יוסוף אל-קרדאווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסוף אל-קרדאווי

השייח' ד"ר יוסוף עבדאללה אל-קרדאוויערבית: يوسف القرضاوي, תעתיק מדויק: יוּסֻף אַלקַרְצַ'אוְי; נולד ב-9 בספטמבר 1926) הוא איש דת מוסלמי-סוני ומנהיג אסלאמיסטי מצרי. הוא נחשב לאחד מחשובי הפוסקים המוסלמים בדורנו, וכסמכות רוחנית שאין לערער עליה, בקרב עשרות ואפילו מאות מיליוני מוסלמים בעולם כולו. ככל הנראה, קרדאווי הוא איש הדת המוסלמי המשפיע ביותר כיום.

קרדאווי ידוע בעיקר בזכות תוכניתו הפופולרית בערוץ "אל-ג'זירה", "א-שריעה ואל-חייאת" (ההלכה האסלאמית והחיים), הנצפית על ידי קהל של כ-40 מיליון מוסלמים, וכן בזכות אתר האינטרנט IslamOnline, שקרדאווי היה ממקימיו ב-1997.

מוסלמים רבים רואים בקרדאווי מנהיג שמרני מתון ובעל השקפת עולם מאוזנת. אחרים רואים בו פנאט חשוך ומסוכן, וטוענים שהפתוות (פסקי הלכה מוסלמיים) שהוא מוציא מנוגדות לערכי הדמוקרטיה ולזכויות האדם האוניברסליות. בהקשר זה, קרדאווי מצדד באופן גלוי בפיגועי התאבדות פלסטיניים נגד מטרות ישראליות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי בצעירותו

קרדאווי נולד בכפר קטן במצרים, בדלתא של הנילוס. כאשר היה בן שנתיים התייתם מאביו, וגדל בבית דודו, בסביבה דתית. משפחתו רצתה שיהיה חנווני או נגר, אבל הוא ביכר להיות איש דת. הוא החל את לימודי הדת בגיל 4 כשנשלח ללמוד בבית ספר דתי, ומספרים עליו שבגיל 9 ידע את הקוראן כולו בעל-פה. בנעוריו המשיך לבית-ספר דתי בעיר טנטא, שם החל להתעמק בכתביו של חסן אל-בנא, מייסד תנועת האחים המוסלמים ומי שקרדאווי מגדיר כמעצב הגדול ביותר של תודעתו הפוליטית והדתית.

בגיל 18 עבר ללמוד בפקולטה לדתות של הסמינר הדתי "אל-אזהר", המוסד האקדמי החשוב ביותר בעולם המוסלמי הסוני, וב-1953 סיים כתלמיד המצטיין בכיתתו. שנה לאחר מכן עבר את בחינות ההסמכה להוראה. במהלך לימודיו באל-אזהר התמסר לפעילות פוליטית אסלאמיסטית. פעילותו זו הביאה למעצרו הראשון ב-1949. בשנים הבאות נעצר עוד שלוש פעמים, בחלקן לאחר פרסומם של מחזות שכתב. במקביל, החל לפרסם ספרי דת. ב-1958 סיים את התואר השני בשפה וספרות ערבית. ב-1960 החל בכתיבת התזה שלו, בנושא "הזכאת ותפקידה ביישוב בעיות סוציאליות" (הזכאת היא מצוות תרומת הצדקה באסלאם), וב-1973 קיבל תואר דוקטור בהצטיינות.

ב-1961 עבר לקטאר, ועמד בראש בית הספר העליון לדתות. פעילותו זו זיכתה אותו באזרחות קטארית, על בסיס שירות מצטיין למדינה. ב-1977 ייסד את הפקולטה ללימודי האסלאם באוניברסיטת קטאר, ועמד בראשה עד 1990. בעקבות הוצאתם של "האחים המוסלמים" אל מחוץ לחוק במצרים, הוא המשיך להתגורר בקטאר משך שנים ארוכות, כשהוא נהנה מחסותה של משפחת המלוכה המקומית, ומתואר של ראש "המכון לחקר תולדות הנביא" באוניברסיטת קטאר. במקביל, כאמור, הגיש תוכנית טלוויזיה בתחנת אל-ג'זירה.

בשנותיו בקטאר פרסם קרדאווי כמות נכבדה של פתוות, וכן כחמישים ספרים בנושאי דת - החשוב שבהם הוא "אל-חלאל ואל-חראם פי אל-אסלאם" ("מותר ואסור באסלאם"), שתורגם לעשרות לשונות ונמכר במיליוני עותקים, והנו הספר המוסלמי הנמכר ביותר באירופה, אחרי הקוראן עצמו‏[1]. הוא זכה במספר אותות ועיטורים, ביניהם אות המלך פייצל הסעודי, אות האוניברסיטה האסלאמית במלזיה, ואות סולטאן ברוניי. ב-14 ביולי 2007 הוא השיק פורום למחשבה מוסלמית מתונה, הקרוי על שמו, ומתעתד לקרב בין כ-90 מלומדים אסלאמיים מ-30 מדינות. הפורום ממומן על ידי הפקולטה לשריעה באוניברסיטת קטאר, והמרכז לאסלאם מתון בכוויית‏[2].

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011, לאחר 30 שנות גלות, חזר קרדאווי למצרים נוכח שינוי האקלים הפוליטי במדינה, הפיכת 2011, הדחתו של הנשיא חוסני מובארכ מן השלטון, והפיכתם של האחים המוסלמים למפלגה הגדולה ביותר במצרים. מאז שובו התחזק עוד יותר מעמדו האיתן ממילא בראשות הארגון, וכיום הוא מקובל כסמכות הדתית והאידאולוגית העליונה של האחים המוסלמים, וכיורשו של סייד קוּטְבְּ כמנהיג הארגון, למרות שדחה הצעות לכהן כמנהיגו הרשמי של הארגון. מתוקף מעמדו בארגון, הוא מוחזק כסמכות אידאולוגית עליונה גם על ידי תנועת חמאס, שנולדה מתוך האחים המוסלמים.

ב-18 בפברואר 2011 נאם קרדאווי בפני שני מיליון מאזינים בכיכר א-תחריר, שהפכה לסמל ההפיכה. הוא שיבח את ההפיכה, והעלה על נס את תרומתם של הנוצרים הקופטיים אזרחי מצרים, שהגנו על המתפללים המוסלמים בעת תפילות יום השישי. נוסף על כך הוא הביע את אמונו בצבא המצרי ובכוונתו להחזיר את השלטון לידי העם.

בעקבות ההפיכה במצרים בשנת 2013 בה הודחו האחים המוסלמים מהשלטון, תקף קרדאווי את כוחות הצבא שביצעו את ההפיכה באומרו:

"כוחות הביטחון במצרים ערכו טבח שאפילו הציונים לא עשו. היתה אפילו מניעה לנסות ולעזור לפצועים ברחבי קהיר, בעוד שישראל ניסתה עוד לעשות זאת‏[3]"

קרדאווי ממשיך לפעול כחבר פעיל במספר ארגונים אסלאמיים; בין השאר, הוא מכהן כיו"ר ארגון העֻלַמַאא' (מלומדי האסלאם), וכראש המועצה האירופית לפתווה ולמחקר, גוף אסלאמיסטי פאן-אירופי שמנסה לקרב בין קהילות מוסלמיות ברחבי היבשת ולגשר בין זרמים שונים בהן, במטרה לשלב בין החיים באירופה הנוצרית-דמוקרטית לבין השריעה האסלאמית.

