סדר תפילות יום הכיפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטע מתפילת יום כיפור

במהלך יום הכיפורים מתפללים 5 תפילות, בהן משולבות תוספות ייחודיות ליום הכיפורים, כסדר וידוי בתוך תפילת העמידה, וסדר העבודה באמצע תפילת מוסף. כן מתפללים בסוף היום את תפילת נעילה, שכיום אין מתפללים אותה באף יום חוץ מיום הכיפורים.

סדר התפילות הנהוג כיום הינו תולדה של חורבן בית המקדש השני, שלאחריו לא התאפשרה עבודת בית המקדש ביום הכיפורים, שהייתה מרכזו של יום הכיפורים בזמן בית המקדש, והתפילה מהווה תחליף לה. ככל הנראה שרשיהם של החלקים הקדומים ביותר הינם עוד בתקופת בית המקדש עצמו, והם באו לידי הלכה מחייבת בתקופת התנאים. בין חלקים אלו אנו מוצאים את הוידוי[1], הברכה האמצעית של תפילת העמידה‏[2] והוספה של תפילה חמישית ביום: תפילת נעילה[3]. סביר להניח שגם אמירת סדר העבודה בתפילת מוסף החלה בתקופה קדומה יחסית, כנראה בתקופת האמוראים[4]. בשל המנהג להתפלל בבית הכנסת רוב רובו של היום ואף לישון בבית הכנסת נוספו בתקופה מאוחרת גם פיוטים רבים, שלאחר מכן קוצצו ברובם. נהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות. בקהילות רבות נהוג ללבוש בגדים לבנים לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו" ובחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל.

עניינים הנוגעים לכלל התפילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת העמידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת העמידה זהה בכל תפילות היום, למעט תפילת מוסף. היא כוללת את כלל ההוספות שאומרים בעשרת ימי תשובה. כמו כן בברכת אתה קדוש ישנה תוספת ארוכה כמו בראש השנה שלא נאמרת בשאר עשרת ימי תשובה (למעט למנהג תימן שאומרים אותה בכל עשרת ימי תשובה‏[5]).

סדר הקטעים בברכה האמצעית משתנה בין המנהגים השונים. אצל הספרדים נאמרים הקטעים: אתה בחרתנו (נאמר בכל החגים), אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעוונותינו (ייחודי ליום כיפור), יעלה ויבוא (בכל החגים ובראשי חודשים), אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו (רק בראש השנה ויום הכיפורים), קדשנו במצוותיך (שבתות וחגים). אצל התימנים הסדר שונה: אתה בחרתנו, יעלה ויבוא, מחול לעוונותינו, מלוך על כל העולם ולבסוף קדשנו במצוותיך. במנהגי איטליה ואשכנז‏[6] הסדר זהה כמעט לתימן, רק שמשמיטים את הקטע מלוך על כל העולם ובאיטליה גם את קדשנו במצוותיך.

חתימת הברכה: לפי רוב הנוסחים: ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו (נוסח אשכנז ונוסח ספרד מוסיפים: בית) ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, מלך על כל הארץ מקדש (בשבת: השבת ו)ישראל ויום הכיפורים. לפי תימן בלאדי: ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מוחל וסולח לעונות עמו בית ישראל מקדש (בשבת: השבת ו)יום הכיפורים.

בתפילת מוסף אומרים את הקטע "מפני חטאינו גלינו מארצנו" המזכיר את קרבנות היום. ברוב המנהגים הוא נאמר במקום "יעלה ויבוא" הנאמר בשאר התפילות (כמו בשאר תפילות המועדים בהם בתפילת מוסף משמיטים את הקטע יעלה ויבוא הנאמר בברכה האמצעית של שאר התפילות), אך אצל הספרדים הוא נאמר כתוספת מיד לאחר "אתה בחרתנו" ולא במקום יעלה ויבוא (כלומר אומרים יעלה ויבוא גם במוסף, בניגוד לברכה האמצעית בתפילות שלוש הרגלים).

וידוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום תפילת העמידה אומרים וידוי[7]. בכל התפילות למעט נעילה (לגבי הוידוי הנאמר בתפילת נעילה ראו בערך תפילת נעילה) כולל הוידוי את הקטעים "(אנא ה') אלהינו ואלהי אבותינו", "אשמנו, בגדנו" (מסודר לפי אותיות אלף-בית), "מה נאמר", "על חטא" ו"אלהי עד שלא נוצרתי" (יש מוסיפים לאחר מכן את הקטע "אלהי נצור לשוני מרע" כמו בכל יום ויש שמשמיטים אותו).

לגבי הקטע "על חטא" ישנם שני מנהגים: מנהג תימן והספרדים במערב אירופה שאומרים נוסח קצר, ומנהג רוב הספרדים, האשכנזים והאיטלקים שאומרים בסדר אלף-בית (גם כאן יש מספר מנהגים, יש נוהגים אלף בית רגיל, יש אלף בית כפול ויש בסדר ישר ולאחר מכן בסדר תשר"ק).

