האנשה של המוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "מלאך המוות" מפנה לכאן. לערך העוסק בשיר בשם "Angel of Death", ראו Angel of Death.
מלאך המוות, או The Grim Reaper, מתואר כשלד נושא חרמש הלבוש בגלימה שחורה.

בתרבויות וביצירות ספרותיות לא מעטות, התופעה והמושג של המוות מתוארים או מיוצגים על ידי דמות אנושית או דמוית-אדם המבצעת את עבודת ההפרדה בין הנשמה לגוף, דמות המכונה על פי רוב מלאך המוות, "The Grim Reaper" או פשוט המוות. לתופעה זו, בה הקונספט של המוות מיוצג כישות אנתרופומורפית (התגלמות דמוית-אדם), קוראים האנשה של המוות. צורת הייצוג משתנה מתרבות לתרבות.

האנשה של המוות בדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלי מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדתות הקדומות, בייחוד באלה הפוליתאיסטיות, היו אלים שתחום שלטונם היה המוות. אלים אלו נוצרו בידי בני האדם על מנת להסביר את תופעת המוות, שהייתה בלתי מובנת, ואף מפחידה, לאנשים.

להלן רשימה של אלי מוות או אלים שתחום שלטונם היה כרוך במוות:

מלאך המוות ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפיסה התנכית, וגם מאוחר יותר ביהדות, אלוהים לבדו הוא אדון על חיים ומוות, ומותו של אדם יקרה רק כאשר אלוהים יחליט על כך. עם זאת, קיים גם בתנ"ך הרעיון שיש לאלוהים מלאכים "שליחי מוות", שהם ישויות נטולות רצון עצמאי ושייעודם אך ורק לבצע את הצווים אלוהיים.

במיתולוגיה היהודית הייצוג האנושי של המוות מופקד בידי מלאך, ונהוג לייחס את תפקיד מלאך המוות לסמאל. בניגוד לתרבות הפופולרית, בה מלאך המוות נושא חרמש, ביהדות הוא נושא חרב או סכין.

בספר "אמונות ודעות" לרב סעדיה גאון, כתוב: "האבות מסרו לנו כי המלאך אשר הבורא שולח אותו להפריד ביניהם [בין הנשמה לגוף] מתגלה לאדם בצורת אש ירוקה מלאה עיניים של אש כחולה, ובידו סיף שלוף מכוון כנגדו, וכאשר רואהו כך נחרד מפניו, ורוחו נפרדת מגופו".

דוד המלך ראה את מלאך המוות בזמן המגפה:

"וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עמד בין הארץ ובין השמים
וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם", וכאשר התפלל והקריב נאמר אחר כך:
"ויאמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה".

בתנא דבי אליהו (ה', א') כתב: "כשיגיע יֵמוֹת [משיח] בן דוד ויתבטל מלאך המוות בעולם הזה מן ישראל, יהיו כל הגויים אומרים: "אשרי העם שככה לו".

מלאך המוות מופיע גם בשיר "חד גדיא" שאותו מקריאים בליל הסדר: "וירא מלאך המוות ושחט לשוחט דשחט לתורא דשתא למיא דכבה לנורא דשרף לחוטרה דהיכא לכלבא דנשך לשונרא דאכל לגדיא דזבין אבא בתרי זוזי חד גדיא חד גדיא".

מלאך המוות באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלאך המוות מופיע בקוראן כאחד ממלאכיו של אלוהים:

"אמור, מלאך המוות אשר הופקד עליכם יאסוף את נשמתכם, ואתם תוחזרו אל ריבונכם." (סורה 32, פסוק 11, תרגום אורי רובין)

המסורת המוסלמית מזהה את מלאך המוות כ"עזראיין" או בהגיה האנגלית: עזראל. הוא אחראי על המשימה של הפרדת הנשמה מהגוף והחזרתה לעולם הנשמות הבראשיתי, ברגע שהיא נקראה לכך. ההיבטים של תהליך זה משתנים בהתאם לטבעם של מעשי העבר של האדם שמת. יש הגורסים שלמלאך המוות מתלווים עוזרים המסייעים לו במלאכה.

מלאך המוות בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנשה של המוות בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוות כשלד עם חרמש בא לקחת אדם על ערש דווי

בימי הביניים התפתח הייצוג של המוות כשלד האוחז בחרמש. ייצוג זה התפתח מציורי "ריקוד המוות" של שלדים רוקדים, שנהיו נפוצים בעקבות מגפת המוות השחורדבר) שהרגה שליש מאוכלוסיית באירופה בתחילת המאה ה-14. מאוחר יותר נוספו לייצוג זה גם ברדס הנזירים השחור (כנראה עקב ריבוי תהלוכות האבל ותהלוכות הצלב שארגנו נזירים באותה תקופה) והשימוש בחרמש על מנת להפריד בין הנשמה לגוף. האנשה זו של המוות ידועה גם בשם The Grim Reaper (בתרגום חופשי: "הקוצר הקודר").

ייצוג זה הוא שהתקבע באמנות ובתרבות הפופולרית של אירופה (ומאוחר יותר ארצות הברית ומקסיקו) ואף צוטט לא מעט בסרטי קולנוע. הסרט "החותם השביעי" של אינגמר ברגמן, המתאר את מסעו של אביר שחזר ממסעי הצלב לאירופה של המוות השחור (מגפת הדבר), חיזק את ההאנשה הזו של המוות ואף המציא את התמונה הקלאסית של אביר המשחק שחמט נגד המוות על חייו. דמות זו של המוות שימשה אחר כך מודל לחיקוי ופארודיה בסרטי קולנוע הוליוודים, סדרות טלוויזיה ואף ספרים. המוות היה לעתים אף לגיבור יצירות קולנועיות, כגון "Death Takes A Holiday" משנות ה-30 או העיבוד המחודש לו המוכר יותר - "לפגוש את ג'ו בלאק".

