לדלג לתוכן

הרומן שלי עם אנני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרומן שלי עם אנני
Annie Hall
עטיפת ה-DVD של הסרט
עטיפת ה-DVD של הסרט
בימוי וודי אלן עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי צ'ארלס ג'ופה, ג'ק רולינס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט וודי אלן, מרשל בריקמן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה רלף רוזנבלום עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים וודי אלן,
דיאן קיטון,
טוני רוברטס,
קרול קיין,
כריסטופר ווקן,
פול סיימון
מוזיקה קרמן לומברדו עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום גורדון ויליס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Jack Rollins & Charles H. Joffe Productions עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה יונייטד ארטיסטס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 20 באפריל 1977
משך הקרנה 93 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה קומדיה רומנטית, סרט קומדיה, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 4,000,000‏$
הכנסות 38,251,425‏$
הכנסות באתר מוג'ו anniehall
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרומן שלי עם אנניאנגלית: Annie Hall) הוא סרט קולנוע מז'אנר הקומדיה הרומנטית, שבוים על ידי וודי אלן ונכתב על ידי וודי אלן ומרשל בריקמן. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1977. אלן תיאר את הסרט כ"נקודת מפנה"[1], מאחר שהיא הביאה ממדים של רצינות לסרטיו, שעד כה נחשבו קומיים ומצחיקים[2] . השחקנים בסרט הם וודי אלן בתפקיד הראשי, ודיאן קיטון, טוני רוברטס, קרול קיין ופול סיימון בתפקידים המשניים. הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר, על הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר והתסריט המקורי הטוב ביותר.

הסרט נבחר לאחד מעשרת הסרטים בעלי עלילה לא ליניארית הטובים ביותר של אתר הקולנוע "The Script Lab".‏[3]

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מספר את סיפור אהבתם של זוג ומערכת יחסיהם שידעה עליות ומורדות. אלבי סינגר (אלן), הוא קומיקאי בעל נטיות אינטלקטואליות המנסה לשמר את הקשר שלו עם אנני הול (קיטון), בעלת האישיות המורכבת. סינגר רואה את עצמו כדמות המובילה במערכת היחסים ומתקשה לקבל את ביטויי העצמאות של אנני הול. הסרט סוקר מספר שנים במערכת היחסים שלהם. אחרי שנים רבות וויכוחים רבים, הזוג מבין שהם שונים זה מזו, ונפרדים. אנני עוברת לגור עם מפיק הוליוודי (פול סיימון), אך אלבי מבין שהוא אוהב אותה, ומחליט לנסוע להוליווד ולהחזיר אותה. הוא נכשל, וחוזר לניו יורק כלעומת שבא. מאוחר יותר נפגשים השניים במקרה ומסכימים כי אינם מתחרטים על מה שהיה.

טכניקות קולנועיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עושה שימוש מגוון בקשת רחבה של טכניקות קולנועיות, כמו מסך מפוצל, שבירת הקיר הרביעי, כתוביות החושפות את מחשבותיו האמיתיות של הדמות (בסתירה לדיאלוג) ושילוב של סצינות מצוירות בתוך הסרט. לדוגמה: סצנה ובה עומד אלבי בתור, ומתלונן לחברתו על האיש העומד מאחוריהם, שמדבר דברי הבל על עבודתו של מרשל מקלוהן. אלבי מסביר למצלמה כמה האיש מאחוריו מעצבן אותו, ובתגובה האיש מדבר למצלמה ומסביר את הצד שלו בוויכוח. לבסוף אלבי פותר את הסכסוך על ידי שליפתו משולי המסך של מרשל מקלוהן (המגלם את עצמו), שמודה כי דבריו של האיש הם אכן טיפשיים.

הרומן שלי עם אנני הוא אבן יסוד בתולדות הקולנוע האמריקני. האופן בו אלן מציג סיפור אהבה של דמויות על שלל מורכבותן האישית ולבטיהן הנפשיים הפנימיים, השפיעו על יוצרים אחרים. הסרט השפיע גם רבות על הקומדיות הרומנטיות שבאו אחריו, כמו גם על סדרות טלוויזיה רבות שעשו שימוש בטכניקות המוצגות בסרט זה. מבחינה אופנתית, הלבוש של קיטון בסרט, שכבות של בגדים ועניבה, הפך לפופולרי באמריקה. בסרט גם הופיע לראשונה כריסטופר ווקן בתפקיד ראוי, ובכך הוא פרץ לתודעה האמריקאית עם מה שעתידה להיות קריירה מזהירה.

בהופעה של להקת החברים של נטאשה בבית גבריאל ב-1996, שתועדה באלבומה של הלהקה "בהופעה חיה", סיפר ארקדי דוכין כי השיר "יש בך" נכתב בהשראת הסרט. את המשפט המרכזי בשיר, "יש בך משהו שונה", אומר אלבי לאנני במהלך הסרט.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Björkman 2004, pp. 75–93
  2. ^ Ebert, Roger (2002-05-12). "Great Movies: Annie Hall". The Chicago Sun-Times. ארכיון מ-2006-12-30. נבדק ב-2007-01-23.
  3. ^ Ally Sinyard, Top 10 Best Nonlinear Films, The Script Lab,