כיסוי ראש לנשים (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיסויי ראש אופייניים לנשים חרדיות (פיאות וכובעים)
כיסוי ראש חלקי האופייני לזרמים מקלים בציבור הדתי

כיסוי ראש הוא חיוב הלכתי על נשים יהודיות נשואות לכסות את שיער ראשן. לכיסוי הראש מקובל להשתמש במטפחת ראש, כובע או פאה נכרית. בעבר, במיוחד ביהדות ארצות האסלאם, נהגו גם הרווקות לכסות את ראשן, אך כיום אין כמעט הנוהגות כך. גם נשים שהיו נשואות בעבר חייבות על פי שורת הדין בכיסוי ראש, אולם מפאת הצורך של גרושות ואלמנות צעירות להתחתן מחדש, ישנם רבנים שהתירו לנשים אלו כיסויי ראש בלתי מובחנים.

ישנן נשים שאינן מקפידות לכסות את ראשן בקביעות, אך נוהגות כך בבית הכנסת ובאירועים דתיים וחשובים אחרים[1].

דת משה ודת יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עוברת על דת משה ויהודית
כלה יהודיה, ציור מאת מאוריצי גוטליב.

בתורה ובחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור דין זה במשנה במסכת כתובות[2] המונה את הנשים שאיבדו את זכותן לקבלת תשלום הכתובה בעת גירושיהן, ביניהם אשה היוצאת למרחב הציבורי "פרועת ראש". "ואלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית". בתלמוד שם מבוארת החלוקה הבאה:

  • דת משה: מידת החיוב מהתורה. אשה ההולכת ללא כיסוי ראש כלל נחשבת לעוברת על 'דת משה', ואיסורו מהתורה. איסור זה לומד התנא דברי רבי ישמעאל ממשמעות הפסוק לגבי סוטה המחייב את הכהן לגלות את ראש האישה טרם השקייתה. מכאן הוא לומד שהתורה רואה בפריעת הראש מעשה חמור שעל נשות ישראל להימנע ממנו. "ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב: ופרע את ראש האשה[3] ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש". על פי הגמרא, די בכיסוי חלקי ('אפילו קלתה שפיר דמי') כדי לצאת ידי חובת ציווי התורה.
  • דת יהודית: מידת חיוב מחמירה יותר הנובעת ממנהג ישראל. אשה ההולכת עם כיסוי ראש חלקי עוברת על 'דת יהודית', כלומר אמנם אינה עוברת על איסור תורה, אך חורגת מההתנהגות המקובלת בציבור היהודי על פי המסורת[4][1].

בספרי ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דין זה הובא בספרי ההלכה "לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש, אחת פנויה ואחת אשת איש[5]". לדבריהם, חיוב התלמוד בכיסוי ראש הוא גם לנשים פנויות או לנערות, וכן נהגו ביהדות תימן. אולם ברוב המקומות לא כיסו הרווקות את ראשן, וכך הוא המנהג כיום. מקור להיתר הוא מדברי המשנה[6] המתארת כלה לפני חתונתה ההולכת ללא כיסוי ראש[7]. הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר[8] סבור שיש לנערות ופנויות ללכת רק עם שיער אסוף, אך רוב הפוסקים חלקו עליו והתירו זאת, כשהם מפרשים את דברי הרמב"ם והשולחן ערוך "אחת פנויה ואחת אשת איש" כהתייחסות לגרושה ואלמנה ולא לרווקה.

דעת יחיד של הרב יוסף משאש סוברת כי כיום אין חיוב לנשים ללכת עם כיסוי ראש. הרב משאש מסתמך על פרשנות[9] הקובעת כי כל האיסור נבע מהנורמה שאשה שהולכת ללא כיסוי ראש נחשבת כמבוזה ופרוצה, ולכן כיום, שהנורמה שונתה, מותר[10][11].

כיסוי מפאת דברים שבקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא במסכת ברכות[12] דנה באיסור אמירת "דברים שבקדושה", כגון קריאת שמע, בזמן חשיפה למראות או קולות שעלולים לעורר הרהור עבירה. בין היתר, נקבע שם בקצרה כי "שער באישה ערווה", כלומר שיער האישה נחשב לצורך העניין לדבר שעלול להביא להרהור עבירה. לפיכך אסור לגבר ללמוד תורה, לקרוא קריאת שמע או לומר שאר דברים שבקדושה כנגד שיער גלוי של אשה, כמו נגד מראות לא צנועים אחרים. דין זה תקף לכל גבר בכל זמן, אפילו בעלה של האישה. אולם במשך השנים חיו יהודים במקומות שבהם נשים לא נהגו לכסות ראשן, ולכן היו פוסקים שקבעו שאין איסור לקרוא קריאת שמע כנגד שיער של אישה[13][14] מכיוון שכבר אין חשש שיביא להרהור עבירה. הייתה אף דעת מיעוט שאולי כיום אין חובה לאשה לכסות את ראשה כלל[15].

ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי כיסוי ראש לרווקות בעת תפילה ולימוד תורה. רוב הפוסקים האשכנזיים מצאו סיבות שלא לדרוש מרווקות כיסוי ראש, אולם יש מהפוסקים הספרדיים אשר דורשים מבנות לכסות את ראשן בעת תפילה, אמירת ברכות ולימוד תורה. כך פסק הרב עובדיה יוסף[16], ובחלק מבתי הספר של רשת בני יוסף נוהגות כפסקו. בבתי הספר שבנשיאותו של הרב מאזוז מקפידים שהילדות תכסינה את ראשן בשעת תפילה ולדעתו אין הבדל בין בנות לבנים בדרישה לכיסוי ראש[17].

שיעור הכיסוי הנדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיסוי ראש המכסה את חלקו האחורי

ישנם דעות ומנהגים שונים בין הקהילות היהודיות השונות בעניין סוג וגודל הכיסוי הנדרש ואורך השיער שניתן להשאיר מחוץ לכיסוי, אם בכלל. בגמרא[18] מובא שאסור לומר דברים שבקדושה כנגד "טפח באשה", כלומר טפח חשוף מגופה, וכנגד "שער באשה". ישנה מחלוקת האם השיעור של טפח נאמר גם לעניין שיערה, או לעניין גוף האישה בלבד. לפי האפשרות האחרונה, נכתבו פסיקות שונות מאוד בנוגע לשיעור הרלוונטי לאיסור השיער. יש שפסקו שהאיסור אפילו על פחות מטפח ויש שפסקו שאפילו יותר מטפח מותר כל עוד רוב השיער מכוסה.

לפי פסיקת הרמב"ם והשולחן ערוך, יש לכסות את כל הראש. לעומת זאת, שיער היוצא מחוץ לכיסוי, הנקרא "שיער שחוץ לצמתה", הותר על ידי הרשב"א וראשונים נוספים. מנהג זה היה נפוץ בעבר בארצות המזרח, והדבר נדון בתשובת מהר"ם אלשקר. כיום רוב הפוסקים מגבילים את אורך השיער המותר מחוץ לכיסוי. מנהג זה קיבל תוקף הלכתי על ידי הרב עובדיה יוסף והרב משה פיינשטיין שהתירו בדיעבד לגלות כטפח מרובע (=שתי אצבעות) בקדמת הראש.

בציבור החרדי מקובלת השיטה המחמירה שמחייבת כיסוי מלא, ובחלקים מהציבור החסידי יש אף נשים שמגלחות כליל את שיער ראשן לאחר נישואיהן כדי לוודא שלא יצא אפילו מעט שער מהכיסוי. מנהג זה מושפע מהנהגה של אישה בשם קמחית המוזכרת בתלמוד ובמדרשים[19], עליה מסופר שאפילו קורות ביתה מעולם לא ראו את קלעי שערה.

כיסוי הראש בפאה נכרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בפאה נכרית ככיסוי ראש מעורר מחלוקת הלכתית. ישנן דעות הסוברות כי פאה נכרית שווה לכיסוי ראש רגיל, בעוד דעות אחרות רואות בפאה פתרון עדיף על כיסויי ראש אחרים, ודעות אחרות רואות בפאה דבר שאינו יכול לשמש כלל ככיסוי ראש.

הדעה המתירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הרבנים המתירים שימוש בפאה נוכרית ככיסוי ראש נמנים הרמ"א[20], המשנה ברורה[21], הרב משה פיינשטיין[22], החזון איש (שסבר שלפעמים פאה מכסה יותר ולכן יש בה יתרון)[23], הרבי מליובאוויטש (שהעדיף באופן מוחלט את הפאה ואסר שימוש במטפחת[24]), ורבנים ספרדיים כמו הרב בן ציון אבא שאול[25], הרב שלום משאש, רבה של יהדות מרוקו[26], והרב יוסף קאפח[27].

לדעה זו נמצאו סימוכין בדברי המשנה במסכת שבת, "יוצאה אשה בכבול ובפאה נכרית לחצר", העוסקים באיסור הוצאה מרשות לרשות. המשנה קובעת כי יציאת נשים מביתן כשלראשן פאה נכרית מותרת בשבת, על פי הכלל שתכשיט הצמוד לגוף מותר. השלטי הגיבורים דייק מכאן כי דווקא בנוגע לשבת עולה שאלת האיסור בפאה נכרית, כלומר שביום חול מותר. כמו כן, מדברי ראשונים רבים עולה כי הפאה הנוכרית המוזכרת במשנה שימשה כתכשיט, ועל כן אין מניעה לשיטה זו שהפאה תהיה הדורה ויפה[28][29].

