פיליפוס החמישי, מלך מוקדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פיליפוס החמישי)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
פיליפוס החמישי
238 לפנה"ס; פלה, מוקדון - 179 לפנה"ס; אמפיפוליס, מוקדון (בגיל 59 בערך)
Bust of Philip V of Macedon in Palazzo Massimo (Rome).jpg

פסל ראש של פיליפוס החמישי
שם בשפת המקור ‏Φίλιππος Ε΄
מדינה מוקדון
בת-זוג

פוליקרטה

שושלת השושלת האנטיגונידית
תואר מלך מוקדון
אב דמטריוס השני איטוליקוס, מלך מוקדון
צאצאים
מלך מוקדון
תקופת כהונה 221 לפנה"ס - 179 לפנה"ס (כ־43 שנים)
הקודם בתפקיד אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון
הבא בתפקיד פרסאוס, מלך מוקדון
אירועים בתקופתו מלחמת בעלות הברית
המלחמה הכרתית
המלחמה המוקדונית הראשונה
המלחמה המוקדונית השנייה
מטבע הנושא את דמותו של פיליפוס החמישי
שרידי העיר תרמון שחייליו של פיליפוס החריבו
העתק רומי של פסל יוני הנושא את דמותו של פיליפוס החמישי

פיליפוס החמישי (יוונית: Φίλιππος Ε΄;‏ 238 לפנה"ס - 179 לפנה"ס) היה מלך ממלכת מוקדון מהשושלת האנטיגונית. ירש את המלכות מדודו, אנטיגונוס השלישי דוסון וניסה להרחיב את גבולותיה על חשבון שכניו. בעקבות הצלחותיו הראשונות של חניבעל במלחמה הפונית השנייה כרת עמו ברית ופתח במלחמה נגד רומא. מלחמה זו המוכרת בשם המלחמה המוקדונית הראשונה הסתיימה ללא הכרעה. לאחר מכן ניסה את מזלו נגד יושבי הים האיגאי, אך נכשל ובסופו של דבר הוכרע על ידי רומא במלחמה המוקדונית השנייה. אחרי תבוסתו הפך לבעל ברית נאמן של רומא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפוס היה בנו של מלך מוקדון דמטריוס השני איטוליקוס. סביו היה אנטיגונוס השני גונאטס, וסבא רבה שלו היה דמטריוס פוליורקטס. אביו נשא מספר נשים בחייו, ולא ברור איזו מהן הייתה אמו של פיליפוס. הייתה לו אחות למחצה בשם אפמאה השלישית.‏[1]

פיליפוס היה בן תשע כאשר בשנת 247 לפנה"ס אביו מת. לפיכך אחי אביו אנטיגונוס השלישי דוסון מונה כעוצר ובהמשך אף כמלך. אנטיגונוס היה מלך מוצלח מאוד, הוא ניצל את "המלחמה הקלאומנית" בין הליגה האכאית לספרטה כדי להגביר את עוצמתו, והקים "סימאכיה" ("ברית") שכללה את מוקדון הליגה האכאית אפירוס, אקארנאניה, פוקיס, ובויאוטיה וערים נוספות. וכן השתלט חזרה על קורינתוס. במסגרת הסימאכיה התחייבו כל הערים החברות בה לערוב זו לביטחונה של זו.

מלחמת האזרחים הספרטנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטיגונוס מת בשנת 221 לפנה"ס, ופיליפוס בן ה-17 הוכתר כמלך מוקדון. שנה לאחר מכן ביקש מנהיג הליגה האכאית אראטוס מסיקיון לכנס את ערי הסימאכיה כדי לדון בשני נושאים, הראשון היה צירופה של מסניה לסימאכיה, והשני היה הכרזת מלחמה על הליגה האיטולית שגילתה תוקפנות כלפי מסניה. פיליפוס יצא עם פמלייתו ממוקדון, והגיע לקורינתוס. מתוקף תפקידו כמנהיג הסימאכיה דרש פיליפוס משאר הנציגים לפגוש אותו שם.‏[2] אולם אז נאלץ פיליפוס לעזוב את קורינתוס ולהגיע לטיגיאה, כדי להפסיק מלחמת אזרחים שפרצה בספרטה.‏[3] פיליפוס גילה מהר מאוד את שורשי הסכסוך הספרטני, אזרחים רבים בספרטה היו ממורמרים בשל חוזה השלום הנוקשה שכפה עליהם אנטיגונוס דוסון לאחר המלחמה הקלאומנית.‏[4] בין אותם אזרחים אף נמנו שלושה מחמשת האפורים שהנהיגו את ספרטה. אולם משהתקרב פיליפוס לעיר בראש חילותיו, התעודדו שני האפורים שנותרו נאמנים לו וקראו לעם להפר את עצת האפורים הזוממים להפר את חוזה השלום עם מוקדון. הדבר רק העלה את המירמור בספרטה, ושני האפורים נרצחו. נאמניהם נמלטו אל מחנהו של פיליפוס.‏[3][4]

במועצת המלחמה של פיליפוס היו שדרשו להחריב לחלוטין את ספרטה כפי שעשה אלכסנדר הגדול בשעתו לתבאי.‏[4] אולם פיליפוס בעצתו של אראטוס מסיקיון,‏[5][6] החליט להניח לספרטנים לנפשם כל עוד יתחייבו לשמור נאמנות למלך ולסימאכיה.‏[7]

מלחמת בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שתמה הפרשה הספרטנית, חזר פיליפוס לקורינתוס ונפגש שם עם נציגי הסימאכיה. הנושא הראשון שעמד על סדר היום היה תביעה של מרבית הנציגים להכריז מלחמה על הליגה האיטולית. ביוזמת אראטוס מסיקיון, הציגו המדינות החברות בסימאכיה סדרת תביעות כנגד האיטולים (שחלק גדול מהן כבר היו ישנות ולא רלוונטיות). האכאים שטחו את טענותיהם שהאיטולים תקפו את מסניה ובזזו את פטראי ופאראי.‏[8] הבויאוטים, התלוננו על כך שהאיטולים בזזו בימי שלום את היכל אתנה בבויאוטיה.‏[9] פוקיס התלוננה על כך שלפני חמש או שמונה שנים‏[10] ניסו האיטולים לכבוש את הערים אמבריסוס ודאוליון.‏[11] נציגי אפירוס טענו שהאיטולים בזזו את גבולם.‏[12] פיליפוס הבין היטב, שאם יסתבך במלחמה, הרי שבסופו של דבר עיקר המאמץ המלחמתי יפול על מוקדון שלא תרוויח דבר, בעוד האכאים יקצרו את פירות הניצחון. אולם מאידך, היה ברור לו שאם לא יענה לדרישות, הרי שימצא עצמו עומד בפני התפוררות הסימאכיה.‏[10]

בלית ברירה נתן פיליפוס את אישורו להכריז מלחמה. בקורינתוס, הכינו האכאים המרוצים מסמך רב סעיפים המפרט את יעדי המלחמה, שהוצגה כ"מלחמת קודש" לשחרור העיר הקדושה דלפי שנשלטה בידי האיטולים.‏[13] כמו כן אושררה קבלת מסניה לברית.‏[14] בטווח הקרוב יעדי המלחמה היו: החזרת כל השטחים שהאיטולים כבשו מאז שנת 229 לפנה"ס, וביטול הממשלים הקיימים בכל הגופים המדיניים אשר נאלצו לחבור לברית עם האיטולים. פיליפוס, אשר הבין כי המלחמה בטווח הקרוב לא עתידה להועיל לו, לא מיהר לפתוח במעשי האיבה ושלח אולטימטום אל האיטולים בדרישה לבוא לפניו ולשטוח את טענותיהם. האיטולים השיבו שאכן יעשו זאת לאחר האסיפה השנתית הקבועה שלהם בסתיו הקרוב.‏[15] אלא שבינתיים כבר אושררה הכרזת המלחמה בכל המועצות הנפרדות. האכאים היו חדשים את שבועת הנאמנות שלהם למוקדון מדי שנה,‏[16] ולפי שחידשו את השבועה של 199 לפנה"ס, דרשו הבטחה חגיגית שמעשי האיבה יפתחו מיד ללא כל שהות נוספת.‏[17]

האיטולים פתחו במסע נואש לגיוס בני ברית. בעקבות הפיכה בספרטה, בוטל משטר האוליגרכיה שהונהג בה מאז המלחמה הקלאומנית, וליקורגוס מזרע המלוכה הוכתר כמלך ספרטה.‏[18] ליקורגוס ביטל את הברית עם האכאים והמוקדונים, וכרת ברית עם האיטולים. בהתקפת פתע הוא לכד מספר ערים חשובות, אולם נעצר בשערי מגלופוליס. גם אליס הצטרפה לברית עם האיטולים. התוכנית האיטולית הייתה לפתוח חזיתות רבות ככל האפשר ובכך להימנע מקרב מכריע.‏[19] מצבם של האכאים היה נואש, האיטולים בסיוע ספרטה ואליס פשטו שוב ושוב על עריהם וכבשו רבות מערי הגבול שלהם. הם הפצירו בפיליפוס לנוע צפונה לעזרתם עם חייליו, אולם פיליפוס תכנן מסע דרומה. פיליפוס נע דרך אפירוס שחייליה הצטרפו אליו ברצון ומשם המשיך לעבר אקארנאניה חבל ארץ שבו שכנו ערים איטוליות חשובות. באפריוס הצטרף אליו הצבא האפירוטי ואף 500 חיילים מכרתים. מצודת אמבראקוס נכבשה לאחר מצור, והופקדה בידי הצבא האפירוטי. כעת חצה פיליפוס את נהר אחילואוס, ותכנן להשתלט על הערים האיטוליות ממערבו.‏[20] האיטולים תקפו בעזרת חיל פרשים את הצבא המוקדוני כאשר ניסה לחצות את הנהר, אולם הפלטסטים, חיל רגלים קל מעולה בצבא המוקדוני הניסו אותם.‏[21]

פיליפוס לא יכל להעמיק בכיבושיו כפי שרצה, שכן שבט הדארדאנים מתסליה תקפו את מוקדון גופה. פיליפוס חזר למוקדון ופלש לתסליה. הדארדאנים שכבר התקבצו על הגבול לקראת ההתקפה, נבהלו מפני הצבא המוקדוני ונסוגו אל תוך תסליה.‏[22] פיליפוס שחרר את חייליו למשך הקיץ, ובעצם החורף נע צפונה אל תוך הפלופונסוס. המפקד האיטולי בזירה אוריפידס, חפץ להימנע מקרב מכריע שבו לו היה לו סיכוי, אולם פיליפוס הנחיל לו תבוסה קשה ליד סטימפאלוס. האכאים שלחו לעזרתו 4,000 אנשים, ובראש כוח בן 10,000 איש, צעד פיליפוס מערבה וכבש מידי אליס את המצודה האסטרטגית פסופיס. אולם לאכזבת האכאים, פיליפוס לא פעל על פי תנאי הכרזת המלחמה. הוא מינה "דואג" מטעמו בכל עיר שכבש, וכן הפקיד בהן חיילות מצב מוקדוניים. במיוחד היו היחסים גרועים בין הקצינים הבכירים של פיליפוס לבין הקצינים האכאיים.‏[23] במהרה החלו האכאים לקצץ באספקת המזון שהיו מביאים עד אז לצבא פיליפוס, והוא הבין שהוא מוכרח להגיע להסדר עמם.‏[24] באביב של שנת 218 לפנה"ס נפגש פיליפוס עם אראטוס ועם שאר מהנהיגי הליגה האכאית, והוסכם על תמיכה כלכלית מוגבלת בצבאו של פיליפוס. בצורה זו למעשה, הוצג פיליפוס יותר כשכיר חרב של הליגה ופחות כבעל בריתה, יתרה מכך, האכאים קיוו בעזרת התמיכה הכלכלית לפקח על מדת ההשפעה המוקדונית בפלופונוסוס.‏[25]

