דיר יאסין – הבדלי גרסאות

**דיר יאסין** (יישוב לשעבר)
**دير ياسين**
	חלק מבתי הכפר כיום
טריטוריה	המנדט הבריטי
מחוז	מחוז ירושלים
נפה	נפת ירושלים
שפה רשמית	ערבית
שטח	2,857 דונם עות'מאני (1945)
סיבת נטישה	פרשת דיר יאסין
תאריך נטישה	9 באפריל 1948
יישובים יורשים	שכונות גבעת שאול, הר נוף ובית החולים כפר שאול בירושלים
דת	מוסלמים
אוכלוסייה	‏
‑ ביישוב לשעבר	610 (1945)
קואורדינטות	31°47′09″N 35°10′41″E / 31.785833333333°N 35.178055555556°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ירושלים רגילה) דיר יאסין

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־22:32, 6 באפריל 2024

ערך זה עוסק בכפר ערבי בהרי ירושלים. אם התכוונתם ללהקה ישראלית, ראו דיר יאסין (להקה), אם התכוונתם לכיבוש הכפר, ראו פרשת דיר יאסין.

דיר יאסין (בערבית: دير ياسين) היה כפר ערבי בהרי ירושלים עליו נבנו לימים אזור התעשייה גבעת שאול ושכונת הר נוף. הכפר התפרסם בשל פרשת דיר יאסין – כיבוש הכפר במלחמת העצמאות, שבמהלכו הוחרב חלק ממנו ונהרגו רבים מתושביו.

היסטוריה

הכפר היה ממוקם במרחק של כשלושה קילומטרים מהקסטל וכקילומטר אחד משכונת גבעת שאול, באזור הר נוף של היום, הוא שכן דרומית לכפרים ליפתא וקאלוניה במורדות הר בגובה של כ-800 מטרים. בשנת 1517 מוזכרת לראשונה בכתובים ח'ירבת עין אל תות הנמצאת כמה מאות מטרים מערבית למרכז הכפר. בסוף המאה ה-19 נבנו בתי האבן של הכפר. שני מעיינות מדרום ומצפון סיפקו מים לכפר. כל אוכלוסיית הכפר הייתה מוסלמית. בשנת 1907 החלה להיבנות שכונת גבעת שאול מן הצד המזרחי של הוואדי על קרקעות שנרכשו מתושבי דיר יאסין.

במהלך מלחמת העולם הראשונה ביצרו העות'מאנים את הכפר, אולם הוא נכבש בידי הצבא הבריטי ב-8 בדצמבר 1917. בזמן פרעות תרפ"ט (1929) ניסו תושבי הכפר שוב ושוב לנתק את הכביש המוליך מירושלים לתל אביב.^[3]

עד שנות ה-20 עסקו תושבי הכפר בחקלאות ובגידול צאן, אולם גידולה של ירושלים והבנייה הנרחבת בה הביאו להקמתן של מחצבות אבן בכפר (בשנות ה-40 פעלו 4 מחצבות בכפר). בזכות פריחת המחצבות הוקמו בתים חדשים בכפר וכן נוסדה בשנת 1935 חברת אוטובוסים בשיתוף הכפר ליפתא. בשנת 1943 נפתחו בו שני בתי ספר יסודיים – אחד לבנות ואחד לבנים. באותה עת היו בכפר שני מסגדים, מועדון תרבות, שתי אכסניות וחנויות אחדות. בחקלאות עסקו באותה עת רק כ-15 אחוז מכלל התושבים.

בשנת 1922 מנתה האוכלוסייה 254 תושבים.^[^{דרוש מקור]} על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 מנה הכפר 428 איש ו-91 בתים נושבים.^[4] בשנת 1945 הוערכה האוכלוסייה ב-610 תושבים (לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל).

