פרשת האי היווני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת האי היווני מתייחסת לסדרה של אירועים שקרו בין השנים 1998‏-2001, בהם הועלו חשדות למעשי שחיתות אצל בכירים במדינת ישראל. איש העסקים דוד (דודי) אפל תיכנן להקים פרויקט נופש ותיירות ענק על האי פאטרוקלוס שביוון, והעסיק את גלעד שרון - בנו של אריאל שרון (אז - שר החוץ ושר התשתיות הלאומיות ואחר כך ראש האופוזיציה), כיועץ מיוחד לפרויקט זה, בשכר גבוה מאוד. החשד העיקרי שהתעורר בפרשה היה, שהעסקת גלעד הייתה למעשה דרך מוסווית למתן שוחד לאביו, וזאת כדי שיסייע לאפל בנושאים שונים, ובראשם - בפרשת הקרקעות בגינתון ובאזורים נוספים סמוך ללוד. על פי החשדות, גייס אפל לעזרתו את אריאל שרון, כדי שיסייע לו גם מול שלטונות יוון, וכן הסתייע, לפי החשד, באהוד אולמרט (אז ראש עיריית ירושלים). בסופו של דבר, הפרויקט לא יצא אל הפועל עקב קשיים בהם נתקל אפל ביוון.

המשטרה, שהאזינה לקווי הטלפון של אפל באותן שנים, החלה לחקור את הפרשה הזו יחד עם פרשות נוספות, ובמרץ 2001 פרשת האי היווני התפרסמה בעיתונות. כל המעורבים בפרשה הכחישו את הטענות נגדם; ובסיום החקירה המליצה המשטרה ולאחריה גם פרקליטות מחוז מרכז - שלא להגיש כתב אישום נגד משפחת שרון, אך להגיש כתב אישום נגד אפל על מתן שוחד. לעומת זאת, פרקליטת המדינה עדנה ארבל המליצה במרץ 2004 להגיש כתב אישום נגד אריאל שרון ונגד בנו גלעד בגין עבירת לקיחת שוחד, ואף הכינה טיוטת כתב אישום. סערה ציבורית גדולה התעוררה עקב כך.

בסופו של דבר, החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז באפריל 2004, שלא להגיש כתב אישום נגד אולמרט, וביוני אותה שנה החליט שלא להגיש כתבי אישום נגד אריאל שרון ונגד בנו, עקב העדר ראיות מספיקות להעמדה לדין. סערה ציבורית נוספת התעוררה גם לאחר החלטה זו.

ספיחים של הפרשה עוררו אף הם סערות תקשורתיות: זכות השתיקה עליה שמר גלעד שרון, וסירובו למסור מסמכים וקלטות שהיו ברשותו; הדלפת טיוטת כתב האישום לעיתונות - אותו כתב אישום המייחס עבירה של קבלת שוחד לאריאל שרון ולבנו גלעד.

אירועי הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזם הנופש הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 תכנן דוד אפל להקים באי פאטרוקלוס מרכז נופש ותיירות גדול מאוד, כאתר ראשון ברשת עתידית של מרכזי תיירות ונופש במספר אתרים בעולם ששמה יהיה Heaven on Earth (גן עדן עלי אדמות). על האי תיכנן לבנות כ-100,000 חדרים, כ-15 בתי קזינו, מגרשי גולף, מרכזי קניות ובידור, כפרי שעשועים ומרכזי ספורט. ההגעה אל האי הייתה אמורה להתבצע באמצעות רכבת מנמל התעופה של אתונה דרך מנהרה תת-ימית. אפל גם שאף להקים באי את הכפר האולימפי לקראת אולימפיאדת אתונה (2004). ההשקעה המתוכננת בפרויקט זה - אשר תואר על ידי המעורבים בו כ"מדהים" וכ"גרנדיוזי" היו אמורות להגיע לכ-16 מיליארד דולר.

כאשר ניסה אפל לרכוש את האי, נתקל בקשיים מכיוון שרוב האי הוכרז כשטח עתיקות מוגן, ומכיוון שחלק מהאי היה שייך לכנסייה היוונית. המשא ומתן של אפל באמצעות אנשי קשר שלו ביוון היה ארוך וסבוך, עם עליות ומורדות וכמעט הגיע לסיום מוצלח מספר פעמים.

מעורבות לכאורה של אריאל שרון ושל אהוד אולמרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1998 נפגש אפל עם אריאל שרון ועם אהוד אולמרט, ועל פי החשד ניסה לגייס אותם לעזור לו בפרויקט מול שלטונות יוון, תמורת הבטחות לסייע להם בבחירות המקדימות לראשות הליכוד. במקביל פנה לבכירים ביוון כדי שיבקרו בישראל, תוך הבטחה שייפגשו עם שר החוץ אריאל שרון.

