האנשה של המוות
המונח "מלאך המוות" מפנה לכאן. לערך העוסק בשיר בשם "Angel of Death", ראו: "Angel of Death".
בתרבויות וביצירות ספרותיות לא מעטות, התופעה והמושג של המוות מתוארים או מיוצגים על ידי דמות אנושית או דמוית-אדם המבצעת את עבודת ההפרדה בין הנשמה לגוף, דמות המכונה על פי רוב מלאך המוות או The Grim Reaper. לתופעה זו, בה הקונספט של המוות מיוצג כישות אנתרופומורפית (התגלמות דמוית-אדם), קוראים האנשה של המוות. צורת הייצוג משתנה מתרבות לתרבות.
תוכן עניינים |
[עריכה] האנשה של המוות בדת
[עריכה] אלי מוות
בדתות הקדומות, בייחוד באלה הפוליתאיסטיות, היו אלים שתחום שלטונם היה המוות. אלים אלו נוצרו בידי בני האדם על מנת להסביר את תופעת המוות, שהייתה בלתי מובנת, ואף מפחידה, לאנשים.
להלן רשימה של אלי מוות או אלים שתחום שלטונם היה כרוך במוות:
|
|
[עריכה] מלאך המוות ביהדות
במיתולוגיה היהודית הייצוג האנושי של המוות מופקד בידי מלאך, ונהוג לייחס את תפקיד מלאך המוות לסמאל. בניגוד לתרבות הפופולרית, בה מלאך המוות נושא חרמש, ביהדות הוא נושא חרב או סכין.
בספר "אמונות ודעות" לרב סעדיה גאון, כתוב: "האבות מסרו לנו כי המלאך אשר הבורא שולח אותו להפריד ביניהם [בין הנשמה לגוף] מתגלה לאדם בצורת אש ירוקה מלאה עיניים של אש כחולה, ובידו סיף שלוף מכוון כנגדו, וכאשר רואהו כך נחרד מפניו, ורוחו נפרדת מגופו".
דוד המלך ראה את מלאך המוות בזמן המגפה:
- "וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עמד בין הארץ ובין השמים
- וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם", וכאשר התפלל והקריב נאמר אחר כך:
- "ויאמר ה' למלאך וישב חרבו אל נדנה".
בתנא דבי אליהו (ה', א') כתב: "כשיגיע יֵמוֹת [משיח] בן דוד ויתבטל מלאך המוות בעולם הזה מן ישראל, יהיו כל הגויים אומרים: "אשרי העם שככה לו".
[עריכה] מלאך המוות באסלאם
מלאך המוות מופיע בקוראן כאחד ממלאכיו של אללה:
- "אמור, מלאך המוות אשר הופקד עליכם יאסוף את נשמתכם, ואתם תוחזרו אל ריבונכם." (סורה 32, פסוק 11, תרגום אורי רובין)
המסורת המוסלמית מזהה את מלאך המוות כ"עזראיין" או בהגיה האנגלית: עזראל. הוא אחראי על המשימה של הפרדת הנשמה מהגוף והחזרתה לעולם הנשמות הבראשיתי, ברגע שהיא נקראה לכך. ההיבטים של תהליך זה משתנים בהתאם לטבעם של מעשי העבר של האדם שמת. יש הגורסים שלמלאך המוות מתלווים עוזרים המסייעים לו במלאכה.
[עריכה] מלאך המוות בנצרות
[עריכה] האנשה של המוות בתרבות
[עריכה] היסטוריה
בימי הביניים התפתח הייצוג של המוות כשלד האוחז בחרמש. ייצוג זה התפתח מציורי "ריקוד המוות" של שלדים רוקדים, שנהיו נפוצים בעקבות מגפת המוות השחור (הדבר) שהרגה שליש מאוכלוסיית באירופה בתחילת המאה ה-14. מאוחר יותר נוספו לייצוג זה גם ברדס הנזירים השחור (כנראה עקב ריבוי תהלוכות האבל ותהלוכות הצלב שארגנו נזירים באותה תקופה) והשימוש בחרמש על מנת להפריד בין הנשמה לגוף. האנשה זו של המוות ידועה גם בשם The Grim Reaper (בתרגום חופשי: "הקוצר הקודר").
ייצוג זה הוא שהתקבע באמנות ובתרבות הפופולרית של אירופה (ומאוחר יותר ארצות הברית ומקסיקו) ואף צוטט לא מעט בסרטי קולנוע. הסרט "החותם השביעי" של אינגמר ברגמן, המתאר את מסעו של אביר שחזר ממסעי הצלב לאירופה של המוות השחור (מגפת הדבר), חיזק את ההאנשה הזו של המוות ואף המציא את התמונה הקלאסית של אביר המשחק שחמט נגד המוות על חייו. דמות זו של המוות שימשה אחר כך מודל לחיקוי ופארודיה בסרטי קולנוע הוליוודים, סדרות טלוויזיה ואף ספרים. המוות היה לעתים אף לגיבור יצירות קולנועיות, כגון "Death Takes A Holiday" משנות ה-30 או העיבוד המחודש לו המוכר יותר - "לפגוש את ג'ו בלאק".
בטלוויזיה זכתה הסדרה "מתים במשרה חלקית", בה נערה מתבגרת הפכה במותה למלאך המוות, לעדנה קצרה, ולימים אף עובדה לסרט טלוויזיה. מוות שימשה גם כדמות קבועה בסדרה ההנפשה לילדים ההרפתקאות של בילי ומנדי. בסדרות רבות אחרות, בהן "סאות' פארק", "איש משפחה", "משפחת סימפסון" ו"מכושפות", הדמות הופיעה לפרקים בודדים.
בספרות בולטת סדרת הספרים "עולם הדיסק" מאת טרי פראצ'ט, בה ניתן מקום מיוחד לדמותו של מוות (באנגלית Death עם D גדולה). בספרים הדמות מופיעה כמעין פארודיה אוהדת על ההאנשה של המוות כשלד עם חרמש וגלימה שחורה. מוות איננו אכזר בספרים אלו, אלא פשוט יעיל מאוד ומבצע את תפקידו כ"שירות לציבור", מוות מסתקרן לגבי מנהגיהם של בני האדם ולאט לאט רוכש תכונות אנושיות וסימפטיה לאנושות, לה הוא דואג. מוות הופיע בכמעט כל ספרי עולם הדיסק, המונים למעלה מ-35. חלקם אף התמקדו בדמותו או בדמויות אחרות אשר נקשרו אליה, והם "תרועת מוות", "איש הקציר", "Soul Music", "Hogfather" ו-"Thief of Time". הדמות התפתחה עם הזמן והייתה לאחת הדמויות הפופולריות ביותר בעיני מעריצי הסדרה.
בסדרת הקומיקס "סאנדמן" של ניל גיימן המוות דווקא מתואר בתור נערה גותית העונדת על צווארה את סמל האנח המצרי. המוות גם מופיע בספר שכתב ביחד עם פראצ'ט, בשורות טובות - שם המוות מתואר כמנהיג ארבעת פרשי האפוקליפסה. גם בספר "מוות לסירוגין" מאת ז'וזה סאראמאגו המוות הוא אישה, שכן "מוות" הוא שם עצם נקבי בשפות אירופאיות רבות. היא מתאהבת באחד מקורבנותיה העתידיים, מחליטה לחוס על חייו, ובסופו של הספר בני האדם מפסיקים למות. היא גם מנהלת וויכוחים עם החרמש שלה.
בנוסף, במשחק גרים פנדנגו הדמות הראשית היא אחד הקוצרים האחראי להעביר את המתים לעולם הבא ולהציע להם חבילות נופש אטרקטיביות שם.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
