יחסי ישראל–תימן

יחסי ישראל–תימן
ישראל	תימן
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072	527,968
אוכלוסייה
10,009,800	40,980,578
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901	21,606
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,940	527
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית	רפובליקה

לישראל ולתימן אין קשרים דיפלומטיים רשמיים. תימן אינה מכירה בישראל ואנשים בעלי דרכון ישראלי, או דרכון אחר עם חותמת ישראלית מנועים באופן עקרוני מלהיכנס למדינה. על פי החוק הישראלי תימן נחשבת למדינת אויב של ישראל.

היסטוריה קדומה

יש המזהים את אופיר המקראית, אשר המקרא מתאר כארץ הזהב אליה שלחו מספר מלכי יהודה אוניות להביא זהב ומוצרי מותרות אחרים עם תימן.

המקרא מספר גם על מלכת שבא שבאה לירושלים בימי שלמה.

קיימים ממצאים ארכאולוגיים המעידים על קשרי מסחר בין ממלכת שבא שבתימן וארץ ישראל בסביבת 600 לפני הספירה.

בשנת 25 לפני הספירה צירף הורדוס גדוד בן 500 חיילים לצבאו של אליוס גאלוס, שר צבאו של אוגוסטוס קיסר, שיצא לתימן בכדי להשתלט על דרך הבשמים. צבא זה הצליח בתחילה לכבוש את רמת מַארִבּ שבלב תימן ואף להחריב את נגׁראן, אך לבסוף הובס וגורש.

יוסף ד'ו נואס, המלך היהודי של חמיר, יצר קשר עם יהודי ארץ ישראל ומר זוטרא, וייתכן שנוצרה ברית מדינית בין השניים.

היסטוריה

המעורבות הישירה הראשונה בין ממלכת תימן לבין ארץ ישראל הייתה בוועידת השולחן העגול, שהתקיימה בפברואר עד מרץ 1939 בלונדון ודנה בסוגיית ארץ ישראל, בה שלחה הממלכה נציג למשלחת הערבית.

היחסים המתוחים בין שתי המדינות החלו טרם הוקמה מדינת ישראל. עם היוודע בתימן אודות תוכנית החלוקה של האו"ם ב-1947, החל גל של פוגרומים בעיר הנמל עדן כנגד היהודים תושבי המדינה. בפברואר 1948, זמן קצר לפני הכרזת העצמאות של ישראל, נרצח האימאם יחיא ויורשו, אחמד בן יחיא, קרא לכל הערבים להתאחד נגד המדינה הציונית שעתידה לקום. הוא אף הודיע למצרים כי יעביר לה סיוע ככל שתילחם בישראל. לאחר שקיבל את הידיעות כי ישראל ניצחה במלחמת העצמאות, התיר ליהודי תימן לעלות לישראל במבצע מרבד הקסמים.

במהלך מלחמת האזרחים של צפון תימן, שהתרחשה בצפון תימן בין התנועה המהפכנית של "הכוחות הרפובליקניים", שנתמכו על ידי מצרים בהנהגת נאצר לבין הכוחות המלוכניים בראשות אל באדר, שנתמכו על ידי סעודיה, וממלכת ירדן, ישראל שלחה נשק וסייעה לכוחותיו של אל באדר, לבקשת הממלכה המאוחדת, במה שכונה מבצע רוטב. ישראל הסכימה לסייע למלוכנים מכיוון שרצתה להחליש את מצרים, אויבתה העיקרית, ששלחה חיילים רבים לסייע לכוחות הרפובליקניים.

במאי 1972 עצרו שירותי הביטחון התימני את לוחם המוסד ברוך מזרחי שביקר במדינה במסגרת פעילות מודיעינית של ישראל מול יעדי טרור פלסטינים, שנבעה בעקבות איום הפיגועים בציר הספנות לישראל דרך מצר באב אל-מנדב. כשנה לפני כן, ביצע ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין פיגוע נגד מכלית נפט קוראל סי שהייתה בדרכה מאיראן לישראל. מזרחי נחקר בכלא התימני ולאחר כחודשיים הוסגר למצרים, בשל לחצים מדיניים שהופעלו על התימנים וגילוי אזרחותו המצרית של מזרחי.

לאחר איחוד תימן ב-1990, החל להתנהל משא ומתן סודי שמטרתו להביא לעלייתם של יהודי תימן, אך המגעים הופסקו על ידי התימנים. בראיון לרדיו עמאן, הכחיש סגן שר ההסברה התימני, עבד-אל-רחמן אל-עקווה, דיווחים ישראלים ואמריקאים על כך שנעשים ניסיונות להביא לעלייתם של שארית יהודי תימן לישראל. שר הפנים הישראלי, יצחק חיים פרץ, הודיע כי ישראל מפעילה מאמצים חשאיים שמטרתם להביא לעלייתם של כ-1,500 יהודים מתימן, אך פוליטיקאים בתימן המשיכו להכחיש את אמיתות ההצהרות והדיווחים הישראליים. באביב 1993 הצהירו מקורות ישראלים כי קרוב ל-100 יהודים עלו לישראל בחשאי מתימן.

במרץ 1994 הזהיר השייח' עבד-אל-מג'יד אל-זינדאני, חבר מועצת הנשיאות של תימן, מפני מה שהגדיר כ"תוכנית ציונית זרה לחלוקת תימן שנועדה להקל על השליטה בנפט ובמיקום האסטרטגי שלה" - לחופי באב אל-מנדב. שנה לאחר מכן, ניהלו תימן ואריתריאה סכסוך על איי האניש שנמצאים במקום אסטרטגי בדרום הים האדום. התימנים טענו שישראל מתערבת בסכסוך לטובת האריתראים.

עם תחילת המגעים במסגרת הסכמי אוסלו, הוזמנה הזמרת עפרה חזה, שהוריה עלו מתימן, על ידי שגריר תימן באו"ם לבקר במדינה עם אישור מיוחד מהשלטונות. חזה תכננה לצרף לטיול את הוריה והתאריך שנקבע היה ביום הולדתה של חזה בנובמבר 1995, אך בעקבות רצח יצחק רבין בתחילת אותו חודש, הופסקו המגעים בין הזמרת לדיפלומטים התימנים. לדברי חזה, רוה"מ דאז יצחק רבין נתן את ברכתו לקשר בין מדינת תימן לזמרת ולטיול המתוכנן. תימן שלחה נציג להשתתף בהלווייתו של רבין וזאת למרות מתיחת ביקורת מצידם על "הקצב האיטי של תהליך השלום".

בפברואר 1996 ביקרו בצנעא שני חברי הכנסת (מטעם המפלגה הדמוקרטית הערבית) עבד אל-והאב דראושה וטלב א-סאנע בהזמנת הפרלמנט התימני, עם זאת, ממשלת תימן לא פרסמה דבר על ביקורם במדינה. מקורות בתימן הקפידו לציין כי המבקרים מתארחים באזרחים ערבים, ולא כנציגי הכנסת הישראלית.

בינואר 2000 ציטט העיתון הירדני "אל מג'ד" מקורות דיפלומטיים מעודכנים כי שגרירות ישראל בירדן ניסתה שוב ושוב ליצור קשר טלפוני עם שגריר תימן בירדן, חסן אל לוזי. בחודש מרץ של אותה שנה ביקשה חברת התעופה הישראלית, אל על, רשות להשתמש במרחב האווירי של תימן לטיסותיה למזרח הרחוק, אך בקשתם נדחתה על ידי התימנים. שנה לאחר מכן, ב-2001, טען נשיא תימן, עלי עבדאללה סאלח, שנציגויות מסחריות ישראליות במדינות ערביות הן למעשה משרדים של המוסד.

ב-2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, מפלגת השלטון גינתה בחריפות את מה שראתה כ"תוקפנות נגד הפלסטינים והלבנונים" וקראה לקהילה הבינלאומית להתערב בנושא. גם מפלגות פוליטיות אחרות גינו את ישראל והודיעו על תמיכתן בלבנונים ובפלסטינים. ב-19 ביולי התקיימה הפגנה בנוכחות אלפי תימנים כדיד למחות נגד המלחמה.

באוקטובר 2008, עצרו כוחות הביטחון התימנים כשישה פעילים אסלאמיסטים שלטענת התימנים, היו בקשרים עם המוסד. באפריל 2010 הרשיע בית משפט לביטחון המדינה את אחד מהעצורים, בסאם עבדאללה אל-חיידרי ביצירת קשרים אינטרנטיים עם לשכת ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט וגזר עליו עונש מוות. בנוסף אליו, אחמד עלי אל-ריימי, הורשע ונידון למאסר של שלוש שנים. פעיל שלישי, עלי עבדאללה אל-מאפל בן 25 הורשע ונידון תחילה למאסר של 5 שנים אך לאחר ערעור, הורד עונשו לכ-3 שנים בלבד. שלושת החשודים הנותרים שוחררו לפני המשפט, מחוסר ראיות.

בשנת 2010 השעתה תימן את חברי נבחרת השחמט של המדינה ואת חברי הגוף המנהל של איגוד השחמט התימני לאחר ששחקניה החליטו להתחרות נגד ישראל בטורניר בינלאומי שנערך בבלארוס. שר הספורט התימני, חמוד מוחמד עובד, הורה על ההדחה לאחר שהשחקנים התעלמו מההוראות לפרוש אם יוגרלו להתחרות נגד ישראל (הוראות אלו הן חלק ממדיניות החרם הערבי על ישראל).

במלחמת חרבות ברזל ארגון הטרור התימני החות'ים, שכבש חלקים מתימן, התערב במלחמה לצד הפלסטינים נגד ישראל. הארגון שלח כטב"מים, וטילים בליסטיים וטילי שיוט מאזור מערב תימן לכיוון אילת והאזור, ואל אוניות בים סוף שיש להן קשר לישראל או שיעדן נמל בישראל. רוב היירוטים על ידי ישראל התבצעו בים סוף, במרחק רב מאילת.

ב-20 ביולי 2024 תקף חיל האוויר הישראלי מתקני נפט בעיר הנמל אל חודיידה שבמערב תימן.