בביתו של דודי אפל התקיימו בשנת 1999 שתי ארוחות ערב לכבוד אנשי ממשל יווניים, ולשתיהן הוזמן אריאל שרון.

תת שר החוץ היווני יאנוס קראנידיוטיס (Γιάννος Κρανιδιώτης) ופמלייתו ביקרו בישראל בינואר 1999, בהזמנת מפלגת העבודה הישראלית. אפל היה מעורב מאוד בתוכנית הביקור, ואף מימן חלקים ניכרים מהביקור (במקום מפלגת העבודה). ארוחת הערב בביתו של אפל ב-12 בינואר הייתה בנוכחות שר החוץ אריאל שרון. מחומר הראיות שנאסף, הסתבר שאפל דחק בשרון להגיע לאירוע זה. פרויקט האי היווני לא הועלה באותו ערב, אלא רק למחרת, באירוע אחר בבית מלון, בו לא השתתף שרון. גלעד שרון נכח בארוחה זו, אך באותה תקופה עדיין לא עבד בפרויקט.

כעבור כחצי שנה, לאחר בחירות 1999, חדל אריאל שרון לשמש כשר. ביומו האחרון במשרד החוץ, טיפל שרון במתן אזרחות ישראלית לאיש הפטריארכיה היוונית, השולטת באי פאטרוקלוס. זמן קצר אחר כך נהרג תת-שר החוץ היווני בתאונת מטוס. סיום תפקידו של שרון במשרד החוץ וכן מותו של תת-שר החוץ הביאו כנראה לקטיעת הקשר שניסה אפל לטוות (על פי החשד) בין שתי המדינות לטובת המיזם.

ראש עיריית אתונה דמיטרי אברמופולוס (Δημήτρης Αβραμόπουλος) הוזמן לישראל על ידי ראש עיריית ירושלים אהוד אולמרט ועל ידי משרד החוץ הישראלי. הארוחה בביתו של אפל התקיימה ב-28 ביולי 1999, לארוחה זו הוזמן אריאל שרון - אז ראש האופוזיציה, בנו גלעד, חה"כ ראובן רבלין ואחרים. קדמה לה ארוחת ערב רשמית במלון המלך דוד שמומנה על ידי אפל ובה המארח היה אולמרט. מחומר הראיות בולט עניינו הרב של אפל, שהמשלחת היוונית תיפגש עם גורמים בעלי מעמד בארץ.

העסקת גלעד שרון בפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה החל דוד אפל להעסיק את גלעד שרון כיועץ מיוחד לפרויקט לשלב השיווק. לגלעד שרון תואר שני בחקלאות. ניסיונו העסקי עד אז היה בניהול חוות שקמים ובמספר עסקות נדל"ן שלא צלחו. גלעד הצטרף לצוות פרויקט האי היווני במחצית מרץ 1999 לפי הצעה שקיבל מאפל, ועבד בפרויקט עד יוני 2001. לפי החוזה, שנחתם בין אפל לבין חוות שקמים, שכרו של גלעד שרון היה 20 אלף דולר לחודש, ועוד מיליון וחצי דולר עם השלמת הפרויקט, או לפחות 300 אלף דולר נוספים אם הפרויקט לא יצא אל הפועל. במאי 2000 חתמו אפל וגלעד שרון על חוזה מעודכן, שהבטיח לגלעד סכומים גבוהים יותר רטרואקטיבית. על פי סיכום הראיות, קבע היועץ המשפטי מזוז, שסך הכל השתכר גלעד שרון בסכום של כ-640 אלף דולר.

האי פאטרוקלוס - מרוחק 850 מטר מהיבשה, סלעי ושומם ברובו הגדול

חקירות ובדיקות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקירת המשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשטרה האזינה לשניים מקווי הטלפון של דוד אפל מסוף 1998 ועד פברואר 2001. המידע שנצבר מהאזנות אלו הוביל לסדרה של חקירות בפרשיות שונות, אחת מהן היא פרשת האי היווני. במרץ 2001 פרסם העיתון ידיעות אחרונות תחקיר שחשף את הפרשה, וזמן קצר אחר כך הפכה חקירת המשטרה בפרשת האי היווני לחקירה גלויה.

בחקירתו, שמר גלעד שרון על זכות השתיקה, וסירב למסור מסמכים וקלטות שהיו ברשותו (ושהיו נחוצים גם לחקירת פרשות נוספות בהן היו מעורבים גלעד ואחיו עמרי). גלעד טען, שהזכות להימנע מהפללה עצמית חלה גם על מסמכים וקלטות. המשטרה לא יכולה הייתה לפשוט על חוות שקמים עקב חסינות חברי כנסת של אריאל שרון. בהמשך נפתח מאבק ארוך ומייגע בין המערכת המשפטית לבין גלעד שרון בנושא זה. פעמיים עבר הנושא מבית משפט השלום בפתח תקווה ועד בית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון העבירו ביקורת קשה על גלעד, שהוא מתחמק ומתחכם ושאיננו פועל על פי הצו הקובע שעליו למסור את הקלטות ואת המסמכים. בסופו של דבר בית משפט השלום בפתח תקווה קבע שגלעד שרון אכן מסר כבר את המסמכים שהיו ברשותו.

המשטרה סיימה את החקירה באפריל 2002, בהמלצה להעמיד לדין את אפל, ולסגור את התיק נגד אריאל שרון. חקירה משלימה בנושא העסקת גלעד שרון נמשכה עד אוקטובר 2003 ומסקנת המשטרה הייתה שלא להעמיד לדין - לא את אריאל שרון ולא את גלעד.

במקביל, נערכה חקירת משטרה בשנים 1997-2003 בנושא בפרשת הקרקעות בגינתון ובאזורים נוספים סמוך ללוד. קרקעות שיש לאפל אינטרסים בהם, בחשד שיש לשרון מעורבות בהשבחתם, וגם בפרשה זו לא נמצאו עדויות נגד אריאל שרון.

פרקליטות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2003 הכינה פרקליטות מחוז מרכז חוות דעת מסכמת, על פרשת האי היווני ועל פרשת קרקעות אפל. מסקנתם הייתה להעמיד את אפל לדין בעבירה של מתן שוחד, אך לסגור את התיק נגד משפחת שרון.

ב-20 בינואר 2004 החליטה פרקליטת המדינה עדנה ארבל (ששימשה באותה עת גם כממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה) לתקן את כתב האישום נגד אפל, ולכלול בו במפורש אישום המייחס לאפל עבירה של מתן שוחד הן לאריאל שרון והן לאהוד אולמרט. כתב האישום נגד אפל כלל גם האשמות נוספות, ופרט לאפל הואשמו בנימין תבין וחברת מגדל הזוהר שאפל היה שותף בה.

עדנה ארבל הגיעה למסקנה, כי אריאל שרון ידע היטב על הכספים שקיבל בנו גלעד מדוד אפל, ובכל זאת סייע לאפל בעסקיו.‏‏‏[1] ב-28 במרץ 2004 הכינה ארבל טיוטת כתב אישום נגד אריאל שרון ונגד בנו גלעד בגין עבירת לקיחת שוחד, מלווה בחוות דעת מפורטת, שגובשה פה אחד על ידי צוות של שבעה פרקליטים בכירים. בנוסף, החליטה ארבל, שאין מקום להעמיד לדין את אהוד אולמרט. טיוטת כתב האישום הועברה למני מזוז, שהחל את תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה זמן קצר לפני כן. עדנה ארבל פרשה מתפקידה זמן קצר לאחר מכן, ומונתה לשופטת בבית המשפט העליון.

טיוטת כתב האישום הודלפה ופורסמה בעיתונות, מה שעורר סערה פוליטת גדולה. עו"ד אביגדור קלגסבלד פרקליטו של אריאל שרון, האשים את הפרקליטות במניפולציה תקשורתית.‏‏[1] ההדלפה עוררה זעם גם במשרד המשפטים ואצל השר יוסף לפיד.

היועץ המשפטי לממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2004 החליט היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שהחל בתפקידו זמן קצר לפני כן, לסגור את התיק נגד אהוד אולמרט, בדומה להחלטת עדנה ארבל.

מני מזוז בדק את החשדות נגד אריאל שרון ובנו גלעד, בסיוע צוות של חמישה פרקליטים בכירים, וב-15 ביוני 2004 הופיע במסיבת עיתונאים שעוררה עניין רב בציבור. מזוז פרסם את החלטתו, שלא להעמיד לדין את אריאל שרון ואת בנו, עקב העדר תשתית ראייתית מספיקה. ההחלטה התקבלה בהסכמת כל חמשת חברי הצוות המקצועי שהקים מזוז.

בהודעתו לתקשורת, הדגיש מזוז שהחלטתו התקבלה מתוך עמדה, שדין אחד לראש הממשלה ולאחד האדם.

גישתו של מזוז, היא שיש להעמיד לדין אדם, אך ורק אם קיימת אפשרות סבירה להרשעה. הוא דוחה את הגישה ההפוכה, שאם לתובע יש ספק - עליו להותיר את המלאכה לבית המשפט, ומביא כסימוכין את פסיקת בג"ץ בנושא אחר:

"העמדת אדם לדין אינה דבר של מה בכך, והשלכותיה קשות, אף אם בסופו של דבר יוצא הוא זכאי בדינו. והדברים ידועים... גישת "האפשרות הסבירה להרשעה" מעניקה לתובע שיקול דעת ראוי גם בחיזוי תוצאות המשפט, אם יוגש כתב אישום ..."

– בג"ץ 2534/97 יהב ואח' נ' פרקליטת המדינה ואח', פ"ד נא(3) 1

לפי מזוז ולפי צוות הבדיקה חומר הראיות קלוש מאד, ובלשונו של מזוז -

"חומר הראיות לוקה בחולשות בכל אחד מרכיבי העבירה, ואינו מתחבר גם לכדי מבנה כולל העומד על רגליו. הראיות בתיק זה אינן מביאות אותנו, אף בקירוב, לקיום האפשרות הסבירה להרשעה."

מזוז מתח ביקורת נגד פרקליטת המדינה הפורשת עדנה ארבל, אשר הכינה טיוטת כתב אישום נגד שרון ובנו. במסמך שהוציא, מפרט מזוז את נימוקיו בפרשה זו, וכן בפרשה נוספת המכונה "פרשת קרקעות אפל".

כתב האישום נגד דוד אפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזוז החליט שלא להאשים את אריאל ואת גלעד שרון בקבלת שוחד, אולם בשלב זה טרם החליט מה יעשה בכתב האישום שכבר הוגש נגד דוד אפל באשמת מתן שוחד - באותה פרשה בדיוק. מזוז היה מודע להשלכות אפשריות של החלטתו זו על כתב האישום נגד דוד אפל, אולם דחה את קבלת ההחלטה בעיניינו של אפל.

כתב האישום נגד דוד אפל ונגד נאשמים אחרים תוקן מאוחר יותר, ולבסוף נמחקה ההאשמה שנתן שוחד לאריאל שרון. נגד אפל המשיך להתנהל משפט בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, באשמות אחרות, בהן מתן שוחד לראש עיריית לוד בני רגב, העברת כספים בלתי חוקית למערכת הבחירות של זמיר בן-ארי לראשות עיריית גבעת שמואל, ועוד.‏[2]

האם ניתן היה להעמיד לדין באשמת קבלת שוחד את אריאל שרון ואת בנו גלעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך הוכחת עבירת שוחד, נדרש להוכיח קשר סיבתי כפול:

  1. מרכיב מתת השוחד: קשר בין מתת השוחד לבין הפעולה של איש הציבור שבעדה ניתן השוחד ("התמורה").
  2. מרכיב התמורה: קשר בין הפעולה של איש הציבור לבין תפקידו (לרבות פעולות שאינן במסגרת תפקידו, אך יש להן זיקה להיותו בעל תפקיד).

בנוסף, נדרש להוכיח יסוד נפשי - מחשבה פלילית שבה עובד הציבור מודע לכך, שהשוחד ניתן לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו, או מתוך זיקה להיותו בעל תפקיד (או אפילו בעד "עצימת עיניים").

להלן טבלה המסכמת את המרכיבים הנדרשים להוכחת עבירת שוחד, ולכל מרכיב - החשדות והסיבות להכנת טיוטת כתב אישום, מסקנות היועץ המשפטי לממשלה, וביקורת שיפוטית על מסקנות היועץ המשפטי.

מרכיב הדורש הצגת ראיות החשדות, בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי, וביקורת משפטית‏‏‏[3]
מרכיב מתת השוחד הבטחת אפל לתמיכה פוליטית בשרון החשדות: דוד אפל הבטיח לאריאל שרון לתמוך בו בבחירות המקדימות לראשות הליכוד בפברואר 1999, ובבחירות לראשות המפלגה בספטמבר 1999.
בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי: הקשרים בין דוד אפל לבין אריאל שרון, היו לא רק פוליטיים, אלא גם קשרים אישיים אשר הקיפו אף את בני משפחותיהם. אפל היה פעיל מרכזי במפלגת הליכוד, ותמך בבחירות המקדימות בפברואר 1999 לא רק בשרון אלא גם במועמדים נוספים ממחנה דוד לוי. לטענתו של אפל, תמיכה זו בשרון הייתה חלק מהיריבות בין המחנות בליכוד באותה תקופה. מזוז לא מצא ראיות לכך, שאפל העדיף את שרון בצורה חריגה. בבחירות לראשות הליכוד שהתקיימו בספטמבר 1999, אפל הצהיר אז על תמיכה בשרון, אך לפי הראיות - תמך בפועל דווקא באהוד אולמרט.

אריאל שרון העיד, שביקש תמיכה פוליטית לא רק מאפל אלא גם מכל הפעילים וראשי הסניפים, וכי אין בכך כל מחויבות פוליטית לאותם פעילים - זהו חלק מכללי המשחק הפוליטיים. מזוז מקבל טענות אלו, וטוען, שמכיוון והחוק בנושא עבירת השוחד מנוסח באופן רחב ועמום - יש להזהר ולא להפריז. מזוז קובע כי הסיוע הפוליטי שנתן אפל לשרון הוא קשר לגיטימי, כל אזרח רשאי לתרום ולסייע לגוף פוליטי במגבלות החוק. לא שטובת הנאה פסולה איננה אפשרית גם במסגרת יחסי הידידות בין אפל לבין שרון, אך "הנטל המוטל על כתפי התביעה להוכיח זאת, בנסיבות כאלה, הוא נטל כבד".

ביקורת משפטית: ההבטחה שנתן אפל להקים "מטה של 30 עד 40 איש" עבור שרון בבחירות המקדימות בפברואר 1999 - ניתנה כאשר שרון כיהן כשר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, בתקופה בה אפל הסתכסך עם המינהל על רקע הקרעות באזור לוד. באותה תקופה התקיימה גם ארוחת הערב להראשונה לתת-שר החוץ היווני. לכן, יש להבטחה זו משמעות, גם אם לא מומשה בסופו של דבר.

היה מקום לתת דגש רב על מעמדו של אפל, לא רק כמי שמעורב בפוליטיקה, אלא כבעל השפעה רבה באותה תקופה - על גורמי ממשל הן ברמה הארצית והן ברמה המוניציפלית.

העסקת גלעד שרון על ידי אפל החשדות: העסקת גלעד שרון בפרויקט האי היווני, הייתה בסכומים גבוהים וללא תמורה של ממש מצידו של גלעד, עם "מידה רבה של חריגות עד כדי פיקטיביות".
בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי: דוד אפל וגלעד שרון הכירו שנים קודם לכן, במסגרת ההיכרות בין המשפחות. לפי אפל, גלעד אף השתתף בשיעורי תורה בביתו. לפי גלעד שרון, הוא התייעץ עם אפל בעבר על פרויקטי בנייה בתל אביב.

אפל השקיע בשלב הייזום והתכנון בפרויקט כ-14 מיליון דולר, והעסיק בעלי מקצוע וחברות שונות בתחומים רבים. קיימות עדויות הסותרות את החשדות להעסקה פיקטיבית:

  • קיימת עדות, שאפל ראה בגלעד "בחור רציני מאוד", "בחור שמסוגל לרוץ, הוא חושב, מהיר מחשבה, סומך עליו במאה אחוז", וייעד אותו לתחום השיווק, ובעיקר שיווק נופש באי היווני לוועדי עובדים. תפקידו של גלעד היה לתאם ולהפעיל את כל הגורמים החיצוניים ונותני השירותים הקשורים לשיווק, פרסום ומכירות.
  • קיימת עדות, שגלעד היה שותף "עד צווארו" בתחומים שבהם עסק, ועבד מבוקר עד לילה מול כל הגורמים.
  • בתחילת עבודתו (מרץ 1999) לא קיבל גלעד שרון כל תשלום (דווקא בתקופה בה אביו אריאל שרון עוד כיהן כשר), ורק מאוחר יותר - כאשר שרון האב כבר עבר לאופוזיציה - נחתם חוזה העסקה ל-5 שנים בין חברה בבעלות אפל לבין חברת חוות שקמים.

גלעד סיים את עבודתו בפועל ביוני 2001, וקיבל בסופו של דבר שכר של כ-640 אלף דולר תמורת העסקה של כשנתיים בפרויקט. מזוז איננו מתרשם מהשכר הגבוה, ולראיה, משווה מזוז את העסקתו של גלעד שרון בתקופה קצרה אצל החוקר דוד ספקטור בשנת 2000, שכרו על בסיס חודשי היה אז פי 3 או פי 4 מאשר שכרו בפרויקט האי היווני.

גלעד שרון שמר על זכות השתיקה בעת חקירתו במשטרה, אולם מזוז מייחס חשיבות רבה יותר להקלטות השיחות של ספקטור ולהקלטות של המשטרה, מהם לא עולה כל ממצא מחשיד. לסיכום, מזוז לא מוצא ראיות לכך, שהעסקתו של גלעד הייתה מלאכותית ופיקטיבית או ללא תמורה של ממש.

ביקורת משפטית: השוואת שכרו של גלעד שרון לבעלי תפקידים אחרים איננה נכונה. צריך היה להשוות את שכרו של גלעד שרון גם על בסיס כישוריו וניסיונו. לגלעד לא היה כל ניסיון בתחום הרלוונטי, וכישוריו והצלחותיו מוטלים בספק. מזוז הסיק שגלעד שרון היה בעל תפקיד ניהולי בכיר, אך גלעד בעצמו לא פסל את האפשרות שהוא בסך הכל "קישוט" (נשמע בקולו באחת מההקלטות).

מזוז התעלם משני בעיות מהותיות המחשידות מאד את העסקת גלעד שרון:

  • הובטח לגלעד שרון מענקים גבוהים מאד אם הפרויקט יצליח - בלי כל קשר לפעולותיו של גלעד.
  • הסכם ההעסקה נחתם בסופו של דבר רק במאי 2000 - לאחר שהמיזם נכשל למעשה.

מזוז לא נתן משקל לשתיקתו של גלעד שרון בחקירותיו, ונתן משקל נמוך לעדותו של החוקר דוד ספקטור, כי ייחס לו גישה מגמתית נגד שרון. מאידך - נתן מזוז משקל יתר לעדותם של דוד אפל ושל אריאל שרון - שני אנשים שהם בעלי אינטרסים ברורים בפרשה.

