אמיל בנבניסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נמצא בשלבי עבודה כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח/ת התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותב/ת.

אמיל בנבניסט Émile Benveniste 1902 –‏ 1976
תרומות עיקריות
מחקריו בתחום הדקדוק ההשוואתי של ה השפות ההודו - אירופיות ובבלשנות הכללית, אחד מנציגי הסטרוקטורליזם.
נתונים נוספים ענף מדעי בלשנות ארצות מגורים סוריה,צרפת הערות יהודי

אמיל בנבניסט (צרפתית: Émile Benveniste; שמו בלידה עזרא בנבניסט,

‏27 במאי 1902 בחלב,סוריה - 3 באוקטובר 1976 בורסאי,על יד פריז) היה בלשן צרפתי יליד סוריה, יהודי, מומחה בשפות האירניות, בשפות הודו, ארמנית ושפות הודו-אירופיות אחרות, הצטיין במחקריו בתחום הדקדוק ההשוואתי של ה השפות ההודו - אירופיות ובבלשנות הכללית, אחד מנציגי הסטרוקטורליזם בהמשך למסורתו של סוסיר ואחד ממייסדי הסטרוקטורליזם הצרפתי, על יד קלוד לוי שטראוס וז'ורז' דומזיל. כתב, בין השאר, עבודות חשובות בתחום כינויי הגוף, זמני הפועל והבנינים הסוביונקטיביים של הפעלים. כתב על היחסים בין שפה, חברה וסובייקטיביות. איש אשכולות, תוך כדי חיפוש אחרי תורה כוללנית של השפה עסק גם בנושאים של אמנות, פילוסופיה, סוציולוגיה, אתנולוגיה, פסיכואנליזה וספרות.

בדרך כלל היה חותם את כתביו "E.Benveniste", כשהאות E הייתה יכולה לסמן לא רק את שמו הצרפתי אמיל, אלא גם את שמו היהודי עזרא. ^[1]

תוכן עניינים 1 נעוריו ולימודיו 2 חייו הבוגרים ופעילותו בצרפת 3 חייו בימי מלחמת העולם השנייה 4 מסעות מחקר בעולם .מאפגניסטן ועד אלסקה 5 בחזרה לצרפת 6 תרומותיו המוקדמות בתחום חקר השפות, בעיקר הדקדוק ההשוואתי של השפות ההודו-אירופיות. 6.1 מקורות היווצרות שמות העצם בהודו-אירופית 6.2 עבודות אחרות בתחום השפות האירניות (אירניסטיקה) 6.3 השתתפותו ב"חוג של פראג" 7 עבודותיו אחרי מלחמת העולם השנייה 7.1 בתחום חקר השפות הההודו-אירופיות - בעיקר החיתית והשפות האירניות. תרומות בלקסיקולוגיה 7.2 הלשון ככלי בחקר השיטתי של החברה 7.3 הסוגיות של בלשנות כללית 7.4 התזות העיקריות 7.5 השפעת כתביו 8 פרסים, אותות ומחוות כבוד 9 עבודות עיקריות 10 הערות שוליים 11 מקורות 12 קישורים פנימיים 13 קישורים חיצוניים 14 לקריאה נוספת

[עריכה] נעוריו ולימודיו

נולד ב-27 במאי 1902 בעיר חאלב בסוריה תחת השם עזרא בנבניסטה כבן אמצעי מבין שלשה ילדים. אביו היה מתתיה בנבניסט, בן למשפחה יהודית ספרדית. אמו, מריה מלכנזון, הייתה אשכנזיה ילידת וילנה שבליטא. ההורים הכירו בחיפה, בארץ ישראל, שהייתה אז כמו סוריה חלק מאותה המדינה - האימפריה העות'מאנית. אביו ייעד את בנו, ללימודי רבנות ובמטרה זו השיג עבורו מלגה מטעם כל ישראל חברים ("אליאנס") ושלח אותו, בגיל 11, בשנת 1913, למרסיי בצרפת. עזרא נרשם בפריז ל"מדרשה הקטנה" לתלמוד תורה ( Le Petit Séminaire) במסגרת בית הספר לרבנות של צרפת (École rabbinique de France).

במקביל ללימודים התורניים למד לבחינות הבגרות. עורר את מורת רוחם של מנהלי המדרשה כאשר החליט כעבור 3 שנים לנטוש את לימודי הרבנות ונרשם לבית הספר ללימודים גבוהים Ecole pratique des hautes etudes כדי ללמוד בלשנות. נתמך ביוזמה זאת על ידי נשיא "כל ישראל חברים" דאז, הבלשן המומחה בשפות הודיות, סילבן לוי שהבחין בכישוריו של הצעיר והציג אותו בפני אנטואן מייה. עזרא בנבניסט ששינה את שמו הפרטי לשם צרפתי - אמיל, היה לאחד מתלמידיו האהובים והמוכשרים ביותר של אנטואן מייה. בשנת 1919 התייתם אמיל מאמו שנפטרה בעיירה סמוקוב בבולגריה.

[עריכה] חייו הבוגרים ופעילותו בצרפת

אחרי שבשנת 1921 קיבל זכויות שהות ועבודה בצרפת בשנת 1922 ניתן לו האפשרות לעבור בחינות ולקבל את התואר agrégé בתחום הדקדוק. כדי לפרנס את עצמו, בשנים 1922-1924 לימד בנבניסט במכללת "סבינייה" בפריז. דרך קשריו של סילבן לוי ,שבנו היה קונסול בבומביי, נסע לאחר מכן לפונה, בהודו, כדי לשרת שם בשנים 1924-1925 כמורה פרטי לילדיו של התעשיין ההודי המפורסם ר.ד. טאטא שהיה נשוי לצרפתייה. על הקשיים הביורוקרטיים עם השלטונות הצרפתיים בקשר למעמדו האזרחי הצליח להתגבר הודות להתערבותם הנמרצת של סילבן לוי ואנוטאן מייה. ב 9 באוקטורבר 1924 קיבל את האזרחות הצרפתית. בחזרתו מהודו התגייס לצבא הצרפתי. שרת בחייל רגלי במרוקו בשנה האחרונה ל"מלחמת ריף" לדיכוי המרד של עבד אל כרים (1927-1921), פעילות צבאית שלא הייתה בכלל לרוחו. באותה שנה הוא נמנה עם חותמי המניפסט הסוריאליסטי של אנדרה ברטון וחוג חבריו שגינה בין היתר, את המלחמה הקולוניאלית.

החל משנת 1927 כשהוא רק בן 25 התקבל כחוקר דוצנט directeur d'études) בבית הספר ללימודים גבוהים "École pratique des hautes études", שם עבד תחת הדרכתן של ז'וזף ונדריאס. שנתיים אחרי שבשנת 1935 בנבביסט סיים והציג את העבודה לתואר דוקטור בספרות, בשנת 1937, מורו, אנטואן מייה, פינה לטובתו את המשרה בקולז' דה פראנס כפרופסור לדקדוק השוואתי.

[עריכה] חייו בימי מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה קטעה את עיסוקיו. גויס לצבא ובשנת 1940 השתתף בקרבות נגד הגרמנים. אחרי שב-20 ביוני1940 נפל בשבי הגרמנים בחזית הארדנים, ב-21 בנובמבר1941 הצליח להימלט ולברוח חזרה לצרפת. למרות שבשנת 1942 חתם יחד עם ההיסטוריון מרק בלוך ועוד עשרים ושבעה אקדמאים יהודים מכתב שבו הצהירו על נאמנות בלתי מעורערת למולדתם צרפת, תחת הכיבוש של הנאצים ושלטון משתפי הפעולה בוישי כשייך ל "גזע היהודי", סולק בינתיים בנבניסט מכל משרותיו האקדמיות. דירתו בפריז נשדדה וכתבי ידו שנמצאו שם הושמדו.מפני הסכנה שארבה לו כיהודי, בעזרת הכומר והמדען ז'אן דה מנשה (מנסה), יהודי מומר, בנו של הרב הראשי של אלכסנדריה, הצליח לברוח לשוויץ.

אחיו הבכור נעצר בצרפת , נשלח למחנות רכוז בבון-לה-רולאנד ודראנסי ומאוחר יותר בשנת 1942 הובל לאושוויץ שם נספה. מכריו של בנבניסט אומרים שמות אחיו בשואה השפיע עליו קשות כל שאר חייו.

עם השחרור בשנת 1944 השיג אמיל בנבניסט את משרותיו כפרופסור בחזרה והחזיקן עד שחלה בשנת 1969.

[עריכה] מסעות מחקר בעולם .מאפגניסטן ועד אלסקה

אחרי שמונה באביב 1947 שליח בשגרירות הצרפתית בטהרן, מטעם המינהל הכללי ליחסי תרבות, התחיל עבודות מחקר על אודות שפות אירניות פחות מוכרות. במטרה זו יצא בנבניסט, בליווי ידידו, המזרחן והבלשן הנורבגי גאורג מורגנסטירנה (1892-1978) למסע ברחבי פרס שם חקר בין השאר את הניבים של השפה סמנאני, כולל ניב העיר סמנאן והניב הקרוי סורחיי ולאחר מכן בארץ השכנה,אפגניסטן, בה חקר, בין היתר, את השפה פאראצ'י השגורה בפי כמה אלפי תושבים מהעמקים שמצפון לקאבול ועוד חמש שפות המדוברות עדיין בהרי פמיר. בהמשך נסע גם להודו בשנת 1950 נקרא ללמד כפרופסור אורח באוניברסיטת אן ארבור במדינת מישיגן בארצות הברית. בהזדמנות שהותו באמריקה יצא בשנת 1952 למסע מחקר למקומות פחות ידועים לחוקרי השפות: הארכיפלג איי מלכת שרלוטה במדינת קולומביה הבריטית קנדה, קרוב לונקובר וב1952 ו1953 באלסקה. באיי שרלוטה אסף מידע על שפת הדייגים האינדיאנים היידה המקומיים - שכבר אינה ידועה לדור הצעיר. לאחר מכן בסיוע קרן רוקפלר הרחיק עד לאלסקה. שם, באתר המסורתי קלוקוואן הצליח בנבניסט בעל הטקט והעיקשות ליצור קשר אמון עם אינדיאנים טלינגיט שנרתעו בעבר לחשוף מנהגיהם וחפצי פולחנם בפני חוקרים זרים. אבל את רוב עמלו השקיע הבלשן בהכרת שפת הטלינגיט. הגיע גם מעבר לחוג הקוטב הצפוני בישוב פורט יוקון המאוכלס בכמה מאות אינדיאנים שתרבותם המקורית הולכת ונעלמת. ^[2]