הדעה האוסרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדעה האוסרת מבוססת על הטענה שהפאה דומה מדי לשיער טבעי ואף עלולה להיראות כשיער טבעי בפני אנשים זרים, סיבה הפוסלת אותה משימוש ככיסוי ראש. בשיטה זו החזיקו הרב שמואל יהודה קצנלבוגן בספרו י"ב דרשות, הרב עובדיה יוסף[30] ואחרים. על הראיה שהובאה ממסכת שבת משיבים המתנגדים כי הפאה הנכרית המוזכרת במשנה שונה במראה משיער טבעי באופן ניכר בבירור, בניגוד לפאה נוכרית מודרנית שעלולה בקלות ליצור רושם של שיער טבעי. להסבר זה נמצאו סימוכין בדברי התוספות[31].

המנהג כיום בציבורים השונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה עם פאה פשוטה
אישה עם פאה מודרנית

ברוב הציבור החרדי ליטאי וחסידויות חרדיות שמקורן מפולין ובלארוס (כגון חסידות גור, חסידות חב"ד) נוהגות הנשים ללכת עם פאה נכרית. בחסידויות החרדיות שמוצאן מהונגריה (כגון חסידות בעלז, חסידות סאטמר) ורומניה, נוהגות הנשים לחבוש על הפאה כובע. בקהילות העדה החרדית, ישנו רוב מוחלט של נשים שחובשות מטפחות לכיסוי ראשן.

בציבור החרדי הספרדי ישנן נשים ההולכות במטפחת או כובע בהתאם לפסיקתו של הרב עובדיה יוסף, אך ישנן גם נשים רבות החובשות פאה[32]. ישנם גם ראשי ישיבות ספרדיות המטיפים לתלמידיהם כי על נשותיהם להשתמש בפאה[33] בהתאם לפסק ההלכה של הרב שלום משאש.[34]

בציבור הדתי לאומי האשכנזי חבישת הפאה הנכרית נפוצה בין נשים מבוגרות[1], כאשר אצל הנשים הצעירות מדובר בתופעה חדשה יחסית המסוקרת בתקשורת[35]. בציבור הספרדי לעומת זאת, גם הנשים המבוגרות מכסות את ראשן במטפחת.

על רקע המחלוקת קיימים גורמים הפועלים להפסקת השימוש בפאה נכרית. בכמה ערוצי קודש מקדישים חלק ניכר מהשידורים על מנת לעודד נשים לעבור מפאה נכרית לכיסוי ראש אחר[36], וכן מופצים פשקווילים רבים באזורים חרדיים המתריעים על האיסור לכאורה בפאה נוכרית ככיסוי ראש.

אירוע מפורסם שנקשר בעניין הפאות הנוכריות אירע בשנת ה'תשס"ד (2004), אז נפוצה ידיעה בקרב הציבור החרדי ששיער הפאות הנכריות מגיע בחלקו מהודו, שם נתרם השיער כחלק מפולחן עבודה זרה ולכן הינו אסור לשימוש. בתקופה זו אסרו רבים על חבישת אותן פאות שנחשדו שמוצאן מהודו, ובקרב הציבור התפשטה תופעה של שריפת פאות, מכיוון ש"עבודה זרה טעונה שריפה". בעקבות אותה פרשה קיים כיום פיקוח על שיווק הפאות על מנת לוודא שאין שיער שמקורו בעבודה זרה[37].

סגנון הפאות המותרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מפוסקי ההלכה בדורות האחרונים סייגו את ההיתר לשימוש בפאה נכרית, וטענו כי רק פאה במראה פשוט ומוקפד מותרת, בעוד פאה נוכרית במראה טבעי "מודרני" (תסרוקת פרועה וארוכה) אסורה בשימוש. בדעה זו מחזיקים הרב שמואל הלוי וואזנר והרב יוסף שלום אלישיב. הנימוק העיקרי לדבריהם הוא האיסור על אישה למשוך תשומת לב יתרה, והיות שפאה במראה פרוע או בנפח בולט עלולה למשוך תשומת לב יתרה, יש לאוסרה בדומה לאיסור לבישת "בגד אדום". הדברים באו לידי ביטוי בתקנון שנוסח על ידי בית דין "משמר התורה"[38]. עם זאת, הרב משה שטרנבוך הביע את דעתו שקשה לנסח תקנונים בעניין זה[39].

ישנם פוסקים שסברו אחרת[40], ביניהם הרב שלום משאש, שכתב כי "לא אסרו חכמים לאשה שתתייפה כל מה שתוכל, רק שיהיה בהיתר, ועל האנשים לשמור עצמם שלא יביטו בהם"[41]. הרב יצחק עבאדי כתב כי "בוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר"[42].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 סימה זלצברג, עוז אלמוג, שיער וכיסוי ראש בקרב נשים במגזר הדתי לאומי באתר אנשים ישראל, 2008.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ע"ב, עמוד א'
  3. ^ ספר במדבר, פרק ה', פסוק י"ח
  4. ^ מנהג צניעות שעל פניו אין מקורו בחיוב מהתורה, אלא לפי המקובל בין בנות ישראל
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה כ"ז.שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"א
  6. ^ משנה, מסכת כתובות, פרק ב', משנה א'
  7. ^ ראבי"ה ע"ו; מרדכי פ; רא"ש לז
  8. ^ ספר מגן אברהם על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ע"ה, סעיף א'
  9. ^ רש"י כתובות דף עב עמוד א'. ד"ה אזהרה, המסביר את טעם האיסור בשני אופנים. לדעת הרב משאש שני ההסברים לא קיימים כיום
  10. ^ יוסף משאש, ‏אוצר המכתבים, חלק ג, סימן אלף תתפ"ד, באתר HebrewBooks
  11. ^ ראו גם מאמרו של עמוס ברכה "מנהג של קישוט", המסתמך על פסיקת הרב משאש. תמצית המאמר באתר כיפה
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א'
  13. ^ Eliezer Brodt, Two Editions of R. Chaim Berlin's Responsa: An Egregious Example of Censorship, Tradition sefarim Blog
  14. ^ ערוך השולחן, אורח חיים, ע"ה, ז'
  15. ^ * הרב יוסף משאש, כיסוי ראש לאישה - חובה הלכתית?
  16. ^ יחוה דעת חלק ה' סימן ו' ובאוצר דינים לאשה ולבת (לרב יצחק יוסף פרק ט' הלכה כ"ג
  17. ^ אתר כיסא רחמים
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ד, עמוד א' (ד"ה 'לאשתו ולק"ש')
  19. ^ הרב יוסף אלנקווה, מעשה קמחית, מתוך שו"ת מורשת
  20. ^ שו"ע או"ח סימן ע"ה סעיף ב'
  21. ^ משנה ברורה ס"ק ט"ו
  22. ^ אגרות משה אבן העזר חלק ב', יב
  23. ^ "לפעמים יש בזה גם יתרון על מטפחת, שמכסה יותר טוב את כל השיער". "דינים והנהגות מהחזון איש" חלק ב', פרק ח' אות ט'
  24. ^ ואף לא הסכים לסדר חופה וקידושין לזוגות שלא התחייבו על פאה נוכרית
  25. ^ ראו שו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, ובהערות שם באתר היברובוקס, וכן כאן
  26. ^ תשובותיו של הגאון רבי שלום משאש בעניין פאה נכרית [1]
  27. ^ ראו תשובתו של הגאון רבי יוסף קאפח באתר היידפארק
  28. ^ דברי הרמב"ם מופיעים בתשובתו של הרב אליהו לבנון ויספיש באתר היברובוקס
  29. ^ ראו גם תשובתו של הרב יוסף קאפחבאתר היידפארק
  30. ^ יהדות נט
  31. ^ ראו ציטוט וצילום הספרים באתר "פרידמן" ספרי קודש
  32. ^ מתוך כתבה בכיכר השבת:"ברשת החינוך של הרב עובדיה לא מצייתים לפסקים של מרן ונשים באות לעבודה עם פאות... עשרות נשים בתפקידי מנהלה, שכמחציתן חובשות פאות"
  33. ^ מקור
  34. ^ ראו דבריו בשו"ת תבואות שמש, אבן העזר, סימן קל"ז
  35. ^ כתבה מתוך מגזין 'בשבע' ומגזין 'מקור ראשון'
  36. ^ שיער וכיסוי ראש של נשים במגזר החרדי
  37. ^ דעת אנציקלופדיה יהודית, "נפלה עטרת ראשנו" - כתבה מפורטת באתר ערוץ7
  38. ^ ראו נוסח התקנון באתר 'שטייגן'
  39. ^ בשו"ת דת והלכה סימן א', ראו כאן
  40. ^ בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר (תלמיד ה"ערוך לנר", חלק ב' סי' ל"ו): "עתה אני שואל איזהו גבול ישימו בארוכת ורחבת הפאה, אתמהה", ובשו"ת "כרם שלמה" אורח חיים ע"ה המיישב את הגמרא בכתובות (סו:) ש"נתעטפה בשערה" מדבר על פאה נכרית
  41. ^ בשו"ת תבואות שמש חלק אבן העזר סימן קל"ח, ראו כאן
  42. ^ בשו"ת אור יצחק חלק אבן העזר סימן ג', ראו כאן


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.