תהילים ע"ה

תהילים ע"ה ; לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר.
	(א) לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר.; (ב) הוֹדִינוּ לְּךָ אֱ‍לֹהִים הוֹדִינוּ וְקָרוֹב שְׁמֶךָ סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ.; (ג) כִּי אֶקַּח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט.; (ד) נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה.; (ה) אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן.; (ו) אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק.; (ז) כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים.; (ח) כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים.; (ט) כִּי כוֹס בְּיַד ה' וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ.; (י) וַאֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב.; (יא) וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק.

תהילים ע"ה הוא המזמור השבעים וחמישה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-74). המזמור עוסק בתודה לאל ובתקווה הרבה שיש למשורר בישועתו גם בעת צרה. זהו המזמור הרביעי הפותח במילים "אל תשחת" (בדומה לתהילים נ"ז, נ"ח ונ"ט).

תוכנו של המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור מכיל 11 פסוקים, והוא עוסק בלימוד לקח ומוסר לרשעים ובשבח לאל השופט. באופן חריג יחסית לשאר מזמורי תהלים, האל גם משמיע את דברו.

המשורר פותח בשירה בשם כולם: "הוֹדִינוּ לְּךָ, אֱלֹהִים"(ב).

לאחר מכן המשורר מצטט את דברי האל עצמו: "בבוא העת "אֶקַּח מוֹעֵד" ואבוא לשפוט את הארץ וכל יושביה". ציטוט שנאמר כתגובה לבקשה המתוארת בסוף המזמור הקודם לנקום את נקמת האל מהרשעים "קומה אלוהים ריבה ריבך".^[1]

לאחר ציטוט זה המשורר חוזר לדבריו הוא ומזהיר את הרשעים לא להתגאות ולדבר בעזות וחוצפה כתוצאה מהצלחתם והישגיהם החומריים: "אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן... תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק (בגאווה)".

המשורר ממשיך ומנמק את אזהרתו: "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים" ההצלחה לא תלויה במסחר בארצות המזרח (מוצא) והמערב, והעושר לא מגיע מרעיית הצאן במקומות המרעה שבהרים. כלומר ההצלחה לא תלויה בכוח האדם אלא רק באלוהים: "כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים".

המשורר מוסיף ומגדיל את אזהרתו בתיאור כוס התרעלה השמורה ביד ה' על מנת להשקות בה את הרשעים " כי כוס ביד ה'... אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ".

וזאת בניגוד למצבם החיובי של הצדיקים שיזכו לתשועה עליה המשורר מבטיח לזמר: "ואֲנִי אַגִּיד לְעֹלָם אֲזַמְּרָה לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב".

המזמור נחתם בציטוט שני ואחרון מדברי האל להכרית את ממשלת הרשעים ולרומם את הצדיקים בישועה לעומתם: "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק".

הפרק בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסוק האחרון - "וְכָל-קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק" הוא חציו הראשון של ניגון חסידי, שהמשכו בפרק קל"ב בתהילים, פס' יח - "אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ". מקור הניגון בחסידות חב"ד והוא מופיע כניגון קס"א בספר הניגונים של חב"ד.^[2] השיר מופיע גם בפרויקט צמאה בביצועו של אריאל זילבר.^[3]