פוגת מוות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוגת מוות

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁותִים עִם לַיְלָה
שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים
כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף
אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב
כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
כּוֹתֵב וְיוֹצֵא אֶת הַבַּיִת רוֹשְׁפִים כּוֹכָבִים
הוּא שׁוֹרֵק לִכְלָבָיו שֶׁיָּבוֹאוּ
שׁוֹרֵק לִיהוּדָיו שֶׁיֵּצְאוּ וְיִכְרוּ בֶּעָפָר בּוֹר קֶבֶר
פּוֹקֵד עָלֵינוּ פִּצְחוּ בִּנְגִינוֹת לַמָּחוֹל

בית ראשון מתוך "Todesfuge"
גרמנית: שמעון זנדבנק)

פוגת מוות (במקור: Todesfuge) היא פואמה שכתב המשורר פאול צלאן לפני סוף מלחמת העולם השנייה, בסוף 1944 או בתחילת 1945.[1] פוגת מוות היא היצירה המפורסמת ביותר של צלאן, וזכתה לתרגומים לשפות רבות. יצירה זו כוללת דימויים שהפכו לשם דבר, כמו "חלב שחור", הדימוי שבו מתחיל השיר, ראשית המשפט המהווה פזמון חוזר בפוגה. יש בשיר שתי דמויות: דמותו של "איש גר בבית והוא מנגן בנחשים", דמות הקלגס הרודה ביהודים ואף הורג בהם – ומנגד דמות המשורר, שהוא חלק מאישיות קולקטיבית, ה"יהודים", הנקראים בשריקה לחפור קברים, הנקראים לנגן מנגינות ריקודים. שתי הדמויות, במקביל, מעלות לנגד עיני רוחן שתי דמויות נשיות, האחת ששער הזהב שלה מרמז לגרמניותה, היא מרגרטה, והשנייה, ששערה אפר, כראוי ליהודייה שגופתה נשרפה, היא שולמית. לא במקרה בחר צלאן המשכיל בשני שמות אלה – השמות מסמלים את התרבויות: כך מרגרטה, הגיבורה של גתה בפאוסט, וכך שולמית, אהובתו של שלמה המלך ועל פי פרשנים מסוימים הדמות המתוארת בשיר השירים.

פרסום היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגת מוות היא היצירה המפורסמת ביותר של צלאן, וזכתה לתרגומים לשפות רבות. הפואמה פורסמה לראשונה, בתרגום לרומנית, בשם "טנגו המוות" (Tangoul morţii), ב-1947, בכתב העת "Contemporanul".‏[2] השיר תורגם לעברית בידי שמעון זנדבנק והודפס בקובץ "סורג-שפה" (1994).[3]

הקשר לשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאודור אדורנו טען ב-1949 ש"לכתוב שירה אחרי אושוויץ זו ברבריות";[4] ואם כן, ניתן לראות ב"פוגת מוות" את תשובת צלאן, תשובה המוכיחה שיש אמנות ששרדה את השואה ואף צמחה מתוכה. ב-1988 נבחרה הפואמה "פוגת מוות" להיקרא בבונדסטאג לציון יובל לליל הבדולח, ומאז היה לנוהג ברחבי גרמניה להקריא את הפואמה בטקסי יום הזיכרון לשואה.[5]

חלב שחֹר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלאן היה מיודד עם המשורר היהודי האלזסי איוואן גול, ואף תרגם את שיריו. גול הלך לעולמו בפברואר 1950, ולאחר הפרסום והשבחים להם זכה השיר "פוגת מוות", יצאה ב-1953 אלמנתו של גול, העיתונאית והמשוררת קלייר גול, בהאשמה כלפי צלאן, בכך שהדימוי "חלב שחור" היה דימוי של בעלה, וצלאן ביצע גנבה ספרותית, כשעשה בו שימוש. היא פרסמה את התקפותיה במשך שנים, בכל אמצעי תקשורת שהיה מוכן לקבלם. צלאן נמנע ממתן תשובה ישירה להאשמה, וטען שרק האמת חשובה לו. תשובה זו, אניגמטית כמו שירתו, הביאה למיני פרשנויות: לדוגמה, ג'ון פלסטינר, שכתב ביוגרפיה של צלאן, העלה השערה שהדימוי "חלב שחור" אינו מטפורה, אלא נלקח מתוך ז'רגון של שוכני המחנות, ז'רגון משותף לצלאן ולגול. זו לא הייתה "השאלת" הדימוי היחידה שנקשרה ל"פוגת מוות" – ז'אן אמרי ברומן ופרימו לוי בשיר עשו שימוש בדימוי ה"קבר באוויר". כשנשאל פרימו לוי על "השאלת" הדימוי, טען כי לא מדובר בגנבה ספרותית, אלא במחוות כבוד.[5] האם צלאן שאל את הדימוי ברשות או גזל אותו, האם הייתה זו מחווה לידידו או שכל השערורייה נוצרה כדי לקדם את פרסומה של קלייר גול, שיצירותיה לא זכו לתשומת לב – אין לדעת; אך תשובה מסוימת מצויה ביצירתו של צלאן, "Die Niemandsrose" ("הוורד של אף-אחד") ובסופו של דבר, גם הדימוי אינו משועבד לאיש, ומרגע יציאתו לאור הפך לנחלת הכלל.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפואמה השפיעה על אמנים חזותיים; כך המיצג על החלב השחור בתערוכת "עשן ואפר" שהציג בלו סמיון פיינרו[6] וכך סדרת ציוריו של אנסלם קיפר, שקיבלו את השראתם מדמויותיהן של מרגרטה ושולמית.[7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פאול צלאן (תרגם מגרמנית: שמעון זנדבנק), סורג-שפה: שירים וקטעי פרוזה, הוצאת הספריה החדשה, תשנ"ה / 1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סדרה דיקובן אזרחי, "קברים באוויר:כינון הזיכרון בשירותיהם של פאול צלאן ודן פגיס", זמנים מס' 53 (להלן: קברים באוויר), ע' 18.
  2. ^ בוריס מריאן, "לאחר 4,000 שנה", 4.24 "פרח האפר" של פאול צלאן (1920–1970)
  3. ^ פאול צלאן: פוגת-מוות, הספריה החדשה
  4. ^ לילך לחמן, ואיך אפשר לאכול לאנץ: שירה אחרי אושוויץ", באתר הארץ, 13 באפריל 2004
  5. ^ 1 2 קברים באוויר, עמ' 24.
  6. ^ דר' שושי סרברו, פול צלאן/בלו סמיון פיינרו. מהותו של השחור, מארב, 23 באפריל 2009
  7. ^ קברים באוויר, עמ' 26–27


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל