תהילים ז'

פסוקי מזמור תהילים ז'; שִׁגָּיוֹן לְדָוִד
	(א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי.; (ב) ה' אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי.; (ג) פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל.; (ד) ה' אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי.; (ה) אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם.; (ו) יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה.; (ז) קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ.; (ח) וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה.; (ט) ה' יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי ה' כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי.; (י) יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק.; (יא) מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב.; (יב) אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם.; (יג) אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ.; (יד) וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל.; (טו) הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר.; (טז) בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל.; (יז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד.; (יח) אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם ה' עֶלְיוֹן.

תהילים ז הוא המזמור השביעי של ספר תהילים. מכונה גם שִׁגָּיוֹן לְדָוִד על שם מילות הפתיחה שלו. המזמור עוסק במאבקיו של דוד באויביו, וביטחונו בה'.

תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר מתפלל שה' יושיע אותו מכל אויביו. הוא נשבע שלא עשה את הדברים הרעים שבהם הוא מואשם בפי רודפיו (ולא מפורטים במזמור), ומביע את ביטחונו שה' יפיל את אויביו, והם ייפגעו כתוצאה מהניסיון לפגוע בו. בחתימת המזמור מודה המשורר לה' על צדקתו.

פסוק הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "שִׁגָּיוֹן", מופיעה בצורתה זאת בפעם היחידה בכל התנ"ך (בספר חבקוק מופיעה המילה בהטיית רבים - "שִׁגְיֹנֽוֹת"^[1]). ישנם מספר פירושים למילה זו:

מנחם פירש ששיגיון הוא כלי נגינה, בדומה ל"מָחֲלַת"^[2], "הַשְּׁמִינִית"^[3] או "הַגִּתִּית"^[4].
רש"י ופרשנים נוספים פירשו ששיגיון הוא לשון מִשְׁגֶּה - שְׁגָגָה (רש"י מביא מספר אפשרויות לאיזה חטא של דוד מתייחס המזמור).
אבן עזרא מציע ששגיון הוא לשון תענוג (כמו: "בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד", משלי ה, יט).

מלבד המילה שיגיון, מופיע בפסוק הראשון גם שם לא מוכר "כּוּשׁ בֶּן יְמִינִי". אדם בשם זה אינו מופיע בספרי התנ"ך העוסקים בתקופתו של דוד המלך (שמואל, דברי הימים). על פי המדרש, כוונתו של המשורר בשם זה היא למלך שאול, וכנאמר בתלמוד: ”מה כושי משונה בעורו, אף שאול משונה במעשיו”^[5].