הוידוי גם נאמר בחזרת הש"ץ, ובתפילת ערבית בה אין חזרה, לאחר הסליחות. אצל פייטני ספרד נתחברו פיוטי וידוי לכל אחת מתפילות היום. כיום ברוב קהילות הספרדים נהוג להשמיט וידויים אלו בשל חשש להפסק בתפילה או בשל אריכותה, ואומרים רק את פיוט הוידוי של תפילת ערבית שבו אין חשש הפסק ("רבונו של עולם אתוודה על עבירות קלות וחמורות") ואת הוידוי של שחרית לרב נסים גאון.

סליחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרו של יום הכיפורים הינו בקשת הסליחה והמחילה על העוונות, לפיכך החלק המרכזי בתפילות הינו אמירת פיוטי הסליחות, משולבות בשלוש עשרה מידות הרחמים. המנהג הקדום לומר את הסליחות בחזרת הש"ץ באמצע הברכה הרביעית של כל תפילות היום, ובתפילת ערבית בה אין חזרה - לאחר תפילת העמידה, השתמר בצורתו המקורית אך ורק בכמנהג איטליה (וגם שם אינן נאמרות בתפילת מוסף). במנהג אשכנז המאוחר אמנם שמרו על מיקום הסליחות בתוך החזרה - אך ויתרו על אמירתן והן נאמרות כיום רק בתפילת ערבית ובתפילת נעילה. אין לטעות בין פיוטי הסליחות לבין הקרובות (שהן סוג אחר של פיוט) הנאמרות אף כיום בחזרת הש"ץ של כל תפילות היום במנהג אשכנז. מנגד אצל הספרדים אמנם שמרו על אמירת הסליחות בכל חמש תפילות היום אך הן הוצאו מתוך חזרת הש"ץ לאחריה, כאשר לפניהן אומרים קדיש לעילא ולאחריהן קדיש תענו ותעתרו.

פיוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הפייטנות הקלאסית של ארץ ישראל, וכן בתקופת תור הזהב של שירת ספרד בימי הביניים התחברו פיוטים רבים שנועדו לעטר (או אף להחליף, במסורת הארץ ישראלית) את קטעי התפילה השונים כגון נשמת כל חי (רק במסורת ספרד), כמה קטעים בברכת יוצר וכן קרובה לחזרת הש"ץ (אוסף רחב של פיוטים המעטר את שלוש הברכות הראשונות והקדושה). בתקופות מאוחרות יותר קוצצו הפיוטים והוזזו ממקומם בשל החשש ההלכתי להפסק בתפילה וגם בשל התפתחות החזנות שהאטה את התפלה בהכניסה תכנים מוזיקליים שלא אפשרו אמירה של קטעי פיוט רבים כל כך.

בקרב קהילות אשכנזיות רבות נהוג כיום לומר רק קטעים מתוך הקרובות לחזרת הש"ץ בארבע תפילות היום, ורק קהילות בודדות אומרות אותן בשלמותן ואף אומרות את פיוטי היוצר. ברם, האשכנזים שמרו על המיקום המקורי של הפיוטים. גישה דומה קיימת גם אצל האיטלקים, אלא שאצלם המגמה שמרנית יותר, והם אף אומרים פיוט יוצר (אם כי לא במקומו המקורי אלא בין הקדיש לברכו).

ברוב הקהילות הספרדיות, בהן אומרים פיוטי רשות לנשמת וקדיש, העבירו את הפיוטים לאחר חזרת הש"ץ והסליחות (אף הסליחות עצמן הועברו לשם חרף מיקומן המקורי בתוך החזרה), וכיום ישנה מגמה לצמצם אותם למינימום (במספר קהילות נאמר רק הפיוט "שנאננים שאננים" לר' שלמה אבן גבירול). קהילות מעטות עדיין שומרות על המנהג לומר את הפיוטים הללו במקומם המקורי, בעיקר הקהילות במערב צפון אפריקה ובמערב אירופה. הקרובות לחזרת הש"ץ קוצצו כמעט לגמרי והן מכילות כיום רק פיוטי קדושה. באשר למיקומם של פיוטי הקדושה, במרבית הקהילות הספרדיות התקבל פתרון ביניים לפיו הם נאמרים אמנם במקומם המקורי (בניגוד לרשויות), אלא שהחזן עצמו אינו אומרם אלא הסומך שלו (אדם שעומד ליד החזן). בקצת קהילות החזן עצמו אומרם ומנגד קהילות אחרות דוחות את אמירתם לאחר הסליחות, יחד עם פיוטי הרשויות לנשמת והקדיש. המגמה הכללית אצל הספרדים היא אפוא, למעט בפיוטים ככל שניתן, מגמה הקיימת גם בתכלאל הבלדי.

