תהילים מ"ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תהילים מ"ה
לַמְנַצֵּחַ עַל-שֹׁשַׁנִּים, לִבְנֵי-קֹרַח; מַשְׂכִּיל, שִׁיר יְדִידֹת.

א לַמְנַצֵּחַ עַל-שֹׁשַׁנִּים, לִבְנֵי-קֹרַח; מַשְׂכִּיל, שִׁיר יְדִידֹת.
ב רָחַשׁ לִבִּי, דָּבָר טוֹב - אֹמֵר אָנִי, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ;
לְשׁוֹנִי, עֵט סוֹפֵר מָהִיר.
ג יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם - הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ;
עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
ד חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר - הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ.
ה וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב - עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק;
וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.
ו חִצֶּיךָ, שְׁנוּנִים: עַמִּים, תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב, אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.
ז כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
ח אָהַבְתָּ צֶּדֶק, וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע:
עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ.
ט מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ; מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.
י בְּנוֹת מְלָכִים, בְּיִקְּרוֹתֶיךָ; נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ, בְּכֶתֶם אוֹפִיר.
יא שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ.
יב וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ.
יג וּבַת-צֹר: בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ - עֲשִׁירֵי עָם.
יד כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
טו לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ--מוּבָאוֹת לָךְ.
טז תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.
יז תַּחַת אֲבֹתֶיךָ, יִהְיוּ בָנֶיךָ; תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים, בְּכָל-הָאָרֶץ.
יח אַזְכִּירָה שִׁמְךָ, בְּכָל-דֹּר וָדֹר; עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד.

תהילים מ"ה הוא המזמור הארבעים וחמישה בספר תהילים.

כותרת המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי כותרת המזמור, כתיבת המזמור מיוחסת לבני קורח. מזמור זה הוא מזמור שבח לה' ומסווג כמזמור מלך.[1] יש שסברו כי שושנים הם כלי הנגינה שבהם נגנו בעת קריאת השיר וייתכן כי זהו שמה של היצירה אשר נוגנה.[2] ר' ישראל נג'ארה פירש כי השושנים הנזכרות בכותרת הם מטאפורה לצדיקים אותם מלקט ה' בגן.[3] בנוסף למזמור זה התבנית "עַל-שֹׁשַׁנִּים".[4] מופיעה במזמור ס"ט ובשינוי קל: " "אֶל-שֹׁשַׁנִּים"" במזמור פ'.

מבנה המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את המזמור לשני חלקים פרט לכותרת ולפתיחה (פסוקים א'-ב') והפסור החותם את המזמור (פסוק י"ח). בחלקו הראשון (פסוקים ג'-ח') משבח משורר תהילים את מלכו, ומעלה על נס את מעלותיו. חלקו השני (פסוקים ט'-י"ז) תיאור החתונה ודברי שבח לכלה.[2]

מזמור מ"ה כמזמור מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזמור מ"ה הוא מזמור מלך וכותרתו "שִׁיר יְדִידֹת" היא ביטוי יחידאי במקרא. בשירה זאת באה לידי ביטוי האהדה לה רוחש המשורר למלך. יש שטענו כי מזמור זה הוא מזמור חתונה, וזאת על פי מופעיה של המילה 'דוֹד' כחתן בשיר השירים.[5] נפתלי טור-סיני סבר כי השיר הוקדש לשלמה וזאת כי בכותרת 'יְדִידֹת' יש רמז לשמו השני של שלמה, ידידיה.[6] על פי חלקו השני של המזמור יש שסברו כי לשיר זיקה ליום חתונתו של המלך חוקר המקרא זיגמונד מובינקל טען כי זהו המזמור היחידי שניתן לסווגו כהמנון למלך.[7] יש שטענו כי המזמור מכוון לשלמה אשר הביא זהב מאופיר ומידע זה נכון לתקופתו. אחרים טוענים כי המזמור מתכוון לדוד וזאת מתיאור מעלותיו של המלך המתוארות במזמור ומופיעות כבר בסיפור משחיתו בספר שמואל א', פרק ט"ז, ויש הסוברים כי את המזמור נשא אחאב בעת נישואיו לאיזבל וזאת מן הכתוב: "מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן"[8] הרומזים לארמונו של אחאב.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תהילים מ"ה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה ויינפלד, הליטורגיה היהודית הקדומה: מהספרות המזמורית במגילות קומראן ובספרות חז"ל, ירושלים, מאגנס, תשס"ד, ע"מ 42
  2. ^ 1 2 עמוס חכם, תהילים, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ן, ע"מ רנו
  3. ^ חביבה פדיה, הפיוט כצוהר תרבותי: כיוונים חדשים להבנת הפיוט ולהבנייתו כצוהר תרבותי, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2012, ע"מ 165
  4. ^ ספר תהילים, פרק מ"ה, פסוק א'
  5. ^ מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק י'
  6. ^ ספר שמואל ב', פרק י"ב, פסוק כ"ה
  7. ^ זאב ויסמן, עולם התנ"ך: תהילים א, תל אביב, דוידזון עתי, 1996, ע"מ 197
  8. ^ ספר תהילים, פרק מ"ה, פסוק ט'
  9. ^ עמוס חכם, תהילים, ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ן, ע"מ רסג