הומופוביה בישראל
הומופוביה הוא מונח ממדעי החברה המתאר פחד, רתיעה או סלידה (אנטיפטיות) מחברי קהילת הלהט"ב (הומואים, לסביות ועוד).[1] בהגדרה רחבה יותר, המונח מתאר את ביטוי תכונות אלה באפליה, דחייה, שנאה, או תוקפנות כלפי נטייתם המינית, כלפי מימושה של הנטייה המינית, כלפי זוגות בני אותו המין, וכלפי גילויי חיבה בין בני אותו המין.
החקיקה במדינת ישראל בסוף המאה ה-20 הוציאה אל מחוץ לחוק אפליה מחמת נטייה מינית במספר תחומים, והתיקונים לחוק איסור לשון הרע והחוק למניעת הטרדה מינית אוסרים על ביטויים המבזים אנשים בשל נטייתם המינית. לצד זאת, מדינת ישראל עודנה מתנגדת להעברת תיקון לחוק הפרשנות הקובע כי בכל מקום בספר החוקים בו מופיעה התייחסות לאפליה – יוחל החוק גם על אפליה הנוגעת לזהות מינית או מגדרית, כך שהחוק אינו מכסה את מרבית החוקים הנוגעים לאפליה בספר החוקים של מדינת ישראל. במהלך השנים אירעו בישראל מקרי הומופוביה בולטים שבאו לידי ביטוי בביזוי והשפלה וחלקם אף הגיעו לאלימות פיזית. אנשי ציבור, בהם חברי כנסת וממשלה, התבטאו בצורה הומופובית. וגילויי הומופוביה התרחשו גם בקרב מוסדות המדינה וחברות ממשלתיות וכן בכלי התקשורת.
ב-2010 הקימה האגודה למען הלהט"ב בישראל את מרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה, אשר מפרסם מדי שנה "דוח מצב הלהט"בפוביה בישראל". בשנת 2022 פרסם המרכז את "דוח העשור", שמצביע על עלייה משנה לשנה במקרי להט"בופוביה. בשנת 2022 התקבלו 3,309 דיווחים על להט"בופוביה, לעומת 2,971 בשנת 2021, 2,696 בשנת 2020, 2,125 בשנת 2019, 1,557 דיווחים בשנת 2018, 533 בשנת 2017 ו-424 בשנת 2016.[2]
החוק האוסר יחסים "שלא כדרך הטבע"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – זכויות להט"ב בישראל
עם הקמתה ירשה מדינת ישראל, באמצעות פקודת סדרי השלטון והמשפט, את חוקי המנדט הבריטי, שלפיהם נחשב קיום יחסי מין הומוסקסואליים לעבירה שדינה עד עשר שנות מאסר (סעיף 152(2) לפקודת החוק הפלילי, שהפך לסעיף 351(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). בישראל לא הועמד אדם לדין פלילי בעוון קיום יחסי מין הומוסקסואלים כשלעצמם, אם כי קרה שחיילים הועמדו לדין צבאי על עברה כזאת. נאשמים בישראל הורשעו בסעיפי האיסור על משכב "שלא כדרך הטבע"; על פי רוב מדובר בנאשמים שהואשמו בעבירות מין חמורות יותר, והורשעו גם בעבירה זו.
החוק הוא הסיבה לכך שב-1975, כשקמה העמותה הישראלית לזכויות הומוסקסואלים, היא נקראה תחילה "האגודה לשמירה על זכויות הפרט" (כיום: אגודת הלהט"ב), כדי שלא תואשם בעידוד עבירה על החוק. האגודה לשמירת זכויות הפרט ניסתה להביא לביטול האיסור הפלילי מימיה הראשונים. ב-1976 נפגשו אנשיה עם אהרן ברק, היועץ המשפטי לממשלה, וב-1983 היא שלחה לכל חברי הכנסת חוברת שבה קראה 'להפסיק להפלות הומוסקסואלים ולסביות'. ב-22 במרץ 1988 אושר בכנסת תיקון מס' 22 לחוק העונשין שכלל ניסוח מחדש של מרבית הסעיפים העוסקים בעבירות מין, ובוטל סעיף 351, האוסר על משכב "שלא כדרך הטבע".
גילויי הומופוביה סביב מצעדי הגאווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
מצעדי הגאווה היוו ומהווים מוקד להיקף גדול של תופעות הומופוביה:
- במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים שהתקיים ב-1 ביולי 2005, דקר ישי שליסל, חרדי בן 30, באמצעות סכין שלושה משתתפים ופצע אותם באופן בינוני. שליסל טען במשפטו כי בא "לרצוח בשליחות השם", הורשע בניסיון רצח ונידון ל-10 שנות מאסר בפועל ולתשלום 280,000 ש"ח לקורבנות.[3] התקיפה שביצע שליסל הייתה ביטוי קיצוני של העוינות והטינה שהופגנו כלפי הצועדים במצעד, שהתקבלו לאורך מסלולו בחרפות ובגידופים ובהשלכת שקיות שתן.[4] ביטויי תמיכה במעשהו של שליסל גררו אחריהם תגובות הומופוביות נוספות. כך לדוגמה הוגשה בשנת 2011 תלונה למשטרת ישראל בדבר הסתה לרצח נגד אתר "תנועת הימין האמיתי" שפרסם את סרטון הדקירה תחת הכותרת "הרב ישי שליסל שליט"א דוקר הומואים במצעד המחלה".[5]
- בהקשר של מצעד הגאווה שהתקיים בירושלים ב-2006 נרשמו מספר אירועים הומופובים:
- בנובמבר 2006 התגלה ביישוב עלי מטען חבלה, שאליו הוצמד שלט ובו נכתב: "סדומאים החוצה". חבלנים פוצצו את המטען באופן מבוקר, והמשטרה העריכה כי הוא הוכן על רקע מצעד הגאווה בירושלים.[6]
- באותה השנה חולקו בשכונות החרדיות בירושלים מנשרים הקוראים לרצח הומוסקסואלים תמורת פרס כספי[7] ומנשרים הכוללים הסברים ליצירת אמצעי חבלה לפגיעה בצועדים,[8] ובו הסבר כיצד להכין אמצעי חבלה על מנת לפגוע במשתתפים במצעד הגאווה בעיר.
- ב-9 בנובמבר 2006 (יום לפני מצעד הגאווה) התקיים בירושלים מצעד הבהמות הראשון בהובלת ברוך מרזל, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' ובהשתתפות חרדים ופעילי ימין קיצוני.
- לקראת מצעד הגאווה של 2007 התפוצץ מטען חומר נפץ ליד בית שמש ולידו התגלו כרוזים נגד המצעד[9].
- בינואר 2008 דנה ועדת חוקה, חוק ומשפט בהצעת תיקון לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שלפיה לא יתקיימו יותר מצעדים של קהילת הלהט"ב בעיר. במהלך הדיון אמר חבר הכנסת נסים זאב מש"ס כי "יש לטפל בהומואים כמו שוועדת החוקה טיפלה במחלת שפעת העופות", ודבריו עוררו סערה בקרב משתתפי הדיון וביקורת ציבורית קשה. שנה לאחר מכן, בהפגנה שהתקיימה בתל אביב, סמוך למקום הרצח בברנוער, הניפו המפגינים שלטים בגנותו בהם נכתב: "נסים זאב - יש לך דם על הידיים" בעקבות אמירתו זו.[10]
- במצעד הגאווה שנערך באילת ב-15 במאי 2009 אירעו מספר תקריות הומופוביות על רקע נטייתם המינית של הצועדים[11] כאשר במהלך המצעד נקראו קריאות גנאי והושלכו על הצועדים ביצים. כמו כן אדם אחד הותקף על רקע נטייתו המינית ופונה לבית חולים. במצעד הגאווה בירושלים שנערך ב-2010 תקפו נערים שני צעירים וגרמו להם לחבלות. התוקפים נמלטו תוך שהם צועקים "מוות להומואים, להרוג את כולכם".[12]
- ב-2010, במקביל למצעד הגאווה בירושלים, התקיים מצעד הבהמות בהובלת יצחק פינדרוס, ברוך מרזל ואיתמר בן גביר[13][14]. מצעדי בהמות נוספים התקיימו גם בשנים 2011 ו-2012 במקביל למצעדי הגאווה.
- במצעד שנערך בירושלים ב-30 ביולי 2015, דקר ישי שליסל, כחודש לאחר ששוחרר ממאסר על עבירה דומה, שישה משתתפים, בהם שירה בנקי, בת ה-16, שנפטרה מפצעיה.[15][16]. ב-29 בספטמבר 2015, נשאל הרב שלמה משה עמאר, רבה של ירושלים ולשעבר הרב הראשי לישראל, על המאבקים בעיר בסוגיית הצניעות. בתשובתו, לאחר גינוי לרצח שביצע שליסל חודשיים לפני כן, אמר: "ירושלים אחרי הכל, היא במצב יחסית טוב, אפשר לומר מכל ערי הארץ. המצב עדיין טוב. אני מאמין שתופעה כזאת תתמעט ותתבטל מאליה. ישתקע הדבר ולא יהיה בעזרת ה', כי רוב ככל הציבור נגעל מזה ומואס בזה. הם מנסים היום לתת לזה לגיטימציה גם על ידי מקומות רשמיים כמו בית המחוקקים ובבתי המשפט, אבל זה לא דבר טבעי, לא דבר נורמלי, התורה קראה לזה תועבה ובוודאי אנחנו צריכים למצוא את הדרכים הנכונות איך להילחם בצורה יותר מחושבת".[17]
- ב-2016 המשטרה אישרה לקיים את מצעד הגאווה בבאר שבע ברחוב הראשי של העיר, שדרות רגר, אולם בתחילת יולי 2016 האישור בוטל עקב חשש לירי על הצועדים. בעקבות כך החליטו המארגנים לבטל את המצעד ובמקומו לערוך מפגן מחאה מול העירייה, בו השתתפו כ-2,500 משתתפים.[18]. ביולי 2016 נאמרו או צוטטו מספר התבטאויות של רבנים בגנות הומוסקסואלים. כך לדוגמה, הרב יגאל לוינשטיין בהרצאה ב"כנס ציון וירושלים" כינה אותם "סוטים" וטען שהם 'נכנסו לצבא בכל הכוח', באמצעות הרצאות, הצגת סרטים ונידוב חיילים על ידי הצבא.[19] דבריו ספגו ביקורת מפי מספר רבנים בציונות הדתית ופוליטיקאים.[20][21] בעקבות הביקורת, כ-300 רבנים בציונות הדתית חתמו על מכתב תמיכה פומבי ברבנים, לפיו: "האהבה כלפי כל אדם מישראל והחובה לנהוג בכל אדם בכבוד, אינן יכולות לשמש סיבה לסילוף האמת ההלכתית או ל'עיגול פינות' ביחס למעשים אסורים."[22] מאידך, יושב ראש הסתדרות הפסיכולוגים בישראל כתב בשם ההסתדרות גילוי דעת המתנגד ומוחה על הצגת להט"ב כסוטים או כזקוקים לטיפול פסיכולוגי, בנימוק שהצגה זו מנוגדת ל"עמדה המקובלת על הגופים המובילים בתחום בריאות הנפש בעולם ובארץ".[23]
- במצעד הגאווה שנערך בבאר שבע ב-2017 נעצרו שני חשודים בלבוש חרדי כשאחד מהם החזיק עליו סכין[24]
- ב-2019, באזור ההתכנסות לקראת מצעד הגאווה, נעצר אדם חמוש בסכין בחשד שתיכנן לפגוע בצועדים[25][26].
- באוגוסט 2021 טען ח"כ בצלאל סמוטריץ' מסיעת הציונות הדתית כי הגל הרביעי של הקורונה נגרם בגלל מצעד הגאווה שנערך ב-25 ביוני בתל אביב.[27] במשרד הבריאות דחו את הדברים, ואמרו כי הגורם לתחלואה הוא ישראלים שחזרו מחו"ל ולא הקפידו על בידודים וכי במוקדי ההתפרצות היו בנימינה ומודיעין בהם כלל לא נערך מצעד. שרים וח"כים מחו על דבריו של סמוטריץ'.
הומופוביה בכוחות הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצבא ההגנה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמדתו הרשמית של צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1983 פנתה יו"ר האגודה לזכויות האזרח, ד"ר רות גביזון לראש אכ"א בצה"ל בעקבות פרסום בעיתון על כך שחוזהו של קצין הותר בעקבות תלונה של אשתו על נטיותיו ההומוסקסואליות. ראש אכ"א, תא"ל עמוס ירון, השיב באוקטובר 1983 כי נטיות הומוסקסואליות אינן מונעות מחייל שירות צבאי.[28]
חודש לפני תשובת ראש אכ"א, בספטמבר 1983, נכנסה לפקודות מטכ"ל הוראת קבע[29] שכותרתה "שירות הומוסקסואלים בצה"ל". הפקודה קבעה כי שיבוצם של חיילים הומוסקסואלים מוגבל בגין נטייתם המינית משום שזו עלולה להוות סיכון ביטחוני (בדומה ל"בהלת הלבנדר" בארצות הברית). בחוברת ההנחיות הבסיסית למאבחנות הפסיכוטכניות בצה"ל אופיינה ההומוסקסואליות כסטייה מינית, וכרכה בינה לבין נשיות ובעיות בבריאות הנפש. המאבחנות הונחו כי כאשר עולה חשד לנטיות הומוסקסואליות, יש לבחון את התאמת המועמד לשרת ביחידת שדה.[30] במהלך השנים נעשו שינויים אחדים בפקודות אלו להם היה אחראי במישרין פרופ' עוזי אבן.
הוראות הקבע של שנת 1983 קבעו עוד כי כל מפקד יחידה שנודע לו כי חייל ביחידתו הוא הומוסקסואל – נקרא להפנותו למרכז בריאות הנפש ובמקביל לדווח לגורמי ביטחון שדה הנוגעים בדבר. אלו יכלו להחליט על אחת משלוש החלטות: לשחרר את החייל, לשים הגבלות על שיבוצו או לערוך תחקיר ביטחוני מקיף בהתאם לתפקיד אליו מיועד. הפקודה קבעה עוד כי חייל הומוסקסואל לא יישרת בתפקידי "סוד מועדף", בקהיליית המודיעין ובתפקידי הצפנה והסתרה, וכי חייל שהועלה "חשד סביר" כי הוא בעל נטייה הומוסקסואלית יימצא בפיקוח ביטחוני כל תקופת שירותו הסדיר בצה"ל.[31]
בשנת 1997 פורסם במגזין הזמן הוורוד וביולי 2000 בידיעות אחרונות כי צה"ל עורך בדיקות לאבחון נגיף האיידס בקרב מועמדים לגיוס במקרים שהמועמד מצהיר שהוא הומוסקסואל, וזאת ללא ידיעת המתגייסים.[32]
בשנת 1998 בוטלה כליל הוראת הקבע ומאז אין בצה"ל כלל פקודות הנוגעות במישרין להומוסקסואלים ואין אפליה רשמית על רקע נטייה מינית. ב-2004 פרסם הרמטכ"ל משה יעלון פקודת יום המחדדת את הצו המוסרי של צה"ל בנושא שמירת כבוד האדם.[33]
בשנת 2001 הוציאה עמותת "המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל" דו"ח הסוקר את נושא המאבק הלהט"בי בישראל בתחומים שונים. בפרק שיוחד לצה"ל, דרשה המועצה התנצלות על היחס המפלה בו נהג הצבא בהומואים ולסביות עד לשנת 1993, אז התקבלה הוראה האוסרת על אפליה בגיוס לצה"ל ובשירותם של הומואים: "על צה"ל לפרסם הודעת התנצלות חד משמעית הקובעת כי רדיפתם של הומואים ולסביות במסגרת המדיניות שנקבעה בצה"ל היא בבחינת מעשה פסול מוסרית וללא כל הצדקה ואחיזה במציאות", נכתב בדו"ח.[34]
אקלים השירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקר שנערך באוקטובר 2006 מצא כי הסביבה הצבאית רוויה באלימות מילולית הומופובית. חיילים הומו-לסבים דיווחו על רמת חשיפה גבוהה לאלימות מילולית במקומות שונים בבסיס. לטענתם ההווי הצבאי רווי בביטויי גנאי כלפי הומוסקסואליות המתבטאים בבדיחות ובשירים המגנים את ההומוסקסואליות כמביישת, בלתי ראויה או פחותת-ערך ובכך משפילים את ההומוסקסואל ומדירים אותו מחוץ למחנה הנורמלי, התקין והבריא. החיילים דיווחו על משאבי תמיכה מוגבלים ועל תחושת אי-נוחות לשוחח על הנושא עם בעלי תפקידים בצבא על נושאים הקשורים לנטייתם המינית.[31]
בספטמבר 2005 הגישה חיילת בגדוד קרקל של הנח"ל קבילה לנציב קבילות החיילים ותלונה למצ"ח, שלפיהן חבריה ליחידה התעללו בה והשפילו אותה על רקע נטייתה המינית, בעוד המפקדים ואנשי הסגל מתעלמים מהמקרים גם לאחר שדיווחה עליהם בפניהם.[35] נציב קבילות החיילים קבע כי "אירוע כה חריג עלול להתרחש ביחידה צבאית כלשהי, רק בהתקיים אקלים חברתי ופיקודי מסוימים שיאפשרו לאירועים מעין אלה להתרחש" – והטיל את האחריות על מפקד הגדוד.[36] באותו הדו"ח ובדו"ח שיצא שנה לאחר מכן התפרסמו תלונות נוספות[37] וצוין כי חלה עלייה בתלונות אלה. דוגמה אחרת היא מקרה מאפריל 2011, אז חייל במהלך הטירונות יצא מהארון בפני חבריו, ושלושה מהם בתגובה השפילו אותו, התעללו בו והטרידו אותו מינית בתגובה לכך.[38]
במשטרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרוצת השנים פורסמו תלונות של חברי הקהילה הלהט"בית לפיהן הופלו על ידי משטרת ישראל. ב-2018, תלונות בדבר הומופוביה במשטרה ובשב"ס היוו כ-2% מהתלונות בדוח "מצב הלהטופוביה בישראל" של האגודה למען הלהט"ב בישראל.
הומופוביה במערכת החינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחקר הראשון בישראל שבחן את מצבם והתנסויותיהם של תלמידים הומואים, לסביות וביסקסואלים במערכת החינוך בישראל נערך בשנת 2004 וממנו עלה כי השימוש במילה "הומו" ככינוי גנאי הוא גבוה מאוד ונפוץ בכל חלקיו של בית הספר (דווח על ידי 62% מהתלמידים), והערות הומופוביות אחרות נאמרות גם על ידי מורים. הממצא העיקרי של המחקר היה כי על אף שהערות הומופוביות וגילויי אלימות על רקע נטייה מינית נעשות בנוכחות מורים, הם נוטים כמעט שלא להגיב כלל.[39] ממצאי הדו"ח הוצגו בכנסת בפני ועדת החינוך, התרבות והספורט, במסגרת דיון בנושא "התייחסות מערכת החינוך לקהילה ההומו-לסבית".[40]
בשנת 2007 הודיעה שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, שמשרד החינוך יילחם בהומופוביה במערכת החינוך.[41] לאחר חודש השירות הפסיכולוגי הייעוצי במשרד החינוך הוסיף תכנים על הומוסקסואליות לאתר האינטרנט של המשרד. וביולי 2007 הכריזה תמיר על הכנסת הנושא לתוכנית הלימודים של כיתות ח'. תמיר השתתפה בפעילות של חוש"ן - חינוך ושינוי ומשרד החינוך החליט להכיר בארגון ולתמוך בו. המשרד אף הקים ועדה לענייני הומואים ולסביות.
מחקר נוסף נערך בשנת 2008, והוא קבע כי למרות השינויים שחלו במערכת החינוך בשנים שעברו, לא נמצאו הבדלים ניכרים באקלים החינוכי בין השנים. אף על פי שאלימות מילולית נמצאה במחקר הנוכחי כסוג האלימות וההטרדה הנפוצה, שיעורים גבוהים יחסית של תלמידים חוו אלימות פיזית והטרדה מינית על רקע נטייתם המינית. בנוסף, הממצאים הראו כי התלמידים אינם רואים בצוות החינוכי כתובת לשיתוף, התייעצות וסיוע בנושאים הקשורים לנטייה מינית.[42] ממצאי המחקר וההשוואה בין ממצאיו למחקר משנת 2004 הוצגו בכנס האגודה לחינוך השוואתי שנערך בשנת 2008 באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.
במחקר אשר נערך בישראל בשנת 2009, רואיינו 20 משתתפים – הומואים, לסביות וביסקסואלים בטווח הגילאים 15–18. מטרתו הייתה ללמוד על החוויה הבית-ספרית של נוער להט"ב מתוך זווית ראייתו הסובייקטיבית, בהתבסס על המשמעויות שהוא יוצק לתוכה. במחקר נמצא כי החוויה הבית-ספרית של תלמידים אלה מאופיינת הן בדחק של מיעוט והן בפיתוח עמידות מפניו. במילים אחרות, בהיעדר משאבי תמיכה בבתי-הספר בישראל גם מתבגרים רבי תושייה וסתגלניים יתקשו להתמודד עם הומופוביה על כל היבטיה. בה-בעת, כאשר הצרכים הדיפרנציאליים של תלמידים הומואים, לסביות וביסקסואלים מקבלים מענה הולם ומקיף, החוויות וההתנסויות שלהם בבית-הספר דומות במידה רבה לאלו של בני גילם.[43]
ארגון חוש"ן - חינוך ושינוי הפועל בבתי ספר שונים ברחבי הארץ בניסיון לשנות סטריאוטיפים ועמדות שליליות בקרב נוער.
בשנת 2014 נכנס לתוקפו תיקון לחוק זכויות התלמיד, האוסר על אפליה בשל נטייה מינית.
לפי מחקר משנת 2017 עמותות הסיוע הקהילתיות (כגון איגי), מתפקדות כ"בלמי לחץ" בכך שהן מפחיתות את ההשפעות המזיקות של בריונות הומופובית בבית הספר על הרווחה הנפשית של בני נוער להט"בים מרקעים חברתיים ולימודיים מגוונים. ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בהתערבות בית-ספרית של גילוי מוקדם וסיוע, במטרה ליצור דיאלוג משמעותי בין תלמידים הטרוסקסואליים לבין תלמידים להט"בים.[44]
במגזר הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2020 הודיעה חברת הטחינה "אל-ארז", כי היא תתרום כסף לאגודה למען הלהט"ב להקמת קו סיוע וקשב ללהט"ב בערבית. הייתה זו הפעם הראשונה שחברת מזון ישראלית בבעלות ערבית הביעה תמיכה פומבית בקהילה הגאה. בעקבות זאת עלו קריאות בחברה הערבית-ישראלית להחרים את החברה.[45]
ב-2023 נרצחה שרית אחמד שקור, צעירה בת 18, על רקע הומופובי. לפני הרצח זכתה אחמד שקור לאיומים ממשפחתה בשל נטייתה המינית.[46][47]
במגזר החרדי[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילויי הומופוביה במרחב הציבורי, הפרטי וברשתות החברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערכים מורחבים – אלימות נגד להט"ב, בריונות והטרדות נגד להט"ב
בנוסף לגילויי ההומופוביה הקשורים לאירועי מצעד הגאווה, סובלים חברי הקהילה הגאה מהתנכלות יום יומית באופנים שונים[48] כמו:
- שריפת דגלי גאווה (כך למשל בפרדס חנה[49], ירושלים[50], הוד השרון[51], רמת גן[52], מצפה רמון[53], מודיעין[54], באר שבע[55] ועוד.) כשחלק ממקרים אלו היה כרוך בסיכון לחיי אדם.
- אלימות פיזית שבאה לידי ביטוי במכות, זריקת חפצים, יריקות ועוד[50][56][57][58][59].
- אלימות ברשתות החברתיות[60][59][61].
- אפליה במקומות עבודה ובתי עסק[62][63][64][65].
פעילות נגד הומופוביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2006 צוין בישראל לראשונה היום הבינלאומי נגד הומופוביה לצד כ-50 מדינות נוספות בשם הבנ"ה - מונח שנבחר מתוך תפישה לפיה יש להדגיש את המסר החיובי (בעד הבנה, סובלנות, פלורליזם), ומתוך תפיסה לפיה רוב גילויי ההומופוביה, הלסבופוביה, הטרנספוביה והביפוביה נובעים מבורות ומפחד ולא רק משנאה. במהלך היום התקיימו 25 פעילויות שונות ברחבי הארץ, בהן השתתפו פעילים ואישי ציבור.[66] מאז מצוין בישראל היום הבינלאומי נגד הומופוביה בכל שנה, והוא מלווה בפעילויות שונות.[67]
בעקבות אירוע ירי בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, שכֻוון כלפי בני נוער שהשתתפו באירוע "נוער גאה", הושק בשנת 2009 קמפיין קולנועי הסברתי נגד הומופוביה בישראל שמטרתו לעודד סבלנות ושוויון בחברה.[68]
עמותת חוש"ן - חינוך ושינוי עוסקת בחינוך והסברה נגד הומופוביה ומעבירה שיעורים בנושא לבתי ספר שמסכימים לקבל את פעיליה (בתי ספר רבים ברחבי הארץ מסרבים לשתף פעולה עם העמותה). באוגוסט 2010 אישרה ועדת החינוך של עיריית תל אביב הצעה לשלב בתוכנית הלימודים של כל בתי הספר בעיר את תוכני הלימוד של ארגון שמטרתם שינוי סטריאוטיפים בנושאי נטייה מינית וזהות מגדרית.[69]
קו הקשב והמידע יש עם מי לדבר של אגודת הלהט"ב משמש מזה שנים רבות כמקור מידע ותמיכה לנפגעי הומופוביה. בנוסף למתן אוזן קשבת פועל הקו בשיתוף המחלקה המשפטית של האגודה לסייע לפונים.
במסגרת האגודה למען הלהט"ב בישראל פועל מרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה המרכז בשותפות עם קו הקשב את הטפול בפניות על רקע להטבפוביה כולל תמיכה טלפונית, לווי במתן תלונה במשטרה, ייעוץ משפטי, תמיכה נפשית. כמו כן עוסק המרכז ברכוז דווחי נפגעים מהומופוביה (אפשרי באופן מקוון באתר אגודת הלהט"ב) לצורכי עבודה מול גופי הממשלה והכנסת.
במאי 2011 הודיעו חברי הכנסת ניצן הורוביץ (מרצ) ונינו אבסדזה (קדימה) על הקמת שדולה חדשה בכנסת, שתתמקד במאבק בהומופוביה וטרנספוביה.[70] זו הפעם הראשונה בישראל בה תעסוק הכנסת באופן קבוע בטיפול בנושא, ולא רק במסגרת דיונים מיוחדים או במסגרת הוועדה לקידום מעמד האישה המקיימת דיון בנושאי הקהילה מדי שנה, ביום הגאווה.[70]
בפברואר 2015 התקיימה לראשונה הפגנת נוער נגד הומופוביה, בה השתתפו מאות בני-נוער ומחו כנגד התבטאויות הומופוביות שנאמרו במערכת הפוליטית לקראת הבחירות. להפגנה הגיעה שרת הבריאות, יעל גרמן, והח"כים מיכל רוזין ואיתן כבל. ההפגנה נערכה בעזרת איגי, ארגון הנוער הגאה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
עיינו גם בפורטל
פורטל הלהט"ב הוא שער לכל הערכים בוויקיפדיה העברית הקשורים בלסביות, בהומואים, בטרנסג'נדרים ובביסקסואלים. |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הבנ"ה - היום הבינ"ל נגד הומופוביה בישראל
- תפישת ההומוסקסואליות בישראל מהיבטיה השונים, אתר תהל"ה
- כרוניקה של הסתה, באתר nrg, 8 בפברואר 2006
- דני זאק, רצח על רקע הומופובי - עניין של זמן, באתר nrg, 19 באוקטובר 2008
- יעל ברנובסקי ודניאל אדלסון, "80% מבני הנוער הגאה חשופים לתקיפות", באתר ynet, 3 באוגוסט 2009
- יניב הלפרין, נהג אגד הוריד נוסע "כי הוא עליז", gogay, 20/8/2009
- מיכל שפירא, זוג הומוסקסואלים הותקף מחוץ למועדון, באתר nrg, 2 בנובמבר 2009
- פחד מוות – רציחות על רקע הומופובי בישראל, באתר "חברותא", 24 ביולי 2009
- מדיניות משרד החינוך בנושא הלהט"בי: בין "קלפים פתוחים" לבין חוזר מנכ"ל כנגד ההומופוביה. הוצג במפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית י"ט,33 בנושא: נוער לסבי, הומוסקסואלי, טרנסג'נדרי, וביסקסואלי (להט"ב), סיון תשע"א יוני 2011, מתוך אתר משרד החינוך
הילה ויסברג, ״הומופוביה קיימת גם במקומות שבהם לא היית מצפה למצוא אותה - כמו בהיי-טק״, באתר TheMarker, 28 באוגוסט 2014- חיים אברהם ותמר גדרון, "דיבור שטנה וקהילת הלהט״ב", בתוך: זכויות הקהילה הגאה בישראל: משפט, נטייה מינית, וזהות מגדרית, עורכים: עינב מורגנשטרן, יניב לושינסקי, ואלון הראל, הוצאת נבו, 2016
- בן עמי, א. וארהרד, ר. (2017). נוער גאה במערכת החינוך: גורמי חוסן ומנגנוני התמודדות עם הומופוביה. חברה ורווחה, ל"ז(2), 317-342.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הומופוביה על-פי המילון dictionary.com
- ^ דו"ח העשור של מרכז ניר כץ למאבק באלימות ובלהט"בופוביה - 2022, באתר האגודה למען הלהט"ב
- ^ ע"פ 2625/06 ישי שליסל נ' מדינת ישראל, ניתן ב־17 בנובמבר 2007
- ^ טל ימין-וולבוביץ' ויריב מוהר, מצעד הגאווה ומצעד הבושה, באתר nrg, 1 ביולי 2005
- ^ קרן לויתן, תחושת שליחות אלוהית, באתר ynet, 12 במאי 2011
- ^ טל ימין-וולבוביץ, המאבק על מצעד הגאווה עלה מדרגה, nrg מעריב, 2 בנובמבר 2006
- ^ "כרוזים: 20 אלף שקל למי שירצח הומואים", אתר gogay, 11/7/2006
- ^ כרוז שחולק ב-11/7/2006 בשכונות החרדיות בירושלים
- ^ אפרת וייס, בית שמש: חשד למטען חבלה נגד מצעד הגאווה, באתר ynet, 20 באפריל 2007
- ^ חדשות ערוץ 2, "המפגינים: יש דם על ידי ההומופובים", 02.8.09
- ^ אהובה מאמוס, מצעד הגאווה באילת: גידופים, ביצים ו"אין כניסה", באתר ynet, 15 במאי 2009
- ^ ליאל קייזר, שני הומואים הותקפו אחרי מצעד הגאווה בירושלים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010
- ^ יונתן כהן, גאים למחות: ברוך מרזל ואיתמר בן גביר הציגו את מצעד החמורים, באתר "סרוגים", 30 ביולי 2010
- ^ יקי אדמקר, פינדרוס יצעד בראש מצעד החמורים, באתר "בחדרי חרדים", 28 ביולי 2010
- ^ יוסי אלי ומשה שטיינמץ, 6 פצועים מדקירות במצעד הגאווה בי-ם; החשוד - אותו דוקר מ-2005, באתר וואלה!, 31 ביולי 2015
- ^ רועי ינובסקי, רותם אליזרע ודני אדינו אבבה, נפטרה הנערה שנדקרה במצעד הגאווה: "בשל רשעות ורשלנות קופד פתיל חייה", באתר ynet, 2 באוגוסט 2015
- ^ אבי שיף, הגרש"מ עמאר נחרץ: "על משתתפי המצעד לערוך חשבון נפש", 29/09/2015
- ^ אילנה קוריאל, אלפים השתתפו בהפגנת הגאווה בב"ש: "לא אזרחים סוג ב'", באתר ynet, 14 ביולי 2016
- ^ שבתי בנדט, סערה בעקבות התבטאותו של רב בכיר שתקף: "הגאים הם סוטים", באתר וואלה!, 15 ביולי 2016
- ^ קובי נחשוני, ביקורת על הרב שכינה הומואים "סוטים": "תיכוניסט דתי רצה להתאבד בגללו", באתר ynet, 17 ביולי 2016
- ^ יאיר אטינגר, רבנים מהציונות הדתית תוקפים את ראש המכינה בעלי: מי שמך לומר דברים כה נוראיים?, באתר הארץ, 18 ביולי 2016
- ^ מאות רבנים חתמו על מכתב תמיכה ברב לוינשטיין, מעריב nrg, 20 ביולי 2016
- ^ גילוי דעת בנוגע להתבטאויות כנגד להט"בים, הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, 20 ביולי 2016
- ^ אלמוג בוקר, מצעד הגאווה בבאר שבע: שני חשודים נעצרו – אחד החזיק סכין, באתר "חדשות 13", 23 ביוני 2017
- ^ חשוד עם סכין נעצר לפני מצעד הגאווה בירושלים, באתר "כיפה", 6 ביוני 2019
- ^ אלון חכמון, חשוד שברשותו סכין נעצר באזור מקום כינוס משתתפי מצעד הגאווה בירושלים, באתר מעריב אונליין, 6 ביוני 2019
- ^ אדיר ינקו, הפרובוקציה של סמוטריץ': "הגל הרביעי - בגלל מצעד הגאווה". משרד הבריאות: אין קשר, באתר ynet, 5 באוגוסט 2021
- ^ עו"ד דן יקיר, "פעילות האגודה לזכויות האזרח בנושא זכויות הומואים ולסביות", הדו"ח השנתי הראשון של המועצה הפוליטית לזכויות הגייז בישראל, 29/08/2001
- ^ הוראת קבע, אכ"א (1983) שירות הומוסקסואלים בצה"ל. אכ"א, מטכ"ל, תנועת כוח אדם ק-31-11-01
- ^ קפלן, ד. (1999) דוד, יהונתן וחיים אחרים: על זהות, גבריות ומיניות ביחידות קרביות בצה"ל. הקיבוץ המאוחד
- ^ 1 2 גיא שילה, אורן פזמוני לוי, עמית קמה, שרי לביא, בתיה פנחסי, גאים במדים - מצבם של חיילים הומואים, לסביות וביסקסואלים בצה"ל
, פורום מחקר – ארגון הנוער הגאה, אוקטובר, 2006.
- ^ גרוס, א. (2000) מיניות, גבריות צבא ואזרחות: שירות הומואים ולסביות בצה"ל במשקפיים השוואתיים. פלילים, ט, 95-183
- ^ "זכותם של כל חיילת וחייל לשמור על כבודם, ליהנות מסביבת שירות בטוחה ומכבדת המאפשרת לשרת עם חברים ועם מפקדים הרואים בהם אדם, ללא חשש וללא רתיעה. אל לו לאף חייל להטריד אחר, להשפילו, לבזותו, לנצלו או לפגוע בו בכל דרך אחרת. זהו העיקרון שצריך להדריכנו. זהו צו מוסרי ופקודה חד משמעית המתלווה לכל פעולה ולכל מעשה של המשרת בצה"ל ושל כל אדם באשר הוא אדם". רא"ל משה יעלון, ראש המטה הכללי, פקודת יום של הרמטכ"ל, 14 ביולי 2004
- ^ 'צה"ל צריך להתנצל על יחסו להומואים', באתר ynet, 26 באוגוסט 2001
- ^ יניב הלפרין, קבילה: "חיילים התעללו בי בגלל שאני לסבית", 14/9/2005, אתר gogay
- ^ נציב קבילות החיילים, דו"ח שנתי 34 תשס"ו 2005, פרק "אחריות המפקדים", עמ' 11.
- ^ "חבל שלא נדקרת במצעד הגאווה", באתר nrg מעריב, 9/5/2006
- ^ מתן צורי, התעללות בחייל שיצא מהארון, ידיעות אחרונות, באתר הבנ"ה, 14.04.11
- ^ Oren Pizmony-Levy; Amit Kama; Guy Shilo; Sari Lavee, Do My Teachers Care I'm Gay? Israeli Lesbigay School Students' Experiences at their Schools, Journal of LGBT Youth, Volume 5, Issue 2 June 2008, pages 33 - 61
- ^ פרוטוקול מס' 449 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט "התייחסות מערכת החינוך לקהילה ההומו-לסבית", אתר הכנסת, 31/5/2005
- ^ אתר השירות הפסיכולוגי ייעוצי, דברי שרת החינוך - הגב' יולי תמיר, המאבק נגד הומופוביה / לסבופוביה במסגרת חודש הגאווה, יולי 2006
- ^ Shilo, G. & Pizmony-Levy, O. (2008).The 2008 National School Climate Survey: The School Related Experiences of Israeli Lesbian, Gay, Bisexual and Transgender Youth. Tel-Aviv: IGY
- ^ בן-עמי, א.(2010) https://drive.google.com/file/d/0B1XkN_OOAAcyWWo0LWI1MFpEWDA/view להיות תלמיד גאה :החוויה הבית-ספרית של תלמידים בעלי נטיות חד-מיניות. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
- ^ בן עמי, א. וארהרד, ר. (2017). נוער גאה במערכת החינוך: גורמי חוסן ומנגנוני התמודדות עם הומופוביה. חברה ורווחה, ל"ז(2), 317 - 342.
- ^ שני מוזס, טחינת אל ארז העבירה תרומה כספית לקהילת הלהט"ב הערבית וחוטפת אש, באתר גלובס, 9 ביולי 2020
- ^ יואב איתיאל, "תשתי רעל, עדיף לך": לפני שנרצחה, אחיה של שרית איימו על חייה בשל נטייתה המינית, באתר וואלה!, 9 ביוני 2023
- ^ שרית אחמד בת ה-18 נורתה למוות, בכירים לשעבר נגד בן גביר והנרצח ה-100 בחברה הערבית, באתר מאקו, 10 ביוני 2023
- ^ דו"ח שנאה נגד קהילת הלהט"ב, 2018, באתר קרן ברל כצנלסון, 7 ביוני 2018
- ^ ירון דורון, ארבעה דגלי גאווה הוצתו בפרדס חנה: "אקט שנאה אלים וקשה", באתר ישראל היום, 26 ביוני 2023
- ^ 1 2 לירן תמרי, ליל שנאה בירושלים: צעירים ונערים שרפו דגלי גאווה, להט"בים הותקפו, באתר ynet, 2 ביוני 2023
- ^ מירב כהן, חשד לפשע שנאה בהוד השרון: צעיר הצית רכב עם דגלי גאווה, באתר וואלה!, 7 ביולי 2023
- ^ עידן יוסף-ימין, דגלי גאווה הוצתו ברמת גן, שוב, באתר "מאקו", 20 באוגוסט 2020
- ^ ארנולד נטייב, דגל גאווה נתלש, הוצת ונזרק לחצר: האירוע שמסעיר את מצפה רמון, באתר מעריב אונליין, 30 ביוני 2023
- ^ שי אלבלינג, פשע שנאה במודיעין: אלמונים תלשו דגל גאווה ממרפסת ושרפו אותו, באתר "מיינט מודיעין", 5 ביוני 2023
- ^ נועה גבאי, דגל הקהילה הוצת בפתח ביתו אך הוא ממש לא חושש, באתר "באר שבע נט", 19 ביולי 2020
- ^ הדר גיל-עד, דו"ח: בכל 3 שעות מתרחשת תקיפה להט"בופובית בישראל, באתר ynet, 22 בפברואר 2021
- ^ הדר גיל-עד, "זרקו עלינו אבנים, דחפו אותנו ונגעו בנו": עלייה בדיווחים על אלימות נגד חברי הקהילה הגאה, באתר ynet, 31 במאי 2022
- ^ נועם (דבול) דביר, האגודה למען הלהט"ב: שיא במספר הדיווחים על מקרי האלימות והשנאה נגד הקהילה, באתר ישראל היום, 19 במרץ 2023
- ^ 1 2 יובל בגנו, שיא במספר הדיווחים על אלימות נגד להט"ב ב-2022; רבע מהם - מאז הקמת הממשלה, באתר מעריב אונליין, 19 במרץ 2023
- ^ הקהילה הלהט"בית – אלימות ברשת ומצוקה נפשית, באתר "המשרד לחיזוק וקידום קהילתי"
- ^ שומרים על זכויות קהילת הלהט"ב – גם ברשת!, באתר "איגוד האינטרנט הישראלי"
- ^ הדר גיל-עד, שיא בדיווחים על אלימות נגד להט"ב - וגם באפליה בבתי עסק, באתר ynet, 19 במרץ 2023
- ^ בשנה האחרונה: פי 8 יותר מקרי אפליה נגד להט"ב בבתי עסק, באתר "מאקו", 19 במרץ 2023
- ^ 18% מחברי הקהילה הלהטב"ק חווים להט"בופוביה במקום העבודה; להט"בופוביה עולה למשק באחוז אחד מהתמ"ג וכל מעסיק רביעי מסרב להעסיק טרנסג'נדר, באתר "חדשות הכנסת", 6 ביוני 2023
- ^ חנה קופפר, תחושות וחוויות אפליה של מועסקים מקהילת הלהט״ב בשוק העבודה בישראל 2015, באתר "משרד הכלכלה", פברואר 2016
- ^ מה זה הבנ"ה?, אתר היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה
- ^ אתר הבנ"ה
- ^ מרב יודילוביץ', אנשי קולנוע גאים משיקים קמפיין נגד הומופוביה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2009
- ^ עינת טורס, "ת"א: בתיה"ס יחויבו ללמד על הקהילה הגאה", nrg, 30/8/2010
- ^ 1 2 חדש בכנסת: שדולה נגד הומופוביה, GoGay, 17/5/2011
