יוסף אבן כספי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סתירות פנימיות ובעיות נוספות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סתירות פנימיות ובעיות נוספות. | |
| לידה |
1279 Largentière, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
אחרי 1340 מיורקה, ספרד |
| השקפה דתית |
יהדות |
| זרם | אריסטוטליאניזם (אנ') |
| תחומי עניין | תאולוגיה, מטאפיזיקה, לוגיקה, בלשנות |
| עיסוק |
מילונאי, רב, פילוסוף |
| הושפע מ | רמב"ם, אריסטו |
| מדינה |
צרפת |
  | |
רבי יוסף אבן כספי ב"ר אבא מארי (נקרא גם יוסף כספי) (ארל 1280- מיורקה 1345)[1] היה פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור ארדש וספרד. כספי היה נועז בפרשנותו הפשטנית למקרא ובהגותו הפילוסופית, וכבר בחייו עורר עליו פולמוס בעקבות דעותיו הפילוסופיות הקיצוניות, ואף לאחר מותו היו חכמים שיצאו נגדו. כספי חיבר ספרים רבים, בפרשנות המקרא, בפילוסופיה ובחכמת הלשון, שרק חלקם הגיע לידינו.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ר' יוסף כספי נולד בשנת 1280 בעיר ארל (Arles) שבזמנו נחשבה חלק מחבל פרובאנס, צרפת.
משפחתו הייתה מל'ארג'נטייר, ועל שם עיר זו (שנודעה במכרות הכסף שלה עוד מתקופת הכיבוש הרומאי) נקרא 'כספי', כמשמעות שמה באוקסיטנית.
כספי ערך מסעות רבים במהלך חייו, וביקר בין השאר באראגון, ולנסיה, קטלוניה ומיורקה. כן ביקר במצרים, שם ביקש ללמוד תורה מפי צאצאי הרמב"ם, הדמות הפילוסופית המוערצת עליו, אך נכזב משמצאם, לפי עדותו[2], צדיקים אך לא מלומדים. כספי ביקש גם לנסוע לארצות המגרב (המדינות המערביות בצפון אפריקה), ובפרט לפאס שבמרוקו, משום ששמע שבמקום זה יושבים חכמים גדולים. הוא התיישב לבסוף במיורקה, שם נפטר בשנת 1345.
כספי סיפר כי הסיבה לנדודיו הייתה ביקוש חכמה מפי חכמי הארצות השונות, אך ישנם חוקרים המשערים כי סיבות נוספות עמדו מאחוריהם: יחסיו הבעייתיים עם אשתו והצורך שלו לבקר את ילדיו בפרפניאן, שבפרובאנס ובוולנסיה שבספרד, נטיותיו האליטיסטיות שגרמו לו להתנתק מן החברה היהודית שבאזור מגוריו המקורי, ואולי אף רדיפות הדת הנוצריות, שישנן עדויות שסבל מהן. עם זאת, כספי עצמו לעג לעוזבים את ביתם על שום פגעים רעים שקרו להם במקומם (בפירושו למשלי, עמ' 98).
כספי חיבר חיבורים רבים, בתחומי פרשנות המקרא, הפילוסופיה והבלשנות, ושמו של כל אחד מהם כולל את המילה 'כסף' בהטיותיה. את חיבוריו החל לכתוב בגיל 17, ובגיל 30 החל לעסוק בפילוסופיה ובלוגיקה. את רשימת ספריו כינס בחיבור מיוחד, בשם 'קבוצת כסף'.
| תקופת חייו של הרב יוסף אבן כספי על ציר הזמן |
|---|
 |
פרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף היותו פילוסוף בעל שיעור קומה, הרי שר"י כספי הגדיר עצמו בראש ובראשונה כפרשן. חיבוריו הפרשניים מצטיינים בפשטנותם, והוא מרבה לרמוז בהם לעקרונות פילוסופיים ופרשניים שלפיהם ניתן ללמוד פסוקים רבים נוספים. פרשנות המקרא שלו היא פילוסופית-בלשנית בעיקרה, והוא צעד רבות בעקבות "המורה הגדול", "המאיר לעולם כולו", כלשונו, הלוא הוא הרמב"ם, ובפרט בעקבות מורה הנבוכים, שבו עסק הרמב"ם רבות בפרשנות מקרא פילוסופית.
