פורטל:ערים/הידעת?/אוסף

לקט קטעי "הידעת?"

1	גשר נוטרדאם, מאת ניקולא-ז'אן-בטיסט רגן, 1756 הגשר העתיק ביותר בפריז שעדיין עומד על תלו הוא פּוֹן נֶף ("הגשר החדש"). הגשר, שנשמר בצורתו המקורית עד היום, נבנה בהוראת אנרי הרביעי, מלך צרפת בין השנים 1578–1604, והיה גשר האבן הראשון שלא נבנו עליו בתי מגורים או מבני ציבור. הנוהג לבנות על גבי גשרים גרם לא אחת לקריסתם. כך קרה גם לגשר נוטרדאם, הגשר בעל ההיסטוריה הארוכה ביותר מבין 37 הגשרים שחוצים את נהר הסן, שקרס מספר פעמים מאז נבנה לראשונה בעת העתיקה.	עריכה | תבנית | שיחה
2	שלט של דואר קנדה עם שם העיירה העיירה סן לואי דו הא! הא! שבפרובינציית קוויבק שבקנדה, נקראת כך, לפי אחת הסברות, בגלל עיוות של המילה "הא-הא" שמשמעה באנגלית גדר חיה או מחפורת. לפי סברה אחרת, מקור השם באנחת הרווחה ("הא! הא!") של מייסדי העיירה שראו את אגם טמיסקואטה הסמוך. סימני הקריאה מופיעים בפרסומי העיירה הרשמיים כחלק מהשם.	עריכה | תבנית | שיחה
3	מגדל אייפל בשקיעה רוחות הן הגורם העיקרי לתנודות של גורדי שחקים, אך הן מעולם לא השפיעו במיוחד על מגדל אייפל, הנמצא ברובע השביעי של פריז, צרפת. זאת, בשל העובדה שהוא בנוי ממסבכי ברזל המקנים יציבות רבה למגדל. גם בעת סופה במהירות של 169.2 קמ"ש, שנמדדה במרכז אירופה ב-26 בדצמבר 1999, התנודד המגדל רק 8 ס"מ. הגורם המרכזי לתנודת המגדל הוא דווקא השמש. בימים בהירים אור השמש מחמם את קורות המגדל, וכיוון שמתכת מתרחבת עם התחממותה, המגדל נוטה ב-16–18 ס"מ לכיוון הנגדי לקרינת השמש. לאחר שקיעת החמה חוזר המגדל למצבו המאונך הרגיל.	עריכה | תבנית | שיחה
4	חצר הראשונים בכפר תבור המושבה כפר תבור, שנוסדה בשנת 1901, נקראה בשנותיה הראשונות בשמו של הכפר הערבי הסמוך מֶסְחָה. לפי אגדה נפוצה, כאשר בשנת 1903, ביקר במקום מנחם אוסישקין והציע כחלופה, את השם "כפר תבור", תושבי המקום הביעו חשש שמא הכללת המילה "כפר" בשם המושבה יפגע בהתפתחותה. לפי סיפור זה, הם השתכנעו רק כשאוסישקין סיפר להם כי ביקר בעיר דיסלדורף, ששמה מכיל אף הוא את המילה "כפר" בגרמנית, "Dorf".	עריכה | תבנית | שיחה
5	מערת העטלפים בדיזנגוף סנטר במרכז המסחרי דיזנגוף סנטר, מתחת לרחוב דיזנגוף בתל אביב ממוקם חלל ענק שתוכנן להיות מרכז תרבות, ובו אולם התיאטרון "צוותא 3". התוכנית להפעלת המקום לא יצאה לפועל, כך שהחלל שימש במשך הזמן חניון למשאיות ולאיסוף אשפה. אוכלוסייה גדולה של עטלף פירות מצוי מקננת שם. העטלפים שוהים במשך היום במתחם הענק ובלילה יוצאים לאכול מפירות עצי-הפרי של העיר, כמו שקמה ומיני פיקוס אחרים. במקום ביקרה אף משלחת של הנשיונל ג'יאוגרפיק כדי לסקור את מצבם.	עריכה | תבנית | שיחה
6	בית החולים היהודי בברלין, 2007 עקב הקפדנות ועקב ההיצמדות להוראות בגרמניה הנאצית, ניצלו חייהם של מאות חולים קשים וסיעודיים שהיו מאושפזים בבית החולים היהודי בברלין. לפי הוראות המשטר הנאצי, חולים אלה חויבו בטיפול ובהיתר כתוב של ועדה רפואית לפני העלאתם למשלוח, ובהיעדר היתר כזה לא יכלו להישלח למחנות ריכוז ולהשמדה. מנהל בית החולים, ד"ר ולטר לוסטיג, כמעט שלא שחרר ממנו חולים בשנות המלחמה, ובכך הצילם. עם זאת, בהוראת הגסטפו, הוא נאלץ לצמצם את צוות העובדים, ו-300 העובדים שפיטר נשלחו לאושוויץ. לוסטיג הוצא להורג על ידי הסובייטים כמשתף פעולה עם הנאצים לאחר ששניים מהחולים שהבריאו, נשלחו למחנה השמדה וניצלו, הצביעו עליו כאחראי לשילוחם.	עריכה | תבנית | שיחה
7	קרון כבל ברחוב פיין קרון הכבל של סן פרנסיסקו הוא מערכת תחבורה ציבורית הפועלת ברחובותיה התלולים של העיר סן פרנסיסקו שבקליפורניה, ארצות הברית. ב-1947, בעקבות הפסדים מתמשכים בתפעול המערכת, הציע ראש העיר דאז, רוג'ר לַפּהַאם, לסגור את הקווים העירוניים. הצעתו נתקלה בהתנגדות עזה. בראש המתנגדים עמדה הפעילה החברתית פרידל קלוסמן. היא ייסדה את "הוועדה האזרחית להצלת קרונות הכבל", והצליחה לכפות על ראש העיר לקיים משאל-עיר, שעבר ברוב גדול של כ-1:3. הקרונות נותרו, ועם השנים, בנוסף לתפקידם המקורי, הפכו לאטרקציה תיירותית ולאחד מסמליה של העיר.	עריכה | תבנית | שיחה
8	רחוב הכנסייה הבפטיסטית בברמינגהאם, אזור מרכזי במאבק האפרו-אמריקאים לביטול ההפרדה הגזעית סדרת פיגועים גזעניים שהתרחשה בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים בעיר ברמינגהאם באלבמה שבארצות הברית, העניקה לה את כינוי הלעג "Bombingham", מהמילה פצצה - Bomb. בעקבות רצח ארבע ילדות שחורות בעיר בשנת 1963, כתב המשורר דדלי רנדל את "הבלדה של ברמינגהאם", הסקסופוניסט ג'ון קולטריין חיבר את השיר "אלבמה", וארגוני המאבק השחורים, בראשם עמד הכומר מרטין לותר קינג, פתחו בהפגנות מחאה לא אלימות כנגד חוקי ההפרדה הגזעיים. משטרת ברמינגהאם פעלה בברוטליות רבה נגד המפגינים והשתמשה בגז מדמיע ובכלבי תקיפה. קינג, שנעצר עם אלפי מפגינים נוספים, חיבר בכלא את המנשר "מכתב מבית הכלא של ברמינגהאם", מסה בנושא ההתנגדות להפרדה הגזעית. בסופו של דבר, נחל המאבק הצלחה, בהובילו לביטול החקיקה הגזעית בארצות הברית.	עריכה | תבנית | שיחה
9	מפעל נשר רמלה המפעל אדיר הממדים הנראה מדרום לכביש ירושלים-תל אביב, סמוך לעיר רמלה, הוא מפעל נשר רמלה. המפעל, מהגדולים בעולם בתחומו, מייצר כמויות אדירות של צמנט, וכדי למנוע מכבשני המפעל להתקרר הם מופעלים בכל שעות היממה. מסיבה זו קיבל המפעל, שהוא מפעל מסחרי, היתר מיוחד להפעיל את הכבשנים בכל ימות השנה, ואפילו ביום הכיפורים. בניגוד למקובל לחשוב, לא שימשו כבשניו לשריפת גופתו של אדולף אייכמן, פושע המלחמה הנאצי שהוצא להורג בישראל.	עריכה | תבנית | שיחה
10	בניין קרייזלר יצרן המכוניות וולטר קרייזלר אשר מימן את בניית בניין קרייזלר שגובהו 319 מטר בניו יורק, התכוון שבניין זה יישאר הגבוה בעולם לזמן רב. אגדה אורבנית מספרת, שכאשר שנה לאחר חנוכת הבניין, הסתיימה בניית בניין אמפייר סטייט שגובהו 381 מטר, סירב קרייזלר הכועס והמאוכזב לשלם לאדריכל ויליאם ואן אלן שתכנן את הבניין.	עריכה | תבנית | שיחה
11	בניין אמפייר סטייט, הבניין הגבוה בעולם בשנים 1931 - 1972 ב-2008 חשדו עיתונאי "ניו יורק דיילי ניוז" כי ישנן פרצות חמורות במשרד מרשם המקרקעין של ניו יורק, המאפשרות לנוכלים לגנוב בניינים שלמים מבעליהם החוקיים. כדי להדגים זאת, הציגו אנשי העיתון למרשם המקרקעין מסמכים מזויפים אשר מעבירים את בעלות בניין האמפייר סטייט לידיהם. פקידי המרשם לא שמו לב שהבעלים החדשים מתקראים "Nelots Properties", שיכול אותיות ל"רכוש גנוב", או שחתימות העדים ונוטריון הן של כוכבת הסרט "קינג קונג" פיי ריי ושודד הבנקים המפורסם וילי סאטון, ואישרו את העברת הבעלות. כתבי העיתון, משהוכיחו את טענתם, החזירו את שטר המכר לבעליו החוקיים.	עריכה | תבנית | שיחה