בהמשך נודע לפיליפוס שהאיטולים פלשו למוצבים המוקדוניים בתסליה. כתגובה, הפליג פיליפוס לנמל לימאניה באקארנאניה, ומשם הגיע לתרמון (Δήμος) ששכנה 60 ק"מ משם.‏[26] תרמון הייתה אחת הערים החשובות של האיטולים שהייתה גם מרכז תרבותי ודתי ובה היה גם חלק גדול מהאוצר וממחסני הנשק של האיטולים. מה גם שהיא נחשבה לבלתי חדירה מבחינת האיטולים.‏[27] פיליפוס ערך בעיר טבח אכזרי, והניח לחייליו לבזוז כל דבר בעל ערך. החיילים המוקדונים הסירו את מערכות הנשק שהוקדשו לאלים, והשתמשו בהן במקום הנשקים הישנים שלהם. 15,000 כלי נשק וכן חפצי הערך שהמוקדונים לא יכלו לשאת עמם, נשרפו. וחפצים ופסלים אמנותיים רבים נותצו והופלו באופן ונדלי.‏[28] כמו כן ציווה פיליפוס לחרוט על קיר של אחד המבנים הציבוריים קטע משיר של סאמוס משורר החצר של פיליפוס‏[29]:

הלא תראה עד אנא עף מדיון חץ?‏[30]

דיכוי האופוזיציה בצבא המוקדוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר קצינים במחנה המוקדוני כבר מאסו במלחמה ובפיליפוס בכלל, וטענו שהוא משרת יותר את האינטרסים של האכאים שחפצו בהשמדה מוחלטת של האיטולים, מאשר את האינטרסים של מוקדון שכבר לא היה לה מה להרוויח מהמלחמה המתמשכת. בין אותם קצינים נמנו מגאליאס וליאונטיוס, מפקדי חיל הפלטסטים היוקרתי, וכן שני קצינים נוספים בשם קרינון ופטולומיאוס. בראש האופוזיציה עמד הקצין הבכיר אפלס, אשר נהנה מהשפעה רבה על המלך והצבא וכן ביוון בכלל, הוא שהה אותה תקופה בכלקיס. אולם הקפיד לעמוד בקשר עם הקצינים האחרים במחנה האופוזיציה.

לאחר שבזז את תרמון, פנה פיליפוס לחזור אל נמל לימאניה. במהלך הדרך הותקף פיליפוס בידי פרשים איטוליים. בתחילה היה הקרב שקול, אולם בהמשך הצטרפו בני בריתו האילירים של פיליפוס אל הקרב, והאיטולים נאלצו לסגת.‏[31] פיליפוס ערך משתה, והזמין אליו את מצביאיו וידידיו וביניהם אראטוס מסיקיון. בין המוזמנים נמנו הקצינים מגאליאס וליאונטיוס, שכאמור עמדו בראש האופוזיציה במחנה המוקדוני וניסו לשבש את מהלכי פיליפוס. במהלך הסעודה השתכרו השניים יותר מדי, והטיחו עלבונות וגידופים באראטוס, ומאוחר יותר אף יצאו החוצה ורגמו אותו באבנים.‏[32] התפתחה מהומה במחנה, ופיליפוס שלח אנשים שיבררו מה קורה. אראטוס סיפר לשליחי המלך בקצרה את שאירע והסתלק לאוהלו בשקט.‏[31] ליאונטיוס מיהר גם הוא להסתלק מהאזור, ופיליפוס קרא רק למאגאלאס ולקצין נוסף בשם קרינון שהיה מעורב במהומה ונזף בהם. "אבל הם לא בלבד שלא נרתעו, אלא אף הוסיפו חטא על פשע באומרם שלא ינוחו עד אשר ישלמו לאראטוס את המגיע לו"‏[31] פיליפוס התרגז והורה לעוצרם. בתגובה ליאונטיוס לקח מספר פלטסטים אשר היו נאמנים לו וניגש אל אוהל המלך "כי היה משוכנע, שיוכל בגלל נעוריו להטיל עליו אימה ולגרום במהרה לשינוי עמדתו". ליאונטיוס שאל בתקיפות מי הורה לעצור את מאגאליאס וקרינון, פיליפוס השיב לו גם כן בתקיפות שהוא עצמו הורה זאת, וליאוניטיוס שנוכח לדעת שהמלך עקשן משציפה מיהר לעזוב במהרה.‏[33]

לאחר מכן הפליג פיליפוס ללאוקאס, שם ערך משפט ראווה לשלושת הקצינים. כקטגור שימש אראטוס. פיליפוס מצא את השלושה אשמים וקבע שקרינון יוחזק במעצר, ועל מגאליאס הוטל קנס שליאונטיוס היה ערב לו. פיליפוס התעכב יומיים בלוקאס, ולאחר מכן הפליג ללכאיון ליד קורינתוס, ודרש מכל בעלות הברית לשלוח את צבאותיהן לשם לעזרתו. כאשר הגיעה התגבורת, נע במהירות אל לאקדמון, חבל הארץ שבו שכנה ספרטה שכאמור הייתה עוינת למוקדון. פיליפוס השחית בשיטתיות את לאקדמון, והביס את הצבא הספרטני בקרב. המלך ליקורגוס עצמו מת.‏[34] ליאונטיוס ומאגאליאס לא ויתרו, וניסו לעורר במחנה מרד של הפלטסטים. המורדים התנפלו על מגורי הקצינים הבכירים ואף ניסו לתקוף את מגורי המלך. אולם פיליפוס פנה אליהם בדברים והבטיח להם שיטפל בטענותיהם, בעקבות כך חזרו המורדים לאוהליהם והמזימה נכשלה.‏[35]

כשראו שהשפעתם על המלך והחיילים קטנה משציפו, ביקשו השניים את עזרתו של אפלס. אפלס הגיע מכלקיס לקורינתוס, ובעלי בריתו ארגנו לו קבלת פנים רבת רושם. אפלס תכנן להגיע ישר אל מגורי המלך, והיה משוכנע שפיליפוס הצעיר לא יוכל להתווכח עמו. אולם להפתעתו כאשר התקרב אל אוהל המלך ניגש אליו שליח ובישר לו שהמלך אינו פנוי לשוחח עמו כעת. אפלס היה נבוך מכך, וחזר אל מגוריו. המלך איבד את האמון באפלס, ועל אף שנהג בו בכל הכבוד הראוי הפסיק להזמינו למועצות המלחמה.‏[36] כשהבחין בזאת מגאליאס, נמלט לאתונה, אולם האתונאים סירבו להעניק לו רשות כניסה לעיר והוא נמלט לתבאי. כאמור לעיל, במסגרת המשפט שנערך בלאוקאס נקבע שאם מגאליאס לא ישלם את הקנס שלו ליאונטיוס ישלם. פיליפוס החליט לדכא אחת ולתמיד את האופוזיציה המרדנית בצבאו, והחליט לנצל את החוב כדי להיפטר מליאונטיוס. הבעיה הייתה שליאונטיוס היה מפקדם הנערץ של הפלטסטים, והללו לבטח לא ישתקו על הוצאתו להורג של מפקדם. על כן הפקיד פיליפוס באופן זמני את הפלטסטים בידי קצין הנאמן לו בשם טאוריון, ושלח אותם למשימה דחופה כביכול. בזמן העדרם מיהר לעצור את ליאונטיוס. כאשר נודע על כך לקצינים הזוטרים בחיל הפלטסטים, מיהר הללו ושלחו מכתב לפיליפוס בו הם מודיעים שהם נכונים לשלם בעצמם את החוב. המכתב רק הרגיז יותר את פיליפוס שהוציא להורג את ליאונטיוס במהירות האפשרית.‏[37]

מאוחר יותר כאשר נודע לפיליפוס שמגאליאס מפיץ אצל האיטולים איגרות תעמולה נגדו, הוא הורה לעצור את אפלס ובנו, ושלח מצביא בשם אלכסנדר אל תבאי בהוראה להעמיד למשפט את ממגאליאס. אפלס ובנו הוצאו להורג, וכאשר נודע למגאליאס שאלכסנדר מתקרב לתבאי על מנת לעוצרו שלח יד בנפשו.‏[38] בהמשך השנה הוציא פיליפוס להורג את פטולומיאוס, לאחר משפט ראווה שערך לו בדמטריאס שבתסליה.

המשך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של תסליה העתיקה

ביזת תרמון היוותה מכה אדירה לאיטולים, וכעת הם כבר היו נכונים להסכם שלום. גם רודוס וכיוס שלא היו מעורבות במלחמה לחצו עליו בכיוון זה, אולם פיליפוס פטר אותם בדיבורי סרק.‏[39] הוא עצמו לא היה להוט לשלום, וסבר שהניצחון במלחמה כבר בידיו. הוא גם התארח אותה תקופה בעיר סיקיון בביתו של אראטוס, ואפשר שדברי החנופה של הסטרטגוס האכאי הממולח נעמו לאוזניו יותר מאשר הביקורת של המפקדים המוקדוניים.‏[39] למרות זאת, הצליחו להשיג בכל זאת הפסקת שלום זמנית, ונקבע ששני הצדדים יפגשו לשיחות ברִיוֹן (Ρίων, Rhion) שבמפרץ הקורינתי. אולם כאשר נודע לאיטולים שהפלטסטים ממורמרים בשל הוצאתו להורג של ליאונטיוס, וכי קיימת אופוזיציה בצבא המוקדוני, דחו את הצעות השלום, ופיליפוס שש על התירוץ שהזדמן לו להמשיך את המלחמה.‏[40]

פיליפוס שלח את חייליו אל מוקדון דרך תסליה למשך החורף, והוא עצמו הגיע לדמטריאס דרך הים. בתחילת השנה הבאה (217 לפנה"ס), החליט פיליפוס לאבטח את גבולו הצפוני נגד שבט הדארדאנים. הוא פלש לפאיוניה ארץ השוכנת מצפון למוקדון, וכבש את העיר בילאזורה על נהר וארדאר, כיבוש בילאזורה שהייתה עיר מרכזית בצומת שבין ארצם של הדארדאנים לבין מוקדון, שלל למעשה כמעט לחלוטין אפשרות של פלישה דארדאנית בעתיד. לאחר מכן שיגר קצין בשם כריסוגונוס אל מוקדון במטרה לגייס תגבורת, ולאחר שזו הגיעה נע אל העיר לאריסה בדרום תסליה. מלאריסה הוא תכנן ללכוד בהתקפת פתע את העיר מליטייה. הוא נע בלילה במהירות מלאריסה ועם שחר כבר היה במליטייה. כיבוש העיר נמנע ממנו רק משום שהתברר שהסולמות שהביאו אנשיו קצרים מדי.‏[41] פיליפוס לא התאכזב במיוחד מהכישלון, כיוון שהמטרה העיקרית של מסעו הייתה העיר תבאי (אין הכוונה לעיר תבאי המפורסמת ששכנה בבויאוטיה), בחבל פתיאוטיס. האיטולים שלטו בעיר, והסבו ממנה נזק רב למבצרים המוקדונים הסמוכים.‏[42]

פיליפוס ערך הכנות ראויות למצור, ולאחר מכן פתח בהתקפה. אנשי העיר התגוננו באומץ, אולם בהדרגה מטר הקליעים ששיגרו הקטפולטות של פיליפוס איפשרו למוקדונים להתקרב אל החומות מרחק קרוב מספיר כדי לחתור תחתיהן. החומה קרסה עוד לפני שהמוקדונים הספיקו להצית אש תחתיה, ובטרם הסתערו חייליו של פיליפוס לתוך העיר נכנעו התושבים. פיליפוס מכר את התושבים לעבדות, וקרא לעיר מחדש על שמו "פיליפופוליס".‏[43] כיבוש העיר ושינוי שמה גילו ליוונים מלך מוקדוני חדש, שונה מקודמיו ובעל יחס שונה כלפי יוון והיוונים.‏[44] לאחר סיום המצור פנו אל פיליפוס שוב שליחים מרודוס ומכיוס בבקשה לשלום, ואליהם הצטרפו גם שליחים מביזנטיון ומצרים התלמיית, שחפצה אותה תקופה להתקרב למוקדון כדי לרכוש בעל ברית נגד האימפריה הסלווקית.‏[45] פיליפוס הודיע לשליחים שיפנו אל האיטולים, ותכנן לנצל את המלחמה עד הסוף.

שלום נאופקטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אותה תקופה נודע לפיליפוס ששודד הים האילירי סקרדיליאדס, שעד אז היה בעל בריתו, בגד בו ובזז ספינות מוקדוניות בחופי יוון. פיליפוס אייש במהירות כל ספינה שהשיג, ויצא למרדף אחרי סקרדיליאדס שנראה לאחרונה בוזז באזור דרום הפלופונסוס. הוא איחר, ועל כן העלה את הספינות על החוף בקורינתוס וקיווה להמשיך במרדף מאוחר יותר. מכיוון ששהה ממילאה בפלופונוסוס, פנה אל ארגוס כדי לצפות במשחקים הנמאיים. בעודו צופה במשחקים, הגיע אליו שליח ממוקדון ובישר לו את החדשות שהמצביא הקרתגי חניבעל ברקה הביס את הרומאים בקרב טראסימנוס, וכי הוא שולט למעשה בחלקים גדולים מחצי האי האפניני. פיליפוס הראה את המסר לידידו הקרוב דמטריוס מפארוס, שהיה בעבר שליט האי פארוס מטעם הרומאים. דמטריוס השיב שכעת נראה שברית עם קרתגו נגד הרומאים היא עניין נכון. יוון כולה כורעת בפניו, אם מתוך פחד אם מרצון. כמו כן הרומאים אותו זמן בעקבות "המלחמה האילירית השנייה" החזיקו במספר ערים אסטרטגיות באיליריה וערערו את שליטתו של פיליפוס בבלקן. יש אף הסוברים שמלחמה נגד רומא כבר תוכננה בידי מלכי מוקדון זמן רב לפני כן.‏[46] מנגד חוקרים אחרים מבקרים את צעדו של פיליפוס וסוברים שמוקדון לא נזקקה למלחמה נגד רומא כדי להרחיב את שליטתה בבלקן, אותם חוקרים סוברים שניצחונותיו על האיטולים גרמו לפיליפוס להעריך את עצמו כמצביא גדול מכפי שהיה באמת.‏[47]

פיליפוס שיגר אל האיטולים את קלאוניקוס מנאופקטוס, פוליטיקאי איטולי חשוב שנפל בשבי המוקדוני. האיטולים, שמחו מאוד על ההצעה, והציעו לפיליפוס להיפגש בנאופקטוס. פיליפוס הגיע עם כל צבאו, בעוד האיטולים הופיעו בהמוניהם לא חמושים. פיליפוס הציע "שכל אחד מן הצדדים יחזיק את אשר הוא מחזיק"‏[48] והאיטולים קיבלו זאת, למרות שהדבר אמר למעשה שהם איבדו ערים רבות וחשובות.‏[49]

הברית עם חניבעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפוס סב על אחוריו כדי לטפל בנסיך האילירי סקרדיליאדס שהחל לגלות עצמאות יתירה ולהרחיב את שטחי ממלכתו. פיליפוס תקף את סקרדיליאדס, והצליח לכבוש חזרה את אשר זה כבש ממוקדון, ואף יותר מכך.‏[50] פיליפוס סבר שהגבול האילירי עדיין לא בטוח דיו, ועל כן העסיק את אנשים מרבית החורף בבניית ספינות מלחמה שהיו אמורות לשמש במלחמה באילירים. בתחילת הקיץ של שנת 216 לפנה"ס הפליג פיליפוס עם הצי החדש צפונה לכיוון איליריה.‏[51] סקרדיליאדס, שכבר זמן מה היה בקשר עם רומא,‏[52] שלח בקשת עזרה דחופה. על פי פוליביוס הסנאט הרומי החליט לשלוח 10 ספינות מן הצי בליליבאום אל אזור יוון. על פי פוליביוס, פיליפוס נבהל מהספינות הרומאיות והורה על נסיגה. פוליביוס מגנה את פיליפוס על פחדנותו וסבר ש"לולא ברח פיליפוס בבהלה כה בלתי-מובנת, כי אז ללא ספק היה משיג את מטרותיו באיליריה, כיוון שהרומאים היו עסוקים בכל מחשבותיהם והכנותיהם... לקרב קאנאי".‏[53] עם זאת, ייתכן שהשייטת הרומית לא הייתה תמימה כפי שפוליביוס מתאר אותה. ייתכן שזה היה למעשה תרגיל מכוון בדיסאינפורמציה שנועדה לגרום לפיליפוס לחשוב שלרומאים ישנה ברית עם סקרדיליאדס, אך בה בעת לא להפריע להכנות לקראת המתקפה הגדולה על חניבעל ולא הסתבך במלחמה רשמית עם מוקדון.‏[54]

פיליפוס הודאג מאוד מהשייטת הרומית, וסבר שהרומאים ככל הנראה מנסים למנוע ממנו דריסת רגל בים האדריאטי.‏[55] באוגוסט נודע לו על השמדת צב רומאי ענק בקרב קאנאי בידי חניבעל מה שנתן לו אור ירוק למלחמה ברומא. חניבעל עצמו, שהעזרה שקיבל מקרתגו הייתה מעטה, היה זקוק לבן ברית ושמח על הצעת פיליפוס. סביר להניח שהאמנה המוקדונית-קרתגית נכתבה במקור בכנענית[א] ותורגמה ליוונית.‏[56] פוליביוס‏[57] מביא את נוסח החוזה בין חניבעל לפיליפוס לפיו: "אתם תסייעו לנו לפי הצורך ולפי התיאומים שנעשה בינינו, ולאחר שהאלים יעניקו לנו את הניצחון על הרומאים ובעלי בריתם..." קרתגו תקבל חזרה את סרדיניה קורסיקה וסיציליה, על רומא ייאסר לפתוח במלחמה על מוקדון או קרתגו, הרומאים יוותרו על קרקירה, אפולוניה, אפידמנוס, פארוס, דימאלי, ואזורים נוספים ויעניקו אותם למוקדון. כמו כן ישוחררו כל ידידי דמטריוס מפארוס ידידו של פיליפוס שהיו כלואים ברומא.‏[58][55] הברית נכנסה לתוקפה כבר בקיץ של שנת 215 לפנה"ס.

תנאי ההסכם שנחתם קבעו כי המלך יכין צי גדול, בן כמאתיים אוניות, יפלוש לאיטליה, יבוז את החופים ויילחם בים וביבשה בכל הכוח שברשותו; בתמורה יוכל להרחיב כרצונו את גבולות ממלכתו ביבשת יוון ובאיים. איתרע מזלו של פיליפוס, ושליחיו נתפסו בשובם לארצם על ידי שייטת האוניות שהגנה על חופי איטליה בין ברונדיסיום לטארנטום. כשלמד הסנאט על דבר ההסכם שנחתם, הקצה חיילים למלחמה בפיליפוס על אדמת יוון (המלחמה המוקדונית הראשונה) והכפיל את כוחה של השייטת מ-25 ל-50 אוניות; צי זה, בפיקוד פובליוס ואלריוס פלאקוס, נצטווה לא רק להגן על חופי קלבריה, אלא גם לאסוף ידיעות מודיעיניות על הנעשה מעבר לים, כך שאם המלך יצא למסע כיבושיו כפי שתכנן, יועבר צבא באוניות כדי לסכל את צעדיו. פיליפוס כבש את אוריקוס והטיל מצור על אפולוניה, אולם אז הופיעה שייטת רומית בפיקודו של הפראיטור מרקוס ואלריוס לאיווינוס וסגר עליו. פיליפוס לא רצה להיכנס לקרב מול הצי הרומי, הוא עלה ליבשה העלה את ספינ ותיו באש וחזר עם צבאו למוקדון דרך היבשה.‏[59]

המלחמה המוקדונית הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה המוקדונית הראשונה

לרוע המזל, פיליפוס לא הצליח לשכנע את שאר ערי הסימאכיה לצאת למלחמה על רומא או אפילו לסייע לו בה. גרוע מכך, במסיניאה פרצה מלחמת אזרחים שפיליפוס נאלץ להתערב בה בעל כורחו. כמו כן הלכו והתקררו יחסיו של פיליפוס עם הפוליטיקאי האכאי אראטוס מסיקיון, ועל פי השמועות פיליפוס היה האחראי למותו של אראטוס בחורף 214 לפנה"ס.‏[60][61] "שיחות חשאיות"‏[62] החלו להתנהל בין הרומאים לבין האיטולים שלא השלימו עם התבוסות והשטחים שאבדו להם בשלום נאופקטוס. הספקות האחרונים שהיו לאיטולים התפוגגו לאחר שסירקוסאי וקפואה נפלו בידי הרומאים, והדבר הבהיר לאיטולים שמלחמת חניבעל-רומא היא רק עניין של זמן.‏[63] הקרבות בין פיליפוס לרומאים היו עד עתה ימיים בלבד, ולא רציניים. הצטרפות האיטולים למלחמה יכלה לשנות זאת. הרומאים כרתו ברית עם האיטולים, שבהתלהבות רבה הצטרפו למלחמה.

בשנת 210 לפנה"ס, הגיע לזירה מצביא רומאי חדש פובליוס סולפיקיוס גלבה מקסימוס. האימפריום שלו הוארך גם לשנת 209 לפנה"ס, והמלחמה התנדנדה ללא הכרעה. באותה שנה פנו אתונה, רודוס, כיוס ומצרים אל הרומאים והמוקדונים בבקשה להגיע להסדר ביניהם.‏[64] ואכן, פיליפוס החליט שהמלחמה ברומאים אינה משתלמת יותר, והיה מוכן להגיע להסכם שלום. עם זאת, לרומאים וכן לבעלי בריתם הפרגמונים היה אינטרס להמשיך את המלחמה כדי להגדיל את ההשפעה הרומית באיליריה. אך היה חשש שבעלי בריתה היבשתיים של רומא, הליגה האיטולית וספרטה, שמאסו גם הן במלחמה, יסכימו להגיע להסכם שלום עם פיליפוס, מה שהיה מנשל את רומא ממרבית השפעתה ביוון גופא. שני הצדדים הסכימו להגיע להסם שביתת נשק בן שלושים יום,‏[65] במהלכם החל סולפיקיוס, כמו גם אטאלוס הראשון, מלך פרגמון, להרעיף הבטחות על האיטולים. אטאלוס הבטיח סיוע רב, וסולפיקיוס השיט את ציו אל מול העיר נאופקטוס באיסתמוס כדי להפגין נוכחות רומית רבת משמעות.‏[64] ואכן, התנאים שהציבו האיטולים היו נוקשים מאוד, ופיליפוס, שבוודאי ראה בהם את ידם המכוונת של הרומאים,‏[66] פירש אותם ככניעה גמורה וסירב.‏[64] בהדרגה החלה המלחמה נוטה לצד מוקדון, פרוסיאס הראשון, מלך ביתיניה, כיבד את בריתו עם פיליפוס ותקף את פרגמון. בלית ברירה נאלץ אטאלוס לנטוש את יוון ולהגן על ארצו. קרתגו הבטיחה סיוע לפיליפוס, ובליגה האכאית אישרו העברת תקציבים נוספים למוקדון. משהבין סולפיקיוס שהפרגמונים לא יוכלו להעניק לו סיוע, לא מיהר לנקוט יוזמה, ופיליפוס מיהר להשתלט על חלק מהשטחים שאיבד.‏[67] בהדרגה החלו האיטולים לחוש שנטל המלחמה נופל בעיקר עליהם, ולכן חתמו על הסכם שלום נפרד עם פיליפוס.‏[68]

בראשית שנת 205 לפנה"ס נחת מצביא רומאי חדש - פובליוס סמפרוניוס טודיטאנוס, באפידמנוס עם 35 אוניות מלחמה ו-11,000 לוחמים. כוח מכובד, אולם לא מספיק כדי להכריע את פיליפוס.‏[69] סמפרוניוס שלח שליחים אל האיטולים בניסיון להחזיר אותם לברית עם רומא, אולם הם נאלצו לשוב כלעומת שבאו.‏[70] בלית ברירה נע סמפרוניוס צפונה והטיל מצור על העיר דימאלי. פיליפוס מצדו ניסה את כוחו כנגד אפולוניה, והשחית את שדותיה. סמפרוניוס נטש את המצור והחל נע אל אפולוניה במטרה לצאת לקרב מול פיליפוס. אולם בינתיים הצליחו מתווכים מערי מדינה יווניות ובראשן אפירוס, לשכנע את פיליפוס וסמפרוניוס לחתום על הסכם שלום.‏[71] ההסכם נחתם בעיר פויניקי שבאפירוס, וכונה לפיכך הסכם פויניקי. חתמו עליו הרפובליקה הרומית, פרגמון, ספרטה, מסניה, אליס, האילירים, איליון ואתונה. אם כי ייתכן ששתי האחרונות לא חתמו מעולם על ההסכם והוספו בידי כותבי היסטוריה רומאיים לצורכי תעמולה.‏[72] מצד שני חתמו על ההסכם מוקדון, הליגה האכאית, ביתיניה, אפירוס, תסליה, בויאוטיה, אקרנאניה ואפירוס.‏[70]

המלחמה הכרתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המלחמה הכרתית 205 לפנה"ס - 200 לפנה"ס

לאחר החתימה על שלום פויניקי, חש פיליפוס כי השפעתה של מוקדון ביוון עומדת כעת במבחן קשה.‏[73] פיליפוס, שהעסיק דרך קבע מרגלים באיטליה,‏[74] למד עד מהרה כי לאחר שיכניעו את קרתגו, לא יסתפקו הרומאים בהישגים החלקיים בזירת הבלקן. לא עברה שנה, והוא החל מתכונן למלחמה הבאה ברומא.‏[75] עם זאת, למרות הכנותיו שכללו הכנת צי מלחמתי גדול, פיליפוס לא רצה לגרום לרומא למצוא תואנה למלחמה אתו, ועל כן נזהר לא לפגוע באחת מן המדינות החתומות על שלום פויניקי. לקראת המלחמה, הוא רצה להבטיח בראשית את גבולו הצפוני,‏[76][ב] הוא יצא למעשה מלחמה נוסף נגד האילירים,‏[77] וכן ניהל קרב גדול עם הדארדאנים והסב להם אבידות כבדות.‏[78] את מערך ההגנה הצפוני השלים באמצעות כריתת ברית עם מספר ממלכות תראקיות.‏[79]

בעוד פיליפוס טרוד בצפון, התלקח סכסוך בין רודוס לבין מספר ערים בכרתים. הידיעות ששרדו אודות פרטי הסכסוך הן חלקיות, אולם פיליפוס מיהר להתייצב לימין הערים הנלחמות ברודוס. הוא ראה במלחמה בים האגאי הזדמנות להחזיר את יוקרתו האבודה ולהגביר את השפעתו שם.

ביאורים והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שפת קרתגו. ידועה לעתים בשם "פונית חדשה". שפת האם שלה, צידונית, קרובה מאוד לעברית.
  2. ^ טקטיקה אופיינית למלכי מוקדון. אלכסנדר הגדול לדוגמה, דאג להכניע את הגבול הצפוני לפני שיצא למסע הכיבושים שלו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • F. W. Walbank, Philip V of Macedon (1940)
  • Michael Kleu, Die Seepolitik Philipps V. von Makedonien. Verlag Dr. Dieter Winkler, Bochum 2015
  • F. W. Walbank, Aratos of Sicyon (1933)
  • Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.
  • F. W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), The Cambridge Ancient history, vol 7, Cambridge university press, 1984.
  • F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius, 3 vols (1957, 1967, 1979).
  • F. W. Walbank, The Hellenistic World, Harvard University Press, 1981.
  • Ernst Badian, Titus Quinctius Flamininus. Philhellenism and Realpolitik. University Press, Cincinnati, Ohio 1971.
  • Peter Green. Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age. Los Angeles, ,California: University of California Press 1990
  • Hermann Bengtson, Herrschergestalten des Hellenismus. Beck, München 1975
  • Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
  • Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925.
  • Livius. Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1919-1959.
  • Arthur M. Eckstein: T. Quinctius Flamininus and the campaign against Philip in 198 B.C. In: Phoenix, Jg. 30 (1976), S. 119–142,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דמטריוס השני איטוליקוס באתר ליוויוס
  2. ^ גולן עמ' 380.
  3. ^ 3.0 3.1 פוליביוס, ספר רביעי, 22.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 גולן, עמ' 381.
  5. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p 31
  6. ^ פוליביוס, ספר שני, 24.
  7. ^ פוליביוס, ספר רביעי, 23.
  8. ^ אודות הביזה: פוליביוס, ספר רביעי, 6. גולן, עמ' 378.
  9. ^ הטענה לא הייתה כל כך רלוונטית, כיוון שהביזה נעשתה ככל הנראה לפני שהבויאוטים נכנסו לברית עם מוקדון. גולן, עמ' 382. הערה 19.
  10. ^ 10.0 10.1 גולן, עמ' 382.
  11. ^ פוליביוס, ספר רביעי, 25.
  12. ^ המקור היחיד המצטט את טענת האפירוטים הוא פוליביוס (ספר רביעי, 25). במקרה זה, בניגוד לטענות אחרות, פוליביוס לא מרחיב אודות התביעה, ולפיכך מסיקים חלק מהחוקרים שהיא הייתה ככל הנראה מיושנת במיוחד. השוו: גולן, עמ' 382. הערה 20.
  13. ^ .F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius vol 1, p 473
  14. ^ פוליביוס, ספר רביעי, 26. המסנים דחו את ההצעה (שם, סעיפים 31-33).
  15. ^ גולן, עמ' 382-383.
  16. ^ טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושתיים, 5.
  17. ^ גולן, עמ' 383.
  18. ^ J. F. Lazenby, The Spartan Army, p 173
  19. ^ גולן עמ' 384.
  20. ^ גולן, עמ' 385.
  21. ^ פוליביוס, ספר רביעי, 65.
  22. ^ גולן, עמ' 386.
  23. ^ פוליביוס, ספר רביעי, 84.
  24. ^ גולן, עמ' 387.
  25. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p 50
  26. ^ גולן, עמ' 388.
  27. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 8.
  28. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 8-12.
  29. ^ בנימין שימרון, תרגום מיוונית לפוליביוס, עמ' 327, פ' 9 הערה 3.
  30. ^ תרגום: בנימין שימרון. השיר הוא למעשה משחק מילים, שכן המילה Δίον יכולה להתפרש גם כ"אלוה" או "אלוהי" וגם כ-"דיון", כפר מוקדוני שהאיטולים בזזו. לפיכך ניתן לתרגם את הקטע גם כ"הלא תראה עד אנה חץ אלוה עף?". דוד גולן מתרגם: "שור אן חץ זאוס לפגוע בחר לו". לסיכום הקטע מתפרש גם כנקמה על דיון, וגם שפיליפוס הוא חץ האלים.
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 פוליביוס, ספר חמישי, 15.
  32. ^ פלוטארכוס, "חיי אראטוס", 48.
  33. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 16.
  34. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 17-24.
  35. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 25.
  36. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 26.
  37. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 27.
  38. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 28.
  39. ^ 39.0 39.1 גולן, עמ' 389.
  40. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 29.
  41. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 97-98.
  42. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 99.
  43. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 100.
  44. ^ גולן, עמ' 390.
  45. ^ גולן, עמ' 390. הערה 42.
  46. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p 65
  47. ^ גולן, עמ' 390-391.
  48. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 103.
  49. ^ גולן, עמ' 391.
  50. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 108.
  51. ^ גולן, עמ' 392.
  52. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p 68
  53. ^ פוליביוס, ספר חמישי, 110.
  54. ^ גולן, עמ' 392. הערה 47.
  55. ^ 55.0 55.1 גולן, עמ' 393.
  56. ^ גולן, עמ' 393. הערה 48.
  57. ^ פוליביוס, ספר שביעי, 9.
  58. ^ F. W. Walbank, A historical commentry on Polybius vol II pp 42 - 56
  59. ^ גולן, עמ' 394.
  60. ^ פלוטארכוס, "חיי אראטוס", 52.
  61. ^ פוליביוס, ספר שמיני, 14.
  62. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים וחמישה, 23.
  63. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושישה, 24.
  64. ^ 64.0 64.1 64.2 גולן, עמ' 399.
  65. ^ טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ושבעה, 30.
  66. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p. 90-91
  67. ^ גולן, עמ' 400.
  68. ^ גולן, עמ' 404.
  69. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p. 102
  70. ^ 70.0 70.1 טיטוס ליוויוס, ספר עשרים ותשעה, 12.
  71. ^ גולן, עמ' 405.
  72. ^ גולן, עמ' 405 הערה 86.
  73. ^ גולן, עמ' 425.
  74. ^ פוליביוס, ספר שלושה עשר, 5.
  75. ^ גולן, עמ' 426.
  76. ^ גולן, עמ' 427.
  77. ^ פוליביוס, ספר שלושה עשר, 10.
  78. ^ דיודורוס, ספר עשרים ושמונה, 2.
  79. ^ .F. W. Walbank, Philip V of Macedon, p. 90-91