זכתה להשמעות רבות. רק ב-1968 דרך כוכבו של השיר, כדואט מפי אופירה גלוסקא וצילה דגן בצוות הווי הנח"ל. מאז השיר זכה למעל 115 גרסאות כיסוי נוספות, והחורשה עליה הוא מספר קרויה כיום על שם נעמי שמר, למרות שבמקורה היא הנציחה אדם אחר.	עריכה | תבנית | שיחה
40	לוח "שבץ נא". שַׁבֵּץ נָא הוא משחק לוח נפוץ מאוד, בו המתחרים משבצים אותיות למילים. אחד משחקני השבץ נא המפורסמים הוא נייג'ל ריצ'רדס, שניצח בחמש אליפויות עולם ובטורנירים נוספים של שבץ נא באנגלית – אותה הוא דובר כשפת אם, ובשתי אליפויות עולם בשבץ נא בצרפתית, אותה הוא אינו מדבר בכלל. לצורך ההתמודדות בשפה זו הוא למד בעל פה לקסיקון, במשך חודשיים. מלבד ריצ'רדס, עוד אנשים הצטיינו בשימוש בשפה בה אינם מבינים כמעט אף מילה. ג'ניפר גראוט, האמריקאית המכונה "אום-כולתום מבוסטון", הצטיינה ונצחה ערבים בתחרויות זמרה בערבית, וזכתה במעריצים רבים בעולם הערבי .	עריכה | תבנית | שיחה
41	-	הוספה
42	-	הוספה
43	-	הוספה
44	-	הוספה
45	-	הוספה
46	-	הוספה
47	-	הוספה
48	-	הוספה
49	-	הוספה
50	-	הוספה
51	-	הוספה
52	-	הוספה

בחזרה לפורטל