התחנה המרכזית הישנה של תל אביב

התחנה המרכזית הישנה של תל אביב מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, פברואר 2008
חנוכת התחנה	דצמבר 1941
סגירת התחנה	31 ביולי 2009
מיקום	מצפון מערב לשכונת נווה שאנן, תל אביב יפו
שירות אוטובוסים	התחנה לא פעילה

התחנה המרכזית
הישנה

מפה מפורטת

טוען את הלשוניות...

התחנה המרכזית הישנה בפעילות, 1958

המסוף הגדול של אגד בשדרות רוטשילד 1, תל אביב - מה שקדם להקמת התחנה המרכזית בעיר.

בניין הטרמינל (חזית צפונית לרחוב הגליל), יולי 2008

בניין הטרמינל (חזית דרומית) ושרידי מסופי האוטובוסים, ספטמבר 2009

250

black

#eeeecc

left

התחנה המרכזית הישנה בתל אביב שימשה במשך 52 שנים כתחנת האוטובוסים המרכזית של תל אביב, ממנה יצאו אוטובוסים לנסיעות עירוניות ובין-עירוניות. בתחנה פעלו גם תחנות מוניות, והיא שימשה כמרכז מסחרי הומה. ב-18 באוגוסט 1993 עברה פעילות האוטובוסים והמוניות לתחנה המרכזית החדשה, ושמה של התחנה המרכזית שונה לשמה הנוכחי "התחנה המרכזית הישנה של תל אביב".

ב-31 ביולי 2009, לאחר יותר מ-60 שנות פעילות, הפסיקה "אגד" את פעילות הקווים שעוד נותרו בתחנה והעבירה אותם לתחנה המרכזית החדשה ולתחנות אחרות. באופן זה, סיים המקום את תפקודו כתחנת אוטובוסים. ב-2 באוגוסט 2009 נהרסו חלק מהתחנות שנותרו על הרציפים בתחנה.

[עריכה] היסטוריה

ב-21 במרץ 1938 התקבלה החלטה בעיריית תל אביב לפתוח בשטח הגובל מצפון מערב לשכונת הפועלים "נווה שאנן" תחנת אוטובוסים מרכזית ראשונה בתל אביב. התחנה נועדה להחליף את מסופי האוטובוסים שהיו מפוזרים ברחבי העיר, ובייחוד את המסוף הגדול של אגד, שהיה בקצה המערבי של שדרות רוטשילד. המיקום החדש נבחר גם בין השאר בשל הקרבה לתחנת הרכבת תל אביב דרום. המניע העיקרי להקמת התחנה בשטח זה היה העובדה שהאוטובוסים העירוניים חנו באזור זה ממילא באותן שנים, שכן כיכר המושבות הסמוכה היוותה צומת תחבורתי שבו עברו וחנו חלק ניכר מן האוטובוסים בעיר.

בינואר 1940 נבנו רציפי התחנה לצד בניין מודרניסטי, שתכננו האדריכלים נחום זלקינד וורנר יוסף ויטקובר. בניית התחנה הושלמה בדצמבר 1941 והיא החלה לפעול במאי 1942. היא נחשבה אז לתחנה המרכזית המתקדמת בארץ, וכללה מבני שירות מתקדמים, מעברים תת-קרקעיים בין הרציפים ושירותים ציבוריים שנמצאים באזור הטרמינל. עם השנים, נוספו עוד קווי אוטובוס ונוצר גודש תחבורתי באתר התחנה. מסיבה זאת, התפשטו תחנות האוטובוסים אל הרחובות הסמוכים למבנה התחנה. כך הפך כל האזור למרכז תחבורתי עמוס.

ב-1947 הוטל על התחנה עוצר למשך יום אחד. במלחמת העצמאות שימשה התחנה נקודת היציאה לשיירות לירושלים ואף הופצצה על ידי מטוסים מצריים ב-15 במאי 1948 ^[1].

ב-1963 החל להתגבש הפרויקט היזמי הידוע כמתחם "התחנה המרכזית החדשה של תל אביב". לאחר פתיחת התחנה המרכזית החדשה ב-19 באוגוסט 1993, רוב תנועת האוטובוסים והמוניות עברה ממנה, כמו גם הצוות שפעל במקום. בתחנה נשארו מספר קווים של דן ושל אגד, אך גם פעילות זו הצטמצמה בהדרגה לטובת התחנה המרכזית החדשה. בשנת 1997 הפך רובו של המתחם לחניון לאוטובוסים ולמכוניות. בנוסף, המשרדים בתחנה הוסבו למשרדים של חברת האוטובוסים "אגד" וב-2001 נהרסו שלושה רציפים של התחנה. אזור התחנה הפך למרכז מסחרי שוקק חיים של עובדים זרים ‏^[2].

בשנת 2009 נסגרה התחנה באופן סופי לאחר שקווי חולון, בת ים וראשון לציון של חברת "אגד" הוצאו ממנה, ותחנותיהם הסופיות הועברו לתחנה המרכזית החדשה, למסוף ארלוזורוב ולמסוף וולפסון.

באוגוסט 2009 פורסמה תוכנית להקמת מבנה חדש לבית הספר מנשר לאמנות בחלק משטחה של התחנה המרכזית הישנה ^[3].

מאז ינואר 2011 פועלת במבנה התחנה וברחבת הרציפים, זירה של מפגשי תרבות המכונה "המרכזית". הזירה הוקמה על ידי קבוצת האמנים "שביל החלב" שהמשיכה את פעולתה במקום תחת השם "המרכזית". הקבוצה מקיימת במקום פעילות קהילתית ואמנותית מתמשכת ממנה נוצרו שני אירועי תרבות בהם לקחו חלק מאות יוצרים ואלפי מבקרים: "פתוחה לרגל שיפוצים" ו"הסלון העצמאי - טאבו" ‏^[4].

באזור התחנה נמצא "בית רוק", בית באר מן המאה ה-19 ‏^[5].

[עריכה] פיגועים בתחנה

התחנה המרכזית הישנה, שכאמור הייתה מתחם הומה, הייתה מטרה למספר פיגועי טרור:

4 בספטמבר 1968: אירע פיגוע בתחנה, שבו נהרג אדם אחד ^[6].
6 בנובמבר 1970: אירע פיגוע בתחנה, שבו נהרג אדם אחד.
11 ביולי 1972: אירע פיגוע בתחנה, על ידי הטמנת מטען בשירותי הנשים. 11 נהרגו.
25 בינואר 2002: אירע פיגוע התאבדות בתחנה. לא היו הרוגים בפיגוע זה מלבד המחבל.
17 ביולי 2002: אירע פיגוע התאבדות בנווה שאנן, סמוך לתחנה. בפיגוע נהרגו חמישה אנשים.
5 בינואר 2003: אירע פיגוע התאבדות כפול בתחנה, אשר גבה 23 קורבנות.