12	ניו אמסטרדם בציור מ-1664 ב-31 ביולי 1667 נחתם חוזה ברדה במסגרתו החליפו ההולנדים את ניו אמסטרדם, היא ניו יורק של היום, במושבה הבריטית הקטנה סורינאם, שבאמריקה הדרומית, ובאי ראן באיי מאלוקו שבאינדונזיה. אחת מסיבות ההחלפה, מבחינת ההולנדים, הייתה גידולי הסוכר והטבק הפוטנציאליים בסורינאם, והמסחר באגוז המוסקט שבאי ראן, שבאותה תקופה נתפסו כמבטיחים התעשרות רבה יותר, בהשוואה למושבה ניו אמסטרדם.	עריכה | תבנית | שיחה
13	בזיליקת גבירתנו של השלום ביאמוסוקרו אבידג'אן היא העיר הגדולה ביותר בחוף השנהב ובמשך שנים רבות שימשה כבירתה. אולם בשנת 1984 החליט שליטה הדיקטטור של המדינה דאז, הנשיא פליקס הופואה-בואני, להעביר את בירת המדינה לעיר הולדתו יאמוסוקרו, המשמשת כבירת המדינה מאז. יאמוסוקרו הייתה עיירה קטנה, אך מאז גדל מספר תושביה לכ-200,000. בנוסף הורה הנשיא להקים בעיר כנסיית ענק, בזיליקת גבירתנו של השלום, שהיא כיום הכנסייה הגדולה בעולם ועלות הקמתה הכפילה את החוב הלאומי של חוף השנהב וגררה ביקורת רבה. עם זאת, אבידג'אן עודנה משמשת כבירה דה פקטו ורוב משרדי הממשלה עדיין שוכנים בה.	עריכה | תבנית | שיחה
14	השטח הכולל של נמל התעופה המלך פהד בקטיף שבסעודיה, הוא 780 קמ"ר, יותר משטחה של מדינת בחריין הסמוכה אליו, ולמעשה, הוא גדול מעוד 24 מדינות ריבוניות בעולם. בשלב זה, מרבית השטח אינו מנוצל והוא מהווה מדבר שומם. אורכם של שני מסלולי ההמראה בנמל התעופה הוא 4 קילומטרים והם מרוחקים זה מזה מעל שני קילומטרים. בזמן מלחמת המפרץ הראשונה שימש השדה כבסיס אמריקני קדמי למטוסי קרב, מטוסי תובלה וסוללות טילי פטריוט.	עריכה | תבנית | שיחה
15	סינאיה בתמונה מתחילת המאה ה-20 עיר הקיט הרומנית סינאיה קרויה על שם הר סיני. זאת לאחר שהספטאר הוולאכי מיכאיל קאנטקוזינו עלה לרגל במאה ה-17 לארץ הקודש, בליווי אמו ואחותו, והגיע עד מנזר סנטה קתרינה. לאחר ששב לארצו, ייסד, לזכר המסע, מנזר בשם סינאיה, וסביבו קמה במרוצת השנים עיר הנושאת שם זה.	עריכה | תבנית | שיחה
16	מגדלי התאומים - צילום אוויר מ-2001 מגדלי התאומים בניו יורק היו חלק ממרכז הסחר העולמי והתנשאו לגובה של יותר מ-400 מטר. זוג גורדי השחקים סימלו את עוצמתה הכלכלית של ארצות הברית, ויש האומרים, של העולם המערבי כולו. כיוון שכך, הם היו מטרה מפתה במיוחד לטרוריסטים. ב-1993 ניסו ארגוני טרור אסלאמיים להחריב את המגדלים על ידי פיצוץ מכונית תופת בחניון התת-קרקעי במקום, אך הניסיון נכשל. המגדלים קרסו בפיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001. שני מטוסי בואינג 767 התנגשו בהם בפיגוע התאבדות של ארגון אל-קאעדה, שהיוזם שלו היה אוסאמה בן לאדן, מנהיג הארגון. בפיגוע נספו קרוב ל-3,000 אנשים.	עריכה | תבנית | שיחה
17	מגדל סיימביקה בקרמלין בקאזאן מגדל סיימביקה הוא מאתריו המוכרים של מתחם הקרמלין בקאזאן שברוסיה, והיה המבנה הגבוה בו. המגדל נוטה על צדו, וההערכה היא כי הנטייה מגיעה ל-198 ס"מ. מועד הקמתו של המגדל אינו ידוע, ורוב החוקרים סבורים שהוא הוקם בסוף המאה ה-17 או בתחילת המאה ה-18, בהשפעת מגדלי הקרמלין במוסקבה. האגדה מספרת שהמגדל הוקם על ידי איוואן הרביעי במאה ה-16, תוך שבוע בלבד, והיא מוסיפה שהמלכה הטטרית של קאזאן, סיימביקה, קפצה ממנו אל מותה, ומכאן שמו. בתקופת האימפריה הרוסית נשא המגדל בראשו פסל של עיט דו-ראשי, וזה הוחלף בכוכב האדום עם עליית הקומוניסטים לשלטון, ובסהר לאחר הפרסטרויקה. המגדל ומכלול הקרמלין בקאזאן הוכרזו כאתר מורשת עולמית בשנת 2000.	עריכה | תבנית | שיחה
18	מפת קנינסברג, הנהר והגשרים מודגשים העיר קניגסברג שבפרוסיה המזרחית (כיום קלינינגרד שברוסיה) הייתה מחולקת לארבעה חלקים על ידי הנהר פרגוליה. שבעה גשרים חיברו בין ארבעת חלקי העיר. בין תושבי העיר התפתחה מסורת לפיה לא ניתן לחצות את כל שבעת הגשרים ולחזור לנקודת ההתחלה מבלי לעבור על אותו גשר יותר מפעם אחת. תושבי העיר ניסו להוכיח או להפריך השערה זו, אולם ללא הצלחה. הבעיה התפרסמה בשם בעיית הגשרים של קניגסברג. המתמטיקאי לאונרד אוילר הצליח לפתור את הבעיה, והציג את פתרונו לאקדמיה הפטרבורגית למדעים ב-26 באוגוסט 1735. בהוכחתו הוא תיאר את הבעיה באופן סכמטי. כל נקודה ייצגה חלק של העיר, וכל קו ייצג גשר. הוא הראה שכיוון שמכל נקודה יוצא מספר אי-זוגי של קווים, לא קיים מסלול סגור שעובר דרך כל הקווים. זו אחת הבעיות הראשונות שנפתרו בתורת הגרפים.	עריכה | תבנית | שיחה
19	מפת סנקט פטרבורג מהמאה ה-18 שמה של העיר הרוסית סנקט פטרבורג שונה בשנת 1914 לפֶּטְרוֹגְרָד. בשנת 1924, בעקבות מותו של ולדימיר איליץ' לנין, ניתן לעיר השם לנינגְרָד, ועם קריסת ברית המועצות הוחזר לה שמה המקורי. באנגלית מכנים אותה סֵיינט פִּיטֶרסְבֶּרג, בגרמנית זַנְקְט פֶּטֶרְסְבּוּרג, ואילו דוברי הרוסית מעדיפים לקרוא לה בקיצור פיטר.	עריכה | תבנית | שיחה
20	שלט בכניסה למכרות איטרבי המציין אותם כ"ציון דרך היסטורי" איטרבי הוא כפר קטן בשוודיה שעל שמו קרויים לא פחות מארבעה יסודות כימיים: איטריום, איטרביום, טרביום וארביום. הכפר חב את פרסומו למכרות שנמצאים בקרבת מקום, שם נמצאו מינרלים נדירים אשר הביאו לגילויים של יסודות נדירים רבים. ארבעה יסודות נוספים קיבלו את שמם בזיקה להימצאותם במכרות איטרבי: גדוליניום, הקרוי על שם המינרל גדוליניט שהתגלה במכרות; הולמיום, על שם השם הלטיני של מחוז סטוקהולם, המחוז בו נמצאים המכרות; סקנדיום, על שם סקנדינביה; ותוליום, על שם "תולה", שמם הלטיני של המדינות הנורדיות.	עריכה | תבנית | שיחה
21	מוזיאון גוגנהיים בילבאו מבנה מוזיאון גוגנהיים בילבאו, בעיר בילבאו שבחבל הבסקים בספרד, תוכנן על ידי פרנק גרי. צורתו המיוחדת התאפשרה בעיקר בזכות ציפוי הטיטניום, הנותן לו את מראהו הייחודי. בנייתו היעילה של המוזיאון לא הייתה יוצאת לפועל לולא צניחת מחירי הטיטניום – מחצב יקר במיוחד בדרך כלל – בעקבות הפרטת משאביה של ברית המועצות בשנות ה-90 של המאה ה-20.	עריכה | תבנית | שיחה