כספי הצהיר כי ניסה להגיע אל כוונתו האמיתית של כותב הספר, אף כי היה מודע למגבלות הפרשן ולסובייקטיביות האפשרית של פירושיו.
כשאר פרשני הפשט בני ימי הביניים המאוחרים, לא ראה עצמו ר"י כספי מחויב לדברי חז"ל בפרשנות הכתובים. כך, לעומת הדברים המובאים אצל חלק מן החכמים בנוגע לחטא דוד ובת שבע ש"כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", כתב כספי (שמואל ב' יא, ו):
- "אָמַר אִבֵּן כַּסְפִּי: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה מִכַּוָּנַת סִפְרֵנוּ זֶה אוֹמֵר מְעַט: דַּע, כִּי עָווֹן שָׁאוּל גָּדוֹל מֵעָווֹן דָּוִד. וְאֵין סָפֵק אֶצְלִי שֶׁדָּוִד חָטָא, כִּי לֹא נוּכַל לְהַכְחִישׁ הַכָּתוּב שֶׁאוֹמֵר 'וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יי ', וְאָמַר לוֹ נָתַן: 'מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יי לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָיו אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאַשְׁה'; וְעַל כָּל פָּנִים עָבַר עַל 'לֹא תִּרְצַח' וְ'לֹא תִּנְאַף' וְלָכֵן נֶעֱנַשׁ עַל שְׁנֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאֲבָאֵר עוֹד; וְכֵן הוֹדָה הוּא עַל עַצְמוֹ וְאָמַר 'חָטָאתִי ליי ', כָּל שֶׁכֵּן כִּי הוּא בְּסִפְרוֹ הֵעִיד עַל זֶה וְיִחֵד מִזְמוֹר 'כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שבע', אֲבָל לֹא אָמַר 'כַּאֲשֶׁר הָרַג אוּרִיָּה'; וְכָתַב כּוֹתֵב סֵפֶר מְלָכִים 'אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יי וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה'. וְכָל אֵלֶּה הָעִנְיָנִים סוֹדוֹת, וְאֵין רָאוּי לְגַלּוֹת עֶרְוָה, אֲבָל אוֹמַר כְּלָל אֶחָד: כִּי שֶׁבַח גָּדוֹל וְתִפְאֶרֶת עָצוּם יֵשׁ לַשָּׁלֵם כִּי יְיֻחַס לוֹ עָווֹן אוֹ עֲוֹנוֹת יְחִידִים. וְהָעֵד: מֹשֶׁה, אֲדוֹן הַשְּׁלֵמִים, כִּי בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר אַחַר שֶׁאֵינוֹ מַלְאָךְ, וְאוֹי לְמִי שֶׁכֻּלּוֹ עָווֹן וְעֶבְרָה".
בפירושיו מתייחס כספי לעקרונות כתיבת ספרי הקודש, ומנסה להנחות את הקורא לבל יפתח ציפיות לסיבות מדוע במקום אחד מבואר יותר ובמקום שני פחות. כך למשל בפירושו לשמואל א' (ז, ב) כתב: "וירבו הימים ויהיו עשרים שנה - זה הבאור הוא חסד מכותב הספר, ולא יעשו זה החסד תמיד כותבי הספרים". כן הוא משתמש לא מעט בחוקי הלוגיקה השונים בפרשנותו, ומפנה רבות מאוד לחיבוריו הפילוסופיים העצמאיים.
לעיתים משלב כספי הערות מוסריות מחודדות בתוך דבריו. כך, כאשר מתוארת עליית הפרות שנשאו את ארון הברית משדה פלשתים היישר אל בית שמש בלא לסור ימין ושמאל, ובהתייחס למכה הגדולה שספגו לאחר מכן אנשי בית שמש על שלא נהגו כבוד בארון ה', העיר ר"י כספי בסרקזם (שמואל א' ו, יב):
- "וישרנה הפרות - מי יתן וחכמו נכבדי אנשי בית שמש כמו אלה הפרות".
פילוסופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כספי היה פילוסוף מקורי בעל דעות אריסטוטליות קיצוניות ביחס לעולם היהודי שבימיו. הוא העיד על עצמו (אגרות יש"ר ח"ב כ"ז): "ברוך היודע צפון לבי, כי אני חושד רעיוני תמיד, וכל שכן במה שאניח חלוף החכמים המפורסמים".
עקב כמה מהתבטאויותיו בספריו הקים עליו פולמוס כבר בחייו, ונגד ספרו 'ספר הסוד' יצא החכם קלונימוס בן קלונימוס; גם לאחר ימיו יצאו נגדו ר' יצחק אברבנאל והרשב"ץ, על כך שבפירושו למורה הנבוכים כתב כי העולם הוא קדמון, כשיטת אריסטו וכמנוגד לשיטתם של חכמי ישראל האחרים, גם הפילוסופים שביניהם. מאידך, שיבחוהו פרשנים אחרים של ה'מורה', ביניהם: אבן צרצה, ר' משה מנרבונה, והאפודי, והוא זכה אף לשבחים מפי מקובלים אחדים[3].
כספי עסק לא מעט בלוגיקה, וביקר את קודמיו על שלעיתים פירשו באופן מוטעה את הכתובים משום שהתעלמו מכללי הלוגיקה. הוא אף כתב חיבור שלם (צרור הכסף), העוסק רבות בלוגיקה. ביחס לבלשנות, קיבל כספי את תורתו של אריסטו על כך שהשפות הן הסכמיות ולא אלוהיות, אך עם זאת החזיק את השפה העברית כגבוהה ביותר במדרג השפות. לשיטתו, כל מילה בעברית היא ייחודית; אין מילים נרדפות או הומונימים. כתמיכה בתאוריה זו חיבר מעין מילון שורשים עברי, בשם "שרשות כסף", ובו ביאר את המשמעות של כל שורש, על שלל המילים הנגזרות ממנו.
תאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השקפתו של ר"י כספי על אלוהים הייתה דומה לזו הפילוסופית המקובלת בזמנו, אם כי הוא הקצין אותה מעט יותר: האל הוא המצוי ההכרחי, המניע-ובלתי-מונע, והידע היודע את עצמו. לגישתו, קיימת סימטריה: האל הוא הידיעה והידיעה היא האל; דבר זה מאפשר תפיסה אימננטית של האל השורה בעולם, על ידי ידיעת האל (שהיא למעשה הוא עצמו). כך נקרא משה "איש האלוהים", משום שהאל לא מש מדעתו לרגע. בקבלתו המוחלטת את התאוריה האריסטוטלית אודות אחדות "היודע, הידוע והדעה" באל, הוא אף מרחיק לכת ומוכן להודות שעיקרון זה מאפשר פרשנות מסוימת של השילוש הקדוש בנצרות, כתאוריה שאינה רחוקה מזו הפילוסופית (גביע הכסף, עמ' 27).
כספי הסכים עם הדעה המיוחסת לאריסטו ולאפלטון, בכך שלא אפשרית בריאה "יש מאין", ואף טען שהרמב"ם עצמו החזיק בדעה זו של קדמות העולם. ביאורו לפרשת הבריאה בספר בראשית נכתב ברוח זו. דעה זו, כאמור לעיל, היא זו שעוררה נגדו כמה מהוגי הדעות הבולטים ביהדות.
גם את הנסים תפס כספי בדרך רציונליסטית. לשיטתו, אין הם אלא תופעות טבע נדירות. לתפיסה זו יש שורשים כבר בדברי הרמב"ם, שהצביע על דברי חז"ל על הנסים ככאלה שנבראו "בערב שבת בין השמשות" (של ששת ימי הבריאה) - דהיינו, אין הם אלא טבע נדיר ביותר. אך כספי הרחיק לכת יותר; לשיטתו, נביא או אדם גדול אחר יכול לחולל נסים בכוח ידיעותיו בלבד. משה, הגדול שביודעים, יכול היה לחולל את עשר מכות מצרים מכוח ידיעתו את גרמי השמיים ואת ארבעת היסודות. תפיסה זו חורגת, שוב, מן התפיסה המקובלת התופסת את הנס כמבוצע על ידי כוח אלוהי על-טבעי.
לשיטת כספי, אדם בעל נפש נבואית גדול יותר מזה בעל נפש פילוסופית (בכך הוא מסכים עם הפילוסוף המוסלמי אלבתליוסי, ומזכיר באופן מפתיע את תורתו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי), אך לשיטתו אין בנבואה דבר על-טבעי: הנביא יודע את העתידות בכוח תפיסתו את הגורמים להן בהווה.