[עריכה] בחזרה לצרפת

למרות שב-9 בדצמבר1956 עבר התקף לב חמור הצליח בנבניסט להשתקם וחידש את עבודתו המחקרית שהתחילה להתמקד בנושאים של בלשנות כללית, יותר מתמיד עם נגיעה למקצועות אחרים כמו אנתרופולוגיה חברתית, פילוסופיה ,פסיכולוגיה, פסיכו-אנליזה, אומנות, תאורית הספרות ווכו'. בשנת 1961 ייסד יחד עם קלוד לוי-שטראוס ופייר גוּ‏רּ‏ו את כתב העת הצרפתי לאנתרופולוגיה "ל'הום" "L'Homme" ("האדם"). בין השנים 1959 - 1970 היה מזכיר החברה לבלשנות של פריז (מ1945 כיהן כסגן המזכיר שלה). בשנת 1960 נבחר כחבר באקדמיה לכתבים וספרות יפה ובשנת 1965 לאקדמיה דיי לינצ'יי האיטלקית. את המאמרים התאורטיים שכתב בשנות החמישים - ששים קיבץ בשני הכרכים של עבודתו המרשימה "סוגיות של בלשנות כללית", (Problèmes de linguistique generale),בקיצור PLG, שדנו, כפי שמעיד שמה, בתאוריה הכללית של הבלשנות ושהיו יחסית יותר נגישים לקהל הרחב מאשר עבודותיו המוקדמות היותר טכניות.

כפרופסור לדקדוק השוואתי בקולז' דה פראנס, מוסד אקדמי יותר מבודד, בנבניסט לא זכה במשך שנים רבות להרצות בפני כעשרה סטודנטים, למרות שלפי העדויות היה מרצה בחסד עליון. ^[3] אחרי פרסום "הסוגיות בבלשנות הכללית" נעשה יותר מפורסם ומספר הבאים להרצאותיו הכפיל. עם אלו נמנו בלשנים חשובים כמו אוסוולד דוקרו, קלוד חז'ז', ז'אן קלוד קוקה, מרינה יגיילו

בשנת 1969 לקה המדען באירוע מוחי קשה שהפך אותו לאפאזי והמיפלגי וגרם להפסקת כל פעילות מקצועית. למרות נכותו הקשה שפגעה למר גורלו דווקא ביכולתו לתקשר, כמחוות כבוד למפעלו נבחר אמיל בנבניסט ליושב ראש הראשון של האיגוד הבינלאומי למחקרים סמיוטים בין השנים 1969-1972

בנבניסט נפטר כעבור שבע שנים בורסאי בפריז בשנת 1976. נקבר בטקס לווייה יהודי.

בחייו הפרטיים אמיל בנבניסט היה אדם די מופנם, עם יחסית מעט קשרי חברה, ולא התחתן. עד שחלה בלבו ב-1956 היה בעל חוסן פיזי ויכולת עבודה ומרץ גדולים. ידע לדבר טוב באנגלית ובגרמנית ושלט על מעל חמש-עשרה שפות. במותו ציווה את כתביו לספריה הלאומית של צרפת. את מכתביו השמיד.

[עריכה] תרומותיו המוקדמות בתחום חקר השפות, בעיקר הדקדוק ההשוואתי של השפות ההודו-אירופיות.

בדומה לירז'י קורילוביץ' הפולני, תלמיד מבריק אחר של אנטואן מייה, בנבניסט חיבר עבודות שנחשבו מהפכניות בתחום חקר השפות ההודו-אירופיות, עדיין במסגרת המסורת הבלשנות ההיסטורית (פילולוגיה ודקדוק השוואתי). ביקש בדומה לקורילוביץ לבחון מחדש את התאוריות של היווצרות השפות ההודו -אירופיות. ^[4]

[עריכה] מקורות היווצרות שמות העצם בהודו-אירופית

בעבודת הדוקטורט שלו Origines de la formation des noms en indo-européen שהציג בשנת 1935 ושפורסמה בספר בשנת 1948, על בסיס חקר השפה החיתית תרם לפתרון סוגיות קשורות להיווצרות ההטיות. הגה תאוריה על שורשי המלים ההודו-אירופיות, המורכבים תמיד, לפי השקפתו, לפי המבנה: עיצור-תנועהׁ(התנועה e) -עיצור, כשהעיצור השלישי הוא סיומת נגזרת (סופיקס דריבטיבי) או "הרחבה". ^{[5] [6]}

[עריכה] עבודות אחרות בתחום השפות האירניות (אירניסטיקה)

בנבניסט המשיך את מפעלו של ר. גוטיו והשלים את "דקדוק השפה הסוגדיאנית" שלו, שנשאר בכתב יד, ופרסם את התוצאה בשנת 1929. הכין לדפוס גם את המהדורה השניה של אנטואן מייה, "דקדוק הפרסית העתיקה" עם שיפורים רבים. אחד ממחקיו החשובים התיחס לשפה הטוחרית ולמיקומה בין השפות ההודו-אירופיות. במאמר משנת 1936 ,"הטוחרית וההודו-אירופית" בפרסום חגיגי המוקדש לזכרו של הבלשן הגרמני הרמן הירט, בנבניסט הראה שהשפה הטוחרית (שפה מאסיה המרכזית והטורקסטן הסיני מהיום, שנעלמה) לא נמצאה בקצה השטח ההודו-אירופי הקדמון,כפי שחשבו בלשנים רבים, ביניהם גם מייה, אלא היה חלק צאזור הניבים מסוג קנטום, בקרבה המידית של אזור השפות סאטם. ^[7] לבנבניסט יש תרומות חשובות בחקר היבטים שונים של האטימולוגיה הארמנית ושל המורשת ההודו-אירופית של השפה זאת.

[עריכה] השתתפותו ב"חוג של פראג"

בשנות ה-1930 השתתף בנבניסט בחוג הבלשנות של פראג או אסכולת פראג, חוג בינלאומי שנציגיו הבולטים ביותר היו רומאן יאקובסון וניקולאי טרובצקוי. הם פיתחו את הרעיונות הסטרוקטורליסטים מתורתו של סוסיר ותוך כדי כך חקרו את מערכת הצלילים של הלשונות וייסדו, בין השאר, את תורת הפונולוגיה. מצד שני התיחסו להקשר השימוש בלשון והדגישו את פונקציות הלשון כמערכת תקשורת (יאקובסון), בחברה וכו'. בנבניסט הושפע מגישתם, חקר את הקשר בין השפה ובין המוסדות החברתיים ומאוחר יותר פיתח את תורת השיח (discours) והמבע (énonciation) שלו.

[עריכה] עבודותיו אחרי מלחמת העולם השנייה

[עריכה] בתחום חקר השפות הההודו-אירופיות - בעיקר החיתית והשפות האירניות. תרומות בלקסיקולוגיה

ה"עיונים על השפה האוסטית" (1959) מוקדשים להיסטוריה ולמחקר ההשוואתי של שפה זו, שפת אלנים הקדומים שהתיישבו בקווקז. בשנת 1962 פרסם את ספרו החתית וההודו-אירופית. עיונים השוואתיים, אחד במחקרים החשובים על שפת החתים, שבה קבע מקרי דמיון שלא זוהו לפנין בין החיתית ושאר השפות ההודו-אירופיות. בשנת 1948 פרסם גם את כקך השני של ספרו מ-1935, תחת הכותרת Noms d'agents et noms d'action en indo-européen (שמות פעילים ושמות פעולה בהודו-אירופית).

[עריכה] הלשון ככלי בחקר השיטתי של החברה

מחקריו על השתקפות בשפות ההודו-אירופיות של המעמדות ומוסדות החברה נקבצו בספר, שנחשב חלוצי בתחום, Le vocabulaire des institutions indo-européennes (אוצר המלים של המוסדות ההודו-אירופיים) שפורסם בשנת 1969. תוך יישום הגישה שירש מאנטואן מייה, המדגישה את הקשר בין שפה ובין חברה, עבודתו זו של בנבניסט נחשבה על ידי הבלשן קלוורט ווטקינס "התאור האתנו-סמנטי השלם שנכתב אי פעם על תרבות כלשהי". ^[8] הכרך הראשון של הספר ניקרא "Économie, parenté, société" ("כלכלה, קרבה משפחתית, חברה"). הכרך שני נקרא "Pouvoir, droit, religion" ("שלטון, משפט, דת").

[עריכה] הסוגיות של בלשנות כללית

גולת הכותרת של תרומותיו של בנבניסט לבלשנות ולמדעי החברה בכלל הוא הספר "סוגיות של בלשנות כללית" שפורסם בשני כרכים. הכרך הראשון -(1968) המקבץ מאמרים מהשנים 1939-1964 - דן ביחסים בין ביולוגי ובין תרבותי, בין סוביקטיביות ובין חברתיות, בין סימן ובין אובייקט, בין סמל ובין חשיבה, ובסוגיות של אנליזה תוך-שפתית. בו בנבניסט עוסק בנושאים הקשורים לאתנולוגיה, לוגיקה, פילוסופיה - למשל בנושאי פרגמטיקה.

הכרך השני, שהופיע בשנת 1973 כולל כעשרים מאמרים שפורסמו בשנים 1965-1972. הוא מתחיל בשני ראיונות שבהם המדען דן בהתפתחות הבלשנות ובשינויים שחלו באותן השנים בתאוריות של הלשון. הפרק השני עוסק בתקשורת, בבעית היסוד של הקשר בין התקשורת ובין הסימן ובהתפחתות הסמיוטיקה של הלשון. בעבודות בפרק השלישי דן במושגים של מבנה ופונקציה ובמבנה הלשון ומבנה החברה. הפרק הרביעי מוקדש לתפקידים של תחביר, להיווצרות השמות המורכבים וליחסי "אוקסיליאריות" , בעיקר מקרי פעלי העזר. הפרק החמישי הקרוי "האדם בתוך הלשון" מורכב משני מחקרים: אחד על האנטונימים וכינויי הגוף בשפה הצרפתית, והשני דן בנושא "צורה ומשמעות בשפה", בסמנטיקה ובסמיוטיקה. בפרק האחרון "אוצר מלים ותרבות", בנבניסט חוקר את היווצרותם של מושגים תרבותיים כמו למשל את תולדות המושג "מדעי", את ה"בלספמיה והאופמיה" ודן ב"שני מודלים בלשניים של העיר", היווני והרומי.

[עריכה] התזות העיקריות

• גישה מקורית לגבי נושא שרירותיות הסימן בלשון

בנבניסט המשיך בדרכו של סוסיר בגישתו לשפה כמערכת של סימנים, (שבה לכל סימן יש שני צדדים - מסמן (דימוי קולי) ומסומן (מושג), אך מביא בה שינויים. ביקש למשל לתקן את טענתו של סוסיר לפיה הקשר בין המסמן ובין המסומן הוא שרירותי("טבעו של הסימן הלשוני" 1939). ^[9] טענה זאת עמדה בסתירה להגדרת הסימן כיחס בין מסמן ובין מסומן, יחס שהוא הכרחי ולא שרירותי (לפי סוסיר עצמו - כמו שני צידי דף נייר). לקשר בין המסמן ובין המסומן יש הכרח שנקבע במשך הזמן ב"חוזה" או ב"אילוף" קיבוצי שקשה לשנות. לדברי בנבניסט שרירותי הוא הקשר בין הסימן (הצמד מסמן -מסומן) ובין האובייקט, או ה"רפרנט" במציאות, שהוא מיוצג בלשון על ידי המסומן. אלו רמות שונות - המסמן שייך לעולם הצורות form והרפרנט, האובייקט במציאות, שייך לעולם החומר substance.

למסמן ולמסומן יש להם צד שלישי משותף על ידי כך ששניהם הם יצוגים בתודעתו של האדם (הםco-substantielׁ בעלי מהות משותפת). בדרך כלל לקביעת הקשר בין סימן ובין הרפרנט לא היה מניע, מוטיבציה, כלומר היא שרירותית או קונטינגנטית. יוצאות מן הכלל למשל הן אונומטופאות המבוססות על שחזור קולות מן הטבע. על ידי עמדה זו בנבניסט מעלה מחדש את סוגיית ה"רפרנס" שנדחקה הצידה על ידי הסטרוקטורליזם הבלשני בגרסתו של סוסיר. ^[10]

• השפה כתקשורת. המבע יוצר שיח או סיפור. הסובייקטיביות בשפה:

תורת התקשורת של בנבניסט מבוססת ,בין השאר, על שלושה סוגים של דיכוטומיות: א. "אני" - "לא-אני".

ב.שיח (אישי) discours - סיפור (לא אישי)- histoire

ג.סמיוטי - סמנטי.

• מבע énonciation (באנגלית utterance) ו מובע énoncé

(uttered) הם מושגי מפתח בתאורית השפה של בנבניסט. מבע הוא פעולת השימוש בשפה והיוצרת שיח המיועד למישהו אחר. במבע השפה נמצאת ביחס לעולם - יחס הנקרא "רפרנס". המבע יכול ליצור מבע-"שיח" או מבע- "סיפור". מבע- השיח או השיח - discours - הוא מושג מפתח אחר בפי בנבניסט, הדן בו בהרחבה ב"סמיולוגיה של השפה" בכרך השני של ה"סוגיות". הוא מוגדר על ידי בנבניסט כאופן סובייקטיבי של דיבור או כתיבה , מצב עכשווי של דיבור או כתיבה. מתאפיין בהתבטאות בגוף ראשון עם סמנים דאיקטים (deictic markers) כמו: כינויי גוף "אני" ו"אתה,את", תארי פועל של מקום ושל זמן כמו "כאן","עכשיו"ו"שם", "היום", "אתמול","מחר" , ובשימוש בזמני פעלים רבים, במיוחד זמנים אבסולוטים, כמו present perfect tense האנגלי, (בצרפתית passé composé),הווה ועתיד. השיח זקוק לקיומו של דובר (באנגלית adresser) ולקיומו של בן- שיח (באנגלית- - adressee) כשהדובר מתכוון להשפיע על השני. אופן זה של דיבור כולל מצורות דיבור יומיומי עד לנאומים והרצאות, שימוש בשפה כתובה כמו - במכתבים, זכרונות, מחזות, וכו'. לעומתו,

• מבע-הסיפור או הסיפור או histoire הוא אופן אובייקטיבי של שפה, מדוברת או כתובה, לא אישי (אימפרסונלי), המתייחס לאירועים שהתרחשו בעבר,מבלי שהדובר יהיה מעורב ב סיפר. אינו משתמש בגוף ראשון אלא בגוף השלישי, אין בו סמנים דאיקטים.

זמני הפועל המותרים בו הם בעיקר פרֶ‏טֶ‏ריטום - praeteritum (בצרפתית - passé simple), אימפרפקט imperfect וב pluperfect. הסיפור מנוע מלהשתמש בזמן הווה, עתיד או פרזנט פרפקט. דוגמאות הן העבודות ההיסטוריות, סיפרים המדווחים על אירועים באופן לא אישי, אימפרסונלי.

ב.הדיכוטומיה אני - לא אני ,נדונה יחד עם הנושא דאיקסיס - רפרנס, במאמר על "טבעם של כינויי הגוף" Nature des pronoms. "אני" ובן/בת שיחו "אתה, את" מתאפיינים ב"פרסונליות" וב"סוביקטיביות". הם ניתנים להתחלפות זה עם זה. אינם מתייחסים למושגים קבועים כי אם אך ורק לפעולת הדיבור שבהם הם בשימוש ושדרכה מציינים מיהו הדובר. מעמדם של ה"אני" ו"אתה" קשור לפעולת המבע - enonciation (באנגלית utterance) המערבת "דובר" מסוים. "אני" מצביע מי מביע את המבע, וה"אתה,את" מצביע למי מיועד המבע. הסוביקטיביות נוצרת דרך השפה. "בשפה ודרכה האדם יוצר את עצמו כסובייקט, מפני שרק השפה בלבד קובעת את ה'אגו' (או ה'אני') במציאות, במציאות שלה, שהיא מציאות הקיום. הסובייקטיביות שאנו דנים בה כאן היא יכולת הדובר להעמיד עצמו כ'סובייקט'. היא איננה מוגדרת על ידי ההרגשה שכל אחד חווה של להיות הוא עצמו... אלא היא מוגדרת כיחידה נפשית העוברת (transcends) מעבר למכלול החוויות שהיא מקבצת בתוכה וגורמת לקביעות התודעה. עכשיו אנחנו טוענים ש'סובייקטיביות'... היא רק בצבוץ בתוך הקיום של תכונה יסודית של השפה. 'אגו' (אני) הוא זה שאומר שהוא 'אגו'(אני). כך אנחנו רואים את ייסוד הסובייקטיביות, שהיא נקבע על ידי המעמד הלשוני של הפרט (פרסונה).

הגוף השלישי אינו מן ההכרח גוף - "פרסונה", הוא מציין "מישהו נעדר" מפעולת הדיבור (מושג הקיים בבלשנות הערבית). ^{[11] [12]}

ג. הדיכוטומיה "סמיוטי" - "סמנטי" (1966).

לשפה , המוגדרת כ"צינור סמיוטי ראשי" , יש שני אופנים מיוחדים, שני ממדים, של מתן משמעות :

• 1. סמיוטי (או סמיולוגי) - - מתן משמעות על ידי סימנים או יחידות סימון - מלים, יחידות שפה. אלו החומר ההכרחי ל"מבע". enonciation. סמיוטיקה היא מדע הסימנים, עצמאי לגבי כל רפרנטים, היא מחוץ להקשר.

את הסמיוטי, הסימנים, צריכים לזהות,להכיר. מזהים סימן על ידי השוואה בין קודם ועכשווי. פרדיננד דה סוסיר יצר את הסמיוטקיה הבלשנית.

• 2, סמנטי - מתן משמעויות על ידי מבע enonciation, יצירת מסרים,שדרים messages - המבוסס על היגדים (sentence , phrase) פעולות דיבור מעולם השיח discourse.

את הסמנטי צריכים להבין. מבינים משמעות של מבע חדש על בסיס מבעים קודמים. היא לוקחת בחשבון את מכלול הרפרנטים. בנבניסט ראה צורך ביצירת סמנטיקה בלשנית, להבדיל מהסמיוטיקה הבלשנית של סוסיר. סמנטיקה זאת צריכה להיווצר לדעתו על ידי ניתוח תוך לשוני - של השיח, ועל ידי ניתוח טרנס-לשוני, זה של המבע. ^[13]

[עריכה] השפעת כתביו

• בפילוסופיה ולוגיקה

לפי הערכת הסינולוג הבריטי א.צ'. גרהם , בנבניסט היה הבלשן הראשון שטען כי הקטגוריות של אריסטו תלויות במבנה השפה היוונית העתיקה. בנבניסט מצא כי הקטגוריות הפילוסופיות האלה הן השלכה של טיפולוגיות בלשניות של היוונית על המציאות. התאוריה הזאת של בנבניסט והערכותיו של גרהם עצמו לגביה נדחתה על ידי המחבר הצרפתי ז'אן פול רדינג. ^[14]

תרומה אחרת של בנבניסט לתחום הקשור לפילוסופיה, בעיקר הפילוסופיה של השפה, הייתה בהצבעתו על המשמעות המיוחדת של המושג "להיות" בשפות ההודו-אירופיות: רק בשפות האלה למילה "להיות" יש בו-זמנית מובן של "קיום" ושל "זהות".

• בתורת הספרות

תאורית השיח של בנבניסט מצאה תהודה בתורת הנרטולוגיה (כולל בהשקפותיו של ז'ראר ז'נט), בתורת פעולות השפה (act language theory) ובמיוחד בתורת הספרות, אצל הוגים כמו רולאן בארת ז'וליה קריסטבה, צבטן טודורוב והרלד ויינריך. טרי איגלטון השתמש בדיכוטומיה סיפור - שיח של בנבניסט בתאוריה שלו על הסובטקסטים הפוליטיים: המובע "énoncé" והמבע "énonciation" נוטים לחלופין , על רקע פוליטי, להידחף אל אחורי הקלעים.

• בתחום הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה

רעינות של בנבניסט מצאו במידת מה קרקע פורייה בהגותו של ז'אק לאקאן. לאקאן הזמין ממנו מאמר בשנת 1956 בשביל הגיליון הראשון של כתב העת שהקים,"Psychoanalyse". בנבניסט כתב על תפקיד השפה אצל פרויד. כעבור שנתיים ב"ז'ורנל דה פסיכולוז'י" כתב מאמר נוסף שבא לתמוך בהשקפתו של לאקאן. בנבניסט הסתמך בעמדה זו על ראייתו את השפה כתקשורת, שבה יש חשיבות לאיש שמדבר ולהקשר שבו עושה זאת. אולם הערותיו על הלא מודע הסמלי כמאופיין ברמה על-לשונית (supralinguistic) ותת-לשונית (infralinguistic) קרבו אותו יותר אל הפילוסופיה של פול ריקר.

לאקאן ברך ב"כתביו" (Ecrits) על מה שנראה כמכה הניצחת שנתן בנבניסט לפירוש הביהביוריסטי של השפה האנושית כמערכת של גרויים ותגובות. בנבניסט הביא נימוקים חזקים בזכות ההבדל בין השפה של בני אדם ובין צורות התקשורת בין הדבורים.

לדעת הפסיכואנליטיקאית, הבלשנית והסופרת ז'וליה קריסטבה, תורת כינויי הגוף של בנבניסט, בעיקר הקוטביות אני - אתה, חשובה ביותר לפיתוחה של תאוריה דינמית של הסובייקטיביות.

[עריכה] פרסים, אותות ומחוות כבוד

• דוקטור כבוד של האוניברסיטאות טהרן באיראן- 1945,ברן בשווייץ-1974,לוון בבלגיה-1965.
• חבר האקדמיה הפולנית למדעים - 1959
• חבר האקדמיה לכתבים וספרות יפה של צרפת - 1960
• חבר האקדמיה דיי לינצ'אי האיטלקית - 1965
• קצין לגיון הכבוד של צרפת -1962
• קומנדור ב"מסדר הפאלם אקדמיק"(Ordre des Palmes academiques)

[עריכה] עבודות עיקריות

אמיל בנבניסט כתב בחייו מעל מאתיים מאמרים ופרטי-כלים מדעיים, שחלקם נקבצו במספר ספרים. להלן מבחר מעבודותיו:

• Sûtra des causes et des effets, en collaboration avec R.Gauthiot et P. Pelliot (1926-1928) סוטרה של הסיבות והתוצאות' עם ר. גוטיו ופ. פליו.
• Éssai de grammaire sogdienne

,Paris 1929, Librairie orientaliste P. Geuthner (דקדוק סוגדיאני)' ליבררי אוריינטליסט גטנר, פריז.

• Grammaire du vieux-perse, de A. Meillet, deuxième édition entièrement corrigée et augmentée par E. Benveniste (1931

מהדורה שניה מתוקנת ומורחבת על ידי אמיל בנבניסט, של הדקדוק של הפרסית העתיקה מאת א. מייה,

• Origines de la formation des noms en indo-européen

Paris1948, Adrien-Maisonneuve Paris, מקורות היווצרות שמות העצם בהודו-אירופית, הוצאה לאור אדריאן-מזונב, פריז.1948, עבודת הדוקטורט של בנבניסט משנת 1935,

• Les infinitifs avestiques

1935,שמות הפועל (אינפיניטיב) האבסטיים.

• -Les mages dans l’Ancien Iran (1938)' המאגים באיראן העתיק.
• -Codices sogdiani (1940) ,קודקסים סוגדיאנים.
• -Textes sogdiens, traduction et commentaires (1940),

טקסטים סוגדיאנים, תרגום והערות.

• -Vessantara Jataka, traduction et commentaires (1946)

ווסנטארה ג'טאקה, תרגום והערות.

• Noms d’agent et noms d’action en indo-européen Maisonneuve(Paris 1948
• -Études sur la langue ossète(1959) - עיונים על השפה האוסטית.
• - Hittite et indo-européen. Études comparatives (1962)

החתית והודו-אירופית - עיונים השוואתיים.

• -Titres et noms propres en iranien ancien (1966)

תארים ושמות פרטיים באירנית העתיקה.

• Problèmes de linguistique générale, 1, 1966, Paris, Gallimard.(סוגיות של בלשנות כללית) גלימאר, פריז 1966, כרך א.)
• Problèmes de linguistique générale, 2, 1974, Paris, Gallimard.(.(סוגיות של בלשנות כללית) גלימאר, פריז 1966, כרך ב)
• Le Vocabulaire des institutions indo-européennes 1 et 2, 1969, Paris, Minuit. (מילון המוסדות ההודו-אירופיים - הוצאה לאור מינואי 1969, פריז)
• The Persian religion, according with the chief greek texts, 1929 1974 , Paris, Geuthner.

(הדת הפרסית, לפי הטקסטים היוונים הקלאסיים 1929-הדפסה חדשה ,הוצאה לאור גטנר, פריז 1974)

הקורסים שלימד בקולז' דה פראנס נרשמו על ידי תלמידו ז'וקז' רדאר, לימים פרופסור בברן ונמסרו לשמירה לקולז' דה פראנס:

• Problèmes de syntaxe générale 1949-1950

(סוגיות של תחביר כללי)

• 1954-1955 Syntaxe des cas suivi de La flexion dans les langues indo-européennes (תחביר היחסות וההטיה בשפות ההודו-אירופיות)
• 1955-195 Les pronoms - כינויי הגוף

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ "Emile Benveniste - La communication + Dossier par Seloua Luste Boulbina ,Folio plus philosophie,Gallimard,2009, p.109 (אמיל בנבניסט - התקשורת, יחד עם תיק ערוך על ידי סלואה לוסט בולבינה, פוליו פלוס, הוצאה לאור גאלימאר, פריז, 2009 ע'109)
2. ^ Emile Benveniste - La Communication ibi.ע' 112-113
3. ^ Francoise Dosse - History of Structuralism, p. 42
4. ^ Th.Simenschy,Gh.Ivănescu ע' 108 , Gramatica comparată a limbilor indo-europene
5. ^ ibidem - Th.Simenschy,Gh.Ivănescu ע' 108 ,
6. ^
   • באתר התרבות הצרפתי "אוון"
7. ^ ibidem - Th.Simenschy,Gh.Ivănescu ע' 108 ,
8. ^ ibidem - Th.Simenschy,Gh.Ivănescu ע' 108 ,
9. ^ Nature du signe linguistique, ch.4 dans "La communication-extrait de Problèmes de linguistique générale",Folio plus, p.7-15, Gallimard, 2009
10. ^ ד. זמור (2008) ע'.50
11. ^ Michael Issacharoff - John Hopkins guide
12. ^ - Dirk Geeraerts, Hubert Cuyckens‏ Oxford handbook of cognitive linguistics 2007. p.397
13. ^ E.Benveniste-Sémiologie de la langue en "La Communication" ibi.p63-66
14. ^ מאמר רוויו של ואן נורדן על המסות ההשוואתיות של רדינג בין החשיבה הרציונלית הסינית וזו היוונית העתיקה

[עריכה] מקורות

"Emile Benveniste - La communication + Dossier par Seloua Luste Boulbina ,Folio plus philosophie,Gallimard,2009 (אמיל בנבניסט - התקשורת, יחד עם תיק ערוך על ידי סלואה לוסט בולבינה, פוליו פלוס, הוצאה לאור גאלימאר, פריז, 2009) בצרפתית.

• - Th.Simenschy,Gh.Ivănescu

Gramatica comparată a limbilor indo-europene Editura Didactică şi pedagogică , Bucureşti, 1981 (ת.סימנסקי, ע. איוונסקו - הדקדוק ההשוואתי של השפות ההודו-אירופיות, ההוצאה לאור הדידקטית ופדגוגית, בוקרשט -1981, בשפה הרומנית)

• Françoise Dosse - History of Structuralism

Minnesota University Press, 1997 (באנגלית)

• David Zemmour - Initiation à la linguistique

Ellipses, Ed. Paris,2008 (דוד זמור - מבוא לבלשנות - הוצאת הספרים "אליפס" , פריז, 2008

• Jean Baptiste Fages - Comprendre Jacques Lacan

Dunod,Paris,2005 (ז'אן באטיסט פאז'ס - להבין את ז'אק לאקאן (בצרפתית)

• Jean-Jacques Thomas art. "Emile Benveniste" in Lawrence Kritzman - The Columbia History of French Thought, 2007

(הערך "אמיל בנבניסט" מאל ז'או ז'אק תומא ב: היסטוריה קולומביה של ההגות הצרפתית, בעריכת לורנס קריצמן - הוצאת הספרים של אוניברסיטת קולומביה, 2007) באנגלית.

