זלדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף זלדה מישקובסקי)
זלדה
זלדה בצעירותה, 1938
זלדה בצעירותה, 1938
לידה 20 ביוני 1914
כ"ו בסיוון ה'תרע"ד
יקטרינוסלב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באפריל 1984 (בגיל 69)
כ"ח בניסן ה'תשמ"ד
ירושלים, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה שיינא זלדה שניאורסון
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק הוראה וכתיבה בעיקר שירה
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה Rivkaben
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זלדה מימין עם עזה צבי בתל אביב, 1948
כתובת השיר "לכל איש יש שם", אחד משיריה הנודעים, בבית הקברות בשפיים

שיינא זלדה שניאורסון-מישקובסקי (כ"ו בסיוון ה'תרע"ד, 20 ביוני 1914כ"ח בניסן ה'תשמ"ד, 30 באפריל 1984), המוכרת בשם זֶלדָה, הייתה משוררת ישראלית. היא מוכרת, בין השאר, בזכות שירה "לכל איש יש שם".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיה הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלדה נולדה בעיר צ'רניהיב שבאימפריה הרוסית לרחל, בתו של הרב דוד צבי חן (הרד"ץ) מחשובי רבני חב"ד ובנו של רבי פרץ חן מרבני משפחת חן, ולרבי שלום שלמה, רב ידוע מצ'רניגוב, בנו של רבי ברוך שניאור שניאורסון[1].

דמות אביה, שהיה צאצא של ה"צמח צדק", האדמו"ר השלישי של חב"ד[1], ואחיו של רבי לוי יצחק שניאורסון, אביו של האדמו"ר השביעי והאחרון של חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון, ודמות סבה (הרד"צ חן) שנפטרו בעודה צעירה, השפיעו רבות על נפשה. זלדה הייתה בת יחידה, ולפיכך אמרה בכל בוקר בשנת האבל קדיש על אביה. זלדה היא בת דודו של הרבי מליובאוויטש האחרון, היא גדלה בחצר חב"דית ושמרה על קשר הדוק עם בן דודה.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 במאי 1925, כשהייתה זלדה בת 11 עלתה המשפחה לארץ ישראל דרך נמל יפו באונייה "איליץ'", שהפליגה מאודסה ועליה כ-250 עולים. את הבקשה לעלייתם של הסב, ההורים וזלדה הגיש ביולי 1924 קרוב משפחתם, עו"ד ד"ר א. הילמן, דרך הרבנות הראשית לארץ ישראל וזו פנתה מיד למושל המחוז לאור הבטחת הנציב העליון לתת לרבנים הנמצאים תחת לחץ הסובייטים רישיון לעלייה. הילמן לקח על עצמו גם לדאוג למחייתו של הסב בן ה-75. המשפחה התיישבה בירושלים, שם למדה זלדה בבית הספר לבנות "שפיצר". לפי סיפוריה, היו שנות ילדותה בירושלים עגומות, בשל המצב הכלכלי הקשה במשפחה והאווירה המחמירה בבית הספר. המצב השתנה כשעברה ללמוד בסמינר למורות "מזרחי", שהיה מוסד דתי אך העניק אז גם השכלה כללית רחבה, ולדברי זלדה, היא פגשה בו צעירות לא דתיות רבות שבהמשך הלכו לקיבוצים חילוניים, אבל הקשר עמן "נשאר עבורי קשר חיים"[2]. בסמינר הושפעה רבות ממורים בעלי שם כעקיבא ארנסט סימון ופייבל מלצר, בנו של הרב איסר זלמן מלצר. בהמשך, עסקה בהוראה בירושלים. לימדה בבתי הספר "רוחמה" ו"חברת הילד". הסופר עמוס עוז, שהיה בין תלמידיה בבית הספר "חברת הילד"[3], כותב עליה בספרו "סיפור על אהבה וחושך", כי "הרעידה בי איזה מטרונום פנימי שעד אז לא זע ומאז עד עכשיו לא חדל". היא עברה לתל אביב ולמדה ציור. חלק מציוריה ורישומיה התפרסמו בספרים "צפור אחוזת קסם" ו"גני האין". ציוריה, בדומה לשיריה, משרים אוירה קסומה. מתל אביב עברה לחיפה ולימדה ילדים בעלי צרכים מיוחדים, יחד עם פרופסור נחמה ליבוביץ. בכרמל פגשה את חיים מישקובסקי, בעלה לעתיד.

