תהילים פ"ח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תהילים פ"ח
שִׁיר מִזְמוֹר, לִבְנֵי-קֹרַח:

לַמְנַצֵּחַ עַל-מָחֲלַת לְעַנּוֹת; מַשְׂכִּיל, לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.

א שִׁיר מִזְמוֹר, לִבְנֵי-קֹרַח:
לַמְנַצֵּחַ עַל-מָחֲלַת לְעַנּוֹת; מַשְׂכִּיל, לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי.
ב ה', אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי - יוֹם-צָעַקְתִּי בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ
ג תָּבוֹא לְפָנֶיךָ, תְּפִלָּתִי; הַטֵּה אָזְנְךָ, לְרִנָּתִי.
ד כִּי-שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי; וְחַיַּי, לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ.
ה נֶחְשַׁבְתִּי, עִם-יוֹרְדֵי בוֹר; הָיִיתִי, כְּגֶבֶר אֵין-אֱיָל.
ו בַּמֵּתִים, חָפְשִׁי:
כְּמוֹ חֲלָלִים, שֹׁכְבֵי קֶבֶר - אֲשֶׁר לֹא זְכַרְתָּם עוֹד;
וְהֵמָּה, מִיָּדְךָ נִגְזָרוּ.
ז שַׁתַּנִי, בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת; בְּמַחֲשַׁכִּים, בִּמְצֹלוֹת.
ח עָלַי, סָמְכָה חֲמָתֶךָ; וְכָל-מִשְׁבָּרֶיךָ, עִנִּיתָ סֶּלָה.
ט הִרְחַקְתָּ מְיֻדָּעַי, מִמֶּנִּי: שַׁתַּנִי תוֹעֵבוֹת לָמוֹ; כָּלֻא, וְלֹא אֵצֵא.
י עֵינִי דָאֲבָה, מִנִּי-עֹנִי:
קְרָאתִיךָ ה' בְּכָל-יוֹם; שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי.
יא הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה-פֶּלֶא: אִם-רְפָאִים, יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה.
יב הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ; אֱמוּנָתְךָ, בָּאֲבַדּוֹן.
יג הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ; וְצִדְקָתְךָ, בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה.
יד וַאֲנִי, אֵלֶיךָ ה' שִׁוַּעְתִּי; וּבַבֹּקֶר, תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ.
טו לָמָה ה', תִּזְנַח נַפְשִׁי; תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי.
טז עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר; נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה.
יז עָלַי, עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ; בִּעוּתֶיךָ, צִמְּתוּתֻנִי.
יח סַבּוּנִי כַמַּיִם, כָּל-הַיּוֹם; הִקִּיפוּ עָלַי יָחַד.
יט הִרְחַקְתָּ מִמֶּנִּי, אֹהֵב וָרֵעַ; מְיֻדָּעַי מַחְשָׁךְ.

תהילים פ"ח הוא המזמור ה-88 בספר תהילים. המזמור הוא קינת יחיד. (מזמור 87 בנוסח תרגום השבעים ובוולגטה).

סוגת המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור הוא קינת יחיד, אך לא ניתן לזהות מדוע כואב המשורר אך יש הטוענים כי המקונן סובל ממחלה אנושה. אחרים מבקשים את סבלו בהתרחקות מכריו או סבל נפשי שהוא מנת חלקו.[1]

חלוקת המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את המזמור כך:חלק ראשון מפסוקים ב' עד ג' כאשר פסוק אק' משמש ככותרת. חלק שני מפסוק י' עד י"ג וחלק שלישי מפסוק י"ד עד י"ט.[2]

כותרת המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכותרת המזמור מצוינים שני שמות, בני קורח והימן. יש הסוברים כי הכינוי האזרחי הבא במזמור הוא המשורר מימי דוד אשר שמו מופיע בספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק י"ח או אחד מבניו הנקרא על שמו.[2] ייתכן וציון שני השמות מורה על שתי מסורות שונות העונות בדבר שאלת מחבר המזמור ונראה כי שתי מסורות אלו שולבו יחדיו. ניתן לשער שאין כאן ייצוג של שתי מסורות אלא בעל המזמור מציג שני תפקידים, האחד הוא מחבר המזמור והשני הוא מבצע השיר בבית המקדש. ציון השם "מָחֲלַת" בכותרת המזמור יכול להתייחס לאדם החולה. המילה "עַנּוֹת" רומזת לעינויים אותם חווה המשורר.[3]

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזמור זה מביע המשורר מצוקה. המשורר קרוב למוות. בעל המזמור לא מוסר מידע אודות מצוקתו אך ייתכן והוא נוטה למות וזאת משום שהוא שוזר דימויים הלקוחים מעולם המתים. דימויים אלה שבהם עושה המשורר שימוש באים כדי להביע את המצוקה הגדולה של בעל המזמור ואת התחושה שהוא קרוב למות. במזמור לא מופיעה בקשה מה' שיצילו ממות אלא היא נרמזת בכינוי אשר נותן המחבר לה': "אֱלֹהֵי יְשׁוּעָתִי."[4] כמו כן בעל המזמור לא מבטיח לשבח ולהלל את ה' כאשר יצילו ממוות. המזמור מסתיים בתלונה האופיינית לקינות.[5]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על המילים "שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת מַשְׂכִּיל לְהֵימָן הָאֶזְרָחִי. תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי הַטֵּה אָזְנְךָ לְרִנָּתִי. וַאֲנִי אֵלֶיךָ ה' שִׁוַּעְתִּי וּבַבֹּקֶר תְּפִלָּתִי תְקַדְּמֶךָּ" מושר ניגון חב"ד שהולחן על ידי הרב שלום ברוכשטאט, לכבוד יום הולדתו ה-87 של הרבי מליובאויטש בשנת ה'תשמ"ט[7] ביצוע נוסף לשיר באלבום התגלות של נמואל הרוש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים פ"ח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר וייס, אמונות ודעות במזמורי תהילים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2001, עמ' 126
  2. ^ 1 2 עמוס חכם, ספר תהילים, ירושלים, הרב קוק, תש"ן, ע"מ קכח
  3. ^ גרשון ברין, עולם התנ"ך: תהילים ב, תל אביב, דוידזון עתי, 1995, עמ' 74
  4. ^ ספר תהילים, פרק פ"ח, פסוק ב'
  5. ^ עמוס חכם, ספר תהילים, ירושלים, הרב קוק, תש"ן, ע"מ קלה
  6. ^ הניגון מפי המלחין ר' שלום ברוכשטאט באתר חב"ד אינפו.
  7. ^ .[6]