מרכיב התמורה השתתפות אריאל שרון בארוחות הערב לבכירים מיוון החשדות: השתתפותו של אריאל שרון בשתי ארוחות הערב, נועדה לסייע לקידום האינטרסים של אפל מול שלטונות יוון.
בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי: הארוחה הראשונה התקיימה לפני העסקת גלעד שרון על ידי אפל, ואילו הארוחה השנייה התקיימה כבר במהלך העסקתו. על פי חקירתו במשטרה, ידע שרון שבנו מועסק אצל אפל, אך מזוז לא מצא הוכחה לכך ששרון קישר בין הארוחה השנייה (לכבוד ראש עיריית אתונה) לבין העסקת בנו. בחקירתו, לא זכר אריאל שרון את פרטי הארוחות, מכיוון שלדבריו, השתתף באירועים רבים בביתו של אפל. לפי העדויות, בשתי הארוחות לא דובר כלל על פרויקט האי היווני, ועל כן סבר מזוז, שהופעתו של שרון בשתי הארוחות יכולה בהחלט להתאים לכיבוד המעמד בלבד ("קישוט") על רקע הידידות ארוכת השנים בין שרון לאפל. לאור זאת, לא יכול היה היועץ המשפטי להוכיח שהופעותיו של שרון בשתי הארוחות היו סוג של תמורה למתן שוחד.
ביקורת משפטית: מזוז נתן משקל יתר לנושא התמורה עבור מתת השוחד. הוא חיפש ולא מצא ראייה ברורה לתמורה, אולם לא חייבים להוכיח תמורה מיידית, כי נותן השוחד מצפה לעתים לתמורה עתידית בבחינת "שלח לחמך על פני המים".

היה מקום לשים לב, שעיקר הערך הראייתי של השתתפות שרון בארוחות הערב - היא בהוכחת מודעות של שרון לאינטרסים של אפל, ואת זה ניתן היה להוכיח. גם אם לא דובר באותה ארוחה על המיזם באי היווני. מזוז לא נתן משקל מתאים לפגישה במשרדו עם תת-שר החוץ היווני, פגישה בה השתתף באופן תמוה גם נורמן שקולניק - ישראלי תושב יוון ששימש כאיש הקשר של אפל עם שלטונות יוון.

היה מקום לשים לב, שארוחת הערב הראשונה התקיימה שבועיים לאחר הבטחת אפל לסייע לשרון בבחירות המקדימות בליכוד.

קידום עסקי הקרקעות של אפל באזור לוד החשדות: לאפל היו אינטרסים רבים באזור לוד. הוא היה שותף בחברת מגדל הזוהר, שהקימה את שכונת גני אביב בלוד, ורכשה קרקעות במושבים סמוכים ללוד: גנתון, יגל, אחיעזר וצפריה. העסקה בגנתון הייתה הגדולה מכולן, ונעשתה בניגוד לחוזה החכירה של שטחים חקלאיים בין המינהל לבין המושב. תוכניתו של אפל הייתה לספח שטחים אלו לשטח העיר לוד - בניגוד לדעת מינהל מקרקעי ישראל.

בהיותו שר התשתיות הלאומיות בשנים 1997-1999, לחץ שרון (על פי החשד) על אנשי מינהל מקרקעי ישראל להסיר את התנגדותם לעניינים הנוגעים באינטרסים של אפל באזור העיר לוד. בהיותו ראש ממשלה קידם את האינטרסים של אפל במסגרת החלטת הממשלה ביולי 2002 בנושא הצלת העיר לוד, ובדיוני הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בשנים 2002-2003.

בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי: מזוז סקר את פעילותו של אריאל שרון בשנים 1999-1997 עת כיהן כשר התשתיות הלאומיות. לפי הראיות שבידיו, "לא רק ששרון לא סייע לאפל בקידום עסקי הקרקעות שלו, אלא הוא נתן גיבוי מלא למנהל המינהל ולאנשי המינהל שהתעמתו עם אפל".

מזוז סקר את פעילותו של שרון בשנים 2003-2002 עת כיהן כראש הממשלה, במסגרת החלטת הממשלה על הצלת העיר לוד, ובמסגרת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. גם בתקופה זו לא מצא מזוז ראיות הקושרות בין פעילות שרון לבין האינטרסים של דוד אפל.

ביקורת משפטית: קיימו עדויות, ששרון הביע חוסר שביעות רצון מאנשי המינהל עליהן היה ממונה. אין צורך להציג ראיה של לחץ ישיר וגלוי, גם נזיפה מעין זו היא דרך אפשרית לקידום האינטרסים של אפל.

שרון טען שלא נפגש עם אפל בנושא עסקיו - אמירה שהתבררה כלא נכונה. שרון טען שלא היה מוגע לאינטרסים של אפל - דברים שנסתרו על ידי ראש המינהל דרכסלר. בשתי שיחות שהוקלטו בין אפל לבין גלעד שרון, הביע אפל את חוסר שביעות רצונו ממדיניות דרכסלר, המונע הפשרת הקרקעות החקלאיות.

היסוד הנפשי יסוד נפשי אצל אריאל שרון - בקבלת סיוע פוליטי מדוד אפל החשדות: אריאל שרון היה מודע להבטחת אפל לתמוך בו פוליטית.
בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי: לפי עדותו, שרון לא ייחס חשיבות רבה להבטחות הניתנות בתקופת בחירות. אין גם ראיות לכך, שאפל פנה אל שרון כדי שיסייע לו בעסקי הקרקעות שלו בתקופה שהיה שר התשתיות הלאומיות. לאור כל זאת מזוז לא יכול היה לבסס ראיות שלשרון היה יסוד נפשי בנושא זה, מה גם שעל פי מזוז, הבטחת הסיוע הפוליטי של אפל לשרון הייתה לגיטימית, על רקע של הכרותם וחברותם ארוכת שנים.
ביקורת משפטית: קיימות ראיות רבות ששרון היה מודע לעסקיו של אפל (ועצם השתתפותו בארוחות הערב הן ראיה לכך), ושהכיר היטב את סוגיית הקרקעות באזור לוד.
יסוד נפשי אצל אריאל שרון - בהשתתפותו בארוחות הערב החשדות: שרון היה מודע לכך, שהשתתפותו בארוחות הערב תסייע לאפל
בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי: מזוז קיבל את טענות שרון, שהוא נענה להזמנה על רקע קשריו האישיים עם אפל.
ביקורת משפטית: קיימות ראיות רבות ששרון היה מודע לעסקיו של אפל ביוון, ועצם השתתפותו בארוחות הערב הן ראיה לכך.
יסוד נפשי אצל גלעד שרון - בהעסקתו אצל דוד אפל החשדות: גלעד שרון היה מודע לכך, שהעסקתו על ידי אפל הייתה פיקטיבית
בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי: לפי עדויות, העסקת גלעד שרון על ידי אפל לא הייתה פיקיטיבית, והוא אכן העניק בפועל שירותים איכותיים, והעסקתו לא הייתה חריגה יחסית לאחרים שהועסקו בפרויקט. מזוז לא מצא כל ראיה, שעל פיה גלעד תפס את הסיטואציה הזו כהעסקה פיקטיבית שהיא חלק ממתן שוחד. על פי שיחות שהוקלטו, מוצא מזוז כי דפוס התנהגותו של גלעד אינו מתיישב עם דפוס של פעילות בלתי חוקית: הוא ניהל משא ומתן ארוך על הסכם כתוב, הוא תבע כספים ש"מגיעים" לו.
ביקורת משפטית: קיימות ראיות בשיחות מוקלטות, בהן חשד גלעד שהעסקתו היא פיקטיבית ("אולי גם אני קישוט"). בחקירתו, שמר גלעד על זכות השתיקה - מה שיכול להיזקף לחובתו.
יסוד נפשי אצל אריאל שרון - בהעסקת בנו אצל דוד אפל החשדות: אריאל שרון היה מודע להעסקת בנו בשכר גבוה, למרות שלגלעד לא הייתה כל הכשרה קודמת בתחום התיירות.
בדיקות ומסקנות היועץ המשפטי: על פי מזוז, כדי להוכיח יסוד נפשי בבית המשפט, נדרשת בנוסף גם הוכחה לכך שאריאל שרון הבין שהעסקת בנו הייתה בתמורה "בעד פעולה הקשורה במילוי תפקידו" כאיש ציבור. אריאל שרון היה מודע להעסקת בנו, אך אין ראיות לכך ששלט בסכומים וביתר הפרטים. ייתכן שאריאל שרון נהנה מאותם כספים, אך כבר שנים רבות כל ענייני הכספיים של המשפחה מנוהלים על ידי בניו עמרי וגלעד. על פי שיחות שהוקלטו, גלעד לא תפס את העסקתו כבלתי חוקית, ולכן לא סביר שהעביר מסר אחר לאביו. משיחה נוספת, שהוקלטה בין אריאל שרון לבין אפל, עולה ששרון לא היה בקיא בפרטי הפרויקט או בפרטי העסקת בנו. לאחר ניתוח ארוך מגיע מזוז למסקנה שלא ניתן יהיה להוכיח בבית משפט מחשבה פלילית של אריאל שרון בכל הקשור להעסקת בנו, וגם לא יהיה ניתן להוכיח "עצימת עיניים" מצדו.
ביקורת משפטית: קיימות ראיות רבות שאריאל שרון היה מודע להעסקת בנו גלעד, ולשכר הגבוה שקיבל. השכר שגלעד קיבל נכנס לחשבון המשפחתי (על שם חוות השקמים), שגם הוא אריאל נהנה ממנו.

תגובות והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטתו של מזוז עוררה מיד סערה בחוגים פוליטיים ומשפטיים.‏[4][5]

הוגשו עתירות לבג"ץ לחייב את היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדין את אריאל שרון ואת בנו גלעד, אך אלה נדחו. על פי בג"ץ, הקל מזוז עם שרון בעניינים מסוימים מעבר לנהוג, אך בית המשפט לא ראה בכך סיבה לפסול את החלטתו של היועץ המשפטי, ואף קבע שהוא (בג"ץ) אינו יכול לדון בשאלה האם לפי חומר הראיות יש סיכוי סביר להרשעה, מכיוון שזוהי סמכותו הבלעדית של היועץ המשפטי לממשלה. בג"ץ החליט גם שלא לחשוף את סיכום הראיות הפנימי של פרקליטות מחוז המרכז ("דו"ח שיבר").‏[6][7]

פרשה זו, וכן פרשה נוספת (פרשת סיריל קרן), הטילו צל על המשך כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה, אך בסופו של דבר לא גרמו לו נזק ממשי.

תוכנית ההתנתקות בוצעה בקיץ 2005, כשנה לאחר סגירת התיק על ידי היועץ המשפטי לממשלה. נשמעו טענות רבות מפי המתנגדים לתוכנית ההתנתקות, שמהלכיו המדיניים מרחיקי הלכת של שרון נועדו לרצות את השמאל ולהסיח את דעתו של הציבור ואת דעתם של אנשי הפרקליטות ממעורבותו הפלילית של שרון בפרשות אלו. ההחלטה על תוכנית ההתנתקות התקבלה כנראה עוד בשנת 2003, והועלתה לראשונה באופן פומבי בנאום שנשא שרון ב-20 בנובמבר 2003, בו הצהיר כי הוא שוקל צעדים חד צדדים,‏‏[8] ובצורה מפורשת יותר - בנאום בכנס הרצליה ב-18 בדצמבר 2003‏.‏‏[9] אחד ממתנגדי ההתנתקות, סגן השר צבי הנדל, שהתגורר אז בגוש קטיף, פרסם את הביטוי שמסר לו ח"כ יוסי שריד, "עומק העקירה כעומק החקירה".‏[10] מנגד, טען אריאל שרון ששיקוליו היו תמיד ענייניים ולטובת עם ישראל, ולא מעבר לכך.‏[11]

המשך מיזם הנופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב מוקדם של תכנון המיזם, כאשר נתקל אפל בקשיים מצד שלטונות יוון, החל כבר לבדוק חלופות אחרות - בספרד ובמקומות אחרים. בשנת 2005 העביר אפל את הזכויות במיזם הנופש לקבוצת משקיעים אירופים בראשות משפחת ז'ולטי משווייץ. הפרויקט מתוכנן להיבנות בדרום איטליה, ואפל צפוי לייעץ לפרויקט ולקבל תמלוגים של עשרות מיליוני אירו.‏[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ‏נועם שרביט, ארבל העבירה למזוז את טיוטת כתב האישום נגד רה"מ - באתר News1‏
  2. ^ הילה רז, דודי אפל זורק בוץ בעדותו: מנהל מינהל מקרקעי ישראל "תאב בצע כסף"; בכיר אחר "פרנואיד ואובססיווי", The Marker‏, 2 ביוני 2008
  3. ^ ביקורת משפטית על פי מאמר באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה ‏חלק 2 וחלק 3
  4. ^ כתבי ynet, מתקפה חזיתית על ארבל, עתירה נגד מזוז, באתר ynet‏, 16 ביוני 2004
  5. ^ טל רוזנר, מזוז: עדנה ארבל הציבה מטרה להאשים את שרון, באתר ynet‏, 15 ביוני 2004
  6. ^ טל רוזנר, האי היווני: ניצחון לשרון בבג"ץ, באתר ynet‏, 19 באוגוסט 2004
  7. ^ אריאל בנדור, בג"ץ השאיר את העמימות, באתר ynet‏, 19 באוגוסט 2004
  8. ^ נאום של אריאל שרון בוועידת ראש הממשלה ליצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי, 20 בנובמבר 2003
  9. ^ נאום של אריאל שרון בכנס הרצליה, 18 בדצמבר 2003‏
  10. ^ אטילה שומפלבי, הבכי של צבי הנדל, באתר ynet‏, 22 באפריל 2004
  11. ^ דיאנה בחור-ניר וגיא בניוביץ', שרון ל-ynet: "אני מרגיש חפות מוחלטת", באתר ynet‏, 5 באפריל 2004
  12. ^ גולן חזני, מיזם "האי היווני" של אפל עבר למשקיעים אירופים, באתר ynet‏, 2 במרץ 2005