השקפתו הדתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי מגדיר את השקפתו הדתית כ"אסלאם מתון", כזה ש"מבקש לאזן בין השכל והלב, בין הדת והעולם, בין הרוחניות והגשמיות ובין הפרט והקבוצה". הוא נוהג לצטט את הנביא מוחמד, שאמר "קיצונים הרסו את אלו שקדמו לכם", ובמעמד הקמת פורום האסלאם המתון על-שמו, הצהיר: "מתחתי ביקורת על אימאמים מובילים בקרב האחים המוסלמים, כולל חסן אל-בנא וסייד קוּטְבְּ. אני מתעב קיצוניות. כשמדובר בחוק האסלאמי, מעולם לא לקחתי דברים כמובנים מאליהם, ותמיד הקפדתי על חשיבה ביקורתית"‏[4]. כנגזר מכך, קרדאווי רואה בחיוב רפורמות באסלאם, וב-2004 אף הצהיר כי האסלאם מקבל בברכה רפורמות, אותן הגדיר כ"תיקונים של תפיסות שהושחתו"‏[5]. הוא מנה חמישה תנאים לקיום רפורמה באסלאם: אינטרס אסלאמי; מתודולוגיה מוסלמית שנגזרת מסמכות דתית מוכרת; יישום עממי; מקור אסלאמי-פנימי; והדרגתיות ביישום הרפורמה.

כחלק מהשקפתו זו, קרדאווי הוא אחד משני המאורות הגדולים (אחרי השייח' ד"ר טהא ג'אבר אל-עלוואני, הנחשב לאיש הדת המוסלמי הבכיר בארצות הברית) של דוקטרינת פִקְה אל-אַקַלִיַאת ("חוק המיעוטים המוסלמים")‏[6], המספקת למיעוטים מוסלמים בעולם מרווח תמרון שמפשר בין חיי היום-יום ובין ההלכה המוסלמית. תפיסה זו יונקת את מקורותיה מהסלפיה, ונועדה, בשלב ראשון, להביא לאיחוד ולגיבוש בקרב המיעוטים המוסלמים, ובשלב סופי, לסייע להפצת האסלאם בעולם כולו.

ביקורת על גישתו לדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלומדים מהקצה השמרני של הקשת האסלאמית מתנגדים לגמישות היתרה, לדעתם, שמפגין קרדאווי. בין היתר, הותקף על רקע תפיסתו כי צילומים ותמונות מותרים על פי האסלאם, ובין המאמינים הסלפים היו כאלה שכינו אותו "המופתי המרושע". כן הותקף על ראייתו את המוזיקה והאמנות כחוקיות.

בעת בחירות 2002 בבחריין, הוא פרסם פתווה שהתירה לנשים, במיוחד לכאלה שעברו את גיל הפריון, להתמודד בבחירות המוניציפליות. מלומד סעודי הגיב במהרה באמרו כי על פי הבנתו, הדבר אסור לפי חוקי האסלאם. קרדאווי גם דחק בטליבאן שלא להשחית את פסלי הבודהה באפגניסטן, ב-2001. הוא הותקף כמי שמעודד עבודת אלילים. מאוחר יותר נפגש עם מנהיגי הטליבאן, שינה את דעתו ותמך בהרס הפסלים‏[7].

למרות הביקורות שלעיל, קרדאווי זוכה לכבוד ולהערכה אדירים בעולם המוסלמי. רוב המלומדים המוסלמים מכבדים את פסיקותיו, והדבר ניכר בעובדה שהוא מוביל מועצות פיקְה (הפוסקות על פי החוק האסלאמי) רבות ברחבי העולם. בתגובה לביקורות שנמתחו עליו, פורסמה באתרו האישי חוות דעת הקובעת כי "דעות שונות הן דבר טבעי. אל לנו להתמקד במחלוקות, או לתקוף זה את זה על הבדלים פעוטים, שכן הדבר נוגד את אמונתם של קדמונינו. על המאמין האמיתי להיות סובלני גם כאשר השקפתו שונה, ועליו לשתף פעולה בעניינים מוסכמים... אל לו לנקוט פנאטיות בשפטו נושאים, דוקטרינות או אימאמים שנויים במחלוקת".