במאורעות תרפ"ט

במאורעות תרפ"ט נטלה קבוצת תושבים מהכפר חלק פעיל בהתקפות על יהודים בשכונות בית הכרם בית וגן וגבעת שאול שנמצאו מדרום מזרחית לכפר. ביום שישי, ה-23 באוגוסט 1929, בשעה 2 בצהרים נורו יריות ממספר כיוונים על בית הכרם. אנשי וועד השכונה התאספו בבית הסמינר וארגנו הגנות על הגגות. בשעה שתיים וחצי קבוצה של כ-30–40 ערבים מדיר יאסין התכוונו להתנפל על בית הכרם ומגיני השכונה ירו לכיוונם מבלי לפגוע בהם. לפנות ערב חדרו הערבים לשכונת בית וגן שם שרפו ושדדו את הצריפים במקום. היו יריות מכיוון גבעת שאול אבל לא נכנסו ערבים אל בית הכרם עצמה. למחרת הגיעו סטודנטים אנגלים שגויסו והצטרפו למגינים נגד הפורעים מדיר יאסין. בקרב יריות נהרג אחד הסטודנטים ושניים נוספים נפצעו. מאוחר יותר הגיעו כוחות צבא בריטיים עם מכוניות ירייה וירו לעבר הכפר. הירי נמשך עד מוצאי שבת.^[5]

במלחמת העצמאות

ערך מורחב – פרשת דיר יאסין

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בפסקה זו אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.

ב-20 בינואר 1948, התקיימה פגישה בין נכבדי דיר-יאסין ואנשי גבעת שאול, ונחתם הסכם ליחסי שכנות טובה. ואכן במשך החודשים אחר כך מנעו אנשי הכפר התבססות של לוחמים בכפרם. עם זאת, לקראת אפריל אירעו כמה מקרים של ירי ולחימה בהם נטלו חלק אנשי הכפר. ב-2.4.48 פתחו אנשי דיר-יאסין בצליפות לעבר השכונות היהודיות בית-הכרם ויפה-נוף. עדויות של הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) מספרות על ביצורים שנעשו בכפר ועל נשק רב שנאגר בו. ימים ספורים לפני ההתקפה על דיר-יאסין נמסר על נוכחות לוחמים זרים בכפר, ביניהם חיילים עיראקים ואנשי כנופיות. מחקר ערבי שנערך באוניברסיטת ביר-זית מספר כי הגברים בדיר-יאסין לקחו חלק פעיל בפעולות אלימות נגד מטרות יהודיות וכי בקרב על הקסטל השתתפו רבים מתושבי הכפר לצדו של עבד-אל-קאדר אל-חוסייני. כן נאמר באותו מחקר שבכניסות לכפר נחפרו תעלות מגן ושלמעלה מ-100 גברים אומנו וצויידו ברובים וב-2 מקלעים מטיפוס ברן. הוקם משמר מקומי ובכל לילה שמרו על הכפר 40 מתושביו.^[6]

בבוקר 9 באפריל 1948 הותקף הכפר על ידי כוח משותף של אנשי אצ"ל ולח"י שמנה כ-110 לוחמים. אף שמטרת המבצע הייתה לכבוש את הכפר ולפנות את האוכלוסייה ממנו, התפתחו הדברים לידי קרב, שעל נסיבותיו חלוקות הדעות, ובמהלכו נהרגו כ-100 עד 120 מתושבי הכפר, בהם נשים וילדים. בקרב נהרגו גם 5 לוחמים יהודים ו-14 נפצעו.

אחרי הקמת מדינת ישראל

בקיץ 1949 שוכנו בכפר כמה מאות עולים יהודים מאירופה המזרחית, חרף מחאה שהגישו כמה מאנשי הרוח הבכירים של היישוב לבן-גוריון, בהם מרטין בובר ועקיבא ארנסט סימון.^[7] בכפר הוקם מחנה עולים, ובמקביל אליו שיכנו בכפר גם גרעין מתיישבים שהיה קשור לפועלי אגודת ישראל, מיוצאי פולין, רומניה וסלובקיה, שהקימו בו יישוב יהודי חדש - גבעת שאול ב'.^[8]

בשנת 1951 הוקם במבני הכפר, בין השאר בבית הספר, בית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול. בשלוחה אשר ממערב לבית החולים נותרו שטחים חקלאיים גדולים וכן בורות מים. על יתרת השטח שהיה שייך לכפר נבנו השכונות גבעת שאול והר נוף.

