לדלג לתוכן

קרב מוצב נחל עוז

קרב מוצב נחל עוז
חמ"ל התצפיתניות השרוף
חמ"ל התצפיתניות השרוף
מערכה: טבח שבעה באוקטובר
מלחמה: מלחמת חרבות ברזל
תאריכים 7 באוקטובר 20239 באוקטובר 2023 (3 ימים)
מקום מוצב נחל עוז
קואורדינטות 31°28′44″N 34°30′03″E / 31.478888888889°N 34.500833333333°E / 31.478888888889; 34.500833333333
תוצאה המוצב נכבש על ידי חמאס ושוחרר לאחר קרב
הצדדים הלוחמים

ישראלישראל ישראל

חמאסחמאס חמאס

מפקדים

רב-סרן רס"ן ניר בוימפלק (סמג"ד 13)

סמל סמל רועי ברקת ✘(סמל מ"כ במבצעית ב')

היתם שיח' ח'ליל✘

כוחות
כוח מאייש:

_________________
כוח חילוץ:

נהגים מבצעיים של החטיבה הצפונית בעזה

    • 5 נהגים
אבדות

54 חיילי צה"ל הרוגים
10 חיילי צה"ל שנחטפו

110 מחבלים נהרגו

מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קרב מוצב נחל עוז היה קרב שהתנהל ב-7 באוקטובר 2023 במוצב נחל עוז בין מחבלי גדודי עז א-דין אל-קסאם לבין חיילי צה"ל. הקרב החל בשעה 06:29 והסתיים בשעה 17:30, כשהסתיים טיהור המוצב. בקרב נהרגו 54 חיילי צה"ל ועשרות מחבלים, ונחטפו לרצועת עזה שבע תצפיתניות ושלושה לוחמי חיל השריון. זהו הקרב עם מספר האבדות הרב ביותר לצה"ל בטבח שבעה באוקטובר.

בקרב נלחמו לוחמי גדוד 13 של חטיבת גולני, נהגי קו מהחטיבה הצפונית של אוגדת עזה, לוחמי שריון מגדוד 77 של חטיבה 7, צוות לוחמות מיחידת רוכב שמיים, צוות לוחמי בלון מגדוד 414, חוליית צלפים של סיירת צנחנים, חוליית צלפים של יחידת הלוט"ר, הפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ, נגד 215 מחבלים מגדודי עז א-דין אל-קסאם שפשטו על המוצב.

מוצב נחל עוז ממוקם כ-800 מטרים מרצועת עזה וכ-500 מטרים מצפון לקיבוץ נחל עוז. המוצב הוחזק על ידי גדוד חי"ר וחיילי שריון שביצע תעסוקה מבצעית בגזרה והתחלף מדי ארבעה חודשים. הפיקוד על המוצב היה בידי מפקד גדוד החי"ר. בנוסף שמש המוצב כבסיס לתצפיתניות של גדוד 414 במערך האיסוף הקרבי וליחידות נוספות, בהן יחידה 5353 ("יחידת רוכב שמים"). בטרם המתקפה תפסו את המוצב גדוד 13 של חטיבת גולני יחד עם טנקים מגדוד 77 של חטיבה 7 שמשימתם הייתה הגנה על גזרת נחל עוז והמוצב. טרם המתקפה, שהו במוצב כ-162 חיילים, כמחציתם לוחמים.[1]

המוצב בנוי ממבנים פשוטים כגון גלילונים, שער קטן מברזל ומיגוניות חלקיות עם שלושה קירות.[2] מגורי החיילות לא היו ממוגנים,[דרושה הבהרה] ולא הייתה מיגונית עם דלת קרובה לגדר המוצב. עם זאת, תחושת הביטחון של החיילות הייתה מוחלטת; הן התנהלו במוצב בביטחון וחשו שהחמ"ל הוא המקום הבטוח ביותר במוצב.[2] חמאס בנה תיק מודיעין מפורט על המוצב, שתוכנו נאסף באמצעות תצפיות, רחפנים ומעקב אחרי רשתות חברתיות. לפי התחקיר הצה"לי, היה מוצב נחל עוז מטרה מרכזית של חמאס מבין מוצבי צה"ל.[3]

תרחיש של פשיטת מחבלים הוזכר בתדריכים שהתקיימו כל ערב במוצב, אך לא נערכו תרגולים להתמודד איתו. צה"ל ציפה לתרחיש פשיטה של 7–8 מחבלים לכל היותר, שניתן להתמודד איתו באמצעות החיילים שתפסו קו במוצב.[1] התצפיתניות לא קיבלו הכשרה או הנחיות כיצד לפעול במקרה של פשיטה, והדיונים בנושא עסקו בעיקר בתפקודן בחמ"ל ולא בהגנה עצמית.

בחודשים שלפני מתקפת הפתע, התצפיתניות הבחינו בהכנות של חמאס לפלישה. שינויים ראשוניים בפעילות חמאס בקרבת המוצב החלו מסוף 2022 ועד מהלך הרבעון הראשון של שנת 2023. בחצי השנה טרם מתקפת הפתע, נרשמו כמעט מדי יום פעילות של חמאס סמוך לגדר וחציות של הגדר. הפרות הסדר הפכו לשגרה, עם עשרות עד מאות אנשים שהתקרבו לגדר, הבעירו צמיגים, יידו אבנים והשליכו מטענים. חודשיים לפני מתקפת הפתע, התצפיתניות זיהו הסלמה משמעותית. הן זיהו מגמת התקרבות לגדר ושימוש הולך וגובר במטענים מצד חמאס, אך התגובות בשטח כללו פעולות מינימליות כמו ירי פצצות תאורה, שלא היו יעילות. התצפיתניות הרגישו שהתרעותיהן אינן מטופלות.[2]

ב־19 ביולי 2023 קיבל גדוד 13 של חטיבת גולני אחריות על הגזרה כתעסוקה מבצעית תחת החטיבה הדרומית ברצועת עזה. במוצב שנמצא תחת פיקוד החטיבה הדרומית התמקמו מפקדת הגדוד ופלוגה ב'.[4]

קורס ההכשרה לתצפיתניות ערב הקרב הסתיים ב-4 באוקטובר 2023 בטקס בתל חדיד. ביום חמישי, 5 באוקטובר, חמש חיילות נוספות הצטרפו למוצב: שירת ים עמר, אגם ברגר, נעמה לוי, נועם אברמוביץ ולירי אלבג. ביום שישי בלילה נערכה במוצב מסיבת פרידה לתצפיתנית שחף ניסני, ולאחריה נכנסו חלק מהחיילות למשמרת שגרתית בחמ"ל, והשאר הלכו למגורים.[2]

במוצב שהו לוחמי פלוגה מבצעית ב' של גדוד 13 של גולני, שהיו בכוננות שבת ובכוח מצומצם.[5]

הגזרה הייתה שקטה מתמיד באותו שישי, מה שתרם להחלטה להוריד כוננות. כ-12 שעות לפני תחילת הטבח הורדו שני הטנקים של חטיבה 7 מהעמדות, והוחזרו למוצב ללילה, במקום להישאר בעמדה במהלך השבת.[1] ב-5:30 לפנות בוקר ביום שבת הסתיימה הערכת המצב בפיקוד דרום, אך למרות סימנים מדאיגים מהמודיעין, לא התקבלה החלטה להעלות את הכוננות.[1]

ב-7 באוקטובר 2023, בשעה 6:29, החל ירי טילים על המוצב. במקביל זיהו התצפיתניות בחמ"ל מחבלים המתקרבים למרחב הגדר, וכן פיצוצי מטענים במטרה לפרוץ את הגדר. בשעה 6:40 הוכרז בקשר נוהל "פרש טורקי" – חדירת גורמים עוינים שחצו את הגדר.[1] הכריזה במוצב התחלפה מ"צבע אדום" להכרזה בקולה של חיילת שאומרת: "אירוע מורכב".[1] ב-6:54 הגיע הגל הראשון של מחבלים למוצב, כוח של כ-90 מחבלים.[1] בשעה 7:00, 6 דקות לאחר הפלישה הראשונה, התרחש גל שני של פלישה, ובו חדרו למוצב 80 מחבלים נוספים.[1] הפשיטות התרחשו תוך שיגור מאות פצמ"רים, והפעלת רחפנים שהטילו פצצות על מערכות התצפית ונטרלו אותן. ב-10:30 בבוקר, שלוש שעות וחצי לאחר מכן, התבצעה פלישה שלישית של כ-50 מחבלים.[6]

לוחמי פלוגה מבצעית ב' של גדוד 13 של גולני ששהו במוצב נערכו לקרב מול המחבלים, שבשלב הראשון היו ביתרון מספרי גדול (לפי ההערכות – 6 מחבלים על כל חייל).[5] שישה לוחמים ניהלו קרב פנים מול פנים במרחקים קצרים מול מחבלי חמאס, בעזרת הסמב"ציות שהכווינו אותם לחוליות המחבלים יחד עם התצפיתניות. שני לוחמים מהפלוגה נהרגו.

עם תחילת המתקפה שלח סמ"פ פלוגת הטנקים מלכות חרמון מגדוד 77 סגן ע' הודעה בוואטסאפ הפלוגתי להקפיץ את כל הטנקים לעמדות, ושני צוותי הטנקים של המוצב צוות הסמ"פ בפיקוד סגן ע', התותחן אור אביטל,[7] הטען יונתן גולן[8] והנהג ב' וצוות בפיקוד סגן דניאל פרץ,[9] התותחן סמל איתי חן,[10] הטען רב"ט תומר ליבוביץ[11] והנהג מתן אנגרסט הוקפצו.[12][1] לאחר תחילת הלחימה בתוך המוצב, חזר הטנק סמ"פ אליו והשתתף בלחימה עד שנפגע מרקטות RPG, ושניים מאנשי הצוות יוני גולן ואור אביטל נהרגו.[13]

בשעה 6:36 רצו סמ"ר דור לזימי וסמ"ר אורי כרמי לעבר עמדת הש"ג שבה שמר חברם סמ"ר אדיר אישטו בוגלה. אל מול כוח מחבלים גדול, הם ניהלו קרב ארוך, והצליחו להרוג רבים מהם. בשעה 7:30 ולאחר שנהדפו, הצליחו המחבלים להכריע את עמדת הכניסה לבסיס, בתום קרב ממושך. סמל שוהם שלמה נידם ששמר באותה העת בנשקייה, נפל במהלך הלחימה.

מוצב נחל עוז.

