תהילים ק"נ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים ק"נ
הַלְלוּ יָהּ
הַלְלוּ אֵל בְּקׇדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ

(א) הַלְלוּ יָהּ
הַלְלוּ אֵל בְּקׇדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ.
(ב) הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ.
(ג) הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר.
(ד) הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב.
(ה) הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.
(ו) כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָהּ.

תהילים ק"נ הוא המזמור המאה וחמישים והאחרון בספר תהילים המזמור גם חותם את קובץ מזמורי הללויה. המזמור נפתח בפסוק "הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקׇדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ". עיקר עניינו של המזמור היא הקריאה להלל את ה' באמצעות כלי נגינה שונים. המזמור נאמר בכל יום כחלק מפסוקי דזמרא שבתפילת שחרית, בימי חול, בשבת, בחגים ובמועדים.

בלטינית, המזמור מוכר כ-"Laudate Dominum in sanctis eius".

תוכן המזמור ומבנהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור בנוי משישה פסוקים ואחת עשרה צלעות. בכל צלע במזמור מופיע הציווי להלל ולשבח את ה'. המזמור מתחיל ומסיים במילה "הַלְלוּ-יָהּ". בכל הצלעות המופיעים במזמור קיים אזכור לה' וזאת בכינוי מושא ישיר "הו", אך בצלע הראשון מופיע בשם "אל" ובצלע האחרונה הוא נקרא בשם "יָהּ". במזמור קיימים מוטיבים דומים למזמורי תהילים: קמ"ה - קמ"ט הקוראים להלל ולשבח את ה'. כמו כן מופיעים שמות כלי הנגינה בהם יש לנגן בעת שירת השבח והלל.

את המזמור יש המחלקים לשני חלקים. חלק ראשון (א'-ב') מתאר את מקום האל ומקום תהילתו. בחלקו השני של המזמור מופיעים כלי הנגינה בהם יש לנגן, להלל ולשבח את ה'. שני החלקים נתחמים בצמדי מילים נרדפות. המילים הנרדפות "עז" ו"גבורה", יוצרות מסגרת לחלק הראשון בתחילתו והמילים "קדשו" ו"גדלו" תוחמות את המסגרת בסופו של חלק זה. את חלקו השני יוצרות מסגרת דומה המילים הנרדפות: "תקע" ו"תרועה". המזמור כולו נתחם בכינויו של ה' "יה" ו"אל".[1]

המזמור בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד נאמר שהטעם שתיקנו לומר בתפילת מוסף של ראש השנה עשרה פסוקים ב'מלכויות זכרונות ושופרות', הוא כנגד עשרת הפעמים שנזכרה המילה 'הללו' במזמור זה:

הני עשרה מלכיות כנגד מי? אמר, כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים. הלולים - טובא הוו? הנך דכתיב בהו 'הללוהו בתקע שופר'

המזמור בליטורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור נאמר בכל יום כחלק מפסוקי דזמרא. לדעת רש"י,[2] מזמור זה, יחד עם תהילים קמ"ח, הם ה"הלל שבכל יום" שבפסוקי דזמרא. עקב דברי רש"י אלו, נפסק כי המאחר לבית הכנסת ואינו יכול להספיק לומר את כל פסוקי דזמרא, יאמר מזמורים אלה לפני שיוסיף את שאר המזמורים.[3]

הוא גם נאמר כחלק מפסוקי השופרות בראש השנה, ומסיים את התיקון הכללי.

המזמור בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד הפתיחה של יצירתו של רוברט שומאן - תהילים ק"נ למקהלה ולתזמורת

בשל העיסוק הרב של המזמור במוזיקה ובנגינה, הוא כונה "מזמור המוזיקאים" ועל בסיסו נכתבו והולחנו יצירות קלאסיות רבות:

  • ארני אגויר – ‏ Salmo 150
  • באק מוטאט – ‏ Singet dem Herrn ein neues Lied
  • רוברט שומאן – ‏ Psalm 150 for choir and orchestra (1822) = RSW:Anh:I10. (bearing his own note: “oldest completely finished work”)
  • מנדלסון – ‏ in Lobgesang, Op. 52 ("Alles, was Odem hat, lobe den Herrn.")
  • ג'נקינב – ‏ in Gloria, movement 3 Tehillim, Psalm 150 in Hebrew (or Latin), 2010

מוזיקה קלאסית - האזנה ביוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזמור זכה למספר לחנים וביצועים של מיטב זמרי ארצנו. ידועים הם לחנו של יוסי בן דוד בביצוע של איציק קלה. דבי פרידמן הלחינה אף היא את השיר. ידוע גם ביצועו של אייל גולן אשר זכה להשמעות וצפיות רבות בערוץ יוטיוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים ק"נ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקטור הורוויץ, עולם התנ"ך: תהילים ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1996, עמ' 280
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח, עמוד ב', ד"ה פסוקי דזמרא
  3. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן נ"ב.