22	המזרקה שדרות ירושלים בעיר יפו נסללו עקב קנאת מושלה האכזרי של יפו, חסן בק, בשדרות רוטשילד שסללו היהודים בתל אביב. בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה הוא החליט לסלול שדרה שלא תוביל לשום מקום, רק על מנת להוכיח שגם הוא יכול. בתצלום אוויר מאותה תקופה ניתן לראות את השדרה שמובילה דרומה לאחד מפרדסי יפו ומסתיימת שם. בת ים, השוכנת כיום באזור אותו פרדס, עדיין לא הייתה קיימת אז. בעת השלטון הטורקי נשאה השדרה את שמו של ג'מאל פשה, מושל סוריה וארץ ישראל; בימי השלטון הבריטי, שונה שמה כך שתנציח את המלך ג'ורג' החמישי, ולאחר מלחמת העצמאות נקראה השדרה על שם העיר ירושלים.	עריכה | תבנית | שיחה
23	אצטדיון המרקנה ממעוף הציפור אצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו, שאירח את משחק הגמר של מונדיאל 2014, נבנה עבור המונדיאל הקודם שאירחה ברזיל - מונדיאל 1950. במשחק המכריע על הזכייה באותו טורניר המכונה "מרקנאסו", בו ניצחה אורוגוואי את ברזיל 1:2 וזכתה בתואר, צפו 199,854 צופים, ולפי גרסה אחרת היו 173,850 צופים. בשני המקרים מדובר בשיא קהל למשחק כדורגל בכל הזמנים. שיא זה לא יישבר בעתיד הנראה לעין, כיוון שאצטדיונים מודרניים לא מכילים יציעי עמידה שהיו מקובלים אז, והאצטדיון הגדול בעולם נכון להיום - אצטדיון נרנדרה מודי באחמדאבאד שבהודו - מכיל 132,000 מקומות ישיבה "בלבד". אצטדיון המרקנה בתצורתו המודרנית הוא בעל תכולה של 78,838 צופים בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
24	שרידי שער העיר יפו מימי רעמסס לפי סיפור עם מצרי המתועד בפפירוס האריס 500, במאה ה-15 לפנה"ס, מאות שנים לפני מלחמת טרויה, נכבשה העיר יפו על ידי המצרים בשיטה הדומה לסיפור הסוס הטרויאני. לאחר שצחותי, אחד משרי צבאו של תחותמס השלישי מלך מצרים, נכשל בכיבוש העיר, הוא שלח שליח לאשת שליט יפו שפיתה אותה לקבל שיירת חמורים נושאי כדי חרס כתשורה לאחר הכישלון. אשת השליט קיבלה את המתנה והכניסה את השיירה לעיר. מיד קפצו חיילים מצרים מתוך הכדים וכבשו את יפו. כיום מרבית האגיפטולוגים סבורים שהסיפור אינו נכון היסטורית ונועד לפאר את תחותמס השלישי.	עריכה | תבנית | שיחה
25	חצי האי סיני בתקופה ההלניסטית הייתה העיר אל עריש, בירת חצי האי סיני, קרויה "רינוקורורה" שפירושו "קצוצי האף". משערים שהעיר המדברית שימשה כמקום אליו נשלחו פושעים מועדים, לאחר שסומנו בקטימת קצה אפם.	עריכה | תבנית | שיחה
26	סכמה של מצודת קסטל דל מונטה קסטל דל מונטה היא מצודה בפוליה בדרום-מזרח איטליה שנבנתה בידי פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במאה ה-13. המצודה תוכננה ועוצבה סביב המספר שמונה. המבנה מתומן מבחוץ וכך גם חצרו הפנימית. יש בו שמונה חדרים בכל קומה ושמונה מגדלים, ובעבר ניצב במרכזו אגן מתומן. מידות הקירות החיצוניים והפנימיים וגובה המגדלים המתומנים הם כפולות של שמונה. בנוסף לכך, פעמיים בשנה, ב-8 באפריל וב-8 באוקטובר, שנחשב בעבר כחודש השמיני בלוח השנה, מאירה קרן שמש את הצלע החיצונית הדרום-מזרחית, וחודרת דרך החלון הקבוע בה ודרך החלון הפונה אל החצר הפנימית. על המסגרת שמשמאל לשער הכניסה מפוסלים שמונה פרחים שבכל אחד מהם ארבעה עלי כותרת. שמונה פרחים אחרים מופיעים במסגרת התחתונה של השער. שמונה עלים מעטרים את כותרות העמודים בחדרים, וכך גם על חלק מאבני הראשה בקשתות שבתקרות החדרים. אם לא די בכל אלה, קו האורך שבו שוכן המבנה, שנקבע מאות שנים לאחר שהוקם, הוא 16°16′16′′ מזרח. המצודה הוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 1996.	עריכה | תבנית | שיחה
27	אוטו דה פה של קתרים בניהולו של דומיניקוס הקדוש, בציור משנת 1475 חלק ממסעי הצלב, שהחלו כניסיונות לכבוש את ירושלים מן המוסלמים, הופנו כנגד נוצרים. כך למשל, במסגרת מסע הצלב האלביגנזי (1209–1229), שנערך בחסות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי נגד הקתרים, נטבחו מאות אלפי בני אדם ונהרסו מאות כפרים. בעת המצור על העיר בזייה סירבו תושבי העיר להסגיר את תושביה הקתרים ובתגובה נטבחו לצד כמה מאות קתרים גם אלפי קתולים. כששאלו החיילים את מפקדיהם כיצד יבדילו בין הקתרים לקתולים הנאמנים, השיב ארנו אמורי נציג האפיפיור במשפט המפורסם: Caedite eos! Novit enim Dominus qui sunt eius (הרוג את כולם. האל יידע לברור את נאמניו).	עריכה | תבנית | שיחה
28	גי דה מופאסאן, בתצלום של נדאר מגדל אייפל נבנה לקראת התערוכה העולמית שנערכה בפריז ב-1889. הציבור הפריזאי סלד תחילה מהמגדל, וקמה תנועת אמנים ואנשי רוח שטענו שהוא "חסר תועלת" ואינו משתלב היטב בנוף הפריזאי. לאחר התערוכה דרש הציבור לפרק את המגדל. הוויכוח בעניין נמשך כעשרים שנה, עד שהוחלט לעשותו "שימושי" על ידי הפיכתו לאנטנת שידור. הסופר הצרפתי גי דה מופאסאן (בתמונה), שנמנה עם המתנגדים למגדל, נהג לשתות כוס קפה בכל בוקר במסעדה שעל המגדל. כששאלוהו מדוע הוא עושה זאת ענה: "זהו המקום היחיד בפריז ממנו לא רואים את המגדל".	עריכה | תבנית | שיחה
29	מגדל אייפל מגדל אייפל הוא מבנה פלדה קל, שעשוי בתצורת מסבך, עובדה שמקנה חוזק תוך שימוש חסכוני בחומר. הלחץ שהוא מפעיל על יסודותיו דומה ללחץ שמפעיל אדם היושב בכיסא. משקלו של שלד הפלדה כ-7,300 טון בלבד, פחות ממשקל האוויר שמוכל בגליל שמכיל את המגדל – כ-10,084 טון. המגדל נצבע מחדש מדי חמש שנים ולשם כך יש צורך בחמישים טון צבע.	עריכה | תבנית | שיחה
30	צריח קתדרלת אולם צריח הכנסייה הגבוה ביותר בעולם שייך לקתדרלת אוּלְם שבגרמניה, וגובהו 161.53 מטרים. הצריח הושלם ב-1890 במסגרת גל התחייה הגותית, שבו שופצו והושלמו קתדרלות רבות בגרמניה, צרפת ואיטליה. הקתדרלה לקחה את תואר הבניין הגבוה בעולם מקתדרלת קלן, שהושלמה ב-1880 וגובהה היה 157 מטרים. בשנת 1908 הפסידה קתדרלת אולם את התואר לבניין סינגר בניו יורק שבארצות הברית (שהחזיק בו רק עד 1909). כנסיית סגרדה פמיליה שבברצלונה, שבנייתה נמשכת בימינו, אמורה להגיע לגובה של 170 מטר עם השלמתה ולעבור את קתדרלת אולם. קתדרלת לינקולן הגיעה לגובה של 160 מטר כבר בתחילת המאה ה-14, אך חלקה הגבוה קרס מאוחר יותר.	עריכה | תבנית | שיחה
31	תהלוכה של מועצת הסטודנטים הגרמנים עוברת לפני חזית המכון לסקסולוגיה, 6 במאי 1933 המכון לסקסולוגיה הוקם בשנת 1919 בידי הרופא והסקסולוג היהודי-גרמני מגנוס הירשפלד, מחלוצי התנועה לזכויות ההומוסקסואלים, והיה הגוף הראשון בעולם שהוקדש לחקר המין. כשהתברר תפקידם של האשכים בייצור הורמונים גבריים, פותחה במכון תאוריה כי ההבדלים בין הומוסקסואלים והטרוסקסואלים נובעים משוני במבנה האשך. באוסף המכון היו דגימות רבות של רקמת אשך, ממקור לא ידוע, והחוקרים דימו לראות תאים "נשיים" ברקמות של הומוסקסואלים וטרנסווסטיטים. כמה מעמיתיו של הירשפלד הציעו לטפל בהומוסקסואלים באמצעות סירוסם והשתלת רקמת אשך גברית בגופם. לאחר שנים הם הודו בכישלון השיטה, אבל אפילו הירשפלד הפנה כמה פציינטים לניתוחים כאלה. עד היום לא ידוע בבירור מהם הגורמים הקובעים את הנטייה המינית.	עריכה | תבנית | שיחה
32	ברטראן דלנואה ברטראן דלָנוֹאֶה, ראש עיריית פריז משנת 2001 עד 2014, היה הפוליטיקאי הצרפתי הבכיר הראשון, שהכריז על נטייתו המינית כהומוסקסואל. ב-2002 נדקר דלנואה בעת שהתערבב בציבור, בחגיגות לילה לבן (nuit blanche) בעירו. הפציעה לא סיכנה את חייו, והוא שוחרר מבית החולים כעבור שבועיים. המתנקש, אזדין ברקן, טען שהוא שונא פוליטיקאים מהמפלגה הסוציאליסטית והומוסקסואלים. ברקן קיבל אישור לעזוב את בית החולים לחולי נפש, לאחר שסיים שם את הטיפול. ב-2007 הוא לא הגיע לפגישה עם רופאיו ומאז נעלמו עקבותיו.	עריכה | תבנית | שיחה
33	שדרות הציונות, במבט לכוון המרכז הבהאי לעיתים שמות רחובות מוחלפים בעקבות אירועים אקטואליים, או כהתרסה. כך בתחילת שנות ה-80 שינתה איראן את שם הרחוב שבו מוקמה שגרירות מצרים בטהראן לשם רוצחו של אנואר סאדאת, ח'אלד אסלאמבולי, מאנשי הג'יהאד האסלאמי המצרי. הדבר קרה בעת ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, ועם חידושם שונה שם הרחוב שנית ל"רחוב האינתיפאדה הפלסטינית". מצרים שינתה את שם הרחוב בו שוכנת שגרירות ישראל בקהיר לרחוב מוחמד א-דורה. שדרות הציונות בחיפה הן רחוב ראשי העולה אל הכרמל ששינה את שמו פעמיים. הרחוב נקרא תחילה "דרך ההר" ולאחר הקמת המדינה שונה שמו ל"שדרות או"ם", כהוקרה לאומות המאוחדות על התמיכה בהקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר 1947. אולם ב-1975 קיבלה עצרת האו"ם את החלטה 3379 שהשוותה את הציונות לגזענות, ובעקבות החלטה זו שינתה שוב עיריית חיפה את שם הרחוב ל"שדרות הציונות", כמחאה על החלטת האו"ם, שם שנותר על כנו גם אחרי ביטול ההחלטה מאוחר יותר, בקבלת החלטה 4686 בעצרת הכללית ב-16 בדצמבר 1991.	עריכה | תבנית | שיחה
34	סמל אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת הרווארד, שנוסדה ב-8 בספטמבר 1636 וחוגגת היום יום הולדת, היא הוותיקה שבאוניברסיטאות ארצות הברית ומהיוקרתיות שבהן. האוניברסיטה שוכנת בעיר קיימברידג' במסצ'וסטס, עיר הקרויה על-שם קיימברידג' באנגליה, שבה שוכנת אחת האוניברסיטאות הוותיקות והנודעות בבריטניה, אוניברסיטת קיימברידג'.	עריכה | תבנית | שיחה
35	שניים מן העורבים של מצודת לונדון העורבים של מצודת לונדון הם קבוצה של עורבים שחורים הגדלים בתנאי שבי במצודת לונדון. אגדה עתיקת יומין גורסת כי נוכחות העורבים מגינה על המלוכה הבריטית ועל המצודה; קיימת אמונה טפלה ולפיה אם העורבים של מצודת לונדון ימותו או יימלטו, אזי הכתר ובריטניה ייפלו. הקבוצה מונה לכל הפחות שבעה פרטים, מהם שישה שהם המינימום הנדרש והשביעי כגיבוי למקרה שאחד מהם ימות. מעבר לכך, עורבי המצודה מגויסים לכוחות המזוינים של הממלכה כמו חיילים רגילים, והם מקבלים תעודות זיהוי כמו חיילים ושוטרים. בדומה לחיילים, ניתן לשחרר את העורבים משירות בגין התנהגות בלתי הולמת.	עריכה | תבנית | שיחה
36	סגן הארי קולבורן והדובה ויני פו הדב נקרא באנגלית "ויני הפו", וקרוי על שם העיר ויניפג שבקנדה. סגן הארי קולבורן, חייל בצבא הקנדי מהעיר ויניפג, אימץ דובה שחורה וקרא לה על-שם עירו ויניפג הדובה, או בקיצור ויני. הוא הבריח אותה לאנגליה וכשהוצב בצרפת העביר אותה לגן החיות של לונדון. כריסטופר רובין, בנו של הסופר א. א. מילן ראה את הדובה בגן החיות, וקרא על שמה את דוב הצעצוע שלו "ויני", שנתן את ההשראה לסיפור על ויני הדוב.	עריכה | תבנית | שיחה
37	קריקטורה שפורסמה במגזין פאנץ' ב-1855, כתגובה למכתב ששלח המדען מייקל פארדיי בנושא הזוהמה בתמזה עד המאה ה-19 נהגו לנקז את שפכי העיר לונדון לנהר התמזה. התמזה היוותה גם אחד ממקורות מי השתייה של העיר, והמים המזוהמים הביאו להתפשטות מחלות זיהומיות רבות. זיהום התמזה הגיע לשיאו בסירחון הגדול של 1858, אז נאלצו תושבי מרכז לונדון לעזוב את העיר בשל ריח הביוב שעלה מנהר התמזה. רק לאחר הסירחון הגדול הפנה הפרלמנט הבריטי תקציב לפתרון הבעיה, הקים ועדה מיוחדת לפתרון המצב והוקמה מערכת ביוב ללונדון.	עריכה | תבנית | שיחה
38	לונדון כפי שצולמה מלוויין לנדסט. ניתן להבחין בבירור בפיתולי נהר התמזה, שזורם מעל פני הקרקע מתחת לעיר לונדון זורמים מספר נהרות תת-קרקעיים אשר כוסו במאה ה-18. נהרות אלה מזינים את האגמים השונים בפארקים המלכותיים של לונדון כגון האגם בפארק סנט ג'יימס, או אגם הסרפנטיין בהייד פארק. אולם מאז שכוסו הנהרות לא ברור איזה נהר מזין איזה אגם. נהר הווסטבורן לדוגמה, זורם מעל אחד מקווי הרכבת התחתית של לונדון וניתן לראות את הצינורות בהם הוא זורם באחת מתחנות הרכבת.	עריכה | תבנית | שיחה
39	מבט אל סמטה פלונית 7, הבניין האחרון ברחוב, הבנוי בסגנון אקלקטי שמן של סמטה פלונית וסמטה אלמונית, היוצאות מרחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, נקבע על ידי מאיר דיזנגוף בשנת 1922. מייסדן, התורם היהודי מאיר גצל שפירא, רצה לקרוא לסמטאות על שמו ועל שם אשתו, סוניה, אולם דיזנגוף, ראש העירייה, התנגד לכך ששפירא יקבע את שמותיהם של הרחובות. המחלוקת בדבר שמן של הסמטאות התפתחה למריבה עזה בין שפירא לדיזנגוף, וראש העיר הודיע כי הסמטאות יקראו "פלונית" ו"אלמונית", כך שלא יוותר אזכור למייסדן. עם זאת, שמו של שפירא לא נעלם לגמרי מהנוף העירוני בתל אביב, ושכונת שפירא קרויה על שמו.	עריכה | תבנית | שיחה
40	חיים בוגר (בוגרשוב) רחוב בּוֹגְרָשוֹב בתל אביב נקרא על שמו של חיים בוגרשוב, ממקימי הגימנסיה העברית "הרצליה", עוד בחייו. בוגרשוב התנגד לכך ואמר שאינו יכול ללכת ברחוב ולראות שלטים עם שמו, אך ועדת השמות של עיריית תל אביב לא ויתרה. בתגובה, וכדי שלא להיות מזוהה עם הרחוב, עיברת בוגרשוב את שמו לבּוֹגֵר.	עריכה | תבנית | שיחה
41	מגדל מרגנית, מראה משדרות שאול המלך מגדל מרגנית, גורד שחקים שהקים משרד הביטחון בקריה בתל אביב-יפו, הוא מבנה משרדים ומגדל תקשורת. בנייתו של המגדל החלה ב-1984 ולאחר בנייה של 50 המטרים הראשונים גילו מהנדסי הבניין כי המגדל נוטה על צדו בנטייה בלתי מורגשת בעין של 28 סנטימטר, רחוק בהרבה מהנטייה של מגדל פיזה המפורסם שנוטה 4.1 מטרים מבסיסו. הבנייה הופסקה, וחודשה רק לאחר מתן הנחיות תיקון מדויקות של המהנדסים. עם השלמתו מתנשא המגדל לגובה של 138 מטרים, ובמשך מספר שנים היה המבנה השני בגובהו בישראל. המבנה הגבוה עטור האנטנות הפך לאחד מסימני ההיכר של העיר תל אביב.	עריכה | תבנית | שיחה
42	בית ויס, בפינת הרחובות הרצל ואחד העם בתל אביב בחודש שבט ה'תר"ע (1910), נכנסה משפחתו של עקיבא אריה ויס, ממייסדי אחוזת בית, לביתה החדש באחוזת בית, אשר באותה עת החל אכלוסה. היה זה בית ויס ברחוב הרצל 2. בסמוך למועד חנוכת הבית, נולדה למשפחת ויס בת נוספת, שביעית במניין ילדי המשפחה, הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה. אביה רצה לקרוא לה בשם "אחוזת בית", כשם היישוב שזה עתה נולד, אולם עקב התנגדות אשתו, נבחר כפשרה השם אחוּזָבֶּת, שנהגה בדומה לאליזבט. מכריה כינו אותה אחוזה.	עריכה | תבנית | שיחה
43	בית ויס, בפינת הרחובות הרצל ואחד העם בתל אביב בחודש שבט ה'תר"ע (1910), נכנסה משפחתו של עקיבא אריה ויס, ממייסדי אחוזת בית, לביתה החדש באחוזת בית, אשר באותה עת החל אכלוסה. היה זה בית ויס ברחוב הרצל 2. בסמוך למועד חנוכת הבית, נולדה למשפחת ויס בת נוספת, שביעית במניין ילדי המשפחה, הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה. אביה רצה לקרוא לה בשם "אחוזת בית", כשם היישוב שזה עתה נולד, אולם עקב התנגדות אשתו, נבחר כפשרה השם אחוּזָבֶּת, שנהגה בדומה לאליזבט. מכריה כינו אותה אחוזה.	עריכה | תבנית | שיחה
44	קיבוץ בית אלפא במחצית השנייה של שנות השלושים במאה העשרים היישובים השיתופיים שהוקמו בארץ ישראל בראשית המאה ה-20 נקראו בתחילה קבוצות, אולם משנות העשרים של המאה הוחל לכנות את חלקם בשם קיבוץ. הסופר יהודה יערי, מאנשי העלייה השלישית, סיפר כי הרעיון עלה לאחר שפגש בירושלים חסיד ברסלב שתיאר את הקיבוץ הקדוש באומן - התכנסות חסידי ברסלב בימי ראש השנה. מוקי צור, היסטוריון של תנועת העבודה, טוען שהיו עוררים על גרסה זו, וכי השם עלה כנראה באופן סימולטני בכמה מקומות. אולם גם הוא אינו פוסל את האפשרות שהכינוי שאול ממושגי תנועת החסידות, וכי אנשי ההתיישבות העובדת, שאימצו את ערכי המהפכה הציונית-סוציאליסטית, כולל המרד נגד הדת היהודית, לקחו ביטוי מעולם המושגים הדתי ויצקו לתוכו משמעות חדשה.	עריכה | תבנית | שיחה
45	תצלום קברי פינסקר ואוסישקין במערת ניקנור מאז הקמת המדינה נקברים גדולי המנהיגים של מדינת ישראל בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל שבירושלים, אך עוד קודם לכן נעשה ניסיון להקים פנתאון לגדולי האומה שלא צלח. ב־1934 העלה מנחם אוסישקין, ששימש יו"ר הקרן הקיימת לישראל, את עצמותיו של יהודה לייב פינסקר, שנפטר 43 שנה קודם לכן באודסה והיה מראשי חובבי ציון, ארצה. המקום שנבחר היה מערת ניקנור שבהר הצופים שבירושלים, אשר שימשה כמערת קבורה עוד בתקופת בית שני. הרעיון כשל, ולבד מפינסקר רק אוסישקין עצמו נקבר עוד במקום, עם פטירתו ב־1941. היותו של הר הצופים מובלעת בשטח ירדן בין השנים 1948 ל־1967, בעקבות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, הקשה אף הוא על הקבורה במקום.	עריכה | תבנית | שיחה
46	יד אבשלום עם גל אבנים מה"סקילה" במורדות הר הזיתים ובאפיקו של נחל קדרון מצויים מספר קברים ומצבות, שהמסורת קשרה אליהם אגדות שונות. מבנה מונוליתי מרשים שם, מתקופת בית שני, זכה לכינוי יד אבשלום. הורים לילדים סוררים היו מביאים את ילדיהם למקום, וסוקלים את המצבה כדי לחנכם. גם נפוליאון מתקשר למסורת זו. מסע נפוליאון בארץ ישראל לא עבר בירושלים, אך הדבר לא מנע את התפתחות האגדה כי הייתה פעם דמות יד מעל למצבה, ונפוליאון, בזעמו על אבשלום שהעז למרוד בדוד אביו, הורידהּ ביריית תותח.	עריכה | תבנית | שיחה
47	סמל ממלכת ירושלים המקורי אף על פי ששלטונם של הצלבנים בירושלים הסתיים באופן סופי ב-1244, התואר "מלך ירושלים" עדיין שריר וקיים: מלך ספרד, פליפה השישי, מחזיק בין שלל תואריו גם בתואר "מלך ירושלים", שכן הוא יורש של שארל מאנז'ו, מלך נאפולי, שקנה את התואר מידי הטוענת לכתר ממלכת ירושלים, בשנת 1277. באופן אירוני, דווקא כובש ירושלים הצלבני הראשון, גוטפריד מבויון, סירב לתואר "מלך ירושלים", והסתפק בכינוי "מגן הקבר הקדוש".	עריכה | תבנית | שיחה
48	הכתובת MAHANAIM על בית מחניים "השני" והכתובת מחניים על בית אוסישקין, בית מחניים "השלישי" בירושלים עומדים שלושה מבנים שנקראים בית מחניים. בית נבון ביי הוא אחד הבניינים הראשונים מחוץ לחומות. הבית נבנה ברחוב הנביאים בשנת 1869 כבית מגורים עבור מוסד מיסיונרי, ונקרא בהתחלה בית מחניים על פי בראשית, ל"ב, ג': "ויאמר יעקב... ויקרא שם-המקום ההוא מחנים". ב-1873 עבר הבית לידי בנקאי שווייצרי בשם יוהאנס פרוטיגר. ב-1885 מכר פרוטיגר את הבית ליוסף נבון ביי, יוזם ובונה מסילת הרכבת יפו–ירושלים. פרוטיגר בנה באותו רחוב בית מפואר יותר, וקרא גם לו בית מחניים. חלפו ימים ובבית השני התגורר בשכירות מנחם אוסישקין, מנהל הקרן הקיימת לישראל. ב-1927 דרש הנציב העליון הרברט פלומר לפנות את הבית לאחר שמשכנו במתחם אוגוסטה ויקטוריה נפגע ברעידת אדמה. אוסישקין עבר לשכונת רחביה וקרא לביתו החדש גם כן בשם "בית מחניים".	עריכה | תבנית | שיחה
49	מסגד אל-אקצא תסמונת ירושלים הוא שמה של פסיכוזה נדירה האוחזת בצליינים העולים לרגל לירושלים. בהגיעם לעיר, מתנהגים הלוקים בתסמונת כאילו יש להם כוחות אלוהיים ומשיחיים. בעקבות כך, רבים מהם מאושפזים באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים הפזורים בירושלים ובסביבותיה. מקרה מפורסם אירע ב-21 באוגוסט 1969 כאשר התייר האוסטרלי מייקל רוהאן ניסה להצית את מסגד אל-אקצא שבהר הבית. לדבריו, הוא פעל בהתאם להוראות בספר זכריה.	עריכה | תבנית | שיחה
50	אליעזר קפלן, שר האוצר הראשון של ישראל בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל שבירושלים קבורים גדולי המנהיגים של מדינת ישראל. בין השאר זכאים להיקבר בבית הקברות נשיאי מדינת ישראל, ראשי הממשלה, יושבי ראש הכנסת ובני זוגם. עם זאת, בשני מקרים חרגו מכלל זה: שר האוצר הראשון אליעזר קפלן (בתמונה) היה לראשון להיקבר בחלקה, לאחר שנפטר בעת כהונתו ובטרם נקבעו אמות המידה לזכאות. ב-2007 הוחלט לקבור במקום גם את ראש עיריית ירושלים טדי קולק. מנגד, יש זכאים שבחרו להיקבר במקום אחר, כגון נשיאה הרביעי של ישראל אפרים קציר, שביקש להיקבר בבית הקברות שברחובות לצד רעייתו, וראש ממשלתה השישי מנחם בגין, שביקש להיקבר לצד עולי הגרדום, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני שבהר הזיתים.	עריכה | תבנית | שיחה
51	כיבוש ירושלים בשנת 1099 במהלך מסע הצלב הראשון כשהגיעו הצלבנים לירושלים במסע הצלב הראשון, החלו צרים עליה כדי לכובשה. הם ערכו מספר מתקפות על חומות העיר, אך לא הצליחו לפרוץ פנימה. לאחר כחודש, הגיע תורם של כלי הנשק הכבדים. בשלב ראשון, הוכרז על צום, והכמרים הובילו תהלוכה של חיילים יחפים סביב העיר. אולם למרות הסיפור המקראי על נפילת חומות יריחו בפני יהושע בן נון, הנס לא חזר על עצמו. יומיים לאחר מכן הושלמה הצבתם של מגדלי המצור, וחמישה ימים לאחר מכן נכבשה העיר.	עריכה | תבנית | שיחה
52	הקו העירוני ב-1951 שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" נכתב ב-1967, בעבור פסטיבל הזמר והפזמון ה'תשכ"ז, שנערך במוצאי יום העצמאות, 15 במאי – כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. בשיר מתוארת ירושלים המחולקת, והמילים "ובלבה חומה" מתייחסות לקו העירוני שהפריד בין מזרח ירושלים, תחת שלטון ירדן, למערבה. ההתייחסות לתוצאות המלחמה בבית הרביעי נוספה על ידי שמר לאחר השמעת הבכורה של השיר בפסטיבל על ידי הזמרת שולי נתן. שיר שנכתב בעקבות המלחמה, כפרפרזה על שירה של שמר, הוא "ירושלים של ברזל", מיצירותיו הראשונות של מאיר אריאל, ששירת בחטיבה 55 באחד מגדודי הצנחנים שפרצו לעיר.	עריכה | תבנית | שיחה
53	בשנים שהייתה ירושלים מחולקת בין ישראל וירדן (1948–1967), נפתחו גדרות התיל שסימנו את הגבול באופן רשמי רק פעם אחת: היה זה ב-22 במאי 1956, כאשר חולָה בבית החולים סַן לואי, שעמד על הגבול, הפילה בטעות את שיניה התותבות מהחלון הפונה אל שטח ההפקר שתחתיו. נזירות בית החולים השיגו את הסכמתם של צה"ל והלגיון הערבי וירדו לחפש את השיניים האבודות, כשאליהן נלווה קצין צרפתי ממשקיפי האו"ם הנושא דגל לבן. השיניים התותבות נמצאו והוחזרו לבעליהן. אחת הנזירות אף הונצחה במצלמתו של צלם המגזין "לייף" דוד רובינגר כשהיא מחזיקה את השיניים בידיה. הסיפור המצולם, “Tale of Some Teeth” ("מעשה בכמה שיניים"), התפרסם ב-2 ביולי והיה כתבתו הגדולה הראשונה של רובינגר ב"לייף". (טעות נפוצה היא לייחס את הסיפור למנזר נוטרדם הסמוך, אולם שם מעולם לא אושפזו חולים, וגם מעולם לא שירתו נזירות אלא נזירים בלבד.)	עריכה | תבנית | שיחה
54	מבט על כלא שש מהכרמל כלא שש, בית סוהר צבאי הנמצא באזור עתלית, הוצף ב-22 בנובמבר 1969 בשל סופת גשמים חזקה, ומפלס המים בכלא הגיע עד לגובה שני מטרים. על אף ששמירת האסירים הופקרה כאשר גם הסוהרים וגם האסירים שאבו את המים, אף אסיר לא ניצל הזדמנות זו כדי לברוח. כתוצאה מכך, מפקד אגף כוח אדם, האחראי לכלל חיל המשטרה הצבאית ובכללם בתי הסוהר הצבאיים, החליט לשחרר עשרות אסירים ולבטל את עונשיהם.	עריכה | תבנית | שיחה
55	אפרים מונוסון פרד מונוסון, יהודי ציוני תושב בוסטון במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית, כונה "מלך מעילי הגשם של בוסטון". מונוסון הקים את היישוב נוה מונוסון, סמוך לנמל התעופה בן-גוריון, לאחר שעובד מכס בשדה התעופה סיפר לו שהוא מגיע לעבודה מנתניה הרחוקה. מונוסון שלח מעילי גשם בכל חורף לילדי היישוב ולחיילי צה"ל. לפעמים היה מצפין כרטיס טיסה באחד המעילים, כדי שחייל יזכה באקראי בפרס יקר.	עריכה | תבנית | שיחה
56	גוש הזכוכית העתיק הגדול ביותר בעולם התגלה בישראל בשנת 1959. במהלך החפירות הארכאולוגיות באתר בית שערים, על קרקעיתה של מערה חצובה, התגלה גוש מלבני גדול עשוי זכוכית בלתי שקופה בגוון סגול: אורכו כשלושה מטרים וחצי, רוחבו שני מטרים, עוביו כחצי מטר ומשקלו כ-8.8 טון. הזכוכית הזאת הייתה נושא למחקר בבית החרושת קורנינג שבארצות הברית שיצקו את המראה מחזירת האור לטלסקופ שבמצפה הכוכבים שבהר פאלומר מגוש זכוכית שמשקלו היה 14.5 טון. המערה שנמצא בה הגוש שימשה סדנה לייצור זכוכית בתקופה המוסלמית הקדומה: נבנה בה תנור היתוך גדול שעורבבו בו חומרי הגלם לזכוכית, והובערה בה אש שלובתה לטמפרטורה של מעל 1,000 מעלות צלזיוס במשך שבועות אחדים, עד שהחומרים התרכבו לכדי זכוכית. לאחר מכן הרסו את התנור וניתן היה לשבור מן הגוש גושים קטנים לשם מכירה לסדנאות ייצור כלי זכוכית שהיו בסביבה. במערה זו, סביב גוש הזכוכית הזה, קיימה ממשלת ישראל את ישיבתה ביום 30 במרץ 2008.	עריכה | תבנית | שיחה
57	תל אל-פארעה באחת החפירות הארכאולוגיות הראשונות שנערכו בארץ ישראל, חפרה בשנים 1928–1930 משלחת בראשות פלינדרס פיטרי בתל אל-פארעה שבנגב המערבי. פיטרי חד-העין שם לב לדמיון שבין המשטח החולי שהקיף את התל משלושה עברים ובין משטחים דומים שבהם חפר במערב הנילוס במצרים העליונה וחשף בהם אלפי קברים. הוא הביא את מנהלי העבודה המצרים שחפרו איתו במצרים. לאלו הייתה שיטה פשוטה אך יעילה לאיתור קברים: הם סרקו את השטח כשהם הולמים בקרקע בכוח בלומים (מוטות ברזל כבדים), וזיהו את מקום הקברים לפי התחושה בידיהם וההד החוזר מהקרקע. כך חשפו פיטרי ועובדיו קברים רבים סביב התל, שהעידו על קבורה רציפה מהמאה ה-17 לפנה"ס ועד המאה ה-2 לספירה.	עריכה | תבנית | שיחה
58	הקו העירוני (בלבן) מבתר את ירושלים ויוצר מובלעות ושטחי הפקר, בצילום מפה משנת 1953 עם שוך הקרבות בירושלים במלחמת העצמאות, נפגשו בבית נטוש בשכונת מוסררה מפקד חטיבת עציוני, משה דיין ומפקד הרגימנט ה־6 של הלגיון הערבי, עבדאללה א-תל. המפקדים שרטטו את קווי העמדות שבהן כל כוח שלט וקווים אלו הפכו להיות קווי הפסקת האש. הקו הירדני נקרא הקו הירוק, משום שזה היה צבע עפרון השעווה של עבדאללה. שני המפקדים חשבו שהקו שהם מתווים יהיה רק קו הפסקת אש זמני, ולא הקפידו במיוחד על התוואי, אולם הקו הפך לקבוע עם הסכמי שביתת הנשק, ובירושלים, שבה סומן הקו במפה בעלת קנה מידה גדול, עובי העיפרון קבע בעצם שטחי הפקר שרוחבם הגיע עד לכ־60 מטר. וכך, חצה הקו העירוני שכונות וחצרות לשניים, ומקרים כמו בניית בית שימוש הצריכו דיון מיוחד בוועדת שביתת הנשק של האו"ם.	עריכה | תבנית | שיחה
59	שלט הכניסה לכפר הירוק "הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול" נקרא בטעות על שמם של שניים מראשי ממשלת ישראל. מייסד הכפר, גרשון זק, קרא לו "כפר הירוק", ללא ה"א הידיעה לפני המילה כפר, מתוך כוונה לקרוא לו על שם דוד בן-גוריון, ששם משפחתו המקורי היה "גרין", ירוק ביידיש. משמעות השם לפיכך הייתה "הכפר על שם הירוק". ברבות השנים, וכתוצאה מכך שרבים לא הבינו את הרמז הטמון בשם המוסד, הוספה בטעות ה"א הידיעה לשם והוא נקרא "הכפר הירוק". כ-20 שנה מאוחר יותר, לאחר מות ראש הממשלה השלישי לוי אשכול, נקרא המקום גם על שמו, כנראה משיכחת המקור לשם הראשוני.	עריכה | תבנית | שיחה
60	שרידי המצודה של דאהר אל עומר בכפר דיר חנא; ברקע צריח המסגד המקומי היישוב היהודי בטבריה חודש במאה השמונה עשרה על ידי הרב חיים אבולעפיה. הוא הוזמן מהעיר איזמיר בטורקיה על ידי שליט הגליל, הבדואי, דאהר אל-עומר, שחשב כי יהיה זה רעיון טוב שיהודים יישבו את הגליל השומם.	עריכה | תבנית | שיחה
61	בנימין זאב הרצל משקיף ממרפסת מלון שלושת המלכים בבזל שבשווייץ, בעת הקונגרס הציוני החמישי, תרס"ב-1901 (צילם: אפרים משה ליליין) אחד משמות הרחובות הנפוצים בישראל הוא "רחוב הרצל", על שמו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל. עם זאת, דווקא בעיר הרצליה, הקרויה על שמו, אין רחוב בשם זה. זאת מכיוון שוועדת השמות של העיר סברה שהשם "רחוב הרצל בהרצליה" עלול לעורר בלבול בקרב הציבור. עם זאת, לכך נמצאו פתרונות עוקפים, ובמקום לקרוא לרחוב בשם "הרצל" נקראו רחובות על שם ספריו של הרצל, כמו "מדינת היהודים" ו"דרך אלטנוילנד", או רחוב "שדרת הכוכבים", שבו נמצא קניון שבעת הכוכבים, על שם הצעתו של הרצל שבדגל המדינה יהיו שבעה כוכבים. את השם "הרצליה" נתן לעיר ככל הנראה מנחם שינקין, ממייסדי תל אביב. לתל אביב רצו לקרוא תחילה בשם "הרצליה", אך שינקין טען שהשם אינו מתאים מאחר שכבר ישנו בעיר רחוב הרצל וישנה גימנסיה הרצליה, ולכן לא ייתכן ששם העיר עצמה יהיה "הרצליה"; על כן נבחר שם העיר "תל אביב" לפי ספרו של הרצל "אלטנוילנד" ("ארץ חדשה-ישנה"). כאשר הוקמה הרצליה, נזכר שינקין בהצעה הישנה והציע את השם - "הרצליה".	עריכה | תבנית | שיחה
62	מנרה ממעוף הציפור סמוך להר שנאן, באחד האתרים הגבוהים בגליל העליון, הוקם בשנת 1943 קיבוץ מְנָרָה, שנקרא תחילה בשם הערבי של המקום. סמוך להקמתו הציע זאב וילנאי לוועדת השמות של הקרן הקיימת לישראל שם עברי למקום: רָמִים (על יסוד ספר תהלים, פרק ע"ח, פסוק ס"ט). אולם חברי הקיבוץ סירבו להשתמש בשם החדש והמשיכו לקרוא לו בהגייתו הערבית מַנָארָה. בספרו של יהודה זיו רגע של מקום מופיעה אנקדוטה. יום אחד יצאה קבוצת בחורים מהקיבוץ לכיוון רמות נפתלי על מנת לפגוש קבוצת בנות שחזרו מבית הספר החקלאי בנהלל. בדרך שאל אותם עובר אורח: "מי אתם?", והם השיבו: "אנחנו מרמים", "ולאן אתם הולכים?", הוסיף ושאל, "לרמות" הייתה התשובה. ב-1964 אושר רשמית השם מְנָרָה, שמקורו בשם הערבי המקורי שמשמעותו מינרט או מגדלור, במקום השם "רמים" שהיה השם הרשמי מאז קום המדינה. השם הקודם נשמר בשמו של רכס רמים עליו ממוקם הקיבוץ.	עריכה | תבנית | שיחה
63	"העיר הלבנה" של תל אביב זכתה בתואר "אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו בזכות בניינים רבים בעיר הבנויים בסגנון הבינלאומי והתאמתו לסביבה הארץ-ישראלית. סגנון זה מכונה לעיתים "סגנון הבאוהאוס" על שם בית ספר "הבאוהאוס" שפעל בגרמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 והשפיע על סגנון זה.	עריכה | תבנית | שיחה
64	שיכון הפירמידה בבאר שבע אחד האתגרים בבינוי ערים הוא הקמה של דיור זול, שלא יהפוך לשכונת מצוקה. בעיר באר שבע נוסו כמה דרכים מקוריות להתמודדות עם אתגר זה. בשכונה ד' הוקם שיכון הפירמידה (בתמונה), שהוא ניסוי להתאים את שיכוני ה"בלוק" לאקלים המדבר. ברחבי העיר הוקמו גם שיכוני שטיח – קוטג'ים טוריים, קטנים משמעותית מהמקובל, עם חצרות קטנות משמעותית מהרגיל, המגודרות בקירות גבוהים, ובין הקוטג'ים שבילי הולכי רגל, ברוחב שלושה מטרים. הקוטג'ים יכולים להיות חד או דו קומתיים, וחלק מהקומה השנייה מקרה לסירוגין את השביל. בשנות ה-90 נבנו בשכונת רמות קוטג'ים קטנים רבים, על מגרשים גדולים, שנמכרו עם תוכנית ורישיון בנייה להרחבה משמעותית של שטח המגורים, לכשבעלי הבית יצליחו לגייס לזה הכסף, ביום מן הימים. מעיין "מיזם השלם ביתך".	עריכה | תבנית | שיחה
65	בניין המגירות "מגדל המגירות", שבשכונה ב' בבאר שבע ו"שיכון הפירמידה", שבשכונה ד', היו אמורים להיות שני חלקים של אותו בניין. למעשה, הם תוכננו כחלקים מקומפלקס, שהיה אמור להכיל שלושה "מגדלי מגירות" ושלושה "שיכוני פירמידה". שני מבנים אלו, שתוכננו, כל אחד מהם, בידי האדריכלים גיורא גמרמן ומשה לופנפלד נחשבים לאבני דרך חשובות באדריכלות הישראלית. למרות זאת, הם נשארו מבנים ייחודיים גם עשרות שנים לאחר שנבנו. "שיכון הפירמידה" נחשב כיום לניסיון חשוב אך לא מוצלח לדיור זול ונעים, המתאים לתנאי אקלים המדבר. כיום הוא בניין מוזנח, עם תוספות רבות חסרות חן והיתר בנייה. אולם "מגדל המגירות" דווקא כן נחשב להצלחה – לבניין שנעים ונוח לגור בו; לבניין ששמר על חזותו המטופחת והייחודית. עם זאת, "מגדל המגירות" מוקף כיום במגדלים בגובהו, השונים ממנו לחלוטין ומסתירים אותו מכול כיוון.	עריכה | תבנית | שיחה
66	במהלך מלחמת שלושים השנים, שנערכה בין השנים 1618–1648, נכבשה פראג על ידי צבאות שונים. כשהצבא השוודי ניסה לכבוש את פראג, התגוננו התושבים וגם היהודים לקחו חלק במגננה, שהצליחה למנוע מהשוודים את הכיבוש. מאוחר יותר, כאות תודה לפועלם של המגינים, החליט פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה להעניק להם זכות לשאת דגל לכל שכונה. כך, לראשונה בהיסטוריה הוצג דגל הנושא את הסמל מגן דוד כסמל ליהדות.	עריכה | תבנית | שיחה
67	מפת רחובות ניו יורק משנת 1811 רחובות האי מנהטן, בעיר ניו יורק, קלים מאוד לניווט. רובם הגדול חוצים את האי לכול רוחבו, מקבילים זה לזה וממוספרים לפי הסדר, מדרום לצפון. בין רחוב לרחוב, ניתן לעבור בשדרות החוצות את האי לאורכו ואנכיות לרחובות. גם השדרות ממוספרות – הן ממוספרות ממערב למזרח. כך שאם אדם נמצא, למשל, ברחוב 23, פינת השדרה הרביעית, והוא צריך להגיע לרחוב 27, פינת השדרה השנייה, כל שעליו לעשות הוא ללכת שתי צמתים צפונה, וצומת אחת מערבה.	עריכה | תבנית | שיחה
68	בשנת 1258 פלשו צבאות מונגולית לח'ליפות העבאסית, אורדות של הולגו ח'אן ובעלי בריתו הטילו מצור על בגדד, ולאחר 11 ימי מצור בלבד נפרצו חומותיה. מיד עם כניסתם לעיר החלו כוחות המונגולים במסע שיטתי של רצח וטבחו את כל תושבי העיר, ביזה והרס. המסגדים, הארמונות, הספריות ובתי החולים - מונומנטים תרבותיים וארכיטקטוניים שנבנו במשך מאות שנים של שלטון עבאסי - נבזזו ונהרסו עד היסוד. ספריות העיר ובראשן בית אל-חכמה ("בית החוכמה") נשרפו על מאות אלפי כתבי היד והתעודות ההיסטוריות, המדעיות, הדתיות והספרותיות שבהן. מסופר שמי החידקל השחירו מדיו של הספרים שהושלכו הנהרה ומדם המלומדים שגופותיהם המבותרות היו שותפות לגורלם. היסטוריון ערבי-מוסלמי בן המאה ה-13 כתב "לא היה חורבן דומה לחורבן בגדד שהאסלאם הצליח לשרוד" מספר מאות לאחר מכן כתב ההיסטריון האמריקאי ויל דוראנט כתב בספרו המונומנטלי תולדות התרבות "אין בהיסטוריה האנושית אסון מפתיע יותר והרסני יותר לתרבות האנושית" תיאורים אלה של הרס וביזה מוחלטים של בגדאד ה"תרבותית" על ידי המונגולים ה"ברברים" הודגשו בעיקר על ידי היסטוריונים ערבים בני המאה ה-20 ואוריינטליסטים אירופאים, כהסבר לדעיכתה של הציוויליזציה המוסלמית לעומת אירופה.	עריכה | תבנית | שיחה
69	מבנה הגימנסיה הישן מבנה הגימנסיה העברית "הרצליה", שהוקם בשנת 1905 על ידי האדריכל יוסף ברסקי בסגנון האקלקטי, נהרס בשנת 1959 לטובת הקמת מגדל שלום. ההחלטה השנויה במחלוקת גרמה לכעס רב ולזעזוע עמוק בקרב בוגרי בית הספר, אדריכלים ואנשי רוח רבים והייתה לאחד הגורמים שהניעו את הקמת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, שאף החליטה להציב את חזית מבנה הגימנסיה בתור סמלה על מנת להנציח את הטעות המרה שנעשתה בעת הריסת המבנה ההיסטורי.	עריכה | תבנית | שיחה
70	שיקום שכבת העתיקות של התקופה הישראלית בתל באר שבע רוב חומת העיר העתיקה של ירושלים, אינה עתיקה, ביחס לירושלים. חומה זו נבנתה בידי האימפריה העות'מאנית לפני כ-400 שנה. חומת הר הבית, למשל, נבנתה בידי הורדוס כ-1600 שנה קודם לכן. אחד השערים בחומת ירושלים, נקרא השער החדש. הוא נפרץ בחומה בשנת 1889, כחלק מתהליך היציאה מהחומות ובניית החלקים המודרניים של ירושלים. 11 שנים אחרי שהטורקים פרצו את השער החדש, הם החלו בהקמת העיר באר שבע; הם הקימו שם את השכונה הראשונה, והיא נקראת בפינו העיר העתיקה של באר שבע. אולם, השכונה שנקראת "העיר העתיקה של באר שבע", אינה באמת באר שבע העתיקה. באר שבע המוזכרת במקרא נמצאה במקום בו מצוי כיום הגן הלאומי תל באר שבע. שכבת העתיקות הכי מודרנית שם, היא מהמאה ה-13; עתיקה ב-300 שנה מחומת העיר העתיקה של ירושלים.	עריכה | תבנית | שיחה
71	חלון ברצפת התחנה המרכזית בבאר שבע, שחושף עתיקות בתחילת בניית התחנה המרכזית של באר שבע, בשנות ה-60, התגלו עתיקות במקום, ונדרשו בו חפירת הצלה. החפירות הארכאולוגיות, התעכבו בשל מחסור בתקציב ברשות העתיקות. לכן קואופרטיב אגד נאלץ לתרום כסף רב לזירוזן. באתר, התגלו שרידי עיר ביזנטית, מהמאה ה-5, המשתרעים על-פני שטח גדול בהרבה מזה של התחנה. אולם, בזמנו הוחלט לא להציג את האתר העתיק לציבור. רק בשנת 2013 נפתח חלק ממנו לתצוגה – רק כתשעה מטר מרובע משטח האתר הארכאולוגי חשוף לציבור, וזאת דרך רצפת זכוכית באולם הכניסה לתחנה המרכזית, המאפשרת התבוננות בעתיקות מלמעלה (ראו תמונה). מה גם, שחלק מהממצאים הארכאולוגיים אבד.	עריכה | תבנית | שיחה
72	מלון ריוגיונג הוא בית מלון בלתי גמור הנמצא בפיונגיאנג, בירת קוריאה הצפונית. המבנה הוא גורד שחקים בגובה 300 מטר שבנייתו נפסקה בעבר. כיום, הושלמה בניית המלון, אך נכון לשנת 2019, הוא עודנו סגור. הבניין תוכנן להיות בית המלון הגבוה בעולם – עם 105 קומות. בנייתו החלה בשנת 1987, נפסקה ב-1992 וחודשה בשנת 2008. המבנה עשוי כולו בטון מזוין וצורתו היא דמוית פירמידה המזדקרת באופן בולט וחסר מתחרים בקו הרקיע של העיר. קשיים במימון המיזם השאפתני עיכבו את הבנייה עד לכדי עצירתה ב-1992 והמלון הפך ל"פיל לבן", ככל הנראה הגדול ביותר בעולם. הממשל ניסה במשך תקופה ארוכה לגייס כספים לחידוש הבנייה ולהשלמת הבניין. המבנה הבלתי גמור נחשב מסוכן מאוד ולכן נאסר השימוש גם בחלקים ממנו. במקביל, על אף היותו המבנה הבולט ביותר בפיונגיאנג, נעשים ניסיונות להצניעו על ידי הסרתו ממפות רשמיות של העיר ומניפולציות גרפיות שלו בתמונות רשמיות של העיר. בשנת 2008 חודשה בניית המלון ובשנת 2011 היא הושלמה. באותה שנה עקף אותו מלון ריץ' קרלטון במגדל ICC בהונג קונג המתנשא לגובה של 484 מטר מעל פני האדמה.	עריכה | תבנית | שיחה
73	מקומה של העיר העתיקה פר-רעמסס, שהקים פרעה רעמסס השני במאה ה-13 לפנה"ס כעיר בירה חדשה, נעלם ברבות השנים והפך למסתורי. העיר, שמזוהה כאחת מצמד הערים המקראיות פיתום ורעמסס, עוררה במשך שנים את סקרנות החוקרים. הצעות שונות הועלו לזיהוי מיקום העיר. ההצעה המקובלת ביותר היה האתר הארכאולוגי סאן אל-חג'ר ששכן על "הזרוע הטאנית" של הנילוס, אחת משבע הזרועות העתיקות של דלתת הנילוס, שאינה זורמת עוד. באתר נמצאו ממצאים עם כרטושים ופסלים של רעמסס השני. אבל הממצאים הטרידו את הארכאולוגים: חלקם נמצאו עם שברים, וחלקים חוברו לא בהתאמה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 החליט הארכאולוג האוסטרי מנפרד ביטאק לחפש את מקומה של פר-רעמסס. הוא מיפה את כל הזרועות העתיקות של דלתת הנילוס, והגיע למסקנה שהעיר שכנה ליד "הזרוע הפלוסית", מזרחית לזרוע הטאנית. החפירות הארכאולוגיות הביאו לפתרון תעלומת הממצאים מתקופת רעמסס השני בטאניס (סאן אל-חג'ר): בוני העיר במאה ה-11 לפנה"ס השתמשו במבנים, בפסלים ובאובליסקים מפר-רעמסס שננטשה בעקבות ייבוש הזרוע הפלוסית, והעבירו אותם לטאניס כשהם בונים איתם עיר חדשה.	עריכה | תבנית | שיחה
74	פסל אמא מולדת; באופק ניתן לראות את נוף העיר וולגוגרד בשנת 1925, לאחר מהפכת אוקטובר, שונה שמה של העיר צָאריצין (Цари́цын), שנקראה על שמו של צאר רוסיה, לסטָלינגרד (Сталингра́д), על שמו של יוסיף סטלין. זאת, כחלק מניסיונותיו של המשטר המהפכני למחות את זכרו של המשטר הצארי ולהאדיר את שלטונו של סטלין. ב-1961, כחלק מהצעדים לדה-סטליניזציה ולצמצום פולחן אישיותו של סטלין, החליטה ממשלת חרושצ'וב על שינוי שם העיר לשמה הנוכחי, וולגוגרד (Волгогра́д, "עירהּ של הוולגה"). אלא, שישנם שישה ימים בשנה שבהם העיר חוזרת לשמה ההיסטורי, "סטלינגרד", כאמצעי להנצחת גבורתהּ של העיר בקרב סטלינגרד וגבורתה של רוסיה במלחמת העולם השנייה. ששת הימים הם 2 בפברואר (יום סיום קרב סטלינגרד), 9 במאי (יום הניצחון), 22 ביוני (יום תחילת מבצע ברברוסה), 23 באוגוסט (יום תחילת קרב סטלינגרד), 2 בספטמבר (יום סיום מבצע סערת אוגוסט) ו-19 בנובמבר (יום תחילת מבצע אורנוס)	עריכה | תבנית | שיחה
75	-	הוספה
76	-	הוספה
77	-	הוספה
78	-	הוספה
79	-	הוספה
80	-	הוספה
81	-	הוספה
82	-	הוספה
83	-	הוספה
84	-	הוספה
85	-	הוספה
86	-	הוספה
87	-	הוספה
88	-	הוספה
89	-	הוספה
90	-	הוספה
91	-	הוספה
92	-	הוספה
93	-	הוספה
94	-	הוספה
95	-	הוספה
96	-	הוספה
97	-	הוספה
98	-	הוספה
99	-	הוספה

בחזרה לפורטל