שמונה לוחמים הגיעו בצמדים לעמדות שעל חומת הבסיס וחיסלו עשרות מחבלים, אך תוך דקות ספגה העמדה ירי צלפים וטיל נ"ט שהרס אותה. סמ"ר נאור סיבוני[14] וסמ"ר דוד רתנר[15] נפצעו באורח אנוש, ופונו למיגונית של גולני. החובש הפלוגתי יחד עם שלושה חובשים מחלקתיים וקומץ לוחמים ניסו לטפל בהם תוך שהם נלחמים במחבלים רבים בהיתקלויות מטווח קצר ומבקשים בקשר פינוי מוסק מיידי. דקות אחרי השעה שבע, המחבלים כיתרו את המיגונית, והירי הפך לקרב מטווחים קצרים במיוחד. ב-10:55 המחבלים הצליחו לפגוע בחיילים שהגנו על הכניסה הדרומית של המיגונית, וזרקו רימון לתוכה. לאחר פיצוץ הרימון וירי לתוך המיגונית, מספר חיילים הצליחו לצאת מהמיגונית.[1]

מפקד הפלוגה, סרן שילה הר-אבן,[16] החליט לצאת מהמוצב עם הקשר שלו, שמעון מלכה, כדי להגיע לנגמ"ש המרכבה (נמ"ר) שהיה שני קילומטרים צפונית למוצב. כאשר הגיעו לעמדה הצטרפו לסמל מחלקת החוד של מבצעית ב' (מ"כ) סמל רועי ברקת[17] וארבעה לוחמים נוספים מהפלוגה ויצאו להילחם מול מחבלים רבים שפרצו את גדר המערכת. בדרכו לגדר, חיסל הכוח מחבלים רבים. באחת ההיתקלויות עלה הנמ"ר על מטען וספג ירי RPG שהשבית את המנוע, אך לא פגע בכוח שהיה בתוכו.

סמג"ד 13 רס"ן ניר בוימפלק יחד עם החפ"ק שלו שכלל נהג, קשר והגשש איברהים חרובה, קפצו לכיוון הש"ג, שם התנהל קרב גבורה עיקש מול המחבלים. הסמג"ד ושלושת החיילים נתקלו באש תופת שכתוצאה ממנה נפגע הסמג"ד מכדור בראשו. במהלך הקרב פגע חרובה בהצלחה במספר מחבלים.

לאחר קבלת דיווח על פציעת הסמג"ד, החליט המ"פ הר-אבן, שנלחם עם הנמ"ר והטנק באזור הגדר, לשוב רגלית למוצב כדי לסייע בהדיפת עשרות המחבלים שכבר חדרו אליו. בשעה 08:30, כאשר כוחו של המ"פ שילה הר-אבן התקרב לאזור הש"ג, סמ"ר ברקת יצר קשר עם מפקד נמ"ר אחר, אברהם פסקין, ודיווח על אש כבדה מחוץ למוצב. פסקין קיבל את ההודעה, והנמ"ר שבפיקודו, שהיה בדרכו לחדר האוכל, שינה כיוון ומיהר לעבר הלוחמים. במקביל, כוח הר-אבן שמחוץ לשער תפס עמדות מאחורי בטונדות, אך נקלע למארב מחבלים. כעבור דקות ספורות, הגיע הנמ"ר של פסקין לשער המוצב וגילה כי לוחמי כוח הר-אבן נהרגו מאש צלפים שהיו בקו הראייה שלהם. בתקרית הצלפים מחוץ לשער נהרגו: המ"פ רס"ן שילה הר-אבן,[18] סמל רועי ברקת,[19] סמ"ר דביר זכאי,[20] סמ"ר דור ירחי,[21] סמ"ר ישי פיטוסי,[22] וסמ"ר יעד בן יעקב.[23] שמעון מלכה, הקשר שנותר לבדו מצוות הר אבן, תפס מחסה במבנה סמוך כשהמחבלים התקדמו לעברו. הוא הצליח לעזוב את המקום ולחבור לפלוגה אחרת איתה המשיך ללחימה בכפר עזה.[5]

בעקבות הפגיעה במפקדי הכוח, משלב זה כמעט ולא הייתה לחימה מאורגנת במוצב נחל עוז. החיילים שנותרו במוצב פעלו על בסיס מעט מידע ומעט ציוד, ועשו את המיטב במסגרת הנסיבות.[1]

בצידו האחר של הבסיס הסתגרו תצפיתניות וקציני מטה של גדוד 13 בתוך החמ"ל ואיתם ארבעה לוחמים (גשש הגדוד, שני קצינים ולוחם מגדוד 13), שניהלו קרב מהחמ"ל החוצה תוך שהם יוצאים ממנו וחוזרים. במשך שעות ניסו המחבלים להשתלט על החמ"ל, אך נהדפו בידי הלוחמים. לאחר שניסו לשכנע את הלוחמים להיכנע ונענו בשלילה, וכשאזלה ללוחמים התחמושת, ניסה אחד המחבלים לפרוץ לחמ"ל וחוסל על ידי הלוחמים שהשתמשו בסכין של אחד המחבלים. המחבלים השליכו לתוך החמ"ל רימונים עם חומר בערה שכלל גזים רעילים והציתו את החמ"ל.[6] כתוצאה מכך נהרגו חמישה-עשר חיילים שהיו בחמ"ל (שבע תצפיתניות: ים גלס, יעל לייבושור, מיה ויאלובו פולו, רוני אשל, שירה שוחט, עדי לנדמן ושיראל מור, המפקדת שלהן סגן שיר אילת,[24] שתי סמב"ציות: שיראל חיים-פור[25] ואושר ברזילי,[26] סמב"צ גולני דניאל ראשד, קצין הקשר הגדודי של גדוד 13, סרן עידן בלוי,[27] מ"מ ולוחם מגדוד 13, סגן יוחאי דוכן,[28] סמ"ר איתי אברהם רון[29] והגשש רס"ם איברהים ח'רובה.[30] שבעה חיילים ברחו – מספר קציני מטה, לוחם גולני ותצפיתנית אחת. שלוש מההרוגות – שיראל חיים פור,[25][31] ים גלס[32][33] ורוני אשל[34][35] – נחשבו כנעדרות במשך מספר שבועות, עד שזוהו גופותיהן כחודש לאחר המתקפה.

לחימת לוחמי בלון תצפית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המתקפה התפנו לוחמי בלון מגדוד 414 למיגונית פנימית במוצב סמוך לגדר המזרחית. מיגונית זו הייתה סמוכה לעמדת בלון התצפית, אך הבלון עצמו היה מקולקל ולא תוקן במשך ימים לפני המתקפה.[1] לוחם הבלון אמיר איל[36] היה בשמירה במיגונית אחרת סמוך לבלון התצפית. איל ניהל קרב עם מחבל שפלש למוצב ונפצע, אך הצליח להשיב אש ולהרגו. לאחר מכן חבר לשאר חברי הצוות במיגונית הפנימית. הבלונאים נלחמו במספר גדול של מחבלים בסמוך ובתוך המיגונית והרגו חלק מהמחבלים, תוך כדי שהם מטפלים בפציעות. הקשר איתם נותק ב-8:10, כאשר מספר גדול של מחבלים הכניע מספרית את הצוות. חמשתם נמצאו למחרת בתוך המיגונית ללא רוח חיים.[37]

מיגונית התצפיתניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטת התצפיתניות שהוקמה להנצחתן של התצפיתניות

עם פתיחת המתקפה וירי הטילים, חיילות רבות שלא היו במשמרת התפנו למרחב מוגן – מיגונית פתוחה. במיגונית הצטופפו עשרות חיילות כולל תצפיתניות, חיילות מיחידה 5353, חובשות קרביות, חיילות מאיסוף קרבי וחיילת מחיל התקשוב.[1] היחידות שהיו חמושות הן הלוחמות של רוכב שמיים. שאר החיילות ששהו במיגונית לא היו מצוידות בנשק, שכפ"צים או קסדות, מכיוון שציוד זה נלקח מהן ונשמר לשחרור,[דרושה הבהרה] עקב חשש מגניבות.[1] זמן קצר לאחר תחילת מתקפת הטילים הופיע רס"ם איברהים ח'רובה,[38] גשש החטיבה הצפונית בפתח המיגונית וקרא לסמב"צית סמ"ר שיראל חיים פור[25] שהייתה במיגונית, והסביר שהיא חייבת להיות בחמ"ל.[1] שיראל צוידה בקסדה ובווסט ורצה לחמ"ל תחת מתקפת הפצמ"רים, מלווה על ידי ח'רובה.[1] בסביבות 7:44, מחבל נוח'בה נכנס למיגונית עם רימון ופוצץ אותו, בעוד מחבלים נוספים הצטרפו אליו. סרן עדן נימרי,[39] מפקדת צוות מיחידה 5353, הצליחה לפגוע במחבל הראשון, אך שלושה רימונים נוספים נזרקו למיגונית, והירי נמשך. חלק מהחיילות הצליחו לברוח מהמיגונית לכיוון המגורים, ביניהן יעל רוטנברג, התצפיתנית היחידה ששהתה במיגונית ולא נרצחה או נחטפה, שלוש חובשות, ארבע חיילות מיחידה 5353 וחיילות נוספות מחיל הגנת הגבולות.[1][40] מהירי והרימונים במיגונית נהרגו: סמלת אביב חג'ג',[41] סמ"ר שחף ניסני,[42] סמ"ר נועה פרייס,[43] רב"ט נועם אברמוביץ,[44] רב"ט שירת ים עמר,[45] סמלת שי אשרם,[46] רב"ט הדר מרים כהן,[47] סמ"ר סיוון-שמחה אסראף[48] וסרן עדן נימרי. שבע חיילות שרדו את הירי ונותרו במיגונית: נעמה לוי, לירי אלבג, אגם ברגר, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע (שוחררו בסוף ינואר 2025), אורי מגידיש (חולצה מעזה ב-30 באוקטובר 2023) ורב"ט נועה מרציאנו[49] (ב-16 בנובמבר 2023 חולצה גופתה מבית החולים שיפא), נחטפו. החיילות שהצליחו לצאת מהמיגונית הסתתרו במגורים, ביניהן החובשות סמ"ר ירין מארי פלד[50] מקיבוץ בארי וסמלת שיר ביטון[51] מאשדוד שנרצחו על ידי מחבל מאוחר יותר.[1][50]

המיגונית היחידה במוצב שניתן היה לנעול אותה תפקדה כמרחב מוגן, וכל מי שהיה בה נשאר בחיים. החיילים לא ידעו על מה שמתרחש בקרב, והתנהלו כמערכות נפרדות משאר המוצב.[1]

הגעת כוחות סיוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שש שעות של לחימה, הגיעה תגבורת של קצינים לומדים מחטיבת גולני (בפיקודו של רס"ן אבינעם בן פזי) אליהם הצטרפו לוחמים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, כוח של קצינים מבא"ח צנחנים וכוח ימ"מ. אליהם הצטרפו מספר לוחמים במילואים מחטיבה 55. התקפת הנגד על המוצב תוכננה בשטח המיוער שבין המוצב לקיבוץ נחל עוז. כוח מרכזי – שהתפצל לשניים: כוח קצינים לומדים מחטיבת גולני הלך למוקד בו היו אינדיקציות להימצאות כוחות צה"ל, וצוות אוה"ד מהפלוגה המסייעת וקצינים נוספים מבא"ח צנחנים (בפיקוד רס"ן רועי זבאטני) יחד עם כוח ימ"מ, שתקף את לב המוצב. כוח משני – צוות צלפים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890, מג"ד 890 (סא"ל יוני הכהן) ומפקד הפלוגה המסייעת (סגן רועי בן דוד) תקף את המתקן הצבאי בחלקו המזרחי של המוצב ואיפשר את הכניסה של הכח העיקרי ללחימה. במהלך ההתקפה על המתקן נתקל הכח במחבלים. בהיתקלות נפגע קשר מפקד הפלוגה ופונה לאחור. הכח חיסל את המחבלים וחילץ את חמשת אנשי המודיעין אשר שהו במתקן.

