יחסי ישראל-מונגוליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי ישראל-מונגוליה
ישראלישראל מונגוליהמונגוליה

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכווייתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהאסוואטינידרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניה הצפוניתסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדIsrael Mongolia locator.svg
אודות התמונה
ישראל מונגוליה
שטחקילומטר רבוע)
20,770 1,564,116
אוכלוסייה
8,424,904 3,103,428
תמ"ג (במיליוני דולרים)
317,100 39,730
תמ"ג לנפש (בדולרים)
37,638 12,802
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית רפובליקה

היחסים בין ישראל לבין מונגוליה, שהושפעו מיחסיה של ישראל עם ברית המועצות ועם הרפובליקה העממית של סין, הבשילו בשנת 1991 לידי כינון יחסים דיפלומטיים מלאים. לישראל ומונגוליה הסכמים לשיתוף פעולה במגוון תחומים, הסכם הגנה על השקעות והסכם פטור הדדי מאשרות.

מגעים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה הרפובליקה העממית של מונגוליה אחת המדינות המבודדות בעולם. מגעים ראשונים בין נציגים מונגולים לישראלים התקיימו כפי הנראה בשנת 1949 במוסקבה, כאשר גולדה מאיר שירתה שם כציר ישראל וקיימה שיחה אקראית עם השגריר המונגולי. ואולם משרד החוץ הישראלי לא גילה באותן שנים שום יוזמה כלפי מונגוליה ולא האמין שיש סיכוי לפתח יחסים תקינים עמה.[1]

הניסיונות הראשונים לבחון אפשרות של קיום יחסים דיפלומטיים בין המדינות נעשו בשנת 1960. בעקבות רמיזות מצד דיפלומטים מונגולים, הציע מנהל מחלקת אסיה במשרד החוץ, יעקב שמעוני, לשרת החוץ גולדה מאיר ליזום ביקור של שגריר ישראל במוסקבה במונגוליה, בתקווה שהקשרים שייווצרו בביקור יובילו לכינון יחסים. ואולם, שגרירות מונגוליה במוסקבה סירבה להעניק אשרה לשגריר הישראלי והיוזמה לא יצאה אל הפועל.[1] ניסיון נוסף ברוח דומה נעשה ב-1967, כאשר ישראל קיוותה לנצל את המתיחות ביחסי ברית המועצות וסין ולנצל את מרחב התמרון שמצב זה הקנה למונגוליה, אך גם יוזמה זו לא הצליחה להתממש.

נקודת המפנה וכינון היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפנה ביחסי ישראל-מונגוליה החל עם השינויים הדרמטיים שחלו ביחסי ישראל עם ברית המועצות, סין והודו ועם מדינות נוספות באסיה בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20. ב-5 בדצמבר 1990 אמר שגריר מונגוליה בקהיר לעמיתו הישראלי כי מונגוליה מעוניינת ביחסים עם ישראל. דברים דומים נאמרו כמה ימים מאוחר יותר גם לשגריר ישראל במוסקבה.[1] במרץ 1991 נערך משא ומתן במוסקבה בין מנכ"ל משרד החוץ, ראובן מרחב, לבין נציגים מונגוליים ובסוף ספטמבר של אותה שנה אישר הפרלמנט המונגולי את החלטת הממשלה לכונן יחסים עם ישראל. כינון היחסים בוצע ב-2 באוקטובר 1991 באמצעות חילופי אגרות בין שגרירי שתי המדינות באו"ם. שגריר ישראל בסין הגיש כתב האמנתו כשגריר לא-תושב במונגוליה, ואילו מונגוליה בחרה כי שגרירה בקהיר יואמן גם לישראל.

לאחר כינון היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 1993 נחתם הסכם לשיתוף פעולה מדעי בין האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים לבין האקדמיה המונגולית למדעים. ב-1994 ביקר בישראל שר החקלאות המונגולי וחתם על הסכם בתחום החקלאות עם המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של ישראל (מש"ב), שבעקבותיו החלו חקלאים מונגולים להשתתף בקורסים והכשרות של מש"ב בישראל.

בדצמבר 1996 ביקר בישראל שר החוץ המונגולי, טסרופילין גומבוסורן. במסגרת הביקור חתמו שתי המדינות על הסכם פטור הדדי מאשרות.[2]

אריאל שרון ביקר במונגוליה ב-1998, כשכיהן כשר החוץ.

בנובמבר 2003 ביקר בישראל שר החוץ המונגולי, לובסנגין ארדנצ'ולון, כשהוא מלווה במשלחת עסקית, ונפגש עם עמיתו הישראלי, סילבן שלום. הביקור התמקד בהידוק היחסים וקידום קשרי הסחר בין המדינות ובתהליך השלום. במסגרת הביקור נחתמו שני הסכמים: הסכם הגנה על השקעות והסכם התייעצויות בין משרדי החוץ של שתי המדינות.[3]

ב-11 במאי 2008 בא נשיא מונגוליה, נמברין אנחבאיאר, לביקור היסטורי ראשון של נשיא מונגולי בישראל, כשהוא מלווה בשרת החוץ של מונגוליה ובפמליה שכללה חברי פרלמנט ואנשי תקשורת. הביקור נמשך 4 ימים, שבמהלכו נפגש אנחבאיאר עם נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה אהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני. בנוסף, נפגש עם בכירים בסקטור העסקי, במטרה להגביר את שתוף הפעולה הכלכלי בין שתי המדינות, וביקר ביד ושם, ירושלים וים המלח.[4] בפגישה עם שרת החוץ נחתם הסכם לשיתוף פעולה תרבותי בין המדינות וסוכם, כי הממשלות יקדמו שיתופי ידע בתחומי כלכלה, תרבות ומדע.[5]

באוגוסט 2010 ביקרה במונגוליה משלחת אקדמית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, כאורחת רשמית של האוניברסיטה הלאומית של מונגוליה. במהלך הביקור נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין המוסדות.[6]

ביולי 2012 ביקר במונגוליה סגן שר החוץ דני איילון וחתם עם שר החינוך המונגולי על הסכם שיכלול שיתוף פעולה בין אוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה, במסגרתו ילמדו במונגוליה על ישראל ועל השואה ובישראל ילמדו על המורשת וההיסטוריה המונגולית. כמו כן, סוכם על הרחבת הקשרים בין שתי המדינות כולל הצהרת כוונות על פתיחת שגרירויות.

באוגוסט 2017 ביקר שר החוץ המונגולי טסנד מונק-אורגיל בישראל ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בפגישתם עסקו בחיזוק שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בנושאי טכנולוגיה, חקלאות ומים.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]