עניינים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קטע נוסף הנאמר בחלק מתפילות היום הוא אבינו מלכנו. אצל האשכנזים הוא נאמר בתפילת ערבית לאחר הסליחות, שחרית, מנחה ונעילה. אצל האיטלקים בשחרית מנחה ונעילה. אצל הספרדים והתימנים בשחרית ומנחה בלבד.
  • אצל התימנים נהוג לומר נפילת אפיים בכל אחת מתפילות היום, ואצל האיטלקים רק בתפילת נעילה. בשאר המנהגים לא אומרים נפילת אפים בכלל.
  • בקריאת שמע נהוג כיום לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בקול רם, בניגוד לשאר השנה בה הוא נאמר בלחש.
  • יש נוהגים לישון בבית הכנסת.
  • אצל האשכנזים אומרים בכל התפילות קדושה מורחבת ("נעריצך ונקדישך" בנוסח אשכנז, "כתר" בנוסח ספרד), לא קיים בשאר המנהגים.
  • אצל האשכנזים והספרדים אומרים בחזרת הש"ץ את הפיוט "היום תאמצנו" (השייך לסוג "עושה השלום" - פיוטים הנאמרים בחזרת הש"ץ בברכת שים שלום). נוסחו השלם קיים בנוסח הספרדים המזרחי, ואילו אצל הספרדים במערב אירופה ואצל האשכנזים הוא מקוצץ. אצל הספרדים הוא נאמר בכל התפילות ואילו ברוב קהילות האשכנזים רק בתפילת מוסף ויש שאומרים אותו (בנוסח אשכנז המערבי) גם בשחרית ונעילה.

שינויים בסדר התפילה ביום הכיפורים שחל בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם חל יום הכיפורים בשבת ישנם כמה שינויים בתפילה, העיקריים שבהם:

  • לפני תפילת ערבית יש אומרים קבלת שבת כבכל שבת, יש שאומרים רק את "מזמור שיר ליום השבת" (תהילים צ"ב-צ"ג) ויש המשמיטים לגמרי את קבלת שבת.
  • מנהג האשכנזים וקצת קהילות הספרדים להשמיט את הקטע אבינו מלכנו אך בשאר העדות נהוג לאומרו (אך בתפילת נעילה האשכנזים נוהגים לאומרו אפילו בשבת).
  • בתפילת ערבית אומרים לאחר תפילת העמידה "ויכולו" וברכה מעין שבע כמו בכל שבת. לפני אמירת הפסוק של "כי ביום הזה" מוסיפים את הפסוק "ושמרו בני ישראל" כבכל שבת.
  • בברכה האמצעית של תפילת העמידה מזכירים גם את השבת, בין באמצע הברכה ובין בחתימה.
  • בתפלת מנחה אין אומרים את הפסוק "ואני תפלתי" שנאמר בשבת רגילה, שכן הטעם לאמירתו בשבת רגילה הוא על פי מדרש ביחס לדוד המלך שבנגוד למלכי אומות העולם, היה מתפלל אחר אכילתו (ראו ליתר פירוט בערך תפילת מנחה), מה שלא שייך ביום הכיפורים שאסור באכילה‏[8]. אבל יש אומרים שיש לאומרו, למשל בעל שיבולי הלקט[9] וכן מעיד בעל הטורים עצמו שנהגו בעיר טולדו בספרד (שאמרוהו אפילו ביום חול). בפועל אצל הספרדים, התימנים והאשכנזים נוהגים כיום שלא לאומרו, ואילו האיטלקים נוהגים כדעת בעל שיבולי הלקט לאומרו בשבת.
  • ברוב קהילות הספרדים והתימנים נוהגים לומר בתפילת מנחה את פסוקי "צדקתך" כמו בתפילת מנחה של שבת רגילה.
  • במחזורים השונים ישנם פיוטים שנהוג שלא לאומרם בשבת.
  • מספר שינויים בסדר התפילה במוצאי יום הכיפורים ובהבדלה, בהתאם למנהגים השונים.

תפילות יום הכיפורים לפי סדרן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת מנחה של ערב יום כיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד במסכת יומא[10] קובע כי יש לומר את הוידוי גם לפני הצום "שמא תטרף דעתו בסעודה", ולהלכה נפסק שמזכירים את הוידוי בתפילת מנחה, אותה יש להתפלל לפני הסעודה המפסקת.

הוידוי נאמר על ידי היחידים לאחר תפילת העמידה. בנוגע לחזרת הש"ץ מציין אבודרהם כי "רב עמרם כתב שליח ציבור אומר וידוי במנחה לאחר שיסיים תפילתו כדי להוציא את הרבים ידי חובתן...נהגו בספרד שחוזר שליח ציבור התפילה וכשיגיע לברכת סלח לנו אבינו...אומר הוידוי...". ברם מובאת שם גם תשובה לרב האי גאון שלא ראוי ששליח ציבור יאמר את הוידוי בחזרת הש"ץ של ערב יום הכיפורים. הבית יוסף מציין כי לא נהגו ששליח ציבור אומר וידוי בתפילתו כי נהגו להתפלל תפילה אחת בקול רם ללא חזרה, ומביא את דברי הר"ן שכתב שכיוון ששליח ציבור אומר וידוי לאחר תפילתו כמו שאר היחידים אין הוא אומר אותו בקול רם. ברם המהרי"ץ בתכלאל עץ חיים מציין כי בתימן נהגו שכאשר מתפללים תפילה אחת בקול רם (ללא חזרה) שליח ציבור אומר את הוידוי בקול רם לאחר תפילתו והציבור אומר עמו, וכך גם נהוג בקהילות הספרדים במערב אירופה‏[11].

אין אומרים תחנון. אצל יהודי אשכנז נהוג להשמיט את תפילת אבינו מלכנו שבדרך כלל נאמרת בתפילות שחרית ומנחה של עשרת ימי תשובה‏[12], אך בשאר המנהגים אומרים אותו כרגיל, ולאחר מכן קדיש תתקבל ומסיימים את התפילה כרגיל. אצל הספרדים במקום (או בנוסף ל)מזמור ס"ז אומרים את המזמורים פ"ה וק"ל.

תפילת ערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק המרכזי הפותח את תפילת ערבית של יום הכיפורים ולמעשה את תפילות יום הכיפורים כולן הוא תפילת כל נדרי. לפני אמירת תפילה זו נהוג לומר מספר פיוטים בקהילות השונות. ברוב קהילות ספרד ותימן מקובל לומר את הפיוטים "לך אלי תשוקתי", שיש מייחסים לר' אברהם אבן עזרא ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" המיוחס לרב האי גאון (בקהילות הספרדיות של מערב אירופה לא אומרים את "לך אלי" ומתחילים ישר מ"שמע קולי"). ברבות מקהילות האשכנזים (בעיקר במזרח אירופה) נהוג לומר "תפילה זכה", שבה האדם מתוודה וסולח לאנשים שפגעו בו. תפילה זו נעשית בשקט בין האדם לעצמו. בקהילות איטליה אין מנהג אחיד, יש אומרים מספר מזמורי תהלים העוסקים בנושא התשובה ויש המוסיפים לומר את הפיוט "שמע קולי" הלקוח מן המסורת הספרדית.

לאחר אמירת כל נדרי נהוג בקהילות רבות לומר פרקי מי שברך, תפילה לשלום המלכות, הזכרת נשמות (של חכמים וחברי הקהלה) ועוד. בולט במיוחד מנהג שנהוג בכמה מקהילות הספרדים להזכיר את נשמות כל הרבנים שפעלו בקהילה (ראו למשל את נוסח ההשכבות של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם).

לאחר מכן, כבכל חג, מברכים את ברכת שהחיינו. את ברכת שהחיינו נוהגים לומר בכל חג בעת הקידוש (אם כי מדין התלמוד ניתן לאומרה אפילו בשוק), אך ביום הכיפורים, בו אין קידוש, אומרים את הברכה לפני תפילת ערבית.

לאחר מכן פותחים בתפילת ערבית עצמה. בניגוד לתפילות שבתות וימים טובים ובדומה לתפילות יום חול, תפילת ערבית של יום הכיפורים פותחת במרבית המנהגים (למעט מנהג אשכנז וקצת קהילות הספרדים) בפסוק "והוא רחום יכפר עוון" (תהילים עח,לח), כבקשה למחילת החטאים. תפילת ערבית היא רגילה ללא פיוטי מעריב (למעט מחזור רומניא[13]). לפני חצי קדיש אומרים את הפסוק "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז,ל) אך במנהג איטליה אומרים את הפסוק "אלה מועדי ה'" (ויקרא כ"ג, ד'). בחלק מקהילות האשכנזים לא אומרים פסוק בכלל.

מיד לאחר תפילת העמידה אומרים ברוב המנהגים קטעי סליחות בצירוף שלוש עשרה מידות הרחמים, אך אצל התימנים אומרים אותן רק לאחר סיום כל התפילה ומיד לאחר תפילת העמידה אומרים נפילת אפיים. לאחר סיום אמירת הסליחות אומרים קדיש תתקבל (או קדיש תענו ותעתרו אצל הספרדים), ומוסיפים לומר קטעים נוספים, כל מקום לפי מנהגו (למשל תפילה על הפרנסה, מזמורי תהלים ועוד).

תפילת שחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטילת ידיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת אצל הראשונים האם יש לקיים נטילת ידיים של שחרית ביום הכיפורים. המצדדים שלא ליטול סוברים שכיוון שיום הכיפורים אסור ברחיצה אין ליטול ידיים, וכן דעת הרמב"ם[14] (מאותו טעם אין מברכים לשיטתו גם את ברכת "המעביר שינה מעיני") ורש"י[15]. לעומתם יש סוברים שכשם שהותר ליטול ידיים כאשר ידיו מטונפות כך נוטלים ידיים בקימה בבוקר משום רוח רעה השורה על ידיו של האדם במהלך השינה, וכן דעת רבנו תם , הר"ן, הטור וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך[16].

ברכת שעשה לי כל צרכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת במהותן של ברכות השחר, האם הן ברכות על כלל העולם או ספציפיות לאדם מסוים עוררה את הסוגיה האם יש לברך את ברכת "שעשה לי כל צרכי" (שהיא ברכה על נעילת הנעליים) ביום הכיפורים (ואף בתשעה באב). הסוברים שהן ברכות הספציפיות לאדם מסוים, ומימלא במידה ולא ביצע אותן אינו מברך, כך אין מברכים ברכה זו ביום הכיפורים שכן יום הכיפורים אסור בנעילת הסנדל. לדברי האומרים שהיא ברכה על כלל העולם הדבר נשאר תלוי במחלוקת: יש הסוברים שאף לשיטה זו אין לברך, שכן כל העולם אסור בנעילת הסנדל ולא רק אדם ספציפי. ברם יש חולקים וסוברים שיש לברך ברכה זו ככל יום רגיל שכן מותר לנעול נעליים שאינן מעור או אפילו נעלי עור במקרים מסוימים (כגון שחושש מעקרב). גם למעשה חלוקים המנהגים: אצל האיטלקים והאשכנזים (למעט ההולכים בדעת הגר"א) נהוג לברך. אצל התימנים נהוג שלא לברך, ואילו אצל הספרדים הדבר שנוי במחלוקת עד היום: יש נוהגים לברך ויש שאינם מברכים. ההולכים בדעת הגר"א נוהגים כפשרה לנעול נעלי עור בצאת הצום ואז לברך.

עשרה מזמורי תשובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסידור רב עמרם גאון מובא שאומרים בפסוקי דזמרא מזמורי תהילים נוספים, רובם מעניין התשובה. המנהג הובא באבודרהם ובטור ולמעשה נוהגים כך כיום רק הספרדים. מוסיפים את המזמורים לאחר מזמור צ"א בזמירות, שהוא המקום בו נוהגים הספרדים להוסיף מזמור מעניינו של יום בחגים. המזמורים שמוסיפים הם: י"ז, כ"ה, ל"ב, נ"א, ס"ה, פ"ה, פ"ו, ק"ב, ק"ג, ק"ד.

הוספות בתפלת נשמת כל חי ובברכות קריאת שמע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שהוסבר לעיל, בעבר היו נאמרים פיוטים בנקודות מסוימות בתפילה החל מלפני תפילת נשמת כל חי, בינה לבין הקדיש, ובברכות קריאת שמע, כיום הנטייה במרבית הקהילות לדלג עליהם או לדחות את אמירתם לאחר מכן.

חזרת הש"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזרת הש"ץ כוללת שלושה סוגי תוספות שלא כולם נאמרים בכל המנהגים (הסבר מפורט יותר על תוספות אלו נמצא בראשית הערך):

  • קרובה - פיוטים הנאמרים בשלוש הברכות הראשונות של חזרת הש"ץ: קיים במנהגי אשכנז ואיטליה, ובאופן חלקי ביותר (פיוטי קדושה) גם במנהג ספרד (ברוב הקהילות).
  • סליחות - פיוטי סליחות משולבים עם שלוש עשרה מידות הרחמים. המנהג הקדום בכל הקהילות היה לאומרן באמצע הברכה הרביעית, מה שקיים היום רק במנהג איטליה. אצל הספרדים והתימנים דוחים את אמירתן לאחר החזרה מחשש להפסק ואילו ברוב קהילות האשכנזים ביטלו את אמירתן לגמרי בתפילות שחרית, מוסף ומנחה.
  • וידוי - נאמר כחלק מן הברכה הרביעית - מקורו בדין התלמוד במסכת יומא ולכן נאמר בכל המנהגים. אצל השומרים על המנהג לומר סליחות בחזרת הש"ץ הוא משולב כחלק מהן, שכן בדומה לסליחות הוא נאמר כחלק מן הברכה הרביעית.

מיד לאחר חזרת הש"ץ נאמרת תפילת אבינו מלכנו. אם חל יום הכיפורים בשבת יש נוהגים להשמיט אותה כפי שהוסבר לעיל. אצל הספרדים והתימנים אומרים לאחר מכן את הסליחות לאחריהם מוסיפים הספרדים את הרשויות לנשמת ולקדיש שהושמטו (בקהילות בהן משמיטים אותם) והתימנים מוסיפים גם נפילת אפיים.

קריאה בתורה והפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריאה בתורה היא בספר ויקרא, בקטע הלקוח מפרשת אחרי מות (ויקרא פרק ט"ז), הדן בסדר העבודה במשכן ביום הכיפורים. האיטלקים נוהגים להוסיף גם את פרק י"ז, ככל הנראה על מנת להשלים ביום הכיפורים את הקריאה של כל פרשת אחרי מות (שכן בתפילת מנחה קוראים את פרק י"ח).

ביום הכיפורים ישנם שישה עולים (אחד יותר מיום טוב רגיל ואחד פחות משבת) אבל אם חל יום הכיפורים בשבת ישנם שבעה עולים. בקהילות ספרדיות מסוימות קיים מנהג שכל בית הכנסת עולה לתורה כמוסיפים, או לכל הפחות להוסיף עולים רבים.

אצל האשכנזים ישנם טעמי מקרא מיוחדים לימים נוראים. הקריאה בתורה של שחרית (למעט המפטיר) נעשית בטעמים אלו.

למפטיר קוראים (בדומה למועדים אחרים) קטע העוסק בקרבנות היום מפרשת פינחס (במדבר כ"ט, ז'-י"א).

ההפטרה היא בספר ישעיה (נ"ז, י"ד - נ"ח י"ד; האיטלקים והתימנים מוסיפים גם את נ"ט, כ-כ"א). עיקר ההפטרה היא דברי ביקורת על הצמים ואינם משנים את מעשיהם:

לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ. הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם. הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה. הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְהוָה יַאַסְפֶךָ.

– ישעיה נ"ח, ג-ח, מתוך ההפטרה לשחרית יום הכיפורים

הזכרת נשמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יזכור

לאחר ההפטרה נהוג בקהילות אשכנז לערוך הזכרת נשמות. מקור המנהג הוא בקהילות האשכנזים במזרח אירופה שם נהוג להזכיר נשמות ביום טוב האחרון של שלושת הרגלים. המנהג חדר מהמזרח גם למרבית קהילות האשכנזים במערב אירופה ולחלק מקהילות איטליה, אך אינו מוכר בקהילות הספרדים והתימנים (אם כי בחלק מקהילות הספרדים אומרים השכבה לחברי הקהילה או הרבנים אחרי כל נדרי) ומספר קהילות אשכנזיות במערב גרמניה, אלזס ושווייץ.

תפילת מוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני תחילת התפילה נהוג ברוב קהילות אשכנז שהחזן אומר תפילה הפותחת במילים "הנני העני ממעש". בתוך חזרת הש"ץ (או לאחריה) נאמרים, בדומה לתפלת שחרית, קרובה, סליחות ווידויים. בקהילות אשכנז (במנהג אשכנז המזרחי בלבד‏[17]) ואיטליה בולט במיוחד הסילוק ונתנה תוקף שנאמר גם במספר קהילות ספרדיות בודדות.

סדר העבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקה המרכזי של חזרת הש"ץ של תפילת מוסף (למעט מנהג תימן שדוחה את אמירתו לאחר החזרה מחשש להפסק) הוא אמירת פיוטים המזכירים את סדר העבודה של הכהן הגדול בבית המקדש. במרוצת תקופת הפייטנות הארץ ישראלית הקלאסית ותור הזהב של שירת ספרד נתחברו עשרות פיוטים מסוג זה, עד כדי כך שניתן להגדירם כסוגה פיוטית בפני עצמה, המכונה בדרך כלל "סדר העבודה".

אחד מסדרי העבודה הקדומים והחשובים ביותר הוא סדר העבודה "אתה כוננת עולם מראש", שמקורו בארץ ישראל. הראשונים (כדוגמת ר' דוד אבודרהם והריטב"א) סברו שמחברו הוא הפייטן יוסי בן יוסי (ועוד כתבו שהיה כהן גדול בבית המקדש), אך עם גילויים של קטעי גניזה מתקופת הגאונים מסתבר שהמחבר אינו יוסי בן יוסי (למשל סידור רס"ג המייחס סדר אחר ליוסי בן יוסי, ואת הסדר "אתה כוננת" אינו מייחס לפייטן כלשהו). סדר עבודה זה היה מקובל בקהילות קסטיליה שבספרד כפי עדות ר' דוד אבודרהם. מאוחר יותר, עם גירוש ספרד והתגבשות מחזור התפילה הספרדי אימצו כמעט כל קהילות הספרדים את נוסח זה. עם ייסודו של נוסח ספרד של החסידים, הללו קיבלו עליהם את סדר העבודה הזה מן הספרדים ומאוחר יותר סדר זה חדר אף לקהילות המתפללות בנוסח אשכנז במזרח אירופה. גם ברוב קהילות תימן נהוג כיום סדר עבודה זה.

סדר העבודה המקורי שנאמר בקהילות אשכנז נתחבר על ידי ר' משולם בן קלונימוס. בנוסח איטליה אומרים סדר עבודה שחיבר ר' יוחנן הכהן. בנוסח צרפת - יוסי בן יוסי (שחיבר ככל הנראה שלושה סדרי עבודה שונים), בנוסח הרומניוטים - ר' שלמה הבבלי, בנוסח פרובנס (וכן במספר תכאליל קדומים ובמחזורים בכתבי יד של נוסח איטליה) - ר' אברהם אבן עזרא, בקהילות קטלוניה ואראגון את סדר העבודה של ר' יוסף אבן אביתור, במחזור שפתי רננות כמנהג ג'רבא וטריפולי - ר' יצחק אבן גיאת[18].

סוגיה שהעסיקה את פוסקי ההלכה היא אי התאמתם של סדרי העבודה למה שנפסק להלכה בתלמוד הבבלי במסכת יומא (הסיבה לכך היא ככל הנראה שהפייטנים היו מבני ארץ ישראל וכתבו את הפיוטים על פי המסורת הארץ ישראלית). עובדה זו הביאה להגהות רבות של סדרי העבודה (ובעיקר של סדר העבודה העיקרי - "אתה כוננת עולם מראש") כך שנוסחו השתנה רבות ואין דומה נוסחו במחזור אחד למשנהו.

במנהגי ספרד ואשכנז, לאחר סדר העבודה באים מספר פיוטים לתיאור מראה הכהן הגדול בצאתו מקודש הקודשים, העבודה במקדש לעומת חסרונה בתקופת הגלות, ותקווה לבנין בית המקדש וחידוש העבודה.

במרבית קהילות הספרדים והאשכנזים נהוג ליפול על פניהם במהלך סדר העבודה כאשר החזן מגיע לתיאור הכריעה של העם שעמדו בעזרה בעת שהכהן הגדול היה מזכיר את השם המפורש.

המשך התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סדר העבודה נאמרו בעבר הסליחות; במנהג איטליה ומרבית קהילות אשכנז כיום הן לא נאמרות כמעט בכלל, ובמנהג ספרד הן נאמרות לאחר חזרת הש"ץ. שריד לסליחות במנהג אשכנז (המזרחי בלבד) הוא הקינה אלה אזכרה על עשרה הרוגי מלכות שנאמרת אצל הספרדים בתשעה באב.

לאחר חזרת הש"ץ הספרדים אומרים את הסליחות, התימנים אומרים את סדר העבודה ונפילת אפיים והאיטלקים אומרים פיוט מסוג עושה שלום. לאחר מכן (ואצל האשכנזים מיד לאחר החזרה) אומרים קדיש תתקבל (או קדיש תענו ותעתרו אצל הספרדים).

לאחר הקדיש משלמים את התפלה כבכל יום (אין כאלהינו, פיטום הקטורת וכדומה, בהתאם למנהג הקיים בשבתות ובמועדים, הספרדים מוסיפים גם תפילה על הפרנסה) למעט מנהג אשכנז בו לא ממשיכים את תפילת מוסף כמו בשאר הימים אלא מיד לאחר סיום החזרה מתחילים בהוצאת ספר תורה של תפילת מנחה.

תפילת מנחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב, קיים פער בזמן בין סיום תפילת מוסף לתפלת מנחה. בפרק זמן זה יש נוהגים לקרוא מזמורי תהילים, משניות מסכת יומא, נבואת יחזקאל על בנין בית המקדש השלישי, מדרש על הריגת רבי עקיבא, הפיוט כתר מלכות לרשב"ג (יש שקוראים אותו בלילה או לפני תפילת שחרית) או פיוטים אחרים עד לתפילת מנחה.

סדר תפלת המנחה מתחיל ברוב העדות כבכל יום עם הוספה של ובא לציון כמו בשבתות וימים טובים, אצל חלק מקהילות הספרדים נהוג להוסיף לפני תחילת התפילה גם את פרשת העקדה. אצל האשכנזים פותחים מיד בקריאה בתורה ולא אומרים קטעים אלו (משלימים אותם בתפילת נעילה).

קריאה בתורה והפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריאה בתורה, בדומה לתפילה שחרית, לקוחה מפרשת אחרי מות (ויקרא פרק י"ח). הפרשה עוסקת בעניין האיסור על גילוי עריות. שני טעמים לקריאת פרשה זו דווקא ביום הכיפורים מובאים באבודרהם: "ומה שקורין בפרשת העריות אומר הטעם במדרש: רבונו של עולם! אתה הזהרתנו שלא לגלות ערוה - אף אתה לא תגלה ערותנו ותכפר לנו. ויש אומרים טעם אחר, לפי שנפשו של אדם מתאוה להם ובני אדם נכשלין בהם כל השנה וגם ביום הכיפורים...וכל מי שיש בידו אחת מהן יפרוש ממנה ויחזור בתשובה ויתכפר לו".

הקריאה בהפטרה היא בספר יונה עם תוספת של שלושת הפסוקים האחרונים של ספר מיכה (פרק ז', י"ח-כ), אם כי אצל האשכנזים לא נהוג להוסיף פסוקים אלו. ספר יונה וכן הפסוקים הנוספים של מיכה עוסקים בעניין התשובה ולפיכך קוראים אותם כהפטרה.

אצל האיטלקים מוסיפים לפני תחילת ההפטרה את הפסוק האחרון של ספר עובדיה (פסוק כ"א). הסיבה לכך היא ככל הנראה השפעה של החלוקה לסדרים של התנ"ך במסורת הארץ ישראלית הקדומה. הסדר בו נמצא ספר יונה התחיל בפסוק האחרון של ספר עובדיה, וזו הסיבה להכללתו בהפטרה בה קוראים את ספר יונה.

בברכות שאחרי ההפטרה נהוג ברוב המנהגים לברך את כל ארבע הברכות, ואם חל יום הכיפורים בשבת מוסיפים לברכה הרביעית איזכור של השבת, למרות שאלמלא יום הכיפורים לא היו קוראים הפטרה. מנהג האשכנזים שלא לברך את הברכה הרביעית, שכן בקהילות אשכנז מקובל להפטיר בתעניות ציבור, וכשם שביתר הצומות לא מברכים את הברכה הרביעית של ההפטרה, כך נהגו גם ביום הכיפורים.

ברכת כהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי מסכת תענית[19] מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר הסובר שיש לשאת כפים (כלומר לברך ברכת כהנים) בתפילת מנחה ובתפילת נעילה, רבי יהודה הסובר שאין לשאת כלל ורבי יוסי הסובר שיש לברך רק בנעילה אך לא במנחה. התלמוד עצמו מביא מחלוקת אמוראים האם הלכה (או המנהג) כרבי מאיר או כרבי יוסי. ככל הנראה בארץ ישראל נהגו כרבי מאיר, אך בבבל נהגו כרבי יוסי, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך שאין נושאים כפים, וכן המנהג כיום בכל הקהילות. ברם בשל הדעות החולקות נפסק כי כהן שעלה בטעות לברך ברכת כהנים - נושא כפיו ואין מורידים אותו‏[20].

תפילת נעילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפילת נעילה

ביום הכיפורים, בניגוד לשאר המועדים בהם יש ארבע תפילות, קיימת תפילה חמישית היא תפילת נעילה. היא נקראת "נעילה" שכן היא נאמרת בשעה בה היו נועלים את שערי בית המקדש או כיוון שזו השעה בה ננעלים שערי השמים וזוהי ההזדמנות האחרונה בה מתקבלות התפילות. בקהילות רבות התפילה פותחת בפיוט אל נורא עלילה. במהלכה משנים את כל ההוספות לתפילה בהן נזכרת "כתיבה בספר החיים" ל"חתימה", וגם נוסח הוידוי שונה משאר התפילות. בחזרת הש"ץ אומרים בברכה הרביעית סליחות גם בקהילות אשכנז בהן משמיטים את הסליחות בשאר היום (במנהגי ספרד ותימן אומרים אותן לאחר החזרה), ברוב הקהילות אומרים גם ברכת כהנים. לאחר החזרה האשכנזים והאיטלקים מוסיפים אבינו מלכנו, הספרדים והתימנים סליחות, התימנים והאיטלקים מוסיפים נפילת אפיים. לאחר מכן נהוג ברוב הקהילות שהחזן קורא מספר פסוקים ביניהם "שמע ישראל" ו"ה' הוא האלהים" והקהל עונה. בסיום התפילה תוקעים בשופר (אם כי יש הדוחים את התקיעה לאחר תפילת ערבית של צאת הצום).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חלק מסדר העבודה של הכהן הגדול בבית המקדש כלל וידויים (למשל משנה מסכת יומא פרק ג' משנה ח'), והתוספתא (וילנא פרק ד', י"ג) כבר מביאה את סדר הוידוי
  2. ^ תקופת מיסודן של תפילות הקבע נתון במחלוקת אצל החוקרים בשל מקורן הלוט בערפל. אפילו החוקר עזרא פליישר, מן המצדדים בעמדה לפיה בזמן בית המקדש לא נהגו תפילות הקבע כלל מציין כי "אין זה מן הנמנע שניסיונות מסוימים בכיוון גיבושם של נוסחי תפילה לשבתות וחגים נעשו בחוגים סגורים של חכמים עוד בפני הבית, ואין זה רחוק לומר שמציאות מסוג זה מגולמת בברייתא הידועה בתוספתא ר"ה (ה, יז), שהיא לבדה מביאה אִתהּ ריח של קדמות אותנטית, ונראית מדברת במעין עמידה של שבע ברכות שנאמרה בחג [ההדגשה אינה במקור], במעמדם של 'זקני בית הלל' ו'זקני בית שמאי'" (ע' פליישר, לקדמוניות תפילות החובה בישראל, תרביץ נט[תש"ן] עמוד 425). על כל פנים היא בוודאי קיימת אצל התנאים.
  3. ^ תפילת "נעילת שערים" הייתה קיימת בסדר המעמדות אשר היה נהוג כבר בתקופת בית המקדש (משנה מסכת תענית פרק ד, משניות א-ב)
  4. ^ במסכת יומא (ל"ו,ב') מסופר על "ההוא דנחית קמיה דרבה ועבד כרבי מאיר" ופירש רש"י (דיבור המתחיל ההוא דנחית) "שליח ציבור שמסדר בתפילתו של יום הכיפורים סדר עבודותיו של כהן גדול על שם 'ונשלמה פרים שפתינו'".
  5. ^ למרות שהרמב"ם, עליו מבוסס עיקר נוסח התפלה התימני הבלדי, כותב בסידורו שאומרים אותה רק בראש השנה ויום הכיפורים
  6. ^ למעשה, כמעט ואין הבדלים בתפילות הימים הנוראים בכלל ויום הכיפורים בפרט, בין נוסח אשכנז לנוסח ספרד של האשכנזים, ולכן צויינו בערך זה סתם כ"אשכנז". הבדלים יותר בולטים הם בין מנהג אשכנז המזרחי (פולין, ליטא, ויתר ארצות מזרח אירופה) למנהג אשכנז המערבי (מערב-גרמניה, אלזס, שווייץ, הולנד) והם בדרך כלל צויינו בתוך הערך. כל המחזורים בנוסח ספרד האשכנזי שייכים למנהג אשכנז המזרחי, וכמוהם גם מרבית המחזורים בנוסח אשכנז המצויים כיום שייכים למנהג המזרחי. כאשר ישנם הבדלים בין נוסח ספרד-האשכנזי ליתר נוסח אשכנז הללו צויינו בפירוט. בכל מקום אחר בו נזכר מנהג ספרד הכוונה לנוסח הספרדים בלבד.
  7. ^ מקור הדין במסכת יומא דף פ"ז ע"ב
  8. ^ טור סימן תרכ"ב ושו"ע שם
  9. ^ סימן ש"כ
  10. ^ שם
  11. ^ כתר שם טוב, עמוד 269 מציין כי "הספרדים בלונדון ואמסטרדם שאינם חוזרים העמידה במנחה אז הש"ץ אומר הוידוי על חטא בלחש קול דממה דקה".
  12. ^ רמ"א, אורח חיים, סימן תר"ז, סעיף ה'.
  13. ^ גולדשמידט עמוד ל"ג. מחזור רומניא רפ"ג עמוד שכ"ט
  14. ^ הלכות תפלה, פרק ז, הלכה ח
  15. ^ יומא, ע"ז:
  16. ^ סימן תרי"ג סעיף ב
  17. ^ גולדשמידט עמודים מ"א, מ"ג
  18. ^ מקור הרשימה הנ"ל אצל גולדשמידט עמוד כ"ג על פי מאמר בגרמנית של יצחק משה אלבוגן.
  19. ^ דף כ"ו עמוד ב'
  20. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ב סעיף ד'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.