יעקב פרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב פרי
חבר הכנסת יעקב פרי.jpg
תאריך לידה 20 בפברואר 1944
ממשלות 33
כנסות 19
סיעה יש עתיד
תפקידים בולטים
יעקב פרי
נולד 20 בפברואר 1944
תל אביב, ארץ ישראל
השתייכות שירות הביטחון הכללי
תקופת שירות מרץ 1966 - אפריל 1995
תפקידים בשירות

המשנה לראש השב"כ, ראש השב"כ

תפקידים אזרחיים

יעקב פרי (נולד ב-20 בפברואר 1944), הוא שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, יו"ר ועדת פרי לשוויון בנטל וחבר הכנסת מטעם מפלגת יש עתיד. בעבר כיהן כראש השב"כ. לאחר פרישתו מהשירות נכנס לעולם העסקים, ושימש בין היתר כנשיא חברת סלקום וכיו"ר דירקטוריון בנק מזרחי טפחות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי נולד בתל אביב בשם יעקב פירזונר. גדל והתחנך בנתניה שם סיים את לימודי התיכון. לאחר שירותו הצבאי, למד פרי באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב, לתואר ראשון בלימודי מזרחנות והיסטוריה של ארץ ישראל.‏[1] בצעירותו ובתקופת לימודיו, ניגן פרי בחצוצרה, ולקח חלק בתזמורת הסימפונית של הגדנ"ע, בתזמורת "קול ישראל ירושלים", בתזמורת הסימפונית של חיפה ובתזמורת צה"ל.

בשירות הביטחון הכללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1966 גויס יעקב פרי לשירותי הביטחון הכללי (שב"כ) והוכשר כאיש שטח במגזר הערבי. בתחילת דרכו שרת כאיש שטח במרחב הצפוני ולאחר מלחמת ששת הימים שרת באזור השומרון עד 1972, כשמונה לתפקיד מטה בכיר במרחב ירושלים, יהודה ושומרון. ב-1975 מונה לראש מחלקת ההדרכה של השב"כ, ושלוש שנים מאוחר יותר מונה למפקד המרחב הצפוני. ב-1981 מונה פרי למפקד המרחב הגדול ביותר בשירות, מרחב ירושלים ויהודה ושומרון, תפקיד אותו מילא במשך 6 שנים. במאי 1987 מונה למשנה לראש השירות, יוסף הרמלין. בספרו "הבא להרגך" מספר פרי כי סייע, כרכז שב"כ, לשר הביטחון דאז משה דיין בעת שהאחרון חפר באופן לא חוקי באתר ארכאולוגי באיו"ש. בסוף 1985 דרשו שלושה מבכירי השב"כ מראש השירות אברהם שלום להתפטר על רקע פרשת קו 300. פרי נמנע מלתמוך במהלך.‏[2] באפריל 1988 מונה על ידי ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, לראש שירות הביטחון הכללי. כראש השב"כ ביצע שינויים ארגוניים כתגובה לשינויים בהערכות המצב הביטחוניות והמדיניות, תוך הערכות להתמודדות עם האינתיפאדה ומאוחר יותר עם ההערכות החדשה שיצרו הסכמי אוסלו. כנגד פרי הועלו אשמות על ידי חוקרי שב"כ שהורשעו בהתנהלות שאינה תקינה בחריגות במתקן החקירות בעזה, אך ועדת חקירה שקמה בעקבות האשמות אלו, ניקתה אותו מכל אשמה.

בנובמבר 1994 יצא יעקב פרי לחופשת לימודים בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד בבוסטון, שם למד בפקולטה לעסקים, וסיים לימודי ניהול תקציב, שיווק וכלכלה. במרץ 1995 נענה ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לבקשתו של יעקב פרי לפרוש מתפקידו כראש השב"כ.

במגזר העסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1995 פרש יעקב פרי משירות הביטחון הכללי והצטרף לסקטור העסקי עם מינויו לנשיא ומנכ"ל חברת סלקום. "סלקום" בתקופת פרי הפכה לחברה סלולרית מרכזית בישראל, לאחר שנפתחה כאשר פלאפון הייתה ספקית יחידה בישראל. יעקב פרי בחר לסרב לשנה שלמה בה הוא זכאי למלוא התנאים אשר ניתנו לו בכהונתו כראש שב"כ, והוא בחר להיכנס ישר למגזר העסקי.‏[3] בימים הראשונים לכהונתו נקלעה החברה למשבר חמור, שאיים לחסל את החברה: תקלה בטלפונים שסופקו לסלקום על ידי מוטורולה, שיתקה את פעילות הרשת,‏[4] כאשר כתוצאה מהתקלה, כל הלקוחות של סלקום סבלו מניתוקים. פרי עיצב יחד עם יועץ חיצוני את האסטרטגיה לפעולת החברה, כשכללה קבלת אחריות על התקלה, החלפת המכשירים ואי חיוב הלקוחות בזמן אוויר.‏[5]

בינואר 2003, לאחר 8 שנים בהן ניהל את החברה, החליט יעקב פרי לפרוש מניהול חברת סלקום. מאז הוא כיהן כיו"ר הדירקטוריון, דירקטור או יועץ חיצוני בשורה של חברות ציבוריות.‏[6] המרכזי שבתפקידיו היה יו"ר הדירקטוריון של בנק מזרחי-טפחות, כאשר תחת שרביטו עלתה מניית הבנק ב-250% בעוד מדד הבנקים הכללי עלה בכ-85%.‏[7] פרי הובא לבנק על מנת להביא שקט תעשייתי לבנק מזרחי-טפחות, כאשר השותפים עמדו בפני סכנת פירוק השותפות לפני הצטרפותו לבנק. פרי הובא במכוון כדי להשכין שלום ולאחד את האינטרסים בין בעלי השליטה, בינם לבין עצמם, בין בעלי השליטה לדירקטוריון ובין הדירקטוריון להנהלה.‏[8]

תפקידים נוספים שמילא הם בין היתר יו"ר הדירקטוריון של חברת "ליפמן הנדסה אלקטרונית בע"מ", יו"ר דירקטוריון בחברת "מגל מערכות ביטחון" ויו"ר הדירקטוריון של החברה "בי קונטקט". יעקב פרי שימש גם כיועץ חיצוני בחברת "אווירונאוטיקס", יצרנית מזל"טים, בחברת "Cellglide" המספקת שירותים סלולריים ובקרן ההשקעות מרקסטון. חלק מהחברות שבהן מילא תפקידים בכירים כשלו בעסקיהן. בתפקידו כיו"ר חברת מגל סירב פרי לספוג הפחתה של 10% בשכרו, אשר עמד על 50,000 ש"ח, כאשר נקלעה החברה לקשיים.‏[6].

פעולותיו ההתנדבותיות והציבוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1995 - 2000 פעל פרי כמתאם ראש הממשלה לנושא השבויים והנעדרים בהתנדבות במקביל לעבודתו בחברת סלקום,‏[9] לאחר בקשתו של יצחק רבין.‏[10] תחת תפקידו כמתאם ראש הממשלה לנושא השבויים והנעדרים, הושבו גופתו של איתמר איליה, לוחם השייטת שנהרג באסון השייטת, וגופותיהם של יוסף פינק ורחמים אלשיך,‏[11] כמו כן אותרה גופתו של אילן סעדון.‏[12]

פרי עמד בראש ועדה שמונתה על ידי משרד התרבות ומשרד רוה"מ, לבדיקת איחודן הפוטנציאלי של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור ותזמורת הקאמרטה ירושלים.‏[13] בנוסף כיהן כיו"ר הוועדה הציבורית למען חיילי מילואים, נשיא הרשפ"ת (הרשות לשיתוף פעולה כלכלי), יו"ר ההנהלה הציבורית של מרכז רבין, חבר הנהלה בהתזמורת הסימפונית ירושלים, המועצה הציבורית לתרבות ואומנות, יו"ר הקרן לעידוד קולנוע ישראלי איכותי, יו"ר ההנהלה של האקדמיה למוזיקה ע"ש רובין, יו"ר אגודת ידידי בית החולים "שיבא", חבר במועצה ציבורית, המרכז ללימודי ביטחון ואוניברסיטת אריאל.‏‏‏[14] ויו"ר מסע ההתרמה "הקש בדלת" מטעם האגודה למלחמה בסרטן. ב-2009 נבחר לתפקיד יו"ר הדירקטוריון של בית התפוצות‏‏.‏[15]

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בינואר 2011 התפקד פרי למפלגת קדימה.‏[16] ב-16 באוקטובר 2012, הכריז פרי כי יתמודד בבחירות לכנסת ה-19 מטעם מפלגת "יש עתיד" תחת הנהגתו של יאיר לפיד,‏[17] למרות שסירב במשך שנים רבות להיכנס לפוליטיקה.‏[1] בחודש ינואר 2013 נבחר פרי לכהן כחבר כנסת בכנסת ה-19. במרץ 2013 מונה לשר המדע. חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה.ב-2012 פרסם גלובס כי פרי צבר כ-100 מיליון ש"ח מאז פרישתו מהשב"כ‏[18], בעקבות ביקורת על כך טען פרי כי הונו קרוב לזה של מעמד הביניים‏[19], וחשף הצהרת הון חלקית לפיה הונו אחרי הגירושין עומד על כ-10-12 מיליון ש"ח.‏[20]. בעודו מכהן כשר בממשלה החליט דירקטוריון בנק מזרחי טפחות להעניק לפרי בונוס של 615 אלף ש"ח, עבור כהונתו בבנק בשנת 2012.‏[21]

פרי עמד בראש ועדת שרים, שתפקידה גיבוש הצעת חוק ממשלתית חדש שתחליף את "חוק טל" תוך 49 יום.‏[22]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי נשוי בשלישית ואב לשלושה ילדים. בנו אמיר הוא מתופף להקת "פורטרט".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שי שטרן, "אל תשאל - שי שטרן בספיישל בחירות", באתר mako, ב-3 בינואר 2013.
  2. ^ גידי וייץ, לאנשים כמו פרי יש עתיד, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2012
  3. ^ יעקב פרי, הבא להורגך, הוצאת קשת, 1999.
  4. ^ הדר חורש, נשיא סלקום יעקב פרי הודיע על פרישה מהחברה ב-1 במאי; ממליץ על מוסט כמחליף, באתר הארץ, 2 באפריל 2002
  5. ^ הדס גייפמן, ‏תולדות משבר הטלפונים, באתר גלובס, 27 בדצמבר 2001
  6. ^ 6.0 6.1 ‏שרון שפורר, יעקב פרי שותף סדרתי להשמדות ערך - אך מסרב לספוג קיצוץ בשכר כדי לא לפתוח את חוזה הגירושים שלו, באתר TheMarker‏, 30 בנובמבר 2009
  7. ^ גלעד סלונים, Epoch Times, "יעקב פרי: המסע אחר התקווה" (02.12.12)
  8. ^ סטלה קורין ליבר, ‏מי יחליף את יעקב פרי בתפקיד יו"ר בנק מזרחי טפחות?, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2012
  9. ^ צבי זינגר, "יעקב פרי ראש השב"כ לשעבר, מועמד ברשימת לפיד" מגפון (16.10.13)
  10. ^ יעקב פרי, הבא להורגך.
  11. ^ צבא הגנה לישראל, "עסקאות חילופי שבויים שקיימה ישראל מאז 1948 ועד 1998"
  12. ^ ynet, "קורבנות החטיפה: הגופה התגלתה אחרי 7 שנים" (29.01.10)
  13. ^ מרב יודילוביץ, ynet, "דו"ח פרי: לא לאיחוד הקאמטרה והסימפונית בירושלים" (04.07.07)
  14. ^ הקבינט הביטחוני של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון‏‏
  15. ^ יעקב פרי נבחר לתפקיד יו"ר הדירקטוריון של בית התפוצות‏, באתר "הזווית השלישית", 30.8.2009
  16. ^ אטילה שומפלבייעקב פרי התפקד לקדימה: "לא ארוץ לכנסת", באתר ynet‏, 12 בינואר 2011
  17. ^ עמית סגל, ‏פרסום ראשון: יעקב פרי מצטרף למפלגתו של יאיר לפיד, באתר ‏mako‏‏, ‏16 באוקטובר 2012‏.
  18. ^ טלי ציפורי, ‏יעקב פרי צבר סכום עתק בסך 100 מ' ש' מאז פרישתו מהשב"כ, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2012
  19. ^ שירות גלובס, ‏יעקב פרי: ההון שלי קרוב לזה של מעמד הביניים; אפרסם הצהרת הון במידה ואתבקש לעשות זאת, באתר גלובס, 20 באוקטובר 2012
  20. ^ חן פונדק, יעקב פרי מצהיר על שוויו: 12-10 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 2 בספטמבר 2013
  21. ^ גלובס, ‏שר המדע יעקב פרי יקבל בונוס של 615 אלף שקל ממזרחי טפחות, באתר ‏mako‏‏, ‏17 בפברואר 2014‏
  22. ^ צבי זינגר, מגפון ""ועדת פרי" לנושא השוויון בנטל יוצאת לדרך" (7.4.13)


חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה בנימין נתניהו

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' | השר לאזרחים ותיקים אורי אורבך | שר התקשורת גלעד ארדן | שר הבינוי והשיכון אורי אריאל | שר הכלכלה, השר לשירותי דת והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנט | שרת הבריאות יעל גרמן | שר הביטחון משה יעלון | שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן | שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כ"ץ | שרת המשפטים ציפי לבני | שרת התרבות והספורט לימור לבנת | שר החוץ אביגדור ליברמן | שר התיירות עוזי לנדאו | שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר | שר האוצר יאיר לפיד | שר הפנים גדעון סער | שר החינוך שי פירון | שר המדע, הטכנולוגיה והחלל יעקב פרי | השר להגנת הסביבה עמיר פרץ | השר לנושאים אסטרטגיים ולענייני מודיעין המופקד על יחסים בינלאומיים יובל שטייניץ | שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, השר לפיתוח הנגב והגליל והשר לשיתוף פעולה אזורי סילבן שלום | שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר
Emblem of Israel.svg
שרי המדע בממשלת ישראל

יובל נאמן | גדעון פת | עזר ויצמן | יובל נאמן | אמנון רובינשטיין | שמעון שטרית | שולמית אלוני | זאב בנימין בגין | בנימין נתניהו | מיכאל איתן | סילבן שלום | אהוד ברק | מתן וילנאי | אליעזר זנדברג | אילן שלגי | ויקטור בריילובסקי | מתן וילנאי | רוני בר-און | אופיר פינס-פז | יולי תמיר (מ"מ) | ראלב מג'אדלה | דניאל הרשקוביץ | יעקב פרי

דגל ישראל
ראשי שירות הביטחון הכללי (שב"כ)

איסר הראל · איזי דורות · עמוס מנור · יוסף הרמלין · אברהם אחיטוב · אברהם שלום · יוסף הרמלין · יעקב פרי · כרמי גילון · עמי אילון · אבי דיכטר · יובל דיסקין · יורם כהן