המשולש (ירושלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
תרשים המשולש וסביבתו

בירושלים המשולש הוא כינויו של האזור שאותו תוחמים הרחובות יפו, המלך ג'ורג' ובן יהודה, היוצרים צורת משולש.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים אורבניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן הלל
רחוב ההסתדרות, המחבר את בן יהודה וקינג ג'ורג' ב-1960

המשולש הוא אזור מסחרי במהותו, שתכונתו הבולטת מבחינה תכנונית היא שבמהלך השנים כל הרחובות שבין צלעותיו, וגם כמה שמחוץ להן, הפכו למדרחובות, והוא מפגיש מבחינה אורבנית את מרבית אוכלוסיות העיר משלושה כיוונים. חשיבותו היא בהיבטיו ההיסטוריים, המסחריים והתיירותיים - בין גבולותיו של המשולש ובסביבתו הסמוכה מרוכז החלק הגדול ביותר של הפעילות הקמעונאית בבירה שאינה מאורגנת במרכזי קניות; מרבית תחומי העיסוק נמצאים בו ובדגש על אלו שפונים לתיירים, והוא הומה-אדם ברוב שעות היום, מהם צליינים מחפשי-מזכרות, נגני רחוב וסוחרים, יוממים וסועדים במסעדות ובתי הקפה. בשבתות וחגים סוגרים רוב בעלי העסקים את עסקיהם והאזור שבין גבולות המשולש מתרוקן כמעט לחלוטין מפעילות, שמתחדשת עם צאת השבת כשחבורות של צעירים נפגשות במדרחוב.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחו של המשולש אינו עולה על 28,900 מ"ר, והוא משולש ישר-זווית ששני ניצביו הם רחוב יפו בצפון ורחוב המלך ג'ורג' במערב, כשמדרחוב בן-יהודה נמתח וסוגר מדרום. שלושת הקודקודים הם:

הרחובות והסמטאות בתחומי המשולש הם:

  • רחוב לונץ
  • רחוב ההסתדרות - שהפך למדרחוב בעבודות שעשתה העירייה בראשית העשור הראשון של המאה ה-21
  • רחוב בן הלל
  • רחוב יעבץ
  • רחוב דורות ראשונים.

רחובות אלו גדושים במבנים היסטוריים, חלקם בולטים מבחינה אדריכלית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוגן תחבורתי ותרבותי מוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשולש בתקופת המנדט, 1938

רחוב יפו, רחובה הראשי של ירושלים הגדוש מאורעות בתולדות העיר, מקשר בין העיר העתיקה לכביש תל אביב - ירושלים, ועובר בצפון המשולש.

אזור המשולש התהווה כמרכז עירוני ראשי במהלך אמצע המאה ה-20. בעת זו, לא היה בו עדיין אף מדרחוב, ולעומת זאת התחנה המרכזית של הבירה פעלה בו - ב"בניין העמודים" שברחוב יפו. באותו זמן שכנה עדיין הכנסת במבנה בית פרומין הסמוך לקודקודו המערבי, שהיום ידוע כ"בניין הכנסת הישן". לאורך המאה העשרים, פעלו מרבית בתי הקולנוע של ירושלים במשולש או בסמיכות לו. בתחומי המשולש שכנו קולנוע "ציון" וקולנוע "הבירה" ("אימפריה"); במרחק רחוב אחד משם עמדו קולנוע "אוריון" וקולנוע "עדן". רחוב נוסף דרומית משם, ברחוב הלל, פעלו בתי הקולנוע "אורנע", "אורגיל" ו"רון". אחרים, כקולנוע "אדיסון" ו"רקס" וכן אולם הקולנוע בבית אגרון, פעלו במרחק הליכה קצר מהמשולש.

אולם הכדורסל של איגוד הפועל שכן גם הוא לא הרחק, ברחוב שטראוס.

עם השנים עקרו כל הפונקציות העירוניות האלו מערבה ודרומה.

בהיעדר אפיונים עירוניים מוסדיים (להוציא את בניין העירייה שנמצא כ-600 מטרים מזרחה), מרכז ירושלים נותר תלוי בבעלי עסקים פרטיים ובתיירים הפוקדים אותם.

המקום הצליח עם זאת להישאר עוגן אורבני חשוב מאז, הודות לפיתוח תשתיות והודות למיקומו. את המשולש משרתים הקו האדום של הרכבת הקלה וקווי אוטובוס רבים שנוסעים לאורך רחוב קינג ג'ורג'.

סלילת בן יהודה והמלך ג'ורג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים בדצמבר 1917, החל השלטון החדש לתכנן את חזותה של ירושלים ואת מערכה העירוני. בימי השלטון העות'מאני שקדם למנדט הבריטי לא זכתה ירושלים לתוכנית אב, וכל המבנים והשכונות שמחוץ לחומות נבנו באופן ספורדי, בהתאם לשיקוליהם ולתקציבם של הבונים.

הבריטים - שזיקתם לאזור העיר העתיקה הייתה פחותה - החליטו להעתיק באופן רשמי את מרכז העסקים הראשי של ירושלים מערבה. לצורך כך השמיש השלטון כמה עשרות דונמים של שטחי שדות וכרמים, בין שכונת נחלת שבעה ובית היתומות 'טליתא קומי', שנקנו מהיוונים-האורתודוקסים. מומחים בריטיים עמלו על תכנונו של "משולש" רחובות גדול, שיהווה מוקד משיכה לבעלי עסקים ולקונים.

ב-1922 נסלל הכביש הראשון ב"משולש" באלכסון מרחוב יפו ליד נחלת שבעה, דרום-מערבה, עד סמוך ל'טליתא קומי'. שנתיים לאחר מכן, ב-1924, סללו הבריטים כביש נוסף מרחוב יפו, סמוך לבית החולים ביקור חולים, בכיוון צפון-דרום, עד למבנה טרה סנטה. רחוב זה, שנקרא על שם המלך ג'ורג' החמישי, התחבר לרחוב יפו ולרחוב האלכסוני, וכך הושלם "המשולש".

הרחוב האלכסוני - הראשון שנסלל במסגרת תוכנית המע"ר החדשה - תוכנן להיקרא על שם דמות מן התרבות הבריטית. אולם, עם סיום סלילתו נפטר אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, והבריטים החליטו להנציח את שמו ברחוב החדש. רחוב בן יהודה התפתח והפך לאחד הצירים החשובים ביותר במרכז ירושלים. סביבותיו התמלאו בחנויות, משרדים וקומות מגורים.

הקמת המדרחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורות ראשונים

רחוב בן יהודה הפך למדרחוב בשנת 1983, לאחר דיונים רבים בשאלת יישום התוכנית. לאורך הרחוב, שהיה ציר תחבורתי מהעיקריים בעיר, פעלו תחנות מוניות, לרבות מוניות בין-עירוניות. גם הסוחרים ובעלי העסקים לא העריכו את התועלת שתבוא להם מבניית מדרחוב. לאחר הנחת מספר גרסאות בידי המתכננים, והכנות של למעלה מעשור, בהן גם תכנון העתקן תחנות המוניות ופיזורן, הוקם המדרחוב, ועם השנים הפך לרחוב המסחר המצליח בירושלים, ולאבן שואבת לתושבים ולתיירים רבים.

בסוף שנות התשעים ואילך אל תוך העשור הראשון למאה ה-21, עברו המדרחוב וסביבתו שיפוץ, שכלל החלפת הריצוף, כחלק משדרוג מרכז העיר.

פעולות טרור במשולש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 31°46.930′N 35°13.065′E / 31.782167°N 35.217750°E / 31.782167; 35.217750