עמדותיו ביחס לפלגים אחרים באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי, שהוא כאמור סוני, מתנגד נמרצות לניסיונות התפשטות של האסלאם השיעי. בוועידה לדיאלוג סוני-שיעי, ב-20 בינואר 2007, הוא מתח ביקורת נוקבת על מאמציה של איראן (שהיא מדינה שיעית) להפיץ את השיעה בקרב מדינות סוניות‏[8]. בהזדמנות אחרת התנגד ל"פריצת האסכולה השיעית למצרים, שהייתה תמיד ידידותית לשיעים", והזהיר כי "עלינו לעמוד על המשמר" כדי למנוע פריצה כזו, שתוביל לדעתו לטבח הדדי "כמו בעיראק". בתגובה, קראו מנהיגים שיעים להחרמתו‏[9].

את חסן נסראללה, מנהיג הארגון השיעי חזבאללה, כינה קרדאווי "קנאי עיוור", ואמר כי "נסראללה אינו שונה מן השיעים הקיצונים, ולא נוכל להתעלם מכך"‏[10]. עם זאת, קרדאווי הוסיף כי "נסראללה טוב מהתבוסתנים המשתמטים מן המערכה", ובזמן מלחמת לבנון השנייה אף יצא בפתווה שלפיה חובתו של כל מוסלמי לסייע לחזבאללה, כיוון ש"השיעים מסכימים עם הסונים בעקרונות המרכזיים של האסלאם, וההבדלים ביניהם שוליים" (אם כי בהזדמנות אחרת הדגיש כי "אני תומך בחזבאללה בהתנגדותו לישראל, אך לא אסכים שייכנס לארצנו"). באותה פתווה גם קרא לסונים ולשיעים בעיראק לסיים את מלחמת האזרחים ביניהם‏[11]. מאידך, ביולי 2006 פרסם פתווה המתירה למאמינים סונים להתגייס למערכת הביטחון העיראקית, כדי להגן על עמדות סוניות בבגדאד ממתקפה שיעית.

בספטמבר 2013, כשארצות הברית התכוננה לתקוף את משטרו של בשאר אסד, ואת חיזבאללה שסייע לו, עקב השימוש בנשק כימי (ובסוף לא תקפה), קרדאווי תמך בהם ואמר:

סוף סוף אנו יכולים בכל אופן להודות לאמריקה, ואנו מצפים ממנה ליותר, אנו מצפים שהיא תתייצב בעוז. חיזבאללה היא מפלגת השטן! מפלגת הרוע! מפלגת העריצים!

סופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי תומך בגלוי במה שהוא מכנה "סופיות אסלאמית". בספרו "קדימויות התנועה האסלאמית בשלב הבא" הוא כותב: "אנו דוחים, כמובן, את השגיאות שבפילוסופיה הסופית... מה שאנו באמת מבקשים הוא הסופיזם הטהור והתמציתי של חלוצי הסופיזם... שלא עוסק 'בפעילות אברי הגוף', אלא... פונה לתחלואי הלב... ומתנגד לתשוקות הנפש האנושית". תפיסה זו מעוררת ביקורת קשה בקרב סלפים רבים, הרואים בה כפירה‏[12].

אשעריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים, קרדאווי הגן במסירות גם על האסכולה התאולוגית האשערית השמרנית. בנאום שנשא בעמאן ב-1996 אמר כי "האומה המוסלמית כולה הולכת בעקבות האסכולה האשערית... כל בתי-הספר הדתיים בעולם הם אשערים"‏[13].

השקפותיו בנושא הטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי הוא תומך נלהב בהתקפות טרור פלסטיניות על מטרות ישראליות, ובכלל זה מטרות אזרחיות, בטענות כי מדובר בביטוי לגיטימי של התנגדות, וכי ישראל היא "חברה מיליטריסטית" שבה כל אזרח הוא חייל בפוטנציה. מהתבטאויותיו בנושא זה:

  • "המחבל-המתאבד הוא קדוש, משום שהקריב את חייו למען המטרה הקדושה של מלחמה בדיכוי... פעולות אלה צריכות להיראות כנשק של החלש נגד החזק. זהו סוג של צדק אלוהי, כשהעניים, שאין להם נשק, מקבלים נשק שאין לחזקים ולחמושים... נשק זה הוא מוכנותם להפוך את גופם לפצצות, כפי שעושים הפלסטינים"‏[14].
  • "לפעמים (המתאבדים) הורגים ילד או אשה. כל עוד הם לא מתכוונים לעשות זאת, זה בסדר, אך אסור להם להרוג אותם במתכוון. בכל מלחמה יש טעויות ואזרחים נהרגים, ואז מתייצבים המנהיגים הצבאיים ומתנצלים"‏[15].
  • "אישה ישראלית שונה מנשים בחברות המוסלמיות, כיוון שהיא גם חיילת"‏[16].

יתר על כן, קרדאווי פרסם פתווה המתירה תקיפת יהודים בכל רחבי העולם, אם "מנהיגי ההתנגדות האסלאמית בפלסטין סבורים כי טובת הפלסטינים מכתיבה תקיפת אינטרסים של ארצות הברית וישראל מחוץ לשטחים הפלסטיניים". לעניין זה, קרדאווי הבהיר כי בעיניו "אין כמעט שום הבדל יסודי בין יהדות לציונות"‏[17], ולפיכך כל מטרה יהודית היא שוות ערך למטרה ישראלית. עם זאת, אמר כי הוא "מסכים עם אלה האוסרים מות-חללים שכזה מחוץ לשטחים הפלסטיניים".

הסתייגותו מפעולות מחוץ למסגרת זו הובעה גם אחרי פיגועי 11 בספטמבר. קרדאווי הצהיר אז כי "מה שמתרחש בפלסטין הוא הגנה עצמית, אך ב-11 בספטמבר הם לא נלחמו בפלישה. הם הפעילו לא רק את גופם, אלא את גופם של כל אלה שהיו במטוסים. הצעירים האלה תקפו לא-לוחמים, שבהם היו אפילו מוסלמים וערבים, שניהלו את חיי היום-יום שלהם. בשל כך אני מגנה את מה שאירע בלונדון, בשארם א-שייח ובמדריד"‏[18]. יתרה מזאת, אחרי פיגועי 11 בספטמבר קרא קרדאווי למאמינים מוסלמים לתרום דם לטובת הפצועים, באמרו כי "האסלאם, דת הסובלנות, מקדשת את נפש האדם, ורואה בהתקפות נגד חפים מפשע חטא כבד... האסלאם מעולם לא התיר למוסלמי להרוג את התמימים וחסרי ההגנה"‏[19]. הוא הוסיף וקבע כי חובתו של כל מוסלמי לסייע להביא את מפגעי ה-11 בספטמבר לדין‏[20], ומתוקף כך, תמך במתקפה האמריקנית באפגניסטן.

ב-20 במרץ 2005 גינה פיגוע שבוצע בדוחה, בירת קטאר, באמצעות מכונית תופת, באמרו כי "פשעים כאלה מבוצעים בידי מטורפים שאין להם כל ייחוס דתי, המשחקים לידיהם של האויבים... אני דוחק בכל הקטארים לעמוד מאוחדים נגד מגפה שכזו ולקטום את ניצניה, שאם לא כן תתפשט כדלקה. בשם כל המלומדים בקטאר, אני מגנה פשעים איומים שכאלה ומתפלל שיהא זה האחרון שבהם"‏[21].

יחסו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קרדאווי מחזיק בדעות אנטישמיות ויחס של שנאה כלפי היהודים המאפיין את האנטישמיות החדשה.

קרדאווי התבטא מספר פעמים בנאומים פומביים בהם ייחל להשמדת כל היהודים.‏[22]

ב-28 בינואר 2009, בזמן מבצע עופרת יצוקה, בדרשה ששודרה באל-ג'זירה הצדיק אל-קרדאווי את אדולף היטלר ואת השואה כעונש שהטיל אללה על היהודים. הוא אמר (תורגם לאנגלית על ידי ממר"י):

"לכל אורך ההיסטוריה, אללה הקים על היהודים אנשים שיענישו אותם על שחיתותם... העונש האחרון בוצע על ידי היטלר. באמצעות כל הדברים שעשה להם - אפילו שהם מגזימים ביחס לנושא זה - הוא הצליח להעמיד אותם במקומם. זה היה עונש משמיים עבורם... ירצה האל, הפעם הבאה תבוא מידי המאמינים."‏[23]