טיהור המוצב ופינוי הפצועים וההרוגים הסתיים עד השעה 17:30 בערב. במהלך הלילה נמשכו הקרבות. צוות הצלפים מהפלוגה המסייעת של גדוד 890 הרג במהלך הלילה כעשרה מחבלים נוספים אשר ניסו לפשוט על המוצב, בשיתוף פעולה עם טייסת זיק[דרושה הבהרה] של חיל האוויר.

בקרב מוצב נחל עוז נפלו 53 חיילי צה"ל, המספר הגבוה ביותר של חיילים שנפלו במקום אחד באותו יום. בסך הכול, חדרו למוצב נחל עוז באותו היום 215 מחבלים, וכ-70 מחבלים נהרגו.[1]

שם פרטי שם משפחה גיל בעת החטיפה מין מקום מגורים מקום חטיפה מצב תאריך פטירה תאריך שחרור/חילוץ הגופה הערות
אורי מגידיש 18 נקבה קריית גת מוצב נחל עוז שוחררה במבצע 30 באוקטובר 2023 רב"ט, גדוד 414. שוחררה במבצע ראשית האור
נועה מרציאנו 18 נקבה מודיעין מוצב נחל עוז נרצחה (גופתה הושבה לישראל) 9.11.23 16 בנובמבר 2023 רב"ט, גדוד 414;
לירי אלבג 18 נקבה ירחיב מוצב נחל עוז שוחררה בעסקה 25 בינואר 2025 תצפיתנית גדוד 414; הסכם חמאס–ישראל (ינואר 2025) פעימה שנייה
קרינה ארייב 19 נקבה ירושלים מוצב נחל עוז שוחררה בעסקה 25 בינואר 2025 תצפיתנית, גדוד 414; הסכם חמאס–ישראל (ינואר 2025) פעימה שנייה
דניאלה גלבוע 19 נקבה פתח תקווה מוצב נחל עוז שוחררה בעסקה 25 בינואר 2025 תצפיתנית, גדוד 414; הסכם חמאס–ישראל (ינואר 2025) פעימה שנייה
נעמה לוי 19 נקבה רעננה מוצב נחל עוז שוחררה בעסקה 25 בינואר 2025 תצפיתנית, גדוד 414; הסכם חמאס–ישראל (ינואר 2025) פעימה שנייה
אגם ברגר 19 נקבה חולון מוצב נחל עוז שוחררה בעסקה 30 בינואר 2025 תצפיתנית, גדוד 414 הסכם חמאס–ישראל (ינואר 2025) פעימה שלישית
מתן אנגרסט 21 זכר קריית ביאליק מוצב נחל עוז שוחרר בעסקה 13 באוקטובר 2025 מתן אנגרסט

סמ"ר בחיל השריון[52][53] שוחרר בהסכם חמאס–ישראל (אוקטובר 2025)

דניאל פרץ 22 זכר יד בנימין מוצב נחל עוז נהרג (גופתו הושבה בעסקה) 7 באוקטובר 2023 13 באוקטובר 2025 סרן בגדוד 77[54] גופתו הוחזרה בהסכם חמאס–ישראל (אוקטובר 2025)
איתי חן 19 זכר נתניה מוצב נחל עוז נהרג (גופתו הושבה בעסקה) 7 באוקטובר 2023 5 בנובמבר 2025 סמ"ר בגדוד 77, גופתו הוחזרה בהסכם חמאס–ישראל (אוקטובר 2025)
פוסטר של לירי אלבג (שנייה משמאל) במיצב למען החטופים בתל אביב
כרזה בכיכר החטופים של רחובות הקוראת לשחרור התצפיתניות.

שבע תצפיתניות נחטפו לעזה – נעמה לוי, לירי אלבג, אגם ברגר, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, אורי מגידיש ונועה מרציאנו.[49][55][56] עם תחילת המתקפה הן שהו במגורי חיילות במוצב ורצו למיגונית פתוחה יחד עם עוד חיילות. בסביבות 7:44 הגיעו המחבלים למיגונית וזרקו לתוכה רימונים. המחבלים נכנסו לתוך המיגונית מצאו את החיילות שנותרו בחיים, אזקו אותן ולקחו מהן את הטלפונים, אותם ניפצו על הרצפה. עד 9:30 בבוקר ישבו החיילות האזוקות לצידן של חברותיהן שנרצחו וניסו לתקשר עם המחבלים. לפי עדויות החיילות החטופות הוכרחו לצפות במחבלים מתעללים בגופות חיילים שנפלו בקרב. בשעה 9:30 הובילו המחבלים את החיילות החטופות לרכב צה"לי שנבזז והן נחטפו לרצועת עזה.[1]

באחד הטנקים של פלוגת השריון ששהתה במוצב, צוות פרץ, נהרגו ונחטפו סגן דניאל-שמעון פרץ[57] ואיתי חן.[10] תומר (תותו) ליבוביץ[58] נהרג, ומתן אנגרסט נפצע ונחטף בחיים.[59]

באותו הבוקר התצפיתנית נעמה לוי נראתה בסרטון חמאס בג'יפ צה"לי שנגנב, כשהוא כבר בתוך שטח רצועת עזה. שאר החטופות זוהו בסרטונים נוספים שהופצו על ידי חמאס כשהן חטופות בתוך ג'יפ גנוב של צה"ל, וכן בסרטונים ליד קיר המיגונית של החיילות במוצב נחל עוז.[60]

בליל 29–30 באוקטובר, בפעילות קרקעית ברצועה, חילצו כוחות צה"ל ושב"כ את החיילת טוראית אורי מגידיש, ששירתה כתצפיתנית ונחטפה במהלך הקרב.[61][62]

ב-13 בנובמבר 2023 פרסם חמאס סרטון מהשבוע הראשון של המלחמה (צולם על ידי חמאס כנראה בערך לאחר בין 3 עד 5 ימים ממועד תחילתה), בו נראית החיילת נועה מרציאנו,[49] ששירתה כתצפיתנית ונחטפה במהלך הקרב, כשהיא מדברת בשבי. בהמשך – התברר שב-9 בנובמבר, באחת התקיפות של צה"ל מהאוויר היא נפצעה בשוגג והובלה לבית החולים שיפא, ונרצחה בידי רופא.[63] ב-14 בנובמבר, יום לאחר פרסום הסרטון בו דיברה מרציאנו, צה"ל פרסם את דבר הירצחה בשבי החמאס. ב-16 בנובמבר 2023 חילצו כוחות צה"ל את גופתה של מרציאנו במהלך סריקות סמוך לבית החולים שיפא (תוך כדי הסריקות זוהתה גם גופתה של יהודית וייס, שנחטפה בחיים מקיבוץ בארי).[64][65]

משפחות התצפיתניות החטופות פרסמו ב-22 במאי 2024 סרטון באורך של כשלוש דקות שצולם ממצלמת GoPro של מחבלי חמאס, המתעד את תחילת חטיפתן.[66] במהלך יולי 2024 פרסמו המשפחות תיעוד נוסף שהגיע אליהן, שתיעד את השבוע הראשון לחטיפתן של חמש התצפיתניות.

ב-25 וב-30 בינואר 2025, במסגרת עסקת החטופים השנייה, שחררו חמאס את חמש התצפיתניות שהיו בשבי – נעמה לוי, לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ואגם ברגר.[67][68]

אירועים נוספים לאחר הקרב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בנובמבר 2023, שלושים יום אחרי נפילת המוצב, חזר לפעילות חמ"ל התצפיתניות של נחל עוז בתוך מחנה רעים.[69]

ב-14 בנובמבר 2023, במהלך הלחימה הקרקעית ברצועת עזה, פשטו לוחמי גדוד 13 על מתחם המשטרה הצבאית של חמאס בשכונת א-רימאל במרכז העיר עזה. במהלך הסריקות במבנה מצאו הלוחמים ציוד לחימה ששייך לגדוד, שנלקח בקרב על מוצב נחל עוז וכלל אמצעי לחימה, מסמכים וציוד של לוחמי הגדוד שנהרגו במתקפת הפתע.[70] בדצמבר 2023 איתרו לוחמי שריון בשג'אעיה "האמר" שנגנב מהמוצב במצב יחסית תקין, והוא הושב למוצב.[71]

חמ"ל התצפיתניות במחנה נחל עוז

ב-19 בדצמבר 2023 צה"ל ערך סיור להורי הנופלים במוצב.[72]

ביולי 2024 הוקמה אנדרטת התצפיתניות, אתר הנצחה שהוקם לזכר התצפיתניות שנפלו. המצפה ממוקם בין מוצב נחל עוז ליישובי עוטף עזה, הערים שדרות ונתיבות, ונועד להמחיש את תפקידן החיוני של התצפיתניות בהגנה על גבולות מדינת ישראל.[73]

ממצאי התחקיר על הקרב במוצב נחל עוז

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תחקירי שבעה באוקטובר

תחקיר צה"ל על הקרב במוצב נחל עוז פורסם במרץ 2025. לפי התחקיר, הקרב במוצב מהווה כשל מערכתי חמור, והוא נמנה עם האירועים הקשים ביותר שאירעו באותו יום.[74] התחקיר מצביע על ליקויים מבצעיים, היערכות לקויה וכשלים פיקודיים, לצד גילויי גבורה של לוחמים ומפקדים שפעלו תחת אש.

אף שהמוצב נמצא פחות מקילומטר מגבול רצועת עזה, הוא תפקד כבסיס עורפי, הן מבחינת תשתיותיו והן ברמת הדריכות של הכוחות שהיו מוצבים בו. מתוך 162 חיילים ששהו בבסיס באותו בוקר, רק 90 היו חמושים, ולא נערכה בו הכנה לתרחיש של הסתערות רחבת היקף. לא התקיימו אימונים לתרגולת "הגנת מוצב", ולא התקיים נוהל תגבור לעמדות ההגנה עם תחילת ירי תלול מסלול.

לפי התחקיר, חלק מקציני המטה של גדוד 13 לא היו חמושים, ולא חתרו למגע עם האויב. בעת בריחת הכוח מהחמ"ל הבוער, היו קצינים אלו בין הראשונים שנמלטו מהמבנה. נקבע כי התנהלותם אינה עולה בקנה אחד עם ערכי הפיקוד והאחריות.

מנגד, הדו"ח מדגיש את גבורתם של מפקדים ולוחמים, ובהם רס"ב איברהים חרובה, שנלחם עד לכדור האחרון וסירב להיכנע אף על פי שקיבל אישור לעשות כן, וסרן שילה הר אבן, שנפצע אך המשיך להוביל לוחמים עד שנפל. התצפיתניות בבסיס תוארו כבעלות תפקוד מקצועי ואמיץ, שהעבירו תמונת מצב מדויקת שסייעה לניהול הקרב.

חמאס, מצידו, תכנן את ההתקפה בקפדנות רבה תוך הסתמכות על מודיעין מדויק, חלקו תוצאה של מידע שדלף לרשתות החברתיות.[75][76][77]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 קטע קול נחל עוז – המוצב שהופקר, פרק 2: אדמה רועדת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 באוקטובר 2024
  2. ^ 1 2 3 4 נחל עוז – המוצב שהופקר, פרק 1: שבת אחרונה לנצח, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 9 באוקטובר 2024
  3. ^ אבי אשכנזי, ‏תחקיר צה"ל על הקרב בנחל עוז: מוצב גולני הוכרע תוך 15 דקות, באתר מעריב אונליין, 3 במרץ 2025
  4. ^ רן שמאי, קרב כיתת הכוננות של קיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר 2023, באתר צה"ל, 28 במאי 2025
  5. ^ 1 2 3 כומתה חומה: קרב הגבורה של גדוד 13 של גולני ב-7 באוקטובר, סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב, 15 בדצמבר 2023
  6. ^ 1 2 ירון אברהם, 170 מחבלים ב-3 גלים: תחקיר צה"ל על הפלישה למוצב נחל עוז בשבת השחורה, באתר מאקו, 19 בדצמבר 2023
  7. ^ קורות החיים של סמל אור מנשה אביטל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  8. ^ קורות החיים של סמל ראשון יונתן (יוני) גולן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  9. ^ קורות החיים של סרן דניאל-שמעון פרץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  10. ^ 1 2 קורות החיים של סמל ראשון איתי חן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  11. ^ קורות החיים של סמל תומר (תותו) ליבוביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  12. ^ חנן גרינווד, הילה טימור אשור, יפעת ארליך, דויד פרץ, מרב סבר, אייל לוי, גיבורי ישראל: בתוך התופת התגלתה רוחם של האזרחים והלוחמים, באתר ישראל היום, 12 באוקטובר 2023
  13. ^ טנק אחד, צוות אחד ו-50 מחבלים מחוסלים: הצוות שהיה בקו הראשון משחזר את הקרבות ביום הראשון ללחימה, נבדק ב-2024-03-14 בדקה 04:35. באתר youtube. ב־19 באוקטובר 2023
  14. ^ קורות החיים של סמל ראשון נאור סיבוני, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  15. ^ קורות החיים של סמל ראשון דוד רתנר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  16. ^ קורות החיים של שילה הר-אבן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  17. ^ קורות החיים של סמל ראשון רועי ברקת, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  18. ^ רס"ן שילה הר-אבן ז"ל, באתר צה"ל
  19. ^ סמ"ר רועי ברקת ז"ל, באתר צה"ל
  20. ^ סמ"ר דביר זכאי ז"ל, באתר צה"ל
  21. ^ סמ"ר דור ירחי ז"ל, באתר צה"ל
  22. ^ סמ"ר ישי פיטוסי ז"ל, באתר צה"ל
  23. ^ סמ"ר יעד בן יעקב ז"ל, באתר צה"ל
  24. ^ קורות החיים של סרן שיר אילת, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  25. ^ 1 2 3 קורות החיים של סמל ראשון שיראל חיים פור, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  26. ^ קורות החיים של סמל אושר שמחה ברזילי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  27. ^ קורות החיים של סרן עידן בלוי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  28. ^ קורות החיים של סגן יוחאי דוכן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  29. ^ קורות החיים של סמל ראשון איתי אברהם רון, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  30. ^ קורות החיים של רב סמל בכיר איברהים ח'רובה, באתר "יזכור" של משרד הביטחון)
  31. ^ שיראל נפלה ב-7 באוקטובר, משפחתה עודכנה אחרי כ-3 שבועות, באתר ynet, 28 באוקטובר 2023
  32. ^ קורות החיים של סמל ראשון ים גלס, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  33. ^ אפרת פורשר, "ידענו שיבואו לדפוק אצלנו": אחרי חודש – זוהתה גופתה של התצפיתנית ים גלס, באתר ישראל היום, 19 בדצמבר 2023
  34. ^ קורות החיים של סמל רוני אשל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  35. ^ אור הלר, אריאלה שטרנבך, זוהתה גופתה של התצפיתנית רוני אשל, שני לוחמים נפלו ברצועה, באתר חדשות 13, 9 בנובמבר 2023
  36. ^ קורות החיים של סמל אמיר איל, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  37. ^ איבדתי בן – אבל גם חבר": חמשת הבלונאים שנפלו בשבת השחורה", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 16 בנובמבר 2023
    ישראל מושקוביץ, הורי הבלונאים שנפלו בנחל עוז: "ילדינו הופקרו", באתר ynet, 27 בדצמבר 2023
  38. ^ קורות החיים של רב סמל בכיר איברהים ח'רובה, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  39. ^ קורות החיים של סרן עדן נימרי, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  40. ^ "אני התצפיתנית היחידה ששרדה את התופת במיגונית", באתר מאקו, 21 באוקטובר 2023
  41. ^ קורות החיים של סמל אביב חג'ג', באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  42. ^ קורות החיים של סמל ראשון שחף ניסני, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  43. ^ קורות החיים של סמל ראשון נועה פרייס, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  44. ^ קורות החיים של רב טוראי נועם אברמוביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  45. ^ קורות החיים של רב טוראי שירת ים עמר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  46. ^ קורות החיים של סמל שי אשרם, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  47. ^ קורות החיים של רב טוראי הדר מרים כהן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  48. ^ קורות החיים של סמל ראשון סיוון-שמחה אסראף, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  49. ^ 1 2 3 קורות החיים של רב טוראי נועה מרציאנו, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  50. ^ 1 2 קורות החיים של סמל ראשון ירין מארי פלד, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  51. ^ קורות החיים של סמל שיר ביטון, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  52. ^ דיקלה שחף, סמ"ר מתן אנגרסט מביאליק נלחם בדרום - ונעדר מאז, באתר mynet‏ קריות, 16 באוקטובר 2023
  53. ^ איתן גליקמן, גלעד כהן, אביו של החייל החטוף מתן אנגרסט: קיבלנו אות חיים, הוא מוחזק פצוע בתנאים קשים, באתר ynet, 12 בפברואר 2025
  54. ^ יואב זיתון, סרן דניאל פרץ נהרג ב-7.10, גופתו מוחזקת בעזה: "עשה הכול כדי להציל חיים", באתר ynet, 18 במרץ 2024
  55. ^ עידן אבני, 20 תצפיתניות נעלמו מבסיס נחל עוז, ההורים לא מקבלים תשובות, באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2023
  56. ^ אלי אשכנזי‏, הותר לפרסום: התצפיתנית רוני אשל, שהוכרזה כנעדרת, נרצחה בשבת השחורה; לוחם שלדג נפל היום בעזה, באתר וואלה, 9 בנובמבר 2023
  57. ^ קורות החיים של דניאל-שמעון פרץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  58. ^ קורות החיים של תומר (תותו) ליבוביץ, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
  59. ^ יעל צ'כנובר, ליאור אל-חי, נחטף מהטנק, עובר ניסיון לינץ' ומתושאל ע"י מחבל: התיעודים המטלטלים של מתן, באתר ynet, 3 באפריל 2025
  60. ^ "הצעירה בסרטון של חמאס זו הבת שלי – ושעון החול אוזל": אמא של נעמה מתחננת להצלתה, באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
  61. ^ עוזי ברוךהותר לפרסום: חיילת שנחטפה לעזה שוחררה במהלך פעולה קרקעית, באתר ערוץ 7, 30 באוקטובר 2023
  62. ^ חיילת שנחטפה לעזה שוחררה על ידי צה"ל והשב"כ במהלך הלילה, באתר ישראל היום, 30 באוקטובר 2023
  63. ^ טל לב רם, ארנולד נטייב, ‏אכזריות בלי סוף: רב"ט נועה מרציאנו, שהופיעה בסרטון שפרסם חמאס, נרצחה בשבי, באתר מעריב אונליין, 14 בנובמבר 2023,
    אמיר בוחבוט‏, התיעוד האחרון של נועה בשבי: הפרסום של חמאס שקדם לבשורה המרה, באתר וואלה, 13 בנובמבר 2023
  64. ^ לילך שובל, גופתה של התצפיתנית נועה מרציאנו חולצה בעזה – והובאה לקבורה בישראל, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2023
  65. ^ סרטון בטיקטוק, n12news
  66. ^ x.com, X (formerly Twitter)
  67. ^ איתמר אייכנר, יעל צ'כנובר, עינב חלבי, איתן גליקמן, נינה פוקס, לירי אלבג, דניאלה גלבוע, נעמה לוי וקרינה ארייב אמורות להשתחרר מחר מהשבי, באתר ynet, 24 בינואר 2025
  68. ^ ארבל, גדי ו-5 אזרחי תאילנד סוף-סוף בארץ, אחרי מופע האימים בחאן יונס: "מצבם תקין", באתר ynet, 30 בינואר 2025
  69. ^ אריה יואלי, ‏30 יום אחרי הטבח: נחנך מחדש חמ"ל התצפיתניות של נחל עוז, באתר "סרוגים", 6 בנובמבר 2023
  70. ^ לוחמי גולני שנלחמים בעזה מצאו ציוד לחימה של הגדוד שלהם שנגנב במהלך הטבח ב-7 באוקטובר, באתר מאקו, 14 בנובמבר 2023
  71. ^ יואב זיתון, האמר שחמאס גנב ב-7 באוקטובר אותר בשג'אעיה – והוחזר לבסיס בנחל עוז, באתר ynet, 9 בדצמבר 2023
  72. ^ תיעוד ראשון מהחמ"ל השרוף: הורי התצפיתניות שנפלו ביקרו בנחל עוז, באתר מאקו, 19 בדצמבר 2023
  73. ^ פלד ארבלי, ‏"שדות במקום גדרות": מיזם להנצחת התצפיתניות שנפלו, באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2024
  74. ^ הלל ביטון רוזן, ההוראה החריגה שניתנה לפנות בוקר, והשעה שבה טוהר המחנה, באתר עכשיו 14, 3 במרץ 2025
  75. ^ כרמלה מנשה איתי בלומנטל, בין כישלון צה"ל לגבורת החיילים: תחקיר הקרב במוצב נחל עוז, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 3 במרץ 2025
  76. ^ אבי אשכנזי, ‏תחקיר צה"ל על הקרב בנחל עוז: מוצב גולני הוכרע תוך 15 דקות, באתר מעריב אונליין, 3 במרץ 2025
  77. ^ יואב זיתון, חמאס ידע על חולשות בסיס נחל עוז: העמדות הנטושות, השומר הבודד, הפרצות בגדר – והשגרה המופקרת | תחקיר צה"ל, באתר ynet, 3 במרץ 2025