במחזה שפי (Sheppey‏; 1933) מספר סומרסט מוהם על אגדה ערבית ששמע, שבה סוחר מבגדד שולח את משרתו לשוק לקנות מצרכים הלה חוזר לבן ורועד מפחד. בשוק הוא פגש את המוות מחופש לאישה והוא הרים את ידו בתנועה מאיימת. המשרת מתחנן לאדונו שיתן לו סוס והוא ימלט לסאמרא (עיר צפונית לבגדד), שם בטוח המוות לא ימצא אותו. נותן הסוחר למשרתו את הסוס והלה רוכב צפונה. בינתיים הולך הסוחר לשוק מוצא את המוות ושואל אותו "למה הרמת את ידך בתנועה מאיימת כלפי משרתי הבוקר?". "זו לא הייתה תנועה מאיימת" עונה המוות, "זו הייתה תנועה הפתעה. מה פתאום אני פוגש את המשרת בבגדד, כשיש לי פגישה איתו הערב בסאמרא". על סמך אגדה זו קרא הסופר האמריקני ג'ון או'הרה לספרו הראשון "פגישה בסאמארה", רומן המופיע ברשימת 100 הרומנים הטובים ביותר שנכתבו באנגלית במאה ה-20.

בטלוויזיה זכתה הסדרה "מתים במשרה חלקית", בה נערה מתבגרת הפכה במותה למלאך המוות, לעדנה קצרה, ולימים אף עובדה לסרט טלוויזיה. מוות שימשה גם כדמות קבועה בסדרה ההנפשה לילדים ההרפתקאות של בילי ומנדי. בסדרות רבות אחרות, בהן "סאות' פארק", "איש משפחה", "משפחת סימפסון" ו"מכושפות", הדמות הופיעה לפרקים בודדים.

בספרות בולטת סדרת הספרים "עולם הדיסק" מאת טרי פראצ'ט, בה ניתן מקום מיוחד לדמותו של מוות. בספרים הדמות מופיעה כפארודיה אוהדת על ההאנשה של המוות כשלד עם חרמש וגלימה שחורה. מוות איננו אכזר בספרים אלו, אלא מאוד יעיל ומבצע את תפקידו כ"שירות לציבור", מוות מסתקרן לגבי מנהגיהם של בני האדם ולאט לאט רוכש תכונות אנושיות וסימפטיה לאנושות, לה הוא דואג. מוות הופיע ברוב ספרי עולם הדיסק. חלקם אף התמקדו בדמותו או בדמויות אחרות אשר נקשרו אליה, והם "תרועת מוות", "איש הקציר", "Soul Music",‏ "Hogfather" ו-"Thief of Time". הדמות התפתחה עם הזמן והייתה לאחת הדמויות הפופולריות ביותר בעיני מעריצי הסדרה. [דרוש מקור]

בסדרת הקומיקס "סאנדמן" של ניל גיימן המוות דווקא מתואר בתור נערה גותית העונדת על צווארה את סמל האנח המצרי. המוות גם מופיע בספר שכתב ביחד עם פראצ'ט, בשורות טובות - שם המוות מתואר כמנהיג ארבעת פרשי האפוקליפסה.

גם בספר "מוות לסירוגין" מאת ז'וזה סאראמאגו המוות הוא אישה, שכן "מוות" הוא שם עצם נקבי בשפות אירופאיות רבות. היא מתאהבת באחד מקורבנותיה העתידיים, מחליטה לחוס על חייו, ובסופו של הספר בני האדם מפסיקים למות. היא גם מנהלת וויכוחים עם החרמש שלה.

בנוסף, במשחק גרים פנדנגו הדמות הראשית היא אחד הקוצרים האחראי להעביר את המתים לעולם הבא ולהציע להם חבילות נופש אטרקטיביות שם.

משא ומתן עם מלאך המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורים שונים עוסקים במשא ומתן עם מלאך המוות, לשם חמיקה ממנו או לפחות לשם קבלת ארכה קודם למוות:

  • על רבי יהושע בן לוי מסופר שעלה לגן עדן בעודו בחיים, לאחר שהצליח לשטות במלאך המוות.‏[1]
  • בסיפורו של ש"י עגנון, "מלאך המות והשוחט", מסופר על שוחט זקן שמלאך המוות בא לקחתו. השוחט ביקש פעמים אחדות ארכה של שעות אחדות לשם השלמתה של מצווה, ומלאך המוות, המתגלה כתלמיד חכם הבקי בתלמוד ובמדרשים, נענה לבקשות אלה, ובסופו של דבר זכה השוחט לעוד שנות חיים רבות עם אשתו.
  • בספרה של ג'יי קיי רולינג- הארי פוטר ואוצרות המוות, מופיע סיפור עם המתאר פגישה של שלושה אחים עם המוות. המוות שזעם על השלושה שהצליחו להתחמק ממנו, מציע לכל אחד מהם לבקש ממנו מתנה. בעזרת המתנות (שרביט חזק ואבן המחיה מתים) מצליח המוות להביא למותם של שני האחים הגדולים, אך האח הקטן מצליח להערים עליו, ובעזרת המתנה (גלימת היעלמות שבעזרתה התחבא מפני המוות) חי לאורך שנים. רק לעת זקנתו הוא הולך לקראת המוות ברצון ומוריש את המתנה לבנו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]