אלכסנדר סולז'ניצין

אלכסנדר סולז'ניצין
Александр Исаевич Солженицын
לידה	11 בדצמבר 1918; קיסלובודסק, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
פטירה	3 באוגוסט 2008 (בגיל 89); מוסקבה, רוסיה
מדינה	הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות דונסקויה החדש
אירועים משמעותיים	rehabilitation (6 בפברואר 1957); מעצר; לידה שלאחר המוות
מקום לימודים	אוניברסיטת המדינה של רוסטוב, האוניברסיטה הפדרלית הדרומית
שפות היצירה	רוסית
סוגה	רומן קצר, רומן, מילונאות, מסה, סיפור קצר, פובליציסטיקה, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
יצירות בולטות	יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ', ארכיפלג גולאג, מאתיים שנה ביחד, Cancer Ward, The First Circle, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	נטליה סולז'ניציה (20 באפריל 1973–3 באוגוסט 2008); נטליה רשטובסקיה (27 באפריל 1940–דצמבר 1948) ;
צאצאים	איגנט סולז'ניצין
פרסים והוקרה	פרס נובל לספרות (1970); פרס בוטיוב הבינלאומי (2008); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סירקיוז (11 במאי 2008); פרס הפדרציה הרוסית (2007); עיטור הכוכב האדום (8 ביולי 1944); מדליית הזהב של לומונוסוב (1998); פרס טמפלטון; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; מדליה על כיבוש קניגסברג; דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית; הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה; מסדר אנדרו הקדוש; פרס TEFI ;
	https://www.solzhenitsyncenter.org/ האתר הרשמי
חתימה

אלכסנדר איסייביץ' סולז'ניצין (ברוסית: Алекса́ндр Иса́евич Солжени́цын; ‏11 בדצמבר 1918 – 3 באוגוסט 2008) היה סופר והיסטוריון רוסי. זכה בפרס נובל לספרות ב-1970, והוגלה מברית המועצות ב-1974. בשנת 2006 הוענק לו פרס הפדרציה הרוסית. מילא תפקיד חשוב בחשיפת הנעשה במערכת מחנות העבודה הסובייטית (הגולאג) לעיני המערב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר סולז'ניצין נולד בקיסלובודסק שברוסיה, התייתם מאביו בגיל צעיר ולמד פיזיקה ומתמטיקה^[1] באוניברסיטת רוסטוב. במלחמת העולם השנייה גויס בשנת 1941, לחם במסגרת הצבא האדום כמפקד סוללת תותחים, הגיע לדרגת סרן ועוטר בשני עיטורים (עיטור הכוכב האדום ועיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה). הוא נעצר בשנת 1945 לאחר שמתח ביקורת על סטלין במכתבים שכתב לידיד, בהם כינה את סטלין "בעל השפם" ולעג לניהולו הכושל את המלחמה. סולז'ניצין היה כלוא בגולאג במשך 8 שנים, עד 1953, ולאחר שחרורו הוגלה לקזחסטן.

לאחר מותו של סטלין ועלייתו של ניקיטה חרושצ'וב, שהוקיע את הסטליניזם בוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית, עבר סולז'ניצין רהביליטציה, ובשנת 1957 הוא שב לביתו והחל לעבוד בהוראת מתמטיקה ופיזיקה. ב-1962 התפרסם ב"נובי מיר", כתב עת סובייטי, ספרו הראשון, "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'",^[2] בו תיאר את החיים בגולאג. במערב נטען שהספר אושר לפרסום על ידי חרושצ'וב באופן אישי.^[3] הסיפור עורר דיון ער ברחבי ברית המועצות על תקופת הגולאגים^[4] ומיקד את תשומת הלב בסולז'ניצין.^[1] באופן יוצא דופן הוא צורף לאיגוד הסופרים הרוסים על סמך יצירתו זאת.^[5]

ספריו מתקופה זו משקפים את חייו, כמו גם את מערכת הענישה הבלתי אנושית, שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי האזרח הסובייטי בתקופת סטלין. "יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ'", ספרו הראשון, מתאר את החיים בגולאג, מחנה העבודה הסובייטי והיה בין התיאורים הספרותיים הראשונים של מוסדות אלו, שפרץ אל מעבר למסך הברזל. "במדור הראשון", ספרו השני, מתאר קבוצת מדענים בכלא מאוורינו, בו מועסקים אנשי מדע, בתנאים טובים מהתנאים בגולאג, אך תוך התעללות נפשית איומה. "אגף הסרטן", מתאר את חוויותיו האישיות של סולז'ניצין מתקופת אשפוזו בבית החולים. ספרים אלו ו"ארכיפלג גולאג" שבא בעקבותיהם, המתארים בצורה רחבת ההיקף את מערכת הכליאה, עבודת הכפייה והעונשין הסובייטית, הקשו מאוד על ברית המועצות והמערב להתעלם מפשעי המשטר הקומוניסטי.^[6]

בשנת 1970 הוענק לו פרס נובל לספרות^[7]. באותו זמן הוא לא היה יכול לקבל את הפרס באופן אישי בסטוקהולם מכיוון שהוא פחד שהוא לא יוכל לחזור חזרה אל ברית המועצות. במקום זאת, הוצע שהוא יקבל את פרס נובל בטקס מיוחד בשגרירות השוודית במוסקבה. הממשל השוודי התנגד לפתרון זה מכיוון שחשש שטקס כזה יעורר הד תקשורתי ועלול לפגוע ביחסי ברית המועצות עם שוודיה. סולז'ניצין קיבל את הפרס בצורה רשמית רק אחרי שהוגלה מברית המועצות ב-1974.

באוגוסט 1973 ק.ג.ב. מצא את כתב היד של החלק הראשון של "ארכיפלג גולאג" זאת לאחר חקירה ממושכת של עוזרת של הסופר שנפטרה לאחר מספר ימים. כתוצאה מכך סולז'ניצין נתן הוראה לתחילת הדפסה של הספר שכבר היה נמצא בפריז. סולז'ניצין הוגלה מארצו למערב גרמניה ב-13 בפברואר 1974 ואזרחותו הסובייטית נשללה ממנו.

לאחר הגלייתו הוא התגורר בציריך שבשווייץ ולאחר מכן בוורמונט שבארצות הברית. בשנת 1990 הושבה לו אזרחותו הסובייטית וארבע שנים לאחר מכן הוא שב לרוסיה. הפרויקט הספרותי הגדול בו עסק, אותו החל, למעשה בשנת 1936, היה כתיבת סאגה רחבת היקף על מלחמת העולם הראשונה, והאירועים שלאחריה, שפורסמה כ"אוגוסט 1914", "נובמבר 1916", "מרץ 1917" ו"אפריל 1917". סאגה זו, שכונתה "הגלגל האדום", אמורה הייתה להמשיך ולסקור את האירועים בחיי גיבוריה עד לתחילת שנות ה-20, אך סולז'יניצין לא השלימה.

למרות קבלת הפנים החמה לה זכה במערב, מעולם לא הרגיש עצמו סולז'ניצין בנוח מחוץ למולדתו. הוא, שנחשב לרדיקל ודיסידנט בברית המועצות, נראה מחוצה לה כריאקציונר, לאומן רוסי ואורתודוקס דתי. סולז'ניצין עורר על עצמו ביקורת בשל האשמתו את היהודים, הגאורגים, הלטבים ואחרים בצרותיה של רוסיה במאה ה-20. בספרו השנוי במחלוקת "מאתיים שנה יחד", הפריך את הטענה הנפוצה ברוסיה כי המהפכה הרוסית והאירועים שלאחריה היו תוצאה של "קשר יהודי", אך הדגיש גם את הנוכחות היהודית החזקה בצמרת המפלגה הבולשביקית.

