ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/כנען
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| ||
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
עריכה |
כנען היה בתקופת הברונזה המאוחרת שמו של חבל ארץ שבהמשך נודע בעברית כארץ ישראל. במקרא זהו שמה העיקרי של הארץ לפני כיבושה בידי בני ישראל, ולעיתים הוא משמש להבחנה בין הגלעד ובין הארץ שממערב לירדן, שרק היא קרואה כנען. בארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום השם נמצא כמעט אך ורק בממצאים מהתקופה בה הארץ נשלטה בידי הממלכה המצרית החדשה, כמחוז מצרי שזה היה שמו עד להתמוטטות החברתית בסוף תקופת הברונזה והוא מופיע מעט מאד במקורות מצריים יותר מאוחרים. זוהי גם התקופה בה הגיעו על פי ההשערות גויי הים לאזור במישור החוף שכונה פלשת.
בתנ"ך נזכרים שבעה עמים כיושבים בכנען: החיתי, הפריזי, החיווי, האמורי, הכנעני, הגרגשי, היבוסי. נזכרות גם קבוצות שישבו בה אך לא היו מעמי כנען, כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".
על פי המסופר בתנ"ך, היו העמים הכנענים צאצאיו של חם. על פי הארכאולוגיה, היו יושבי הארץ בתקופה הקדם-ישראלית שמיים בתרבותם ובשפתם, שהייתה קרובה לעברית המקראית.
מקור השם[עריכת קוד מקור]
בתעודות מצריות עתיקות מופיעים כמה שמות שונים לכנען:
- ח'ארו או ח'ורו - ארץ החורים. זהו הכינוי הנפוץ ביותר.
- רת'נו או "רזנו" - ארץ הרוזנים/המושלים. זהו כינוי שנשתמר מתקופת שלטון החיקסוס, שמקורם כנראה היה בכנען. רת'נו הוא האזור בו שוכנות לבנון, מרכז ומערב סוריה של ימינו, והתחלק ל"רת'נו העילית" (בצפון) ו"רת'נו התחתית" (בדרום).[1]
- כִּנַחֻ' או כִּנַחְ'נַ - כנען.
- דאהי - כינוי לכנען שמוזכר במספר מקורות מצריים (לדוגמה במצבת הניצחון של סתי הראשון בבית שאן).
ארץ כנען מוזכרת בשמה גם במקרא, בה היא מיוחסת לכנען בנו של חם ונכדו של נוח. בלוחות העמים המופיעים בספר בראשית מצוינים 11 הבנים של כנען שהתיישבו בארץ המכונה "ארץ כנען", כשבהמשך הכתוב אומר: "ואחר נפוצו משפחות הכנעני"[2].
אחד מן הפירושים למילה כנען הוא ארגמן. מקורו באיסוף חלזונות ימיים שמהם הפיקו עמי הארץ את צבע הארגמן. שלושת החלזונות בים התיכון הם: ארגמונית אדומת פה (שם מדעי: Thais Haemastoma), ארגמון חד קוצים (שם מדעי: Murex Brandaris) שבהם הצבען העיקרי הוא דיברומואינדיגוטין, מולקולה של אינדיגו בתוספת שני אטומי ברום, וארגמון קהה קוצים (שם מדעי: Trunculariopsis trunculus) ממנו הפיקו את צבע הארגמן.
מאוחר יותר ניתן השם פניקיה לארץ כנען על ידי היוונים. פירוש המילה "פניקוס" ביוונית אף הוא ארגמן, ופיניקיה פירושה "ארץ הארגמן". על פי מקורות יווניים ורומיים, הפיניקים המשיכו לכנות את עצמם כְּנָעַנִיְם,[3] ומאוחר יותר גם בני מושבתם הגדולה ביותר, קרתגו, כינו עצמם כָּנַעְנִים. השם מופיע לראשונה ביוונית בכתבי הקטאיוס ממילטוס (המאה ה-6 לפנה"ס), בצורה Χνᾶ ("כנא"). הקטאיוס מאשר שכך נקראה פיניקיה קודם לכן ומאוחר יותר אימץ את השם פילון איש גבל אל תוך חיבורו על המיתולוגיה כשם נרדף לפיניקיה. מטבעות שנטבעו בביירות/לאודיקיאה בתקופת שלטונם של אנטיוכוס הרביעי ויורשיו עד שנת 123 לפנה"ס נושאים את הכיתוב: "של לאודיקיאה, מטרופוליס בכנען". גם אוגוסטינוס מציין כי אחד השמות שיורדי הים הפיניקים השתמשו בהם לארץ מולדתם היה "כנען". הוא מציין גם שתושביה הפשוטים של עיר הנמל היפו רגיוס (אנ') (כיום ענאבה (אנ') באלג'יריה) שמרו על השם הפוני שבו קראו לעצמם, "כנעני".
פירוש נוסף הידוע לשם כנען הוא "סוחר". כך מוזכר באמצאות תקבולת בספר ישעיהו, פרק כ"ג, פסוק ח': ”סֹחֲרֶ֙יהָ֙ שָׂרִ֔ים \ כִּנְעָנֶ֖יהָ נִכְבַּדֵּי־אָֽרֶץ”, כאשר כנעני מקביל לסוחר, ובסוף ספר משלי: ”וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי”.[4] הפיניקים, צאצאי הכנענים ויושבי הלבנון, נודעו כמפתחי המסחר והשייט בים התיכון ובכל המזרח התיכון הקדום.
גבולות[עריכת קוד מקור]
ארץ כנען כוללת את כל האזור שממערב לירדן בין בקעת הלבנון לבין חלקו הצפוני (המיושב) של הנגב, ואת אזור דמשק והחורן. גבולות ארץ כנען מוצגים בספר בראשית:
וַיְהִי גְּבֿוּל הַכְּנַעֲנִי מִצִּידֹֿן בֹּאֲכָֿה גְֿרָרָה עַדֿ־עַזָּה בֹּאֲכָֿה סְדֹֿמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְֿמָה וּצְבֹֿיִם עַדֿ־לָשַׁע
על פי החוקרים בנימין מזר, זכריה קלאי, יוחנן אהרוני ויהושע גרינץ, כנען הייתה פרובינציה בשליטה מצרית. תאוריה זו נסמכת גם על פסוקי המקרא כי כנען בנו של חם נחל את דרום המרחב הגאוגרפי המוכר אז; אף שהארץ המכונה "ארץ כנען" נפלה בחלקו של שם בן נח, אשר ירש את כל אזור הסהר הפורה ועד לדרום ערב[5] ולא בחלקו של חם בן נוח. גבולות וערי כנען מוזכרים בכתבי המארות המצריים מתחילת האלף השני לפנה"ס, ב"כתב השנינה" (פפירוס אנאסטאזי א) מראשית שלטונו של רעמסס השני, על פיו העיר צומור מצפון לגבל נכללה בגבולה של כנען,[6] ובמקורות נוספים.
גבולות כנען כארץ מתוארים פעמים רבות במקרא כ"ארץ המובטחת" לעם ישראל, החל מספר במדבר: ”זאת תהיה לכם ארץ כנען לגבולותיה”, וכן באריכות בספר יהושע וספר יחזקאל. על פי ספר היובלים, חם אביו של כנען ואחיו ביקשו מכנען לא לפלוש לארצם של בני שם אולם כנען סירב לבקשתם; ובסוגיה זו עסקו גם פרשני התנ"ך הראשונים כגון רש"י[7] והאחרונים, כגון המלבי"ם.[8]
החברה הכנענית[עריכת קוד מקור]
החברה הכנענית התנהלה במתכונת של ערי מדינה שונות ויריבות לרוב. החברה עצמה לא הייתה הומוגנית מבחינת אוכלוסייה, אלא מגוונת והורכבה ממספר קבוצות שחיו בתחומי המרחב הכנעני. הקבוצות הללו ידועות מתיעודים חיצוניים (בעיקר מצריים) המתארים את המצב החברתי המגוון בכנען, ומובאות כאן:
- "כנענים" - מדובר בשכבת הסוחרים בחברה הכנענית ששלטה בערי החוף.
- מושלים ונסיכים - מושלים, בני מושלים ונסיכים מערי המדינה הכנעניות היוו את האליטה של החברה הכנענית. כדי להבטיח את המשך השליטה וההשפעה המצרית בכנען היו מובאים בני המושלים כשבויים של הפרעה למצרים (גם כקלפי מיקוח כדי למנוע את התמרדות אביהם השליט וממלכתו בפרעה), בה זכו ליחס מיוחד, גודלו בארמונות הפרעה עם בניו ובני הנכבדים המצריים וחונכו על ברכי התרבות המצרית, מה שהפך אותם לנאמנים וכנועים למרות המצרית - בה ראו דבר נשגב, עד שהיו מוחזרים לערי-ממלכותיהם כדי להחליף את קודמם בתפקיד (לרוב אביהם). על מעמדם הרם מעידה הבטחתו של אמנחותפ השלישי שנתן ערבות שאם אחד מבני המושלים הנמצא אצלו במצרים ימות כל עוד הוא בהשגחה מצרית, יעמיד הפרעה את אחד מבניו שלו כדי שיחליף אותו.[9]
- מריאנו - "אנשי מרכבות" בחורית, היוו מעמד עליון בקרב החברה הכנענית לפי המשתקף מעצם מספרם המועט ומעמדם הרם ברשימות שבויים של פרעונים מצרים מארץ ישראל.
- "חורים" - במצרית "ח'ארו". ככל הנראה אנשים ממוצא חורי שהיגרו לכנען במאות ה-18 לפנה"ס וה-17 לפנה"ס (תקופת הברונזה התיכונה).[10] החורים הותירו את חותמם בשפה הכנענית שספגה אליה מילים מהשפה החורית, והאזורים שבהם התרכזו בתוך כנען כונו בפי המצרים "ח'ארו" או "ח'ורו"[11]
- "עאמו" - כינוי מצרי לחלק מיושבי כנען כבר בכתובות מתקופת הממלכה הקדומה, למשל: קורבנות התקפתו של פרעה פפי הראשון בכנען והמהגרים החיקסוסיים מציור הקיר הידוע בקבר בני חסן מתוארים כבני קבוצה זו.
- "שסו" - "נוודים" במצרית קדומה, קבוצה זו ידועה כחיה בקבוצות שונות (לא ידוע אם היה קשר אתני ביניהן) במרחב שבין ארץ ישראל ולבנון - הם משמשים כשכירי חרב בעבור שליטי ערי הממלכות השונות וידועים כמתמרדים נגד המצרים ופורעי חוק, מתעודות מצריות מתקופת רעמסס השני למשל, שנחשב לגדול פרעוני מצרים, מוזכר חששם של חיילים מצריים מפני השסו היושבים בנגב העשויים לארוב לחיילים ולתקוף אותם בשעות הלילה.
- "חבירו" - ייתכן ששמם הוא "עפירו" מכיוון שהאותיות ע' וח' וכמו גם ב' ופ' הם אותיות מתחלפות. ככל הנראה מדובר באנשים שנפלטו מהמסגרת החברתית בערים שונות בלבנט ובתוך כנען וחלקם היגרו לארץ זו, שכן הם מוזכרים בתעודות כפועלים גם מחוץ לה. כמו השסו הם לרוב מוזכרים בתור שודדים או שכירי חרב שלקחו חלק בקרבות המתוארים במכתבי אל-עמארנה מסוף תקופת הברונזה המאוחרת שהביאו לקריסת התרבות הכנענית. בשל הדמיון כביכול בשמם לעברים הוצע לזהותם עמם, טענה שלא זוכה כבר לרוב בקהילה המדעית.
- אמורים - צאצאי שבטים שמיים-מערביים שכונו "אמורו" במצרית. מקורם הוא ככל הנראה במסופוטמיה, ממנה נדדו בתקופת הברונזה התיכונה[12] מערבה ומכאן שמם ("אנשי המערב") לסוריה, ארץ ישראל ולבנון (בה כוננו את ממלכת אמורו).
- מנטיו או גם מנטיו סאטט - קבוצה שמית שחיה בכנען באזור החוף עד לאוגרית.[13]
- נוגס - נקראים גם "בני נוח'שה". ככל הנראה מתיישבים מצפון סוריה.
לטענת יוחנן אהרוני בספרו "ארץ ישראל בתקופת המקרא", התמונה המשתקפת ברשימת השבויים של אמנחותפ השלישי היא שיחסי האוכלוסייה הכנענית בארץ ישראל במאה ה-15 לפנה"ס היו אלה: החורים מהווים 66% מהאוכלוסייה, השוסים 27.5% והחבירו (אותם זיהה כ"עברים") מהווים 6.5% מהאוכלוסייה. לדבריו אוכלוסיית החבירו והשוסים הלכה וגדלה במהלך המאות ה-14 וה-13 לפנה"ס.[9]
עמי ארץ כנען בתנ"ך[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – שבעת העממים
בתנ"ך מתוארות מספר קבוצות אתניות המאכלסות את ארץ כנען - לרבות שבעת העממים וצאצאי משפחת אברהם - בני ישראל, עמונים, מואבים, אדומים ואחרים. שבעת העממים כוללים את הכנענים, החתים, האמורים, החיווים, הפריזים, היבוסים והגרגשים. נזכרות בתנ"ך גם קבוצות שישבו בכנען, אך לא היו מעמי כנען כגון הרפאים, העווים ועוד. בספר שופטים, יבין מלך חצור מכונה "מלך כנען".
שפות[עריכת קוד מקור]
במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 סברו בלשנים כי הייתה שפה שמית כנענית, שדוברה באלף ה-3 לפנה"ס, והתפצלה לשפות: עברית מקראית, פיניקית, מואבית, אדומית ועמונית. גילויה של השפה האוגריתית ערער את התאוריה הזו, וכיום היא שנויה במחלוקת. יש בלשנים המכנים את השפה הפיניקית "כנענית" (מתוך הנחה שהפיניקים היו צאצאיהם הישירים של הכנענים), ולפיכך הם מכנים את השפה המשוחזרת השנויה במחלוקת "פרוטו-כנענית".
ראו גם[עריכת קוד מקור]
- תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל
- שפות שמיות
- מיתולוגיה כנענית
- ארץ ישראל בעת העתיקה
- היסטוריה של ארץ ישראל
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- יוחנן אהרוני, א"י בתקופה הכנענית המאוחרת ובתקופת ההתנחלות הישראלית, הוצאת מטכ"ל/קצין חינוך ראשי, ענף השכלה, 1959.
- יובל יקותיאלי, יחסי מצרים וכנען בתקופת הברונזה הקדומה 1 - מבט מדרום מערב כנען, קדמוניות, 134, 2007, עמ' 66–74.
- Jonathan N. Tubb, Canaanites, Norman (Oklahoma), 1998.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- "ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל" על הכניסה לארץ המובטחת.
- "ארץ כנען לגבולתיה..." על סוגיית גבולות הארץ המובטחת.
- שי שמש, אילן יוחסין של עם, באתר מדע גדול, בקטנה, 8 בנובמבר 2017
- ארכאולוגיה של ארץ כנען (העתיקה) ושל ישראל (העתיקה) - (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ The Asiatic campaigns of Amenhotep II
- ^ ספר בראשית, פרק י'.
- ^ Drews 1998, pp. 48–49."
- ^ ספר משלי, פרק ל"א, פסוק כ"ד
- ^ ספר בראשית, פרק י'
- ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא : גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן צבי, 1987, עמ' 148
- ^ רש"י בפירושו בספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ז' כותב: "והכנעני אז בארץ" - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר (בראשית י"ד) "ומלכי צדק מלך שלם..." לפיכך "ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת" עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם. ניתן לראות את המקור ברש"י, על בראשית י"ב ז', באתר ויקיטקסט
- ^ המלבי"ם בפירושו למלחמת ארבעת מלכי אשור נגד חמישה מלכים מקומיים, המסופרת בבראשית י"ד, מסביר כי מטרתה של המלחמה הייתה שחרור של האזור שהיה נחלת בני שם אולם כנען ובניו שהשתייכו לנחלת חם בן נוח הדרומית פלשו לתוכו וספחו אותו למצרים, כאשר בראש המשחררים עמד כדרלעומר מלך עילם בן שם בן נח.
- ^ 1 2 יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן צבי, 1962, עמ' 148
- ^ בנימין מזר, "כנען וישראל", 1980, הוצאת מוסד ביאליק והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, עמ' 13-14.
- ^ יואל רפל, "מורשת עם וארץ", הוצאת ידיעות אחרונות.
- ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן צבי, 1962, עמ' 147
- ^ Egyptians and foreigners
תקופת השופטים | ||
---|---|---|
שופטי ישראל | עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון • עלי הכהן • שמואל הנביא • יואל ואביה בני שמואל | |
דמויות בולטות נוספות | בני קיני • ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • אבימלך בן גדעון • יותם בן גדעון • פינחס בן אלעזר הכהן • אלקנה • חנה • פנינה • חפני ופינחס • אשת פינחס • מנוח • אשת מנוח • בת יפתח • משפחת אביעזר • יהונתן בן גרשום | |
דמויות במגילת רות | אלימלך • בעז • נעמי • רות • ערפה • מחלון וכליון | |
דמויות נוכריות בולטות | עגלון מלך מואב • יבין מלך חצור • סיסרא • דלילה • אם סיסרא • כושן רשעתים • זבח וצלמונע | |
אירועים | מלחמת סיסרא • שירת דבורה • פסל מיכה • פילגש בגבעה • מגילת רות | |
מקומות | גלגל • משכן שילה • נחלות שבטי ישראל • המצפה • מעברות הירדן • חרושת הגויים • קריית יערים • אלון מעוננים • אלון מוצב • תומר דבורה • בית אל • מרוז | |
עמים | שבעת העממים • כנען • פריזי • יבוסי • אמורי • חיווים • חתים • גרגשי • ארמים • מואב • עמון • עמלק • פלשתים • מדין • בני קדם |
*
קטגוריה:אתרי המקרא
קטגוריה:אתרי ספר בראשית
קטגוריה:מקומות במכתבי אל-עמארנה