בהתאם לתפיסתו הרציונליסטית את ידיעת האל והנביא, פותר כספי בדרכו את בעיית הידיעה והבחירה - אם האל יודע הכול, כיצד מתאפשרת בחירה חופשית? לשיטתו של כספי אין קושי: ידיעתם את העתידות דומה לידיעת אדם עם יכולת הערכה טובה של העתיד על סמך הנתונים הקיימים בהווה. ברור, לשיטתו, שהכרת האופי של אדם מסוים ומתוך כך ידיעת דרך התנהגותו בעתיד אינה סותרת את הבחירה החופשית, שכן אין זו ידיעה לשעבר, אלא ידיעה מתוך הנתונים הקיימים בהווה. אמנם, מגישה זו משתמע שאין ידיעת האל מוחלטת, שהרי ידיעה כזו יכולה להתקיים רק בהינתן דטרמיניזם מוחלט - שכמובן סותר את עקרון הבחירה החופשית.
כספי מבאר את "הקשיית לבו" של פרעה על ידי האל על ידי התובנה הפילוסופית כי למעשה, לגבי כל מעשיו של האדם (כולל חטאיו), האל הוא "המניע הראשון". גישה זו היא מרחיקת-לכת אל מעבר לפתרונו של הרמב"ם לשאלה כיצד יכול האדם לעשות כרצונו אם אין דבר שנעשה שלא ברצון האל. לשיטת הרמב"ם (משנה תורה, הלכות תשובה ה, ד), הבחירה החופשית עצמה היא טבע שנוצר ברצון האל; ואילו לפי אבן כספי, כל מעשה מתייחס למעשה ישירות אל האלוהים (מצרף לכסף, עמ' 152-153).
מאפיין נוסף בהגותו הדומה לרמב"ם, היא ראיית השכלתו האישית של האדם כעליונה. על האדם לארגן את חייו, כולל צבירת הנכסים וארגון הבית, האישה והילדים, כך שיאפשרו כמה שיותר לימוד ורכישת ידע על ידי האדם עצמו. גישה זו, הרואה באדם ה"יודע" את העיקר ואת כל השאר טפלים לו, מזכירה את הגותו של הרמב"ם על האדם השלם הבודד, ש"בשבילו נברא העולם". השלכה מעניינת של ההסתכלות האליטיסטית המדוברת, המבדילה בין המון העם לבין יחידי הסגולה, היא חוסר ההבדל בין בעלי החיים לבני האדם, אם אין מדברים על אותם יחידים. כך ניכרת בחיבוריו נטייה לצמחונות והתנגדות מסוימת לקורבנות.
השפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף דרך מחשבתו המקורית והמבריקה, השפעתו של כספי על הבאים אחריו הייתה מועטה ביותר. לא רבים הכירו את כתביו, וגם מאלו שהכירום, היו שחלקו עליהם בחריפות. רק החל במאה ה-19 הודפסו מחדש חלק מכתביו שהיו גנוזים בכתב יד, וחלקם טרם ראה אור עד היום. נראה שהסיבה לכך היא השקפתו ופירושיו השנויים במחלוקת. כאשר בדור האחרון נכללו פירושיו בסדרת "אוצר פירושים לתורה"[דרוש מקור], עורר הדבר ביקורת והתנגדות רבנית[4]. ישנם עוד כמה גורמים משוערים למצב זה: ייתכן שמאבקו עם הסביבה היהודית שבה חי מנעה את פרסומו; ויש שהצביעו על דמותו של בן-זמנו, הרלב"ג, כזה שהאפיל על תורתו שלו. רלב"ג היה פילוסוף, פרשן מקרא ומדען שהתקבל על יהודים ועל לא-יהודים כאחד, רבות בזכות פריסת הפילוסופיה השיטתית והמקיפה בחיבורו "מלחמות השם", במקביל לפרשנות הפשטנית שלו על המקרא. יש הטוענים שכספי, לעומתו, לא התקבל משום שהיה במובן מסוים פרשן בין הפילוסופים ופילוסוף בין הפרשנים, וכך לא התאפשר לו למצוא מנוחה אף באחת מן הקבוצות האמורות.
רשימת חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשימה לקוחה מ"אוצר ישראל" (אייזנשטיין), בשינויים, וייתכנו בה אי-דיוקים.
- פירוש על ספר הרקמה לר' יונה אבן ג'נאח;
- פירושים על פירוש ראב"ע על התורה. אחד מפירושיו נקרא "פרשת כסף" (כ"י פאריס 184); הוהדר על ידי דוד בן זזון וחיים קרייסל בתוך: חמישה קדמוני מפרשי רבי אברהם אבן עזרא, באר-שבע, תשעז;
- תרומת כסף, על פירוש ר' שלמה אבן גבירול לספר המידות וספר ההנהגה לאפלטון (כ"י פארמא 442);
- צוואת כספי (כנ"ל);
- מתת כסף על נביאים וכתובים;
- מצרף לכסף על התנ"ך;
- כפרת כסף, ביאור פירושיו על התורה שאינם מסכימים עם ראב"ע ורמב"ם;
- כסף סיגים, שו"ת על סתירות-לכאורה בתנ"ך;
- צרור הכסף, או קיצור הגיון, על חכמת הלוגיקה (כ"י פאריס 986);
- רתוקות כסף או פרקי יוסף, על הדקדוק (Cat. Angel. No. 21);
- שלחן כסף, על הנביאים והנסים;
- טירת כסף או ספר הסוד, על סתרי התורה (כ"י וותיקן 36, 46);
- אדני כסף חלק שני לספר הסוד, פרשנות על נביאים וכתובים; פורסם על ידי א"ה לאסט בשנים 1911-1912, והולך ומתפרסם במהדורת מקראות גדולות הכתר
- מזרקי כסף באור על מעשה בראשית והיצירה;
- מזמרות כסף על ספר תהילים (כ"י מינכן 265);
- מנורת כסף, פירוש על מעשה מרכבה (כ"י בודליי 1631);
- חגורת כסף, פירוש על ספר עזרא ודברי הימים (שם 362);
- כפות כסף, פירוש על רות ואיכה (כ"י מינכן 265). את פירוש איכה פרסם יש"ר בספרו "אגרות ישר" ח"ב איגרת כ"ו;
- גלילי כסף, פירוש על מגילת אסתר (כ"י פאריס 1092);
- חצוצרות כסף, פירוש על שיר השירים, משלי וקהלת (כ"י בודליי 362, 1349);
- קערת כסף, על רוחניות התורה והישארות הנפש, ועל תורת הגמול ביהדות;
- עמודי כסף,
- משכיות כסף - שני פירושים למורה נבוכים, יצאו לאור על ידי שלמה וורבלונר (פפד"מ 1846);
- גביע כסף או יורה דעה, הוספות לפירוש בדרך הסוד על תנ"ך (כ"י מינכען סי' 265);
- שרשות כסף או ספר השרשים, בשני חלקים (כ"י פאריס סי' 1244). ר' יצחק אברבנאל מזכירו בפירושיו. דוגמאות ממנו הדפיס דוקעס בעיתון "אוריינט" לשנת 1848 ובאוצר נחמד ח"ב. הספר עוסק בבלשנות, משווה בין שורשים ומצביע על קשר ביניהם;
- תם הכסף על חורבן בית ראשון ובית שני, על נביאות ירמיה וביאת המשיח;
- מיטות כסף על שמונה נביאים;
- קבוצת כסף, רשימה של חיבוריו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יצחק טברסקי, כרמי הורוביץ (ע), כמעיין המתגבר: הלכה ורוח ביצירת חכמי ימי הביניים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2000, פרק 25, ר' יוסף אבן כספי: דיוקנו של אינטלקטואל יהודי בימי הביניים, עמ' 566-591.
- משה קהן, השפה העברית בראי חכמת ההיגיון: משנתו הלוגית-הפילוסופית-הבלשנית של רבי יוסף כספי, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2018.
- אביגיל ראק, פרשנות המקרא של ר' יוסף אבן כספי - דרכי הפרשנות ומהדורה מדעית מבוארת של מצרף לכסף, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חנה כשר, יוסף כספי, באנציקלופדיית סטאנפורד לפילוסופיה (באנגלית).
- כספי יוסף, באנציקלופדיה יהודית 'דעת'.
- "יוסף אבן כספי", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- עמודי כסף ומשכיות כסף, שני פירושים על ספר מורה נבוכים, באתר דעת
- ספר גלילי כסף באתר Hebrewbooks, פירוש למגילת אסתר. יצא לאור על פי כתבי-יד. מיוחס ליוסף בן אבא מארי כספי.
- כתב יד, עמודי כסף - פרוש על מורה נבוכים לרמב”ם, לייפציג, מאה 15, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, משכיות כסף - פרוש על מורה נבוכים לרמב”ם, פריס, מאה 15, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
יוסף בן אבא מארי כספי (1280-1340), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Kahan. M. Joseph Kaspi - from Arles to Majorca. Iberia Judaica VIII [2016]. pp. 181-192. https://www.academia.edu/22766219/Kahan_M_JOSEPH_IBN_KASPI_-FROM_ARLES_TO_MAJORCA_._2016_Iberia_Judaica_VIII._pp._181-192. (הקישור אינו פעיל)
- ^ בהקדמה שכתב לספרו עמודי כסף. וכן ב'ספר המוסר' עמ' 60. ראו בהרחבה: רם בן שלום, "יומן המסע למזרח של יוסף אבן כספי (שלא נכתב): דימויים ואוריינטליזם", פעמים 124, עמ' 52-7.
- ^ שלמה בן יצחק, הלוי, הזקן, חשק שלמה, שס
- ^ רבי שלמה פישר, אל תשכן באהליך עולה, צפונות ג, תשמט, עמ' סט
| פרשני מורה הנבוכים | ||
|---|---|---|
| מתרגמים | שמואל בן יהודה אבן תיבון • יהודה אלחריזי • מנדל לפין • יוסף קאפח • מיכאל שורץ • הלל גרשוני | |
| פרשנים ראשונים | משה בן שלמה מסלרנו • שם טוב בן יוסף אבן פלקירה • אברהם אבולעפיה • יוסף אבן כספי • משה נרבוני • האפודי • אשר קרשקש • זכריה הרופא • מרדכי כומטינו • שם טוב בן יוסף אבן שם טוב • יצחק אברבנאל • דוד בן יהודה מסר לאון • מרדכי יפה • רבי דוד ברבי יהושע הנגיד | |
| פרשנים מהעת החדשה | שלמה מימון • יהודה אבן שמואל • ליאו שטראוס • שלמה אבינר • מפעל משנה תורה | |
| תרגומים לשפות אחרות | שלמה מונק (צרפתית) • שלמה פינס (אנגלית) • אלכסנדר אלטמן (גרמנית) • מיכאל שניידר (רוסית) | |
| פרשני המקרא בימי הביניים | ||
|---|---|---|
| פרשני המזרח | רס"ג • שמואל בן חפני הכהן גאון • אברהם בן הרמב"ם • תנחום הירושלמי | |
| פרשנים פילולוגיים מספרד והמגרב | יהודה אבן קריש • מנחם • דונש • דוד בן אברהם אלפאסי • חיוג' • שלמה פרחון • אבן ג'נאח • משה הכהן אבן ג'יקטילה • יהודה אבן בלעם | |
| פרשני ספרד | יצחק אבן גיאת • ראב"ע • רמב"ן • רבנו בחיי • בעל הטורים • בעל העקידה • אברבנאל | |
| פרשני צרפת | מנחם בן חלבו • רש"י • יוסף קרא • רשב"ם • אהרן בן יוסי הכהן • בכור שור • אליעזר מבלגנצי • חזקוני | |
| פרשני פרובאנס | יוסף קמחי • משה קמחי • רד"ק • מנחם בן שמעון • יוסף אבן כספי • רלב"ג | |
| פרשני אשכנז | יהודה החסיד • מנחת יהודה • אביגדור כ"ץ • רא"ש | |
| פרשני איטליה | הרי"ד • עובדיה המון • רקנאטי • ספורנו | |
| פרשני תימן | נתנאל בן ישעיה • אברהם בן שלמה • זכריה הרופא • סעדיה עדני • דוד הלוי חמדי | |
| פרשני המגרב | רבנו חננאל • יהודה אבן קריש • יוסף בן יהודה אבן עקנין | |
| מדקדקי העברית בימי הביניים | |
|---|---|
|