המעורבות האיראנית במלחמת חרבות ברזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המעורבות האיראנית במלחמת חרבות ברזל
מערכה: החזית המזרחית במלחמת חרבות ברזל
מלחמה: מלחמת חרבות ברזל
תאריכים 14 באפריל 2024
מקום ישראל
עילה תקיפת הקונסוליה האיראנית בדמשק
תוצאה מתמשך
הצדדים הלוחמים

איראןאיראן איראן
סוריהסוריה סוריה
חות'יםחות'ים חות'ים
חזבאללהחזבאללה חזבאללה
מיליציות פרו-איראניותמיליציות פרו-איראניות מיליציות פרו-איראניות

ישראלישראל ישראל


בתמיכת:
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
בריטניהבריטניה בריטניה
ירדןירדן ירדן
צרפתצרפת צרפת

מנהיגים
איראןאיראן עלי ח'אמנאי  ישראלישראל בנימין נתניהו 
מפקדים

אבראהים ראיסי

יואב גלנט

כוחות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המעורבות האיראנית במלחמת חרבות ברזל מתארת את הלחימה הישירה והעקיפה שבין ישראל לאיראן במסגרת מלחמת חרבות ברזל ומהווה גם חלק מהסכסוך האיראני-ישראלי.

המעורבות החלה על ידי כוחות הפרוקסי של איראן בלבנון, סוריה ותימן, והגיעה לשיאה בתקיפה האיראנית על ישראל בה נשלחו מאיראן מאות טילים וכטב"מים ששוגרו מאדמת איראן על ישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור אלפי רקטות, חדרו כ־3,500 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[1] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־253 אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל כשהם בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,550[2] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[3] שוטרים ו־10[4] אנשי שירות הביטחון הכללי.

במלחמה בא לידי ביטוי ציר ההתנגדות בהובלת איראן, וישראל התמודדה, נוסף על הזירה העזתית, גם עם איומים מכיוון לבנון, וסוריה, ולראשונה אף נאלצה להתמודד גם עם איומים מכיוון תימן, על ידי החות'ים.

העימות הישיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – תקיפת הקונסוליה האיראנית בדמשק, ההשתלטות האיראנית על אוניית המכולות MCS Aries, התקיפה האיראנית על ישראל

ב-1 באפריל 2024 הופצצה הקונסוליה האיראנית בדמשק. בתקיפה, שיוחסה לישראל, נהרג מוחמד רזא זאהדי, מפקד כוח קודס בסוריה ולבנון.

איראן בתגובה השתלטה ב-13 באפריל 2024 על אוניית המכולות MCS Aries, הנמצאת בבעלותה של חברת גורטל ספנות, ואשר הושכרה לחברת MSC. חברת גורטל ספנות קשורה לחברת הספנות זודיאק מריטיים, הנמצאת בבעלות חלקית של איש העסקים הישראלי אייל עופר. ולאחר מכן תקפה לראשונה את ישראל ישירות משטחה ב-185 כלי טיס בלתי מאוישים, 110 טילי קרקע-קרקע ו-36 טילי שיוט. רובם המכריע של כלי הטיס והטילים יורטו מחוץ לגבולות מדינת ישראל על ידי מערכות ההגנה האוויריות ועל ידי מטוסי חיל האוויר והשותפות האסטרטגיות של ישראל, בהם ארצות הברית, בריטניה וצרפת. פגיעות בודדות זוהו בבסיס נבטים עם נזק קל לתשתית, וילדה אחת נפצעה באורח קשה בפזורה הבדואית בנגב כתוצאה משברי יירוט.

ב-19 באפריל 2024 אירעה תקיפת ישראל באיראן, והותקף בה בסיס של חיל האוויר האיראני שנמצא ליד העיר אספהאן. לפי דיווחי איראן, הייתה פגיעה בבסיס ללא לנפגעים. ישראל אישרה שהיא התוקפת ולא מסרה מידע על התקיפה, אך בתקשורת הבינלאומית התקיפה יוחסה לישראל, כפעולת תגמול לתקיפה האיראנית על ישראל, ופורסמו פרטים על אופן ביצועה. התקיפה כללה גם תקיפה בא-סווידא שבדרום סוריה.

העימות העקיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]