השמיים שבתוכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

השמיים שבתוכי הוא מהדורה חדשה ומורחבת של יומנה האישי של אתי הילסום, אישה צעירה וליברלית, יהודייה הולנדית, שחיה באמסטרדם בתקופת שואת יהודי הולנד ונספתה במחנה אושוויץ.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

היומן הוא למעשה מספר מחברות בכתב יד צפוף, שנכתבו בשנים 19411943, שנערכו לכדי כרך אחד וראו אור לראשונה בהולנדית בשנת 1982, ומאוחר יותר גם בעברית, בשם "חיים כרותים" (הולנדית: Het Verstoorde Leven). במהדורה השנייה שונה שמו של הספר מ"חיים כרותים" ל"השמיים שבתוכי". שינוי זה מבטא, בין היתר, את העובדה שלמרות (ואולי בגלל) השואה שהתחוללה סביבה, התעצמה רוחה של הילסום והתפתחה.

היומן, שנכתב לא הרחק ממקום מחבואה של אנה פרנק, נכתב על רקע שנות הכיבוש הנאצי בהולנד. אולם בשונה מיומנה של פרנק, מדובר ביומן של אישה בוגרת, עצמאית ושוחרת ידע בשנות העשרים לחייה, שכבר הספיקה לסיים תואר שני בלימודי משפטים והמשיכה ללמוד פסיכולוגיה ולשונות סלאביות.

ביומן מתארת אתי הילסום את משפחתה, את חייה, את חיי האהבה שלה ואת התפתחותה הרוחנית, ועושה זאת בגילוי לב וללא כחל ושרק. היומנים נשמרו כארבעים שנה מוסתרים מעין רואה, וכאשר נחשפו פורסמו תחילה בהולנדית (על ידי בית ההוצאה האן), ולאחר מכן בלמעלה מעשר לשונות נוספות.

הסופר אהרן אפלפלד כותב בהקדמה לספר, כי יומן זה הוא אחת התעודות המפעימות שראו אור בשנים האחרונות:

הפנקסים האישיים המתפרסמים מאז תום מלחמת העולם השנייה חילצו את השואה מן המספרים המחרידים ומן ההכללה ההיסטורית, והעמידו אותה על נפש היחיד. [...] [חיי הנפש נפרשים] בפירוט חושף ומדויק... [אתי הילסום מחליטה] ללמוד את החיים ולדעת אותם עד תום, כדי שבבוא היום תהיה סופרת. [...] התעודה שהשאירה לנו אתי הילסום היא יותר מווידוי. בסיסה הוא אמנם האני, אני שנתערטל מהרבה לבושים, אך ראשה שואף אל השמים. זוהי התפתחות אִטית וכמוסה, שראשיתה באהבת איש והמשכה אהבת אנשים ולמעלה ממנה - אהבת האל. [...] אין אלה כיסופים לדת מוסדית. זהו מעין פונדמנטאליזם דתי, שצמח ובקע מתוך מצוקת נפש והיה לסער של אמונה. [...] ומבחינה זו יש בה האש האצורה של המאמינים החילונים, כמו יאנוש קורצ'אק, אשר, על סִפה של התהום, עלו ונתעלו למעלת קדושים.

אהרן אפלפלד, השמיים שבתוכי: הקדמה

הספר יצא בהוצאת כתר בשנת 2002.

ציטוט מתוך הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום ששי, 7 וחצי בערב. אחר הצהריים עיינו גלסנר ואני בציורים יפניים. ופתאום ידעתי: כך אני רוצה לכתוב. לתת מרחב למילים. אני שונאת ריבוי מילים. הייתי רוצה לכתוב מילים שהן חלק מאיזו שתיקה גדולה. ולא מילים שכל מטרתן להחריש את השתיקה ולנפץ אותה. המילים צריכות להדגיש את השתיקה, כמו בציור היפני, שמצויר בו ענף פורח בפינה התחתונה. כמה משיכות מכחול מעודנות - אבל דיוק בקטן שבפרטים - ומסביבן החלל הרחב, לא חלל ריק אלא חלל מלא השראה.

עמ' 77

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "השמיים שבתוכי" מתרחש בתקופה שבה הנאצים כבשו את אמסטרדם אשר בהולנד בשנות השואה 1941-1943. במהלך הספר, אתי הילסום, גיבורת הספר, אישה צעירה בת 27 שחיה באמסטרדם ורושמת יומן אישי במשך שנתיים עד מותה במחנה ריכוז באושוויץ, ובו היא מתארת את חייה האישיים, אהבתה, תחושותיה בתור אישה יהודייה על רקע השואה[1]. היא מתארת ביומנה את תקופת מלחמת העולם השנייה בהולנד, מדינה אשר שמרה על נייטרליות עד לפלישת גרמניה להולנד.

פלישת הנאצים להולנד הובילה לגל חרדה בקרב יהודי הולנד כאשר יהודים רבים ניסו לברוח לבריטניה או דרומה, עשרות התאבדו משום שחששו שתהיה רדיפת יהודים. דבר זה אומת כבר בקיץ 1940 - עד שליחתם של היהודים למחנות השמדה החלו לצאת הגזירות באופן הדרגתי - מהקל אל הכבד. היהודים חשו כי הגזירות הן כאלה שניתן לעמוד בהן, והמשיכו לקוות שלא יוטלו עליהם גזרות נוספות בעתיד[2].

אך בשנת 1941, הנאצים הוציאו גזרות חדשות וקשות יותר על יהודים, ביניהם: איסור על כניסת יהודים למוסדות ציבור, פארקים, מקומות רחצה, מרוצי סוסים, בתי מלון, בתי קפה, מועדוני ספורט, תיאטרונות, גנים ציבוריים, ריקודים ועוד… [3] גם במרץ 1942, הנאצים הטילו גזרות נוספות ואסרו על היהודים לצאת ולטייל מחוץ לעיר ובכל מקום החלו להופיע שלטים של איסור כניסת יהודים. כשגיבורת הספר הולכת ברחובות הולנד, היא שמה לב לכל הגזרות הנוספות שהוטלו על היהודים ואף רואה מעשי רצח.

במאי 1942, היהודים חויבו לענוד את הטלאי הצהוב, טלאי שנשא את הכיתוב "JOOD" שמשמעותו "יהודי" בהולנדית. בחודש לאחר מכן, החלו שמועות על גזרות חדשות ליהודים ההולכות להיכנס לתוקף בקרוב, הכוללות: איסור לקנות אצל ירקן, מסירת האופניים שלהם, איסור לנסוע בחשמלית וחיוב לשהות בביתם כל ערב, משעה שמונה ועד לשעה שש למחרת בבוקר[4].

אתי הילסום ציינה כי ישנו רעב שהולך וגובר עקב מחסור כבד במזון[5]. לקראת קיץ 1941,לפי עדותה של אתי, החלה הרעה נוספת במצבם של היהודים - מעצרים, מעשי טרור, שליחה למחנות ריכוז, והיעלמות שרירותית של קרובי משפחה כאשר ברקע רצות שמועות על שליחת כל היהודים למחנות ריכוז בפולין[6].

לאחר שנה, ביוני 1942, הגיעו אליהם ידיעות שכל יהודי הולנד יישלחו לפולין, ותחנת השידור האנגלית הודיעה שמאז אפריל בשנה שעברה נספו כ-700,000 יהודים בגרמניה ובארצות שכבשו הגרמנים[7].

ב-7 ביולי 1942, יצאה מודעה כי רכבת תצא שבוע לאחר מכן ב-1 וחצי בלילה והנסיעה בחינם, כאשר אסור לקחת חיות מחמד (אחד מחוקי נירנברג אסר החזקת כלבים וחיות מחמד בידי היהודים), ויש לקחת נעלי עבודה, שני זוגות גרביים וכף, טבעת נישואין אך לא חפצי זהב, כסף ופלטינה. המשלוחים ההמוניים למחנות החלו מיום 15.7.1942 ועד ליום 13.9.1942 - יום אחרי יום, כאשר כל משלוח כלל מאות עד אלפי אנשים. ב-29 ביולי 1942, המשלוחים מאמסטרדם הופסקו, והחלו יום למחרת (30 ביולי) ברוטרדאם[8].

אתי הפסיקה לכתוב ביומנה בתקופה שבין 29 ביולי ל-15 בספטמבר 1942. במהלך תקופה זו, אתי החליטה להצטרף מרצונה האישי אל היהודים שנתפסו ונשלחו למחנה וסטרבורק, משום שהיא לא רצתה להתחמק מגורלם של היהודים[9]. אתי שהתה במחנה מאוגוסט 1942 ועד לספטמבר 1943, שם עבדה בבית החולים. היא נשלחה לאושוויץ בספטמבר, ומצאה את מותה בתאריך 3.11.1943 [10] עם 2,044 יהודים שנרצחו באותו יום באושוויץ[11].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אתי הילסום, השמיים שבתוכי: יומנה של אתי הילסום 1941-1943, תרגמה מהולנדית שולמית במברגר, ירושלים: כתר, 2002.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, , 2002, עמ' 164,168
  2. ^ גדעון רפאל בן-מיכאל [עורך], יהדות הולנד בשואה המכון ללימודי השואה ע"ש ח.אייבשיץ-חיפה
  3. ^ ישראל גוטמן, הולנד והקהילה היהודית שבה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, 1947 - 1933., ‏1990
  4. ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, , 2002, עמ' 79
  5. ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, , 2002, עמ' 80
  6. ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, , 2002, עמ' 24
  7. ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, , 2002, עמ' 124
  8. ^ רוטרדם, מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה
  9. ^ אתי הילסום, השמיים שבתוכי, , 2002, עמ' 168
  10. ^ מאמר שנכתב על ידי מוסד יד ושם, אתי הילסום, יד ושם
  11. ^ ישראל גוטמן, הולנד והקהילה היהודית שבה, בתקופת מלחמת העולם השנייה, 1947 - 1933., מט"ח
השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏פולין‏צ'כוסלובקיהצפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל