ג'ורג' ברקלי

ג'ורג' ברקלי
George Berkeley

לידה	12 במרץ 1685 טירת דיזרט , ממלכת אירלנד
פטירה	14 בינואר 1753 (בגיל 67) אוקספורד, ממלכת בריטניה הגדולה
מקום קבורה	קתדרלת כרייסט צ'רץ' (אוקספורד)
השקפה דתית	אנגליקניזם, הכנסייה האפיסקופלית
מקום לימודים	טריניטי קולג', קולג' קילקני
זרם	אמפיריציזם, אידיאליזם
תחומי עניין	תורת ההכרה
עיסוק	פילוסוף, פילוסוף של המדע, מטאפיזיקאי, אפיסטמולוג, כהן דת אנגליקני, סופר, כומר
הושפע מ	ג'ון לוק
השפיע על	דייוויד יום, סמואל ג'ונסון (קולומביה), עמנואל קאנט, ג'ון סטיוארט מיל
מדינה	ממלכת אירלנד
יצירות ידועות	על התנועה, The Theory of Vision, or Visual Language, האנליסט, סיריס, שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס, מסה לקראת תאוריה חדשה של ראייה, מסה על עקרונות דעת האדם, The Querist
בן או בת זוג	אן פורסטר (1728–?) אן פורסטר
צאצאים	Lucia Berkeley, הנרי ברקלי, ג'ורג ברקלי
חתימה

ג'ורג' בָּרְקְלִי (באנגלית: George Berkeley;‏ 12 במרץ 1685 – 14 בינואר 1753) היה פילוסוף אירי, עסק בעיקר בתאוריה שאותה כינה א-מטריאליזם (לאחר מכן נקראה אידיאליזם). תיאוריה זו מכחישה את קיומו של החומר ובמקום זאת טוענת שאובייקטים מוכרים כמו שולחנות וכיסאות הם רעיונות הנתפסים על ידי התודעה, ואינם קיימים מבלי להיתפס. את תורתו בנוגע לאובייקטים כאלו אפשר לסכם במשפט, המופיע באחד מספריו: "להיות, זה להיות נתפס".

חייו

נולד בסביבות קילקני שבאירלנד. היה הבן הבכור של ויליאם ברקלי. חונך בקילקני קולג' ועבר לטריניטי קולג', דבלין. קיבל תואר מוסמך ב־1707. נשאר בטריניטי קולג' לאחר סיום התואר בתור מורה פרטי ליוונית. חיבורו הראשון היה מתמטי, אך לא זכה לפרסום. חיבורו הראשון שקיבל תשומת לב היה "Essay towards a New Theory of Vision" ("מסה לקראת תאוריה חדשה של ראייה"), שפורסם ב־1709. אף על פי שעם פרסומו המאמר היה שנוי במחלוקת, כיום מקצת מסקנותיו מקובלות כחלק מתיאורית האופטיקה. חיבורו הבא היה "מסה על עקרונות דעת האדם" (A Treatise Concerning the Principles of Human Knowledge), ויצא לאור ב־1710. ספרו הבא, "שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס", יצא ב־1713, ובו חיזק ברקלי את טענותיו הפילוסופיות מספריו הקודמים והכניס תיקונים משניים לנקודות קודמות. בשני ספרים אלו הציג ברקלי את התאוריה הפילוסופית שלו, שהכילה ביקורת נגד המטריאליזם.

בשנת 1725 החל במיזם להקמת אוניברסיטה בברמודה מסיבות מיסיונריות. ברקלי רצה להסמיך בנוסף למתיישבים האמריקאים מאירופה, גם את האינדיאנים. בעזרת כושר השכנוע שלו, הצליח ברקלי להשיג תמיכה ציבורית. בשנת 1734 מונה לבישוף של קלוֹין.

בשנת 1734 פרסם את החיבור The Analyst: A Discourse Addressed to an Infidel Mathematician - מסת ביקורת על עקרונות החשבון האינפיניטסימלי הסותרים, לשיטתו, את עקרונות הפילוסופיה הטבעית, שכוונה ככל הנראה לאייזק ניוטון או אדמונד היילי.

הוא נשאר בעיקר בקלוֹין עד 1752 ואז פרש ממשרתו ככומר ועבר לגור באוקספורד עם בנו. הוא נפטר מעט לאחר מכן ונקבר בקתדרלת כרייסט צ'רץ' באוקספורד.

ברקלי הוא הפילוסוף היחיד שיש על שמו עיר אוניברסיטאית (ברקלי אשר בקליפורניה), כבוד לו זכה על שום שחזה את ההתפשטות האמריקאית מערבה, כאשר שהה באמריקה.

הגותו

ברקלי נחשב לאחד משלושת האמפריציסטים הבריטיים של העת החדשה, יחד עם ג'ון לוק ודייוויד יום והיה לפילוסוף הראשון שדגל באידיאליזם.

הפילוסופיה שלו עומדת על שני עקרונות: מצד אחד כאמפיריציסט מאמין ברקלי שנולדנו לעולם כ"טאבולה ראסה" - לוח חלק, וכל מה שיש בידינו בא לנו מהניסיון שאנו צוברים בימי חיינו. מצד שני מנסה ברקלי להראות שאין שום דרך להוכיח שהדברים שאנו קולטים באמת קיימים, ואי אפשר לדבר על כך שחפץ קיים, אלא רק שהוא קיים בתפיסתו של מישהו.

על פי ברקלי, ידיעתו של האדם מצטמצמת לשני סוגים של דברים: נשמות ומושגים. ברקלי טען שכאשר אנחנו חושבים על עצמים כמו תפוח, אנחנו בעצם חושבים על אוסף של מושאים: המראה של התפוח, הטעם של התפוח, הריח של התפוח וכן הלאה. כל המושאים האלו שוכנים בתודעה, והוא מכנה אותם "מושגים". בעוד שכל אלו קיימים ללא ספק, ברקלי טען שאיננו יכולים לדעת שקיים גם תפוח חומרי מחוץ לתודעה. יתר על כן, בהיות המושאים סבילים, אף אם קיים תפוח חומרי מחוץ לתודעה לא הייתה לכך כל השפעה.

מלבד המושגים, האדם יודע שיש לו תודעה, אותה ברקלי מכנה נשמה (וגם רוח או נפש). בניגוד למושגים, ידיעה זו לא מושגת על ידי החושים, אלא על ידי הרגשה פנימית או רפלקציה. משום כך אין לאדם מושג של הנשמה, אלא רק ידיעה על קיומה ועל תכונותיה. הנשמה, בניגוד למושאים, היא פעילה ואחדותית. על קיומם של נשמות אחרות איננו יודעים באמצעות החושים, אלא באמצעות התבונה - כלומר מתוך מחשבה.

ברקלי הציע הוכחה חדשה לקיומו של אלוהים, שעולה ישירות מתוך שיטתו: יש תפיסות שנוצרות בתודעה בעל כרחה (למשל, כשאנחנו פותחים את העיניים, נוצרת בתודעתנו התמונה של השמש גם אם איננו רוצים בכך). מכיוון שהתפיסות האלו לא יכולות להיווצר מהחומר - שאינו קיים מלבד בתפיסה, ואף אם הוא קיים מחוץ לה הוא סביל - בהכרח קיימת נפש אחרת, כבירת כח, שאחראית לשינויים האלו בתפיסה של האדם. הרהור על תכונותיה של נפש זו, ובפרט הסדירות והתיאום של המושאים, מובילה אותנו לזהות אותה עם אלוהים. אלוהים גם מתאם את המושאים בכל התודעות השונות, וכך הן יכולות להשפיע זו על זו.

עם השנים קמו פילוסופים רבים ובראשם דייוויד יום ואחריו גם עמנואל קאנט וניסו לסתור את תורתו של ברקלי, קודם כל משום שבספריו ניסה ברקלי לטעון שהדרך היחידה להוכיח קיומו של עצם חומרי היא על ידי כך שהעצמים שאינם פרטיים כמו: "אדום" או "גדול" יהיו קיימים בעולם האובייקטים. עם זאת, לטענתו של הפילוסוף הישראלי זאב בכלר השניים למעשה רק חיזקו את העקרונות הבסיסיים בפילוסופיה של ברקלי.

לפילוסופיה של ברקלי הייתה השפעה באמריקה, בעיקר בזכות היכורותו עם סמואל ג'ונסון. מחוץ לה, לרעיונותיו הפילוסופיים כמעט לא הייתה השפעה בימי חייו. תורתו זכתה לעניין מחודש החל מסוף המאה ה-19, ומאז מתפרסמים מדי שנה עשרות מאמרים אודותיה.

ברקלי תקף את הפילוסופיה הפיזקלית של ניוטון (בעיקר בחיבורו "De Motu" - על התנועה). בנוסף, ברקלי תקף גם את המתמטיקה שפיתח ניוטון - את החשבון האינפיניטסימלי. בחיבורו "האנליסט" הוא יצא נגד השימוש באינפיניטסימלים וגדלים או תהליכים אינסופיים, וטען שהם מלאי סתירות לוגיות. הוא ניסה לבסס את החשבון האינפיניטסימלי רק על גדלים סופיים, אך הצלחה במפעל זה הושגה רק במאה שבאה לאחר מכן, בזכות עבודותיהם של אוגוסטן לואי קושי, קארל ויירשטראס, ברנהרד רימן ואחרים.

לקריאה נוספת

כתביו

• ג'ורג' ברקלי, שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס, הוצאת מאגנס, עם מבוא מאת גבריאל מוקד
• ג'ורג' ברקלי, עקרוני הדעת של האדם, הוצאת מאגנס
• ג'ורג' ברקלי, מסה על עקרונות דעת האדם, תרגום: גיא אלגת, הוצאת רסלינג, 2007
• ג'ורג' ברקלי, "כללים מעשיים בנוגע לפטריוטיות" (מאנגלית: אלעד אהרון), דחק ד', 2014
• ג'ורג' ברקלי – מתוך "אלציפרון" (מאנגלית: יהונתן דיין; אחרית דבר: גבריאל מוקד), דחק י', 2018

על הפילוסופיה שלו

• זאב בכלר, שלוש מהפכות קופרניקניות - פרק 2.1: "הזרעים: ברקלי תוקף את הספקנות", עמ' 91–101.

קישורים חיצוניים

• ג'יימס א' אורמסון (עורך), בן-עמי שרפשטיין (עורך המהדורה העברית), ברקליי ג'ורג', בספר "פילוסופיה" באתר מט"ח
• ג'ורג' ברקלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ורג' ברקלי, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
• כתבי ג'ורג' ברקלי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ג'ורג' ברקלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'ורג' ברקלי (1685-1753), דף שער בספרייה הלאומית