מאיר שפיה

המונח "שפיה" מפנה לכאן. לערך העוסק בהפרדת נוזלים, ראו שפייה.

מאיר שפיה
מחוז	חיפה
מועצה אזורית	חוף הכרמל
גובה ממוצע	‎96‏ מטר
תאריך ייסוד	1923
סוג יישוב	יישוב מוסדי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2011:
- אוכלוסייה	265 תושבים
מאיר שפיה

המושבה בגלויה עתיקה

צילום קבוצתי של ותיקי שפיה

מאיר שְפֵיָ‏ה הוא כפר נוער ליד זיכרון יעקב בצדה הצפוני של דרך ואדי מילק. הוא הוקם בשנת 1891 כמושבת בת של זכרון יעקב הקרובה, בשם "מאיר שפיה": "מאיר" על שם מאיר (אנשל) רוטשילד, סבו של הברון רוטשילד ואבי בית רוטשילד, ו"שפיה" בעקבות השם הערבי של המקום.

תולדות המקום

בשנת 1887 רכשו פקידי הברון מסלים ח'ורי, אחד העשירים מערביי חיפה, שטח של 8,500 דונם. על שטח זה תכננו להקים את היישוב. שנה לאחר תחילת עבוד המקום, הגיעו בשנת 1889, עשרה צעירים מזכרון יעקב והתיישבו בבית הבעלים הקודם, ליד כפר אריסים בשם שוֵויה. בשנת 1891 הושלמה בניית הבתים הראשונים. הבתים אוכלסו בחלוצים מחו"ל ובבוגרי בית ספר החקלאי של זכרון יעקב.

פקידות הברון החליטה לבנות במקום 16 יחידות דיור . בשיא איכלוסה של המושבה לא היו בה יותר מ-24 משפחות שכללו 116 נפשות. לכל משק משפחתי הוקצב שטח גדול יחסית של 300 דונם. בשטח נזרעה תבואה וניטעו גפנים. את כרמי הגפנים של שפיה ניתן לראות עד היום בנסיעה בוואדי מילק. הענבים שנבצרו בשפיה הובלו ליקב בזיכרון יעקב. פקידי הברון הקימו בשפיה שדות לניסויים בחקלאות וכן משתלות שלחין גדולות. בחלקם הוקמו בעמק תות, היום נחל דליה בנתיב של ואדי מילק.

במטרה לגוון את מקורות ההכנסה של התושבים הוקם במקום סנטוריום. המבנה הפך לאחר מלחמת העולם הראשונה למוסד חינוכי (ראו להלן).

המבנים הראשונים של המקום שומרו עד היום, על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. הם משמשים כיום מרפאה, מרכזיה פדגוגית של בית הספר, ועוד.

תיאור המקום

הסופר משה סמילנסקי מתאר כך את המקום:

	שביל טבעי צר הוליך מזיכרון יעקב למאיר שפיה ומשם לבת שלמה. שתי המושבות הקטנות נבנו בין רכסי ההרים של השומרון. חייהם הרוחניים היו תלויים ב"אם" - זכרון יעקב - אבל לימים בנה הנדיב בכל אחת מהן: בית ספר ובית כנסת.

הדרך מן ה"אם" אל ה"בנות" עברה בין הכרמים אשר משני עברי העמקים ובין חורשות יער-טבעיות שעל רכסי ההרים. בחורשות אלה ניתן היה למצוא גם חיות טרף וחזירי בר. מאחורי החורשות, בין ההרים, שכנו כפרים ערביים, שתושביהן פגעו מעת לעת ביהודים.

מוסד חינוכי

בשנת 1904, ישראל בלקינד, ממייסדי ביל"ו, הקים בשפיה מוסד חינוכי. המוסד קלט יתומים מניצולי פרעות קישינב. היה זה כפר הנוער הראשון בארץ ישראל. השם שניתן לו היה: "קרית ספר". מייסדו הגדיר כך את המטרה החינוכית של הכפר: "לברוא דור חדש, דור עברי במלוא מובן המילה, דור אשר גוף בריא ורוח בריאה יתלכדו, דור אשר ידיו תדענה לאחוז בעט ובמחרשה, ופיו ידבר בלשוננו". לשם כך הועסקו הילדים, בצד הלימודים הרגילים, גם בחקלאות, בספורט ובטיולים. המזכיר של כפר הנוער היה ישראל שוחט, ממייסדי השומר. כאן נרקמה התוכנית הראשונה להקמת ארגון ההגנה היהודי הראשון .

בשנת 1917 הועברה הגימנסיה העברית הרצליה זמנית למאיר שפיה בשל גירוש היהודים מתל אביב ויפו במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1923 הוקם במקום מחדש בית יתומים, הפעם ליתומי מלחמת העולם הראשונה, ובשנת 1925 הוסב המקום לבית ילדים של ארגון "הדסה הצעירה". בשנת 1957 נוצרה שותפות בבעלות על המקום בין מדינת ישראל וארגון "הדסה", וכיום היישוב משמש ככפר נוער.

בנות שפיה

בעת חופשה בת 18 יום בשפיה בנובמבר 1927 סיים חיים נחמן ביאליק את יצירתו "אלוף בצלות ואלוף שום" , וכתב שלוש אגדות על שלמה המלך ואת שירו "לבנות שפיה". להלן שני הבתים הראשונים של השיר:

	לִבְנוֹת שְׁפֵיָה אִם אֵין לִבּוֹתֵיכֶם עֲרֵלִים, וְיֵשׁ בְּקָדְקָדְכֶם מְעַט דֵּעָה – הִשְׁבַּעְתִּיכֶם, חֲלוּצִים עֲצֵלִים, הַפְשִׁילוּ עַל שֶׁכֶם הַכֵּלִים וְקַמְתֶּם וַעֲלִיתֶם לִשְׁפֵיָה. בִּשְׁפֵיָה יֵשׁ חֹרְשַׁת בְּנֵי-אֹרֶן וְסֻכָּה לְצֵל וּלְמַרְגֵּעָה. וּמָה עוֹד בִּשְׁפֵיָה? חֲצִי גֹרֶן, שְׁלִישׁ אִכָּר מְטַיֵּל בְּמִקְטֹרֶן, וּמַעְיָן אַט זוֹחֵל בְּאַשְׁבֹּרֶן, עֵץ יָבֵשׁ עַל רֹאשׁ הָר כְּתֹרֶן, בַּחוּרִים כִּמְלֹא הַצִּפֹּרֶן, אַךְ בָּנוֹת בִּשְׁפֵיָה – כְּמֵאָה. ועוד בית אחד: רַבּוֹת בְּנוֹת כְּרָךְ הַמְלֻמָּדוֹת וּנְבוֹנוֹת מִכֻּלָּן בְּנוֹת שְׁפֵיָה. בְּכָל-מַדָּע לָהֶן עֶשֶׂר יָדוֹת: הֵן שׁוֹמְעוֹת שְׂפַת גַּנִּים וְשָׂדוֹת וְשִׂיחַת הַקָּמָה הַמְּלֵאָה.
– ח"נ ביאליק, בנות שפיה, בפרויקט בן יהודה

מרכז אימונים להגנה

עקב ריחוקו של המקום ממרכזי היישוב ומעורקי תחבורה עיקריים וכן הסביבה ההררית, ההגנה קיימה במקום קורסים ואימונים. החורשה והמבנים בכפר שימשו את חברי ההגנה. האימונים התקיימו ב"מערות טלימון" וב"בקעת שפיה" .

היום

בשנת 2003 למדו בכפר הנוער שפיה כ-300 תלמידים, ביניהם עולים חדשים. בשנת 1977 נקלטו בכפר הפליטים הווייטנאמים שממשלת ישראל החליטה לקלוט. מאיר שפיה מוכר כיישוב מוסדי בשטח השיפוט של המועצה האזורית חוף הכרמל, במחוז חיפה. נכון לשנת הלימודים תשס"ח, לומדים בכפר כ-600 תלמידים, מחציתם תלמידים בתוכנית מופ"ת למצוינות. לאורך שנותיה של שפיה כמוסד חינוכי , זכתה פעמיים בפרס שר החינוך על הישגיה ומצוינותה [1] [2].

הכפר מאוגד כחברה ממשלתית.

לקריאה נוספת

• רן אהרנסון, לכו ונלכה - סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד יצחק בן צבי - ירושלים , 2004.
• אריה יצחקי, עמקי הצפון הכרמל ושומרון, (מתוך) מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת ארץ ישראל, בית ההוצאה כתר ומשרד הביטחון ההוצאה לאור, 1980 - עמ' 148

קישורים חיצוניים

• אתר כפר הנוער מאיר שפיה
• ברכה., כפר הילדים מאיר שפיה - מי אינו יודע?, דבר, 14 ביולי 1933
• מ. ברגמאן, בכפר הילדים מאיר שפיה, הצופה, 3 בספטמבר 1941
• נדב מן, הרבה לפני המצלמות הדיגיטליות - פרק ב' - ynet - תמונות מכפר הנוער מאיר שפיה
• דוד הכהן, "פעם שפייתי – תמיד שפייתי" סיור בכפר הנוער מאיר שפיה - 2 ביוני 2003
• "אנסמבל כלי פריטה שפיה" האתר הרשמי של האנסמבל
• נדב מן, החניך שהפך למורה למוזיקה, באתר ynet‏
• נדב מן, כפר שפיה: הניגון השכיח את הצרות, באתר ynet‏

הערות שוליים

_{קואורדינטות: 32°35′25″N 34°58′14″E}