עונג שבת (ארכיון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אחד מכדי החלב שבהם הוטמנו חלק ממסמכי הארכיון

עונג שבת היה שם קוד לארכיון שאסף מידע על יהודי גטו ורשה, ורשה רבתי וערי פולין האחרות בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארכיון גם יזם כתיבת עבודות על ההיבטים השונים של חיי הגטו ובכך היה למכון מחקר לצד היותו מיזם מתעד. "עונג שבת" הוא מצווה ביהדות להתענג בשבת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרויקט הוקם באוקטובר 1939 על ידי עמנואל רינגלבלום (מראשי המחתרת בגטו ורשה, 1900, בוצ'אץ'1944, ורשה). רינגלבלום תיעד ביומנו את הידיעות שהגיעו אליו בעת עבודתו במנגנון פעולות סעד יהודיות שהפעיל "המוסד לעזרה הדדית".

בנובמבר 1940 הרחיב רינגלבלום את המיזם וצירף כמה עשרות אנשי רוח (סופרים, מורים, אנשי ציבור השייכים לזרמים הפוליטיים השונים במחתרת הגטו והיסטוריונים) לכתיבת הארכיון. קבוצה זו אספה את המידע הגולמי לארכיון וכתבה רישומים. מרכז פעילות הקבוצה באותה עת היה הרב שמעון הוברבנד שהגיע לגטו ורשה מפיוטרקוב.

הפרויקט שם לעצמו למטרה לשמר תמונה היסטורית שלמה ואמינה של הגטו, כזאת שתעמוד באמות מידה היסטוריוגרפיים, וכמו שניתן למצוא בין מסמכיו תיאורים של המחתרת, ההתנגדות ומה שנודע בדיעבד כסימנים מתריעים לכיליון (עיתונות חשאית, פרוטוקולים מישיבות, סקירות על פעילות הגופים החשאיים היהודיים בגטו ועדויות מפי פליטים מגטאות אחרים, מחנות עבודה ומחנות שבויים), כך גם תעד את חיי היום יום של שוכני הגטו והאווירה ברחובותיו (כרזות, ציורים ועדויות). המימון לתפעול המיזם הגיע מארגון ה"ג'וינט".

פעולת הארגון שינתה את כיוונה ביוני 1942, כאשר החלו רציחות המוניות באזורים הכבושים במזרח. החל מאותה תקופה פעילי הארכיון ניסו להניח את ידיהם על כל תעודה גרמנית הקשורה לגירוש ולתהליך ההכחדה. בתחילת שנת 1943 נגבתה עדות מאחד מניצולי מחנה ההשמדה חלמנו, והועברה ללונדון. בעיצומו של גירוש גטו ורשה, רינגלבלום ניסה לשכנע את תושבי הגטו למסור לו את צוואותיהם ויומניהם האישיים המתארים את חייהם בגטו, אבל ניסיון זה הצליח באופן חלקי בלבד, מאחר שרבים חשו שלאחר שנספו יקיריהם, נותרה להם רק כתיבתם.

גורל הארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1942, בעיצומו של הגירוש מורשה וכן בפברואר 1943, הוטמנו שני חלקי הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. החלק השלישי הוטמן באפריל 1943. שני החלקים הראשונים של הארכיון נמצאו ב־1946 וב־1950 והוו עדות חשובה על אורח החיים בגטו ורשה. ב־2003 היה ניסיון למצוא את החלק השלישי במתחם השגרירות הסינית בוורשה, ללא הצלחה. לקראת יום השואה 2009 הודיע מוזיאון בית לוחמי הגיטאות כי בסבירות גבוהה מאוד נמצא במחסניו החלק השלישי, שנחשב לאבוד, של ארכיון 'עונג שבת'.‏[1]

בשנת 1999 הארכיון הוכרז כ־Memory of the World ("זיכרון עולמי") על ידי אונסק"ו.‏[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמנואל רינגלבלום, יומן ורשימות מתקופת המלחמה - גטו ורשה: ספטמבר 1939–דצמבר 1942 ‬- סדרת הספרים המבוססת על תוכן הארכיון
  • לאה פרייס (עורכת), בערפל הנדודים - אסופת עדויות של פליטים יהודים מארכיון עונג שבת, 1939 – 1942, הוצאת יד ושם, 2015
  • שמואל ד' קאסוב, מי יכתוב את ההיסטוריה שלנו?, תרגמה מאנגלית: עדי מרקוזה-הס, הוצאת יד ושם וכנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]