גלריה

אחד מבתי הכפר המשמש היום את 'כפר שאול'
בית המוכתר שכיבושו הכריע את הקרב
אחד הבתים ששופצו המשמש כיום מרכז תעסוקה ב'כפר שאול'
אחת הסמטאות שהשתמרה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיר יאסין בוויקישיתוף

דיר יאסין (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ זהו השטח הכולל, מתוכו היו 153 דונם בבעלות יהודית ו-3 דונם שטחים ציבוריים
^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין ריממברד
^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק י, עמ' 216.
^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 1697
^ שבוע הדמים בירושלים ובארץ ישראל, דואר היום, 2 בספטמבר 1929
^ אנציקלופדיה יהודית דעת - כיבוש דיר-יאסין ;, באתר www.daat.ac.il
^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 260.
^ תום שגב, 1949 – הישראלים הראשונים, עמ' 101.

[1] זהו השטח הכולל, מתוכו היו 153 דונם בבעלות יהודית ו-3 דונם שטחים ציבוריים

[2] Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין ריממברד

[3] מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך א, פרק י, עמ' 216.

[4] זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 1697

[5] שבוע הדמים בירושלים ובארץ ישראל, דואר היום, 2 בספטמבר 1929

[6] אנציקלופדיה יהודית דעת - כיבוש דיר-יאסין ;, באתר www.daat.ac.il

[7] בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 260.

[8] תום שגב, 1949 – הישראלים הראשונים, עמ' 101.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 48: / שורה 48: @@
 {{לשכתב|נושא=היסטוריה}}
 {{מקורות|פסקה=כן|נושא=היסטוריה}}
-ב-[[20 בינואר]] [[1948]], התקיימה פגישה בין נכבדי דיר-יאסין ואנשי גבעת שאול, ונחתם הסכם ליחסי שכנות טובה. ואכן במשך החודשים אחר כך מנעו אנשי הכפר התבססות של לוחמים בכפרם. עם זאת, לקראת אפריל אירעו כמה מקרים של ירי ולחימה בהם נטלו חלק אנשי הכפר.
+ב-[[20 בינואר]] [[1948]], התקיימה פגישה בין נכבדי דיר-יאסין ואנשי גבעת שאול, ונחתם הסכם ליחסי שכנות טובה. ואכן במשך החודשים אחר כך מנעו אנשי הכפר התבססות של לוחמים בכפרם. עם זאת, לקראת אפריל אירעו כמה מקרים של ירי ולחימה בהם נטלו חלק אנשי הכפר. ב-2.4.48 פתחו אנשי דיר-יאסין בצליפות לעבר השכונות היהודיות בית-הכרם ויפה-נוף. עדויות של הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) מספרות על ביצורים שנעשו בכפר ועל נשק רב שנאגר בו. ימים ספורים לפני ההתקפה על דיר-יאסין נמסר על נוכחות לוחמים זרים בכפר, ביניהם חיילים עיראקים ואנשי כנופיות. מחקר ערבי שנערך באוניברסיטת ביר-זית מספר כי הגברים בדיר-יאסין לקחו חלק פעיל בפעולות אלימות נגד מטרות יהודיות וכי בקרב על הקסטל השתתפו רבים מתושבי הכפר לצדו של עבד-אל-קאדר אל-חוסייני. כן נאמר באותו מחקר שבכניסות לכפר נחפרו תעלות מגן ושלמעלה מ-100 גברים אומנו וצויידו ברובים וב-2 מקלעים מטיפוס ברן. הוקם משמר מקומי ובכל לילה שמרו על הכפר 40 מתושביו.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1705|כותרת=אנציקלופדיה יהודית דעת - כיבוש דיר-יאסין ;|אתר=www.daat.ac.il|תאריך_וידוא=2024-04-06}}</ref>
 בבוקר [[9 באפריל]] 1948 הותקף הכפר על ידי כוח משותף של אנשי [[ארגון צבאי לאומי|אצ"ל]] ו[[לוחמי חרות ישראל|לח"י]] שמנה כ-110 לוחמים. אף שמטרת המבצע הייתה לכבוש את הכפר ולפנות את האוכלוסייה ממנו, התפתחו הדברים לידי קרב, שעל נסיבותיו חלוקות הדעות, ובמהלכו נהרגו כ-100 עד 120 מתושבי הכפר, בהם נשים וילדים. בקרב נהרגו גם 5 לוחמים יהודים ו-14 נפצעו.