חיה אוסטרובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיה אוסטרובר

חיה אוסטרובר (נולדה ב־8 באוגוסט 1946) היא חוקרת שואה והומור, סופרת ומרצה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרובר נולדה בתל אביב לזוג הורים יוצאי פולין (חנה לבית מלצר, ונתן), וחיה בה גם כיום.

שירתה בצה"ל כמדריכת גדנ"ע בבסיס שדה בוקר. בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן ובעלת תואר שני בחינוך מאוניברסיטת תל אביב בהצטיינות. במהלך לימודיה האקדמיים הדריכה גדנ"ע בבית ספר מקצועי. כשסיימה את לימודי התואר השני, הייתה יועצת חינוכית במפת"ן ובין השנים 1977–1981 ניהלה חטיבת ביניים לתלמידים בעלי בעיות התנהגותיות ורגשיות. בהמשך ניהלה בתי ספר שונים והדריכה בני נוער במסעות לפולין. בשנת 2000 סיימה דוקטורט באוניברסיטת תל אביב.

עובדת במכללה האקדמית בית ברל כמרצה לפסיכולוגיה וכמדריכה חינוכית, בפרט בנושאים: מבוא לפסיכולוגיה, פסיכולוגיה קוגניטיבית, פסיכולוגיה התפתחותית, פסיכולוגיה של ההומור, חשיבה יצירתית, המשחק וחשיבותו, ניהול כיתה ותקשורת בין-אישית.

היא ממקימי האגודה הישראלית לחקר ההומור.

החל משנת 2002 מתרגלת יוגה בשיטת איינגר.

מחקר וספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט של אוסטרובר עסקה בנושא "ההומור כמנגנון הגנה בשואה".[1] היה זה המחקר המקיף הראשון בתחום ההומור בשואה. במחקרה ראיינה אוסטרובר 55 ניצולי שואה שסיפרו לה על התמודדותם עם זוועות השואה באמצעות הומור שכלל היגדים הומוריסטיים, שירים הומוריסטיים, ציורי קריקטורות ועוד.

ספרה, "ללא הומור היינו מתאבדים", מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה. הספר תורגם לאנגלית בשם: "It Kept Us Alive: Humor in the Holocaust ולגרמנית בשם: "Es hielt uns am Leben, Humor im Holocaust". הספר כולל בתוכו מגוון ראיונות עם 55 ניצולי שואה, ניתוחים של סוגי ההומור השונים, חקירה של תפקידם והצגה של ביטויי ההומור בגטאות ובמחנות. כן כולל הספר את סיפורם המופלא של שני ליצני גטו, רובינשטיין מגטו ורשה והרשקוביץ מגטו לודז'. סקירת הספרות נחלקת לשני חלקים עיקריים: החלק ראשון עוסק בתיאוריות המרכזיות של ההומור והצחוק, כולל הומור יהודי, בו נסקרו ספרי מחקר ומאמרים רלוונטיים. החלק השני עוסק בנושא ההומור והצחוק בשואה, כפי שבא לידי ביטוי בהיגדים, באפיזודות ובאמצעי מבע שונים; שירים הומוריסטיים וסאטיריים, קברטים ומופעים הומוריסטיים ויצירות קריקטוריסטיות שנוצרו בשואה, ובו נסקרו ספרי מחקר, עדויות, יומנים, כרונולוגיות, ספרי אמנות ושירה בשואה. כן נסקרו ספרי מחקר וזיכרונות שנכתבו על ידי חלק מהמרואיינים.

אוסטרובר עוסקת בספר בשאלה האם בכוחו של ההומור לשמור על הבריאות הנפשית והגופנית שלנו גם בהתמודדות עם אירוע טראומטי כמו השואה. ההומור בשואה לא הפחית את הזוועות האובייקטיביות שחוו הניצולים אלא את הרגשתם הסובייקטיבית בתגובה לזוועות האלה. לטענתה ובהתבסס על מחקרה, ההומור היה מנגנון ההגנה שסייע ליהודים בגטאות ובמחנות הריכוז להתמודד ולשרוד את המציאות הנוראה. השימוש בהומור ובצחוק בתקופת השואה היה ידוע בין הניצולים, אך עד כה לא הוקדש לו מחקר של ממש. מאמריה בנושא זה פורסמו באנגלית, באיטלקית ובספרדית. בנוסף, פורסמו כתבות על ספרה בסינית, בפורטוגזית, בפולנית, בגרמנית וברוסית.

פרופ' מייקל ברנבאום כתב במאמר ביקורת על ספרה:[2]

" ... קראתי את עבודתה החשובה של חיה אוסטרובר "It Kept Us Alive" בכעס הולך וגובר, לא בגלל שהוא ספר גרוע, אלא דווקא בגלל שהוא ספר טוב כל כך, המוביל אותנו באמצעות ההומור לחייהם של אלה שנדונו לחיות בשואה ... לכל נושא היא מביאה שליטה בתחומים המרובים שלה, פסיכולוגיה וסוציולוגיה, היסטוריה והומור, ותשומת לב מדויקת לפרטים, תוך יכולת לגרום לנושאים שלה להתעורר לחיים. כשתקרא את הספר הזה תצחק ותבכה, תרים את האגרוף בהתרסה. זעמך על הצוררים ימצא אמצעי ביטוי חדשים, וההתפעלות שלך מכוחות החיים שאיפשרו לחלק מהקורבנות לשרוד תתעצם... קראתי את העבודה הזו בקנאה על טווח השליטה שלה, על התובנות הנלהבות שלה ועל האומץ הגולמי שגילתה בהתמודדות עם מה שהוא בוודאי נושא רגיש ביותר".

המבקר אבנר שפירא כתב בביקורת על ספרה: "ספרה של אוסטרובר הוא ניסיון חלוצי להבנת התפקידים הפסיכולוגיים שמילא ההומור בקרב מקצת היהודים, אף כי לא כולם, בעת מלחמת העולם השנייה.[3]

אוסטרובר הייתה יועצת אקדמית לארבעה סרטי טלוויזיה המבוססים על עבודת הדוקטורט שלה, ששודרו או הוקרנו לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה או לקראתו:

ספרה של אוסטרובר עובד להצגה בשם "ובכל זאת צחקנו", בבימויו של מאיר בן סימון, בביצוע קבוצת "תספיס" ובהפקת "העמותה לקידום תרבות התיאטרון בישראל".

הרצתה במסגרת התכנית "אקדמיה באלף" (קול ישראל, רשת א') על "ההומור כמנגנון הגנה בשואה" (בין התאריכים: 15 ביוני 2001 ל-26 באוגוסט 2001). אוסטרובר כתבה שתי תוכניות לימוד (פיתוח משותף), בנושא: "הוראת השואה באמצעות בולים תמונות תמלילים וציורי ילדים" באמצעות מחשב. האחת יועדה לתלמידי חטיבת הביניים והשנייה יועדה לתלמידי בית הספר היסודי. שתי התוכניות תורגמו לאנגלית והוצגו באתר שבנתה במיוחד לכך, שכולל גם דוגמאות ציורים ששלחו אליה תלמידי בתי ספר יסודי מישראל ומכל העולם.

פרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטרובר זכתה בפרס חינוך על יוזמה חינוכית ראויה לשבח מהמכון ללימודי השואה "משואה", על תוכנית חדשנית ויוצאת דופן שכתבה ל"הוראת השואה באמצעות בולים, תמונות וציורי ילדים", לתלמידי חטיבת ביניים ומעלה.

"ד"ר אוסטרובר הייתה אחת הנשים הראשונות שבנו אתר בעברית בנושא חינוכי, במקרה זה הוראת השואה דרך בולים."[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל