כיסוי ראש לנשים (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיסויי ראש אופיינים לנשים חרדיות (פיאות וכובעים)
כיסוי ראש חלקי האופייני לזרמים מקלים בציבור הדתי

כיסוי ראש לנשים הוא חיוב הלכתי מקובל ביהדות, המחייב נשים נשואות בכיסוי שיער ראשן. לכיסוי הראש מקובל להשתמש במטפחת ראש, כובע או פאה נכרית.

גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות על פי שורת הדין בכיסוי ראש, אולם מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש, ישנם רבנים שהתירו לנשים אלו ללכת ללא כיסוי ראש. בעבר, במיוחד אצל יהדות צפון אפריקה, המזרח התיכון ותימן נהגו גם הרווקות לשים כיסוי ראש, אך כיום אין כמעט הנוהגים כך.

נשים יהודיות כיסו את ראשן לאורך ההיסטוריה. ישנן נשים שאינן מקפידות לכסות את ראשן בקביעות, אך כן בבית הכנסת ובאירועים דתיים וחשובים אחרים[1].

כלה יהודיה, ציור מאת מאוריצי גוטליב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עוברת על דת משה ויהודית

מקור דין זה הוא במשנה במסכת כתובות[2] המונה את הנשים שאיבדו את זכותן לקבלת תשלום הכתובה בעת גירושיהן, ביניהם אשה היוצאת לשוק "פרועת ראש" "ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית", בתלמוד שם מבואר החלוקה הבאה:

  • דת משה: אשה ההולכת ללא כיסוי ראש כלל נחשבת לעוברת על 'דת משה', ואיסורו מהתורה. איסור זה לומד התנא דברי רבי ישמעאל ממשמעות הפסוק לגבי סוטה המחייב את הכהן לגלות את ראש האשה טרם השקייתה, מכאן שיש איסור תורה לבנות ישראל ללכת בגילוי הראש. "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב: ופרע את ראש האשה[3] ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש.". על פי הגמרא די בכיסוי חלקי ('אפילו קלתה שפיר דמי') כדי לצאת ידי חובת ציווי התורה.
  • דת יהודית: אשה ההולכת עם כיסוי ראש חלקי, עוברת על 'דת יהודית' כלומר חורגות ממנהג הצניעות היהודי המקובל [4][1].

דין זה הובא בספרי ההלכה "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש אחת פנויה ואחת אשת איש[5]". לדבריהם חיוב התלמוד בכיסוי ראש הוא גם לנשים פנויות או לנערות, וכן נהגו ביהדות תימן ומרוקו, אולם ביהדות אשכנז, וכמו כן המנהג כיום הוא לפטור את הרווקות מכיסוי ראש, מקור להיתר הוא מדברי המשנה[6] המתארת כלה לפני חתונתה ההולכת ללא כיסוי ראש[7].הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר[8] סבור שיש לנערות ופנויות ללכת רק עם שיער אסוף, ובכך הוא מפרש את דברי הפוסקים "לא תלכנה פרועות ראש" האמור לגבי פנויה.

דעת יחיד של הרב יוסף משאש הסבור כי כיום אין חיוב לנשים ללכת עם כיסוי ראש, הרב משאש מסתמך על פרשנות[9] הקובעת כי כל האיסור נבע מהנורמה שאשה שהולכת ללא כיסוי ראש נחשבת כמבוזה ופרוצה, ולכן כיום, שהנורמה שונתה, מותר. [10][11]

כיסוי מפאת דברים שבקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א' דנה הגמרא באיסור אמירת דברים שבקדושה, כגון קריאת שמע, כנגד מראות פיזיים שונים שעלולים לגרום להרהור עבירה או בזמן שמיעת קול אשה. בין השאר מוזכר שם בקצרה 'שער באישה ערווה'. דין זה הוא אף כלפי בעלה של האישה.

באופן עקרוני אסור לגבר ללמוד תורה, לקרוא קריאת שמע או לומר שאר דברים שבקדושה כנגד שיער גלוי של אשה, כמו נגד מראות לא צנועים. אולם במשך השנים, באזורים שונים, היו נשים שלא נהגו לכסות ראשן, ובהתאם לכך היו פוסקים שקבעו שאין איסור לקרוא קריאת שמע כנגד שיער של אישה[12][13]. הייתה אף דעת מיעוט שאולי כיום אין חובה לאשה לכסות את ראשה כלל[14].

ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי כיסוי ראש לרווקות בעת תפילה ולימוד תורה. רוב הפוסקים האשכנזיים מצאו סיבות שלא לדרוש מרווקות כיסוי ראש, אולם יש מהפוסקים הספרדיים אשר דורשים מבנות לכסות את ראשן בעת תפילה, אמירת ברכות ולימוד תורה, וכך פסק הרב עובדיה יוסף[15], ובחלק מבתי הספר של רשת בני יוסף נוהגות כפסקו. בבתי הספר שבנשיאותו של הרב מאזוז מקפידים שהילדות תכסינה את ראשן בשעת תפילה ולדעתו אין הבדל בין בנות לבנים הנדרשים לכסות את ראשם[16].

שיעור הכיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיסוי ראש המכסה את חלקו האחורי

ישנם דעות ומנהגים שונים בין הקהילות היהודיות הדתיות השונות בעניין רמת הכיסוי הנדרשת של שיער האישה על ידי כיסוי הראש, וגודל השיער שניתן להשאיר מחוץ לכיסוי הראש. יש מנהג שעל פיו מותר לגלות שתי אצבעות מהשיער, ויש המחמירות ומכסות את כל השיער ללא השארת אף שערה גלויה.

בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א' (ד"ה 'לאשתו ולק"ש') מובא שאסור לומר דברים שבקדושה, כנגד "טפח באשה" וכנגד "שער באשה". ישנה מחלוקת האם השיעור של טפח נאמר גם לעניין שיערה, או לעניין גוף האישה בלבד. לפי האפשרות האחרונה, ישנה מחלוקת האם איסור השיער הוא אפילו בפחות מטפח, או שמא אפילו יותר מטפח מותר, כל עוד רוב השיער מכוסה. בציבור החרדי ובעיקר בציבור החסידי, יש שנוהגות לפי השיטה המחמירה, ואף מגלחות כליל את שיער ראשן לאחר נישואיהן, על מנת שלא יצא אפילו מעט שער מהכיסוי, וגם מפני הנהגה של אישה בשם קמחית המוזכרת בתלמוד ובמדרשים[17], עליה מסופר שאפילו קורות ביתה מעולם לא ראו את קלעי שערה.

פאה נכרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בפאה נכרית ככיסוי ראש מעורר מחלוקת הלכתית. ישנן דעות הסוברות כי פאה נכרית שווה לכיסוי ראש רגיל, בעוד דעות אחרות רואות בפאה פתרון מעולה העדיף על כיסויי ראש אחרים, ודעות אחרות רואות בפאה דבר שאינו יכול לשמש כלל ככיסוי ראש.

הדעה המתירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הדעה המתירה, הפאה היא פתרון הלכתי טוב לכיסוי ראש האישה, ומותר לנשים לחבוש פאה. כשיטה זו סוברים הרמ"א[18], המשנה ברורה[19], הרב משה פיינשטיין[20], החזון איש (שסבר שלפעמים יש בפאה יתרון)[21]. הרבי מליובאוויטש (שהעדיף באופן מוחלט את הפאה הנכרית על המטפחת[22]), ועוד רבנים ספרדיים, כמו הרב בן ציון אבא שאול[23], הרב שלום משאש, רבה של יהדות מרוקו[24] והרב יוסף קאפח[25].

לדעה זו נמצאו סימוכין בדברי המשנה במסכת שבת: "יוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר" (אך לא לרשות הרבים (שבת), עקב גזירה כללית על הוצאת תכשיטי נשים לרשות הרבים). השלטי הגיבורים דייק מכאן כי דווקא בשבת אסורה האשה לצאת בפאה נכרית לרשות הרבים, אך ביום חול הייתה מותרת.

מדברי ראשונים רבים עולה כי הפאה הנוכרית המוזכרת במשנה לא שימשה רק ככיסוי אלא גם כתכשיט, ועל כן אין מניעה לשיטה זו שהפאה תהיה הדורה ויפה[26][27].

הדעה האוסרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעה המנוגדת טוענת שהפאה אינה יכולה לשמש ככיסוי ראש שכן היא דומה למדי לשיער הטבעי, סיבה הפוסלת את הפאה מלשמש ככיסוי ראש על פי דעה זו. בשיטה זו החזיקו הרב חזקיהו חיים מדיני בספרו שדי חמד הרב עובדיה יוסף, [28]ואחרים.

על הראיה שהובאה ממסכת שבת הם משיבים, כי הפאה הנכרית עליה מדברת המשנה היא פאה כזו שהיה ניכר בבירור שלא מדובר בשער טבעי, בניגוד לפאה נוכרית מודרנית שנראית כמו שיער טבעי. להסבר זה נמצאו סימוכין בדברי התוספות[29].

אישה עם פאה
אישה עם פאה מודרנית

המנהג כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעשה, ברוב הציבור החרדי ליטאי וחסידויות חרדיות שמקורן מפולין ובלארוס (כגון חסידות גור, חסידות חב"ד) נוהגות הנשים ללכת עם פאה נכרית. בחסידויות החרדיות שמוצאן מהונגריה (כגון חסידות בעלז, חסידות סאטמר) ורומניה, נוהגות הנשים לחבוש על הפאה כובע. בקהילות העדה החרדית, ישנו רוב מוחלט של נשים שחובשות מטפחות לכיסוי ראשן.

בציבור הדתי לאומי האשכנזי חבישת הפאה הנכרית נפוצה בעיקר בין נשים מבוגרות ייקיות, ונדירה בקרב נשים צעירות[1].. בציבור הספרדי לעומת זאת, גם הנשים המבוגרות מכסות את ראשן במטפחת.

בציבור החרדי הספרדי, ישנם משני הסוגים, ישנם המתנגדים לפאה והנשים הולכות במטפחות או בכיסויים אחרים בהשפעת התנגדותו הנחרצת של הרב עבדיה יוסף. אך נפוצה גם תופעה של חבישת פאה נכרית[30] בהתאם לפסק ההלכה של הרב שלום משאש והרב בן ציון אבא שאול ישנם גם ראשי ישיבות ספרדיות המטיפים לתלמידיהם ללכת עם פאה בהשפעת החינוך האשכנזי[31] בנוסף כמחצית מבחורי הישיבות הספרדיים מתחנכים בישיבות אשכנזיות בהן מתירים פאה. נשים רבות מעדיפות את הפאה משיקולי אטרקטיביות.

על רקע המחלוקת קיימים גורמים הפועלים למען הפסקת השימוש בפאה נכרית, כך בכמה ערוצי קודש מקדישים חלק ניכר מהשידורים על מנת לעודד נשים לעבור מפאה נכרית לכיסוי ראש אחר[32], וכן מופצים פשקווילים רבים באזורים חרדיים המתריעים על האיסור שיש, לדעתם של אותם גורמים, על חבישת פאות.

אירוע מפורסם שנקשר בעניין הפאות הנוכריות אירע בשנת ה'תשס"ד (2004), אז נפוצה ידיעה בקרב הציבור החרדי ששיער הפאות הנכריות מגיע בחלקו מהודו, שם מתן השיער הוא חלק מטקסי עבודה זרה, דבר שמביא לאיסור השימוש ("איסור הנאה") באותן פאות שמקורן מהודו. בתקופה זו הורו רבים על איסור חבישת אותן פאות שנחשדו שמוצאן מהודו, ובקרב הציבור התפשטה תופעה של שריפת פאות, עקב כך ש"עבודה זרה טעונה שריפה". כתוצאה מכך קיים כיום פיקוח על שיווק הפאות על מנת לוודא שמקורן לא בשיער עבודה זרה[33].

פאות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסקי ההלכה בדורות האחרונים שסייגו את ההיתר, וטענו כי ההיתר נועד לפאה הנראית כפאה ולא כשיער טבעי. ולכן הפאות שבאות להחליף את מראה השיער הטבעי אסורות. ורק אלו הניכרות כפאה ובמראה סולידי (תסרוקת מוקפדת וקצרה) מותרות, בעוד פאה נוכרית במראה טבעי "מודרני" (תסרוקת פרועה וארוכה), אסורה בשימוש. בדעה זו מחזיקים הרב שמואל הלוי וואזנר והרב יוסף שלום אלישיב הרב שלמה זלמן אויערבך, הרב חיים קנייבסקי ועוד. [34] . משום שאשה אסורה למשוך תשומת לב יתרה, והיות שפאה במראה פרוע, או בנפח בולט, עלולה למשוך תשומת לב יתרה, יש לאוסרה בדומה לאיסור לבישת "בגד אדום". הדברים באו לידי ביטוי בתקנון שנוסח על ידי בית דין "משמר התורה"[35]. עם זאת, הרב משה שטרנבוך הביע את דעתו שקשה לנסח תקנונים בעניין זה[36]. אך הוא גם אוסר פאה הנראית כשיער.[37]

אולם ישנם פוסקים שסברו אחרת, ביניהם הרב שלום משאש, שכתב כי "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם"[38], והרב יצחק עבאדי, שכתב כי "בוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר"[39], ועוד מהפוסקים הקדמונים[40].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 סימה זלצברג, עוז אלמוג, שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי באתר אנשים ישראל, 2008.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ב, עמוד א'; ספרי, במדבר פרשה יא.
  3. ^ ספר במדבר, פרק ה', פסוק י"ח
  4. ^ מנהג צניעות שעל פניו אין מקורו בחיוב מהתורה, אלא לפי המקובל בין בנות ישראל
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה כ"ז.שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"א
  6. ^ משנה, מסכת כתובות, פרק ב', משנה א'
  7. ^ ראבי"ה ע"ו; מרדכי פ; רא"ש לז
  8. ^ ספר מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ע"ה, סעיף א'
  9. ^ רש"י כתובות דף עב עמוד א'. ד"ה אזהרה, המסביר את טעם האיסור בשני אופנים. לדעת הרב משאש שני ההסברים לא קיימים כיום.
  10. ^ יוסף משאש, ‏אוצר המכתבים, חלק ג, סימן אלף תתפ"ד, באתר HebrewBooks
  11. ^ ראו גם מאמרו של עמוס ברכה "מנהג של קישוט", המסתמך על פסיקת הרב משאש. תמצית המאמר באתר כיפה.
  12. ^ Eliezer Brodt, Two Editions of R. Chaim Berlin's Responsa: An Egregious Example of Censorship, Tradition sefarim Blog
  13. ^ ערוך השולחן, אורח חיים, ע"ה, ז'
  14. ^ * הרב יוסף משאש, כיסוי ראש לאישה - חובה הלכתית?
  15. ^ יחוה דעת חלק ה' סימן ו' ובאוצר דינים לאשה ולבת (לרב יצחק יוסף פרק ט' הלכה כ"ג
  16. ^ אתר כיסא רחמים
  17. ^ הרב יוסף אלנקווה, מעשה קמחית, מתוך שו"ת מורשת
  18. ^ שו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף ב'
  19. ^ שם ס"ק ט"ו
  20. ^ אגרות משה אבן העזר חלק ב', יב
  21. ^ "לפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער". "דינים והנהגות מהחזון איש" חלק ב', פרק ח' אות ט'.
  22. ^ ואף לא הסכים לסדר חופה וקידושין לזוגות שלא התחייבו על פאה נוכרית.
  23. ^ ראו שו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, ובהערות שם באתר היברובוקס, וכן כאן
  24. ^ תשובותיו של הגאון רבי שלום משאש בעניין פאה נכרית [1]
  25. ^ ראו תשובתו של הגאון רבי יוסף קאפח באתר היידפארק
  26. ^ דברי הרמב"ם מופיעים בתשובתו של הרב אליהו לבנון ויספיש באתר היברובוקס
  27. ^ ראו גם תשובתו של הרב יוסף קאפחבאתר היידפארק
  28. ^ יהדות נט
  29. ^ ראו ציטוט וצילום הספרים באתר "פרידמן" ספרי קודש
  30. ^ מתוך כתבה בכיכר השבת:"ברשת החינוך של הרב עובדיה לא מצייתים לפסקים של מרן ונשים באות לעבודה עם פאות... עשרות נשים בתפקידי מנהלה, שכמחציתן חובשות פאות"
  31. ^ מקור
  32. ^ שיער וכיסוי ראש של נשים במגזר החרדי
  33. ^ דעת אנציקלופדיה יהודית, "נפלה עטרת ראשנו" - כתבה מפורטת באתר ערוץ7
  34. ^ http://xn--9dbhb7b.net/?p=13317?p=13317
  35. ^ ראו נוסח התקנון באתר 'שטייגן'
  36. ^ בשו"ת דת והלכה סימן א', ראו כאן
  37. ^ 'תשובות והנהגות' ח"ד סי' רצ"ד ראוי להעיר… שהרבה פעמים העיקר אצלה בבחירת הפאה הוא שלא יהא ניכר כפאה אלא שיהא נראה כשערותיה… והחתן הבן תורה נכשל בברכות לבטלה, ובאיסור פריצות, וחילול השם רח"ל שחוטא ומחטיא ותורתו לא מתקבלת… ובעיקר ההיתר לכסות הראש בפאה נכרית, ידוע שבשעתו התנגדו לזה גדולים ממדינות שונות, ובישוב הישן בעיה"ק אצל הרבה אנשי מעשה, וגם מהספרדים מקובל להחמיר כן, אבל כשיש בזה פריצות לכו"ע איכא בזה איסור חמור, והמכסה ראשה בפאה נכרית שיש בה פריצות הוי כאילו לא מכוסה כלל, ובעונותינו הרבים הפירצה מתרחבת וגורמים ר"ל להריסת חומת הצניעות וסילוק השכינה, ונשארים ח"ו כטרף ביד אויבנו כשמסלק ח"ו שכינתו מאיתנו'
  38. ^ בשו"ת תבואות שמש חלק אבן העזר סימן קל"ח, ראו כאן
  39. ^ בשו"ת אור יצחק חלק אבן העזר סימן ג', ראו כאן
  40. ^ בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (תלמיד ה"ערוך לנר", חלק ב' סי' ל"ו): "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה", ובשו"ת "כרם שלמה" אורח חיים ע"ה המיישב את הגמרא בכתובות (סו:) ש"נתעטפה בשערה" מדבר על פאה נכרית


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.