ב-26 באפריל 2013 סירב להשתתף בכנס לדיאלוג בין-דתי אם ישתתפו בו יהודים.‏[24]

קשריו עם הפלסטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2000 הקים קרדאווי גוף בשם "איתילאף אל-ח'ייר"‏[25] (מילולית: "קואליציית הטוב"; הכוונה ל"ציר הטוב", בניגוד להגדרת "ציר הרשע" של האמריקנים), שמשמש כארגון-גג לגיוס כספים לתנועת החמאס. איתילאף אל-ח'ייר מורכב מרשת של קרנות צדקה הקשורות לחמאס, ופועלות במתווה מקומי במספר מקומות בעולם. רוב הכסף המגויס מגיע לידי מוסדות חמאס, וסייע לחמאס לבסס את עצמו כאלטרנטיבה לרשות הפלסטינית. קרדאווי עצמו עומד בראשות הארגון, כשהוא נושא בתפקיד "ראיס אל-איתילאף"; לצדו נבחרו להנהגה העולמית מספר אישים מוסלמים בולטים, בהם גם השייח' עכרמה צברי, שכיהן אז כמופתי של ירושלים (כיום ראש המועצה המוסלמית העליונה בירושלים), והשייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, המייצגים בארגון את פלסטין.

לאחר שבידי גופי המודיעין הישראליים הצטבר מידע הקושר את "איתילאף אל-ח'ייר" למימון פעילות טרור, הכריז עליו שר הביטחון לשעבר, בנימין בן אליעזר, כ"התאחדות בלתי חוקית", ב-25 בפברואר 2002[26]. ב-20 בדצמבר באותה שנה הוא הוכרז כגוף תומך טרור גם בארצות הברית, על-פי הצו הנשיאותי‏[27]13224. ביוני 2007 הוגשו בישראל כתבי אישום נגד שבעה מחברי "איתילאף אל-ח'ייר" במזרח ירושלים, בחשד שמאז 1999 העבירו לחמאס, במסגרת פעילותם, כ-17.5 מיליון שקלים‏[28].

בסוף 2009 תקף אל קרדאווי בחריפות את מחמוד עבאס ואנשי הרשות הפלסטינית וקרא לחקור האם שיתפו פעולה עם ישראל והסיתו אותה לתקוף את עזה במסגרת מבצע עופרת יצוקה. בתגובה, יצאו נגדו אישי ציבור, עיתונאים ומנהיגים דתיים ברשות בביקורת על התערבותו בסכסוך בין הפת"ח לחמאס והעמקת הפילוג בין התנועות תוך ניצול מעמדו הדתי. מנגד יצאו להגנתו של קרדאווי אנשי חמאס ואישים המקורבים לארגון בטענה שקרדאווי תומך בפלסטינים ואים לתקוף אותו. חלקם טענו שהוא צדק בביקורת שלו על הרשות הפלסטינית.‏[29]

כיבוש אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי רואה בכיבוש אירופה את יעדו הגדול הבא של האסלאם. ב-2003 הוא פרסם פתווה המצהירה כי "האסלאם יחזור לאירופה ככובש וכמנצח, לאחר שגורש ממנה פעמיים. הפעם, הכיבוש לא יהיה באמצעות החרב, אלא באמצעות ההטפה והפצת האידאולוגיה... העתיד שייך לאסלאם, ודתו של אללה תנצח, בזכות אללה, את כל הדתות... התפשטות האסלאם, עד שיכבוש את העולם כולו ויכלול את המזרח ואת המערב, היא תחילת חזרת הח'ליפוּ‏ת‏ האסלאמית... שהיא הראויה להוביל את האומה המוסלמית אל הניצחון"‏[30].

קרדאווי ביקר מספר פעמים בלונדון, וזכה לאהדתו של ראש העיר קן ליווינגסטון[31][32] שנודע בהתבטאויותיו האנטי-ישראליות החריפות. בין השאר, ביקר קרדאווי בלונדון גם במסגרת הוועידה העולמית של האחים המוסלמים, שהתכנסה בעיר ב-2004.

עוד מהשקפת עולמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמוקרטיה והפרדת הדת והמדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי רואה בדמוקרטיה ערך חיובי. הוא אף אמר כי "העולם המוסלמי זקוק לדמוקרטיה ורוצה דמוקרטיה – אבל דמוקרטיה אמיתית, ולא רק דמוקרטיה בשם. הדמוקרטיה חוללה דברים טובים רבים: היא הצילה את האנושות מרודנות ומדיקטטורים שפעלו כאלים. את הפרטים יש להותיר לעם; ניתן לאנשים להחליט עבור עצמם"‏[33].

עם זאת, הוא שולל בתוקף את רעיון המדינה החילונית: "כיוון שהאסלאם הוא תפיסה חוקית ורוחנית, לקבל את החילוניות משמעו לוותר על החוק, להתכחש להשגחה העליונה ולדחות את צו האל". לפיכך, "אלו מהמוסלמים הנאבקים עבור מדינה חילונית הם כופרים ומתנגדי האסלאם. הסכמה לחוקים שאינם חוקי השריעה משמעה כפירה מוחלטת"‏[34].

זכויות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי הוא תומך נלהב בהשכלת נשים ובהעסקתן, וקבע אף שהן רשאיות לכהן כשופטות. יצוין כי שלוש בנותיו (יש לו גם ארבעה בנים) קיבלו תוארי דוקטור מאוניברסיטאות בבריטניה.

על מחלוקות זוגיות אומר קרדאווי כי "ללא קברניט, ספינת המשפחה עלולה להאט ולשקוע. אם הבעל חש שאשתו מפגינה רגשות של אי-ציות ושל מרד, עליו לנסות כמיטב יכולתו לתקן את גישתה של אשתו במילים טובות, בשכנוע עדין ובהיגיון. אם אין זה עוזר, עליו לישון בנפרד ממנה, ולנסות לעורר בכך את טבעה הנשי הפייסני... אם גישה זו נכשלת, אזי מותר לו להכות אותה קלות בידיו, ובזהירות שלא לפגוע בפניה או בחלקים חשובים אחרים של גופה. בשום אופן אל לו להשתמש במקל או בחפץ אחר שעלול לגרום לכאב ולפציעה"‏[35].

על מילת נשים אמר כי "מי שחושב שלמילה יהיו השפעות חיוביות על בנותיו, צריך לבצע אותה. אישית, אני תומך במעשה זה, שאני מחשיב לחיוני בעולם המודרני. עם זאת, אני לא רואה בכך מצווה דתית מחייבת"‏[36]. לדבריו, מילה אינה צריכה לכלול כריתה מלאה של הדגדגן.

הומוסקסואלים ולסביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדאווי מחזיק בגישה אדוקה ביותר נגד הומוסקסואלים[37]. באחת מהתבטאויותיו הפומביות בעניין זה אמר כי לדידו יש להוציאם להורג, "ולא חשוב באיזו דרך - אם בחרב, אם באש ואם בהשלכה ממגדל גבוה. החומרה-לכאורה של הוצאה להורג, שנראית בלתי-אנושית, היא למעשה שחרורה של החברה האסלאמית מאנשים פוגעניים אלה, המובילים לאיבוד האנושיות שלה"‏[38].

סחר עם ארצות הברית וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באפריל 2004 פרסם קרדאווי פתווה המורה על חרם כלכלי על מוצרים אמריקניים וישראליים. על פי הפתווה, "כל סכום שאנו מוציאים על תוצרתם הופך, בסופו של דבר, לקליעים שיירו בלבבות אחים וילדים בפלסטין... קנייה של תוצרתם משמעה תמיכה ברודנות, דיכוי ואלימות... (היא) תחזק אותם, וחובתנו היא להחלישם ככל שנוכל.

"אמריקה היום היא ישראל שנייה. היא תומכת לחלוטין בישות הציונית. תופסי השלטון לא היו יכולים לעשות כן ללא תמיכתה של אמריקה. ההרס והוונדליזם הבלתי מוצדקים שזורעת ישראל בַּכול נעזרים בכסף אמריקני, בנשק אמריקני ובווטו אמריקני. אמריקה עושה זאת כבר עשרות שנים, מבלי לספוג עונש או מחאות מכל סוג שהוא בדבר עמדתה המדכאת ומלאת הדעה הקדומה כלפי העולם האסלאמי"‏[39][40].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי האינטרנט של קרדאווי
ספרים שכתב, במהדורות מקוונות (אנגלית בלבד)
אודותיו
תרשומות חלקיות מהופעותיו בטלוויזיה הקטארית (תורגם על ידי מכון ממר"י)
ביקורת

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ DailyMotion (בצרפתית)
  2. ^ גאלף טיימס, 15-07-2007
  3. ^ הושלם פינוי המסגד במצרים, הפגנות בעולם הערבי אתר NRG מעריב
  4. ^ גאלף טיימס, 15-07-2007
  5. ^ אתר האינטרנט של אל-ג'זירה
  6. ^ שמאי פישמן, במאמר שהתפרסם מטעם מכון הדסון - המרכז לאסלאם, דמוקרטיה ועתיד העולם המוסלמי, בהתבסס על עבודת מ"א שהגיש לאוניברסיטה העברית.
  7. ^ The Modern Religion
  8. ^ המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה - הפורום האסטרטגי, 21-01-2007
  9. ^ המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה - הפורום האסטרטגי, 26-01-2007
  10. ^ ד"ר גיא בכור, Gplanet, 23-11-2006
  11. ^ Gulf Times
  12. ^ sunnah.org
  13. ^ נאום בירדן, 26-06-1996
  14. ^ BBC
  15. ^ הארץ, 02-11-2005
  16. ^ DailyMotion, צרפתית
  17. ^ IslamOnline, 30-04-2004
  18. ^ הארץ, 02-11-2005
  19. ^ IslamOnline
  20. ^ צ'ארלס קורצמן, אוניברסיטת צפון קרוליינה
  21. ^ IslamOnline
  22. ^ Sheikh Yousef Al-Qaradhawi On Al-Jazeera Incites Against Jews, Arab Regimes, and the U.S.; Calls on Muslims to Boycott Starbucks and Others; Says 'Oh Allah, Take This Oppressive, Jewish, Zionist Band of People... And Kill Them, Down to the Very Last One', MEMRI – Special Dispatch No. 2183 12 January 2009.
  23. ^ – Sheik Yousuf Al-Qaradhawi: Allah Imposed Hitler upon the Jews to Punish Them – "Allah Willing, the Next Time Will Be at the Hand of the Believers", MEMRITV, Clip no. 2005, Al-Jazeera TV (Qatar) – 28–30 January 2009.
  24. ^ Leading Sunni Scholar Yousuf Al-Qaradawi Refuses to Participate in Interfaith Dialogue with Jews, MEMRITV, Clip No. 3825 (transcript), April 26, 2013. (Video clip available here).
  25. ^ דו"ח של מרכז המידע למודיעין ולטרור במרכז למורשת המודיעין, פברואר 2005
  26. ^ NFC, 18-09-2006
  27. ^ הצו הנשיאותי 13224
  28. ^ MSN ישראל, 18-06-2007
  29. ^ הרש"פ תוקפת את אל-קרדאוי על רקע קריאתו לסקול את מחמוד עבאס, באתר ממרי
  30. ^ המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה - הפורום האסטרטגי, 30-11-2006
  31. ^ Times Online, 12-07-2004
  32. ^ IslamOnline, 11-01-2005
  33. ^ MuslimNews
  34. ^ IslamOnline
  35. ^ Witness-Pioneer.net
  36. ^ IslamOnline
  37. ^ אתר האינטרנט של אל-ג'זירה
  38. ^ DailyMotion, צרפתית
  39. ^ IslamOnline, 30-06-2003
  40. ^ IslamOnline, 18-04-2004
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg