כל נדרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תפילת כל נדרי, שנות ה-50, טורנטו
צילום נוסח תפילת כל נדרי, הפותחת את יום כיפור, מתוך מחזור
תפילת כל נדרי מתוך מחזור וורמס (המאה ה-13)

כָּל נִדְרֵי היא תפילה הנאמרת לפני תפילת ערבית של ליל יום כיפור, הכוללת הכרזה על ביטול נדרים ושבועות של ציבור המתפללים. מקורה וזמן חיבורה של התפילה אינם ידועים, אך מעריכים שנתחברה בתקופת הגאונים, והיא נאמרת בארמית, שפת הדיבור של רבים מהיהודים בתקופה זו. עניין התרת נדרים בתחילת השנה מוזכרת בתלמוד.‏[1] בשל זמן אמירתה של התפילה, עם כניסת יום כיפור, ובשל הלחן המרטיט שלה המקובל בקהילות האשכנזיות, היא הפכה לאחת התפילות הידועות ומהסמלים הבולטים של החג.

חיבור התפילה והמחלוקת סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניין התרת נדרים בתחילת השנה, ללא תפילה מיוחדת, מופיע כבר בתלמוד בבלי (בעקבות המשנה): "הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בראש השנה ויאמר: כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל"[2] בהמשך הסוגיה בתלמוד ישנה מחלוקת באיזה תנאים תקפה הודעת ביטול נדרים זו, ומהדיון עולה שחלק מאמוראי בבל התנגדו בחריפות לרעיון של ביטול נדרים באופן זה כלאחר יד.[3]

לא ידוע בוודאות מתי חוברה התפילה או הוכנסה לסדר התפילה, ומדוע הועתק נושא התרת הנדרים מראש השנה ליום כיפור. היא מוזכרת לראשונה בסדר רב עמרם גאון, ומקובל לשער שחוברה בתחילת תקופת הגאונים, אך ככל הנראה לא על ידי גאוני בבל עצמם, משום שחלקם התנגדו לה בתוקף. אם כי יש הסוברים, בהם ר' יצחק אייזיק מטירנא בעל ספר ה"מנהגים", שהתפילה אכן חוברה בבבל, וזאת בהסתמך על כך שהיא נכתבה בלשון ארמית שהייתה השפה הנפוצה בבבל, ועל כך שהנוסחאות הקדומות של התפילה מובאות לראשונה במקורות בבליים כמו סדר רב עמרם גאון ואצל רב האי גאון - אמנם בצירוף הסתייגויות חריפות מאמירתה.

בספר הזוהר[4] וגם ב"שיטה מקובצת"[5] מובא שאת המנהג תיקנו אנשי כנסת הגדולה. ישנם חוקרים המשערים שהתפילה צמחה מהציבור העממי, שלא על דעת חכמים, בשל דמיון שנמצא בין מבנה ולשון התפילה (כגון חזרה עליה ג' פעמים) לבין טקסטים בבליים בעלי משמעות מאגית שנועדו לגירוש שדים.[6]

המחלוקת בעניינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מימיה הראשונים של התפילה נחלקו הגאונים והראשונים האם יש להתרת נדר זו ערך הלכתי-משפטי, ולכן עצם אמירתה הייתה שנויה במחלוקת. רב עמרם גאון כותב שהיה נהוג לומר עליה "שמנהג שטות הוא זה ואסור לעשות כן",‏[7] אף על פי שכלל אותה בסידורו. כך גם כותב רב נטורנאי גאון ש"אין נוהגין לא בשתי ישיבות ולא בכל ארץ בבל להתיר נדרים לא בראש השנה ולא ביום הכיפורים, אלא שמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי. אבל אנו לא ראינו ולא שמענו מרבותינו ז"ל". רב סעדיה גאון כתב באופן עדין יותר שתפילה זו מועילה רק לנדרים שנדרו הציבור בשגגה. באופן דומה כותב רש"י: אומרים "כל נדרי" כדי להתיר את נדריהן שאין זוכרים, אבל אם זוכרים צריך לקיימם.[8].

אחד החששות של המתנגדים גאוני בבל, ומאוחר יותר גם חכמי קטלוניה וספרד, היה שבעקבות התפילה הציבור הרחב עשוי להקל ראש ולזלזל בנדריו. כך הטעים במאה ה-13 רבי מנחם המאירי מקטלוניה: "ואחרי שגאוני עולם נסתפקו בעניינות האלו, מה אנו מה חיינו להכניס עצמנו במחלוקת, ואנו אין לנו אלא להניח מקום לשלום ולברוח מן הספקות. ומפני זה נהגנו שלא לומר נוסח כל נדרי כלל, שלא לזלזל בנדרים". בדומה לכך ציין הריב"ש שמטעם זה "בכל קטלוניא אין אומרים אותו", והרדב"ז הוסיף כי "ראיתי מנהג המוסתערבים במצרים שאין אומרים אותו". גם הרמב"ם ורבי יצחק אלפסי, מגדולי הפוסקים בספרד, אינם מזכירים את המנהג.

עם זאת, למרות ההתנגדות, התפשט המנהג בין קהילות ישראל, בהתחלה בעיקר בקרב יהודי אשכנז, שסמכו על פוסקים רבים שכן תמכו באמירת הנוסח, ביניהם הרב נתן בן ה"ר יהודה[9], וכן הרא"ש [10] שהתווכח עם המקשים על המנהג הקדום וקבע - "מיהו נראה כמנהג הקדמונים".

אמירת הנוסח נפסקה לבסוף בספרי ההלכה, גם בשולחן ערוך וגם על ידי הרמ"א וכיום היא נהוגה כמעט בכל קהילות ישראל. הרמ"א מציין שאין לסמוך על התפילה כדי להתיר נדרים: "לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם, כי אם לצורך גדול". רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (המהרש"א) מציין בשם ר' יוסף מטראני (המהרי"ט) שהתפילה מועילה רק למי שעבר על נדרו בשגגה שלא יענש. אחד המקומות הבודדים שנותרו במנהגם שלא לומר כל נדרי עד לתקופה מאוחרת הוא בית הכנסת הגדול בעיר אלג'יר, כפי שמעיד ר' יהודה עייאש.[11]

בפולמוס היהודי-נוצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפולמוס היהודי-נוצרי הואשמו היהודים תכופות על ידי הנוצרים כי לנדריהם אין ערך בשל הצהרת "כל נדרי". לטענה זו הייתה השפעה חזקה באירופה, והיא אחת מהסיבות לקביעת שבועת היהודים בארצות רבות באירופה – שבועה מיוחדת ומשפילה שנאלצו יהודים להשבע כאשר התברר עניין משפטי בינם לבין לא-יהודים. התשובה הרגילה שניתנה מצד יהודים על האשמות אלו, שעלו בין היתר גם במשפט פריז, הייתה שמדובר על נדרים ושבועות שנודר אדם כלפי אלוהים ולא על נדרים שנודר האדם כלפי אדם אחר; נדרים והתחייבויות שבין אדם לחברו אינם מותרים על ידי תפילה זו.[12] הסבר נוסף שניתן היה שהתפילה נועדה להתיר נדרים ושבועות וחרמות שנועדו להרחיק מתוך הקהל את העבריינים וכדי למנוע פירוד בעם.‏[13]

טענות אלה מצד הנוצרים הביאו לכך שאחד התיקונים הראשונים של אנשי הרפורמה במאה ה-19 היה ויתור על אמירת תפילה זו. בגרמניה היה מקובל לשיר את המזמור "שיר המעלות ממעמקים" מתהילים, בגרמנית, בלחן המסורתי של כל נדרי. בסידורו של אברהם גייגר הוחלפה התפילה בנוסח אחר. עם זאת ידועה תשובתו של הרב ליאו בק, מנהיג הקהילה הליברלית של יהדות גרמניה בתקופה שלפני השואה, לשאלה היכן הוא נוהג להתפלל ביום כיפור, כי הוא נוהג להתפלל בבית כנסת שבו זמרת האופרה פאולה לינדברג שרה כל נדרי.

נוסח התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה העתיקה ביותר של התפילה שנמצאת בידנו היא בסידורו של רב עמרם גאון. גרסה זו, שנאמרת עד היום בנוסח איטליה, היא בעברית. רוב העדות מתפללות בנוסח הארמי. ייתכן שנוסח זה הוא הנוסח המקורי, כפי שנאמר בבבל.

כדי להתמודד עם הקושי ההלכתי שבהתרה גורפת, לכאורה, של נדרי העבר ביקש אביו של רבנו תם (ככל הנראה בעקבות רבי מאיר ש"ץ[14]) לשנות את נוסח האמירה, מבלי לבטל אותה לחלוטין: הוא תיקן את הנוסח ל"מסירת מודעה", שכל שינדור אדם בטעות במהלך השנה הבאה - מבוטל; במקום לומר "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה", תיקן ל"מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא".[15]לעומתו סבר רבנו אשר בן יחיאל ("הרא"ש") שהתפילה נועדה להתיר את הנדרים והשבועות של השנה שעברה, ולכן על הנוסח להיות "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה".[16] גם לאלו הסוברים שתפילה זו מתירה את נדרי העבר היא אינה מיועדת אלא לנדרים שהאדם לא זוכר שנדר אותם או במקרים של צורך גדול[17], שכן נדרים שהאדם זוכר, חייב הוא לפרטם בפני בית דין כדי להתירם ולא לומר בצורה כוללת "כל נדרי".

בפועל, הנוסח הרווח כיום ברוב הקהילות באופן פרדוקסלי, הוא צירוף של שתי הגרסאות יחד, הן בלשון עבר והן בלשון עתיד, אולי כדי לכוון לשתי הדעות: "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה".[18]

את ההכרזה הפותחת את התפילה, "על דעת המקום ועל דעת הקהל ... אנו מתירין להתפלל עם העבריינים" הנהיג המהר"ם מרוטנברג. לפי המרדכי, תלמידו של האחרון, הסיבה להיתר להתפלל עם העבריינים בתחילת כל נדרי היא שביום כיפור זכאים להשתתף בתפילה גם אלו שעברו על תקנות הקהל ולכן הוטל עליהם חרם. ליום זה הוסר החרם והתאפשר להם לבוא בקהל.[19] מסורת עממית ידועה תולה את הכרזת ההיתר, יחד עם התרת הנדרים כולה, כמכוונת לאנוסי ספרד שהיו זקוקים להיתר מיוחד להתפלל לאחר שנראו כל השנה כ"עבריינים", אך מסורת זו אינה מדויקת היסטורית שכן כאמור התפילה הונהגה באשכנז טרם גירוש ספרד.

הטקסט של כל נדרי על פי המנהג הספרדי הקדום המקובל בחלק מקהילות הספרדים, בעיקר באירופה. נוסח כמעט זהה התקבל גם בתכלאל (הבלדי):

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את (נוסח אחר:עם) העבריינין. כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי, די נדרנא ודי אשתבענא ודי נדינא ודי חרמנא ודי אסרנא על נפשתנא. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום. (יש מוסיפים, בעיקר בקהילות הבלקאן וטורקיה, ופחות במערב אירופה: ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום.) נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי. כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

נוסח ספרדי אחר, המכיל גם עבר וגם עתיד, המקובל יותר בקהילות הספרדיות של המזרח:

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הקהל הקדוש הזה אנו מתירין להתפלל את העבריינין. כל נדרי ואסרי ושבועי ונדויי וחרמי וקונמי וקונחי וקונסי, די נדרנא ודי ננדר, ודי אשתבענא ודי נשתבע, ודי נדינא ודי ננדי, ודי חרמנא ודי נחרים, ודי אסרנא על נפשתנא ודי נאסר. מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה שבא עלינו לשלום, ומיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום. נדרנא לא נדרי, ושבוענא לא שבועי, ונידויינא לא נדויי, וחרמנא לא חרמי, ואסרנא לא אסרי. כלהון אתחרטנא בהון. יהא רעוא די יהון שביתין ושביקין, לא שרירין ולא קיימין. ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

יש להעיר כי הספרדים מקפידים להגות את הכף במילה "כל נדרי" כקמץ רחב ולא כקמץ קטן (כאילו כתוב "כַּל נדרי"), הגייה זו מתועדת בסידורים בכתבי יד מספרד עצמה‏[20].

הטקסט של כל נדרי על פי האשכנזים:

על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. כל נדרי ואסרי ושבועי וחרמי וקונמי וקונסי וכנויי, דנדרנא ודאשתבענא ודאחרימנא ודאסרנא על נפשתנא מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה. בכלהון איחרטנא בהון. כלהון יהון שרן. שביקין, שביתין, בטלין ומבוטלין, לא שרירן ולא קימין. נדרנא לא נדרי, ואסרנא לא אסרי, ושבועתנא לא שבועות.

נוסח כל נדרים העברי לפי מנהג איטליה ורומניא:

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת כל הקהל הקדוש הזה אנחנו מתירין להתפלל את העברינין. כל נדרים, ואסרים, והקדשות, וחרמים, ושבועות, וקיומים. שנדרנו, ושאסרנו, ושהקדשנו, ושהחרמנו, ושנשבענו, ושקימנו, ושקבלנו על נפשותנו בשבועה. מיום צום הכיפורים שעבר עד יום צום הכיפורים הזה הבא עלינו לשלום, בכולם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים. אם נדר נדרנו - אין כאן נדר. אם איסר אסרנו - אין כאן איסר. אם הקדש הקדשנו - אין כאן הקדש. אם חרם החרמנו - אין כאן חרם. אם שבועה נשבענו - אין כאן שבועה. אם קיום קיימנו - אין כאן קיום. בטל הנדר מעיקרו. בטל האיסור מעיקרו. בטל ההקדש מעיקרו. בטל החרם מעיקרו. בטלה השבועה מעיקרה. בטל הקיום מעיקרו. אין כאן לא נדר, ולא איסר, ולא הקדש, ולא חרם, ולא שבועה, ולא קיום. יש כאן סליחה ומחילה וכפרה על כל עוונותינו. ככתוב: ונסלח לכל עדת ישראל ולגר הגר בתוכם, כי לכל העם בשגגה.

לאחר אמירת התפילה נוהגים לומר את הפסוק 'ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה', ויש שמוסיפים לפניו את המילים 'ככתוב בתורת משה'[21]. ישנן דעות שונות לטעם סמיכת פסוק זה לתפילת "כל נדרי". לפי השיטות הסוברות שתפילה זו מתייחסת לביטול של כל נדרי העבר שאותם המתפלל לא זוכר, הפסוק בא כבקשת סליחה מה' על אי קיום נדרים אלו.[22] טעם זה נכון עוד יותר לאלו הסוברים שלתפילת כל נדרי אין כלל תוקף הלכתי-משפטי הפוטר את האדם מנדריו ואינה אלא בקשת כפרה מאלהים.[23] ואילו לפי הדעות הסוברות שהתפילה נאמרת כהתנאה שנדרי העתיד לא יחולו, הפסוק נאמר בכל זאת כבקשת כפרה על העתיד במידה והאדם ינדור ויעבור עליו.[24]ישנם גם הסוברים,[25] שאמירת הפסוק היא בקשת סליחה על עצם נדירת הנדר, שכן פעמים רבות יחסה של היהדות לנדר אינו חיובי בשל החשש שיפרו אותו: "כל הנודר כאילו בנה במה",[26] ויש שסוברים שאמירת הפסוק אינה חלק מנוסח תפילת כל נדרי אלא קטע בפני עצמו הנאמר על עצם יום הכיפורים המיועד לסליחה וכפרה על כל עוונותיו של האדם. לשיטה זו וודאי שלא גורסים את המילים 'ככתוב בתורת משה'.[27]

מהלך התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערב יום כיפור מתכנס הציבור (בקרבו על פי רוב אנשים רבים שלא פוקדים את בית הכנסת באורח קבע) לבית הכנסת. הגברים מתעטפים בטליתות (שלא כמו באף תפילת ערבית אחרת בשנה). יש המקפידים להתחיל את התפילה מעט לפני השקיעה, מפני שלפי ההלכה לא מתירים נדרים בשבתות ובימים טובים. ברם ברוב הקהילות הספרדיות ממתינים בכוונה עד הלילה כדי שיתאספו כמה שיותר אנשים לבית הכנסת, ומסתמכים על ההלכה המתירה להתיר נדרים בשבת ובחג לצורך השבת או החג.

לאחר אמירת הפיוטים "לך אלי תשוקתי" ו"שמע קולי אשר ישמע בקולות" (אצל הספרדים; הספרדים במערב אירופה לא אומרים "לך אלי") או "תפילה זכה" (אצל חלק מהאשכנזים, בעיקר במזרח אירופה), פותחים את הארון ומוציאים את ספרי התורה ומניחים אותם על בימת שליח הציבור. יש מן הספרדים שלא נוהגים להוליך את ספרי התורה לבימה, אלא מוציאים אותם מן היכל ועומדים אִתם לידו עד לסיום התפילה.

בעבר, היו נוהגים לומר את קטע התפילה פעם אחת בלבד, מאוחר יותר התקינו לומר אותו פעמיים עבור המתפללים שאיחרו לבוא,‏[28] ולבסוף התקבע המנהג לומר אותו שלוש פעמים, כנהוג גם בטקסי התרת נדרים ושבועות שבהם המתיר אומר שלוש פעמים "מותר לך". בעבר אף היו קהילות שבהן נהגו לומר ארבע פעמים את הקטע.‏[29]

לאחר "כל נדרי" מתחילה תפילת ערבית של יום כיפור.

הלחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפורסם אולי אף יותר מנוסח התפילה הוא הלחן המקובל אצל אשכנזים בעת אמירת "כל נדרי", שמושר אף בקהילות רפורמיות שויתרו על אמירת התפילה עצמה, ונחשב לניגון יסוד במוזיקה יהודית. באירופה המזרחית אף הרבו אישים נוצריים בולטים, חובבי מוזיקה, ויהודים שעזבו את הדת, לבקר בבתי הכנסת כדי לשמוע את הניגון בערב זה. למרות זאת, קרוב לוודאי שאין בנמצא שני בתי כנסת, שבהם שרים בדיוק אותה נעימה תו בתו. בדיקה קפדנית של ההבדלים מגלה אחידות רק בעיקרי חלקו הראשון של הלחן, וקשת שינויים רחבה ביתר חלקיו. עם זאת, הסטיות מן המקור אינן קיצוניות ואינן אלא מה שמצופה מחיבור מוזיקלי שאיננו מיוחס ליוצר יחיד, אלא הורחב ונבנה בידי יוצרים רבים בזה אחר זה ונמסר על ידם הלאה בדרכים המסורתיות, המאפיינות את ההתנהלות ההחזנית הרפסודית.

המבנה המוזיקלי של לחן "כל נדרי" בנוי על בס פשוט, כשהמלודיה היא מזיגה של חזנות פשוטה עם סלסולים עשירים. במקום לקרוא את מילות הפתיחה בקריאה חדגונית, היה חזן מדרום גרמניה מקדים צליל אנחה ממושך, שוקע לצליל נמוך יותר ושב ועולה, כאילו רק לאנחות ויפחות בכי יכול להינתן ביטוי לפני שהמשרת בקודש יוכל להביא את עצמו לפתוח את תפילות יום הכיפורים. לאחר מכן זימר החזן בסולמות שונים את מילות התפילה שלש פעמים, כאשר בכל פעם הולך קולו ומתעצם, לפי מנהג שמקורו במחזור ויטרי מהמאה ה-11:

"בראשונה אומר הש"ץ כל נדרי בקול נמוך מאוד, כאדם המשתומם ליכנס להיכל המלך ולבקש פרס, וירא מהתקרב אליו ומדבר בחשאי. ובפעם השנית יגביה קולו מעט, ובפעם השלישית יגביה קולו יותר ויותר, כאדם שהורגל להיות מבני בית המלך, ולבו גס בו בהקרבתו אליו, ונכון לבו לשמוע דבריו"[30].

היו רבנים שהביעו תמיהה על הצורך באווירת חרדה והשתוממות זו בעת אמירת תפילה "טכנית" שעוסקת בהתרה פשוטה של נדרים.‏[31]

המנהג לשיר את הכרזת ביטול הנדרים נוסד כבר במאה ה-8 על ידי רב יהודה גאון, והיא הושרה על ידי החזן שלו בישיבת סורא בנעימה לא מוגדרת. מתקופה מאוחרת יותר ידוע שבנוסף להגבהת הקול היה נהוג גם להאריך בנעימה ממושכת, בין היתר בשל החיוב לבצע את התרת הנדרים לפני השקיעה משום שהיא אסורה בחג עצמו, ועל שליחי הציבור באשכנז הוטל למתוח התפילה עד זמן תפילת ערבית, כפי שהורה המהרי"ל (1360-1427): "יתחיל שליח הציבור כל נדרי טרם שיקדש היום, אכן יאריך בו בניגונים להמשיך עד הלילה".‏[32] לשון הרבים "ניגונים" מלמדת כי ככל הנראה עדיין לא התקבלה בתקופתו לחן אחיד עבור התפילה. במאה ה-16 מופיע לראשונה, אצל רבי מרדכי יפה מפראג, אזכור על ניגון קבוע לתפילה אשר מורגל בפי החזנים.[33]

כתב התווים הקדום ביותר שבידינו ללחן המקובל הוא של החזן אהרן ביר מברלין משנת 1765, אולם מקור הנעימה עצמה אינו ידוע, והיא נחשבת חלק מסדרת נעימות מסורתיות הקרויים "ניגוני מסיני", שהופיעו בקהילות יהודיות בדרום גרמניה (וורמס, שפייר ומיינץ) בין המאה ה-11 להמאה ה-15.[34] המסורות העממיות לגבי זהות המלחין מגוונות, וקשה לבסס אותן היסטורית.‏[35] לפי אחת המסורות, הוא חובר על ידי המשורר הספרדי האנוס דה-קסטילה, שצפה בהוצאה להורג של אנוס בשם דון מנואל, שהיה שר האוצר אצל המלכה איזבלה.‏[36][37] ההשערה הרווחת היא שהוא הולחן בידי חזן בדרום או מערב גרמניה. לפי המוזיקולוג אברהם צבי אידלסון, החזן חיבר את הלחן בשנת 1500 לערך, בהשראת האנוסים בספרד שהקפידו אולי יותר מכל להתאסף בסתר לתפילת כל נדרי מלאת הוד, בכוונה לבטל את שבועות השווא שלהם כשהוכרחו להמיר את דתם. לפי אידלזון התפשט הניגון באשכנז בעוד שהספרדים עצמם כלל לא הכירו אותו.‏[38][39][40]

התפילה והנעימה היוו בסיס למספר יצירות ידועות של מוזיקה קלאסית, בהן אופוס 39 למקהלה ותזמורת של ארנולד שנברג, היצירה הנודעת בשם זה של מקס ברוך, רביעיית מיתרים של ג'ון זורן, ועוד. כמו כן, האקורדים של הלחן דומים לחמש התיבות הראשונות באחת מרביעיות המיתרים‏[41] של בטהובן.‏[42] הנעימה שימשה כרקע לסיום הסרט ביידיש משנת 1940 "דער וילנער שטאט חזן".[43] הפרוטגוניסט בסרט (מגולם על ידי החזן מוישה אוישר), חזן אדוק שהתרחק מהיהדות כדי להפוך לכוכב אופרה, עובר תהליך זיכוך לאחר שהוא מתהלך ברחוב בליל יום כיפור ושומע את צלילי הנעימה הבוקעים מבית הכנסת, מצטרף לתפילה ובסיומו נופל מת.[44]

בעדות המזרח אין נעימה משותפת כמו אצל האשכנזים, וכל עדה שרה לפי טעמה, אך גם בהן שרים את התפילה בבכיות וברגש. יוצאי יהדות ספרד שרים בסגנון ששורשה בנוסח התפילה לסליחות. בקהילות יהדות תימן נהגו לערב בתפילה את ניגון הסליחות וניגון של הימים הנוראים. יוצאי עיראק ואיראן אומרים את התפילה בנוסח הסליחות, ואילו יוצאי מרוקו, חאלב וגם איטליה אומרים אותו בנוסח התפילה הרגיל.‏[45]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק אליהו שטסמן, ספר כל נדרי: בדיני נדרים ושבועות, קבלתם, התרתם והפרתם, מנהגי מצווה, 2007
  • נפתלי וידר, עבר ועתיד בנוסח כל נדרי, בתוך: התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב, ירושלים תשנ"ח, כרך ראשון, עמ' 368-390
  • שלמה דשן, חידת כל נדרי: בירור אנתרופולוגי והיסטורי, בתוך: פרקים בתולדות החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה – מוקדשים לפרופ' יעקב כ"ץ במלאת לו שבעים וחמש שנה על ידי תלמידיו וחבריו, ירושלים תש"ם, עמ' קמה-קמו.
  • חן-מלך רחביה, כל נדרי – בין בעיה לחידה, בתוך: ספר יובל לכבוד מורנו הגאון רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, ירושלים וניו-יורק תשמ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר: "כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר". (נדרים כג ב)
  2. ^ נדרים כ"ג
  3. ^ גדרי מסירת "מודעה" לביטול נדרים והיתר נדרים בערב ראש השנה, באתר עולמות
  4. ^ פרשת משפטים דף קט"ו
  5. ^ בשם הרי"ץ, נדרים כ"ג, דיבור המתחיל "רבא"
  6. ^ שלמה דשן, חידת כל נדרי: בירור אנתרופולוגי והיסטורי, בתוך: פרקים בתולדות החברה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה – מוקדשים לפרופ' [[יעקב כ"ץ (היסטוריון)|]] במלאת לו שבעים וחמש שנה על ידי תלמידיו וחבריו, ירושלים תש"ם, עמ' קמה-קמו.
  7. ^ סדר רב עמרם גאון, חלק א, עמ' מז.
  8. ^ לקוטי הפרדס" לרש"י
  9. ^ הוא ותומכים נוספים הובאו בספר הכלבו סימן סח
  10. ^ נדרים פרק ג ס"ה
  11. ^ בספרו "בית יהודה"
  12. ^ ספר וויכוח רבינו יחיאל מפאריס עם משומד אחד - טהראן 1873, עמודים 6-7
  13. ^ כי ביום הזה יכפר עליכם, המליץ, 28 בספטמבר 1865
  14. ^ מי חידש את התיקון 'מיום כיפור זה עד יום כיפור הבא'?, באתר פיוט
  15. ^ רבינו תם בתוספות נדרים כג ב (ד"ה ואת דרשת) והר"ן שם ועוד
  16. ^ הרא"ש נדרים כג ב (פרק ג' סימן ה) כתב שזו גרסת הקדמונים וכך נראה פסק לנהוג ועוד. וכן הוא הנוסח המובא בסידור רב עמרם גאון, וכן משמע מרבינו תם המתווכח עם הדעה שזו הגרסה שהייתה בידי הגאונים
  17. ^ מהר"י וויל סימן ב וכן פסק הרמ"א רי"א א
  18. ^ היסוד למנהג זה מובא בשו"ת הרדב"ז
  19. ^ מרדכי, יומא, סימן תשכה
  20. ^ דוגמה למחזור שבו נוקד "כַּל נדרי": תפלות. סדור. ר"ן. ליסבון, כרך 1, עמוד 92, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
  21. ^ הובא בכלבו סימן סח
  22. ^ רבינו אשר נדרים פרק ג סימן ה ותוס' רי"ד נדרים כג ב'
  23. ^ נימוקי יוסף נדרים כג ב
  24. ^ רבינו אשר, נדרים פרק ג סי' ה
  25. ^ המרדכי בנדרים שם, וכן הגר"א
  26. ^ בבלי נדרים נט א
  27. ^ סדור רש"י (מובא בסידור אוצר התפילות עמ' תקנג) וכן פסק בבית יוסף (יו"ד רי"א) שלא לומר מילות אלו.
  28. ^ "לקוטי הפרדס" לרש"י, י"ב
  29. ^ ראו על כך בהרחבה במאמרו של יוסף ויכלדר על השתלשלות אמירת כל נדרי, 'המבשר תורני' ערב יו"כ תשע"א
  30. ^ מחזור ויטרי, עמוד 388
  31. ^ ר"י וינגארטן, מחזור המבואר ליום כיפור, מבוא
  32. ^ ספר המנהגים למהרי"ל, הלכות יו"כ סימן ה
  33. ^ הרב מרדכי יפה, לבוש התכלת והחור, או"ח סימן תריט, ד.
  34. ^ Cantor Sherwood Goffin, The music of the Yomim Noroim
  35. ^ אוריאל פיינרמן, תעלומת תפילת "כל נדרי", מתוך ע.ל.ה 1 תשס"ג, באתר מטה שנהר
  36. ^ צבי ניסן גולומב, הגיון לנגון כל-נדרי, בתוך מנצח בנגינות', ווילנה, תרפ"ג (אצל גולומב, שמו של האנוס שהוצא להורג הוא דון די סיביליה, משרידי משפחת אברבנאל)
  37. ^ "עת לחשוב" גיליון 2, ניגון כל נדרי, באתר ברסלב
  38. ^ Abraham Z. Idelsohn, [Jewish Liturgy and its Development http://books.google.fr/books?id=kuQOtQuGadkC&lpg=PA228&ots=fN5Oh3zM4c&dq=voiced%20the%20sentiments%20of%20the%20terror-stricken%20Marranos&pg=PA228#v=onepage&q&f=false] (Dover Publications, Inc. New York, 1995), p. 228
  39. ^ אברהם עבר הירשאוויץ , אוצר כל מנהגי ישרון, פיטסבורג 1918, עמ' 73
  40. ^ kol nidre, לאה פריי רבין
  41. ^ Adagio quasi un poco andante
  42. ^ ידוע שמנהיגי הקהילה היהודית בווינה הזמינו מבטהובן יצירה לכבוד חנוכת בית כנסת חדש, וכנראה סיפקו לו לשם כך יצירות חשובות במוזיקה היהודית, ביניהם כל נדרי. המלחין שקל זאת תקופה ארוכה וסירב לבסוף, אך ייתכן שזהו המקור להשראתו.
  43. ^ דף הסרט באתר IMDb
  44. ^ באתר יוטיוב
  45. ^ [שמעון מאיר גשורי]], נגון "כל נדרי", בתוך ספר המועדים: יום הכיפורים, עמ' 228


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.