רבי שמעון שזורי

רבי שמעון שזורי

קברו של רבי שמעון שזורי
לידה	הגליל
תקופת הפעילות	הדור הרביעי לתנאים
רבותיו	רבי טרפון
בני דורו	תלמידי רבי עקיבא

רבי שמעון שזורי היה תנא בדור הרביעי. נקרא שזורי על שם מלאכתו - שזירת חבלים, או על שם הכפר בו חי "שזור". מאמריו מוזכרים ברחבי המשנה והתלמוד.

לגבי פסיקת הלכה כמותו נחלקו האמוראים: היו שסברו ש"כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי - הלכה כמותו", לחלק מהשיטות רק במקומות בהן מוזכרת דעתו במשנה, ולחלק מהשיטות גם כאשר דעתו מובאת בברייתא. אמוראים אחרים, כדוגמת רבי יונתן, פסקו שהלכה כמותו רק בשני מקומות: כתיבת גט של חולה מסוכן הנוטה למות ובתרומת מעשר של דמאי וכך נפסק גם על ידי הראשונים. עם זאת, הש"ך הראה חוסר-עקיבות בכלל זה בפסקי הראשונים, שכן ישנם מקומות נוספים בהם הם פוסקים כר' שמעון שזורי, אך לא בכל המקומות.

רבותיו

רבו היה רבי טרפון, ובאחת המחלוקות בעניין דמאי הוא אף מביא הוראה שפסק במקרה שאירע לו. בעל הסדר הדורות מסתפק האם הוא היה בדורו של רבי עקיבא, כתלמידו של רבי עקיבא וכרבו של רבי יוסי בן כיפר שהיה בזמן חנניא בן אחי רבי יהושע, או שמא היה חברם של רבי שמעון ורבי יהודה, שעימם דן במסכת כריתות.

על חייו הפרטיים לא מוזכר דבר בתלמוד, מלבד במקום אחד שם, על פי גרסה המובאת בספר יוחסין השלם, בחכמת שלמה (מרבי שלמה לוריא), ובדקדוקי סופרים, מסופר על משפחתו של רבי שמעון שזורי שהיו "מבעלי בתים שבגליל העליון", עד שירדו מנכסיהם כעונש על אי-זהירות בדיני ממון, בכך שרעו את צאנם בשטחיהם של אחרים ודנו דיני ממונות בנוכחותו של דיין יחיד.

תורתו

סוגיא ידועה הנקראת על שמו של רבי שמעון שזורי, היא דיני האומדנא. בעבר היה מקובל כי אדם שהולך למות (כמו למשל גוסס) היה כותב גט לאשתו, כדי שלא לעגן אותה בכך שתצטרך להינשא לייבם - לפעמים שלא ברצונה המלא - או להמתין לו עד שיגדל או עד שיימצא או עד שיסכים לחלוץ לה. מכיוון שהוא לא ציווה גם לתת את הגט למעשה, אין ביד הכותבים לתת הגט לאשתו, שכן אין בכוחם לעשות שום מעשה חלותי ללא מינוי שליחות מפורשת מפי המשלח. המשנה פוסקת כי למרות שלא אמר בפירוש לתת את הגט לאשתו, ברור שהתכוון לכך, והרי זה כאילו אמר בפירוש שיתנו את הגט לאשתו.

משנה זו נקראת בתלמוד על שמו של רבי שמעון שזורי, שמחזק את דיני האומדנא, ומוסיף שלא רק באדם היוצא ליהרג, שהוא לחוץ מאוד ויישוב דעתו נלקח ממנו שניתן להשתמש באומדנא זו למרות שלא אמר בפירוש לתת את הגט לאתו, אלא גם באדם המפליג בספינה ועובר לחוץ לארץ, (בעבר נהוג היה לתת גט במצב כזה, שכן קשה היה לאשה לדעת אם בעלה מת, אם היה במדינה רחוקה, בהיעדר דרכי תקשורת), גם באדם כזה שמבקש לתת לאשתו גט כדי שלא תתעגן אבל אינו לחוץ כל כך כמו מי שמוציאים אותו להורג, ניתן לסמוך על אומדנא זו.

לא רק ב"יוצא להירג" מסתמך רבי שמעון שזורי על האומדנא, אלא במקומות נוספים:

• "תרומת דמאי שחזרה למקומה", כלומר: דמאי היא תרומה של עם הארץ שיש להפריש בה תרומה מדרבנן מחשש שמא העם הארץ לא עישר. במקרה שהתרומה התערבה בחולין, והיא אוסרת את כל התערובת מספק, מתיר רבי שמעון שזורי לשאול את העם הארץ, "שואלו ואוכלו על פיו", ובמקרה שמשיב בחיוב שעישר, ניתן לסמוך על האומדנא "דאימת דימוע עליו והוא אומר אמת".
• בדין ספק מעשרות: קיים כלל כי "אין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש", כלומר מותר להחיל תרומות ומעשרות רק מפירות וירקות של שנה זו על פירות וירקות מאותו מין של שנה זו. ההלכה אומרת כי בניגוד לירקות שנחשבים לגידול השנה שבה נלקטו מהשדה, הרי שמיני קטנית נחשבים של השנה שבה השרישו בשדה. נשאלת השאלה מה יעשו במיני קטנית שנשרשו חלקם לפני ראש השנה וחלקם לאחריה? רבי שמעון שזורי קובע: "צובר גורנו לתוכו ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו",ייתכן שהוא קובע שניתן לסמוך על אומדנא שסכום הפירות מכל שנה יעלה לסכום שווה של סכום המעשר שיש להפריש מפירות שנה זו. במסכת ראש השנה מבואר כי הוא סובר "יש בילה", וייתכן שהכוונה היא שניתן לסמוך על בילה זו המסתמכת על אומדנא.
• הוא מוסר בשם רבו רבי טרפון, כי גם רובא דליתא קמן שהוא חזקת אומדנא, - "רוב עמי הארץ מעשרין הן" נחשב לרוב, וניתן על פיו לקבוע כי הפירות של העמי הארץ מעושרים והם פטורים מהתורה ממעשר וחיובם הוא רק מדרבנן, וניתן לפטור על ידם פירות שהתערב בהם טבל, שמהתורה בטל ברוב וחייב בהפרשת תרומות ומעשרות רק מדברי חכמים.

קברו

קברו של רבי שמעון שזורי בסאג'ור

שמו של הכפר "שזור" מהדהד כיום בשם היישוב הדרוזי סאג'ור, בו מצוי קבר המיוחס לשמעון שזורי, ובשם מושב שזור שקם בסמוך.

המסורת הכתובה לגבי הקבר ראשיתה במאה ה-13, עם הזכרתו על ידי מנחם החברוני שביקר באזור בשנת ד'תתקע"ה (1215).

קישורים חיצוניים

• הרב אהרן הימן, "רבי שמעון שזורי", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, באתר היברובוקס
• שמעון שזורי באתר MyTzadik