• Nicolas Journet - De la règle du jeu au "je" du discours -"Sciences humaines" hors série - sept,-oct 2007 ,"Cinq cents ans de pensée française"
• ניקולא ז'ורנה - מכלל המשחק למי שח (תרגום חופשי) בכתב העת "מדעים הומניים" ספט.-אוקט.2007 "חמש מאות שנות הגות צרפתית" (בצרפתית)

[עריכה] קישורים פנימיים

• אנציקלופדיית ויקיפדיה - בשפות אנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית,רוסית, ספרדית

ראה תמונה של אמיל בנבניסטי - בוויקיפדיה הקרואטית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

כתבים של בנבניסט on line:

• The Nature of the linguistic sign&Subjectivity of language
• [ -http://storage.ugal.com/3871/benveniste02.pdf Indo

European Language and Society, Faber and Faber, London]

• שני קטעי טקסט מתוך ה"סויגיות של הבלשנות הכללית" מאת אמיל בנבניסט, על אודות האופי הכלכלי של השפה, מתוך כרך א, ועל "שפת האדם ושפת החיות" מתוך כרך ב - אתר אקדמי מגרנובל - בצרפתית

על בנבניסט ותרומתו

• [

http://www.geocities.com/edi_est/Emile.Benveniste.doc Issacharoff, Michael (1997) “Émile Benveniste” in The John Hopkins Guide to Literary Theory and Criticism. The John Hopkins University Press. Retrieved July 2003]

• באתר התרבות הצרפתי "אוון" עם תמונת הבלשן
• באתר"פרסה" הצרפתי - מאמר מאת שארל דה למברטרי "ההשוואה המבדילה" - תרומתו של אמיל בנבניסט, בכתב העת כרך 3 מס.5,Faits de langues, 1995,ע'13-18
• תקציר על בנבניסט באתר האקדמי בגרנובל בצפרתית
• -פרופסורים שהלכו מאיתנו - אמיל בנבניסט באתר הקולז' דה פראנס

[עריכה] לקריאה נוספת

• ג'ון לכט - 50 הוגים מרכזיים בני-זמננו [כרך א']

מסטרוקטורליזם עד פוסט-מודרניות - הוצאה לאור רסלינג,תל אביב 2005.

• Gérard Dessons, Emile Benveniste, l'invention du discours, éditions In Press, 2006 ( {ז'ראר דסו, "אמיל בנבניסט, המצאת השיח", הוצאה לאור "אין-פרס" 2006 - גרסה חדשה של מסה שהופיעה ב-1993 בהוצאה לאור ברטראן -לקוסט)
• Claudine Normand, Michel Arrivé (dir.), Emile Benveniste, vingt ans après, colloque de Cerisy, 12-19 août 1995, numéro spécial de Lynx, 1997.

(קלודין נורמאן , מישל אריבה - עורכים - אמיל בנבניסט, אחרי עשרים שנה, קולוקוויום סריזי, 12 - 19 אוגוסט 1995, גיליון מיוחד של כתב העת "לינקס", 1997)

• J.-C.Milner Le Periple structural

,Seuil, 2001,Paris, - ז'.ק. מילנר - המסע הסטרוקטורלי, ההוצאה לאור "סיי", פריז, 2001

• Phillipe Lejeune: Je est un autre. L'autobiographie et la littérature aux médias. Paris 1980.

פולופ לז'ן:אני הוא אחר. האוטוביוגרפיה והספרות בתקשורת,פריז, 1980.

• Supplement

Polyphonic Linguistics. The Many Voices of Émile Benveniste to Semiotica 1981. המוסף בלשנות פוליפונית. הקולות הרבים של אמיל בנבניסט ליד "סמיוטיקה", 1981.

• Terry Eagleton Literary Theory: An Introduction. Minneapolis: University of' Minnesota Press, 1983

טרי איגלטון - תאוריה ספרותית: מבוא, מינסוטה יוניברסיטי פרס, מינאפוליס 1983.

• É. Gilson: L’être et l’essence. Paris 1948.

אטיין ז'ילסון - הישות והמהות.

• A. C. Graham: Disputers of the Tao. La Salle 1989.

אנגוס צ'ארלס גרהם :בני הפלוגתא של הטאו, לה סאל, 1989

• Julia Kristeva: Épistémologie de la linguistique. Hommage Émile Benveniste. Paris 1971.

ז'וליה קריסטבה - אפיטמולוגיה של הבלשנות. הוקרה לאמיל בנבניסט. פריז,1971.

• J.Taillardat,G. Lazard,G. Serbat (Hg.): Émile Benveniste aujourd'huiColloque international du CNRS, à Tours Bibliothèque d'information grammaticale, Ed. Peeters, Louvain,1984

-ז'.טאיארדא,ג. לאזאר, ג. סרבא - אמיל בנבניסט היום - כינוס בינלאומי של סה. אנ. אר. אס., בעיר טור', הסםריה למידע בדקדוק, הוצאה לאור פטרס, לבן, 1984.

• Silverman, Kaja. Emile Benveniste. The Subject of Semiotics. Oxford: OUP, 1983. 43-53
• Jean-Paul Reding, Comparative Essays in Early Greek and Chinese Rational Thinking, Ashgate, 2004,