ב-1950 נישאה לחיים אריה מישקובסקי, בנו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי ונכדו של הרב יצחק בלאזר, מראשי תנועת המוסר. הוא היה בוגר ישיבת חברון, שעבד כפקיד וכרואה חשבון. הזוג היה חשוך ילדים. השניים התגוררו בירושלים בדירה צנועה בשכונת כרם אברהם – בבית האבן הישן, שעל אודותיו כתבה מספר שירים. לאחר מחלה ממושכת נפטר בעלה ב-1970 בגיל 62[4]. היא הקדישה לו רבים משירי הקובץ השני, "הכרמל האי-נראה", שם פגשה אותו לראשונה. בשנת 1976 עברה זלדה להתגורר ברחוב הקליר, בשכונת שערי חסד בעיר[5].

זלדה נפטרה במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ה'תשמ"ד (1984).

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין בבמות שונות, כגון במדורים ספרותיים של עיתונים בישראל. היא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מזיכרונה. רק כשהייתה בת 53, לאחר 35 שנות יצירה, יצא לאור קובץ שיריה הראשון, פנאיהוצאת הקיבוץ המאוחד). עד לשנת 2007 הודפס קובץ זה ב-14 מהדורות ובאלפי עותקים. חלק מיצירותיה נלמדות במסגרת תוכנית הלימודים של בתי הספר התיכוניים בישראל (למשל השיר מקום של אש).

בשונה מבני דורה, כגון נתן אלתרמן ולאה גולדברג, שירתה של זלדה איננה מחורזת ושקולה, אלא כתובה בסגנון חופשי. השפעת תנועת החסידות ניכרת בשיריה, המאופיינים באווירה של חתירה לקדושה ולנשגב, שאותם ביקשה למצוא בחיי היומיום, כמו ברגעי הארה והתגלות פנימית. בשיריה יש שימוש במוטיבים ובמאפיינים של הסיפור החסידי.

זלדה התאפיינה בפתיחות כלפי העולם הרחב. ביתה היה פתוח לשוחרי הספרות העברית לדורותיה, לאנשים צעירים שבאו להתעניין ביצירתה, ובכלל זה, ידידים חילוניים רבים.

באמצעות עזה צבי נוצר קשר בין זלדה ליונה וולך הצעירה, ולמעשה וולך היא זו שהביאה להדפסת שיריה של זלדה[6]. במכתב אל זלדה כתבה וולך:

לזלדה שלום ונשיקות לידייך אוזרות לכתוב. ואני כותבת לך כאן הדברים החזקים שאירעו בי שירייך. רק היום הצלחתי לקוראם בזה אחר זה ולסיים ברציפות הספר. ובכל הפעמים רטטים פיזיים הקדימו להסתכלות העור שהקדימו דמעות שהיו יורדות שהקדימו שיתוק שהיה בא ועומד. וכל זה עצר אותי בשיר מלבוא בשיר אחר... וקורים דברים מעודנים יותר וסלחי לי שאני כותבת אלו המקרים. את מעמידה עולם, זלדה. זה הדבר הסופי שמשורר יכול לעשות. ועולם זה עושה אותי טובה והיופי שאת מביאה משאיר אותי כמהה, משתאה געגועים, ואני זוכרת שאני יהודיה. והספר הזה מביא למעשים, ולא רק לקריאה רבה ולא רק ידיעה ולא רק ראייה. וצריך לכתוב שירים הרבה. כאילו האדם העד היחיד וכל הנשמות בשקיקה נוראה. באהבה, בכבוד והערצה, יונה.

חדרים, 4, עמ' 28

וולך וזלדה הופיעו יחד בערבי הקראת שירים ב"צוותא". אולם בעקבות שירה של וולך "תפילין", ב"עיתון 77", שבו אוזכרו תשמישי קדושה בהקשר ארוטי, ולאחר חילופי דברים סוערים ומתוקשרים, נותק הקשר ביניהן.

זלדה שלחה ידה גם בציור והרבתה בציורי דיוקנאות.

בסוף שנת 2020 התגלו שמונה שירים מפרי עטה ובכתב ידה של זלדה אשר לא פורסמו מעולם[7].

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי השירה של זלדה, שאותם פרסמה מעל במות רבות (לא כל שיריה פורסמו), ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתל אביב. הקבצים "פנאי", "הכרמל האי-נראה" ו"אל תרחק" ראו אור גם בכרך אחד שראה אור במספר מהדורות מ-1975. לאחר מותה קובצו כל הספרים לכרך אחד, שכותרו: שירי זלדה.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול שהונפק בישראל בשנת 2016

לאחר מותה הנציחה עיריית ירושלים את זכרה בקריאת רחוב על שמה ("המשוררת זלדה") בשכונת רמות שבעיר. רחובות נוספים קרויים על שמה בפתח תקווה, בכפר סבא, בקרית-גת ובתל אביב-יפו.

בשנת 2022 עמותת משיב הרוח, בשיתוף עיריית ירושלים, ייסדה את "פרס זלדה", פרס ספרותי למשוררים צעירים וותיקים על שמה.

ייצוגיה בספרות ובאמנות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר עמוס עוז מתאר בספרו האוטוביוגרפי "סיפור על אהבה וחושך" את יחסיו עם זלדה, שהייתה מורתו בבית הספר היסודי, השפיעה עליו רבות, ואף שלחה אותו לביקור אצל בן דודה הרבי מליובאוויטש מנחם מנדל שניאורסון בניו יורק. הזמרת חוה אלברשטיין שרה כמה משיריה, בהם "לכל איש יש שֵם" ללחן של חנן יובל ושירים אחרים בהלחנת שפי ישי. הזמרת שולי נתן הלחינה ושרה אחדים משיריה, ביניהם "שושנה שחורה", "כל הלילה בכיתי" ו"אל תשליכני מלפניך".

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 יצא ספר-דיסק "אי במערבולת", שבו נשים מלחינות ומבצעות את שיריה[10].

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן יוחסין מצד האבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן יוחסין מצד האמא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי צמרת, "סובב הלב בנתיבו האפל - וחוזר אל האלוקים", או אופטימיות ופסימיות בספרה של זלדה "השוני המרהיב", פתחים, 58, תשמ"ב, 1982
  • שלמה נש, המעורבות המוסרית - בריחה ממנה ואליה, על זלדה ועל ספר שיריה "השוני המרהיב", הדאר, 61, כ"ב, תשמ"ב 1982
  • אביעזר ויס, קידוש החול או גשר של הפרדה - עיון תימטי-תבניתי בשירי "פנאי" לזלדה, זהות, ג', תשמ"ג 1983
  • חמוטל בר-יוסף, שני שירים על ירושלים: אמיר גלבע, "היינו כחוזרים"; זלדה, "מקום של אש", ספרות ילדים ונוער, 10, תשמ"ד 1984
  • עזה צבי, זלדה - הכמיהה לידידות, חדרים, 4, 1984
  • משה דור, זלדה, מעריב, מאי 1984
  • שרה הלפרין, זלדה - לדמותה ולשירתה : מוטיבים ומבנה, בצרון, 23, תשמ"ד 1984
  • ידידיה יצחקי, שירי זלדה בראיה כוללת, עיתון 77, 65, תשמ"ה 1985
  • ש. שלום, ביכורי עטה של זלדה, דבר, ספטמבר 1989
  • לילי רתוק, מלאך האש: על הקשר בין יונה וולך וזלדה, עלי-שיח, 37, תשנ"ו 1996
  • יערה בן-דוד, אור הנר של תפילה זכה : זלדה, "הלא הר, הלא אש", אהבה ממבט שני, תשנ"ז 1997
  • צבי לוז, המחתרת של זלדה והעדפת האי-נראה, עלי-שיח, 49, תשס"ג 2003
  • אהרון קומם, "אל לב הדברים" : משבר האמונה בשירת זלדה, שלשלת שירה, תשס"ד 2004
  • דרור אידר, מתי התחלפו המלכויות בגבהים – עיון משווה בין שירת זלדה לשירתה של חווה פנחס-כהן, בתוך: הישן יתחדש והחדש יתקדש – על זהות תרבות ויהדות, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ה, 2005, עמ' 215–241
  • צבי מרק, אמונה ושירה בשירת זלדה, בתוך: על האמונה: עיונים במושג האמונה ובתולדותיו במסורת היהודית, מ. הלברטל, א. שגיא, ד. קורצוויל (עורכים), ירושלים: הוצאת כתר, 2006, עמ' 534–555
  • חמוטל בר-יוסף, על שירת זלדה, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007
  • אסתר אטינגר, זלדה, שושנה שחורה, מונוגרפיה המשלבת את סיפור חייה של זלדה עם עיון מקיף בשירתה ובמקומה בעולם השירה העברית ובחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת מפה, 2007
  • עמיחי חסון ונעמה שקד, הפוגה באי ירוק: מחווה לזלדה, גיליון מיוחד של כתב העת משיב הרוח, 2015
  • תולדות עמנו הן שירה אחת ארוכה וגדולה, זלדה בשיחה עם תלמידים, 'דחק', כרך ט', 2018
  • לכמה דברים מתוך ארכיונה, ראה: מבית הגנזים, שד"ב לוין, תש"ע, הוצאת קה"ת, מסת"ב 978-0-8266-0657-0 עמודים עד-עז
  • זלדה – שתי מעשיות לילדים (ההדירה מכתב־יד: יהושבע סמט־שינברג), בתוך 'דחק', כרך יב', 2020
  • כנרת רובינשטיין, "איך הפכתי לרוח שורקת בחלל". רשימה על הספר "גני האין" (הוצאת עמותת זלדה) אתר סלונט, יוני 2020

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן העיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משירי זלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתבי זלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 סבה ברוך שניאור, הוא בנו של רבי לוי יצחק, בנו של רבי ברוך שלום, בנו של ה"צמח צדק".
  2. ^ יאירה גנוסר, להיפגש עם זלדה, עיתון 77, גליון 4, עמ' 3
  3. ^ תיק ארכיון המדינה 6588/51
  4. ^ דליה קרפל, ודמי הדחוס משחיר, באתר הארץ, 25 במאי 2007
  5. ^ חמוטל בר-יוסף, על שירת זלדה, הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 15
  6. ^ יגאל סרנה, יונה וולך, כתר הוצאה לאור, ירושלים 2009, עמ' 198-196.
  7. ^ אתר למנויים בלבד איתמר אייכנר, השירים הסודיים של זלדה, באתר "ידיעות אחרונות", 28 בדצמבר 2020השירים הנסתרים של זלדה
  8. ^ "פרס שפירא" – למשוררת זלדה ולנתן גרדי, מעריב, 20 באפריל 1973
  9. ^ עמיחי חסון, פרובוקציית הקבצנים של זלדה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 6 בדצמבר 2013
  10. ^ כרמית ספיר ויץ, ‏אי במערבולת: "רצינו להוציא את זלדה מהכבלים הפיזיים של הספר", באתר מעריב אונליין, 11 בנובמבר 2019
  11. ^ ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)
  12. ^ ‏יהודה לייב מנוחין‏ (Q88731308) - יש דעות שהוא היה צאצא של לוי יצחק מברדיטשוב. אך לא ידוע כיצד | בנו יצחק אייזיק מנוחין התחתן גם עם משפחת שניאורסון מופיע ב-עץ משפחת שניאורסון ענף זלמנסון
  13. ^ קיצור תולדות חב"ד עמוד 97 ועמוד 142
  14. ^ מכונה 'לייב רבש"ס'
  15. ^ ‏לוי יצחק שניאורסון (פודוברנקה)‏ (Q83736572) - בנו הראשון של ברוך שלום.
  16. ^ ‏מרדכי שניאורסון‏ (Q108597132)
  17. ^ בעלה משולם רייך
  18. ^ בעלה דן לנדא
  19. ^ נפטרה בכסלו תרי"ב (קיצור תולדות חב"ד עמודים 142‏–143 | צילום קבר זלטא)
  20. ^ ‏מנחם מנדל שניאורסון מרעפקא‏ (Q93431272)
  21. ^ ‏ברוך שניאור שניאורסון‏ (Q83736519)
  22. ^ לעץ משפחת אשתו
  23. ^ לעץ משפחתו