קרב שדות הפלנור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך צריך להכתב על בסיס המקור הספרותי, עם אזכור לשינויים שנעשו בסרט.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך צריך להכתב על בסיס המקור הספרותי, עם אזכור לשינויים שנעשו בסרט.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
קרב שדות הפלנור
שדות הפלנור והעיר מינאס טירית' בסרט שובו של המלך
שדות הפלנור והעיר מינאס טירית' בסרט שובו של המלך
מלחמה: מלחמת הטבעת
תאריכי הסכסוך 14 במרץ 3019 – 15 במרץ 3019 (יומיים)
קרב לפני המצור על גונדור
קרב אחרי קרבות רבים בחלקים שונים בארץ התיכונה, ביניהם הקרב בדייל והקרב על לוריין
הקרב בשער השחור
מקום שדות הפלנור
תוצאה ניצחון מכריע לכוחות גונדור ורוהאן.
הצדדים הלוחמים

בני האדם של ממלכת גונדור
צבא העיר מינאס טירית'
צבא ממלכת רוהאן
צבא המתים של הרי הערפל

צבא האורקים של מורדור
אנשי הדרום מממלכת האראדרים
תשעת הפרשים השחורים של סאורון
שודדי הים של ארצות המערב

מנהיגים
תאודן, מלך רוהאן
דנתור בן אתקליון, עוצר גונדור
גנדלף הלבן, נשיא האיסטרי 
סאורון 
מפקדים

אראגורן בן אראתורן
אאומר נסיך רוהאן
פראמיר, מפקד מינאס טירית

המלך-המכשף של אנגמר
גותמוג, מנהיג האורקים
רפאי הטבעת

כוחות

3000 אנשי גונדור
500 אנשי משמר המצודה
5000 אנשי דרום גונדור ובעלי ברית נוספים (לרבות נסיכות דול אמרות)
6000 רוהירים
30 דונדיין צפוניים

כ-100,000 אורקים, בני ר'ון והרד, ורייגים
נפילים (מומקיל) וטרולים

קרב שדות הפלנוראנגלית: Battle of the Pelennor Fields) הוא קרב המתקיים בספר השלישי של טרילוגיית "שר הטבעות" שנכתב על ידי ג.ר.ר טולקין. הקרב מתרחש בשדות הפלנור בסמוך לעיר מינאס טירית. הקרב מתנהל בין צבאות האורקים (מינאס מורגול) של ארץ מורדור לצבא העיר מינאס טירית ועוד מספר צבאות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות חיפושיו של סאורון שליט האופל אחר הטבעת האחת, שלח את צבא האורקים (מינאס מורגול) של ממלכת מורדור על מנת למצוא את נושא הטבעת (פרודו בגינס באותה העת) בשביל לקבל את שארית כוחו. בעקבות זאת ציווה דנתור בן אקתליון (שומר כס המלוכה במינאס טירית) להדליק את משואת המצוקה על מנת לייחל לעזרה בקרב מול צבאותיו של סאורון. כתוצאה מכך חיל הפרשים של תיאודן מממלכת רוהאן יצא לכיוון העיר מינאס טירית. אראגורן, גימלי ולגולאס עברו בשבילי המתים כדי לקחת איתם את צבא המתים של הר דימהולט בעקבות קללה שהוטלה עליהם.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאותיו של סאורון התקדמו אל עבר מצודת אוסגיליאת בכוונה לכבוש אותה. שם חיכו להם חיל הרגלים של מינאס טירית. בהגיעם למצודה, תקפו בני האדם את צבא האורקים וניהלו קרב על שליטת המצודה כדי לפלוש אל מרחבי הפלנור המובילים אל העיר. האורקים השתלטו על המצודה ופלשו אל מרחבי הפלנור לכיוון מינאס טירית'. באותה העת התארגנו אנשי העיר למתקפה. דנתור שומר כס המלוכה שלח את בנו הצעיר פרמיר עם חיל הפרשים של צבא העיר על מנת להילחם בשולטים על אוסגיליאת; אנשיו של פראמיר נופלים בקרב אך פראמיר שורד ומצליח להגיע אל שערי העיר כשהוא מעולף ונגרר על ידי סוסו.

בו בזמן חיל הרגלים של סאורון מתקדמים אל עבר חומות העיר כשבידיהם בליסטראות ומגדלי מצור. לאחר מצור של כמה שעות, מצליחים האורקים לפרוץ את שערי העיר ולפלוש אל המעגל התחתון של מינאס טירית'. כעבור לילה ארוך של לחימה, מגיעים פרשי הרוהירים מממלכת רוהאן המובל על ידי תיאודן מלך רוהאן. לאחר נאום מוטיבציה קצר, מסתערים פרשי רוהירים על צבאות סאורון כשידם על העליונה.

כעבור דקות של לחימה והשגת שליטה בקרב, נכנסים למערך אנשי ממלכת הראדרים מהארץ הדרומית כשהם רכובים על פילי המומאקיל בשיתוף פעולה עם צבאותיו של סאורון. הפילים משיגים שליטה בקרב לזמן קצר, אולם הרוהירים מצליחים להתגבר על חיות הענק כעבור זמן קצר. באותה העת מגיעים תשעת הפרשים השחורים בהנהגת המלך המכשף מאנגמר, רכובים על יצורים מעופפים. אנגמר מסתער על תיאודן ומפיל אותו ארצה כאשר סוסו נופל עליו. המלך המכשף מגיע על מנת לחסל את תיאודן אך אאווין, אחייניתו של תיאודן, מתייצבת בינו לבין המלך המכשף על מנת להגן עליו. קרב מתנהל ביניהם אשר בסופו בעזרתו של מריאדוק ברנדיבאק מצליחה אאווין לחסל את המלך המכשף.

באותה העת מגיעות ספינותיהן של שודדי הים מארצות המערב אל הנמל שבנהר, שם מחכה להם פלוגת אורקים. מהספינות יורדים אראגורן, לגולס וגימלי המסתערים עליהם יחד עם צבא המתים מהרי הערפל. יחדיו הם מחזירים את שליטתם בקרב למגיני מינאס טירית.

כעבור שעה קלה, משיגים מגיני העיר שליטה מלאה על הקרב, ומצליחים להדוף את כוחותיו של סאורון. צבא המתים נכנס אל העיר ומטהר אותה מזרים. לאחר מכן, מכיוון שהשלימו את שבועתם, שוחררו המתים מהר דימהולט בידי אראגורן למנוחת עולמים.