בחודש מאי 1997 נבחר סולז'ניצין לחבר מלא באקדמיה הרוסית למדעים. בשנה זו ייסד גם פרס לספרות על שמו, בסך 25,000 דולר.

מאז חזרתו לרוסיה התגורר בדאצ'ה בטרויצה-ליצקובו, יישוב יוקרתי, בין הדאצ'ות של מיכאיל סוסלוב ושל קונסטנטין צ'רניינקו.

סולז'ניצין נפטר מהתקף לב ב-3 באוגוסט 2008 בגיל 89,^[8] לאחר שבמהלך שנותיו האחרונות הדרדרה בריאותו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באפריל 1940, בעת ששהה באוניברסיטה, סולז'ניצין התחתן עם נטליה אלכסינבה רשטובסקיה. הם היו נשואים כמעט שנה כאשר הלך לצבא. הם התגרשו בשנת 1952, שנה לפני שחרורו מהגולאג, בעיקר משום שנשיהם של הכלואים בגולאג היו חשופות לנזקים כלכליים רבים. בשנת 1957 הם נישאו בשנית והתגרשו שוב ב-1972. שנה לאחר מכן נשא סולז'ניצין את אשתו השנייה, נטליה דימיטרבנה סבטלובה, ונולדו להם שלושה בנים: ירמולי (שנולד בשנת 1970), איגנט (שנולד בשנת 1972) וסטפן (שנולד בשנת 1973).

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז אלכסנדר סולז'ניצין (The Aleksandr Solzhenitsyn Center) עוסק בחייהם ובכתיבתם של סופרים שונים ומתחזק אתר באנגלית המוקדש לחייו ועבודתו של סולז'ניצין. מטרתו של המרכז היא לקדם את המורשת של סולז'ניצין במדינות דוברות האנגלית על ידי עבודתו וחייו.

הפילוסופיה של סולז'ניצין שיחקה תפקיד מרכז בסרט ענן אטלס משנת 2012, כאשר דמות שגודלה ללא חינוך וידע נחשפת בפעם הראשונה לכתביו.^[9]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום אחד בחיי איוואן דניסוביץ', 1962. תורגם לעברית על ידי אליהו פורת וחיים פלג, אחרית דבר - נתן שחם, ספריית פועלים, תשכ"ג. תורגם שוב על ידי צבי ארד, הוצאת זמורה ביתן, תשנ"א.
במדור הראשון, 1968. תורגם לעברית על ידי ברוניסלבה בן יעקב ואברהם בן יעקב, הוצאת שוקן תש"ל.
אגף הסרטן, 1968. תורגם לעברית על ידי יוסף סערוני, הוצאת עם עובד, תש"ל.
אוגוסט 1914, 1971. תורגם לעברית על ידי יוסף סערוני, הוצאת עם עובד, תשל"ב.
ארכיפלג גולג: 1918 - 1956. ניסיון לחקר אמנותי (שלושה כרכים), 1973–1978. הכרך הראשון והשני תורגם לעברית על ידי יוסף סערוני, הוצאת שוקן, תשל"ד.
כנגח העגל את האלון, 1975. תורגם לעברית בידי מנחם בן אייר, הוצאת עם עובד תשל"ז.
לנין בציריך, 1976, תורגם לעברית על ידי צבי ארד, הוצאת עם עובד 1977.
רוסיה והמערב 1980.
נובמבר 1916, 1983.
שלושה מחזות, 1986.
כיצד נוכל להסדיר את החיים ברוסיה? שיקולים כמיטב היכולת, 1990. תורגם לעברית על ידי פטר קריקסונוב, אחרית דבר - מאיה קגנסקיה, הוצאת ידיעות אחרונות, תשנ"א.
רוסיה המתמוטטת, 1998.
מאתיים שנה יחד, 2001.

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נילי מירסקי, "על סולז'ניצין ויצירתו", הספרות ג/2, נובמבר 1971
אלכסנדר סולז'ניצין, עולם קרוע, תכלת, גיליון 34, חורף תשס"ט 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדר סולז'ניצין (ברוסית)
אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדר סולז'ניצין (באנגלית)

אלכסנדר סולז'ניצין, ברשת החברתית Goodreads
אלכסנדר סולז'ניצין, באתר פרס נובל (באנגלית)
כף היד הימנית, עתון 77 332, אוגוסט-ספטמבר 2008, עמ' 35, בארכיון הדיגיטלי של כתב העת בספריית אוניברסיטת טקסס באוסטין (אלכסנדר סולז'ניצין (2008-1919) מרוסית: אריה אהרוני)
מאיה קגנסקיה, הוא היה באחד הגיהנומים של המאה העשרים ותיאר אותו כדי שלא נחזור אליו, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2008
רות אלמוג, היהודי הוא אנטיתיזה לאיוואן דניסוביץ', באתר הארץ, 8 באוגוסט 2008
שרית ילוב, הגולאג מת, "אויבי השלום" התחלפו, באתר News1 מחלקה ראשונה, 19 בינואר 2010
לאונה טוקר, אנטישמי בעל כורחו, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008
שירי לב-ארי, עכבר העיר אונליין, אלכסנדר סולז'ניצין 1918–2008, באתר הארץ, 05 באוגוסט 2008
AP, מת זוכה פרס נובל הסופר אלכסנדר סולז'ניצין, באתר ynet, 4 באוגוסט 2008
אלכסנדר סולז'ניצין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלכסנדר סולז'ניצין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלכסנדר סולז'ניצין (1918-2008), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² שיחה עם סולז'ניצין, על המשמר, 21 בדצמבר 1962
^ יום בחיי איוואן, מעריב, 21 בנובמבר 1962
^ פיליפ בן, ייבטושנקו נתמנה לעורך בבטאון הסופרים הצעירים, מעריב, 26 בנובמבר 1962
^ פיליפ בן, ניקיטה פסק: להדפיס ולהציג!, מעריב, 29 בנובמבר 1962
^ א. סולז'ניצין - חבר באיגוד הסופרים, למרחב, 31 בדצמבר 1962
^ מיכאל קונפינו, אלכסנדר סולז'ניציון, זמנים 5, עמ' 2-27
^ מאחורי מסך הגולאג, באתר ישראל היום
^ סוכנויות הידיעות, מת הסופר אלכסנדר סולז'ניצין, באתר nrg‏, 4 באוגוסט 2008
^ "Synchronized Banality: "Cloud Atlas"". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-22.

[עלהמשמר62-1] ¹ ² שיחה עם סולז'ניצין, על המשמר, 21 בדצמבר 1962

[2] יום בחיי איוואן, מעריב, 21 בנובמבר 1962

[3] פיליפ בן, ייבטושנקו נתמנה לעורך בבטאון הסופרים הצעירים, מעריב, 26 בנובמבר 1962

[4] פיליפ בן, ניקיטה פסק: להדפיס ולהציג!, מעריב, 29 בנובמבר 1962

[5] א. סולז'ניצין - חבר באיגוד הסופרים, למרחב, 31 בדצמבר 1962

[6] מיכאל קונפינו, אלכסנדר סולז'ניציון, זמנים 5, עמ' 2-27

[7] מאחורי מסך הגולאג, באתר ישראל היום

[8] סוכנויות הידיעות, מת הסופר אלכסנדר סולז'ניצין, באתר nrg‏, 4 באוגוסט 2008

[9] "Synchronized Banality: "Cloud Atlas"". The New Yorker (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-22.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925	פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גרי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925)
1926–1950	דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975	לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגווי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יוהנסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000	בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך	נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אלכסנדר סולז'ניצין
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלכסנדר סולז'ניצין