נפתלי גולומב

נפתלי גולומב
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	14 באפריל 1915
פטירה	22 בדצמבר 1984 (בגיל 69)
מדינה	ישראל
השכלה	הגימנסיה העברית "הרצליה"

נפתלי גולומב (14 באפריל 1915 - 22 בדצמבר 1984) היה ממקימי קיבוץ ניר דוד (תל-עמל). מונה על ידי ההגנה לרכז את מבצע העלאת יהודי מדינות ערב לארץ ישראל בדרכי היבשה. לאחר מלחמת העצמאות התמקד בתחום שיפור שיטות הניהול בקיבוצים.

קורות חייו

נולד ב-1915 בתל אביב לדוד ונחמה גולומב (דוד הוא אחיו של אליהו גולומב ואימו ממשפחת ליפשיץ ממייסדי פתח תקווה). נקרא ע"ש סבו, נפתלי גולומב.

כנער למד בגימנסיה הרצליה והצטרף לתנועת מחנות עולים. בגיל 17 הצטרף לקיבוץ תל עמל (כשנקרא עדיין קיבוץ השומר הצעיר הא"י א' וישב ברמת גן/גבעתיים). ב-1936 השתתף בעליית הקיבוץ לקרקע בעמק בית שאן (בשיטת חומה ומגדל).

בתחילת מלחמת העולם השנייה התנדב לעזור לצבא הבריטי ונשלח לעבודות ביצורים בצפון סוריה. בהמשך (1941-1942) מונה על ידי ההגנה לרכז את העלאת יהודי מדינות ערב לארץ ישראל (המוסד לעלייה ב'). לאחר המלחמה נשלח גולומב מטעם השומר הצעיר למחנות המעצר בקפריסין.

לאחר שובו מקפריסין חזר לקיבוצו ניר דוד (תל-עמל) ושימש כרכז המשק. באותה תקופה נרתם לסייע לקיבוצים צעירים בנגב בהדרכה משקית וחברתית. בהמשך החל לארגן קורסים של רכזי משק מטעם מדרשת רופין^[1]. בעקבות התמחותו בתחום המנהל המשקי והקיבוצי קיבל מלגה ב-1967 למכון להתנהגות חברתית ופסיכולוגיה ארגונית באוניברסיטת מישיגן שם שהה 3 שנים. ב-1970 חזר לעבוד בהוראה במדרשת רופין. בנוסף הקים את "המכון לסוציו-טכניקה" ליד איגוד התעשייה הקיבוצית.

בניר דוד (תל-עמל) נשא נפתלי לאישה את צילה (לבית זילבר) ונולדו להם 3 ילדים. ב-1972 עזב את הקיבוץ ועבר לקיבוץ העוגן שם התחתן בשנית עם חווה.

נפתלי נפטר ב-1984 בקיבוץ העוגן והובא לקבורה בקיבוץ ניר דוד (תל-עמל).

מפרסומיו

נפתלי גולומב, יעול עבודות האסיף יקטין הוצאות, דבר, 21 באוקטובר 1954
נפתלי גולומב, הכוונת תהליכים חברתיים בקיבוץ, קיבוץ ניר דוד, 1969
נפתלי גולומב, דניאל כ"ץ, הקיבוץ כמערכת חברתית פתוחה, מרחביה: ספרית פועלים, 1971.
נפתלי גולומב, הקיבוץ בשנות ה-70, הדים - מרחביה 39, 1974
נפתלי גולומב, המבנה הארגוני-חברתי של מפעל התעשייה בקיבוץ, 1975
נפתלי גולומב, גישות, יעדים וקריטריונים לשיפור המיבנה הארגוני של הקיבוץ, הדים - מרחביה 41, 1976